כתב סופר חושן משפט· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה מא
בעזה"י מה שחנני הי"ת נדה מ"ד ע"א פסקא נוחל ומנחיל שלמדנו לח"ק תרי"א לפ"ק פ"ב יע"א: הרמב"ם פ"א מהלכות נחלות הלכה י"ג פסק דאם מתה האם תחלה ואח"כ הבן אפילו הי' קטן ב"י ולא כלו לו חדשיו הואיל וחי' אחר אמו שעה א' הרי זה נוחל אמו ומנחיל הנחלה ליורשיו ממשפחת אמו, ע"כ. והראב"ד השיג עליו אינו כן אלא בכלו לו חדשיו דאי לא ידעי הוי להו איהו ספק והאחין וודאי ואין ספק מוציא מידי וודאי עכ"ל. והה"מ טרח ליישב ולא עלתה בידו מנ"ל לרמב"ם דאפילו נפל יורש אמו, ועיין הה"מ פ"א מהלכות יבום שהשיא כוונת הרמב"ם לדין אחר דסמכ' על נגמרו שערו וצפרניו: ונלפע"ד דאיכא ראי' לרמב"ם מסוגיא דב"ב קמ"ב ע"א דמקשה לר"ש דמזכה לעובר קנה ממתניתין דבן יום א' נוחל אבל עובר לא וכו' ויש להקשות די"ל דעיקר רבותא דמתניתין דנוחל ומנחיל היינו דלא אמרי' מדמת דנפל הוא וכן פי' רש"י ספ"ק דעירובין דנוחל דלא אמרינן דנפל הוא עיי"ש. ובאמת אין מפורש ברש"י אי ס"ל דנפל אינו יורש וקמ"ל מתני' דלא חיישי' דנפל הוא או די"ל דמתני' קמ"ל דגם נפל יורש, עכ"פ נראה מרש"י דס"ל דרבותא דמתניתין דל"א דלא ירש משום דנפל הוא, ובאמת צ"ל כן לכאורה דפשיטא דבן יום א' נוחל ומה לי יום א' או כמה שנים ובשארי דברים דמתניתין איכא רבותא כמפורש בש"ס וע"כ כהנ"ל וכ"ז בלא ידענו דכלו חדשים דאל"כ מאי רבותא איכא כיון שידענו שכלו חדשים, כי כן ל"ק אבל עובר לא, י"ל בעובר היכי דלא ידענו שכבר כלו חדשים בבטן אמו בוודאי ליכא רוב שהוא כבר בן ט' דזה ליכא רוב רק כשנולד אמרינן רוב הנולדים בני קיימא הן וגם בעובר במעי אמו אמרי' רוב מתעברות יולדות בני קיימא שהן בני ט', וכי כן במתה האם אם הוא ב"ח לע"ע ממילא נפל הוא מעתה ואינו בר ירושה וגם אם האם מתה תחלה מ"מ בשעת מיתתה נעשה נפל ותו אינו בר ירושה, ובאופן שידענו דכלו חדשיו לא נקיט מתני' דרצה לאשמועי' בן יום א' דפסיקי' יותר דע"פ הרוב לא ידענו אי כלו חדשיו ורחוק לידע, וגם רצה לאשמועינן רבותא דאפילו לא ידענו כל שהוא בן יום א' נוחל דהרוב בני קיימא משא"כ בעובר בשלא נדע שכלו חדשיו ליכא רוב ובספק מוקמי' בחזקת יורשי האם וכן פסקי' ככל ספק בחזקת יורשי האם עיין ח"מ סי' ר"פ ומג"א סי' ש"ל וצ"ע לכאורה: והנה מהא דמקשה ש"ס ספ"ק דעירובין לשמואל מהא מתני' והיינו לשמואל דס"ל ג"כ מזכה לעובר קנה ל"ק כהנ"ל י"ל לשמואל לשיטתו מקשה שפיר דהא ס"ל אין הולכים בממון אחר הרוב כי כן נ"ל פשוט דמתני' ע"כ בידענו שכלו חדשיו וגם אי לא פסקי' כרשב"ג והיינו לענין איסור אבל לענין ממון בוודאי אין מוציאין ממון מחזקתו ע"פ רובא דבני קיימא נינהו ועיין קצה"ח בקונטרס הספיקות דכמו דאין מוציאין ממון ע"פ הרוב מחזקת המוחזק כן אין מוציאים ע"פ הרוב מחזקת מרא קמא עיי"ש וא"כ לשמואל ע"כ מתני' בידענו שכלו חדשיו וע"כ דלדיוקא אתי אבל עובר לא כי כן קשה שפיר למה עובר לא בידענו שכלו חדשיו, וכן י"ל עוד הא שמואל פסק בשבת קל"ו ע"א הלכה כרשב"ג דכל ששהה שלשים יום וא"כ מתניתין כולה כרשב"ג ודוקא בכלו חדשיו וכמו שפי' רש"י דקושית ש"ס דלא כרשב"ג היינו אכולה מתני' א"כ קשה שפיר לשמואל, אבל על המקשן בב"ב קמ"ב מר"ש קשה מנ"ל להקשות דלמא ר"ש ס"ל הולכין בממון אחר הרוב וס"ל אין הלכה כרשב"ג וי"ל כקושיתי דמתני' אתי לרבותא אפילו בלא ידענו שכלו חדשיו וכמ"ש וצ"ע: אלא דיש לדחות עפמ"ש תוס' ב"ב בחד תירוץ דהמקשן ס"ל דנוחל ומנחיל היינו בשנתן האב במתנה לאחר חוץ כשירש עובר זה עיי"ש. ותירץ זה מחוור יותר ממה שתירץ דידע מאוקימתא דר"ש אלא דלא ידע דהוא מיית תחלה כאשר הרגיש תוס' בעצמו דמשמע דר"ש חידש כל דבריו וכן דוחק מטעם זה מה שתירץ דס"ל כר"י אמר רבא, ולפ"ז א"ש דהקשה לפי דס"ד דמתניתין בכה"ג דנתן במתנה לאחר א"כ בספק ב"ק ג"כ נוחל ומנחיל דאוקמי הנכסים בחזקת היורש מ"ק דאב ועכ"פ ספיקא איכא ויחלוקו ושייך שפיר נוחל ומנחיל גם בעובר והקשה שפיר כן י"ל. ור"ש דחידש דמתני' בנכסי האם הוצרך לחדש דהוא מיית תחלה י"ל דס"ל באמת דאין הולכין בממון אחר הרוב או ס"ל הלכה כרשב"ג ומתני' ע"כ בדידענו דכלו חדשיו והוצרך ע"כ לחדש דהוא מייתי תחלה ול"ק קושיתי: אלא דעדיין יש להקשות כעין זה דלכאורה צ"ל מאי צריך ר"ש לומר דהוא מיית תחלה בוודאי גם אם ספק הוא א"ש דמוקמי' הנכסים בחזקת יורשי האם, ואנו אין לנו לומר אלא דס"ל לר"ש כמ"ד ב"ב קנ"ח ע"א בחזקת יורשי הבן או ס"ל כת"ק דמתניתין שם דיחלוקו ולכן הוצרך לומר דוודאי מת תחלה. ולפ"ז קשה עדיין מאי צ"ל דהוא מיית תחלה וודאי גם בספק א"ש דמתני' באין ידוע שכלו חדשיו ומ"מ נוחל ומנחיל הגם דאין הולכין בממון אחר הרוב וגם הלכה כרשב"ג, מ"מ נוחל ומנחיל כיון דהנכסים בחזקת יורשי הבן א"כ הוי רוב וחזקה וגם אי חולקין ס"ל כת"ק דמתניתין ב"ב שם, מ"מ אזלינן כאן בתר רוב כיון דעכ"פ ליכא כאן חזקה נגד הרוב ולכ"ע אזלינן בתר הרוב דל"ל לשמואל לא אזלינן בתר רוב רק נגד חזקה כמבואר, משא"כ בעובר בכה"ג שאינו ידוע שכלו חדשיו הוי ס"ס ליורשי האם חדא שמא מת תחלה ושמא אינו בר קיימא ואינו נוחל ומנחיל והיינו אי מוציאין ממון בס"ס גם אי לא אזלי' בתר רוב עיין תוס' כתובות ט' ע"ב סוגיא פ"פ, וגם לחולקי' ע"ז עיין פ"י שם, מ"מ למ"ד במתני' דיחלוקו דספיקא הוא וליכא חזקה ליורשי אם ולא לאב בוודאי א"ש דאינו נוחל כלל דאיכא ס"ס כמובן ולא צריך לומר דוודאי מת רק ספק וא"ש דגם בנהרגה ויושבת על המשבר י"ל דאינו נוחל דמ"מ ספק איכא כשיטת רש"י עירובין ועיין מג"א סי' ש"ל. ומכ"ז הוכיח הרמב"ם דגם נפל שאינו בר קיימא כיון שחי אחר מיתת האם יורשו וא"כ ל"ק מידי דליכא רק ספק א' שמא מת תחלה והוצרך לומר ע"כ דמת וודאי תחלה כנ"ל ועיין היטיב: ובזה "ל מה דנתקשו בה אחרונים דמקשי בב"ב שם על ר"ש דווקא הלא בלא ר"ש ס"ל לאמוראי דעכ"פ ירושה דממילא אתי' זכה העובר וכן מצאתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל דקדוק זה, ולפמ"ש א"ש די"ל מעתה גם המקשן דהקשה ידע אוקימתא דר"ש נוחל בנכסי האם וכו' ומ"מ הקשה משום דלא ידע דהוא מיית תחלה וסבר היא מיית תחלה כמ"ש תוס' בנדה וב"ב, והי' קשיא לי' ולא רצה לומר דמתני' בלא ידעינן שכלו חדשיו ולכן לא קתני עובר משום דנפל ג"כ יורש כהרמב"ם כיון דע"כ מוכח כהרמב"ם מר"ש הגם ממקשן ליכא ראי' כמו שדחיתי לעיל אבל השתא דמוכח בלא"ה מר"ש דנפל יורש א"כ י"ל גם המקשן מה"ט הקשה, וי"ל דבאמת לא פשיטא להמקשן דבר זה דנפל יורש, רק דהוכיח כן מר"ש עצמו דמייתא ראי' בב"ב מברייתא דגר שמת וכו' דנתקשה תוס' שם וכאן דמוכח לר"ש דס"ל גם נפל יורש ומש"ס ב"ב משמע דאינו יורש ותי' דביבמות חיישינן שמא כבר מת בבטן אמו עיי"ש ומזה הביא הקצה"ח ראי' לרמב"ם. ולפ"ז י"ל דמשו"ה הקשה המקשן לר"ש שפיר דהוא ס"ל ע"כ דנפל יורש, אבל לאינך אמוראי ל"ק די"ל דס"ל דנפל אינו יורש וא"ש: והנה בשיטת הראב"ד ודעימי' דס"ל דנפל אינו יורש צ"ל ראי' קצה"ח וראי' שהבאתי והנה לראי' שהביא קצה"ח י"ל בפשוט דס"ל כמ"ש רמב"ן ב"ב בברייתא דשם וכ"כ קצה"ח, וגם למעיין בתוס' יבמות ס"ז ע"ב שכתב דשם חיישינן שכבר נפל הוא, לא תירץ כמו שתירץ בנדה וב"ב שכבר מת רק שכבר נפל נראה דס"ל דנפל איני יורש רק ברייתא דגר שמת היינו שהפילה אח"כ ואמרי' עכשיו נעשה נפל וכמ"ש הקצה"ח בסוף דבריו בעצמו ועיין נתיבות המשפט: ועוד נ"ל דדבר זה דנפל יורש או לא תליא בדרב אדא שבת קל"ו ע"א דאמר מוהלים ממ"נ אי נפל מחתך בבשר וכו' עיי"ש נראה דס"ל דנפל כמת הוא א"כ בדין שלא יהי' יורש דחיותו כחיות זנב הלטאה, ואביי בשבת שם ס"ל דתנאי היא אי נפל כמת הוא ורבא אמר כ"ע ס"ל דע"כ מת הוא עיין שם היטיב ועיין רשב"א שם דהא דר' אדא לא ברירא ורי"ף לא סבירא לי' כוותי' דמחתך בבשר הוא עיי"ש. ולפ"ז י"ל ר"ש דמייתי ראי' מגר שמת וס"ל דנפל יורש ל"ל הא דרב אדא דנפל כעת ואולי ס"ל כאביי דתנאי היא, ומיושב קושית תוס' מש"ס יבמות ס"ז די"ל דהך רבנן דר"י ס"ל דנפל כמת הוא משא"כ ברייתא דיבמות כהאי תנא דכחי הוא וא"ש ועיין: ולפ"ז לדינא דפסקי' כרשב"ג ופסקי' דמוהלי' ממ"נ דנפל כמת הוא א"כ בדין שלא נוחל ומנחיל וא"ש הראב"ד. וגם ראייתי אינו ראי' מקושית המקשן וגם מתירוץ ר"ש ול"ק כל מה שהקשיתי לעיל דע"כ ס"ל נפל יורש י"ל ר"ש ס"ל כן משא"כ אנן דפסקינן דנפל כמת הוא אינו נוחל ומנחיל. והרמב"ם דפסק ג"כ כרשב"ג וס"ל ספק ב"ז ספק ב"ח מוהלי' ע"כ דכרב אדא דמוהלי' ממ"נ ומ"מ ס"ל דנפל נוחל ומנחיל באמת צל"ע למה כיון דכמת הוא, וגם ראי' ל"ל דליכא ראי' מברייתא דגר שמת לר"ש וגם הראי' שהבאתי ליכא ראי' די"ל ר"ש ס"ל כן משא"כ אנן להלכתא כמ"ש:
וי"ל עדיין דאיכא ראי' לרמב"ם מדרב יוסף אמר רבא למעט בחלק בכורה, והרגיש רשב"ם ב"ב מה רצה רב יוסף להוסיף ולומר אוקימתא אחרינא כ' רשב"ם דלעולם י"ל זמנין דמייתה היא תחלה עיי"ש והנה לפמ"ש לעיל עכצ"ל דרבא ג"כ ס"ל דמספק לא מוקמי' בחזקת יורשי האם ולכן קשי' לי' קושי' המקשן וגם צ"ל דלא ניחא לי' לומר בשלא ידענו שכלו חדשיו ובעובר איכא ס"ס דס"ל נפל יורש וליכא רק ס"א וכמ"ש לר"ש והא רבא ס"ל בשבת קל"ו דכ"ע נפל כמת הוא, ומ"מ ס"ל דנפל נוחל ומנחיל ושפיר הוכיח הרמב"ם לדינא דנפל נוחל ומנחיל כנ"ל בישוב הרמב"ם עיין בכ"ז כי הקצרתי:
ועיי' נדה כ"ג ע"ב בהא דאיבעי' בהמה במעי אשה וקבל בה אבי' קדושין ועיין רמב"ן וחידושי ר"ן שם דכתבו דבנפל לא מתפסי קדושין, ועיין ש"ע א"ע סי' ל"ז סעיף א' ובח"מ וב"ש שם, הנה הרמב"ן וחי' ר"ן ס"ל דלא תפסו קדושין בנפל לשיטתי' דס"ל ג"כ דנפל אינו יורש דכמת הוא. ולרמב"ם דנפל יורש י"ל גם קדושין תופסי' בו, שוב ראיתי מ"ש באבני מלואים שם. ובאמת צ"ע ותמוה הדבר שיהי' כמת חשוב לענין שבת כמחתך בבשר הוא ויהי' קדושין תופסי' בו ויהי' נוחל ומנחיל והוא תמוה, ולכן מוכרחים אנו להודות לפשט הה"מ בפ"א מהלכות יבום, וגם הרמב"ם ס"ל דנפל אינו נוחל ומנחיל רק בנגמרו שעריו וצפרניו, ומ"ש תוס' כאן וב"ב דנפל יורש וביבמות שכבר מת י"ל אי נפל כחי הוא משא"כ להלכתא דרוב הפוסקים ס"ל כמת הוא ומחתך בבשר בעלמא חוץ הרי"ף לדעת רשב"א שבת קל"ו וגם זה אין מוכרח דהרבה תירוצים נאמרו להרי"ף שם וכיון שאינו כחי בוודאי אינו יורש ואין קדושין תופסים כן נראה לי ברור ואמת נכון הדבר, ואין כאן טענת קים לי למוחזק אפי' כנלפע"ד. הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: