כתב סופר חושן משפט· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה מ
יל"ת פה מרחץ מיידלינג כאור בוקר ליום א' ב' דר"ח אלול תרכ"ז לפ"ק. שואל כהלכה, מד' תשא ברכה, ה"ה בן אחותי תלמידי כבני חביבי הרבני המופלג מלא ברכת ה' חרוץ בע"פ ז"ר יפ"ת קרא ה' שמך כש"ת מו"ה שאול עהרענפעלד נ"י: מכתבך היקר לי קבלתי וכו' והלום ראיתי תמיהתך על שלילות תשובתי אליך, ולהפיס דעתך שחר קמתי למהר להשיב לך, והנני כותב על הספר בדיו מה שהעלתה מצודתי בעייני כמו ב' שעות ולא יותר כי מוכרח אני להשיב לשואלי דבר בדבר הלכה ונחפז אני כי הגיע העת ללמוד הלו"ת לפרקא דכלה שבת שובה אי"ה לכן הנני בקוצר אומר: ואבוא אל המאוחר שכתבת בדבר הנוגע' להלכה על מ"ש הקצה"ח סי' קפ"ב אות ב' על מה שחידש הנב"י קמא חא"ע סי' עכשיו דאיכא חר"ג שלא לגרש בע"כ אם מגרש ע"י שליח בע"כ הגט בטל לפמ"ש תוס' ב"מ י"א ע"ב וכיון דאיכא חרם ר"ג הוי שליח ד"ע והמעשה בטל, וביאר הקצה"ח דווקא בעושה אותו לגרש בע"כ, אבל כשעושהו סתם שליח שיהי' ידו כידו לגירושין והוא השליח הלך וגרשה בע"כ הו"ל כאלו עשה עבירה מדעתו כה"ג עיקר השליחות בטל ומדמה למלתא דכתב המל"מ פ"ג מגניבה דאם מינהו שליח סתם והלך וטבח ומכר בשבת יש שליחות כיון דלא מנוהו שליח לשחוט בשבת אבל כשמינהו בפירוש שישחוט בשבת כיון שעירב בשליחות דבר עבירה דל"מ בי' שליחות אין שליח לד"ע. ותמהת על דמיונו ואני אפרש יותר התם לא שווי' שליח רק למכור ולא איכפת לי' למתי והוא הלך מעצמו ומכר בשבת אינו שליח של המשלח בעבירה, הוא מדעתו עובר עבירה זו דהי' יוכל לעשות שליחותו בחול, אבל כאן כיון דבעי שליחות בין לגרש מרצונה ובין מגרש בע"כ וכשעושהו שליח סתם והוא מגרש בעל כרחה דידה עכצ"ל דניחא לי' שיהיו' שלוחו לגרש בע"כ ג"כ שוב המעשה בטל משום דאין שליח לד"ע ואפילו תימא כיון שעושה שליח באופן דליכא עבירה כגון שתהי' מרוצה לקבל הגט מהני ג"כ השליחות לד"ע כעין דס"ל לרמב"ם איפכא אם מעוכב דבר עבירה דלא גלתה תורה דמהני שליח לד"ע גם שליחות דמהני בי' שליח לד"ע כמו בגנב ומוכר ע"י שליח דאין שליחות מהני דגזה"כ היא דווקא בדליכא שליחות עבירה אחרת עמו, ה"ה איפכא ונימא כל דמועיל שליחות במקצתו היכא דליכא עבירה כגון שהוא מרצונה כן מהני בע"כ והוא סתם אמר. ומלבד שאין זה מסברא דאין למדין זה מזה מדלא מהני במעילה ובגנב ובטבח ע"י שליח בשבת ומהני כה"ג דשם גזה"כ הוא דיש שליח לד"ע אמרינן אין לך להוסיף אלא כמו שנמצא בקרא ולא יותר, אבל די לומר דמהני כיון שבשליחותו איכא צד דמהני מנ"ל. ולשיטת הטור ח"מ סי' ש"נ דלא דייק ברמב"ם כמו שדייק המל"מ בוודאי לא א"ש ועוד במגרש ע"י שליח אם היא אינה מרוצה מעיקרא הרי לא הי' שליחותו רק לגרשה בעל כרחה דא"א בלאו הכי ואין לפנינו, רק דרך זה ואין ביד בעל ושליח לגרשה רק בעל כרחה ומה לי משום שאמר סתם שיהי' שליחות מהני לד"ע, ודברי הקצה"ח נפלאו ולא ידעתי פתר למו, מהנראה כי הרגיש בעצמו וכ' כמ"ש כיוצא בו ורצה להמתיק דמיונו במתק לשונו ובכ"ז לא הועיל כלום במח"כ: והנה בקצה"ח הכריח דבריו מדקיי"ל בא"ע סי' ל"ו דבקידושין אין שליח עושה שליח דהו"ל מילי והוא שיטת קדוש מרדוש שבמרדכי ומחלק בין גט דשליח עושה שליח כשמוסר לו גט וה"נ מוסר לו טבעת שאני גבי גט דמתגרשת בע"כ הו"ל מסירת הגט כאלו נתגרשה משא"כ בקידושין דברצונה תליא הלכך הו"ל מילי. א"כ אחר חר"ג איך שליח עושה שליח כיון שאינה מתגרשת בע"כ והלכה רווחת ומעשים בכל יום שליח עושה שליח וע"כ כהנ"ל אלו דבריו ז"ל. והנה מה שציין על סי' ל"ו הלך בשיטת הח"מ שם דמחבר דבכל שלוחי' קאמר אפילו שליח של בעל, אבל הב"ש כתב שם דמשמע דווקא בשליח קבלה כוונתו דמחבר בסי' זה איירי משליח קבלה ואדסמך לא כ' י"א הנ"ל וכן י"ל מדלא כ' המחבר מזה כלום בסי' ל"ה ש"מ דווקא לענין שליח קבלה חושש להחמיר בשם י"א. והרמ"א בסי' ל"ה מביא י"א דווקא כשמסר לה הקדושין, וי"א דבכל ענין ל"מ וע"פ הרוב היכא דמביא י"א וי"א הראשון העיקר ולולי שמצאו בי"א שני הג"ה מרדכי הייתי אומר די"א שני קאי רק בנותן לו כסף דאפשר לאחלופי אבל בטבעת מהני ועיין ב"ש שם בשם ש"ג חילוק זה. ולדינא הא איכא המרדכי דס"ל אפילו במסר לו כסף קידושי' מהני וש"ג ס"ל במסר לו טבעת ושיטת קדוש מרדוש חדא לגבי תרתי. והמחבר לא חש לכל זה ומביא יש אומרים רק בשליח לקבלה, הגם דוודאי חוששים לשיטת קדוש מרדוש בקדושין מ"מ בגט עכשיו דאיכא חר"ג שכ' הנב"י דמגרש בע"כ ע"י שליח בטל המעשה היינו לפי חד תירוץ תוס' ב"מ אבל לפי תי' אחד לא ס"ל כן, ועיין ב"מ סי' ל"ה סעיף א' שכ' מסתימת הפוסקים דלא קמ"ל רבותא זו דשליח לד"ע המעשה בטל ש"מ דלא ס"ל כן. ומביא תשובת מהרי"ט ח"א סימן קי"א חוכך לחוש להחמיר כתי' א' של תוס' דאפשר דתי' ב' ג"כ מודה לזה, עכ"פ אין בירור דהמעשה בטל ולחומרא נקט' אבל לענין גט ע"י שליח בע"כ גם אם ננקוט חומרא זו, מ"מ לענין שליח עושה שליח לגרש ברצון סומכין על שיטות החולקים על קדוש מרדוש ולא נגבב חומרי' כ"כ כנלפע"ד: ועוד נ"ל דלכאורה תיקשי בלא"ה בלא חר"ג אם הבעל משווה שליח לגרש מרצונה ואינו רוצה בגירושין בע"כ וכי ס"ד לומר דאין שליח עושה שליח כיון דברצונה תליא הוי כשליח קדושין ובאמת הנב"י שם רצה לומר דליתא לשליחות כלל בגט בע"כ משום דהוא תופס לבע"ח. ולזה י"ל דמרבי' מושלח ושלחה דשליח עושה שליח כמו שיש שליחות בגט לרצונה כן שליח עושה שליח אלא דהוא נגד סוגית ש"ס וכבר הראוהו לדעת כן בתנינא סי' וגם לדבריו למאן דס"ל תופס לבע"ח קנה והא מרבי' מושלח ושלחה דשליח עושה שליח, ומשמע וודאי כמו שעושה השליח כן שליח עושה שליח ולא נמצא חילוק בזה בשום מקום וקשה על שיטת קדוש מרדיש ועכצ"ל כיון דברצון תלי' כשרוצה יוכל לגרש בע"כ בעצמו לא הוי מילי דלא אמרינן מילי לא ממסרי דאין בכחו למסור מילי לשליח שיהי' בכחו למוסרי' לאחר רק כל כשהם מילי בעלמא בידי המשלח כמו בגט כל זמן שלא נכתב וכן בקדושין דתליא ברצונה וביד המשלח עצמו רק מילי נינהו וא"א מבלעדי רצונה ובדידה תליא מלתא לא יוכל למסור לשליח, אבל כל שביד המשלח גמר ענין בכחו למנות שליח למקצתו ובעל זה שממנה שליח לגרש מרצונה הרי בידו לגרש בע"כ ואם ירצה יוכל להרשות לשליח לגרשה בע"כ הגם שאין ממנה אותו רק לגרש מרצונה יצא מכלל מילי לא ממסרן לשליח כנ"ל וכן י"ל עכשיו בתר חר"ג הגם שא"א למנות שליח לגרש בע"כ דאין שליח לד"ע והמעשה בטל, מ"מ כיון שבידו מיהת לגרש בע"כ הוי הגט שבידו מעשה גמור כמו שהיא מגורשת דלא מחוסר כלום, יש בכחו למנות שליח לגרש מרצונה ושליח עושה שליח כנ"ל מסברא לפום רהיטא הגם דלשון הג"ה מדדכי קצת לא משמע כן ועיין. ולדינא נ"ל עיקר מ"ש תחלה דאין לנו לגבב חומרא בתרייתא כ"כ:
ועיי' קצה"ח סימן רפ"ד סוף אות ב' שהעלה שם לשיטת קדוש מרדוש מהני א"א וכתב בזה א"ש דל"ק מהא דשליח עושה שליח עכשיו כיון דכותבין בהרשאה דיש לו רשות לעשות שליח הוי כאומר אמרו עיי"ש: ומלתא דתמי' לי' זה כמה שנים על הקצה"ח סי' הנ"ל ריש אות הנ"ל אזכיר פה דהעלה שם לשיטת הנ"ל דמחלק בין גט לקדושין דבקדושין ברצונה ה"ה בשולח מתנה לחבירו ואמר הולך לפלוני אין שליח יוכל לעשות שליח כיון דתליא ברצון המקבל אם ירצה עיי"ש. ודבריו אלו מתמיהים במתנה א"צ שליחות כיון שהגיע לידי המקבל מרצון הנותן ואפילו ע"י קטן ומע"ג קרקע זוכה בו ומה ענין זה לשליחות דקדושין. ויש מקום לדבריו באופן שאומר זכה לפלוני לאח"ז או במקום פלוני דווקא אם יוכל שליח לעשות שליח לזכות לו ביום או במקום פלוני דהו"ל מילי וצ"ע:
ונחזור לדברינו מ"ש הקצה"ח עוד בסי' קפ"ב על מ"ש הנב"י לדחות על קושית הגאון מהר"י הלוי ז"ל על תוס' בבא מציעא ממתניתין גיטין י"א דחכמי' אין חוזר בעבד והא קיימא לן משחרר עבדו עובר בעשה והוי שלד"ע ובטל המעשה והנב"י השיב דלאו שליח לאדון הוא אלא של העבד, וע"ז השיב קצה"ח ע"פ תוס' ב"מ ד' ע"א כיון דאין שליחות לנכרי ואין מפקירו א"א לחברו להיות שליח לזכות לו דבעי ג"כ שליחות הנכרי. והה"נ בעי שיהי' שלוחו של האדון לזכות לעבד, לפע"ד יש לחלק שם בעינן ג"כ שליחות של נכרי כיון דשלו הוא, וא"א לזכות שלא מדעתו ורצונו צריך שיהי' הזוכה ג"כ שלוחו ונכרי אין לו כח זה לשווי' שליח. אבל גבי שחרור ניהי דבעי שליחות של האדון ודעתו ורצונו היינו שמזכה לעבד ותהי' ידו של השליח כיד העבד סוף כל סוף אינו שליח של האדון ומעשה עבירה מעשה דשחרור שיהי' עומד במקום האדון כאלו הוא משחרר לעבד אלא שמרשהו האדון בשלו שיהי' שלוחו של עבד וכשמוסר שטר שחרור לו כאלו מסור לידו ואינו אלא שליח לזכות לעבד שאין בו עבירה ואינו שליח לעשות עבירה שעושה האדון כלל וצדקו דברי הנב"י ז"ל והענין מובן:
אלא דבריו תמוהי' מצד אחר הא ר"מ ורבנן לא פליגו אלא אם יוכל לחזור בו אבל כ"ז שלא חזר והעבד נותן לידו משוחרר מתור' שליחות הבעל גם לר"מ דידו כיד הבעל וקשה כהנ"ל ודוחק לומר דר"מ ס"ל כמ"ד משחרר עבדו רשות דבש"ס פרק השולח לא מביא דר"מ חולק. ועוד מה יענה למתני' י"ג האומר תן גט זה שטר שחרור זה וכו' לא יתנו לאח"מ ח"א בחיים יתן והא אין שליח לד"ע ושם לא ע"י זכי' קאי וסתם מתני' וקיי"ל דעובר בעשה: והנכון ופשוט כמ"ש הקצה"ח דמתני' היכא דליכא עבירה כמ"ש הרשב"א פ' השולח דעשה לו טובה הו"ל כמוכרו לו, ועוד י"ל באופן שמשחררו לדבר מצוה כר"א דשחררו לצרף לעשרה, ואין כ"ז דוחק במתני' דמתני' דינא קמ"ל באופן שאפשר ע"י שליח מה דינו לענין חזרה ולתת לו לאח"מ ופשוט: ובזה יובן מ"ש הר"ן י"ג בקושי' תוס' וראשונים דלא מתרץ סיפא דמתניתין משום מצוה לקיים א"כ תיקשי רישא למה לא יתנו שחרור לאח"מ משום מצוה לקיים וע"כ דמתניתין לענין דינא קתני או ביורשי' קטנים וצ"ל לפמ"ש הרשב"א בפרק השולח בפלונית שפחתי וכו' עשו לה קורת רוח דאין כופין יורשין לעשות עבירה דאמרינן מסתמא עושה לו טובה וי"ל לכן קתני במתניתין לא יתנו לאח"מ באופן דליכא משום מצוה לקיים כשידעי' דבעבירה משחרר, ומתני' מלתא דפסיקא נקיט לא יתנו דאין שחרור לאח"מ ומשום מצוה לקיים תליא אם עשה לו טובה אבל סיפא קתני יתנו דלעולם איכא משום מצוה לקיים ומשו"ה נ"ל דהקשה תוס' ולא ניחא בתי' הר"ן דמוכרח הוא. ולמ"ש לא מוכח מרישא כלום וצ"ע על הר"ן, וא"ש ע"פ תוס' ב"מ וע"פ קושית מהר"י הלוי, וע"כ צ"ל בד' י"ג איירי כשמשחרר במקום דליכא עבירה דאל"ה בטל השליחות שוב איכא מצוה לקיים ועיין: ונבוא אל יתר דברי קצה"ח שם מה שהשיב על דברי הנב"י קמא שיצא לחדש אפי' בלא חר"ג א"א לגרש עי"ש בע"כ דהו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים, והקצ"ח מדמה זה להא דפסק הרמב"ם פ"א ממלוה וקבעה להלכה בש"ע ח"מ ס' ק"ה היכא דלוה עצמו אמר זכה זוכה לו במקום שחב לאחרים וטעמו דמשום דבדידי' יוכל לעשות כרצונו ויוכל ליתן במתנה ומי יעכב ע"י שלא לעשותו שליח לזכות לזה בשביל חובו. והה"נ יוכל לעשות שליח לגירושין עי"ש. והנה בדינו של הרמב"ם נ"ל דל"ל לרא"ש והוא ממ"ש הרא"ש גיטין י"ד דשקיל וטרא טובא בקושי' זו על שמואל תיפוק לי' דהוי תופס לבע"ח ויזכה לו מכח תפיסה ומביא שם תי' מהר"מ מאייברי דאיירי דאינו מפסיד נכסים ומרבינו פרץ דאיירא בתוך זמנו וכיון דמוקמי בגווני מ"ט ל"א ג"כ דאיירא היכא דחייב לאחרינא דל"מ מטעם תפיסה רק משום שהקנה ע"י מדעתו, נראה דס"ל דאם חייב לאחרינא גם מרצונו ודעתו של לוה ל"מ דלא כרמב"ם והמחבר דפסק כרמב"ם בלי חולק צל"ע לפום רהיטא: ועכ"פ דברי קצה"ח לא א"ש לפי שיטת הרא"ש לא תועיל שליחות בע"כ וא"ת לרא"ש באמת כן הוא הא מוכרח מסוגית ש"ס גיטין יו"ד ע"א וכבר הקשו לו כן לנב"י עצמו עיין בנב"י תנינא סימן ק"י ועשה סניגוריא לדבריו ע"ד רחוק, וכמעט אין להם מובן כיון שאינה רוצית חוב הוא לה, יהי' מאיזהו טעם שיהי' והרגיש בזה ונשמר מזה בשמירה שאינה מועילה במח"כ. ובעיקר הסברא שכתב הקצה"ח שם וביתר ביאור בסי' ק"ה דרמב"ם מסברא קאמר כיון דבשלו יוכל לעשות כרצונו יוכל נמי לעשות שליח בשלו מי יאמר אליו מה תעשה וכ"ז מצידו ועפמ"ש תוס' ב"מ ע"א דגם מצד המזכה צריך שיהי' אפשר בשליחות ולצד זה דמשלח מהני כאן אבל הא צריך שיהי' שליח מעצמו של הזוכה ולא כל כמיני' לזכות לזה לחוב לאחר, ואפילו לרש"י כשעושה שליח מהני, אבל מעצמו לא יוכל וכיון שאינו יוכל להיות שליח לזוכה מה יועיל לנו שליחותו והסכמת הלוה שיזכה לזה, וזה נ"ל שהוא טעמו של הרא"ש גיטין הנ"ל דלית לי' כרמב"ם וכן מהר"מ מאייברי ור' פרץ דל"ל כוותי': ובחידושי לגיטין אמרתי להטעים טעם לשבח לדינו של הרמב"ם בשנקדים לחקור בתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים דלא מהני אם דלא מהני רק מה שתופס לזה יותר ממה שהי' מגיע על פי שורת הדין על פי חלוקת ב"ד לאו כל כמיני' לתפוס לזה ולהפסיד לאחרים מה שהי' מגיע להם אם לא הי' תופס אבל המגיע לו ע"פ ב"ד דמחלקי' ביניהם מהני תפיסה, או נימא דיוכלו לומר דאם לא תפס הוא הם תפסו הכל כמו שהוא תופס ואפילו חלק המגיע לו ע"פ ב"ד יכול לתפוס משליח זה, ועיין סמ"ע סק"א משמע כצד הראשון שכתבנו, אמנם המעיין ברש"י ב"מ יו"ד ע"א ד"ה הלוה תופס לבע"ח שכ' וז"ל ובא לקדם עד שלא יתפסנו בע"ח אחר נמצא תופס זה חב בתפיסתו נראה לעין כי ס"ל דחב מה שתפס עד שלא תפסוהו הם דאי לא הי' תופס היו תופסים הם הכל ולא זכה אפי' בחלק שהי' מגיע לו ע"פ חלוקת ב"ד אלא דצריך להבין מנ"ל לרש"י הא, וי"ל ע"פ שיטת ב"י וש"ך דאם מגיע לתופס יוכל לתפוס אפילו יותר מכדי המגיע לו משום מגו, ועיין בקצה"ח שם שמחזיק שיטת ב"י וש"ך דלא כסמ"ע, וכתב מיהא היכא דאינו זוכה לנפשו כלל תרי מגו לא אמרי' מגו דהוי זכי מקצת לנפשו ומגו דזכה מקצתו זכה כולו. ובמח"כ לא נראה לי דמיונו להא דמלקט הפיאה דל"א תרי מגו דמפקיר נכסי ואי בעי זכה לנפשו התם צריך תרי מגו יחד דמגו דמפקיר לחוד ל"מ מידי רק עם מגו דאי בעי זכה תרי מגו ל"א, אבל כאן על נגד מה שמגיע לו מהני תפיסה משום אי בעי זכה לנפשו וזכה לו מקצתו בחד מגו, וכיון שזוכה לו מקצתו זוכה לו אידך פלגא משום מגו דזוכה לו מקצתו בוודאי ושלו הוא זוכה לו נמי יתרון על מה שמגיע לו והחילוק פשוט ונכון לדינא: ולפ"ז קשה אם בכל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים זוכה לו מיהת משום שמגיע לו ע"פ ב"ד כיון דזכה לו מקצתו תהני לו התפיסה על כולו משום מגו, וע"כ דאפי' חלק שיהי' מגיע ע"פ חלוקת ב"ד ל"מ תפיסה בזה ג"כ חב לאחרים שהי' יכולים לתפוס הכל כמו שהוא תופס הכל והדבר מוכח וסמ"ע לשיטתו דחולק על הב"י דל"א מגו כה"ג כ' שפיר מ"ש, אבל לפי דנקטי' כב"י וש"ך מוכרח כמ"ש, ולכן כ' רש"י אפילו חלק המגיע לו ע"פ ב"ד ל"מ תפיסה ומינה דרש"י ס"ל כב"י וש"ך ועיין: ומעתה אומר אני כי כן ס"ל לרמב"ם ג"כ דל"מ תפיסה אפילו למקצתו ואי הי' מהני הי' מהני לכולו וכ"ז בתופסים אבל היכא דלוה מדעת עצמו נותן שיזכה דאין כאן תפיסה בחוזק יד רק בדעת ורצון הלוה בוודאי לא יוכלו שארי בע"ח לטעון על חלק שמגיע ע"פ חלוקת ב"ד לאו כל כמינך לזכות לזה חלקו דאנן תפסנו כולו הא אין כאן תפיסה ומי הגיד להם שהי' יכולין לתפוס ממנו הי' מחזיק בשלו ונשמר שלא יתפסו דבר זה לא שייך רק בתפס כמו שהוא תפס גם הם הי' יכולים לעשות כמוהו וכיון שמהני תפיסה לענין חלק הראוי לו ע"פ חלוקת ב"ד ממילא מהני תפיסה לכולו וזהו דינו של הרמב"ם מיוסד ע"פ הדין ולא מסברא בעלמא. והרא"ש שהראנו לדעת דחולק על הרמב"ם אפשר דס"ל דלא כב"י אלא כסמ"ע וס"ל נמי דל"א מגו דזכה במקצתו וכו' ממילא ל"מ תפיסה גם בשנותן מדעתו והדברים ברורים לפע"ד בעזה"י: ועיקרן של דברים אמרתי בחי' והוספתי עתה ביאור יותר והרגשתי עתה כי הרא"ש חולק על הרמב"ם היוצא לנו לפמ"ש בטעמא של הרמב"ם משום מגו, וכל זה ל"ש במגרש על ידי שליח בע"כ וקשה למה יהי' מהני שליחות לגרש בעל כרחה: ולכן נלפע"ד דגט שאני דנקיטנא במקצתו של דברי הקצה"ח דוודאי הנוגע מצד הנותן שיוכל לעכב על ידו ויוכל לעשות גם שליח שעומד במקומו וידו כידו, אלא שכתבנו כיון דצריך שיהי' זוכה ושליח למקבל לאו כל כמיני' לעשות עצמו שליח לחוב לאחרים והוצרכנו לדברינו, אבל בשליחות הגט דגט בע"כ ולא צריך דעתה לזכות וזוכי' בע"כ בזריקת הגט, ולא צריך רק שליחות הבעל שיהי' יד השליח כיד הבעל מצדו אין מעכב הגם שהוא לחובתה, ואפילו לפמ"ש דרא"ש ודעימי' בגיטין שם ל"ל כרמב"ם מן הטעם שכתבנו דס"ל דל"א מגו ואינו נעשה שליח לבע"ח, אבל בגט מודים דלא צריך לשליחות רק מצדו וא"ש נכון ועיין: מ"ש על ראי' שמביא המל"מ הלכ' גניבה פ"ג ממ"ש הרמב"ם בהל' מעילה והיא מתוספת' והבאת לנו כי השעה"מ מפקפק על דמיון זה דבמעילה שאני שהוצאה מרשות הקדש ואיסור אכילה ענין אחד הוא דא"א זה בלא זה, משא"כ בשוחט בשבת דב' ענינים הם שאפשר לזה בשחיטה בלי עבירה דשבת. וע"ז הקשית דבלא"ה צ"ל הא כבר מעל ע"י הוצאה מרשות הקדש עד שלא מעל שוב מצאת כן שעמד בהפלאה קדושין ולדעתך עכצ"ל כשהתנה שלא יזכה רק בשעת אכילה ועכ"פ אפשר זה בלא זה דלא כשעה"מ אלו דבריך. ספר הפלאה אין לי פה וספרים מעט מזעיר שאולים הם אתי מאיזהו מקומן והרוב מגיסי מוה"ר ז"ש וגיסי ש"ב מהרי"ש. ובספר שעה"מ הצצתי ולא מצאתי בחפזי מ"ש על שמו ואין לי פנאי לחפש בו יותר. ולפום רהיטא נ"ל אולי כוונתו רצוי' ע"פ מה שאמרתי דע"כ קאי הרמב"ם באופן שהתנה ומקפיד שלא יתנו לאחרים רק כשיאכלו ומטרת כוונתו במתנה זו שיאכלו ועד אכילה אינו יוצא מרשות הקדש ושליחות מתקיים כשיתן לאכול ויאכלו, אבל בטובח על ידי שליח בשבת דעיקר מעשה הטביחה מה שגנב דאפשר על ידי שליח ומה שמצווה לו לשחוט בשבת ענין בפני עצמו הוא ואין המכווין שישחוט בשבת ואפשר שישחוט ביום אחר ובשבת קפידא בעלמא הוא, אבל במעילה אינו רוצה בנתינה כלל ומעיקרא לא התכווין רק שיתן לאכול, ולפי רצונו ותכליתו של דבר א"א לו שיהי' מעילה בלא איסור דאכילה והבן. ועיין מל"מ הלכות מעילה ובעיקר דינו של הרמב"ם וטור סי' ש"נ למ"ש המל"מ כתבתי בתשובה א' ואין עולה בזכרון לפני וא"א פנקס התשובה פה ולהיות נפשך צמאה לדברינו אצווה להעתיק לך ולשלחה לידך. ושלא לעכב תשובתי ולהשקיט רגשת לבבך להודיעך כי אני רואה סימני רפואה סימנים לאורייתא פה בעזה"י, קמא דאתי לידי אני שולח לך. ולא הי' סוף מעשה במחשבה תחלה כי נתחדשו לי דברים וענינים חדשים גם ישנים באמצע הכתיבה בין תבין אשר לפניך ושים עין עיונך עליהם וה' ישים עינו עליך לטובה ולברכה, יחדש עליך ועל ביתך וי"ח יחי' שנה טובה ומתוקה כאות נפשך ונפש דודך רבך ואוה"נ הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: