אור ברסלב

כתב סופר חושן משפט· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה לב

תשובה לא

שיל"ת פ"ב ו' עש"ק לסדר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, לא תאונה אליך רעה לפ"ק. שלום תליתאי, לאשר אור לו באורי' תליתאי ה"ה י"נ הרב המאוה"ג מאיר ובא בתורתו חריף ובקי גן ההדסים כש"ת מו"ה יוסף העניג נ"י ראש ב"ד דק"ק נייטרא יע"א: יקרתו קבלתי היום ודחקתי עצמי למלאות רצון כבודו לשום עין על מעט צרי ודבש אשר הטעמנו, והי' ראשיתו מצער אותי, בראותי כי הקשה לשאול על קושיא א' שהקשה אותה אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל לקדוש ה' מכובד גאון עולם ופרשו מו"ה משולם טיסמניץ זצ"ל, והיא על סוגיא דש"ס שבועות י"ז ע"א וע"ב דטרחו ר"ז ואביי איך אפשר טמא ששימש חייב מיתה הא נתחייב כרת בשהיתו והקשה אאמ"ו הקדוש זצ"ל הא אפשר לפי המבואר בסוגי' דנדה דטומטם ואנדרוגנס שראו לובן ואודם אינו חייב כשנכנס למקדש דכתיב זכר ונקבה תשלחו זכר ונקבה ודאי. וכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות משכב ומושב שאם נגע א' בלובן ואודם דטו"א דפטור והוא מתוספת' כמ"ש הראב"ד וכ"מ שם א"כ משכחת שחייב מיתה על ששימש ולא חייב על ביאת מקדש כגון שנגע בהנ"ל. ופר"מ נ"י קרא תמה לפמ"ש המל"מ בפ"ג מהלכות ביאת מקדש הלכה י"ט דקושית ר"ז קשה גם ממחוסר כפרה וטבול יום האיך משכחת ששמשו במיתה וצ"ל או כר"ז או כאביי ונכנס דרך גגות ונתחייב אח"כ כששהה ועבד. ומחוסר כפרה א"א כה"ג שנגע בלובן ואודם דלאו בר מחוסר כפרה הוא, ואין לומר דהקושיא לרמב"ם לשיטתו דבמחוסר כפרה ליכא חיוב מיתה דהרי הרמב"ם סותר עצמו כמ"ש הכ"מ שם אלו דבריו, וכאשר ראיתי סוף דבריו נתיישבה דעתי קצת שאין לתפוס כ"כ על הנהו גאוני קמאי המקשן קושיא זו ועל המתרץ אולי התכונו להוסיף קושיא על הרמב"ם לפי שיטתו שם דמחוסר כפרה ליכא חיוב מיתה דהו"ל לתרץ כה"ג, וכ"ש דקשה לפי דהליץ במל"מ שם בעד הרמב"ם דמסוגיא דשבועות הוכיח הרמב"ם דהלכתא דמחוסר כפרה אינו חייב מיתה מסוגי' זו מוכח איפכא דחייב מיתה דאלת"ה קשה קושיא הנ"ל, כי חשבתי תחלה להפיס דעתי קצת, אבל אחר התבוננות מעט ראיתי כי אא"צ לכנוס בפרצה דחוקה ולעייל פילי וכו' ואומר בודאי על אביי דאמר דמשכחת דמהפך בצנורא ול"א כגון דנגע בלובן ואודם בלא"ה לק"מ דאין ה"נ דהי' יוכל לומר כה"ג ואמר כגון דמהפך בצנורא כדר"ה להשמיענו אגב דינו דר"ה דמהפך בצנורא עבודה היא וכן מתרצים הראשונים כ"פ דהי' יוכל לומר עוד מ"ב או לתרץ הקושיא אלא דרצה להשמיענו אגב מלתא חדתא. ומובן הא דאמר כדר"ה וש"ס מפרש אי דלא מתעכל בלא"ה פשיטא אלא דבלא"ה הי' מתעכל בב' שעות וכו' וצ"ל כיון דאם לא מתעכל פשיטא מה לו לאביי לומר כדר"ה, ולא הו"ל לומר אלא כגון שמהפך בצנורא וע"כ דאביי מלתא אגב אורחא קמ"ל דאפי' הי' מתעכל בלא"ה מ"מ עבוד הוא דחייב עלי' הטמא והזר, ולכן מביא מדר"ה שאמר זר שהפך ומלתא דפשיטא היא וע"כ דקמ"ל ואפילו הי' מתעכל בלא"ה, וכ"כ האי צריך להשמיענו לאפוקי דלא נימא דמקריב בשלוא לאו מלתא הוא ועיין ריטב"א דהקשה מבשולי נכרים דאמרינן לאו מלתא היא ועיין ת"ח ושני' לד"א התכוונו דזה דאורייתא וזה דרבנן. ובאמת מה דהקשה ש"ס על ר"ה אי לא מתעכל בלא"ה פשיטא צריך להבין הא ר"ז דחידש דין מכח קושיתו איך משכחת ע"כ דלא ס"ל כר"ה ואפילו אם לא מתעכל בלא"ה, הרי דלאו מלתא דפשיטא היא, ועד"פ י"ל דמקשה לאביי דדחי לדר"ז ומוכח מברייתא דטמא ששימש דמהפך בצנורא חייב ומאי קמ"ל ר"ה הרי מוכח מברייתא ואי דס"ל כר"ז א"כ תפשוט מר"ה האבעי, ומתרץ דטובא קמ"ל אפילו מתעכל בלא"ה, והא"ש גם דר"ז ס"ל דלאו עבודה היא מקשה שפיר פשיטא כן נ"ל לפום רהיטא: וקושית אבא זצ"ל היא על ר"ז דלא מצא מענה והוליד מזה דין חדש הקשה קושיתו, דאין לומר דקשיא לי' ממחוסר כפרה דהא העמיד דבריו מדקיי"ל טמא ששימש במיתה ומזה לק"מ והו"ל להעמיד דבריו על מחוסר כפרה דהוא השלישי שבברייתא הגם דכתב המל"מ שם דכולל בכלל טמא דממועט מוטהר היינו לכלול כולם ולומר דעל כולם קשיא לי', אבל אי לא קשה רק ממחוסר כפרה בודאי לא הי' לו להקשות מטמא ששימש אלא ממח"כ, ואביי שפיר השיב לו אופן דצנורא כדי ליישב הכל אבל על ר"ז קשה כנ"ל ביאור הקושיא: והנה על ישובו של הגאון מהר"מ טיסמניץ זצ"ל על פי מ"ש הרמב"ם בהלכת פסולי מקדשין פי"ח הלכה י"ג דדין ביאת קודש ומקדש שוי' וטמא יליף ש"ס בסנהדרין פ"ג ע"ב חילול חילול מתרומה שאוכל זר ואכילת תרומה ואכילת קודש שוין הם ממילא כיון מה שממועט בביאת מקדש דאח"מ מותר ג"כ באכילת קדשים וכיון דילפינן טמא ששימש מתרומה מותר הנוגע בלובן ואודם ג"כ בשימש אלו דברי קדשו מלהבות אש דחריפו טובא כדרכו בקודש. אבל יש לי לפקפק קצת ע"פ מ"ש בחי' ר"ן סנהדרין פ"ג למה יליף טמא ששימש מתרומה ולא יליף מהקישא דזר הקרב יומת, וכ' כיון דרצה למילף שארי דברים מטמא ששימש ודבר הלמד מהיקש אין למדים ממנו בג"ש לכן למד טמא ששימש מתרומה עיי"ש. לפ"ז באמת טמא ששימש מזר נפקא מהקישא אלא דממציא לי' דאתיא ג"כ מתרומה כדי למילף ממנו למק"א, לפ"ז טמא ששימש חייב גם באופן שאינו חייב בתרומה ובביאת מקדש וצל"ע: ולפום רהיטא נ"ל בישוב הקושי' ע"פ שבארתי דהקושיא על ר"ז דמתקיף לה על רבה מדמקשה מדקיי"ל טמא ששימש משם לק"מ די"ל בנוגע בלובן ואודם, י"ל דר"ז לא שמיע לי' ולא ס"ל הך דינא דרב נחמן אמר רב דמדנפשי' אמרה בנדה כ"ח ומתחלה אמר לימא מסייע לי' ודחה דלמא ר"א היא וליכא מברייתא ראי' ור"ז ל"ל דרב, הגם דמקשה על רבה דכ"מ דמר כרב אולי לא שמיע דר"נ אמר משמי' דרב. ומאביי דלא מתרץ כה"ג, כבר כתבנו דלק"מ חדא דקמ"ל דינא דר"ה ועוד דאביי רצה לתרץ גם ממחוסר כפרה. ויש להקשות אם כי לא ידע ר"ז מהא דרב, הא ידע בודאי מברייתא ואם ס"ל דאתיא כר"א גם ברייתא דטמא דשימש י"ל אתי' כר"א וצ"ע לכאורה. וי"ל דבאמת מברייתא ל"ק די"ל ברייתא כר"א, אלא דקשה מדקיי"ל להלכתא דטמא ששימש במיתה וקיי"ל כר"ע דלא בעי דידע אי בשרץ אטמא, ומדיוק לשון ר"ז אלא דקיי"ל ול"א אלא הא דתניא בברייתא ולמ"ש א"ש מברייתא ל"ק אלא מדקיי"ל להלכתא זר ששימש במיתה והלכתא כר"ע נגד ר"א והלכה כר"ע מחבירו, ויש מכ"ז סיוע לדברינו. זהו שהעלתה מצודתי בחפזי בעיון מעט, וחתימה מעין פתיחה ברכת החיים ושלום, כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת החפץ בשלותו והרמת קרן תורתו הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה