כתב סופר חושן משפט· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה לא
שיל"ת כאור בוקר ליום א' פ' ויחי תרל"ב לפ"ק. שלום וכל טוב לי"נ תלמידי חביבי הרב המופלג בתורה ויראה חריף ובקי בע"פ כש"ת מו"ה מענדל נ"י: יקרתך קבלתי והנני ליישב דעתך ע"ד קושיתך על רש"י גיטין ס"ה ע"ב במתניתין היוצא בקולר ליהרג למלכות משמע אבל מחמת ממון לא והוא נגד ירושלמי דמפורש ה"ה מחמת ממון ופסקו הפוסקים קושי' זו צריכה יישוב ומצאתי בכתבי קודש של אאמאוה"ג זצ"ל בחידושיו לגיטין והוא מותיב והוא מפרק לה, דרש"י כתב כן בתחלה שהי' אומרים יוצא בקולר דווקא ומפרש ויוצא בשיירא לא וכן מסוכן לא ה"ה היוצא בקולר משום ממון לא. וירושלמי דינא קאמר לאמת דחזרו אף במפרש וכו' ה"ה יוצא בקולר משום ממון, אלו דברי קדשו והוא ישוב המיישב דעתו ונ"ל דגם אם לא נאמר בירושלמי מסוגיא דידן מוכח דיוצא בקולר גם יוצא משום ממון מכח קושית תוס' סו' ע"א סוף ד"ה דמי חמרא לא קאמר מאי קמ"ל פשיטא ומתרץ דקמ"ל יוצא בקולר. וצ"ע פשיטא דיוצא בקולר למיתה דהי' כמו שכיב מרע ומסוכן. והר"ן מביא דהקשה אי לא קמ"ל אלא יוצא בקולר זה נשמע מאחיתופל דיוצא בקולר הוי עיי' בו ואם נאמר דיוצא בקולר משום ממון ג"כ טובא קמ"ל דלא נשמע מאחיתופל כמובן וע"כ דפשיטא לי' דיוצא בקולר לענין ממון עדיף ממפרש ויוצא בשייר'. ורש"י ס"ל כשיטת תוס' ור"י ורא"ש דל"א מתנה כגט רק לענין יוצא בקולר ומסוכן שכן כ' מתנה כגט כדתנן במתניתין יוצא בקולר ומסוכן נראה דס"ל דווקא בהנהו תרתי וס"ל לאמת יוצא בקולר גם מחמת ממון כמסוכן דמי ועדיף מיוצא בשייר' ומפרש יוצא ועיין: ונ"ל דרש"י לשיטתו לפי פירוש מה גיטו ומתנה ולפירש דס"ל דל"א ר"ה בעצמו דבר זה אלא דאנן אפילו מיני הוצרך לפרש דילפינן רק בב' דברים כיון דר"ה ל"א מנ"ל למילף כ"כ אפילו במפרש ויוצא בשיירא דמסברא יש לחלק, ואי ר"ה אמר בעצמו י"ל דמדמה מלתא למלתא מסברא דנפשי' אבל אנן האיך נילף מיני' כ"כ מדבריו מדלמד גם ממתנה, ולכן הוצרך לפרש דמה גם לענין יוצא ובקולר ומסוכן דוקא. ורי"ף ס"ל בכל ד' דברים יש פי' דס"ל ר"ה בעצמו למד זה מזה וסתמו ע"כ ד' דבריו קאמר כמ"ש הר"ן. ועוד נ"ל דרי"ף הוכיח דע"כ ע"כ ד' דברים אמר ר"ה, ואקדים הנה הרא"ש בשם ר"י דווקא בב' דברים מדמה מתנה לגט דלא כרי"ף ובנמוקי יוסף ב"ק מביא בשם ר"י דס"ל דמפרש ויוצא בשיירא כיון דדעתו לשקוע סוף חודש יוכל לחזור וכתב נמוק"י דס"ל כרי"ף ויש סתירה בשיטתו ממה שמביא הרא"ש ור"ן בשמו וכתב בקצה"ח דעולין דבריו שברא"ש ור"ן עם מ"ש בנמוק"י בקנה א'. לענין קנין ס"ל כמ"ש הרא"ש על שמו דבעי קנין דאין כאן משום שלא תטרוף דעתו עליו אבל לענין חזרה כיון שהי' דעתו לשקוע אם במקרה חזר למקומו יוכל לחזור דאיכא אומדנא שמעינן בו כי דבריו נכונים ומצודקים. ואומר אני דס"ל לרי"ף ג"כ בפשיטות דוודאי לענין חזרה פשוט דמפרש ויוצא בשיירא ג"כ יוכל לחזור בגט ומתנה אלא דס"ל גם לענין קנין יליף ר"ה זה מזה הגם דיש לחלק הוכיח כן דאי נימא דלא קאמר מתנה כגט רק על יוצא בקולר ומסוכן הו"ל לומר ביותר מתנה כגט לענין חזרה דקאי על כל דקתני במתניתין ומדלא אמר הכי רק לענין קנין ש"מ דמה שאמר שא"צ קנין קאי אכולהו ונקיט לענין קנין ולא לענין חזרה דכ"ש לענין חזרה דחוזר במפרש ויוצא בשיירא דדעתו לשקוע וזו הוראת פני' לטובה מן הסוגיא לשיטת הרי"ף וכ"ש אם ר"ה בעצמו אמר דיליף מתנה מגט כדמשמע מלשון תוס' ועיין מהרש"א שנדחק וכן נראה ברשב"א ור"ן דכתבו דר"ה קמ"ל דס"ל דבעצמו אמר. אבל לפי פירש"י דאנו ילפינן ולא ר"ה אמר אזדא הוכחה זו מדל"א דילפינן מינה לענין חזרה דהא ר"א יליף מדברי ר"ה לענין בעובדא דגניבא והתם הוצרך למילף דל"ב קנין ואמר לענין קנין מה דצריך לי' וי"ל רבינו יונה הכי ס"ל ורש"י לשיטתו דמיני' ילפינן כתב שפיר דיליף רק ליוצא בקולר ומסוכן. אלא תוס' דס"ל ג"כ דלא קמ"ל רק בתרתי אלו ונראה דס"ל דר"ה עצמו אמר צריך לדחוק כמ"ש מהרש"א וי"ל דתוס' ס"ל דלכל ד' דברים יליף והא דכ' תוס' דקמ"ל בקולר כמו עובדא דגניבא נקיט קולר משום עובדא דגניבא וקולר קתני תחלה במתניתין וה"ה אחרינא אבל רש"י כתב קולר ומסוכן ודילג א' מוכיח דווקא. והנה הא דהוכיח לרש"י לפרש דמיני יליף ילפינן ולא ניחא לי' דר"ה עצמו אמר עיין במהרש"א ובמהדורא ועיין פ"י. ונ"ל דרש"י הוכיח פרושו מדלא אמר באותו דבר עצמו דאמר גם במתנה דעמד חוזר היינו חולה שכ"מ או מסוכן ומה גם שאם אמר תנו בד' דמתניתין כך במתנה חוזר בה ולאו דוקא שכיב מרע אלא אם גם היוצא בקולר אם שב חוזר והי' יכול לומר לימד שוה זה מזה, וע"כ דלאו ר"ה עצמו אמרה רק ר' זירא ויליף מתנה מגט לאותו דצריך לי' בעובדא דלפניו כנ"ל: ומיושב ג"כ מה דנתקשה פ"י מלקמן ע"ב דמביא לדר"ה בכולו ואי לאו ר"ה אמרה מאי למיית' התם ובאמת גם אם ר"ה אמרה ג"כ קצת למה מביא כל דבריו שם לא צריך רק למה שאמר דאם עמד חוזר. ולמ"ש א"ש דיש בכלל דברים אלו דמתנה כגט לענין קנין ב"ד או בב' דברים דמתניתין וה"ה דחוזר באלו ומינה בגט דלאו דווקא שכ"מ ה"ה באלו דמתניתין דחוזר ושפיר מביא לכל דנאמר בזה וגם אי ר"ז מוסיף על דבריו א"ש ועיין. הנלע"ד כתבתי בחפזי: וטרם אתן קנצי למילין בזה עוד רגע אחד אדבר להבין מה דאמר ר' זירא דרא רבינא לסילתי' ואזיל לגבי דר"ה רבי' וכתב רש"י יטעון ר"א סלו על כתיפו למזונותיו וילך לו אצל ר"ה רבי' כי ע"פ שמועותיו יזכה במתנה בלא קנין. וצ"ד מה רצה ר"ז לומר לו שיטול עמו צידה לדרך, ונ"ל כי רצה לומר לו כי אין בו שום ספק שע"פ ושמועותיו יזכה במתנה בלי קנין וכאלו ד' מאות זוז מונחים בכיסתי' ואסור לו ליטול מן הצדקה כי יש לו יותר משיעור שאסור ליטל מן הצדקה, ולא יטול עצמו על הצבור לכתחלה להיות כבעה"ב שעובר ממקום למקום ואין לו לכן אמר לו דרא ר"א לסילתי' כדי שיהי' לו למקום בדרך כי בוודאי י"ל ד' מאות זוז כנ"ל: עוד לרגעים אפקדנו בקושיא דקשה לי באותו דף על הר"ן שדחה תי' הרמב"ן על קושית תו' ד"ה כל השומע קולי והעלה כתירוץ ראשון של תוס' ובפרושו בנדרים ל"ו ע"ב כתב בפשיטות כרמב"ן דבתרומה סגי בגילוי דעת ואיכא נ"מ רבתא לדינא בגט דכל הרוצה לכתוב וליתן ל"מ כמ"ש הר"ן בגיטין לשיטות הרמב"ן. ויש נפקותא בתרומה דלשיטות רמב"ן במודר הנאה אסור לומר כל השומע קולי דהוא שליחות ממש ואסור ולדס"ל לר"ן בגיטין כתי' ראשון של תוס' גם שומע קולי מותר הגם דהוא שלוחו הנאה כזו מותר במודר הנאה כיון דגם יוכל לעשותו דכל השומע אמר וצלע"ג:
ועיי' ב"ש סי' קמ"א ס"ק שהקשה על חד תי' בתוס' דבמודר לא מחשב הנאה מכתובות ריש פרק המדיר דמקשה ומדמה כל הזן א"מ להא דכל השומע קולי. התם שאני בהנאה כזו מותר במודר הנאה. ודבריו תמוהים דזיל בתר טעמא דלאו הנאה הי' שאפשר שיהי' אחר שלוחו וכ"ז לענין הנאות שליחות אבל גבי מדיר אשתו מלהנות ממנו ועושה שליח לפרנסה הי' נהנת ע"י שלוחו וכמו שנהנת ממנו ושפיר מקשה ש"ס ומתרץ שאני כל הזן אבל כל השומע וה"ה מי שירצה לזונה אסור. ואי קשה הא קשה מן תי' א' של תוס' דכל הרוצה לתרום ליכא שליחות רק כל השומע ואיך מקשה על כל הזן א"מ מכל השומע קולי וצ"ע: ובזה תהי' שביתות קולמסי וכעת יאמר יברכהו ד' וישמרהו כאות נפשו ונפש רבך אוה"נ הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: