כתב סופר חושן משפט· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה יז
שיל"ת פ"ב כאור בוקר ליום ב' פ' תצוה תרכ"ח לפ"ק כאור בוקר את הטוב יבקר ה"ה ידיד נפשי הרב המופלג חריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה גדלי' נ"י: מכתבו קבלתי בעידנא דטרידנא טובא דמגרר גרר כמה הפסקות בעיון התורה בעו"ה, ולעשות רצונו הנני להשיבו לפי מסת הפנאי על דבר שאלתו עני אחד דופק על פתחי נדיבים לבקש עזרה להכנסת בתו הכלה, וכשבא לבית א' מנדיבי לב בעת שהי' עמוס טרדות מו"מ שלו ולא יוכל לבוא לפניו והוא נתן למשרתו ישראל שיתן לו ומסר מתנה הגונה מידו לידו ואמר לשלוחו תן לו והלך השליח לחדר החיצונה באשר העני הוא שם וכשהגיע אליו עד שלא מסר לידו של עני קרא עליו הב"ב שיחזור לו חצי' ממה שנתן בידו באומרו נחמתי כי נתתי לו כ"כ והשליח קיים דברי משלחו וכאשר הגיע דבר זה לאזני כבודו אמר להנותן כי לא טוב עשה ומחויב לתת לאותו עני כבר נדר הוא בידו כמבואר בטוש"ע חו"מ סימן קכ"ה דבמתנה לעני אין יוכל לחזור בו הגם דתן לאו כזכי, אלא שנסתפק פר"מ לעצמו אם יפה עשה השליח שהחזיר לו כמבוקשו או הי' יוכל לעכב בידו כדי ליתן לעני בע"כ דנותן כיון שא"א לו לחזור בו וכאומר זכה לפלוני דיוכל השליח לעכב בע"כ ואסור לו להחזיר וכן בתן והולך בפקדון והלואה כמבואר כל זה בח"מ סימן קכ"ה סעיף א' אלו דבריו. ואחווה לו דעתי העני' כיד ה' הטובה עלי:
הנה הסמ"ע וש"ך כתבו דטעמא דא"י לחזור בו משום נדר אלא כל זמן שלא נתן ליד אחר יוכל לשאול עליו ככל נדר ומשבא ליד אחר לא מהני שאלה. נראה לפי דבריהם דלא זכה בו השליח לעני אלא הנותן אינו יכול לחזור בו משום נדרו וכיון שבא ליד אחר לא מהני שאלה אבל עדיין לא זכה העני. לפ"ז נראה לי היכא שמת הנותן עד שבא ליד העני יכולים היורשים לחזור כי אין צריכים לקיים נדר אביהם עיין סי' רי"ב סעיף ז' בהג"ה, והה"נ דאין השליח יוכל לעכב להחזיר למשלח דהא שלו הוא אלא שמחויב לקיים נדרו וכיון שהוציא מתחת ידו אי אפשר למתשל והכל איסורא דמשלח אבל הנוגע לממון אין לעני שום קנין וזכות ומה לו ולשליח לכופו לקיים נדרו ואין לו לעכב שלו כנ"ל פשוט וברור. וצ"ל מ"ש הטור ומחבר אבל אם נותן לעני א"א לחזור בו היינו דא"א לחזור בו שלא ליתן משום נדר אבל יוכל להחזירו וליקח מן השליח לתת בעצמו או שלא יתן לעבור על נדרו ואין דומה הך דאין יוכל לחזור בו למ"ש שם תחלה ואח"כ דא"י לחזור וליקח מן השליח ושליח ג"כ אין רשאי להחזיר: והנה בתומים שם כתב דמ"ש הש"ך ראי' מן רשב"א בתשובה יש לדחות דווקא במזכה לו לאחר או שבא ליד גבאי שוב א"י לשאול דהוי כתרומה ביד כהן כבש"ס נדרים אבל בנותן ליד אחר ואינו מזכה לו דהוא כמו בידו ממש מנ"ל דא"א לשאול עליו. ונראה דלא ברירא לי' לתומים דכן הוא אלא שנראה לו לחלק ובאמת סמ"ע וש"ך לא ס"ל לחלק ונראה טעמא כיון שהוציא מתחת ידו ועשה מעשה לקיים נדרו אי אפשר לו לבטל מעשה זה דלא אתי דיבור ומבטל מעשה הגם שלא נגמר עדיין ועיין ש"ך ח"מ סימן רנ"ה דזהו טעמא דמשבא ליד כהן א"א למתשל דלא אתי דיבור וכו' ומ"מ יש לחלק באתי ליד כהן כבר נגמר המעשה משא"כ בשנתנו ליד אחר שעדיין לא זכה העני. ועיין כעין זה בגיטין ר"פ השולח ל"ב ע"ב שכתב תוס' ד"ה התם דיבור וכו' לחלק בין נגמר ולא נגמר ועיין רשב"א י"ח ע"ב באורך ובש"ך ח"מ רנ"ה כתב אבל כשבא לידו הוי כהדיוט שמשך שא"י לחזור משמע דווקא דומיא דהדיוט ובהדיוט כשמסר לשליח ולא זיכה ע"י יוכל לחזור ה"ה במתנה לעני: וכשאני לעצמי הי' נ"ל בכוונת הטור דזיל בתר טעמא דבמתנה לא מהני תן כזכי כתבו ראשונים כיון שאינו מחויב ומרצונו נותן ומרוויח לעצמו זמן אולי ירצה לחזור בו ומשו"ה מחלקים בין שחרור דכחוב דמי' דאי לאו דעביד לי' וכו' ועיין רשב"א ס"ג ע"ב. וי"ל בנותן לעני דמחויב משום נדר וכיון שנותן ליד אחר א"א למתשל עליו הוי כחוב ואמרינן תן כזכי. שוב מצאתי כדברינו בקצה"ח ושמחתי שכוונתי לדעתו ז"ל, ועיין פ"י ט' ע"ב שכתב די"ל במתנה משו"ה לא אמרינן תן כזכי אולי לא ירצה לקבלו דשונא מתנות יחי' ולזה י"ל עוד במתנה לעני שאין לו ומוכרח לקבל תן כזכי ועוד י"ל בנותן לעני לקיים מצות צדקה ומצוה בו יותר מבשלוחו ואם מזכה לו על ידי שלוחו ועומד במקום העני וידו כידו כבר קיים המצוה כנותן בעצמו לעני אבל אם אין מזכה לעני ע"י ועשה מצוה ע"י שלוחו שהוא כמוהו ומקבל העני מיד שלוחו וודאי ניחא לי' שיהי' זוכה לו ויהי' שלוחו דעני כנ"ל: ולב' טעמים האחרונים שכתבנו לא א"ש בלשון הטור שכתב משום אמירה לגבוה, אבל מ"ש הקצה"ח משום דחייב לקיים נדרו ממילא הוי כחוב יש להעמיס בכוונת הטור וב"י כמובן. אלא דיש להקשות אם כדבריו כן הוא דזכה לו לעני מיד מש"ס גיטין ספ"ק הולך מנה לפלוני והלך ולא מצאו תני חדא יחזור ליורשי משלח ותני אידך יתן ליורשי מי שנשתלחו לו ואיכא שם כמה אוקימתות ולא מתרץ דקתני ליורשי מי שנשתלחו לו איירי באומר הולך לפלוני והוא עני כבר זכה לו השליח בחייו ויתן אחר מותו ליורשיו וברייתא דקתני יחזור ליורשי המשלח בנותן למי שאינו עני דאין רשאי לטול מן הצדקה וע"כ גם בשולח לעני לא זכה לו רק שא"י לחזור מצד נדרו ואין השליח יוכל ליתן ליורשי שנשתלחו לו כי לא זכה בחייו וכיון שמת אין צריך לקיים נדרו גם אם יורשיו עניים דלו נדר ולא ליורשיו ולכן הו"ל להחזיר למשלח או ליורשיו, וליורשיו יחזור אפילו אם מי שנשתלח לו חי כי אין יורשי המשלח צריכים לקיים נדרו של האב כמ"ש למעלה אם לא דס"ל הולך כזכה או כאינך אוקימתות, ומוכח דלא כקצה"ח: ובאמת יש לחלק בין חוב ופקדון לשולח מתנה לעני הגם שמחויב לקיים נדרו מ"ט כיון שאפשר לו לשאול על נדרו לא דמיא לחוב ודמיא יותר למתנה דחוב ופקדון א"א להנצל רק בחזרה משא"כ במתנה לעני לאו אפשר לו לשאול ולחזור שאינו רוצה לזכות שמא יחזור בו, אלא נהי לחוב ופקדון אינו דומה מ"מ דומה לשחרור דליכא עליו חיוב כלל אלא דאמרינן לולי דעביד לי' נייח לא הוי משחרר לי' ובאמת בירושלמי ס"ל שחרור דומה למתנה וש"ס דילן לא ס"ל הכי בוודאי נודר לעני לא גרע משחרור כיון שקבל עליו בנדר רחוק שיחזור בו כמו בשחרור:
ונ"ל דבאמת הרא"ש ספ"ק הרגיש הא אמרינן במתנה ג"כ אי לאו דעביד לי' נייח לא יהיב לי' וכ' מ"מ יש שנותן לקרובו ולא אבין הא קיי"ל בכ"מ מתנה כמכר משום דאי לאו דעביד לי' נייחח וכו' ולכן נ"ל להוסיף עפמ"ש הרשב"א גיטין פרק השולח גבי פלונית שפחתי עשה לי ק"ר עשו לה דכופין היורשים. והקשה למה נכוף אותם לעשות עבירה והעלה דוודאי האב אינו רוצה לשחרר אותו באיסור אי לאו דמחויב לו גמול בשביל שעשה לו הדר הו"ל כמכר עיי"ש. והא"ש בנותן שחרור לשליח ואומר זכה אמרינן בוודאי אינו עובר בעשה אי לאו דחייב לי' גמול גמור עד שע"י חיובו הו"ל כמוכרו לו ושוב הוי כחוב דעלמא דתן כזכי וא"ש נכון. וי"ל דירושלמי אזיל למ"ד משחרר אינו עובר בעשה ואולי ס"ל הלכתא כך לכן ס"ל שחרור כמתנה וש"ס דידן להלכתא דקיי"ל משחרר עבדו עובר בעשה הו"ל שחרור כחוב וא"ש ועיין: ולפ"ז יש חילוק רב בין שחרור לשולח לעני דשחרור כחוב גמור דמיא משא"כ בנודר לעני הגם שיש עליו חוב שהביא ע"ע ע"י נדרו מ"מ ברצונו תליא שיוכל לשאול ולחזור ודמי' יותר למתנה אם לא שנאמר כיון דתליא בדעת אחרים שיתירו לו הוי כאין בידו לחזור ועיין רשב"א יבמות פ"ח ע"א. ולפמ"ש הרשב"א בו עוד דמי יימר דמזדקקו לי' תלתא הדיוטות ל"א כבש"ס שבת מ"מ אפשר כאן אמרינן דעתו תן כזכי כיון שצריך מעשה לשאול ואין ברור לו שירצה לחזור ושיזדמנו לו תלתא מזכהו מיד כנ"ל לקיים דברי קצה"ח לדמות מלתא למלתא דחוב ושחרור אבל הוא מופרך מש"ס ספ"ק דגיטין הנ"ל: אלא לפי שהוכחנו דלא כקצה"ח ואנו אין לנו בטעמא דטוש"ע אלא כמ"ש הסמ"ע וש"ך שכיון שמסר ליד אחר אין יכול לשאול עליו עוד והיינו שאין יוכל לחזור בו מנדרו וצ"ל הגם שלא זכה לעני מ"מ כיון שעשה מעשה לנדרו לא אתי דיבור ומבטל מעשה דילי' וכיון שא"א לו לחזור בו בשום אופן בוודאי דומה ממש לחוב ופקדון דמה לו לחזור וליקח מן השליח כיון שע"כ לו לקיים נדרו וסוף כל סוף יתן לעני זה שוב הוי תן כזכי וזכה לו א"כ תיקשי גם לדעת הסמ"ע וש"ך קושיא דידי וצ"ע: וכל קושיא יש לה תירוץ ודינו של הטוש"ע קיים וכיון שמכח קושיתינו אין הכרע אם כסמ"ע וש"ך והיינו דא"י לחזור מנדרו אבל העני לא זכה או כמ"ש הקצה"ח כיון שחייב משום נדרו ממילא הו"ל כזכי. ולפמ"ש בסמוך לפי דס"ל לסמ"ע וש"ך כשהגיע ליד אחר שוב אינו יכול לשאול על נדרו בוודאי מסברא הוי תן כזכי דדמיא ממש לחוב אבל לדעת קצה"ח דיוכל לחזור ולשאול על נדרו יש לחלק חילוק רב בין חוב פקדון ושחרור דדמי' דבר זה יותר למתנה ולכן מסתבר יותר כדס"ל לסמ"ע וש"ך בפשיטות כל שהגיע ליד אחר א"י לשאול וממילא הוי תן כזכי ומ"ש טוש"ע שא"י לחזור שא"י לחזור כלל כמו בכ"מ דכ' המחבר בסי' זה שאינו יוכל לחזור: תבנא לדינא דכל שנותן לשליח בשביל עני ואמר תן הוי כזכי ואם מת המשלח בנתיים אין יורשיו יכולים לחזור שכבר זכה בו העני וכן אם מת העני בנתיים צריכים לתת ליורשיו אפילו הם עשירים וזה בין לסמ"ע ובין לש"ך וקצה"ח כנלפעכ"ד נכון לדינא: ובנדון שלנו יש לנו עוד לצדד דאפילו אין המקבל עני א"י לחזור בו והוא ע"פ תשובת מבי"ט דמביא ש"ך סימן קכ"ה ס"ק כ"ט דאפילו לר"ת דבמתנה תן לאו כזכי מודה היכא דשליח הוליכו למקום המקבל דהוי כזכי כיון שיוכל המקבל לטלו והש"ך כתב עליו ולא נהירא וכן משמעות הפוסקים דעיקר החזרה תלוי' בכ"ז שלא הגיע ליד המקבל והנה מ"ש לא נהירא ולא כתב לנו טעמא למה לא נהירא מצד הסברא. ולפענ"ד סברתו של המבי"ט נכונה לפי הטעם דבמתנה לאו כזכי דשבק לעצמו זמן אולי יחזור מדעתו לחזור במתנתו, אבל כשכבר הגיע השליח למקבל ויוכל ליתן לו והמקבל יוכל ליטלו ממנו רק שאיחר קצת בוודאי דעתו שיזכה לו אף שהמקבל עומד לפניו כן הדעת נוטה. ומ"ש הש"ך דמפוסקים משמע דווקא משהגיע לידו באמת כן נראה וצריך טעם י"ל כיון דעכ"פ תן שאמר לאו לשון זכי קאמר דהא אינו רוצה שיזכה לו מיד שוב לא פלגינן דבורו לומר תן זכה לו אז כשתבוא עמו ועד עת ההיא לא תזכה כיון דסוף כל סוף תן לאו זכי קאמר נקטינן תן לידו קאמר כנ"ל. ולפי זה י"ל היכא דמקבל עומד לפני השליח מיד ומוסר מידו לשליח והמקבל עומד שם או בחדר אחר דיוכל לתת לו ברגע כשמקבל ממנו ולא שכיח בזמן קצר כזה שיחזור מדעתו ויודע שיוכל ויתן לו מיד כולו עלמא מודים דתן כזכי גם במתנה דלא שכיח שמרוויח לו זמן לחזור בו. והא דכתבו הפוסקים עד שיגיע לידו כששולח לו למקום אחר דיש ריווח זמן בין נתינה ליד שליח עד שיתן לו השליח כנ"ל נכון ועיין: ויש לי לעשות סמוכי' ולהראות פנים מסבירות להלכה זו הנה איתא בירושלמי ומובא ברא"ש ספ"ק דגיטין וז"ל בכל אתר איתמר תן כהולך והכא איתמר תן כזכי כינ' מתני' זכה גט לאשתי זכה שטר שחרור זה לעבדי, לשנא דמתניתין אמר כן זכין לאדם שלא בפניו עד כאן לשונו ופירוש הרא"ש פירוש לשון המשנה מוכח דאיירי כשאמר לו זכי עיי"ש. וראי' זה דירושלמי מלשון מתניתין דקתני זכין לאדם תמוה הא זהו לשון המורגל בכ"מ זכין לאדם שלא בפניו וכו' ולא הי' אפשר לומר בלשון אחר אי דאיירי שם בתן דלא הול"ל דתן לאדם שלא בפניו ואין שום משמעות והוכחה מזה דמתניתין בזכה איירי ואין מובן לראיית ירושלמי כלל: ויגעתי מצאתי פירוש נכון על פי שיטת המבי"ט וע"פ מ"ש כשעומד לפניו או סמוך וקרוב לו מאד הוי תן כזכי גם במתנה דעל רגע זו מעט דמעט לא עלה דעתו אולי יחזור מדעתו בנתיים וא"כ לק"מ ממתניתין י"ל דרבנן אמרו שא"י לחזור דזכות הוא הגם דתן כהולך בכ"מ רבנן אמרו הדין דזכות הוא כמו מתנה וכל היכא דבמתנה תן כזכי וזוכה לו כגון שעומד סמוך לו כן בשחרור ור"מ ס"ל חוב ולא מהני תן ולא זכי ואין בזה שום דוחק במתניתין ולא צריך למחוק תן ולגרוס במתניתין זכה. ולכן מביא ראי' לזה דהא אמרו חכמים שזכין לאדם שלא בפניו משמע כמו שזכות לו שלא בפניו כן בשחרור זוכה לו אפילו שלא בפניו ואי תן גרסינן איך יזכה שלא בפניו ואפילו רחוק ממנו הרבה דזכין בכ"מ שלא בפניו כשאמר זכה וע"כ צ"ל דתני זכה וזוכה לו אפילו שלא בפניו ואפילו מרחק רב ביניהם וא"ש נכון בעזה"י: ובזה מצאתי מקום ישוב לדקדוק עצום דהי' קשה לי' במתני' י"א ע"ב דאמרו רבנן בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים דזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו וכו' שאם ירצה שלא לזון רשאי וכו' וקשה טובא הא גם ר"מ מודה דזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין אלא בפניו ולא פליג אלא דס"ל דשחרור חוב הוא ולא הו"ל לרבנן לומר טעמא דזכין לאדם וכו' דגם ר"מ הכי ס"ל ולא קמ"ל חידוש בזה. אלא דס"ל דזכות הוא לעבד וכדאמרו טעמא דאם ירצה שלא לזון, והוא דקדוק עצום. ונ"ל ע"פ שיטת מבי"ט וע"פ ש"ס דילן דבמתניתין תן כזכי דשחרור כמו חוב וקמ"ל רבנן תרתי דזכות הוא לעבד וגם דבשחרור תן כזכי והי' מקום לומר דתן לאו כזכי דלא דמיא לחוב אלא היכא גם במתנה כזכי כגון שהוא סמוך לו ממש או כששולח לו למרחוק וכבר הגיע לעבד, לכן אמרו דאינו חוזר בעבד לעולם דזכין לאדם שלא בפניו להורות לנו דאפילו שלא בפניו תן כזכי כמו דזכין שלא בפניו כן בתן דשחרור כמתנה ואתי שפיר נכון ועיין: המורם מדברינו כי הראנו פנים מסוגית ש"ס וירושלמי וממתני' עצמה לפי תלמוד שלנו לדינו של המבי"ט ועכ"פ יש סיוע וראי' דהיכא דמעיקרא עמד בסמוך לו שמיד יוכל ליתן לו תן כזכי גם במתנה, וכתבנו מסתבר טעמו וכשעומד סמוך לו כל הפוסקים י"ל מסכימים תן כזכי מיד. ובנדון שלנו דנתן ליד שליח ליתן לעני המבקש המקבל בחדר הסמוך לחדרו לכ"ע אפילו במתנה לעשיר תן כזכי. וכ"ש כשיצרפו שניהם יחד ושלא על פי דין החזיר השליח למשלחו ומוציאים מיד הנותן בע"כ על פי בית דין כמו שיש לו של חברו בידו כנלפע"ד להלכה ולמעשה. והמרחם על כל מעשיו יתן לב רחמן לעמו, המושפעים מאתו הכ"ד אוה"נ דש"ת חותם בברכה הק' אברהם שמואל בנימין סוםר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: