אור ברסלב
כתב סופר גיטין חלק ב גיטין › דף פז.

כתב סופר גיטין חלק ב· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

גיטין · דף פז.

דף פו.

שאלו פסול ושאלו כשר צל"ע. למה לא אמר ר"י טפי דכלל היינו דכ' ופלוני וכן קתני במתני' חמשה כו' פלוני ופלוני כו' ותופס היינו שלא כלל ולא כ' ופלוני וחילוק זמן לא הוזכר במתני' וצע"ק: ותו מאי ארי' משו' תופס כו' צל"ע הא מוקד' רק מדרבנן פסול ומשו' תופס מדאוריי' הוא ונ"ל מזה ראי' לשיטת הרמב"ם דאינו רק ספק והיינו שמא לא חתמו על כולם וכשעוודי' לפנינו ואומרי' שעל כולם חתמו מהני אבל לר"ן ל"מ כיון דל"מ מתוכו מתוך ח"י שעל כולם חתמו ושפיר מקשה לרמב"ם מאי ארי' משו' תופס ואי עידי' מעידי' שחתמו על כולם מהני תיפוק לי' משו' מוקד' ופסול לעולם כנ"ל ולר"ן צ"ע:

וי"ל בזה מה שיש לדקדק דמקשה ותו הא זו קושי' בפ"ע. ולמ"ש י"ל תרתי מהא בריי' דשאילו' שלו' מקשה דר"ן כ' דנפקא לרמב"ם משו' ספק מדקתני חוששי' בשאילת שלום. ולזה י"ל בלא בריי' הי' מקו' לומר פסול משו' תופס בוודאי וכמ"ש הר"ן וממילא דל"ק הא הוא מוקד' דמוקד' רק דרבנן ולכן בתר דמקשת ומתרץ משאילת שלום הקשה ותו קשה מהא בריי' דמוכח דרק חוששי' מספק תיפוק לי' משו' מוקדם כנ"ל עד"פ וק"ל:

ותיפוק לי' דהוי נכתב ביום. צל"ע הא נראה מתוכו כי הוא מוקד' ומ"ש מהא דפסק בש"ע סי' כשכתוב מפורש דגט זה מוקד' כשר והראוני שעמד בקושי' זו בתוספת רע"ק זצ"ל והניח בצע"ג. ואחר עיון קצת נלפע"ד דלק"מ דהרי תוכל לומר שמאוחר הוא היינו שנכתבו כל הגיטין בב"א וחתמו עידי' ואחרו הזמן ותוכל לחפו' על עצמה מאחר שנראה מתוכו כי אין הזמני' כהוגן או מוקד' או מאוחר ונאמר מאוחר היא כנלפע"ד פשוט וברור. ונ"ל לר"ל היכא דכ' זמן לכ"א ליכא משו' מוקד' דלדידי' משו' פירות כיון שנראה מתוכו שאין הזמן כראוי' או מוקד' או מאוחר יאמרו אייתי ראי' ולא תאומן מאוחר שמא מוקד' הוא וש"ס מקשה לר"י לשיטתו משו' שמא יחפה כיון שיש לה לתלות במאוחר א"א להורגה ושייך חיפוי כנ"ל ועיי':

דהדר כ' פלוני כוי עיי' פ"י שנתקשה עדיין קשה הא גבי עידי' לה ולא לחברתה והניח בצ"ע ולדידי בעניותי לק"מ דוודאי כמו לר"א בעי כתיבה לה ולא לחברתה היינו שלא יכללו אנחנו פלוני ופלוני כן כשכותב לשון זה פסול לר"מ משו' דחותמי' לה ולחברתה היינו דחתימה קאי שפלוני ופלוני גרשו נשותי' פלוני' ופלוני' וזה הוי וחת' לה ולא לה ולחברתה וקושי' ש"ס בין אי מתני' כר"מ או כר"א. אבל כדמתרץ דהדר כ' פלוני ופלוני וכ"א גנו בפ"ע והעידי' שחותמי' למטה בכלל קאי על כ"א וא' וכאלו חתמו בכל גט ומשו' שבב"א כתבו וקאי על כ"א ליכא משו' לה ולא לחברתה שאין מעידי' על שניי' בכוללת אלא מעידי' על כל גט וגט כנ"ל והבן והוא ברור ולק"מ:

ודע דצ"ל דבשעת נתינה נותני' כולם לזה שנותן במתנה עמ"ל והוא נותן לאשתו כך דאל"ה ל"מ דהא בעי' ונתן שיהי' שלו ויתן לה. הגם לאמת הדר כ' פלוני והוי כל גט בפ"ע וי"ל דקלף של כ"א שלו מ"מ הא העידי' חתומי' למטה למי הוא מקו' חתימ' העידי' וע"כ ע"ד זה במתנה עמ"ל. אלא שיש לעיי' בשע' כתיבה למי הוא וא"א ע"ד זה כמובן. מזה מוכח דל"ב שיהי' שלו בשע' כתיבה ועיי' חי' רמב"ן לעיל כ' גבי יכילנא למפסל כל גיטי' עיי"ש היטיב:

ומ"ש מהא דתני' יש לתמוה תחלה מקשה בפשיטות לר"ל דהוי לה ולא לחברתה והדר מקשה על דין זה מ"ש מדתני' וכן הקשה פ"י. עוד הקשה פ"י ניהי דס"ד דאיירי בשטר א' למה לא מתרץ דהדר כ'. ומ"ש דבשטר שחרור ל"ש זה אין לו מובן. ונ"ל מזה ראי' לשיטת הרי"ף ע"פ שפירשו הרשב"א ז"ל דס"ל דר"י פליג על ר"ל דלא מהני הדר כ' ולפ"ז כדמסיק דלר"ל איירי מתני' בהדר כ' כו' ע"כ ר"י גם בכה"ג פליג והא"ש דמקשה ומ"ש היינו דלר"י מקשה דס"ל ע"כ גם בהדר כ' ל"מ קשי' מ"ש מדתני' ובלא"ה הי' אפשר לומר דהדר כ' אבל כדמתרץ מתני' בהדר כ' ע"כ דר"י גם בהא פליג מקשה על ע"י מבריי' וזה ראי' לרי"ף כנ"ל עד"פ נכון וק"ל:

תני' כוותי' דר"י. הרשב"א ס"ל בשיטתו של הרי"ף דר"י בתרתי פליג על ר"ל וצל"ע הא תני' דר"ל ובבריי' זו מפורש דהדר כ' מהני ניהי דאידך בריי' מסייע לר"י מ"מ מנ"ל לר"י דאידך בריי' דמסייע לי' חולק על הך דין דהדר כ' מהני. ובפלוגת' דר"י ור"ל י"ל הגם דאין מוכרח דר"י בתרתי פליג מ"מ ס"ל דש"ס לא חידש דהדר כ' מהני רק משום קושי' ולר"י לא צריך חידש דין זה אבל מבריי' מפורש' קשי' וצל"ע:

ולכן נ"ל דרי"ף לא ס"ל דל"מ הדר כ' רק לר"א דבעי כתיבה מבורר לאחת וכיון שהתחיל בפסול תו ל"מ הדר ערבינהו וכ"כ רשב"א. אבל לר"מ דליכא פסול בכתיב' רק משו' חתימה וכיון דהדר כתב כשבאו עידי' לחתום חותמי' רק על הכתוב נכון ולא על הכלל ובריי' כר"מ אתי' ורי"ף להלכתא א"כ כנ"ל נכון:

ע"ב. מתני' שייר מקצת הגט וכתבו בדף שני כו' עיין תוס' לעיל כ' ע"ב ד"ה ספר א' שכתב הך דמתני' דהכא שכתבו בחתיכה א' והא דסוטה י"ח ע"א בכתב' בב' חתיכ' ובתוס' סוטה י"ח הקשה על רש"י שם דמפרש ב' דפין ב' עמודי. ממתני' דהכא ובתוס' מנחות ל"ג ע"א כ' לחלק בין בספר דסוטה ובין ספר דגט עיי"ש ועיי' ב"ש סי' ק"ל ובחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל כאן באריכת בדין זה ובתפילי'. וליישב שיטת רש"י נ"ל עפ"מ שהרגיש תוס' לעיל כ' ע"כ ד"ה ספר דלרבנן דדרשו לספיר' דברי' לא מוכח האי דרש ס' א' כ"כ עיי"ש וי"ל רש"י ס"ל ש"ס רצה ליישב דר"פ לר"י ג"כ ומתני' דהכא כרבנן ויותר י"ל לר"מ אפי' מצאו באשפה כשר וליכא קפידא כלל בכתיב' הגט איך וכתב גם ב' ספרי' כשר והיינו מתני' דהכא סתמא כר"מ וש"ס מקשה לעיל לר"פ דהלכתא כר"א וכ' על כתיבה קאי קפדינן ג"כ על ספר א' ולא ב' כמו בסוטה דבעי שיכתב לשמה כנ"ל וק"ל:

גט שכתבו עברי' ועדיו יונית כו' שיטת הרמב"ם בגט שכתב ב' לשונו' ועידיו ב' אפי' ב' לשונו' פסול ולא ידענו טעמא ואפשר יש להטעי' טע' דכל שגט ב' לשונו' ועדי' כ"א בא' מן הלשונות שבגט חיישי' שכ"א חת' על מקצת שכתוב בלשונו והיכא דגט בלשון א' ועדי' ב' ע"כ שמכירי' הלשון או שנקרא ומתורג' לפני' דאל"ה לא הוי ב' עדי' אבל כשגט בב' לשונות ועדי' בבב' לשונו' אלו יש לחוש להכי ולזה כשב' עדי' בב' לשונו' אחר' מן הגט ודווקא כשהם באות' ב' שבגט וברמב"ם צא משמע הכי ועיין:

איש פלוני עד כשר בן איש פלוני ולא כ' עד כשר עיין ביש"ש בשם ר"ש מקינון הא דל"ב בשטר עד דבגט שמדבר הבעל חיישי' שמא בעל עצמו חתם ולכן בעי' עד והקשה ניהי דכ' עד שבסוף כשר כמו שאול בן קיש מלך ישראל מ"מ הי' מבורר יותר אי הי' כותב ראובן עד בן שמעון וכ' בשם בני דחיישי' דיכשרו' בראובן עד לחוד ויש"ש דחה תי' זה דהא באמת כשר לכתחלה ולמגזר שמא יכתוב שמו בלא עד זהו גזירה רחוקה. ולפע"ד נראה דחיישי' שמא יטעו דראובן עד שם בפני עצמו ובן שמעון הוא עד בפני עצמו ויטע' דכשר בן שמעון לחוד בגט אחר לכן מצאו טוב ראובן בן שמעון כנ"ל נכון:

ועיין עוד ביש"ש למה מחמירי' ולפרש ראובן בן שמעון לכתחלה נ"ל דאנו חוששי' לשיטת הרמב"ם דאינו מעתיק דין דמתני' וכ' הלח"מ דס"ל דלאחר תקנת ר"ג שיהי' מפרשי' שמותי' צריך לכתוב שמו ושם אביו הגט דלא קיי"ל כהרמב"ם מ"מ טוב לחוש לו כנ"ל:

בן איש פלוני עד כשר כו' עיין רמ"א סי' ק"ל סעי' י"א כיון דא"צ לכתוב בן איש פלוני אם טעה או שינה בו אין לפסול והוא מת"ה ועיין תה"ד שהאריך מאוד ובסו' כ' דמ"מ לא מכשיר כן אלא לר"א דע"מ כרתי עיי"ש ומ"ש ברמ"א או שינה עיי' ב"ש היינו שכ' שינה ממש שם אביו יוסף תחת שמעון ותמהתי מאוד הא זה שינה ממש דפוסל לכ"ע בשם אביו של המגרש' ומגרש הגם שאין צריך ובמקום לידה כתבו וכיון שא"צ ואין ידוע כשר משא"כ מקו' דירה פוסל השינה דידוע ומצאתי שכבר עמד בתמיה' זו בבית מאיר ונדחק דשינה היינו עד שאין נקרא כלל ואפשר י"ל דבחתימ' עד אין שינה כ"כ דיש לפרש בן ראובן זה אחר ולא קאי על שמו של עד שחת' שמו משא"כ בשם המגרש לא שייך זה והיה בשם הדירה וכדומה כנ"ל אלא לפ"ז חסר תיב' עד בשמו הגם דנקרא תיב' עד על שמו וכ' התה"ד הגם שיכתב בפסול היינו כל שנקרא שם אביו עמו והכל חד וכמ"ש תוס' לעיל פ"ז ע"א ד"ה ולתכשר אבל כאן כשנתלה ששם בן ראובן אחר הוא ושם אביו הוא יוסף לא שייך עד של שם אחר שאינו בשם אביו לקראו על לפני פניו על שמו וצע"ג:

תוכן העניינים

כתב סופר גיטין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה