אור ברסלב
כתב סופר גיטין חלק ב גיטין › דף עז.

כתב סופר גיטין חלק ב· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

גיטין · דף עז.

דף עו.

על מנת שתצא חמה מנרתקה מעכשיו קאמר כדר"ה צריך להבין דאין זה מענין ואין לי שייכו' לפלוגתא דזמנו ש"ש מוכיח נ"ל דיש מקו' לומר לפי ספק דר"ה לעיל ע"ב ע"ב דבע"פ לא משום דתנאו שבע"פ סותר זמן הכתוב עיין רש"י ותוס' שם וי"ל באומר ע"מ גם למ"ד דלאו כמעכשיו מ"מ ס"ל דיש לפרש מעכשיו דהא ש"ס עשה לעיל צריכותא ולתוס' דלר"י מספקא לי' אי כמעכשיו וכי כן כל שכ' זמן אלא בשתנאו לא הזכיר מעכשיו י"ל באומר ע"מ אמרי' בוודאי מעכשיו קאמר כמו זמן הכתוב ואין כאן סתיר' וחזר' קמ"ל אביי דגם בכה"ג לאו לכ"ע אמרי' ע"מ מעכשיו רק לר"ה דס"ל בכ"מ ע"מ כמעכשיו ולמאן דל"ל ע"מ כמעכשיו בכ"מ גם בהא ל"ל וזהו שאמר ע"מ כו' מעכשיו קאמר כדר"ה דווקא לר"ה כנ"ל והא"ש בזה הא דמחבר סי' קמ"ד אחר שכ' ומביא השיטו' אי זמנו שש"מ בכתב או בע"פ כ' דיש אומרי' ע"מ לאו כמעכשיו ותלי' בספק הנ"ל והקשה הב"ש למה לא מייתי הך דיעה בכל תנאי' רק כאן ולדברינו רבותא קמ"ל בספק אי זמנו ש"ש מוכיח ה"א באומר ע"מ לכ"ע אמרי' דמעכשיו קאמר ע"מ הוכחה דכתיב' זמן קמ"ל המחבר גם בזה יש ס"ל ע"מ לאו כמעכשיו ונפקא להא מהא דאביי דאמר כר"ה כנ"ל וזה ישוב נכון למחבר ועיין:

ושאני הכא מהדו"ל למימר אם לא באתי כו' ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכ' לפרש עפמ"ש הר"ן בסוגי' דת"כ דמוכח ממתני' דכתבו ותנו אם לא באתי דכל עי"ש לא בעי דיני תנאי ומ"מ המורגל להקדי' התנאי ומ"ש לר"י מדהי"ל למימר בלשון המורגל ש"מ דהכי קאמר כו' ורבנן לא דייקי כן עכ"ד הקדושי' זצ"ל וש"י:

ת"ר לאחר שבוע שנה הרמב"ם ס"ל אחר שנה פסול מדברי' ועיי' כ"מ. ומל"מ הקשה מדכ' הרמב"ם לקמן תן ביום פלוני לפניו לא יתן ובלא תתן רק ביום פלוני דווקא ולאחריו ובתנו ליום פלוני אין קפידא וזה סותר דיני שנה שבוע ונדחק דאין פסולו רק מדרבנן וכ"כ ב"ש ולפע"ד אפשר י"ל דכל שאמר יום פלוני אמרי' מסתמא לא קפיד על חד יום ולקבוע דווקא ביום זה ולא לאחריו דבקל שיקרה מקרה שלא יוכל ליתן ביום זה ויהי' גט בטל חוץ באמר מפורש אל תתנהו משא"כ באחר שבוע ואפי' אחר שב' שיש לו זמן ג' ימים אמרי' דקפיד על יותר מאיחור זה וזכר לדבר ודמיון קצת הא דש"ס מ"ק ז' משום חד יומא לא משהי אינש נפשי' פי' רש"י ור"ן דחושש שמא לא יוכל ביום זה עיי"ש וראי' לדבר ליכא אבל זכר איכא וד' יזכרינו לטובה ובריך רחמנא דסייען עד כאן סליקא פ' מי שאחזו בעזרתו וסייעתו ית"ש: פרק הזורק:

מנהני מילי דת"ר ונתן בידה כי' ת"ל ונתן בידה מ"מ כ' רש"י מדלא כ' ובידה יתננו משמע לן נתינה כ"ד. וראשוני' דחו פי' רש"י דמה לי אי כתיב בידה יתננה או ונתן ביד' ועוד למה יכתוב ובידה יתננה לשון מהופך ובירושלמי יליף משום דכתיב' ב' פעמים ונתן בידה ובאמת בבריי' לא משמע משום דכתיב ב' פעמי' דעיקר הדרש חסר דהנ"ל לומר ת"ל ב' פעמים ונתן בידה ולכן הוצרך רש"י שפרושו בבריי' וכ"כ המפרש בירושלמי ולפרש כוונת הדרש לרש"י נ"ל:

הנה צל"ע לרש"י דמפרש מדלא כתיב בידה יתן לפי דחידש רבא לקמן דגיטה וחצירה באי' כא' ויליף מיד דעבד נ"ל בוודאי אי הי' כתוב בידה יתן הוי אמרי' דבעי ידה קוד' שיתן אבל לא כשאין ידה רק באותו רגע ע"ז התחלת הגט נעשה ידה ועכשיו דכתיב ונתן בידה ס"ל רבא דהגם שנעשה ידה אחר הנתינה דמהני דלא ממועט בקרא להעמיס ונתן ובנתינה נעשה ידה וא"כ מנ"ל לרבא למדרש מדלא כתיב בידה יתן דלאו דווקא ידה ה"ה חצירה דלמא דווקא ידה ממש ואי הוי כתוב בידה יתן ה"א שיהי' דווקא תחלה ידה כהנ"ל וצ"ע וי"ל לפמ"ש תוס' לקמן ע"ב ד"ה ידה בתי' ראשון דשאני ידה דמע"י מעלמא אתי לה ולזה א"א בשם אופן שיהי' ידה קנוי לו שלא תקנה לה ידה גט הנתון בידה ולעולם ידה הוא וא"כ שפיר הי' יוכל לומר קרא בידה יתן ואי דה"א דקפידא שיהי' ידה קוד' נתינה הא בידה ממש א"א באופן אחר רק שהוא ידה קוד' דא"א שנהי' קנוי' לבעל ואי ידה דווקא לא הי' מקו' לטעו' לדינא בגט ועכצ"ל דה"ה לחציר' שקונה וא"ש. אלא לתי' שני של תוס' משום דיכולה לומר איני ניזונ' לפ"ז יש אופן ששעבדי ידה לבעל מרצונה כ"י שהיא אשתו וע"י הגט פסק שעבודה ואי הוי קתני בידה יתן ה"א בידה תחלה קוד' נתינה ובכה"ג שידה משועבד לבעלה שא"א לה להפקיע ל"מ אלא די"ל רש"י ס"ל כתי' קמא של תוס' ועיין:

ועוד נ"ל דרש"י ס"ל כתי' ב' של תוס' ובאמת אי ב' קניני' מהני' כא' לא מוכח דחצר קונה מדלא כתיב בידה יתן דאז הי' אמרינן דווקא שיהי' ידה קוד' נתינה אלא הא דאמרי' גיטה וידה וחציר' באי' כ"א לאו כ"ע הוא אלא תלי' בתנאי קדושי' כ"ב ע"ב ורבא מתרץ מתני' כר"מ שם דס"ל בעבד מהייש עבד לאשה דמקבל שחרורו בעצמו וע"כ משום דשחרור וידו באי' כא' וה"ה באשה ב' קניני' כא' וי"ל מבריי' דדרש חציר' מדכתיב ונתן בידה ולא כתיב בידה יתן ס"ל דל"א ב' קניני' כא' מסברא ולזה הי' אפשר למכתב בידה יתן אבל מתני' דאתי' כמ"ד ב' קניני' כא' באמת לא מוכח חצר ע"ז דרשא דבריי' אלא מדכתיב ב"פ ונתן כירושלמי ובריי' דאית לי' כן מהך ונתן בידה עצמה נקיט דרשה פשוטה וקצר' או ל"ל מדכתיב ב"פ ונתן עיי' ירושלמי דתלי' זה בפלוגתא אי רגילו' הקרא לכתוב ב"פ כלשון ב"א עיי' בו ובמפרש ומדלא מביא הברייתא ב' פעמים ונתן הוכרח רש"י לפרש דדרש הבריי' מדלא כתיב בידה יתן וא"ש כמ"ד ל"א גיטו לידו כא' ומתני' דרש לי' מב"פ ונתן וא"ש דל"ק לרבא. והא"ש דל"ק למה יאמר הקרא בידה יתן מה לי אם יאמר כך י"ל לפמ"ש דבריי' ס"ל דל"א ב' קניני' כא' וזה מסברא הוי לקרא לומר משו"ה בידה יתן כדי לאורוי לן הך דינא דלא נטע' לומר דמהני כל שידה בא לה ע"י נתינה ומלתא דאתי' מסברא כהאי דיש בה פלוגתא בודאי לא מיותר כשיודיענו הקרא כן מפורש ולא הי' צריך קרא להאריך רק להפוך ב' תיבו' בידה יתן ועיי' תוס' שבוע' שתי' דלפעמי' כשיש סברא צריך קרא כשאין הסברא ברורה כ"כ ומדלא כתיב הכא ש"מ דבא לאורוי' לן דונתן מ"מ לאו דוקא ידה ממש אלא כל שכעין ידה כנלפע"ד דרך סלול לישב פירושו של רש"י ועיי':

בכותב לה דו"ד אין לי בנכסיך הקשה תוס' הא אכתי אית לבעל פירי וכ' הפ"י דקושי' התוס' רק למ"ד יש לבעל פירות עד שע' נתינה דלמ"ד משע' חתימ' אין לבעל פירו' לק"מ דכיון דכ' דו"ד מגוף ופירו' ממילא אין לו וכ' עוד דקושי' מדר"א תלמיד דר"י מסתמא כוותי' ס"ל ע"כ. ודבריו תמוהי' לי כיון שאין לבעל פירו' משע' חתימה ממילא תוכל למכור הגוף דמתנ' קוד' תק"א ועיכוב המכיר' משום פירו' הוא וכיון דל"ל פירי תו לא צריך סילוק מגוף. ולפ"ד א"ש קושי' תוס' כפשוטו דע"כ שקלא וטרי' דכל הסוגי' אזיל אי יש לבעל פירו' עד שע' נתינה דלולי כן לא צריך לסילוק כלל ושפיר הקשה הא פירו' יש לי' כנ"ל:

אלא לפ"ז קשה טובא על בעל העיטור שברא"ש לעיל סוגי' דזמן דס"ל הלכתא דאין לבעל פירו' משע"ח דאיפוך קמייתא א"כ כל השקלא וטרי' כאן ורבא וכל אמוראי' כולהון ס"ל דלא כהלכתא וצ"ע:

אלא דנ"ל פשוט דלא תלי' כלל ביש לבעל פירו' עד שע"ח או נתינה דמבואר בראשונים דכל שלא נתן הגט לידה אוכל פירו' רק אחר הנתינה למ"ד אין לו משע' חתימ' למפרע אין לו ומחזיר לה מה שאכל וכי כן בשע' נתינה עדיין הפירו' שלו ושפיר מקשה כל מה שקנתה אשה כו' ותדע דהא לקמן מקשה בהא דתיזל איהי ותפתח כל מה שקנת' אשה ולר"ת משום שמעכב שלא תמכור והא אם מכרה וגרשה אח"כ:

מכיר' קיימת למפרע וע"כ כיון שבשע' גירושין לאו בידה הוא לא קנה לה וה"ה לענין פירו' לשיט' תוס' כיון שבשע' נתינה לאו שלה הם כנ"ל פשוט וברור. שוב מצאתי כמ"ש באבני מלואי' רסי' קל"ט:

ועל קושי' תוס' צל"ע ניהי דיש לו פירו' מ"מ כיון שתוכל למכור מאחר שכ' דו"ד ובכל שעה תוכל להפקיע ממנו פירותיו גם קנין פירו' ממש אין לו וכעין שכ' תוס' לקמן דירה לא דמי' לפירו' של חציר' כיון שתוכל לומר אינו ניזונ' וכן בזה כיון שתוכל למכור כל שע' גוף ופירו' וצל"ע:

והתני' האומר לחביר' כו' כ' תוס' דהוי מצי לתרוצי בשנתן לה מתנה אלא משום דבפ' הכותב איצטרך לשנוי הכי וכ' מהרש"א דקושי' תוס' לא קשה לר"ת דס"ל דתלי' בגוף שלו. ולר"ת צל"ע למה לא מתרץ מתני' כפשוטו בנסי' שנפלו לה כשהיא ארוסה ורוב' נכסי' כן ומבואר במתני' ר"פ האשה שנפלו דנכסי' שהי' לה כשהיא ארוסה מוכר' ונותנ' וקוד' אירוסי' לכ"ע וי"ל מתני' בשהי' לה קוד' אירוסי' או אח"כ ולתוס' א"ש כיין שאוכל פירו' ותוס' ס"ל אפי' סילק מדו"ד כל שיש לו פירו' לא מהני א"ש אבל לר"ת צל"ע:

בכותב לה ועודה ארוסה כו' שיטת תוס' דכל בדאוריי' כגון ירושת הבן וירוש' הבעל אי דאוריי' א"א לסלק כל שלא בא לידו רק מפירו' יוכל לסלק בעודה ארוסה ושיטת הר"ן ר"פ הכותב דגם בדאוריי' יוכל לסלק הגם דאין אדם מקנה דשלב"ל אבל יוכל לסלק מדשלב"ל וירוש' הבן שאני כיון שבכל שע' מעותד לירש הוי כמו באשה ידו כידה שא"א לו לסלק עיי"ש היטב:

עוד חידש הר"ן שם מדאמר ר"י בכותב לה ועודה ארוסה דוקא כשנתארס' אבל קוד' אירוסין שאין לו זכו' כלל לא מצי לסלוקי וכן פ' הרמ"א א"ע סי' צ"ב. ועיי' ש"ך ח"מ סי' ס"ו בסופי כ' דבזה"ז א"א לסלוקי מנכסי אשתו בין דמארסי' תחת החופה אירוסי' ונשואי' באי' כא'. ועיי' א"מ וב"מ סי' צ"ב ועיי' תשוב' חו"י סי' מ"ז נ' נ"א. והי' נ"ל דהר"ן לא כ"כ רק לפמ"ש שם במתני' דאיירי ע"כ בנכסי' שנפלו לה אחר הנשואי' דקוד' הנשואי' מתנ' לא בעי סילוק א"כ הוי תרתי לגרעותא קוד' אירוסי' שאין לו בה זכו' וגם היא אין לה נכסי' ועיי' ש"מ כתוב' סוגי' דמקדיש מע"י אשתו דכה"ג גרע טובא וגם למ"ד אדם מקנה דדשלב"ל בדשלב"ל כזה ל"ק לכ"ע וי"ל הגם דמצי שפלוגי מדשלב"ל היינו כמו למ"ד אדם מקנה דשלב"ל לדידן עכ"פ דמצי לסלוקי אבל בתרי לגריעותא לא. ולפ"ז מצי לסלוקי עכשיו קוד' החופה ואירוסי' מנכסי' שיש לה עכשיו וע"פ הרוב כן הוא ולשיטו' הסוברי' דמצי להקנו' דשלב"ל עם דבר שבא לעולם מהני הסילוק גם לנכסי' שיפלו לה אח"כ ומתנ' דלא צריך סילוק אלא לנכסי' שנפלו אח"כ דנכסי' שיש לה עכשיו מסולק בלא"ה שתי למכיר א"כ ליכא סליק רק לנכסי' שלאח"כ ל"מ בדשלב"ל כ"כ כמ"ש אבל עכשיו דבעי לסלוקי גם מנכסי' של עכשיו לפי דקי"ל כרבנן דר"פ האשה שנפלו מהני הסילוק גם לנכסי' שלאח"כ כנ"ל ועיי':

אבל יותר נכון ואמיתי מ"ש אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחי' ובגליון ש"ע ובתשובה דטעמא של הר"ן דלמ"ד דאדם מקנה דשלב"ל בעי דוקא עבידא דאתי וס"ל להר"ן כן לדידן לענין סילוק לא עדיף מדשלב"ל לדס"ל דקנה בעי דוקא עביד' דאתי וכל שלא נתארסה לא עבידא דאתי' אבל עכשיו שהשדוכי' בקנסו' ותרמות וכ"ש כשעומדי' תחת החופ' בזמטוטי חתן וכלה לא שכיח כלל שיתפר הקישור וכ"ש אחר ברכה ראשונה קוד' הקדושי' כשמסלק אז בודאי עבידא דאתי ומהני והדברי' אמיתי' שבעתי' מזוקקי' וש"י זכותו יגן עלינו:

עיי' רא"ש ר"פ הכותב שכתב מירושלמי נרא' דלא מהני סילק שבעודה ארוסה על נכסי' שנפלו אחר נשואי' אלא דהרמב' ס"ל דמהני וכ' דרמב"ם מפרש הא דירושלמי בשמסלק אחר נשואי' ועיי' ר"ן בשם רמב"ן דכוונת הירושלמי דמבעי' ר"י כ' לה דו"ד ונפלו לה נכסי' אח"כ היינו שסילק עצמו אחר נשואי' אי לנכסי' שנפלו אחר סילוק מהני הסילוק הגם דלא מהני הסילוק לנכסי' שהי' לה בשע' הסילוק משום דידו כידה ופשוט לי' וכי מסלק אדם מדבר שאינו ברשותו היינו דגם באלו ידו כידה ובמל"מ כ' לזה פי' דחוק ורחק מאוד דהי' לי' לומר איפכא שגם זה נכסי' שנפלו אח"כ כאלו ברשותו וכבר זכה ועיי' אבני מלואי' סי' צ"ב. ולולי פי' רמב"ן הי' נ"ל לפרש הירושלמי דלא תיקשי על הרמב"ם מירושלמי ע"פ מ"ש בהג"א ומובא ברמ"א סי' כ"ב דבמסלק סתמא אין נכסי' שיפלו אח"כ בכלל דסתמא לא מסלק רק מנכסי' שהם לה עכשיו עד דמפרש דמסלק גם מנכסי' שיפלו אח"כ ועיי' ב"ש דל"ק ע"ז ממתני' ואומר שזה איבעי' ר"י כ' לה דו"ד היינו בעודה ארוסה ונפלו לה נכסי' אח"כ מהו היינו אם הי' דעתו ובכלל דמ"ד גם נכסי' שיפלו אח"כ או לא ופשוט לי' וכי אדם מסלק מנכסי' שאינם ברשותו היינו שאין דרך לסלק מנכסי' כאלו וסתמא לאו כפרושו שמפרש שמסלק עצמו גם מאלו והא"ש דל"א וכ' אדם יוכל לסלק אלא א"א מסלק שאין דרך לסלק מנכסי' שנופלי' אח"כ כנ"ל נכון מאוד בעזה"י:

ע"ב. אמר להו זילו אמר' לי' לקנוי נהילי כ' רש"י ואסור לטלטל הגט בשב' ולמוסרו לה נ"ל מאריכ' לשון שכ' ולמוסרו לה פשיטא דלמוסר' לה הוא וגם אין זה ענין לאיסור טלטול אי למוסר לה ונ"ל ע"פ מ"ש בקרבן נתנאל על קושי' ראשוני' דלמה לא התירו טלטול כמו שהתירו קני' חצר די"ל דבשע' שמטלטל הגט עדיין נתגרשה משא"כ בקני' החצר מיד מתגרש' ולצורך גירושין התיר' בשכ"מ וכעין בעידנא דבעי' בכ"מ עכ"ד ונרא' שזהו כוונ' רש"י דאסור לטלטל הגט כיון דעדיין לא מגרשא עד דמסר לידה משא"כ איסור גירושין וקני' חצר בשע' גירושין ובעידנא דגירושין הוא דבב"א בא כנ"ל:

והנה תוס' מתוספתא דאסור לגרש בשב' ויש להקשו' כיון דאסור בטלטול א"א לגרש מצד טלטול והי' נ"ל להביא מזה לפשוט מה דבעי לי' בתשוב' זקני מאוה"ג מהרע"א זצ"ל בעושה הקנין בע"ש ונגמר בשב' ע"י שהתנה שיהי' גמר והתחלת הענין בשב' אי מותר עיי"ש. (א"ה עיי' בתשו' המחבר או"ח סי' מ"ו) ולצד שאסור י"ל דקמ"ל תוספתא דאסור לגרש גם כשאין בו איסור טלטול כגון שמסר לה בע"ש שיחול בשב' אסור אלא דיש ליישב בלא"ה התוספתא כגון שנטלו בידו בשוגג ולא ידע שהוא הגט וצריך להניחו מידו ויוכל לזורקו לרשות' לולי שיש איסור לגרש ועוד י"ל כשאשתו קטנה הי' יוכל לתתן לידה לרשב"א דבדרבנן מותר למספא בידים אבל משום גירושין אסור ועוד נ"ל דהא דאסור בטלטול היינו משום שאסור לגרש בשב' אבל אי הי' מותר לגרש הי' מותר בטלטול דחזי לגרש בו אלא דיש לעיי' לפ"ז כשחלה ע"ש והכין הגט לגרש כשיסתכן א"כ הי' דעתו עליו מע"ש לגרש אפי' בשב' והא בשכ"מ התירו לגרש בשב' א"כ אינו מוקצה כהא דפ"ק דחולין בחולה מעשה ושחט בשב' ליכא מוקצה דהוכן מע"ש עיין סוגי' דשוחט בשבת והכא נמי כן הוא וצ"ע:

ולדינא לספיק' תשוב' זקני נ"ל דל"ש טעמי' דמקח וממכר אסור אי משום שמא יכתוב או משום ממצוא חפציך נ"ל בשכבר עשה המחק וקנין בע"ש רק שיהי' נגמר בשב' דממילא בא מותר דבין משום שמא יכתוב ליכא עיי' תוס' ביצה כ"ז. וכן משום ממצא חפציך ל"ש דממילא בא. אלא מה שנסתפק עוד שם שם אם מותר לקיים תנאו בשב' נ"ל להך טעמא דממצוא חפצי' אסור לקיים תנאו בשבת כנ"ל פשוט:

וכתבו הראשוני' הא דהתירו יותר לקנות בשב' מאיסור טלטול דקנין לא ניכר כ"כ מטלטול ולפ"ז לפי שכתב הרשב"א בשם הר"ש הזקן דבזה"ז מותר לטלטל הגט עדיף שיגרש ע"י טלטול מע"י קנין וכ"כ הרמ"א סי' ועיי' מג"א סי' של"ט ובב"י בבדה"ב הקשה הא גם בזמן רבא הי' מותר ללמוד מתוכו ועיין ישוב ע"ז בקרבן נתנאל ולפי קושי' בדה"ב שבב"י הדרא הקושי' על רבא שלא התיר יותר ע"י טלטול חוץ כשנאמר כתי' רשב"א שהיא ברורה ולי נרא' כמו שכתבו דקנין המקום לא נזכר כ"כ כן י"ל באיסור גירושין עצמו כשמונח במקום שהיא זוכי' בו וכיון שהקנין אינו ניכר לרואי' ע"י שתיחד ותפתח ממילא גם מעשה הגירושין אין ניכר דאם אין קנין בחצר גם הגט לא ניקנה לה משא"כ כשנותן הגט מידו לידה כנ"ל והא"ש דמחבר לא כ' דבזה"ז עדיף לתת הגט בידה מלהקנו' מקום ועיי' ב"ש ולפמ"ש א"ש דס"ל הגם דמותר לטלטל מ"מ טוב ע"י קנין שאין ניכרי' הגירושין כנ"ל נכון:

דתנן גדר ונעל כ"ש ה"ז חזקה וכ' רש"י השתא קיהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסי' שאין להם אחריו' ניקני' עם נכסיו שיש להם אחריות והראשוני' הקשו דאגב ל"מ בגט דאי מהני לא הי' צריך להקנו' מקומ' דלא בעי ציבורי אלא משום חצר הקנה לה. [א"ה עיי' בתשו' המחבר חו"מ סי' ל"ה ד"ה ואגב דאיירינן וכו' עיי"ש:

וראיתי באבני מלואי' סי' קל"ו סעי' ז' הקשה לרש"י דמהני אגב בגט אלא למסקנא לא צ"ל משום אגב מ"מ קשה מלעיל כ"א דמקשה והא חצר' הלכ' הוא ובחצר כל שא"א בע"כ דומי' דידה דלמא משום אגב קני' לה לגט עיי"ש מה שכתב:

וזה לי יותר מעשרי' וארבע' שני' אשר הרציתי מכתב לדודי הגאון מו"ה שלמה איגר זצ"ל העליתי שם ישוב לקושי' זו. [א"ה עיי' בתשו' המחבר אה"ע סי' צ"ח ד"ה וזה לי רבות בשנים]:

ועיין פ"י שכ' דרש"י לא ס"ל דמהני אגב רק כשגמר ברצונה אבל בע"כ לא. נ"ל לפרש דבע"כ דאינה רוצי' לזכות בגט אלא דהתורה לה דלא בעי דעת' ורצונה ומסביר רשב"א לעיל גבי נתינה בע"כ כיון שהיא ניקני' לו והוא אין יקנה לה לא בעי דעת' והוא מסלק קנינו שיש גילו בה בע"כ שלה. ולכן מהני כל שיותן הגט במקו' שיש לה שתוכל לזכו' עמקי' זה כשתרצה. אבל קנין אגב שאין הגט מונח במקו' שתוכל לזכות רק שיקנה ברצין המקבל לכן א"א לגרשה באגב שאין כאן רצון לקנוי וגם מקים קנין אין כאן כמו דא"א לגרשה בע"כ ע"י חציר' שלא בפני' דלא נעשה שליח שלא מרצונה הגם דגט בע"כ אבל ברצון מהני אגב דקיני' הגט ככל קנין. וכמ"ש הרשב"א לקמן דמרצונה מתגרש' ע"י חציר' שלא בפני' מתור' שליחות כן נראה לרש"י ומ"מ רשב"א ור"ן דס"ל לקמן דשליחות חצר מהני מרצונה מ"מ אגב ל"מ דבעי' אי שלוחו' או ידה דריבה רחמנא שליחו' וחצר מתיר' יד בע"כ ושליחות מרצונה ויותר ל"מ קנין מגזה"כ ועיין:

עיין חי' רמב"ן לקמן ע"ח ע"ב שכתב ליישב קבלת ר"ח דגם בחציר' מחמיר שמואל עד שיגיע לידה הא דאמר רבא תיזל ותפתח כי' היינו שלא יהי' יוכל ליבמה ויצטרך לחלוץ לה עיי' בו. וצ"ע למה לא:

אמר שיתן הגט בידה ויתן לה וכתבו ראשוני' דטוב ע"י קנין מע"י טלטול והיכא דאין לו רשות מותר ע"י טלטול וכיון שע"י קני' חצר עדיין נשארת זקוקה לחליצה טוב יותר ליתן הגט מידו לידה. וצ"ל לשיטת ר"ח כתי' בעל העיטור ורשב"ם שהי' הגט מונח ברה"ר. ומה שהקשה הרא"ש הא אפשר ע"י שליח כ' הבית מאיר כיון שאפשר ע"י קנין וע"י עצמו למה נתיר לאחר שיעבור עבירה בשבילו כל שאפשר ע"י עצמו כעין א"א לאדם חטא עיי' בו. אלא לשיטת הר"ח שאינה מגורשת לגמרי ע"י קנין הדר' הקושי' כמובן. ולפמ"ש לעיל דכשיתן מידו לידה ניכר יותר הגירושין אפשר דלא התירו כלל דבר כזה משו' שלא תטרף דעתו ולא התירו רק קנין כזה שאינו ניכר או מפני שכבר התירו קנין לשכ"מ כמ"ש הרא"ש ועיין בכ"ז:

ועל דברי ב"מ שכ' כיון שאסור לגרש למה יעשה אחר היכא דאפשר לעשות בעצמו. יש לפקפק כיון שאינו מגרש אשת עצמו אם אסרוה דלא מחזי כמקח וממכר ולא משו' מצוא חפצך. והיינו לשיטת רשב"א דליכא איסור טלטול אבל לבעל עיטור שבר"ן דאסור לטלטל אלא שכ' דלכן התיר ע"י קנין ולא ע"י איסו' טלטול דברה"ר הוא י"ל בב"מ דל"ק שיעשה ע"י שליח ולכן לא הקשה הר"ן על העיטור עיין:

מה שקנתה אשה קנה בעלה. העלה תוס' דתלי' הכל בפירו' ומביא ראי' מירושלמי דאמר שכ' לה דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותי'. נ"ל דמקושי' ירושלמי דמקשה והא משועבד לפירות לא מוכח דתלי' בפירו' די"ל דהכי קמקשה הא הגוף משועבד לפירות דמכח שיש לו פירות לא תוכל למכור אלא דמתרץ ר"י שכ' דו"ד אין לי בנכסיך ובפירו' ש"מ דגם מפירות צריך לסלוקי נפשי' מוכח דלא כר"ת. אלא לפמ"ש ב"ב נ"א ע"ב דטעמא דר"ת דלא תלי' בפירות משו' דק"פ לאו כקה"ג דמי והא ס"ל כן ואיך הקשה לו ואכסף דכל מה שקנתה אשה הא רבא ס"ל ק"פ לאו כקהג"ד עיי"ש. ולפ"ז ר"י דס"ל ק"פ כקהג"ד שפיר הוצרך לתרץ שסילק עצמו מפירות. שוב מצאתי שעמד ע"ז באבני מלואי' סי' קל"ט. ולפע"ד נראה דראי' תוס' א"ש דהא כל שסילק עצמו וכ' דו"ד אין לי בנכסיך סילק עצמו ממכיר' הנכסי' לפירות וכל שעה תוכל למכור ואין לו פירו' ואין לו רק כ"ז שלא מכרה הנכסי' כי כן גם ק"פ אין לו ולכ"ע ק"פ כי האי לאו כקנין הגוף הוא. ומ"מ הוצרך ר"י לתרץ דסילק עצמו גם מפירות. כ"ש ק"פ דאשה במתנ' הבעל הגם שלא תוכל למכור מ"מ גם הוא איני יוכל למכור ולהוציא הפירו' ממנה גם למאן דס"ל ק"פ לאו כקהג"ד מ"מ קונה לה דהכל תלי' בפירות וקו"ח מר"י דירושלמי דס"ל דתלי' בפירות שיש לו שתוכל כ"ש להוציא ממנו כנ"ל פשוט וברור בכוונ' תוס' ועיין:

אמר עולא והיא שעומדת בצד ביתה כו' כ' הרשב"א דווקא בע"כ אבל מרצונה כל שמשתמר' לדעת' והיא אומר' זרוק לחצרי לא בעי' עומדת בצידו ומייתי ראי' מן ירושלמי והקשה בס"ד דפליגו אי חצר משו' יד אי משו' שליחות אתרבאי ע"כ דאיירי ברצונה דבע"כ בוודאי ל"מ משו' שליחות וא"כ מ"ט דעולא דבעי עומד' בצד ביתה דווקא ותי' דאומר' זרוק לחצירי ול"א תיקני לי ולא עשתה רק שליח להבאת. ולא זכיתי להבין א"כ מ"ט דרב אושעי' כיון שלא עשא' רק לשליח הובאה. שוב ראיתי שכבר עמד ע"ז בס' אבני מלואי' והניח שאין להם מובן וצ"ע. ועיין מ"ש הוא בישוב קושי' רשב"א:

וכשאני לעצמי נ"ל בישוב קושי' רשב"א. בשאקדים הש"ך סי' ר"ב העלה דמקנה חצר א"א שבשע' קני' החצר וקנה ד"א עמו באותו קנין. ותמה עליו בקצה"ח ובבית מאיר סי' קל"ט הא קיי"ל גיטה וחציר' באי' כא' והעלה קצה"ח סי' קצ"ח דצ"ל דווקא ביד אמרי' גיטה וחציר' באי' כא' ולא בשליחות ובגט משו' יד הוא. ואאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס חלק או"ח סי' קכ"ז כ' ולפ"ז לפי שאמר רבא דטעמא דמתני' משום דגיטה וחציר' באין כא' ולולי כן ל"ק לה חציר' כל מה שקנתה אשה כו' דווקא משו' יד קנה לה אבל משו' שליחות גם מרצונה א"א דיקנה לה דא"א בחצר משו' שליחות ב' קניני' כא'. ומעתה אומר אני דבס"ד פליגו עולא ור"א בהא דלרב אשיי דס"ל חצר משי' שליחות לבד ע"כ צ"ל מתני' במגרש ברצון דבע"כ א"א דשליחו' ליכא בע"כ ומוכח ממתני' דס"ל מסברא גם בשליחות אמרי' ב' קניני' כא' דלומר מתני' בכ' לה דו"ד זה דוחק ומשו"ה נאיד רבא מהך אוקימתא. וכן דחיק לי' לר"א לכן הוכיח דגם בשליחות אמרי' ב' קניני' כא'. אבל עולא דס"ל חצר משו' יד אתרבאי ובעומד' בצידו י"ל מתני' כשעומד' בצידו דווקא לא מוכח ממתני' רק דבחצר משו' יד אפשר לב' קניני' כא' אבל לא בחצר משו' שליחו'. ולכן ס"ל גם במגרש מרצונה בעי דווקא עומדי' בצידה דמשום שליחות לא מהני דל"א ב' קניני' בשליחות כא' חוץ בשכותב לה דו"ד שכבר מסולק ולא בעינן גיטה ושלוחי כא'. אבל עולא ור"א על מתני' קאי דלא מתוקמא בהכי לדידהו ושפיר פליגו ומיושב קושי' רשב"א. ולמסקנא לכולהו משו' יד גם ר"א ס"ל דבחצר משו' שליחו' ל"א גיטה ושלוח' כא' והא דירושלמי י"ל בשכ' דו"ד אין לי כו' כנ"ל ועיין:

ובמאי דכתיבנא מיושב קושי' תוס' לעיל כ"א ע"א דנתקשה על קושי' אביי והא חצר מהלכ' היא וגם הא לא דמי' ליד דבע"כ הא מהני משום שכירו' כיון שמרוצי' לגירושין. וזה כמ"ש רשב"א דמרצונה מהני מטע' שליחו'. ולפמ"ש א"ש דמשו' שליחו' א"א דלא אמרי' בשליחו' ב' קניני' כא' וא"ש עיי':

ויש לי מקום עיון די"ל במגרש מרצונה לא בעי משתמר' לדעתה כלל דהא דבעי' משתמר' לדע' הקונה כ' הרא"ש פ"ק דב"מ י"א דאנן סהדי דלא בעי שיהי' שלוחו כל שאין משתמר בידו ולא דמי' לשליח שמשומר בידו ואפי' אומר שמרוצה מ"מ לא דמי' לשליח ולא מרבי' חצר בכה"ג דאין דרך שליחו' בכך וי"ל כ"ז אם הקנין לקנו' החפץ שצריך לו אבל בגט שאינה צריכה לגט עצמו רק כדי שתהי' מגורש' מבעלה ותכלית קנין הגט הוא הגירושין וליכא אנן סהדי ודומה לשליחו' כי דרך השליחו' בדבר זה בכך שאין צורך בחפץ אחר שקבלו ונעשה מעשה הגרושין ואי לראי' בידה שהיא מגורש' תוכל ליקח כתב ראי' מב"ד או מעידי' שהיא מגורשת מבעלה ואם אומר' לזורק בחצירי שאין משתמר ותקח כתב לראי' תו אין דרך להקפיד בשימור השליחו' ממילא נעשה חצר שלוח' וכ"ש בזה"ז דהגט נשאר תחת יד הרב והיא מקבלת פטורי' וכתב ראי' מב"ד שכשתרצה דמהני חצר שאינו משתמר כן הי' נרא' לומר לולי שהראשוני' לא כתבו כן ולא לשתמט מי שיאמר דבר זה וצ"ע עוד לדינא כי מסברא ושום שכל כ"ל כמ"ש והדבר צריך תלמוד:

והיא שעומד' בצד ביתה כ' תוס' דוקא בגט דחוב הוא לה ולא במציא' והוא מש"ס ב"מ פ"ק ומבואר שם דבממון חצר מטע' שליחו' ובגט משום יד ומשום שליחו' ל"מ דבע"כ ופסק הרי"ף והרמב"ם דבקטנה ילפי' ממון מגט וחצר משום יד אבל בגברא לא ולכן קטן דל"ל שליחו' ל"ק לי' חצר וכ"כ הרא"ש ובדף י"ב ס' כדמסיק ר"א חצר משום יד גרע משליחו' כ' הרא"ש דבאינו משתמר צריך לעמוד בצידו כידו הסמוכה לו וזה דלא כרש"י שכ' והוא שעומד בצידו דמשתמר על ידו ס"ל דכשעומד בצידו משום שליחו' הוא דמשתמר ע"י אבל הרא"ש ס"ל משו' יד הוא. ולא זכיתי להבין א"כ בקטן כשעומד בצידו למה לא יקנה לו משו' יד והיתי מצטער על זה עד שמצאתי בבית מאיר סי' קל"ט שהניח זה בצ"ע ובנמק"י בב"מ כ' דגם כשאינו עומד בצידו רק משתמר ע"י קנה מתירו יד דלולי כן לא הי' קונה מציא' כיון דליכא דע' אחר' ולא מגו דזכי לנפשי' עיי"ש ובש"ך ח"מ סי' רמ"ג ס"ק יו"ד החזיק בשיטה זו כי כן כ"ש כשעומד בצידו שהוא משום יד וצ"ע א"כ למה קטן לא קנה לו חצירו כיון שיש לו יד. שוב הראוני שכבר התעורר על כ"ז בס' נתיב' המשפט בפתיחה לסי' ר' עיי"ש:

ומה שנלפע"ד אחר העיון הוא דלולי דהי' לן דרשא בגט דמקרא דאם המצא תמצא הוי אמרי' דחצר משום שליחו' דשליחו' מסתבר יותר דמצינו כבר דאפשר לעשו' שליח בחרוקאו וידו כידו ויוכל לעשו' דבר ע"י אחר גילה תורה ה"ה חציר' נעשה שלוחו אבל שיהי' ביד עצמו לא ידענו ומקרא דנתן בידה דאיירי גם במגרש בע"כ דאם לא תמצא חן וכ' לה ושלחה בע"כ מוכח דחצר כידה הוא וכמו ידה בע"כ שלה כן חצירה שוב אמרי' גם בממון כן דחצר' כידו ממש דמ"ש וכ"ע מודי' דילפי' בהא ממון מגט דאינו ילפותא ודין חדש רק דמפרשי' גם קרא דאם המצא תמצא תמצא בידו חצירו בידו ממש אלא כל זה מי שיש בכחו לעשו' שליח ומה שנעשה ע"י זולתו מדעתו כמוהו וידו כידו בזה גלתה תורה דכן חצירו שלוחו וה"ה כידו ממש אבל מי שאין בכחו לעשו' שליח וא"א לו רק ע"י עצמו אפי' ע"י אדם מנ"ל דחציר' יהי' כידו דהרי ממועט מכח זה לעשו' ע"י שליח אלא דבגט מצינו חידוש זה דקרא גם בגירושי קטנה איירי דסתמא איירי בכל גירושין גדולה או קטנה מצינו שיש לה יד הגם שאין בכחה לעשו' שליח ובהא פליגו אי ילפי' בממון הך חידש מגט או אי ילפי' קטן מקטנה ולהלכתא פסקי' דילפי' ממונא מגט בקטנה ולא בקטן היינו הך חידוש שיש בקטנה גם שאין בכחה לעשו' שליח יש לה בכח שיהי' קנינה בידה אבל בגברא גדול דיש לו שליחו' וכיון דאתרבי דחצר יוכל להיו' שליח למה לא יהי' ידו ג"כ כמו בגט ואין בזה חידש דין רק לולי קרא דגט לא הוי ידעי' אבל כיון שכבר ידענו בגט דיש חצר משו' יד ה"ה בכ"מ דחצר יוכל להיו' יד היכא דאין חלישו' במי שחצר שלו וקטן חלישו' כח דשליחו גם משו' יד ל"ל: ומעתה א"ש הכל דרא"ש אחז בשיטו' הרי"ף דקטן ל"ל חצר משום דשליחו' ל"ל ולכן גם יד בחצר ל"ל משום חלישו' כחו אבל גברא גדול דישנו בשליחו' קונה לו חצירו גם משום יד כל שעומד בצידו. והא"ש ג"כ שיטת נמק"י דס"ל גם כשאינו עומד בצידו הוא ומתור' יד:

לכל מי שישנו בשליחו' כגון גדול וה"ה לקטנ' דיש לה חצר משם יד גם שאין לה כח שליחו' דילפי' מגט אבל קטן לא בין משתמר או עומד בצידו. והא"ש לשון ר"א חצר משום יד ולא גרע משליחו' ונתלבטו בלשון זה טובא ולמ"ש כוונתו דבכ"מ חצר משום יד ג"כ דלא גרע משליחו' היינו מי שיש בכחו לעשו' שליח לא גרע ממנו לעשו' חצירו ידו ממש כשסמוך לו אלא מי שאינו בשליחו' אינו ביד כמ"ש כנ"ל והדברי' ברורי' בענין זה בעזה"י: עיי' קצה"ח סי' קצ"ד אריכת נפלא ודברי' עתיקי' אי חצר בנכרי קונה ועיי' בס' נתיבת המשפט בפתיח' לסי' ר' ועיי' ח"ס יו"ד סי' ש"י. ומה שהעלה אאמ"ו זצ"ל שם דכל שמכניס לביתו קונה לא משו' יד ושליחו' אלא דכל שבביתו קונה לכ"ע אלא במציא' ובגט בע"כ צריך לחידושא דתורה שיקנה לו משום יד ושליחו' עיי"ש היטיב ולפום רהיטא צ"ע מהא: דמקומו מושכר לו דמקשה וכי בצד שדהו הי' עומד ולהנ"ל כיון שמושכר לו מקומו ומונח בתוכו קונה לו כביתו כיון שאינו מציא' או גניב' שיהי' צריך משום קנין חצר יד או שליחו'. ואולי י"ל זהו באמ' שמתרץ ר"פ דע' אחר' מקנה שאני מהאי טעמא דבמתנה ומכר כל שנכנס לביתו ורשותו לא דני' משום חצר דריבתה תורה בהמצא תמצא אלא א"כ גם בקטן תקנה לו חצירו כה"ג. ואפשר שבאמ' מה"ט ס"ל לראב"ד בהלכ' מכיר' דחצר שכורה קונה לקטן בדע' אחר' מקנה דוקא מציא' ל"ק לו חצירו ועיי' קצה"ח סי' רמ"ג סעי' כ"ג ויש להאריך לעת הפנאי:

עיי' בית מאיר סי' קל"ט שכ' בפלוגתא דפוסקי' אי בעי תוך שדהו או חצירו או סגי בעומד בצידו בגט שהוא מטעם ידו בעי' תוכו ממש כל שיש לדמו' ולסמוך יותר לידו בעי אבל בממון שהוא מטע' שליחו' סגי בעומד בצידו כל שמשתמר על ידו נעשה שלוחו. והיינו לרש"י דעומד בצידו משום משתמר אבל לרא"ש הנ"ל משום ידו אינו כמו בגט עיי' בו כי ברורי' הם:

תוכן העניינים

כתב סופר גיטין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה