כתב סופר גיטין חלק ב· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
גיטין · דף ס.
א"ל אין כותבי' ומ"ט לפי שאין כותבי' כו' הרי"ף פסק דכותבי' מגלה להתלמד וכ' הרא"ש דס"ל הלכה כר"י דמגלה ניתנה וא"א לומר כיון דאידבק דהא קיי"ל חומש כותב וב"י הקשה הא רבה בעצמו ס"ל כותבי' חומש ומגלה אין כותבי'. ויפה תי' בס' קרבן נתנאל דוודאי אי חתומה ניתנה דכתיב לקוח את ספר:
ולהכי אין כותבי' מגלה אבל חומש א' כותבי' דמקרי ספר כמ"ש ב"י אבל אי מגלה ניתנ' ואי אין כותבי' משו' כיון דאידבק א"כ גם חומש לא לכתוב כיון דאידבק כולה וע"כ דל"א כיון דאידבק ורבה ס"ל תורה חתומה ניתנה ורי"ף פסק כר"י וכיון דכותבי' חומש ה"ה מגלה אלו דבריו ונכוני' מאוד:
ועוד תי' הרא"ש דכוונ' הרי"ף משו' עת לעשו' מותר לכתוב לתינוק והוסי' הב"י דרבה לטעמי' דאסור לכתוב אפטרתא ול"ל משו' עת לעשו' מותר ולכן ס"ל ג"כ אין כותבי' מגלה לתינוק ולפי דקיי"ל דאפטרתא מותר ה"ה מגלה ע"כ ונכון הוא. אלא דלפע"ד יש להוכיח דלאו משו' עת לעשו' אתי הרי"ף עלה להתיר בשנבון לשון הרי"ף כותבי' מגלה לתינוק כו' וכן הלכה סיום דבריו וכן הלכה שפת יתר הוא כיון דאין מביא חולק בזה וכ' סתם כותבי' מגלה הא להלכה כ' כן ומה האי דהדר כ' וכן הלכה ולכן נ"ל דרצה לומר בזה דלא נטעי דכותבי' מגלה משו' דלא אפשר ומשו' עת לעשו' כי כן אין זה הלכה אלא הורא' שעה לצורך ותלי' בזמן ומקו' ויכולת ב"א לכן הוסי' דברים וכן הלכה שזה עיקר הדין דכותבי' מגלה בכל מקו' וזמן כי אין בו איסור כלל כתי' ראשון של הרא"ש כנ"ל ועיי':
ולולי תי' הרא"ש הי' נ"ל דרי"ף ס"ל דהלכה כותבי' מגלה מש"ס יבמות ס"פ י"ב דמקשה למ"ז והא לא ניתן לכתוב ומסיק סתמא דש"ס הלכתא כמר זוטרא וכן הטעם דהלכה כותבי' מגלה ולכן פסק הכי כנ"ל ועיין: והנה הרמב"ם פסק דאין כותבין מגלה לתינוק צ"ל הא דסתמא דש"ס יבמות הלכתא כמ"ז מטעמא דכ' רש"י שם דווקא להתלמד אסור דכותב שתהי' מגלה ולקדושה משא"כ בכותב באגר' ולצורך מצוה עיי"ש בלשונו. וצ"ל הא דכ' הרמב"ם אין כותבי' ואין כותבי' לתינק הכל להתלמד אבל שלא להתלמד מותר. אלא דצל"ע לבי' רש"י לחלק כהנ"ל מדמקשה כאן מאף היא עשתה טבלא כו' הא לאו למגלה ולהתלמד נעשה וצ"ע:
וליישב בשנפרש הא דאמר מ"ט מפני שאין כותבי' (עיין בתשו' המחבר או"ח סי' נ"א בד"ה נ"ל ליישב עיי"ש. המגי'):
הכא במ"ע בסירוגין. הרמב"ם מפרש בסירוגין שכותב ג' ג' תיבות מיתר וצל"ע לפ"ז מ"ש הרמב"ם ריש הלכ' ס"ת דמצוה לכתוב ס"ת דכתיב ועתה כתבו לכם השירה תורה שיש בה שירה דאין כותבין מגלה ולפי דס"ל לרמב"ם דכותבין ג' ג' תיבות דלמא כותבין שירה ג' ג' תיבות וכל התורה מנ"ל וצל"ע:
והנה מקשי' על הרמב"ם למאן דס"ל כותבין מגלה לתינוק כו' מנ"ל דמצוה לכתוב כל התורה ולית דאמר דל"צ לכתוב כולה. ויש לדחות דמאן דס"ל כותבין מגלה לתינוק דווקא לתינוק דלא אפשר אלא לרי"ף לתי' ראשון שברא"ש ולפמ"ש לעיל דמוכח כתי' ראשון קשה כהנ"ל וכן הקשה במהרי"ט ומביאו בח"ס סי' רנ"ד הנ"ל ועיי"ש שנדחק. ולפע"ד נראה (עיין בתשו' המחבר יו"ד סי' קכ"ט עיי"ש כל אותה תשו' שייכה לסוגי' זו. המגי'): ועיין בח"ס חיו"ד סי' רנ"ד שתמה מאוד מ"ש תפילין ומזוזה דכותבין מגלה עכצ"ל כך התירה תורה וה"ה בשירה ומנ"ל דמצוה לכתוב כולה משו' דאין כותבין מגלה ונדחק מאוד שם. ובחידושיו כאן מצאתי לו תי' נכון באומרו בוודאי לא ס"ד שלא יהי' ס"ת ללמוד בה עיקרי מצות אלא דס"ד כשיהי' להם בכל עיר ס"ת א' או יותר ללמוד בה אבל חיובא על כ"א שיכתוב לו שירה שתהי' לעדה כך ה"א. ולכן לא דמי לתפילין ומזוזה כשמוסי' בהם מלתא אחריתא הי' עובר על ב"ת ופסול וכך מצות התורה לכתוב פרשה זו לבדנה אבל בס"ת א"א לומר שלא יכתוב יותר רק השירה ואסור להוסיף דהא ע"כ צריך לס"ד ללמוד ולידע עיקרי הדין אלא דה"א דאין חיוב שיהי' לכ"א ס"ת מיוחד וכיון שמותר לכתוב כל ס"ת אסור לכתוב שירה לבד משו' אין כותבין מגלה דלא שייך לומר מצותה בכך כיון שאפשר לכתוב כולה עם השירה למה יתיר רשב"ה לכתוב שירה לחוד וא"ש ומיושב בזה מה דמקשי' מש"ס נדרים שירה זאת דלמא שירה לחוד והא אין כותבין מגלה ולהנ"ל א"ש בס"ד דלא ניתנה התורה לישראל אלא שירה לחוד שפיר מקשה דלמא שירה זו כתפילין ומזוזה ואסור להוסיף אלו דבריו זצ"ל והמה נכוני' וברורי' בישוב קושיתו וש"י:
מה שהקשה בש"א דלמא תורה משנה תורה שיש בה שירה והא חומש כותבין כ"ל דלק"מ לפמ"ש לעיל דוודאי סבר' חוץ לכתוב כולה אלא מדכתיב שירה זאת ה"א דווקא שירה לולי דאין כותבין מגלה ועכצ"ל תורה שיש בה שירה וכיון דע"כ דחיק נפשי' לומר תורה שיש בה שירה שוב הדרי' לסבר' חוץ כל התורה צריך לכתוב כנ"ל פשוט וברור: