אור ברסלב
כתב סופר גיטין חלק א גיטין › דף מד.

כתב סופר גיטין חלק א· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

גיטין · דף מד.

דף מג.

ואי בעי' אימא בשלוה ע"מ למשכנו כו' הרמב"ם פסק כל"ק ועיי' כ"מ ולח"מ שנדחקו ונלפע"ד ליישב דרמב"ם מפרש לשין בתרא דבעבד לאו חידש כלום דמיירי בלא הגיע הזמן אלא בשדה חידש דמיירי שלוה ע"מ למשכנו ולא משכנו היינו כשהגיע הזמן ורצה בזה משו' דתי' ראשון דשניה' קוד' שהגיע הזמן קשי' לאביי כקושי' פ"י למה יאכל במעשר אולי לא יפדנו לבסוף הגם שכתבתי לעיל לפמ"ש תוס' בב"ק לק"מ מ"מ אין זה פשוט דתוס' בתי' קמא ל"ל כן עיי"ש ובאמת קושי' פ"י ל"ק דהא קיי"ל כרבא מכאן ולהבא גובה אלא דקשה איך יפרנס אביי הך בריי' ולכן תי' ש"ס תי' אחד דשדה איירי. שלוה ע"מ למשכנו ולא משכנו והיינו כשהגיע הזמן לא משכנו ולבסו' אחר זמן ברצון שניה' פרע הנכרי לישראל וה"א פירו' שנתגדלו עד שפרע לו חייב במעשר משו' שהגיע הזמן והי' הישראל יוכל למשכנו כשלו הוא קמ"ל כ"ז שלא נוטל במשכונו והחליטו לאו שלו הוא וכן ס"ל לרש"י ועיי' פ"י ובוודאי כל שלא פרעו אסור לו שמא יגבה ויהי' למפרע שלו אלא אחר שפרעו איירי דאותם פירו' שנתגדלו קוד' שפרעו אינו חייב לעשר דלאו של ישראל הי' הגם שהי' בידו ליקח בחובו וא"ש לאביי ג"כ וכ"ז בשדה אבל בעבד לא חידש כלל ונשאר באוקימתא קמייתא בלא הגיע הזמן וא"ש הרמב"ם כנלפע"ד ועיי':

מכרו חוץ ממלאכתו כ' רש"י רק לוולדו' וצ"ל דאולי קנסו משו' דמפקו לוולדו' מן המצות חוץ משבתו' וי"ט הגם דמבטלו מכל מצות ומ"ש וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג די"ל דווקא על שבת וי"ט קנסו משו' דשביתת העבד על האדון דלמען ינוח כתיב אבל משו' חיובא של עבד לא קנסו אלו דבריו וש"י ועדיין צריך לבאר ספיקו' ש"ס חוץ מן המצות כיון שיוכל לשמר כולן למה נקנסהו כלל נ"ל דמ"מ יש צד לקנסו כיון שיהי' משוקע בין הנכרי' ויתערב בהם ילמוד ממעשיה' ולבסו' יהי' כמוהם לכן ראוי לקנוס או דוקא כשמכריחו ומוכרו ול"א חוץ קנסו:

והנה הרמב"ם כ' דאי תפס העבד פודה עצמו והראב"ד השיג עליו הא לא מפסדי מידי וראב"ד בלא"ה בפ"ב מגניבה ס"ל בספק קנס ל"א אי תפס ל"מ כיון שהחיוב בא משע' העמד' בדין וכיון דספק לב"ד לא חרצו הדין ולא חייבוהו וכאן השיג אפי' לרמב"ם לשיטתו גם בקנס שייך אי תפס אבל הכא לא הפסידו כלום וכ"מ כ' דהפסידו מצות וצ"ל בהתנה חוץ מן המצות מה הפסידו ולמ"ש בסמוך א"ש דיוכל לומר:

ע"י שיהי' בין הנכרי' יהי' כמוה' עוד כ' הכ"מ שישעבד בו ביותר והי' יוכל לומר שיעבדהו בשב' אלא הא הרמב"ם גם בחוץ לשבתו' כ' דמהני תפיסה. ולפע"ד י"ל עוד דמפסידו דנ"ל פשוט כמו דקיי"ל דישראל יוכל לומר עשה עמי ואיני זנך כן נכרי הקונה ממנו דהא קנה כל זכותו דאי' לי' ובעבד ישראל שמקיי' מצות רחומי מרחמי עלה ועיי' לעיל י"ב גם לר"ש ב"ג דס"ל על עבדי' לא מרחמי כ"כ אבל בישראל מ"מ איכא דמרחמי אבל בעבד שתח"י נכרי ואינו משמר המצות בוודאי לא ירחמוהו ואפי' אמר חוץ ממצות מ"מ לא ידעו שהתנה כן וגם יאמרו ויתערב בגוים ושפיר צווח דמפסיד לי' טובא כנ"ל נכון:

עד מאה בדמים עיי' רבינו בחיי פ' מקץ שכ' שנתן יוס' לבנימי' ג' מאו' כסף דדמי עבד שלשי' כס' וקונסי' עד עשרה בדמי' מאה פעמי' שלשי' ג' אלפי' והגיע לכ"א לקונסו ג' מאות וע"י שנתן לבנימין ולא להם נקנס כ"א בג' מאות כראוי לו אלו דבריו זצ"ל וזה שלא כהלכתא דקיי"ל עד עשרה וי"ל לפי חשבון זה קנס כ"א בשלש מאו' כאילו קבל כ"א כל דמי זביני שלשי' כסף ויו"ד פעמי' שלשי' ג' מאו' כנ"ל:

מכר עבדו מהו שיקנסו בנו אחריו כ' רש"י אם חייב לפדותו. הלכה זו מבוארת היטב בכ"ס ח' או"ח סי' פ' עיי"ש ועיין עוד כ"ס יו"ד סי' ס' ובדין חמץ שעבר עליו הפסח בכ"ס או"ח סי' פ"א וסי' פ"ד. המגיה: ע"ב ש"מ קני' רבו שני ולא הדר' בי' הקשה הרשב"א הא מדאוריי' שלו הוא ובעי ג"ש ממנו עיי' בו ונ"ל ליישב דיש לעיי' לפי המבואר בכתוב' פ' האשה שנפלו דס"ל לר"י כ"מ שאמרו חכמי' לא לזבין אי זבון לא הוי זביני זביני עיי"ש ולפי הפשוט נראה משו' דכ"מ דאמרו רבנן ל"ת אי עביד ל"מ ומדאוריי' ל"מ כיון דעבר על דרבנן ומכ"ש לרמב"ם דכל דרבנן משו' ל"ת כדאוריי' הוא וכל דאמרו רבנן שלא לעשו' עבר אדאוריי' שלא לעשו' דבר זה ול"מ א"כ הכא דאמרו רבנן שלא למכור עבדו לח"ל ל"מ וחוזר לבעליו וצ"ל בוודאי כל היכא דאמרו לא לזבין ל"מ אבל הכא רצו שיהנה ורצו לקנוס הלוקח כדמסיק היכא דאיכא אסור' קנסינן ולפ"ז א"ש דהוכיח מבריי' אי לא קנסו הלוקח למה ישחררנו כיון דאמרו לא לזבין ממילא בטל המקח מעצמו ולא צריך ג"ש רק מראשון דמדאוריי' ל"מ המכירה וע"כ שהם אמרו דמהני המכיר' ול"א רק דלא ליקנו הלוקח ואמרו דהמכר יהי' קיי' וקנסוהו ור"י לשיטתו הוכיח שפיר וצ"ל הא דאמר אביי לר"י נקנסי' למוכר לר"י קאמר דלדידי' דס"ל בכתוב' בדרבנן ל"א ח"ע ל"מ בלא"ה אין ראי' מבריי' כנ"ל ועיי' הקצרתי:

תוכן העניינים

כתב סופר גיטין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה