אור ברסלב
כתב סופר גיטין חלק א גיטין › דף מג.

כתב סופר גיטין חלק א· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

גיטין · דף מג.

דף מב.

אלא אמר רבא ראוי ליטול ואין לו הקשהרשב"א מיבמות מ"ה ע"ב מי שחצי' עבד וחב"ח שקדש אשה הוולד ממזר דאתי צד עבדות ומשמש בצד חירו' והא אינו בר קדושי' ותי' בשם רמב"ן דהתם מעיקרא ס"ד הכי ורשב"א הקשה גם במסקנא שבא על א"א והא כל שאין לו קדושי' בשום מקום אין הוולד ממזר ותמי' רבה על רמב"ן ועל הראשוני' דס"ל דלאמת לא נפשטה האיבעי' וקשי' משם. ונלפע"ד ליישב הנה המל"מ הלכ' ק"פ העלה מירושלמי דח"ע וחב"ח יש לו קדושי' בבת מינו ח"ש וחב"ח וכ' בקצ"ה סי' רמ"ט דתלמודא דידן ל"ל כן מדטרח למצוא יורשי' מנ"ל ולא מצא ולירושלמי הא אפשר כשנשא ב"מ וגם אי נשא ב"י כיון שאפשר לו בקדושי' במק"א יש לו יורשים וע"כ תלמודא ס"ל גם בב"מ אין לו קדושי' ולפע"ד נראה להשוות התלמודי' בשנאמר מלתא בטעמא של ירושלמי דב"מ יוכל לישא ע"פ שיטת הרמב"ם דמי שחצי' עבד נשאר בספק וח"ש וחב"ח יש לה קדושין וכ' הר"ן דס"ל ח"ש נפקא מקרא אבל בח"ע ל"ל קרא והקשה במהרי"ט שם נילוף ח"ע מח"ש ומ"ש וביש"ש כתוב לאמור דשאני כח קונה מכח נקנה היא ניקני' לו יוכל הוא לקנו' אותה אבל כשהוא ח"ע שהוא הקונה צריך יותר בהא נשאר האיבעי' ועיי' אבני מלואי' סי' מ"ב שטרח לחלק ומ"ש דאין לו יד ומדמה לח"ע אפי' עצמו א"מ לדעתי אינו מן המדומה דשם בקול שופר ומגלה יוצא מכח חצי עבד וחב"ח ומעוכב הקול מכח שניה' משא"כ בקדושין כ"ש אם טלי קדושי' מע"ג קרקע מהני והחילוק רב והנכון כמ"ש יש"ש ואומר לפ"ז א"ש כשמקדש בת מינו שהיא ג"כ ח"ש אינו קונה רק חצי והיא תכל להקנו' עצמה לה והוא גם הוא קונה חצי' שאין ערך כמו מקדש אשה ב"ח לקנו' כולה צריך שיהי' בכחו יותר והבן:

אחר הוצע' זו אומר אני בטוח דירושלמי לא אמר רק משו' דס"ל דח"ש מתקדש' דליכא שיור דכל שאפשר נתקדש' ובח"ע הספק משו' דחמיר כח הקונה אבל ח"ש יוכל לקנו' בחצי כח מקדש אבל לפי דס"ל לרבא ועוד אמוראי' דח"ש אינה מתקדש' משו' דשייר פשיטא גם דח"ע אינו יוכל לקדש ח"ש כיון דסו' כ"ס איכא שיור מכל צד והא"ש רבא דס"ל דח"ש כמו ח"ע ובשני' מבעי' שפיר לא מצא לו יורשי' דליתא בקדושי' אפי' בח"ש אבל מאן דס"ל דח"ש יש לה קדושי' דלא דמי' למקדש אשה לחצי' וח"ע מבעי' משו' דחמיר כח הקונה למאן דס"ל הכי איתא חצי' עבד בקדושיך שיקדש ב"מ וא"ש תי' רמב"ן דתחלה הי' קשה לי' מס"ד דח"ע יש לו קדושי' בב"א דהוולד ממזר מצד עבדו' שבה הא ב"ח אין לו קדושי' וקדושי' אלו לא חלו ואיך יהי' הוולד ממזר הגם שאפשר שישא ח"ש מ"מ אלו קדושי' לא חיילי' ומתרץ דזה לס"ד אבל לאמת לא מסקינן הכי אלא שבא על א"א והא איתא בקדושין שישא ח"ש וחב"ח ומיושבי' דברי רמב"ן על נכון מאוד:

בדברינו אלו מצאנו מקו' ישוב לרמב"ם פט"ו מהלכי איסורי ביאה הלכה ח' שכתב ח"ע וחב"ח הבא על א"א הוולד אין לו תקנה ולפי שפסק איבעי' זו דח"ע וב"ח אם יש לו קדושין דלא אפשטא הול"ל שם ספק ממזר ועיי' אבני מלואי' סי' מ"ב שעמד בקושי' זו ולמ"ש א"ש לפי דפסק דח"ש וחב"ח מקודשת גם ח"ע וחב"ח איתא בקדושין והולד ממנו ממזר וודאי וא"ש נכון ועיי':

אלא לפ"ז קשה מהא דכ' הרמב"ם הלכ' חובל המית מי שח"ע וחב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי ראוי ואין לו הא יש לו יורשי' לפי הנ"ל וצ"ע וליישב זה צריך אני להוסי' דברים על דברינו הניתני' למעלה כדי ליישב הרמב"ם הנה מ"ש כיון דיוכל לישא ח"ש דתפסו בה קדושי' ממנו איתא בקדושין ועושה מותר כשבא על א"א יש לפקפק מ"מ לא דמי לאב שיש לו קדושי' גמורי' במק"א אבל חצי' עבד בח"ש וחב"ח אין לו ולה קדושי' גמורי' שחייב הבא עלי' במיתה רק באשם ולא איתא בקדושי' גמורי' בשום מקום וי"ל לפי דפסק הרמב"ם כמ"ד גמרו קדושין כיון שעכשיו התחלת קדושי' ואלו קדושי' אפשר שיבואו לידי קדושי' גמורי' שיגמרו כשישתחרו שניה' הוי עתה איתא בקדושי' כן י"ל ויש להוסי' טעם והסברה כיון דח"ע וחב"ח כופי' רבו לשחרר ואם קדש בנתיים ח"ש דחלו קדושי' מ"ד ועומד להשתחרר בכל שעה ואז יוגמרו הקדושין מקרי איתא בקדושי' מעכשיו שיש לו מעשה קדושי' מעכשיו ועומד שיוגמרו קדושי' גמורי' דעומד להשתחרר בע"כ דאדון הגם דחצי' שפחה אין כופי' ומצידה לאו בר קדושין הוא דמחוסר מעשה שחרור של רבה ולדידי' אין כופי' י"ל ל"מ לשיטת ריב"ם דאשה מצווה בלשבת והא דאין כופי' כ' תוס' לעיל שמא לא תקיי' כ"ז בח"ש דעלמא אבל זו שנתקדשה לח"ע כשישתחרר הוא ע"י כפי' כופי' גם רבה כיון שמחויב בלשבת והיא וודאי תקיי' לשבת שמשועבד לבעלה וגם לסוברי' דאשה אינה מצוה בלשבת ג"כ ראוי' לכוף לרבה כיון שמשועבדת לו ואסורה לבעלה כ"ז שלא נשתחררה משו' כ"ז מקרי איתא בקדושי' דוודאי יוגמרו הקדושי' ע"י כפית האדוני' שלו ושלה וא"ש הרמב"ם בהלכ' איסורי ביאה והא"ש דל"ק ממ"ש בהלכ' חובל ראוי ואין לו יורשי' דהא שם קאי היכא דאין כופי' כמ"ש הה"מ וכיון שאין כופי' הדר הו"ל ליתא בקדושי' ויורשי' מנא לי' וא"ש ע"ד פלפלא טבא חריפתא לשבח בעזה"י:

ראוי ליטול ואין לו פר"ח בספרו מים חיי' הוכיח מכאן דטרפה זכר אינו מוליד דאל"כ י"ל דאחר שנטרף שחררו רבו והוליד בני' ש"מ דטרפה אינו מוליד ועיי' שעה"מ הלכ' טרפו' ובאבני מלואי' בתשובה שבסוף ספרו סי' ח' ושם תמה על דאמר רבא ראוי ליטול ואין לו שאין לו מובן ולא דמי להא דאיתא בב"ק שכ' תוס' דנ"מ אי תפס ל"מ וכאן ל"ש זה ונלפע"ד ליישב ע"פ פר"ח הנ"ל דזכר טרפה א"מ ולפמ"ש היש"ש דטרפה א"ח רוב אבל מועט יש דחי וכ' הפלתי הה"נ לענין טרפה אינו מוליד מיעוט איכא וי"ל דבריי' קמ"ל וחצי ליורשיו כשאקרה מקרה שיש לו והוא במציאו' דמיעוט איכא בעלמא וצ"ע ונ"ל דכה"ג אין יכולי' להוציא דלמא לאו אביה הוא מה תאמר ר"ב הולכי' אחר הבעל איכא רוב דלאו ממנו דרוב טרפה אינו מוליד ואיכא ספק וא"י להוציא ואי תפסו ל"מ מינייהו והיינו דאמר רבא ראוי ליטול ואין לו שאין יכולי' להוציא ואי תפסו ל"מ וא"ש ומזה ראי' לפר"ת ובתשובה הארכתי בתכלית האריכות משם תדרשנו. (עיין בתשו' המחבר יו"ד סי' כ"ט המגיה):

אבל ח"ש וחב"ח מקודשת וכן פסק הרמב"ם אבל ח"ע וחב"ח פוסק דספק הוא וכ' הר"ן בקדושי' דס"ל בח"ש איכא לקרא משא"כ בח"ע מהרי"ט הקשה נילו' זה מזה ומתורץ ע"פ קושי' פ"י מנ"ל למילף ח"ש וחב"ח משפחה חרופה התם איכא חד לגריעותא דהיא ראוי' בהיתר לע"ע משא"כ ח"ש וחב"ש לישראל דאיכא תרתי לרעותא דח"ש אינה בת קדושי' וגם בחצי ב"ח אסור דמשמש עם השפחה ועובר בלאו עיי' בו ונ"ל דיש ראי' מזה לשיטת רמב"ם דישראל בשפחה ליכא רק איסור דרבנן והא"ש דס"ל לרמב"ם דא"א למילף רק ח"ש וחב"ח לישראל דליכא אלא חדא לרעותא מדאוריי' אבל ח"ע וחב"ח ליכא למילף דאיכא תרתי לרעותא דהא משתמש ח"ע באיסור א"א מצד חירות שבו וא"ש. כן חידש ידידי הרב המובהק הצדיק מהו' יודא פ"פ ני' מפה ועיי': איזהו שפחה חרופה כו' כ' רש"י המאורס' לע"ע וה"ה לישראל ולקמן ד"ה מיוחד' כ' רש"י וגזה"כ הוא הואיל ומיוחד' לע"ע לא רש"י ה"ה לישראל. ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכ' דווקא בחצי שפחה שתפס' קדושין ה"ה לישראל דמ"ש אבל במיועד' לבד בודאי אין סברא כשמיועד' לישראל באיסור דאסור בשפחה ודרך זנו' באיסור היא מיועד' לו דגזה"כ הא לחייב אשם על ייעוד זה ולכן כ' רש"י רק בע"ע אבל לישראל לא אבל אם בתור' בתורת קדושין כיון שתפסו קדושין גם שאסור' לו מ"מ כיון שקדושי' תופסי' מסתבר שחייב' תורה אשם אלו דבריו זצ"ל וש"י:

ע"ב. אתמר ח"ש וחב"ח שנתקדשה לראובן ונשתחרר' וחזרה ונתקדשה לאחר כו' הרמב"ם פ"ד מהלכ' אישות כ' אם נשתחרר ה"ה קדושי' גמורי' וא"צ קדושי' אחרי' ואם נתקדשה לאחר ה"ז ספק קדושי' לשניהם ונלאו כ"ח לב ליישבו ע"נ ומ"ש הכ"מ דס"ל לרמב"ם כל שלא נתקדשה לאחר גמרו קדושי' ובנתקדשה לאחר פליגו דבר זה אינו הגם דמשמע כן מדנקטו פלוגתא בנתקדשה לאחר ש"מ הכי אבל אין לו טעם מאחר שכבר גמרו איך יפקעו אח"כ ע"י שקדשה אחר ומ"ש מכל א"א אם קדשה אחר דלא חלו קדושי שני ול"א דקדושי' שני' מפקיעי' הרשאוני' ועוד קשה לי לדבריו הא דאמר ר"ז דכוותי' מסתברא ולמד מקרא הא חיפשה כו' הא קרא לא איירי בקדשה אחר וכ"ע מודי' דגמרו וצלע"ג על הכ"מ והט"ז קלס' דבריו ולא הרגיש בקושי' זו:

ולולי דברי הכ"מ הייתי אומר ע"פ דרכו דפליגו דווקא בנתקדשה לאחר ולא מטעמי' וי"ל דכ"ע ס"ל דלא פקעו קדושי' כשנשתחרה אח"כ וס"ל לכ"ע דגמרו אלא בהא פליגו ר"נ ס"ל דגמרו היינו מתחלה היתה מקודש' חצי ועכשיו גמרו נתפשטו קדושי' אלו בכולה דאשכח רווחא ומתפשט בכולה אבל לאו קדושי' גמורי' כקדושי' דעלמא אלא כמו שהי' כשהיתה ח"ש ולא ס"ל דנעשה הקדושי' קלי' קדושי' חמורי' ור"ז אמר ר"נ ס"ל דגמרו ונעשו קדושי' חמורי' ונ"מ כשקדשה אחר למ"ד דלא נעשו קדושי' חמורי' כקדושי א"א אלא נשארי' כמו שהי' אלא שמתפשטי' בכולה כיין דלאו קדושי' הם אם בא אחר ומקדשה פקעו קדושי ראשון חלושי' לגמרי ומאן דס"ל דמתהפכי' וקדושי' קלי' לקדושי' כל א"א החמורי' פשיטא דא"א שיבוא אחר להפקיע קדושי' של ראשון כמו כל א"א דעלמא ועיי' כענין זה לקמן סוגי' דחוץ דבריי' מודה ר"א אם נתקדשה לאחר דפקעו קדושין ובתוס' וראשוני' שם מיד בשע' שמקדשה נפקעו קדושי' של ראשון כיון שנחלשו ע"י שגרשה לאחרי' שיור זה חלוש ונפקעו ע"י מעשה קדושי' של אחר עיי"ש היטיב והא"ש דפליגו בקדשה אחר אם פקעו קדושיו של ראשון או לא וכ"ז שלא קדשה אחר לכ"ע מקודש' כולה שגמרו אלא למר היא מקודש' כולה כמו קוד' שחרור חצי' ולמר מקודש' עכשיו בכולה קדושי' חמורי' והא"ש דמקשה מקרא הא חופשה יומתו הגם דקרא לא מיירי בקדשה כיון דיומתו משו' דקדושי' גמורי' ככל קדושי א"א הם א"א שיפקעו ע"י אחר אלא דס"ל דאינן קדושי' כקדושי' א"א והא מקרא מוכח דקדושי' חמורי' שיש בה מיתה היא: אחר הוצע' זו אומר דמ"ש הרמב"ם נשתחרה גמרו קדושי' היינו שגמרו שנתפשטה בכולה וא"צ קדושי' אחרי' היינו כדי שתהי' מקודשת לגמרי בכולה דקדושי' דמעיקרא מתפשטי' בכולה וזה לכ"ע אבל אם הם קדושי' חמורי' שלא יתפסו בה קדושי' של אחר זה תלי' בפלוגתא ונשאר לרמב"ם בספיקא דדינא ולכן כ' מקודש' מספק לשני' וא"ש נכון בעזה"י: והנה הטור נרא' דס"ל דרמב"ם מסופק אי תפסו קדושי' בחצי' שפח' ועיי' ב"ש והפלא' בק"א לדעתי א"א לומר כן דא"כ הו"ל ס"ס לשני שמא לא תפסו קדושי' ואת"ל תפסו דלמא פקעו וי"ל כיון קוד' שנשתחרר הי' רק ספק א' שהחלונו לאיסור שוב לא מצטרף להקל אח"כ לשני אלא לראשון איכא ס"ס להחמיר ואסורה מוודאי ורמב"ם כ' לשני מספק ולרמב"ם ס"א מדרבנן ולראשון הא איכא ס"ס וע"כ דליתא:

והר"ן בקדושי' כ' דאין לפרש כוונ' הרמב"ם בשבא עליו אח"כ וכמו בקטנה דאמרי' כ"ע יודע"י שאין קדושה קטנה כלו' ובעל לשם קדושין דהא אנן מספקי' אי פקעי ואיך ידע הוא מה שאנן לא ידעי' נרא' דר"ן ס"ל דהא דאמרי' אדם יודע שאין ק"ק כלו' היינו מוודאי. ותמה אני דבראשוני' בקדושי' סוגי' דסבלונו' הוכיחו דהא דאמרי' אדם יודע ע"כ דיודע ואינו יודע ולא מחית נפשי' לספק איסור אבל מחי' נפשי' לספק ממונא דסבלונ' עיי"ש וא"כ א"ש שיטת הרמב"ם ולכן צל"ע:

אבל אם כ' עליו אונו כו' נראה לי מדברי תוס' שכ' בתי' דרבנן לא הפקיעו קנס עד ששחרר אותו אבל שיעבוד עצמו ממילא בלא קנס חכמי' ל"ל כיון שמכרו לנכרי אם ברח העבד זוכה בעצמו שגזל הנכרי והפקיעו עצמו ממנו וכיון שמכרו האדון וסילק שעבודו ומוכרו לנכרי בדמי' מה לו ממנו עוד אלא דקנס וולדו' נשאר לו וזה לא הפקיעו חכמי' ממנו אלא שכופי' לשחררו אבל מרש"י במתני' נרא' דאדון הי' יוכל לשעבד בו אחר שברח וקנס חכמי' הוא שלא יחזיר אליו וכן כ' רש"י מפורש במ"ק י"ג ע"א אי קנסי' בנו אחריו שלא ישעבד בו נרא' דלולי הקנס חוזר ומשעבד בו: ונ"ל הא דכ' תוס' דחכמי' לא הפקיעו ממנו קנס וולדו' עד אחר השחרור היינו לאמימר דאם יקנסו אותו שלא יהי' לו קנס שוב לא יהי' יוכל לשחרר לכן לא הפקיעו ממנו אבל לפי דקיי"ל דמפקיר יוכל לשחרר וכן אמימר גופו לל"ב לצ"ל דלא קנסוהו וכיון דאפשר בשחרור בוודאי קנסוהו מיד שלא יהי' קנס וולדו' כדי שישחררו בקל יותר כיון שאין לו ממנו שם הנא' וי"ל לפ"ז קושי' מהרש"ל מלעיל גבי אהדרו אמרוותא קמאי דמקשה לאמימר במפקיר עבדו ומת אין לו תקנה ולתוס' הא אית לי' קנס וולדו' ולפמ"ש א"ש דש"ס הא מקשה להך לשנא דמפקיר עבדו יש לו תקנה אלא אי מת אין לו תקנה וכיון שבכל מפקיר יש לו תקנה שוב לא צריכי' חכמי' להניח לאדון ראשון קנס וולדו' כשברח דהא גם כשאין לו יוכל לשחרר וליכא רק צד רחוק כשמת שאין לו תקנה משו"ה לא חששו שיהי' לו ושפיר מקשה ש"ס להך לשנא לאמימר גם י"ל דמרוותא בתרא' מתו תחלה והופקע ממנו מאדון ראשון קנס וולדו' שוב כשמת אין לבנו שום דבר כיון שכבר הופקע מאבי' ושפיר מקשה עיי' וק"ל:

וקשי' לתוס' בתרתי חדא לאמימר למה לא יהי' לו קנס הא ש"ס מספקא לי' לעיל אי מעוכב ג"ש אין לו קנס או יש לו ותפשוט מאמימר וצ"ל במפקיר ס"ל לתוס' ל"ל דהפקירו בכ"ז שיש לו ורש"י לא פי' כן לעיל באיבעי' ש"ס מעוכב ג"ש כגון מפקיר ומקדיש ותוס' צ"ל ל"ל כן אלא תיקשו לאידך גיסא בעבד שברח דכ' דחכמי' לא הפקיעו קנס אם הם לא הפקיעו ממילא מופקע כיון שאין לו שעבוד עליו ממילא לאו אדין קרינן בי' ונפשוט דיש לו קנס וצ"ע. ואפשר לומר דש"ס מספקא רק למ"א דכופי' לשחרר לכן לאו אדון קרינן בי' משו' דמעוכב ג"ש כיון דכופי' אותו ע"כ לכן מספק' לי' אבל אי אין כופי' בוודאי אדון קרינן בי' וי"ל דרשב"ג כמשנה ראשונ' ואין כופי' כלל משו' לישא שפח' אינו יכול ועיי' תוס' ריש חגיגה שכ' היכי דכופי' בוודאי לאו אדון הוא ובשור שהמי' משו' דמת ואין כופי' עוד י"ל מ"מ ספיק' הש"ס משו' שכל זמן שחי הי' כופי' ולא הי' לו רשו' עליו ואם עדיין חי בוודאי לאו אדון שסופו לשחררו אבל במת מספקא לש"ס אי משו' שכ"ז שחי הי' ראוי לשחררו בכפי' אבל למשנה ראשונה שאין כופי' כלל גם שאין לו שעבוד עליו לא מספקא לי' כן י"ל ועדיין צ"ע: הא דמטו זמנו כו' הקשה בפ"י לתוס' דלאמת איירי בשדה ג"כ דמשעבד לגופי' לאביי דס"ל למפרע גובה יהי' אסור בספק דלמא לא פרקו והוי למפרע של ישראל וחייב במעשר וכ' משו"ה ל"ק לרש"י קושי' מהרש"א דיאמר הא והא לגופי' ובעבר קנסו דקשי' שדה לאביי או משו' מעכשיו עיי' בו שהניח בצ"ע לתוס' ולפע"ד עפמ"ש תוס' לקמן מ"ז ע"א ד"ה אמר רבה דבריי' דהכא צ"ל קאי בסורי' עיי"ש ולפ"ז א"ש דבסורי' דמעשר דרבנן מותר משו' ספק דרבנן להקל אולי יפדנו ועכשיו בחזקתו של נכרי הוא שע"ע של נכרי הי' כנ"ל ורש"י כ' דבריי' כמ"ד יש קנין לנכרי לא רצה לומר דבריי' בסורי' משו' דלפי' רש"י קשה קושי' מהרש"א יאמר נא אוקימתא אחריתא הא והא לגופא וצ"ל כתי' פ"י דא"כ קשה שדה יאמר בפירו' משו' ספק ואי בריי' בסורי' לק"מ וע"כ דש"ס רצה לאוקמי בריי' במעשר דאוריי' וכמ"ד יש קנין לנכרי להפקיע כנ"ל ועיי':

אלא דלאמת לק"מ קושי' פ"י על תוס' לפמ"ש תוס' ב"ק ל"ג ע"ב דלמ"ד למפרע גובה אינו הקדש רק משע' גבי' ועד זמן ההוא שבח למזיק עיי"ש וא"כ הכא נמי דאינו מתחייב במעשר רק משע' גבי' ואילך כנ"ל ולק"מ וא"ש:

תוכן העניינים

כתב סופר גיטין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה