אור ברסלב
כתב סופר גיטין חלק א גיטין › דף לז.

כתב סופר גיטין חלק א· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

גיטין · דף לז.

דף לו.

יתומי' אין צריכי' פרוזבל בתומי' סי' ס"ז התעורר יתומי' קטני' דלאו בני מצוה נינהו ל"ש בהו כלל מצות שמיטה עיי' בו. ולפע"ד גם שהם אינם בני מצוה ואם הלוה בא לפרוע אינם מחויבי' לומר משמיט אני ואין עליה' איסור דלא תגוש מ"מ הלוה אין מחויב לפרוע דאפקעתא דמלכא הוא דחוב של בר ישראל מופקע בשנת השמיטה כל שהוא חוב דשייך בי' נגישה וגדול התובע עובר על לא יגוש ואם הלוה בא לפורעו צריך שיאמר משמט אני וכ"ז אינו בקטן אבל החוב מופקע מעצמו כמו שלוח עבדי' ביובל וחזר' שדה ביובל בוודאי לא סלקא אדעתא דעבד קטן או שדותיו לא יחזרו ביובל כן הדבר הזה כנ"ל ועיי':

אין כותבי' פרוזבל אלא על הקרקע כ' רש"י דבל"ש לא תיקנו ועיי' ר"ן בשם הריש דמפרש דכל שיש לו קרקע כגבוי הוא ועל פי' רש"י הקשה רשב"א אם אין ללוה מקנה לו הא וודאי ל"ש להלוות ע"מ כן ובלא"ה קשה להסביר ביש לו קרקע כ"ש ל"ש שילוה לו על קרקע כ"ש כמלא מחט ובתומים הקשה בהי' לו בשע' הלואה ובשע' פרוזבל ל"ל הא שכיח ולמה לא יכתוב פרוזבל וכ"ז צ"ע ולכן לבי אומר לי בכוונות רש"י דוודאי עיקר דתיקנו בקרקע דווקא הוא משו' אם יש לו קרקע כ"ש דומה קצת יותר כגבוי מאם אין לו קרקע כלל אלא דקשה כיון דעיקר תקנתא הי' שהי' נמנעי' להלוות א"כ עדיין אם אין לו קרקע ללוה יהי' נמנע מלהלות ועדיין מה הועילו והי' להם לתקן פרוזבל גם באין לו קרקע כיון דסוף כ"ס רק תקנתא ולא דינא הוא ולכן כ' רש"י דעל לא שכיח לא תיקנו אין כוונתו דמשו' דל"ש בלא קרקע לא עשו תקנה דהא לא ישבו לתקן על לא שכיח לבד אלא על כל הלוא' דשמיטה ולא שייך לומר על לא שכיח לא תיקנו אלא כוונתו דראו יותר לתקן פרוזבל כשיש לו קרקע דדמי' טפי למוסר' ביד ב"ד ואי תקשי עדיין לא מתוקן באין לו קרקע לזה כ' דל"ש שילוה בלא קרקע ולמיעוט דל"ש לא חששו ולכן תיקנו ביותר פרוזבל רק ביש לו קרקע שיהי' דומה למוסר לב"ד דכגבוי קצת דמי ואפי' בכ"ש דדמי' לגבוי כמו בקטינא דארע' דגובה וחוזר וגובה וכן כשאין לו מזכה לו אז כגבוי דמי הגם דל"ש כיון דתקינו לשכיח לא הוציאו ל"ש מן הכלל ומיושבי' כל הקושי' כנ"ל נכון: ולפי דברי התומי' שהבאנו לעיל דכל שלא תיקנו פרוזבל לא הי' אפשר להתנו' דחכמי' עשו חיזוק יותר משל תורה ועכשיו ל"ש שיתנה י"ל בלא"ה דלא תיקנו פרוזבל רק בקרקע שדומה לגבוי ומשו' מי שאין לו קרקע זה ל"ש ואפשר לו להתנו' דכיון דל"ש לא עשו חיזוק יותר משל תורה אלא דכבר דחינו דברי התומי' בטוב טעם:

רב ושמואל דאמר' תרוויי' כו' נ"ל לבאר פלוגתא דרב ושמואל ור"י ור"ל לשיטתי' אזלו עיי' ב"ב ס"פ ג"פ דלמ"ד שעבודא דאוריי' הוי מוחזק למפרע אבל למ"ד שעבודא ל"ד לא הוי כגבוי אפי' גבה לבסוף עיי' ועיי' קצה"ח סי' ל"ט ולפ"ז י"ל רב ושמואל לשיטתי' דס"ל שעבודא ל"ד ואפי' גבה לבסוף ל"א למפרע הוא גובה כ"ש כל שלא גבה דל"א דהוי כגבוי ולכן דחקו במתני' שלא בשטר שאין בו אחריו' אבל ר"י ור"ל לשיטתי' דס"ל שע"ד ס"ל דגם עד שלא גבה הוי כגבוי לענין שמיטה ומ"מ אמר ר"י מפני שאנו מדמי' כו' דעד שלא גבה לא הוי כגבוי כנ"ל ועיי'. וזה לשיטת תוס' ב"ב דאפי' מפרש השיעבוד רק דרבנן ודלא כרשב"א קדושין י"ג ועיי' קצה"ח סי' ל"ט. וע"ע מ"ש בסוגי' זו בשו"ת כ"ס חלק חו"מ סי' ט': לתשלום ענין ודיני שמיטה עייננו בסוגי' דר"פ השואל בשבת בדין הקפ' החנות ויחדתי קונטרס בפ"ע ויועתק פה מה שחנני הי"ת שבת ר"פ השואל הלוא' י"ט שלמדנו בעיון מעט סוף הקיץ תרחי"ל פ"ב יע"א:

אתמר הלואת י"ט ר"י אמר לא ניתן לתבוע צ"ב למה נקיט הלואת י"ט הא הלוא' אסור ולא נקט שאלת י"ט והא גם בשאלה פליגו כמ"ש תוס' והרשב"א הוכיח זה מדמקשה ממתני' דמניח טליתו ומתני' בשאלה איירי וכן יש להוכיח יותר מדמקשה ממתני' דשביעי' ואי בשאלה לכ"ע ניתן לתבוע ל"מ כלום וגם מדאמר רבה דאתי לאמנועי משמח' יו"ט ואי בשאלה ניתן לתבוע לא אתי לאמנועי דבלא"ה צ"ל לשון שאלה מכ"ז מוכח דגם בשאלה ס"ל לר"י דלא ניתן לתבוע א"כ למה לא פליגו בשאל' י"ט, ומתחלה הי' נ"ל דביו"ט מותר לומר הלוה לי לפי שיטת רש"י דחילוק בין שאלה להלוא' דהלוא' לזמן מרובה ואתי לכתוב אבל שאלה לזמן קצר ונראה דאם לא יתירו ביו"ט רק בשאלה לזמן מועט ויוכל לתובעו כ"ז שירצה עי"ז כמה ב"א שאין להם לפרוע מיד אחר י"ט אתי לאמנועי משמח' י"ט אבל אם יש לו ריוח זמן מרובה לא ימנע ולא אסרו רק בשבת לומר לשון הלואה דבשבת ליכא מצוה בשמחה ובתענוגי' כ"כ כמו ביו"ט וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שנתעורר דלא מצא בשום מקום דהתירו דבר משו' אתי לאמנועי מעונג שבת רק משו' שמחת י"ט וכ' טעמא דביו"ט דהתורה התירה או"נ התירו חכמים ג"כ הרבה דברי' משו' שמחת יו"ט משא"כ בשבת ואני אוסיף עוד דבשב' דאסור מלאכה לצורך או"נ ומכיני' רוב הדברי' מע"ש משא"כ בי"ט שמבשלי' בי"ט כרצונו ובאמצע הכנו' יצטרך דבר ולכן הקילו בכמה דברי' דלא יבואו עי"ז למנוע משמח' י"ט אלא דקשה מה מקשה ממתני' אלא למ"ד ניתן לתבוע הא בשבת י"ל כ"ע מודי' דלא ניתן לתבוע וכ' אאמ"ו זצ"ל שצ"ל דהקושי' קאי מפסח דהי' להם להתיר לצורך מצוה כמו משו' עונג. ולפ"ז י"ל בי"ט לא אסרו לומר הלויני דאתי לאמנועי אם לא שרו לי' להלות ע"ז מרובה משא"כ בשבת לא חששו כולי האי וא"ש דנקיט הלוא' י"ט שוב מצאתי בלבוש סי' תקכ"ה שכ' דביו"ט מותר לומר הלויני ולא כ' טעמא ולפמ"ש הטעם נכון לחלק בין שבת ליו"ט ובא"ר כ' דלא משמע כן ונדחק דהלואה לאו דווקא:

ולא נמצא בראשוני' מפורש דביו"ט ג"כ אסרו לומר הלויני אלא בש"ג דמביא לש"ך ח"מ סי' ר"ח דחד מן הראיות לענין אי עביד ל"מ:

מסוגי' דכאן דבהלויני צריך לשלם ול"א אי עביד ל"מ עיי"ש נראה מפורש דס"ל דגם ביו"ט אסור הלויני כמו בשב' וצ"ל א"כ למה נקיט הלוא' י"ט שהוא באיסור י"ל דנקט להודיענו רבותא זו דאפי' בהלוא' דמעשה באיסור מ"מ ניתן לתבוע וא"ש:

וע"פ סברתינו דבי"ט לא אסרו הלוא' משו' אתי לאמנועי וגם ר"י דל"ל אתי לאמנועי היינו דאי ניתנה לתבוע איכא חשש גדול שמא יכתוב ולא חששו משו' שמח' י"ט אבל להתיר הלוא' מאחר דאין ניתן לתבוע ליכא חשש כ"כ שמא יכתוב התירו גם לשון הלוא' משו' אתי לאמנועי אלא לר"י דאין ניתן לתבוע ממילא לא אתי לאמנועי אם יאמר לשון שאלה דווקא כיון שצריך לשלם לו מיד הא לא יוכל ליגוש עליו בדינא לא ימנע עצמו בשביל כך אבל לרבה דניתן לתבוע אתי לאמנועי משמח' י"ט אם יאמר שאלה לכן מותר לשון הלואה ג"כ כנ"ל:

ואי לא ניתן לתבוע אמאי משמט כו' הר"ש בשביעי' הקשה הא בס"ד דלא ידע משו' דאגלאי מלתא כו' גם למ"ד ניתן לתבוע קשי' דהוי כמו לעשר שנים כיון דא"א לתבוע בי"ט ונ"ל דבאמת תי' ש"ס שאני התם דאגלאי מלתא למפרע דחול הוי פ"ע דאם בכה"ג ניתן לתבוע הדרא חששא דיכתוב בפנקסו אולי תתעבר השנה ויהי' ניתן לתבוע ובאמת אם לא יהי' מעובר יעשה איסור כתיבה לכן לא ידעתי פתר רק ע"צ הדוחק דכיון דלאו כ"ע דינא גמירא וכיון דבכל י"ט לא ניתן לתבוע לא ידעו שאם יתעבר החודש דניתן לתבוע ומשו' יודעים לא גזרו כיון דבאמת איגלאי דחול הוא כצ"ל והא"ש דידע די"ל כיון דאגלאי דין חול יש לו ולכן משמט כמ"ש הר"ש מירושלמי אלא דס"ל למקשן דמ"מ שייך שמא יכתוב ול"נ לתבוע ומתרץ כיון דאגלאי מלתא לא גזרו שמא יכתוב כן י"ל:

ועוד נ"ל ליישב הנה רש"י וכן מפרש הר"ש דמתני' דשביעי' חלק' בר"ה היינו של מוצאי שביעית כי בתחלת שביעי' א"א לפרש כפשוטו דאם לא נתעברה השנה ג"כ משמט אבל מצאתי מקו' לפרש גם בתחלת שביעי' דהנה הרא"ש גיטין פ' השולח סוגי' דפרוזבל ס"ל דתחלת שביעית משמטת שלא יגוש והא דקתני סוף שביעי' משמט' היינו שצ"ל משמט אני והרמב"ם חולק דבלוה בשביעי' אינו משמט אלא בסופו ועיין ש"ע סי' ס"ז והב"ח כ' ומביאו בתומי' דליכא פלוגתא דבלוה בשביעי' גם הרא"ש מודה דאינו משמט כלל רק בסופו עיי"ש. ולפ"ז י"ל מתני' תחלת שביעי' ואם נתעבר הי' הלואה קודם שביעי' ומשמט בתחלתה ואם לא נתעבר אינו משמט' היינו כשנכנסה השנה שיוכל לתבוע בתוך השנה כיון שההלואה הי' בשביעי' אבל סופה משמט' וכ"ז לרבה ולר"י דהלואת י"ט ל"ב לתבוע א"ש בפשוט דאם לא נתעברה אינה משמט דל"נ לתבוע ול"ש לא יגוש אבל בנתעבר אגלאי למפרע דחול הי' ולפ"ז ל"ק לרבה הא הוי כהלוהו לעשר שנים די"ט לא ניתן לפרע אם מיירי בתחלת שמיטה אחר י"ט דניתן לתבע ולפרוע משמט וירושלמי דמקשה כן י"ל דלרבה אזיל דצ"ל דאינו משמט היינו תחלתה אבל סופו משמט וזה דוחק קצת להעמיד מתני' בכך. ומ"מ אפשר לומר כן לכן שפיר קאמר בשלמא אי ניתן לתבוע משו"ה משמט די"ל מתני' תחלת שביעי' ולשון בשלמא משמע גם לרבה לא א"ש כ"כ דגם לרבה יש בה מן הדוחק אבל לר"י בוודאי קשה וכדמתרץ דאגלאי מלתא א"ש בין לרבה בין לר"י במרווח דמתני' בסוף השביעי' כנ"ל ועיין:

ועוד נ"ל עד"ז ולבאר באופן אחר הא דמקשה ירושלמי די"ט לא ניתן לפרוע ולש"ס דילן ל"ק וגם לפרש סידור הירושלמי תחלה הקשה מ"ש מהקפ' החנו' דאינו משמט ואח"כ מקשה די"ט ל"כ לפרוע כ"ל הנה טעמא דהקפ' החנות אינו משמט כ' הכ"מ משו' דאין דרכו לפרוע אלא לשנה ושנתיים והוי כמלוה לעשר שנים ועוד כ' משו' דכל מקח וממכר אינו משמט דאשר ישה כתיב. והנה מ"ש דהקפ' הוי לשנה ושנתיים נראה רחוק ואין כן הנהוג עכשיו אלא שהקפ' החמ' לפרוע בכל שנה דהיינו כשכלה השנה ונכנס שנה חדשה אז זמן פרעון של שנה אשתקד וכן בכל הקפ' חנות ומלאכ' אומן עושה על הקפה לשנה. ויש לפרש הקפי החנו' אינו משמט היינו משנה של שביעי' אינו משמט כי זמן פרעון כשנכנס שנת השמיני' וכבר עברו השמיטה אבל משנה ששית משמט כי זמן פרעון כשנכנס שנת השמיטה כנ"ל. ולפ"ז יש לפרש מתני' השוחט הפרה וחלקה בר"ה אם נתעבר איגלאי דשייך הקפה זו לשנה ששית וזמן פרעון כשנכנס השביעי' משמטו' ואם לא נתעבר זמן פרעון הקפ' זו של שנת השבע בתחלת שנה הבאה ואינו משמט וא"ש מתני' בלי דוחק כלל והא"ש דלא קשי' לש"ס דילן לרבה קושי' ירושלמי כמובן לעיל כמ"ש. ול"ק כלל קושי' ירושלמי הא הקפ' החנו' אינה משמט דא"ש כמ"ש דאיירי בתחלת השמיטה וכ"ז אם מפרשי' טעמא דהקפ' החנו' משו' דהוי כמו ליו"ד שנים אבל אי משו' דכל שבא מחמת מכר אינו משמט ליתא להא דגם אם נפרש מתני' בתחלת שביעי' קשה הא הקפ' החנו' אינו משמט וגם ליכא טעם למה אם לא נתעבר אינו משמט וירושלמי ס"ל כהך טעמא לכן הקשה הא הקפ' החנו' אינו משמט והוכרח לתרץ ר"י הוא ואיירי דהקיפו עוד פ"א קוד' ולפ"ז ע"כ מתני' בסוף השמיטה דאי תחלת שמיטה למה אם לא נתעבר אינו משמט כיון שהקיפו פעמי' וע"כ מתני' בסוף שביעי' לכן הדר הקשה ירושלמי כיון דע"כ בסוף שביעי' קשה הא בי"ט לא ניתן לפרוע והוי כמלוה לפרוע אחר שביעי' כנ"ל ועיין בכ"ז:

והנה הרמב"ם פסק הך מתני' דהשוחט הפרה והראב"ד השיג עליו הא מתני' כר"י ולא קיי"ל כוותי' ובכ"מ בשם מגדול עת דש"ס דילן לא ס"ל מתני' כר"י מדמקשה לר"י ודבריו אין להם פתר וכבר תמה עליהם בג"ת. ונלפע"ד לפרשם היטיב לפי ירושלמי דמתני' כר"י צריך לדחק דמלבד הקפה עוד לקח מאתו אח"כ וכן י"ל דכבר יום שלפני ר"ה לקח ממנו ובר"ה חלקו בהמה ואם נתעברה השנה משמט זה שלקח קודם דאגלאי מלתא דשביעי' הי' ונעשי' הקפ' של אתמול היום הלואה ומשמט אבל אם לא נתעבר ועכשיו אחד השמיטה נעשה זו של שמיטה הלואה כבר עבר שביעי' וא"ש דאמר ואם לאו אינו משמט פשיטא ולפמ"ש קמ"ל דהקפה נעשה בשביעי' מ"מ כיון שהקפ' חנו' אינו משמט עד שלקח שני' בהקפה ושני' היתה בשכבר עברה שנת השבע אינו משמט ומתני' זו קאי אדסמך על מתני' דהקפ' החנו' דר"י אמר ראשון ראשון משמט ע"ז סובב הולך השוחט הפרה וחלקה אחר שהי' הקפ' חנו' הראשונה אם נתעברה משמט וא"ש בלי דוחק כלל. וממילא דל"ק לר"י דהלוא' י"ט לא נתנה לתבוע דהא הלואה של עי"ט היא ומדמקשה לר"י ע"כ דל"ס לש"ס דילן דמתני' ר"י היא וא"ש דברי המגדול עוז כנ"ל נכון מאד:

והא דמקשה ירושלמי הא י"ט לא ניתן לפרוע והוי כמפרש לאחר י"ט לפמ"ש הא הקפ' זו היתה קוד' י"ט מ"מ כיון דהקפ' חמ' אינו משמט רק כשמקיי' שני' נעשה ראשונה הלואה ובי"ט כשמקיף שני' נעשה של עי"ט הלואה ואז אינה ראוי' לפרוע והוי כמאמר שאפרע למחר אחר שביעי' כנ"ל ופשוט: והנה אם כי דברי המגדול עוז ישבנו ע"נ דע"כ ש"ס דילן לא מוקי מתני' כר"י אבל עדיין לא נדע ואיך מתרץ מתני' כרבנן ובכ"מ כ' דהקפ' חנו' שאני דהוה לשני' הרבה משא"כ הא דחילקה בר"ה ולא ביאר לנו מ"ש הקפ' זו מהקפ' חנו'. ולפע"ד נראה דהקפ' חמ' די"ט לא דמי להקפ' חול דבי"ט דווקא שאלה מותר שהוא לזמן מועט ואם כן סתם הקפ' חנו' לזמן מרובה שנה ושנתיים אבל הקפ' די"ט בעי לשלומי כל אימת שירצה מתקנת' דחכמי' ולפ"ז חל קושי' ירושלמי מהקפ' החנו' וצ"ע:

ונ"ל דלר"י דמסיק כיון דאגלאי למפרע דחול היא לענין דניתן לתבוע כן י"ל בהך דאסרו לזמן מרובה וסתמא לפורעו מיד אבל היכא דאגלאי מלתא דחול הוא הוי הקפה זו ככל הקפה לזמן מרובה ושפיר הקשה ירושלמי וי"ל דבאמת הך תי' דאגלאי מלתא דוחק כמ"ש לעיל דעדיין יש לחוש לשמא יכתוב אלא דלר"י הוצרך לתרץ כן ומגדול עוז ג"כ כ' דש"ס צריך לדחוק דבאמת דוחק הוא אבל לרבה ל"צ לזה שפיר י"ל דלא דמי' להקפ' חנו' דחול כמ"ש ולק"מ קושי' ירושלמי. וירושלמי י"ל כר"י ס"ל ולהלכתא לק"מ וא"ש דפסק הרמב"ם כמתני' דהשוחט הפרה כנ"ל נכון ועיין:

ומסולק בזה ראי' הב"ח דסתם הלואה למ"ד יום משמט מהא דהשוחט הפרה ולפמ"ש ליכא ראי' דבי"ט ע"כ אינו לשלשי' יום ועיין. ועוד י"ל דירושלמי ס"ל בי"ט גם לזמן מרובה מותר משו' שמח' י"ט כמ"ש לעיל אבל ש"ס דילן משמע דל"ל לחלק בין י"ט לשבת משו' דמקשה מהמכיח טליתו כמ"ש לעיל לכן ל"ק לי' כלל מהקפ' חנו' ועיין:

תוכן העניינים

כתב סופר גיטין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה