כתב סופר גיטין חלק א· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
גיטין · דף לה.
ס"ד משו' חינא אקילו בה רבנן כ' תוס' דקמ"ל הכא הגם דהוא ת"ז והקשה פ"י הא גם חוב דעלמא תנינא התם ומה מקשה ש"ס ולדידי לק"מ דמקשה אפי' חוב דעלמא נמי וזה כבר קתני ולפי דס"ד דכ"ש באלמנה דאיכא תנאי ב"ד כמ"ש תוס' א"כ רישא הכא ללא צורך דידענו קו"ח מחוב דעלמא ומתרץ שפיר מ"ד משו' חינא וממתני' דכתוב' הנפרע' מנ"י ה"א משו' דלאחר זמן הוא וא"ש ופשוט:
אלא דיש לפקפק על תי' תוס' הניחא למ"ד אא"פ ת"ז קמ"ל הכא רבותא יותר מבמתני' דכתוב' בגרושה אבל א"פ ת"ז ליכא רבותא יותר חוץ משנאמר דהרבותא דהכא הגם דהחוב אינו ברור כדכתיבנא באורך בסמוך לעיל. ובכתוב' כ' תוס' דמהתם בגרושה ליכא חן כ"כ כמו באלמנה ולא ידענו לפי הפשוט למה ונ"ל להסביר מהת' ה"א דאלמנה גובה בלי שבועה משו' חינא ממילא אין בגרושה משום חינא כ"כ דהא גרושה וגובה מבעלה היא ככל בע"ח דעלמא וליכא בגרושה רק בשלא גבה כתובתה עד שמת בעלה בתר גירושין דלא שכיח כ"כ וגם משו"ה לא תמנע להנשא שמא יגרשה וימו' אח"כ תהי' זריזה לגבו' וגם ל"ש כ"כ ואם תהי' אלמנה באמת תגבה בלא שבועה כך ס"ד מהתם לכן קמ"ל הכא דאינה גובי' בלא שבוע' ממילא איכא גם בגרושה כה"ג משום חינא כמו באלמנה וא"ש:
וכשאני לעצמי נ"ל ע"ד תוס' בכתוב' דבגרושה ה"א ל"ח לחינא כ"כ עפמ"ש תוס' כתוב' פ' הנערה למ"ד כתובה דרבנן ומשום שלא תהי' קלה כו' תינח גרושה נתאלמנה מ"ט והעלה כיון שתיקנו בגרושה שוב תיקנו גם באלמנה משו' חינא ונ"ל להסביר אי לא הי' מתקני' בגרושה משום שלא תהי' קלה לא הי' מקו' לתן עיקר כתוב' משו' חינא כיון דלכולן ל"ל מתנאי ב"ד איך יעלה ע"ד למנוע להנשא משו' דל"ל כתובה אבל מאחר שתקנו כתובה לגרושה משום שלא תהא קלה בעיניו להוציא' אם אלמנה ל"ל ובה נאמר חוץ תמנע מלהנשא וא"ש:
וי"ל דמשם לא ידענו דל"ח כ"כ משו' חינא דעיקר תקנ' כתובה בגרושה לא הוי משו' הכי אבל הכא באלמנה דעיקר התקנה משום חינא ה"א דתיקו מיד שתגבה בלא שבועה משו' חינא קמ"ל הכא טפי וא"ש. אלא לפ"ז צ"ל מתני' כמ"ד כתובה דרבנן אבל למ"ד כתובה דאוריי' ליכא רבותא הכא באלמנה יותר דמעיקר הדין היא. ויש להוסי' אפי' למ"ד כתובה דאוריי' א"ש ע"פ המבואר כתוב' י' ע"א אי כתובה דאוריי' כתוב' בתולה אבל נשא' אלמנה וגרושה מן הנשואי' כתיבה רק דרבנן לפ"ז אם נשא' כשהיא אלמנה או גרושה ונתאלמנה אח"כ אין לה כתוב' רק מדרבנן ומשו' חינא ואם נתגרש' משני משו' שלא תהי' קלה בעיניו והא"ש ממתני' דכתוב' ה"א בגרושה משני ואח"כ מת ואפי' היתה כבר גרושה או אלמנה מראשון ל"ח לחינא דתקנתא דכתוב' גרושה לאו משו' חינא הוא. וקמ"ל כאן אפי' נתאלמנה שני' מ"מ ל"ח לחינא ועיי':
והשתא דאתינן להכי לא צריך למ"ש תוס' דה"א התם בגרושה דיש בזה דוחק לומר הנפרעת מנכסי יתומי' שנתגרשה כבר. אלא י"ל מהתם ה"א דוקא בנמשא בתולה ונתארמלה ורוב נשי' בתולו' נשא' ומתני' סתמא ברובא דעלמא קאי וכתובה דאוריי' ולא משו' חינא אבל הכא קתני אין אלמנה נפרע' משמע דאין לך אלמנה בעולם דנפרע' בלא שבועה ואפי' נשא' גרושה או אלמנה מן הנשואי' דבזו עיקר הכתובה משני משו' חינא ס"ד דחששו שתטול אפי' בלא שבועה קמ"ל כ"כ ל"ח לחינא וא"ש ועיי' בכ"ז:
ויש לשדו' בי' נרגא אי עיקר רבותא דל"ח לחינא כשהיא אלמנה מראשון וס"ד דנחוש לחינא כדי שתשא שלישי למ"ד בקטלני' תרי זמנא הוי חזק' הרי אסורה להנשא ואפי' לרשב"ג בג"ז הוי חזק' מ"מ בודאי ס"ל דטוב שלא תנשא עוד ואיך ס"ד דלפטרה משו' חינא כדי שתנשא. וא"ש לדסוברי' דגירושי' ומיתה לא מצטרפי אפי' למ"ד מזלא גרם וי"ל מתני' באופן שמראשון היתה גרושה אבל לדסוברי' דמיתה וגירושים מצטרפי' למ"ד וקיי"ל מזלא גרם קשה כהנ"ל ולמ"ד מעיינא גרם י"ל גם מראשון היתה אלמנה ונפל א' מהם מן הדקל וא' טבעי' ולא מצטרף אבל למ"ד וקיי"ל הכי דמזלא גרם קשה. וי"ל עד"פ דהא באמת יש לנו תי' תוס' כאן מהת' לא ידענו ת"ז אלא דכתבנו למ"ד א"פ ת"ז קשה והוצרכנו לתי' שלנו וי"ל מ"ד א"פ ת"ז ס"ל מעיינא גרים וא"ש תי' שלנו ומאן דס"ל ולהלכתא דקיי"ל מזלא גרם הלא קיי"ל אא"פ ת"ז וא"ש לכ"ע ולהלכתא והוא פלפלא טובא חריפתא דמחלי' לשבח אשר ישבחוהו רבנן:
עוד נלפע"ד ליישב ב' קושי' תוס' על המקשן הא באלמנה איכא רבותא הגם דהוא ת"ז ותי' תוס' אין לו מובן דבחוב דעלמא לאח"ז ליכא רבותא כלל וקושי' תוס' על התרצן הא כבר נשמע ממתני' דכתוב'. ונקדים קושי' פ"י על הש"ך סי' פ"ב דכ' הא דפסק המחבר בא"ע סי' צ"ו בסחשודה מפכי' השבועה על הבעל ובשני' חשודי' מפסדת משו' דכתובה דרבנן קל להפסיד יותר מלהפסיד חוב דאוריי' דעלמא א"כ אזדא לי' ראי' הרא"ש שבועו' ס"פ כל הנשבעי' דמייתי ראי' מדלא אגבי' רב כתוב' לארמלתא דחשוד הבא לגבו' מיתומי' מפסיד דלגבי יתומי' החמירו טפי למ"ש ש"ך הנ"ל י"ל דוקא כתובה מפסד' שהיא חוב דרבנן אבל חוב דעלמא מנ"ל ומ"ש פ"י כיון דכותב לה הוי חוב דאוריי' לא נ"ל ולא משמע כן מכל פוסקי' וראשוני' דמשו' דחייבו' רבנן כותב לה ולא מקיל עלי' יותר ממה שחייבו'. וקושיתו לפע"ד לק"מ לפמ"ש הרא"ש כתוב' פ"ק יוד ע"א דרב ס"ל כתובה דאוריי' א"כ שפיר מייתי ראי' מרב לשיטתו ה"ה כל חוב דאוריי' דעלמא. ונ"ל דאיכא ראי' מן הרא"ש כחילוקו של הש"ך דקשה למה לא מביא הרא"ש ראי' ממתני' דנמנעו להשביע' עד דבא ר"ג ותיקן היתה מפסד' וכ"כ פ"י דממתני' איכא ראי' משו' ספק חשוד' אפי' מפסדי וצ"ע על הרא"ש. מזה ראי' דנחית הרא"ש לחילוקו של הש"ך ממתני' י"ל משו' דכתובה דרבנן וברא"ש כתוב' שם הוכיח דסתם משנה ס"ל כתובה דרבנן עיי"ש ולכן מביא ראי' מרב לשיטתו דס"ל כתובה דאוריי' וא"ש נכון:
והנה ראיתי בבית מאיר סי' צ"ז שהקשה על חילוקו של הש"ך מדמקשה ש"ס מאי ארי' אלמנה אפי' שאר חוב נמי לפי דהעלה הש"ך בישוב סתיר' הש"ע דבשאר חוב דאוריי' חשוד לא מפסיד ובכתוב' שאני דחוב דרבנן הוא מפסד' וא"כ מתני' דקתני אין אלמנה נפרע' כו' היינו ואם היא חשודה מפסד' לק"מ אפי' חוב דעלמא שאני חוב דעלמא דבחשוד אינו מפסיד משא"כ אלמנה ואי הבא לגבו' חוב דעלמא מיתומי' והוא חשוד מפסיד כמ"ש המהרש"א ז"ל ממתני' כן עד דמקשה אפי' שאר חוב נמי וקושי' זו צ"ע לכאורה. ולמ"ש א"ש הלא מרב דס"ל כתובה דאוריי' וי"ל דמפסד' משו' שחושדי' אותה ה"ה כל חוב דעלמא נמי מפסיד ושפיר מקשה מאי ארי' אלמנה ב"ח דעלמא דאורייתא נמי ואיך יתרץ רב מתני' וא"ש:
ואחר הוצעה זו מיושב קושי' תוס' הא באלמנה איכא רבותא דת"ז ובחוב דעלמא ליכא רבותא דקושי' הש"ס הא בחוב דעלמא איכא רבותא רבתא דצריך שבועה ואם חשוד הוא אינו גובה מן היתומי' כדס"ל לרב' ומתני' דס"ל כתוב' דרבנן איכא רבותא בחוב דעלמא יותר הגם דחוב דאוריי' מ"מ מפסיד כשהוא חשוד וא"א לשבע וזה לא נשמע ממתני' דכתובה דרבנן וא"ש נמי מה שצ"ב מאי אפי' חוב דקאמר לא הל"ל אלא מאי ארי' אלמנה חוב דעלמא נמי ולמ"ש א"ש אפי' חוב דעלמא שהוא דאוריי' נמי מפסיד נגד היתומי' ומתרץ דקמ"ל באלמנה יותר דה"א משו' חינא אקילו רבנן גבה והיינו דה"א משו' חינא אקילו גבה שלא תפסיד כשהיא חשודה קמ"ל שאינה נפרע' לעולם רק כשתוכל לשבע. ומיושב קושי' שני' של תוס' הא ממתני' דכתוב' מוכח דלא חיישי' לחינא למ"ש י"ל דבמתני' דהכא מרומז דכשהיא חשודה שמפסד' דקתני אין אלמנה נפרע' משמע דליכא אלמנה שנפרע' רק בשבועה וכל שאינה יכולה לשבע כשהיא חשודה מפסדת וסד"א משום חינא אקילו בה שלא תפסיד קמ"ל. אבל ממתני' דכתוב' דקתני הנפרע' מנכסי יתומי' לא תפרע כו' על רוב נשי' מדבר דאינו חשודו' לא תפרע אלא בשבועה ומשום חינא לח אקילו בה כ"כ שלא תהי' צריכ' שבוע גם משו' שצריכה לשבע לא תמנע כ"כ להנשא אבל להפסיד' כשהיא חשוד' משם לא ידענו קמ"ל כאן אין אלמנה נפרע' כו' דליכא אלמנה בעולם כשהיא חשודה מפסד' ולא אקילו משום חינא וא"ש נכון בעזה"י:
וכששמעו חכמי' אמרו מה מי שנשבע באמת כך. יש לתמוה הלא היא למצות צדקה התכוונ' ובדעתה שנתנ' ככר שלם כמו שהוא משלה ולמה נכשלה באיסור גזל ובשבוע' שקר ומת א' מבני' ר"ל שומר מצוה לא ידע דבר רע ולא יאונה לצדיק כל און. ונ"ל שאשה זו לא נתנה בלב שלם רק מפני הבושה וכדי שישבחוה המקבל וב"א לולי זה לא היתה נותנ' כלל או לא הי' נותנ' לו ככר שיש בו עיסה כ"כ שסבורה שיש בו מלבד הדינר ולכן נכשלה שהי' בו דינר וגזלה של אחר והרוויחה משלה ונכשלת בשבוע' ומת א' מבני' הנ"ל. וע"ד אגדה אמרתי ליכא מידי דלא רמיזא דיש לפרש נתן תתן ואל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' אלקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך ע"פ שאמרו ז"ל בש"ס שבת בעון נדרי' בני' מתי' ר"ל דכתיב וחבל מעשי ידיך איזהו מעשיו של אדם בניו ובנותיו ומשלח יד היינו עסקו ונקרא נוגע בשל חברו שליחו' יד אם לא שלח ידו כו' והיינו ואל ירע לבבך כו' כי בגלל הדבר הזה שתתן בכל לבבך בטוב לב ולא מפני הכבוד יברכך ד"א בכל מעשיך אלו בניו ובנותיו ובכל משלח ידיך שלא יהי' נכשל בשליחו' ידו בשל רעהו דלא כאותה אשה שנכשלה בשני' במע"י שמת א' מבני' ושלחה יד בשל בעל הפקדון צדקה תציל ממות ופודה משחת: מאי אירא אלמנה אפי' גרושה נמי אלמה אמר שמואל כו' צ"ב בלא שמואל תיקשי אמתני' למה נקיט אלמנה דוקא י"ל דמתני' רבותא קמ"ל ברישא דאינה נפרע' אלא בשבועה הגם שהוא ת"ז כמ"ש תוס' וסיפא רבותא קמ"ל דנמנעו להשביע' והיתה מפסדת עד שהתקין ר"ג הגם שהוא ת"ז מ"מ נמנעו להשביעה והפסידו' כתובתה וכ"ז לא ידענו מגרושה וקמ"ל אלמנה וכ"ש גרושה ולכן מקשה משמואל למה אמר גרושה משביעי' אותה ומתרץ דל"ח לה רק משום דמורי' התירא וזה ל"ש בגרושה ואלמנה דמתני' דוקא קתני וק"ל: לא שנו אלא בב"ד אבל חוץ לב"ד משביעי' כ' רש"י בב"ד בנק"ח ושלא בב"ד בלא נק"ח ותוס' כ' דרש"י סתר עצמו דבכתוב' פ"ח אי פקח הוא כ' רש"י דנ"מ בין דאוריי' לדרבנן לענין נקיטת חפץ. והנה בהגה"מ מיישב סתיר' רש"י שם דברמב"ח כ' רש"י דנ"מ לענין היפוך ולא כ' דנ"מ לאנקוטי חפצא והעלה דס"ל לרש"י כל שבוע' דרבנן צריך נק"ח חוץ ע"א מעיד שהוא פרוע דאינו רק משום להפיס דעתי' דתובע קילא טובא. ופ"י שם הקשה הא הכא כ' רש"י דבב"ד בעי נק"ח עכצ"ל דשבוע' השבע צריכא נק"ח וחמירא מע"א מעיד שהיא פרוע דב"ד משביעי' בלא נק"ח א"כ מה לי לפקחת זה לטעון השבע לי ויהי' צריך נק"ח ולא מצא ישוב נכון לקושי' זו רק ע"פ דוחק עיי' בו. ואני בעני הכינותי ישוב נכון בשנבין למה בע"א מעיד שחמור מן הצד דב"ד משביעי' ובלא ע"א אין משביעי' רק כשטעון השבע לי ולענין נק"ח יהי' חמור בשבוע' השבע מע"א מעיד שב"ד משביעי' גם להסביר למה להו לתקוני כלל בע"א מעיד שב"ד משביעי' ולא סגי בטענ' השבע יהי' ג"כ מפוייס ונ"ל בשנאמר הא דבהשבע לי צריך לישבע הגם דחזק' זו דשטרך בידך אלימא משום דאיכא נגד זה קצת חזקה דלא יעוז לשקר ולטעון פרוע בשטר היכא דנראה שקרותו דשטרו בידו מה בעי כעין דאמרי' חזקה א"א מעיז פניו בפני בע"ח ומשו' נגד זה חזק' א"א תובע כו' הגם דאין זה חזקה דאוריי' כמו א"א מעיז מ"מ ת קנו היסת כן הדבר הזה כיון דאיכא קצת נגד שטרך בידי כו' דאינו מעיז כ"כ לטעון טענה כזו כ"ש לתובעו שישבע נגדו ויהי' נגלה יותר כי שלא פרעו לכן תיקנו שיהי' צריך לשבע כנ"ל להסביר. ולפ"ז אומר אני בשיש לו עד מסייע שפרעו ליכא המה כ"כ כמו באין אשה מעתה דסברא אלימא היא דמתירי' א"א לעלמא היכא דעד מסייע אפי' רק ע"א כמבואר א"ע סי' י"ז וסי' ק"ץ איתרע החזקה כן כאן דסמוך לבו להעיז בשביל שעד מסייעו ולא הי' מה"ד שישבע אפי' בטוען השבע לי אלא משו' להפיס דעתו וכיון שאם לא הי' לו עד הי' צריך לשבע כשטוען השבע ועכשיו שיש לו עד לא יוכל לשבוע וזה נגד שכל הפשוט דאיפכא מסתברא ויצא מב"ד בעגמות נפש ותרעומת לכן תיקנו שגם שיש לו עד צריך שבועה וכיון שהוצרכו לתקן תקנה זו בע"א כדי להפיס הוסיפו שב"ד משביעי' דיהי' מפויס לגמרי דע"י אשתבע עדיין לא יהא מפויס לגמרי דמה הועיל בעד שיש לו וא"ש נכון בטעמא דתקנתא:
הלזו. ויצא לנו דין חדש הגם דבהשבע לי בלית לי' עד מסייעו צריך נק"ח כיון דאיכא סברא לחייבו שבועה משו' חזקה דלא יעיז אבל באית לי' ע"א דמסייע דאין לנו סברא להאמינו ולהשביע אפי' כשטוען השבע לי רק משו' להפיס וסגי בלא נק"ח דתקנתא בעלמא הוא. וממילא לק"מ קושי' פ"י יאמר השבע לי כיון דאית לי' ע"א גם בהשבע לי לא בעי נק"ח. ומיושב בזה הא דלא הקשה בשבועו' מאי בין זה לע"א מעיד כמו דמקשה מה בין זה לפוגם שטרו ולמ"ש א"ש דמע"א מעיד ל"ק דקמ"ל מתני' אפי' בע"א מעיד צריך שבועה הגם דליכא שום סברא וחזק' להחמי' קמ"ל אפי' ע"א מעיד מ"מ חייב שבועה משו' להפיס דעתו ועיי':
והיתה לבאר דלכאורה קשה עדיין מה לו לפקחת לא יביא ע"א לב"ד ויאמר השבע לי וי"ל באמת אם יוכל לעשו' כן מעיקרא אבל ר"פ אמר אי פקח הוא אחר שכבר הביא העד מה יעשה עתה ועוד י"ל עפמ"ש הגה"מ הא דלא כ' רש"י לר"פ דנ"מ לענין היפוך דיהי' לי' עד המסייע דפוטרו משבועה וא"כ א"ש ממ"נ אם לא יבא העד לב"ד יהפוך עליו וע"כ שיביא העד לפני ב"ד לא יוכל לתובעו שישבע לו בנק"ח כמ"ש וא"ש נכון ועיי'. ומיושב בזה קושי' התומי' סי' פ"ב על מ"ש הש"ך שם ליישב דתוס' ורא"ש שכתבו דנ"מ לענין היפוך אלא דרא"ש כ' דבנשבע ונוטל אינו יוכל להפוך הא הרא"ש ס"ל דעד מסייע פוטר משבועה משום דעד המחייב אים פוטר והקשה התומי' יאמר השבע לי ומחויב שבועה שלא ע"פ העד. ולדברינו א"ש כיון דיש ולעד גם משבוע' השבע לי פטור רק ע"פ עד כדי להפיס דעתו וא"ש ועיי':
אבל חוץ לב"ד משביעי' אותה ורב אמר אפי' חוץ לב"ד א"מ אותה י"ל דפליגו בפלוגת' אי אא"פ ת"ז או לא שמואל ס"ל אא"פ ת"ז ושבועה זו דאלמנה דתוך זמנו וכ' תוס' משום דתנאי ב"ד הוא חוששי' אפי' ת"ז מ"מ ליכא חשש דרבנן כ"כ כמו לאח"ז בכ"מ לכן הקילו עלה להאמינה בשבועה קלה דחוץ לב"ד ורב ס"ל א"פ ת"ז בדין הוא שלא תטול בלא שבועה לכן ס"ל דבשבועה קלה שחוץ לב"ד לא תגבה וכיון דקיי"ל אא"פ ת"ז ממילא הלכתא כשמואל דמשביעי' אותה חוץ לב"ד וסגי בשבועה קלה כזו כנ"ל:
ועוד י"ל דרב ושמואל לשיטתי' אזלו דרב הא ס"ל כתובה דאוריי' כמ"ש הרא"ש כתוב' יוד ע"א ובש"ס שם מבואר דשמואל ס"ל כתובה דרבנן ונ"ל אי כתובה דרבנן אם לא נגבה כתובה לכל ארמלתא איכא משום חינא דעיקר תקנת כתוב' אלמנה משו' חינא הוא ואי נחשוד כל אלמנה ולא גבי' כתובתה מעיקרא כל כתוב' אלמנה ואיכא משו' חינא ולכן שמואל דס"ל כתובה דרבנן ס"ל דמשביעי' אותה חוץ לב"ד דבע"כ לנו להאמינה בשבועה קלה כזו ורב לטעמי' דס"ל כתובה דאוריי' ולא נתקנה התקנה משו' חינא וחוב דכתובה ככל חוב דעלמא וכיון שצריכה שבועה צריכה שבועה ככל תובע שחייב שבוע' ב"ד הגם דש"ך סי' פ"ב כ' דמשו' דכתובה דרבנן בקל הפסידו' הם אמרו שיש כתובה לה והם אמרו דוקא בשבועה היינו אם במקרה שהיא חשוד' ול"ת לשבע דליכא משו' חינא דלאו בכ"י אתרחש זה ואם הוא חשודה היא גרמה לעצמה הפסידה והם אמרו כו' אבל אנן קאינן שכל ארמלתא לא תגבה פסקה תקנת כתובה דארמלתא לגמרי כה"ג חכמי' עשו חיזוק לדבריה' ואיכא נמי משו' חינא ולהלכתא דפסקי' דכתובה דרבנן ממילא נקטי' כשמואל דנשבע' חוץ לב"ד כנ"ל נכון:
אמר ר"ה מודה רב בקופצת כ' רש"י הואיל וקופצת ונשבע' הרי נשבע' וגובי' והר"ח חולק דשבועה כזו ל"א כיון שב"ד לא חייבו' לשבע ורשב"א דוחה ראי' ר"ח ומודה לו בפירושו בסוגי' דהכא דמודה בקופצת שמשביעי' אותה דזיל בתר טעמא דרב משו' דקילא לי' שבוע' חוץ לב"ד ואם קופצת למה נסמוך על שבועה קלה כזו וע"כ כפי' ר"ח. וצ"ע על רש"י ויתר ראשוני' דכרש"י ס"ל מה יועיל קופצת. ונ"ל דהא דלא מאמיני' לה בשבועה קלה דחשדי' משו' ריווח ממון דמורי' התירא תשבע שבועה קלה לשקר כ"ז כשנשבע ע"מ לגבו' אבל זו שאמרה מידי הוא טעמא דרב דלא מגבי כתובה לארמלתא היינו אפי' בשבועה דלמא נקיטנא מידי מכתובתי חי ד' כו' הרי ידעה כי לא תועיל לה שבועתה דלא תאומן והא דנשבע' הרי ידעה שלא יועיל לה צ"ל להוציא עצמה מן החשד שתובעת מה שאין ראוי לה נשבע' כדי שתהי' נקי' מחשד זה בעיני ב"א אבל ידעה שלא תועיל וכיון דליכא נגיע' ממון בשבועה זו מאמיני' לה כי לא נשבע' על שקר כדי להוציא עצמ' מן החשד רק בשביל תאות ממון חשדי' אותה שנשבע' שבועה קלה ולא תשבע כדי להוציא עצמה מן החשד ועוד אם שקר בימינה לא תשא חטא ע"פ לשבע לשקר אבל כשיודע' שהאמת אתה מאוד יכאב לבה שהיא חשוד' חושדי' אותה ואין בה דרך ב"א להוציא עצמו מן חשדא ע"י שבועה וכיון שנתברר לנו ע"י שבועה זו שהאמת אתה שוב מגבי' אותה בדין וזהו שאמר ר"ה מודה רב בקופצת היינו בקופצת כי האי שאמרו לה דלא מגבה רב כתוב' ואמרה מידי הוא טעמא אבל באופן אחר כשקפצה וסבורה שתקבל ע"י שבועה זו לא מגבי' לה כמ"ש הרשב"א כנ"ל נכון מאוד:
וי"ל עוד גם לשיט' ר"ח דשבועה כזו דקופץ ל"מ בכ"מ היינו במקו' שרוצה לגבו' או לפטור ע"י שבועה זו ל"מ דקלה בעיני אדם כשנשבע מעצמו מנשבע ע"פ ב"ד אבל כאן שלא נשבעה כדי להוציא רק להציל נפשה מחשדא מהני גם שבועה קלה שלא ע"פ ב"ד וא"ש פי' רש"י גם לשיטת ר"ח משו' הוכחתו מש"ס ב"ק ועיי' בכ"ז:
דאמר ר"י אמר שמואל התובע' כתובתה כו' מכאן הקשה רמב"ן על הרמב"ם דאלמנה נשבע' בתחלה א"כ לרב דס"ל דאין משביעי' חוץ לב"ד גם מזונו' ל"ל וא"כ תרתי כרב ועיי' ר"ן כתוב'. ולפע"ד נרא' דבלא"ה מוכח דלרב גובי' כתובתה דהא לא קתני אלא רב לא מגבי כתובה לארמלתא ולא קתני דלא מגבי ג"כ מזונ' וכן במתני' לא קתני רק נמנעו להשביע' התקין ר"ג הזקן כו' וגובי' כתובתה ול"א דגובי' מזונת וכתובתה וכ"ז צ"ע להרמב"ם. ונ"ל דוודאי מזונ' גם רב מגבי ולא מפסדת משו' חשדא דמורה התירא או שבוע' חוץ לב"ד משו' דקיל שבועה חוץ לב"ד דא"כ לעולם לא תגבה מזונ' והוא כותב לה ואת תהי' יתבא בביתי כו' ולכבודו רוצה בכך כמ"ש רש"י וכיון דלכבודו הוא אנן סהדי שרוצה שעכ"פ בשבועה חוץ לב"ד תגבה משא"כ כתובה שמחויב ליתן ולטובתה הוא כל שלא נשבע' שבועה שב"ד מאמין לה בוודאי אינו רוצה שיגבה בלא"ה ולא אגבה רב כתוב' דווקא אבל מזונו' אגבה ע"י שבועה חוץ לב"ד כנ"ל נכון וק"ל:
התובעת כתובתה בב"ד כו' עיי' רא"ש כתוב' נ"ד ועיי' ב"ש סי' צ"ו ובהפלאה בק"א מ"ש בזה:
בעזה"י מה שחנני הי"ת בסוגי' דנודרת גיטין ל"ה ע"ב שלמדנו בישיבה בשיעורא דחורף תרלמ"ד לפ"ק פ"ב יע"א:
אמר ר"ה ל"ש אלא שלא ניסת אבל ניס' אין מדירי' אותה הקשה תוס' ידירוה שלא תאכל ככר זה כו' ותאכל לאלתר בפנינו והעלה דלאיסור שעה לא חששה וכ"כ הרא"ש. ויש להקשו' א"כ מאי מקשה ש"ס כי לא ניסת נמי י"ל בלא ניסת סומכ' על איסור שעה ג"כ משו' חינא וזה בכלל תקנת ר"ג משו' תק"ע שסומכ' על איסור שעה אבל בניסת כבר דליכא עוד משו' חינא שכבר ניסת ועיי' א"ע בסי' ק"ב בניס' כבר אין נזקקי' לגבו' מקטני' דליכא עוד חינא ועיי' ח"מ שם וכן י"ל לענין נדר באיסור לשעה. ובפשוט ל"ק מנא לש"ס דטעמא דר"ה משו' שמא יפר לה בעל דלמא משו' כל דניסת דליכא משו' חינא לא מגבי' משו' שלא תעבור על נדרה מלבד שי"ל דזהו הי' פשוט לש"ס דגם בניס' דליכא חינא ראוי' לסמוך עלה שלא תעבור באיסור כ"י גם י"ל דקשה למה אמר רב ניס' לא אפי' רק נתארס' ליכא עוד משו' חינא אבל קשה דלמא אחר שנשא' דליכא משו' חינא לא סמכי' שלא תעבור באיסור שעה אבל קוד' שנשא' ע"כ לנו לסמוך משו' חינא ועוד דזה לק"מ דלמא ס"ל בניס' דליכא חינא לא סמכי' שלא תעבור בנדר אפי' של כל ימי' דא"כ קשי' בריי' דלקמן דקתני ניסת נודר' וגובה כו' דלזה לא יועיל דס"ל נדר שהודר ברבי' כו' אבל קשה באופן שהקשיתי דקוד' שניס' סמכי' משו' חינא על איסור שעה וא"ש בריי' דס"ל נדר שהותר ברבי' אין לו התרה וצ"ע לכאורה. והפשוט בקושיתי אה"נ הי' יוכל לתרץ דקוד' שניס' מדירי' שלא תאכל ככר זה אלא שלא רצה לאוקמי ולתרץ מתני' בהכי דהא האמת לא כן הוא דליכא מאן דפליג בזה דאין הבעל מיפר בקודמי' ולא צריך להדירה בככר ותאכל לאלתר והאמת מתרץ דל"צ ככר ומתני' כפשוטו ופשוט ולק"מ וכן קושי' מהרשא על תוס' דכ' דלר"א א"ש דר"ה א"כ לא קשה לא ניס' נמי ופ"י נדחק ובאמת לק"מ דהא אין זה אלא אוקימתא די"ל בלא כיס' וכגון שמדירי' אותה על ככר זה ואוכלת לאלתר ול"ק על המקשן אלא על דלא משני הכי וזה ל"ק דאיך יתרץ דעד דלא כיס' מדירי' אותה על ככר זה דשקר הוא דבאמת הלכה רווחת דאין הבעל מיפר בקודמי' וכ"ז פשיט: אלא דלכאורה קשה מאי מקשה ודלמא אזלה לגבי חכם כו' י"ל דמדירי' אותה על ככר זה והא מתני' בלא"ה קוד' שנשא' ומשו' חינא סמכי' על ככר זה משא"כ אחר שנשא' דליכא חינא לא סמכי' על איסור שעה וטעמא דר"ה אבל ניס' לא משו' דמיפר לה בעל או חכם וי"ל א"כ למה אמר ר"ה ניס' לא הול"ל אבל נתארסה הגם דמשו' דיפר לה בעל ליכא אבל משו' שתלך לגבי חכם איכא ומדאמ' ניסת לא ש"מ משו' דבניס' איכא משו' שיפר לה בעל ובנתארסה דליכא משו' הפרה משו' שתלך לגבי חכם אינו חושש ומקשה למה לא ניחוש להכי והוצרך לתרץ דס"ל צריך לפרט וא"ש:
וארווח לן ליישב קושי' א' שהרגיש בה במרהמשי"ף על מ"ש תוס' דלולי ר"ה ל"ק דלמא אזלא לגבי חכם כו' די"ל לאי' שעה נמי חוששת ומדירי' אותה ע"י ככר אבל ר"ה דל"ל מדניס' אין מדירי' אותה קשה ודלמא אזלא לגבי חכם כו' א"כ כיון דלא פשיטא לש"ס דאנן סומכי' שלא תעבור באיסור שעה לא מקשה לר"נ מידי די"ל דס"ד לאיסור שעה נמי סומכי' ונדחק כיון דלא רצה לומר דר"ה ור"נ בהא פליגו ולמ"ש י"ל במרווח דהא פשיטא לש"ס דכל דליכא משו' חינא בוודאי לא סמכו על איסור שעה ומקשה על ר"כ מסברת חוץ בוודאי יפר לה בעל ומ"מ לולי דר"נ לא הי' קשה ותיזל לגבי חכם כו' די"ל מתני' בלא ריס' סמכי' על איסור שעה משו' חינא אבל ניסת דליכא חינא לא משו' דלמא אזלא לגבי חכם:
ובאמת ה"ה נתארסה ומתני' קוד' שנתארסה אבל לר"ה דאמר ניסת לא אבל נתארסה מדירי' אותה מקשה שפיר ניחוש דלמא אזלא לגבי חכם והא ליכא חינא ובכה"ג פשיטא לש"ס דלא סמכי' על איסור שעה וא"ש ועיי' לקמן בקונטרסי שחתר ונתעוררה קושיתי דבנתארס' אפשר פעם בנזיר' שמשון כשמקפדי ביין עיי"ש:
ואתיישב לן מה שנתקשיתי על ר"נ דאמר אפי' ניסת כו' וס"ל ברבי' ליכא התרה וכ' רשב"א דלר"נ גם בלא ניסת צ"ל במדירה ברבים דאל"ה קשה דלמא תיזל לגבי חכם דהא ס"ל א"צ לפרט הנדר וקשה לי מאי קמ"ל אפי' ניס' נמי וקמ"ל ברבי' ליכא התרה הא ממתני' מוכח כן דגם אם תוקמי בלא ניס' צ"ל דברבי' ליכא התרה דאל"ה ניחוש דלמא אזלא לגבי חכם ולתי' קמא בתוס' למ"ד ברבי' איכא התרה בעל מיפר גם בע"ד רבי' וכן שיטת רשב"א א"ש דממתני' לא מוכח דברבי' ליכא התרה די"ל ע"ד רבי' אבל בניס' חיישי' שיפר לה בעלה דמהני הפרה ע"ד רבי' קמ"ל ר"נ אפי' ניס' משו' דס"ל ברבי' ליכא התרה והפרה אבל לתי' שני של תוס' דע"ד רבי' גם הפרה ל"מ קשה מאי קמ"ל ר"נ הא מוכח ממתני' ולמ"ש א"ש ממתני' ה"א דמדירי' אותה על ככר וקוד' שניס' ונתארסה דאיכא משו' חינא ולא ידענו דברבי' ליכא התרה קמ"ל אפי' ניסת דליכא משו' חינא כלל יותר משנתארסה לבד שכבר נשאל נמי מ"מ מדירי' אותה ברבים וא"ש:
עוד הקשה תוס' מדמקשה ודלמא אזלא לגבי חכם דלמא שמדירי' אותה על ככר זה ורמב"ן וחי' ר"ן וריטב"א כתבו דמהא ל"ק דהא קיי"ל אכלה כולה נשאלי' עליה ול"ק אלא על ר"ה דהא בעל מיגז גייז. וקשי' על תוס' דמקשה גם על קושי' ש"ס ודלמא אזלא כו' וכבר עמד בקושי' זו בתשוב' שער אפרים סי' ע"ב והעלה דס"ל לתוס' דווקא בזמן דאיכא קרבן ומלקו' דמחוסר מעשה ס"ל לאמימר דאכלה כולה נשאלי' עליה אבל בזה"ז דליכא קרבן ומלקו' רק עונש ביד"ש דלא מחוסר מעשה ל"מ שאלה והנה השער אפרי' לא מביא מי שחולק ע"ז והרי ר"ן וריטב"א ורמב"ן מפורש כתבו כאן דגם בזה"ז מהני שאלה כדאמימר ועיי' שעה"מ פ"ו מהלכ' שבוע' דמייתי להא דש"א וכ' כי הרא"ש דשבועו' חולק על זה דהא כ' שם גם היכא דלא אתרו למלקו' מ"מ עונש מלקו' איכא. והי' נ"ל דתוס' ורא"ש ויותר הראשוני' בהא פליגו עפמ"ש בחו"י סי' ק"ל ד"יל דאם עבר נדרו ואח"כ נשאל לא נפטר רק מקרבן ומלקו' על שעבר ולא מעונש שמי' כיון שעבר באיסור עיי"ש ועיי' תומי' סי' ע"ג שמביאו ונ"ל מה"ט ס"ל לתוס' דל"מ שאלה בזה"ז כיון דלעונש ל"מ שאלה אפי' אכל רק מקצתו ל"מ שאלה על מה שכבר אכל באיסור לענין עונש שמים וכ"ש בשאכלו כולו ושעה"מ שם מביא תשוב' הרשב"א דס"ל דגם מעונש שמים נפטר ע"י שאלה ה"ה בשאכלה כולה לפי דקיי"ל כאמימר מהני שאלה כיון שנפטר עי"כ מעונש שמי' ולא צריכי' לחלק בין מחוסר מעשה דמלקו' וקרבן אלא משו' דל"מ שאלה לענין עונש אפי' אכל רק מקצתו ובהא פליגי רא"ש ויתר ראשוני' עם תוס'. אלא מ"ש בשעה"מ מתשוב' הרשב"א נגד מה שכתב מדנפשי' דמעונש שמי' לא נפטר ע"י שאלה למפרע דמתשוב' הרשב"א לא נראה כן לא ידעתי מנ"ל הא אדרבא נראה לי מתוך דברי הרשב"א שכתב כיון דמתחרט ודעתו להתיר רק שלא חל הנדר ומצוה איכא כדי לעשו' שלום לכן מתירי' לו לעבור ולהתיר לו מעיקרא והוי כלא עבר כלל ואפי' עונש ליכא מדכ' כיון שמיד דעתו לשאול ומתחרט ואיכא מצוה נרא' דלולי כ"ז לא ניצול מעונש שמי' כל דכשעבר לעביר' התכוון ולא הי' דעתו לשאול על נדרו אח"כ ומצוה ליכא לא נפטר אח"כ ע"י שאלה מעונש שמי' כיון דלעבירה התכוון בשעה שעבר ע"כ ולא הי' מצוה המכריחו לאתשולי כנ"ל דמרשב"א סייעתא לחו"י הנ"ל אלא דבתוס' א"א לומר דס"ל כרשב"א דכאן תאכל מיד כדי שתשאל אח"כ ומצוה ג"כ איכא מאחר שעברה ותנצל אח"כ מעונש שמים ג"כ ואם נעמיס בכוונת תוס' משו' דע"י שאלה לא נפטר מעונש שמי' כמ"ש צ"ל דס"ל גם כשבדעתו בשע' שעובר נדרו לשאול אח"כ בכ"ז לא ניצול מעונש שמים וזה רחוק מן השכל כיון שמעיקרא אדעתא דהכי אכל שישאל ויעקר הנדר מעיקרא ועבירה אין כאן ולא דמי לאחטא ואשוב שאין זו תשובה אלא חרטה דמעיקר' וע"י התר' חכם כאלו לא הי' כאן נדר מעולם ולזה י"ל דגם רמב"ן וח"ר וריטב"א דכתבו כאן דל"ק מדלא אזלא גבי חכם דאכלה כולה נשאלי' דפליגו על תשוב' הרשב"א דכתבתי דמוכח מתוך דבריו דס"ל דלא ניצל מעונש שמים למפרע דהכא שאני שאוכלת לשאול אח"כ ע"נ וליכא עונש שמים אבל מודו להרשב"א היכא דלא הי' בדעתו לשאול אח"כ דלא ניצל מעונש שמים ע"י שאלה ועיי': והנה בתחלת הרעיון הי' נ"ל דלק"מ על תוס' דקשי' להו שפיר מאי מקשה על ר"ה דלמא ס"ל כרבא בשבועו' דאכלה כולה אין נשעלי' עליה הגם דלא קיי"ל הכי מנ"ל דר"ה כאמימר וכהלכתא ס"ל אלא מן מ"ש תוס' דבלא"ה ל"ק ודלמא אזלא לגבי חכם די"ל דמדירי' אותה ע"י ככר והא קשה בלא"ה לאמימר דס"ל אכלה כולה נשאלי' וכ"ש דקשה דקיי"ל הכי ע"כ דתוס' ס"ל דבזה"ז ליכא דאמימר כמ"ש בש"א. ויש לדחות קצת דמאמימר עצמו ל"ק דהא ס"ל ע"ד רבי' לכ"ע אין לו התרה ולשיטתו לק"מ מדלמא אזלא לגבי חכם הגם דתוס' קאי בהך תרוצא דר"ה ג"כ ס"ל כאמימר והי' יוכל לתרץ לר"ה דמדירי' אותה עד"ר אלא בלא"ה משני שפיר היינו דמתרץ בלא"ה שפיר גם אם ר"ה ל"ל דאמימר אבל לאמימר עצמו הגם דס"ל אכלה כולה נשאלי' לק"מ לשיטת המפורש אמר בע"ד רבי' כ"ע מודי' ולמאן דל"ל דעד"ר ל"ל הפרה אפשר ס"ל אכלה כולה אין נשאלי' ומדירי' אותה ע"י ככר אבל לר"ה דס"ל דעל איסור שעה לא חוששת ואם ל"ל דעד"ר אין לו התרה קשה והא יוכל לתרץ דס"ל עד"ר ל"מ התרה אלא בלא"ה משני שפיר כן י"ל כדי שלא לעשו' פלוגתא בין תוס' לרא"ש ויתר ראשוני' ועיי':
והנה בשעה"מ הרגיש בקושי' על הרא"ש דהקשה כקושי' תוס' ולשיטתו בשבועו' דגם דלא אתרו מהני שאלה לק"מ וכ' דצ"ל דקושי' הרא"ש רק על ר"ה דבעל מיגז גייז וחזר והקשה למה צריך הרא"ש לומר דמדירי' אותה ע"כ זה גם אם אכלה מקצת ממה שנדרו ל"מ הפרה למה שאכלה ולא מצא מענה ולמ"ש לק"מ דלרא"ש הי' קשה גם על קושי' ש"ס ודלמא אזלא כו' היינו דלמא ר"ה ס"ל כמ"ד אכלה כולה אין נשאלי' וזה ל"ק רק כשמדירי' אותה על ככר ותאכל לאלתר לפנינו ופשוט:
עוד הקשה תוס' יאמר קיים ליכי ותי' שמא יפר בלחש וכ"כ הרא"ש עיי' חתם סופר יו"ד סי' קי"ז מביא קושי' בשם תלמוד אחד המיוחד שהקשה לדסוברי' דאפשר לנדור בכתב נדירנה בכתב ול"מ הפרה דלא אתי דבור ומבטל מעשה כבש"ס קדושי' ר"פ האומר ומהא דתיזל לגבי חכם ל"ק דחכם עיקר נדר מעיקרא ובטעות הי' ואפשר לו לעקור הנדר מעיקרא שבכתב אבל מהפרה קשה עיי"ש. והנה מ"ש מהתרי חכם ל"ק תמוה לי דהא אחר שבא ליד כהן מבואר בש"ס נדרי' דליתא בשאלה וברא"ש בשם ר"א ממיץ משו' שעשה מעשה ועיי' רשב"א גיטין פ"ק בסוגי' דפלגינן דבורי' דהוכיח דאמיר' לגבו' לאו כמסירה להדיוט ממש דאל"ה לא הי' מהני שאלה בהקדש כמו בתרומה ביד כהן שבש"ס נדרי' הנ"ל ועיי' ש"ך ח"מ סי' רנ"ה מתשוב' מו"ה בצלאל א"כ שבועה ונדר בכתב לא יועיל התרה וע"כ צ"ל כמ"ש בח"ס דלא עדיף מנודר בע"פ דמינה ילפי' ולפע"ד בפשוט לק"מ דאפשר שיפר הבעל ויתיר החכם בכתב דאתי מעשה דכתב הבעל וחכם ועוקר כתב שלה שנדרה בו ועיי' קדושין ר"פ האומר בשהפריש מכרי אחר דמבטל מעשה הפרשה הראשון ועוד כיוצא בה שם וכ"ש כאן דמפורש מפר הבעל ומתיר החכם בכתב מעשה הראשון ולק"מ אבל אי קשי' הא קשי' על תי' תוס' ורא"ש דיפר בלחש תהי' נודרת בכתב ול"מ הפרה בלחש ואם יכתוב הרי נראה לב"ד ובח"ס כתוב שם מוסגר אבל אין לומר שיפר כו' זו משלי שכתבתי בגליון תשוב' אבא מאוה"ג זצ"ל כדברי' האלו פירוש וביאור הקושי' וצריכ' אנו לתרוצו של אבא זצ"ל:
והנה הרא"ש כ' עוד תי' דישאל הבעל על ההקם עיי' ק"נ דתוס' לשיטתו דס"ל בכתוב' דא"א לשאול רק יום שמעו ואפשר לשמרו דלא ילך וישאל ורא"ש לשיטתו דס"ל דיוכל לשאול על ההקם כ"ז שירצה תי' שפיר וצ"ב עדיין למה לי' לרא"ש תי' שני דסגי בתי' קמא ולתי' שני קשה מה שהקשה ק"נ יקיי' עד"ר וצ"ל כיון דהיא תוכל לשאול ע"נ בעד"ר גם הקמתו לא אלימא מנדרה ויוכל לשאול על הקמתו אפי' עד"ר כ"כ בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל וקשה ל"ל לרא"ש כ"כ ולא סגי לי' בתי' קמא דנ"ל דרא"ש קשי' לי' תדור בכתב וליכא למיחש עוד שיפר בלחש והנה בוודאי לא איירי מתני' ור"ה בהכי דנדרה בכתב ומתרץ הרא"ש שמא יפר בלחש אלא דקשה למה אמר ר"ה אין מדירי' הלא יש אופן שמדירי' אותה בכתב ועצה טובה היא ועוד אפשר לא ברירא לי' הך מלתא אם מהני התרה והפרה בע"פ כמ"ש בתירוצו או לא ולכן ועוד הגם דנאמר דלא מהני יש לתרץ דחיישי' שישאל על ההקם מה תאמר יקיי' בכתב שמא ישאל בכתבו וחכם יתיר לו בכתב כנ"ל: עוד נ"ל הא דתוס' סגי' לי' בתי' זה דיפר בלחש ורא"ש כ' עוד תי' על תי' לפי מ"ש הב"ח בפי' הרא"ש נדרי' ומביאו הש"ך ביו"ד סי' רי"א ס"ק ב' דכל שאין משמיע לאזנו הוי כדברי' שבלב ואפי' לפ"מש הש"ך וחולק על פי' הב"ח היינו דצריך שם שיאמר בפרהסי' אבל בוודאי מודה לו דכל שאינו משמיע לאזנו הוי כדברי' שבלב וגם ר"ן בנדרי' נ"ל דס"ל כן אלא דחולק על הרא"ש וס"ל דאפשר שישמיע לאזניו וחבירו לא ישמע אבל הכא שעומדת לפני ב"ד ומדקדקי' עליה בכוונה רבה שלא תעשה ערמה ודסמוכין עלה כל האפשר רחוק שתוציא מפי' ותשמיע לאזנה וב"ד לא ירגישו ותוס' דמתרץ הכי אפשר דס"ל דגם בלי השמע' אוזן סגי כל שמוציא בשפתיו לא הוי דברי' שבלב ורא"ש לשיטתו הגם שתי' כן דאפשר ע"צ הרחוק מ"מ דחיקא לי' תי' זה ורוויחא לי' יותר במה שתי' עוד שישאל על הקמתו וא"ש: וזה לי רבות בשנים אשר מחותני הגאון מפורס' בדורו מו"ה שלמה זלמן אולמן זצ"ל בעל יריע' שלמה הציע קושי' א' לפני והיא על שיטת הרמב"ם פ"ג מנדרי' דתוכד"ד לנדרו יוכל לבטל נדרו ע"י הוצא' הפה ולא בלב איך אפשר להדיר האשה שמה תבטל נדר' תוך כד"ד בלחש בל ישמע אמרי פיה כמ"ש תוס' שמא יפר בלחש והשבתי אז דבאמת תי' תוס' רחוק מטעם שכתבתי ובאמת הרא"ש תי' עוד תי' אחר שמא ישאל על ההקם ולק"מ על הרמב"ם דל"ל תי' של תוס' ולק"מ שמא תבטל הנדר ותשמיע לאזנה גם הב"ד ישמעו וידעו ובאמת על ר"ה בלא"ה לק"מ די"ל שמדר' בכתב וא"א לבטל תוך כד"ד אלא הא לא פסקי' דצריכה לנדור:
בכתב עוד י"ל דמצריכי' אותה שתאמר עוד דברים סמוך מיד לנדרה עד שיצא' מתוך כד"ד של הנדר ושוב ל"מ ביטול הנדר אלא להלכתא לא מצריכי' אותה לדברי' אחרים רק הנדר:
וכעת נ"ל עוד ישוב לקושי' זו עפמ"ש הראשוני' בישוב הקושי' הא המודר הנאה אין מתירי' רק בפניו דהכא ליכא טובה ליתומי' עוד דע"י נדרה לא תחזיר הכתובה עכשיו כיון דכבר חל מפני שנהני' מכתובתה גם כשתחזיר הכתובה בנדרה עומדת עיי"ש ונ"ל כמו שא"א להתיר כדר שהוא לטוב' חבירו שלא בפניו כן לא מהני כשנודר לטוב' חבירו ביטול הנדר תוך כ"ד בלי ידיע' ושמיע' מי שנדר לטובתו דמ"ש וזה פשוט בעיני לפ"ז לק"מ שמא מיד כשתדור תבטל בפה בלחש תוך כד"ד הלא אז בשע' הנדר לא קבלה כתוב' עד אחר שנדר ומה שצררי אתפסה ומורה התירא במקצת עבור דטרחא קמי יתמי עדיין אין הנדר חל עד דגבתה שנית סך כ כתובתה בלי ניכוי כלל כן הוא הפשוט וכ"כ בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל ואם תבטל הנדר בלחש תוך כד"ד מפסדי ליתומי' דאם לא תבטל תוך כד"ד לא תדור ולא תקבל ולא ניחא להו ליתומי' שתבטל נדרה תוך כד"ד לטובתם ול"מ הביטול תוך כד"ד כנ"ל נכון ועיי':
ויש לעיי' לפמ"ש הדרא קושי' תוס' דמשו' שיפר בלחש הא ל"מ שלא בפני' כיון דעדיין לא גבתה כתובה והפרתו עכשיו לרעתן של יתומי' דלולי דיפר לה בלחש לא היתה נודר' אלא דתוס' הא לא ס"ל כסברת ראב"ד שבר"ן נדרי' ודרשב"א כאן ולראב"ד ג"כ א"ש תי' תוס' דס"ל דמהפרה ל"ק דהוא שלא בפני' דחי' ר"ן ורמב"ן לא הקשה מהפרה דס"ל כיון דאדעתי' מדרת יוכל להפר גם כשנדרה לטוב' אחרים וא"ש ועיי':
והנה המהרמשי"ף הקשה נדיר אותו שלא יפר בלחש כוונתו שידור הנא' ממה דקשה עליו לפרוש אם יפר לה הוא מותיב והוא מפרק דא"צ לסמוך עליו ודוקא עלי דידה צריכ' לסמוך שהיא בע"ד ולא על בעלה עיי' בו. אבל קשה לי כשביההו שלא יפר בלחש ונדירה מיד ואם יעבור שבועתו אי עביד ל"מ ודוחק דר"ה ס"ל אי עביד מהני א"כ ל"מ מר"נ ניס' ודאי מפר לה י"ל ס"ל אי עביד ל"מ ועיי' ח"מ סי' ר"ח בנשבע שלא למכור ובסמ"ע וש"ך שם ודוחק לומר שמא ישאל אח"כ על שבועתו שלא להפר ותהי' מעיקרא מהני הפרתו כיון דלשעתו יצא' הפרתו לבטלה וקיים אחר כך קוד' שנשאל על שבועתו שלא יפר. ויש לעיי' בזה ולדמותו להא דאמר רבא בשבועו' דאם נשאל על ראשונה עלתה לה שני' תחתי' דמתלי תלי הה"נ כשנשאל על שבועתו חלה הפרה למפרע והקיום בטל מאיליו ויש לחלק דשאני שבועה על שבועה דשם שבועה חד הוא ועיי' סי' רל"ח לענין שבועה שלא אוכל ושאוכל דל"א שמתהפכ' ראשונה מביטוי לשקר או איפכא עיי"ש ובש"ך ועוד בשבועה י"ל דגם ראשונה לא יצאה מעיקרא לבטלה דאיסורא מיהא איכא כמו בא"א ח"ע איסור דנ"מ לקוברו ב"ר גמורי' משא"כ כאן דכבר יצא' ההפרה ונתבטלה שוב לא חוזר' וניעור ועיי' בסוף ספר אבני מלואי' בתשובותיו סי' ויש להאריך והארכתי מזה במק"א ואכ"מ:
ובישוב קושיתי נ"ל כיון שע"כ צריך שבועה ונדר להדיר אותה ולהשביע אתו שלא יפר תרתי למה לי ישביעו אותה מיד שבועה חוץ לב"ד או כמ"ש תוס' ורא"ש שבועה דלהבא שתודה וכדומה ושפיר אמר ר"ה אבל ניס' לא היינו ודאי אפשר שתהי' נודר' והבעל ישבע שלא יפר בלחש אלא כיון שע"כ צריך שבועה ג"כ לא יוכלו יתומי' לומר שבוחרי' בנדר יותר כיון דצריכי' ב"ד תרתי וכולי האי לא עבדי' להו שיהי' ברירה בידם נדר וגם שבועה והיינו דקאמר ניס' אין מדירי' אותה אלא שבועה שלא בב"ד דוקא כן י"ל. אלא הא ר"ה ס"ל לעיל כרב דשבוע' שלא בב"ד נמי לא משו' דשבועה שלא בב"ד קילא ובשני דרב קילי ג"כ נדרא ובזמן תקנ' ר"ג לא קילא נדרא כ"כ כמו שבועה חוץ לב"ד כצ"ל לרב ור"ה דס"ל כרב דשלא בב"ד לא למה בניס' לא ניתן לה נדר ושבועה לבעל בפני ב"ד ובבעל לא שייך משו' חומר שבועה דהא לגבי דידי' ל"ש דמורא התיר' ובעל אלמנה כגרושה ועיי' וצ"ע. והנ"ל בישוב קושיתי ע"פ שיטתו של מהרי"ט דל"א א"ע ל"מ רק היכא דמרוויחי' עי"ז דליכא שוב עבירה שעשה אבל כשעבירה שעשה לא עברה ע"י דאמרי לא מהני ל"א דלא מהני. והנה כאן אם ישבע שלא יפר חיישי' שמא נשבע תחלה שיפר לה ועכשיו דביד משביעי' אותו שלא יפר הו"ל שני' שבוע' שוא וכשלא יפר או דנימא דל"מ הפרתו עבירה כדקאי קאי שנשבע לשוא שלא יפר והוא מחויב להפר מכח שבועה ראשונה והו"ל כנשבע שאוכל ונשבע אח"כ שלא ואכל גם אם לא יאכל עבר על שבוע' שוא ולא מרוויחי' מידי במה דנימא אי עבד והפר ל"מ דסו' כ"ס עבר על שבוע' שוא ויש להוסי' אפי' לא נימא כמהרי"ט דגם אם לא מרוויחי' העבירה א"ע לא מהני כאן בודאי ל"א דא"ע ל"מ דאם נימא ל"מ מוסיף איסור דשבוע' ביטוי דעובר דהא נשבע שיפר ואח"כ נשבע שלא יפר אם לא יפר או דנימא דל"מ הפרתו ע"י שנשבע שנית שלא יפר עובר בתרתי משו' שבוע' ביטוי ושבוע' שוא אבל כדמהני הפרתו לא עבר רק על שבוע' שוא ועל שבוע' ביטוי לא בר כמבואר כ"ז בפ' שבוע' שתי' במתני' בשאוכל ולא אוכל וכיון שע"י דנימא דל"מ מוסי' חטא על פשע שעובר ג"כ על שבוע' ביטוי בודאי כ"ע מודים דל"א א"ע ל"מ כנ"ל נכון מסברא ישרה ומיושב קושיתי ועיי':
וע"פ דברים הדברי' האלו י"ל קושי' תוס' וא"צ לדחוק שמא יפר בלחש אלא דחיישי' שמא נשבע קוד' שבא לב"ד שלא יקיים וכשנאמר לו שיקיי' וכן יעשה ל"מ דהרי נשבע שלא יקיים לא מהני הקמתו משו' דא"ע ל"מ ומרוויח העבירה שנשבע שלא יקיים מה תאמר כשביעהו שיקיי' בודאי אמרי' דאם קיי' דל"מ דשבוע' שוא עובר בין אי מהני או ל"מ ואי נימא דמהני הרי עובר גם בשבוע' ביטוי שנשבע שלא לקיי' בודאי לנו לומר מכל צד דא"ע לא מהני והקמתו בטילה ועיי' היטיב:
ויש להקשו' לכאורה לפמ"ש דחיישי' שמא נשבע שלא יקיי' ואם יקיים בפני ב"ד הקמתו ל"מ משו' א"ע ל"מ לא מקשה מידי על ר"כ ניס' בודאי מיפר לה בעל אולי ס"ל לר"נ א"ע מהני וגם אם נשבע כבר דלא יקיי' מהני. ובפשוט י"ל כיון דס"ל לר"נ א"צ לפרט וקשה ודלמא אזלא לגבי חכם וצ"ל דמדירה ברבי' או ע"ד רבי' מתרץ מיד לר"נ גם כן דמשו"ה ל"ח דיפר לה בעל דאדירי' ע"ד רבים ול"צ שיאמר קיי' ליכי כיון דבאמת משביעי' אותה ברבים וא"ש:
עוד הקשה תוס' דהי' יוכל לתרץ דל"ח דלמא אזלא לגבי חכם דמדירים אותה ע"ד רבים אלא דבלא"ה משני שפיר וצ"ב למה לתרצן לחדש דס"ל צריך לפרט דאית בי' פלוגתא ולא משני ביותר דמדירי' ע"ד רבי' דכ"ע מודי' כאמימר. ונ"ל עפ"מ שכ' בשעה"מ בישוב קושי' ש"ך על רבינו אביגדור דבדיעבד מהני התרה לנדר עד"ר מה מועיל שמדירי' לכהן עד"ר יבוא ברמי' אל החכם ולא יודיעהו שנדר עד"ר והעלה השעה"מ דכ"ע מודי' שצריך לפרט שנדר עד"ר אפי' מ"ד א"צ לפרט עיי' בו. ולפ"ז כד נתרץ דלמא אזלא לגבי חכם דמדירי' אותה עד"ר בהא לחוד לא סגי אלא צריך לחדש עוד דס"ל נמי דצריך לפרט דעד"ר נדר ואי לא פרט אפי' בדיעבד ל"מ לכ"ע ואפי' אי אין צריך לפרט הנדר מ"מ שעד"ר נדר צריך לפרט וכ"ז לא פשוט אלא למסקנא צ"ל כן דמ"ד א"צ לפרט מ"מ שנדר עד"ר צריך לפרט לכן מתרץ בקיצור יותר דס"ל צריך לפרט כמאן דס"ל הכי דצריך לפרט גוף הנדר ולצ"ל דאדירי' עד"ר ולהעמיס כן בכוונ' תוס' רחוק הוא אבל הדברי' נכוני' לעצמינו ועיי':
מ"ש תוס' דברבי' גם למצוה אין לו התרה החילוק בזה בין עד"ר לברבי' פשוט כמ"ש פ"י דעד"ר אמרי' למצוה מסתמא ניחא להו אבל רשב"א ור"ן בשם ר"ת לקמן דמביא ראי' דווקא לצורך מצוה דדהו יש לו התרה מדהוכיח ר"י מגבעוני' דברבי' אין לה התרה הגם דהי' מצוה משו' ל"ת כל נשמה וכמו לר"י ברבי' כן לרבנן עד"ר מוכח דפליגו על תוס' כאן ולא הרגיש אדם בזה ויבוא' לקמן במקומו אי"ה:
כי לא ניסת נמי לכי מנסבא צ"ב איך מקשה בפשיטו' ומדמה ניס' ואח"כ נודר' כנודר' ואח"כ ניס' בודאי רחוק שתסמוך שהיא נדר ע"ד שתנשא והוא יפר לה מי יימר דמנסבא ואין בידה ומי יימר שיזדקק להפר לה וכ"ש כשיודע שעשתה עול עי"ז וצ"ע. ונ"ל בישוב דבר זה כשנאמר בודאי אין הנדר שתאסר בדבר זה אם נהניתי היינו כשתגבה הכתובה שני' שלא כדין אבל כ"ז שלא גבתה הגם שיש בידה צררי לא נאסרה בנדרה הגם שאומר' אם נהניתי כוונ' הנדר שנהניתי ועכשיו אני גובה שני' וכן כ' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בפשיטו' והוא פשוט ולפ"ז יש לחוש טובא כשנודרא קוד' שנשא' ולא גבתה ועדיין לא נאסרו עלי' במה שנדר' ואולי נודר וסבורה שבנתיי' עד שתגבה תנשא ויתיר לה ואם לא תנשא בנתיי' או לא יתרצה להפר באמת לא תגבה והא"ש דמקשה ש"ס אי הכי כי לא נשא' נמי היינו דקשה על ר"ה דאמר ניס' אין מדירי' משמע אבל נדרה ואח"כ נשא' גובה כתובתה ומקשה שפיר לכי מנסבה כו' ומתרץ אין הבעל מופר בקודמי' הגם דחלו' הנדר עכשיו מ"מ כיון שנדרה עד שנשא' אין מיפר לה אח"כ עיי' נדרי' פ"ט ע"א. ובזה א"ש דלא קשי' בל"ז לכי מנסבא די"ל דמתני' דתני' נודר' וגובה הכל עד שנשא' מדר' וגובה. אבל לר"ה מקשה שפיר דמוכח דס"ל נדרי עד שלא נשא' ונשאת גובה וכמ"ש וק"ל:
וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם כ' תוס' דבלא"ה ל"ק די"ל דמדירי' עד"ר אבל לר"ה קשי' ולתי' קמא דר"ה ג"כ ס"ל עד"ר אין לו התרה קשה וכ' מהרש"א דאין לומר דבלא ר"ה ל"ק דמדירי' ברבי' אבל ר"ה ל"ל דברבי' ל"מ קשה דהול"ל הניחא למ"ד ברבי' אין לו התרה ואי הקושי' משו"ה נ"ל ליישב די"ל דגם למ"ד ברבי' יש לו התרה ולא ס"ל דאלימא נדר ברבי' היינו דחכם עוקר נדר מעיקרא ובטעו' הי' מעיקרא מה שנדר ונדר ברבים ולא שייך אלמו' הנדר דמעיקרא הי' כ"ז בטעות אבל בעל דמיגז גייז מכאן ולהבא ועד עתה הי' ואלא דהוא ברבי' מנ"ל דיש לו לבעל כח לבטל הנדר מכאן ולהבא וזכר לדבר דיש שאלה בהקדש אמר עד למ"ד אם כיון שחל שוב לא פקע עיי' נדרי' כ"ט וכעין זה י"ל כאן לענין אלמות נדר ברבים ול"ק הניחא למ"ד ברבי' יש לו התרה י"ל עפמ"ש הרשב"א במיוחסת דכאן לא שייך חרטה דמעיקרא אלא כיון שנדר:
זה אינו משום שממאן ונודר ע"ד זה עצמו אלא הוא כקנס שקונס עצמו שאם יעשה דבר זה יהי' דבר זה אסור עליו נדר זה קיל ול"ב חרטה דמעיקרא. וכבר כתב בשעה"מ התרה בנדר כזה אינו רק כמיגז גייז דבעל ע"י חרטה דהשתא וי"ל כ"ע מודי' כה"ג דאין לו התר' חכם כיון שכבר חל עד עתה שוב אין לו התרה ע"י חכם ולא הפרה ע"י הבעל אלא ר"ה דאמר ניסת לא ע"כ ל"ל לחלק כהנ"ל דהא בעל מיגז גייז וה"ה דמהני התר' חכם ברבי' למ"ד ברבי' יש לו התרה והא דמקשה לר"נ ודאי מיפר לה בעל ומתרץ דמדרינן לה ברבי' י"ל אפי' אי ברבי' יש לו התרה הפרה ל"ל משו' דמיגז גייז וה"ה דל"ק דאזלא לחכם כו' דכאן התר' חכם כמו הפרת הבעל דגייז מכאן ולהבא ולכן בלא ר"ה לא הי' קשה מידי ולכן מקשה על ר"ה דוקא דאמר ניס' לא וס"ל אפי' בעל דגייז נדר ברבי' יש לו התרה מקשה שפיר וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם הגם דאינו מתיר כאן רק מכאן ולהלא' הא גם בבעל ס"ל דמפר ומ"ש חכם מבעל וא"ש:
ומיושב בזה קושו' תוס' דלא הקשה ממתני' כאן כמו ממתני' דבכורו' ולמ"ש א"ש דממתני' כאן ל"ק הניחא למ"ד ברבי' אין לו התרה דגם למ"ד יש לו י"ל כאן דחכם מיגז גייז לכ"ע ל"ל התרה ולר"ה דס"ל אפי' בעל מיפר נדר ברבי' לדידי' בלא"ה ל"ק דהא ס"ל צריך לפרט ור"נ ודעמי' דס"ל א"צ לפרט י"ל דמחלק בין נדרי' דעלמא לנדרי אשה כמ"ש. אבל ממתני' דבכורו' מקשה שפיר דנ"ל פשוט דשם לא דמי לנדר דאשה דנתקשה בו רשב"א במיוחסו' הרי ליכא חרטה דמעיקרא דלולי שנדרה לא קבלה כתובתה והעלה מכח ראי' זו ועוד ראיו' אחרות דנדרי' כאלו לא בעי' חרטה כיון שאין נודר מחמת דבר עצמו רק מחמת דבר אחר כמו בשביל כתובתה וכן נדר דצדקי' ודמרע"ה שלא הי' הנדר משו' הדבר עצמו ולכן סגי בלי חרטה דמעיקרא אבל בכהן הנושא נשי' בעבירה בשעה שמקבל עליו דברי חבירו' בלב שלם חוזר בתשובה רק דחיישי' שמא יחזור בו משו' דיצרו תקפה עליו וחיישי' שילך לחכם ויתיר לו ע"י חרטה דמעיקר' בזה ל"ק דאי לא נדר לא הי' מניחי' לו לעבוד עבודה מי הגיד לנו דמתחלה נדר כדי לעבוד בלא"ה מחויב הי' לשוב בתשובה ולפרוש מנשי' פסולות והנדר לא כדי שיניחוהו לעבוד ואיכא חרטה דמעיקרא אלו ידע שיצרו תקפו לא הי' נודר ליצרו ובאמ' לא מביא רשב"א ראי' מהא דנודר ועובד ושפיר מקשה הניחא למ"ד כו' דחכם עוקר הנדר מעיקרא ולמ"ד ברבי' יש לו התרה גם הנדר דכהן ברבי' יש לו התרה משא"כ ממתני' כאן לק"מ מידי וא"ש נכון ועיי': וע"ד פלפול כ"ל דבלא"ה לא הי' קשה כ"כ על מתני' די"ל דאין מדירי' אותה רק אחר שנשא' ובעל יקיי' בב"ד כמ"ש תוס' בקושי' ומשו' דישאל על ההקם י"ל משמרי' אותו עד אחר יום שמעו כמ"ש לעיל ולחד דיע' והיא דעת המרדכי משקיי' הבעל שוב ל"מ שאלה דידה לחכם ומובא בש"ע סי' רכ"ח א"כ בכל זה שוב אין לחוש למידי הגם שרחוק לפרש מתני' כן מ"מ מקשה ביותר לר"ה דאמר ניס' אין מדירי' אותה וע"כ דאפשר בהדר' בלחש וחיישי' לרחוק כזה ומתני' ע"כ כשלא נשא' מקשה וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם כן י"ל עד"פ לא רחוק וק"ל:
עוד נ"ל עד"פ הא דבלא ר"ה לא הי' קשה ודלמא אזלא לגבי חכם. עפמ"ש הרא"ש דלא מהני שיאמר קיי' ליכי דלמא ישאל על ההקם וכ' בקרבן נתנאל דצ"ל דרא"ש אזיל בשיט' תוס' עירוכין דא"צ לפרט הסבה דאי צריך לפרט קשה לר"ה דס"ל צריך לפרט כשיאמר ויפרט שקיי' נדר אשתו והסבה לא יתיר לו החכם. והנה מצד הסברא א"ד צריך לפרט משו' מלתא דאסורא גם הסבה ראוי' שצריך לפרט אלא דלשון צריך לפרט הנדר משמע דוקא הנדר עצמו אבל הסבה לא וטעמא בעי וצ"ל לסבת הנדר כ"כ לא חששו משו' מלתא דאסורא ולקמן נכתוב מלתא בטעמא לשבח. ואומר מעתה דידע לתרוצי לקושי' ודלמא אזלא לגבי חכם צריך לפרט אלא דס"ל דזיל בתר טעמא משום מלתא דאסור' גם הסבה צריך לפרט ואי ס"ל לר"ה צריך לפרט משו מלתא דאסורא גם הסיבה יצטרך לפרט וקשה יקיי' הבעל ואי שישאל על הקמתו הא צריך לפרט הסיבה ולא יתיר לו מזה שפט המקשן דס"ל לר"ה דלא חיישי' משו' מלתא דאסורא וא"צ לפרט כלל דמסברא מ"ש הנדר עצמו מסיב' הנדר ולכן מקשה לר"ה ומתרץ ס"ל צריך לפרט הנדר כלומר דוקא הנדר צריך לפרט ולא, הסבה כדס"ל לרב ששת ודייק צריך לפרט הנדר ולא הסיב' א"ש דחייש לגבי בעל שישאל על הקמתו דא"צ לפרט רק הנדר עצמו. ול"ק דחיישי' לגבי חכם וא"ש עד"פ קצת:
והנה בתשוב' מהרי"ט ח"א סי' ב' פשיט ספיקו' השואל שם אם הבעל יוכל להפר נזיר' שמשון מהא דאמר ר"ה אבל ניס' לא והא אפשר שמדירי' אותה בנזיר' שמשון ש"מ דאית לי' הפרה. וצל"ע לכאורה מדמקשה ותיזל לגבי חכם כו' הא חכם לית דפליג על סוגי' ש"ס סוף מכות דאינו יוכל להתיר נזיר' שמשון. והי' כ"ל ע"פ טעם א' שכ' מהרי"ט לחלק בין התרת החכם דצריך לעקור הנדר מעיקרא כמו שהי' מתחלה שעת הכושר וזה ל"ש בנזיר' שמשון שהי' נזיר מבטן ע"י מלאך ולא ע"פ אביו ואמי משא"כ בעל דמיגז גייז מכאן ולהבא י"ל גם בנזירו' שמשון והנה כבר כתבנו לעיל לפי' רשב"א במיוחסות גם החכם מיגז גייז ולא צריך לעקור הנדר כאלו לא הי' מעיקרא א"ש דמקשה ותיזל לגבי חכם וא"ש. אלא דקשה מדמקשה לקמן ממתני' דבכורו' דכבר כתבנו דשם צריך חרטה דמעיקרא גם הלא מהרי"ט חולק על רשב"א במיוחסות דכאן ג"כ שייך חרטה דמעיקרא ועוד לטע' השני שכ' מהרי"ט משו' דבחכם צריך חרטה וזה ל"ש בסיר' שמשון שהי' ע"י מלאך משא"כ הפרת הבעל ל"צ חרטה עיי' בו ולזה בוודאי קשה מדמקשה דלמא אזלה כו' ונ"ל דלק"מ דהנה המל"מ פ"ב מנזירו' הלכה י"ז בסופו תמה על ראי' מהרי"ט דהא במתני' קתני נודר' ליתומי' בכל מה שירצו ושמא היתומי' רוצ' להדירה בפירו' אחרו' ולא ביין ושכר והניחו בצ"ע ולדידי לק"מ דבאמת לא מביא מהרי"ט ראי' ממתני' אלא מדאמר ר"ה אבל ניס' לא דליכא אופן שמדירי' אותה ואי נזירו' שמשון אין לו הפרה הלא אפשר להדיר' בנזירת שמשון כשיודעי' שמצטערת טובא במניע' שתי' יין ואיך אמר ר"ה בהחלט אין מדירי' אותה ומקושי' ש"ס לר"נ ל"ק דלמדירי' אותה בנזירו' שמשון דהא קאמר אפי' ניס' משמע דכל אשה מדירי' מקשה שפיר וודאי מיפר לה בעל ואשה דלא אכפת לה במניע' שתי' יין איך מדירי' אבל על ר"ה קשה איפכא דאמר בהחלט דאין מדירי' שום אשה והא יש ויש כשקשה לה לפרוש מן היין וע"כ דיש הפרה לנזיר' שמשון והוא פשוט בכוונת מהרי"ט עד שאני תמה על מל"מ דהניחו למהרי"ט בצ"ע. והא"ש דמקשה ש"ס ודלמא אזלא לגבי חכם דקשה על מתני' דקתני בכ"מ שירצו היתומי' ואשה דלא איכפ' לה כ"כ בפרישה מן היין איך מדירי' ובכ"מ שירצו קתני וא"ש ויש להקשו' מדמקשה ממתני' דבכורו' י"ל שמזירי' אותו בנזיר' שמשון גם אם לא קפיד כ"כ על מניע' היין מ"מ פעלנו קצת מיהת כל האפשר ולא יצא' לבטלה ויבואר לקמן במקומו ישוב לזה אי"ה:
ויש להקשי' דחוזר וניעור הקושי' שכתבנו לעיל בתחלת הקונטרס א' ע"א דלמא ר"ה ס"ל דקוד' שנשא' דאיכא משו' חינא סומכי' על איסור שעה ומדירי' אותה ע"י ככר זה משא"כ לאחר שנשא' דליכא משו' חינא ול"ק דלמא אזלה לגבי חכם קוד' שנשא' דאיכא משו' חינא סומכי' על איסור שעה וכתבנו שם מדאמר ר"ה כיסי לא הו"ל לומר אבל נתארס לא דליכא חינא ויש לחוש שתלך לחכם וע"כ דאזלא לגבי חכם בלא"ה ל"ח משו' דצריך לפרט אלו דברינו שם בקוצר ולמ"ש דקושי' הש"ס ותיזל לגבי חכם קאי על משנתינו דקתני בכל מה שירצו שא"א לומר שמדרי' אותה בנזירו' שמשון ויש להקשות לפ"ז דמדירי' אותה בכל מה שירצו ככר או דבר אחר ומאכילי' אותה לאלתר ומשו' חינא סמכי' על איסור שעה משא"כ אחר שניסת והא דל"א ר"ה אבל נתארסה לא הגם דמשו' הפרה ליכא אבל משו' שתיזל לגבי חכם איכא הלא ר"ה אמר ניס' לא ליכא אופן שמדירי' אותה ובנתארסה משו' התרת חכם יש ויש שמדירי' אותה כשידוע שקשה עלה מאוד שלא לשתו' יין ואפשר להדירה בסירו' שמשין שאין לה התרה לכן אמר במוחלט אבל ניס' לא משו' הפרה ולא משו' התרה והפר' איכא אפי' בנזיר' שמשון וצ"ע:
ויש ליישב קצת ע"פ המבואר בח"מ רסי' ק"ב היכא שנשא' הבעל ע"ד שתגבה כתובתה גם אחר שנשא' איכא משו' חינא שלא יגרשה כי אדעתא דהכי נשא' לפ"ז איך אפשר דאמר ר"ה בהחלט ניסת לא כיון דליכא חינא הא איכא אופן שנשא' אדעתא דתדור ויהי' לה כתובה ועיי':
קסבר צריך לפרט הנדר מה שהקשה תוס' א"כ ר"ה כתנאי עיי' פ"י ביאור נכון בתוס' כאן ובעירוכין ונקיטנא בקצרה העולה מדבריו דתוס' בעירוכין קאי ע"כ לפי תי' שבתוס' כאן דר"ה ס"ל כאמימר דאלת"ה קשי' לפי מסקנת סוגי' דעירוכין דבין ר"י בין ר"א ע"כ ס"ל דעד"ר אין לו התרה ור"ה כמאן ואני הוספתי הא רשב"ג נמי ע"כ ס"ל עד"ר ליכא התרה מהא דערב דמייתי במתני' והא כל ששנה רשב"ג במתני' הלכה כמותו וקשי' לר"ה ודוחק דלית לי' האי כללא דכל ששנה רשב"ג והנה לומר דתוס' בעירוכין קאי לתי' קמא כאן דוחק דכל כי האי לא הוי לתוס' בעירוכין למסתם ועוד הרי תוס' הכא נקיט לעיקר כתי' בתרא דהא כ' לקמן דהניחא לר"נ נמי קאי והיינו כתי' בתרא דליכא חילוק לענין עד"ר בין בעלה לחכם ונלפע"ד דא"ש תוס' דעירוכין אפי' לתי' בתרא:
הנה צל"ע בש"ס עירוכין להך אוקימתא דפליגו ר"א ור"י אי ברבי' או עד"ר יש לו התרה הא מוכח מתוכה של הסוגי' דכל דא"א בתקנתא דנדר נותני' לה הכתובה ולא מעכבי' על ידה משו' חשש קנוני' דהא אמר ר"י אינו צריך וכאוקימתא זו היינו אינו צריך כיון שאינו מועיל דיש לו התרה ומה לנו בנדר אינו מעלה אלא דש"ס דחי דהול"ל לשנא קלילא יותר אינו מועיל אבל בוודאי לא ס"ד דאמר אינו צריך שאינו מועיל ומפסיד כתובתה א"כ צריך וצריך אלא דל"ל תקנתא וע"כ גם לר"י אינה מפסד' רק דאינו צריך כיון שאינו מועיל א"כ קשה נדיר אותו בנזיר' שמשון אם יחזירנה דל"מ התרה ואי דלא איכפ' לי' כ"כ מניע' שתי' יין מ"מ עדיף משאינו נודר כלל ואיך אמר ר"י אינו צריך כלל מפני שאינו מועיל וטורח זה למה הרי עכ"פ מועיל קצת וכל טצדקי שאפשר לעשו' יעשה וצל"ע: ובתחלת הרעיון הי' נ"ל ליישב עד"פ עפמ"ש במיוחסות דנדר האשה כאן ל"ש חרטה דמעיקר' דאם לא הי' נודר' לא הי' נותני' לה כתובתה אלא שא"צ חרטה דמעיקר' כיון שלא מחמת דבר זה עצמו כן צ"ל בעירוכין דליכא חרטה דמעיקר' דאם לא נדר לא הי' נותני':
לאשתו כתובתה והוא חפץ ורוצה בכך משו"ה חיישי' לקנוני' וכיון דאפשר בנדר אין נותני' עד שידור וליכא חרטה דמעיקרא וצ"ל ג"כ כאן דלא משו' הדבר עצמה נדר דהא רוצה וחפץ באשתו ולא נדר הנאה ממנה רק משו' גביית כתובה ואין הנדר רק כקנס משו' דבר אחר ל"צ חרטה דמעיקרא כנ"ל לפ"ז מה שהקשיתי נדיר אותו בנזיר' שמשון היינו שיהי' אסור ביין כשיחזירנה י"ל עפמ"ש כבר לעיל ע"פ טע' א' שכתב מהרי"ט דחכם שצריך שיעקור הנדר מעיקרא ל"מ בנזיר' שמשון משא"כ הפרה דמיגז גייז וכתבנו בנדר כזה דחכם ג"כ מיגז גייז מהני גם התר' חכם לפ"ז לק"מ לר"י בנזיר' שמשון גם בנזיר' שמשון מהני התרה בנדר כזה:
ויש ליישב בזה קושי' פ"י על תוס' דלמסקנא דר"י ס"ל אינו צריך משו' דאפשר לשאול על ההקדש אבל מועיל היינו שאפשר שמועיל שמדירי' אשתו בנזיר' שמשון דל"מ התרה ואין לומר דמהני משו' דלא עוקר הנדר מעיקרא דליכא חרטה דמעיקרא דאי לא נדר לא היתה מקבלת כתובתה דהא אפשר לקבל כתובה כששואל על הקדשו ולא הי' צריך לנדר זה וכיון שחכם עוקר הנדר מעיקרא שוב ל"מ התרתו בנזיר' שמשון ובס"ד ס"ל לר"י דאין שאלה בהקדש ולכן אמר א"צ אינו מועיל ולמסקנא דא"צ אבל מועיל משו' דס"ל דיש שאלה להקדש ור"א דס"ל אין שאלה וחכם אינו עוקר מעיקרא וא"א בנזיר' שמשון ר"א ס"ל נדר עד"ר ל"ל התרה ול"ק במאי ס"ל לר"ה דר"י י"ל ס"ל יש לו התר' ומדירי' בנזירו' שמשון ועיי'. שבתי וראיתי כי דברי אלו לא מעלי' ארוכה דעדיין קשה מרשב"ג בערב דשם ליכא חרטה דמעיקרא דלא שייך מ"ש במקדיש נכסי' כמובן וע"כ דס"ל עד"ר אין לו התרה וקשי' לר"ה ועוד גם לר"י בהקדש לא א"ש נהי דיש לי חרטה דמעיקרא ויוכל לעקור מ"מ כיון דאפשר להתיר נדר כזה גם בלא חרטה דמעיקרא ניחוש שילך לחכם ולא יתחרט מעיקרא ויתיר לו מכאן ולהבא כדינא ויתיר לו נזיר' שמשון מכאן ולהבא ולא הועלנו כלום גם לר' יהושע ועיי'. ועוד לפי טע' שני של מהרי"ט דתלי' הכל בחרטה בלא"ה לא א"ש כמובן ועוד הלא המהרי"ק ל"ל הך דרשב"א במיוחסות דליכא כה"ג חרטה דמעיקרא:
ולכן נ"ל בישוב קושיתי דידיר אותה בנזיר' שמשון י"ל דהך מלתא אם יוכל לדור בנזירו' שמשון הלא תנאי היא ופליגו בו ר"י ור"ל בנזיר כ"ט ע"ב ולפי אוקימתא דר"א ור"י פליגו אם יש לו התרה או לא צ"ל דר"י ס"ל דא"א להנזר בנזירו' שמשון והי' יוכל לומר דבהא פליגו דר"א ס"ל דאפשר להזיר בנ"ש אלא דבלא"ה מפרש שפיר דפליגו בפלוגתא דברבי' או עד"ר וגם לשון ר"א דסת' מדירי' אותו לא משמע הכי ואמר טפי דבכל דבר או ממנה מדירי' אותו עד"ר ולר"י ל"ק נדירנו בנזיר' שמשון י"ל דס"ל דא"א לנדור בנז"ש והא"ש למסקנא דר"י אמר א"צ אבל מועיל ל"ק על ר"ה די"ל דמועיל דמדירי' לי' בנז"ש וס"ל כמ"ד וכהלכתא דאפשר להזיר בנזיר' שמשון וכן ס"ל לרשב"ג והלכתא הוא וא"ש:
עוד י"ל דיש להקשו' לאוקימתא דר"י ס"ל דא"צ משו' דאינו מועיל הא אפשר שנדיר אותו על ככר זה ויאכל מיד בזה לא שייך דלאיסור שעה לא חייש דכבר כתבתי כל שא"א בנדר נותני' לה בלא"ה ואיך אמר ר"י א"צ כלל נדירהו עכ"פ בככר זה מה תאמר דיתיר לו נדרו קודם שיחזירינה הא לא חל הנדר עד שיחזיר' וא"א להתיר מקודם ועיי' וצ"ע. וצ"ל להך אוקימתא אליבא דר"ה דס"ל לר"ה אכלה כולה נשאלי' עליה' והא"ש למסקנא לק"מ על ר"ה י"ל דס"ל אכלה כולה אין נשאלי' עליה' ואפשר לר"י ורשב"ג להדיר' בככר זה וא"ש:
וי"ל היינו טעמא דאמימר דחידש לן אפי' מ"ד ברבי' יש לו התרה ע"ד רבי' אין לו מנ"ל הך מלתא ולמ"ש י"ל אמימר לשיטתו דס"ל אכלה כולה נשאלי' עלי' ולמ"ש תוס' עירוכין דא"צ לפרט הסבה וקשה לי' מתני' דעירוכין דר"א ור"י ורשב"ג ס"ל דברבי' איכא התרה וא"א שתהי' הלכתא כמ"ד ברבי' אין לו התרה רק כשנאמר דעד"ר כ"ע מודים ולפמ"ש תוס' דר"ה ל"ל דאמימר וצ"ל דבסברא פליגו ולפמ"ש נתבאר הפלוגתא דר"ה ס"ל אכלה כולה אין נשאלי' ואמימר לשיטתו הוכיח שפיר ויש להאריך עוד בזה עד"פ ועיי':
לא דנדרה מעיקרא צריך להבין מה רבותא דגובה כתובה מאחר שכבר נדרה ואי"ל דקמ"ל דאין הבעל מיפר בקודמי' זה נשמע גם כשגבתה קוד' שנשא' ועיי' מהרמשי"ף שהרגיש בזה ונדחק. ונ"ל דהי' מקו' לומר דכל שנשא' תו ליכא משו' חינא לא תגבה כתובתה אח"כ קמ"ל דסמכי' להגבותה גם אחר שנשא' הגם דליכא משו' חינא ונ"ל עוד דבאמת משמעו' הבריי' דקתני נשא' גובה כתוב' אם נדרה ולא קתני כסדר אם נדרה גובה כתוב' כמו דקתני בבריי' אחרת נראה דבריי' זו ס"ל דוקא אם נדרה קוד' נשואי' דאתי' כמ"ד נדר ברבי' יש לו התרה וי"ל היינו תנאי דקאמר לר"ה ה' ברייתו' דמייתי פליגי בהכי ועיי':
דנדרה מעיקרא כ' רש"י דאין מיפר בקודמי' דכתיב ואם בית אשה נדרה ולעיל כדמשני לר"ה אין הבעל מיפר בקודמי' לא מפרש רש"י כלום מאין יצא כנו דבר זה. ועיי' מהרמשי"ף שכ' ליישב ע"ד פלפול דלעיל יש לפרש אין הבעל מיפר היינו דר"ה כר"א כמ"ש תוס' וקוד' שניס' מדירי' לה ע"י ככר אבל אחר שניס' א"א דיפר לה קוד' שתדור והיינו דמשני אין מיפר בקודמי' מה שעברה כבר. ודבריו דחוקי' ורחוקי' שא"א לסבול ולהעמיס דאי ך ס"ד דמקשן דיפר אחר שניס' על מה שכב עברה דאפי' נדרה אחר שניס' א"א לו להפר אחר שעברה דמיגז גייז גם לומר דר"ה כר"א רחוק גם מ"ש אבל כד משני בבריי' לא דנדרה מעיקרא א"א לומר דהדירו' ע"י ככר וא"א להפר דתו ליכא רבותא דגוב' כתובתה אח"כ אין לו מובן רק ע"פ דוחק גדול. ואשר אני אחזה ליישב ע"ד מרווח ונקיונא בדרכו מקצת דמקצת דהי' מקו' לפרש אין הבעל מיפר בקודמי' מה שכבר אכלה אבל לא מטעמי': הנה מקו' אתי ליישב קושי' תוס' נדירנה ע"י ככר ותאכלנה מיד י"ל אפשר ר"ה ס"ל בעל נמי מעקר קעקר דהא איבעי' הוא בנזיר ע"ב ותחלה מביא בריי' דמוכח דבעל מעקר עקר ולבסו' מביא בריי' דמיגז גייז וקיי"ל מיגז גייז וכבר הרגיש תוס' שם תחלה הוכיח דמעקר עקר ולבסו' מפשט פשטי' לי' מבריי' אחרת דגייז ותי' תוס' אין לו מובן לקט שכלי עיי"ש. הכלל כי נראה מסוגי' דלא ברירא ולא אפשט היטיב נראה דיש פלוגתא בזה בברייתו'. וי"ל בטח ר"ה ס"ל מעקר קעקר וס"ל כמי אכלה כולה נשאלי' עליה' והא"ש דמקשה דלמא אזלא לגבי חכם דלא סגי בשנדירה ע"י ככר דהא ע"כ ס"ל דאכלה כולה נשאלי' דאל"ה הגם דס"ל בעל מעקר קעקר תאכלנה כולה בפניו וע"כ דס"ל נשאלי' עליה' וס"ל אפי' בזה"ז דליכא קרבן ומלקו' מ"מ נשאלי' ומקשה שפיר דלמא אזלה לגבי חכם. והא"ש ג"כ דבל"ה ל"ק די"ל ע"י ככר וס"ל דאכלה כולה אין נשאלי' ואפי' לאמימר דס"ל נשאלי' דוקא בזמן דאיכא קרבן ומלקו' ובזה"ז מנ"ל אבל מדר"ה מוכח דס"ל אפי' בזה"ז נשאלי' מקשה שפיר כן י"ל:
אלא דקשה מדמקשה על ר"נ י"ל ר"נ ס"ל בעל מיגז גייז ואפשר ע"י ככר וגם מדמקשה מבריי' דניסת גובה כתובתה י"ל בריי' זו אתי' כהך בריי' דבעל מיגז גייז ומדירי' לה ע"י ככר כהנ"ל וע"כ צ"ל מדלא ניחא לש"ס לומר הכי דס"ל לסברא פשוטה דעל איסור שעה לא סמכי' דלא כמ"ש תוס' דהוכיח כן מר"ה עצמו דס"ל דל"ס על איסור שעה לפמ"ש לא מוכח מידי אלא ש"ס מסברא פשוטה הכי ס"ל עד דמקשה על ר"ה מבריי' ועל ר"נ:
ואחר הוצעה זו אמר אני דיש לפרש הא דמקשה לר"ה כי לא ניס' נמי ומתרץ אין הבעל מיפר בקודמין לא דא"א לבעל להפר מה שנדרה קוד' שנשא' לו אלא דס"ל הא דלא סגי לר"ה שנדירנה על ככר זה משו' דס"ל בעל מעקר עקר ומקשה כי לא ניסת נמי דס"ל ה"ה כי נדרה קודם נשואי' יוכל להפר ומעקר עקר כמו כשנדרה אחר נשואי' וע"ז מתרץ אין הבעל מיפר בקודמי' היינו נהי שיש בכח להפר נדרי' שנדרה קוד' נשואי' היינו מכאן ולהבא משעה שנשא' ועוקר הנדר כ"ז שהיתה תחתיו אבל לא יוכל לעקור הנדר מזמן שלא היתה נשוא' לו ולכן אפשר להדירה ע"י ככר זה ותאכלנה קוד' שנשא' שוב לא תהני עקיר' הבעל כשנשא' אח"כ רק מנשואי' ואילך כן יש לפרש ולכן שתק רש"י ולא פי' כלום אבל כד מקשה מבריי' ומתרץ לא בשנדרה מעיקרא א"א לומר דמהני ע"י ככר דשוב אינו יוכל לעקור הנדר עד זמן נשואי' כמ"ש והיינו דמשו"ה ניסת לא משו' שס"ל בעל מעקר עקר ול"מ בשנדיר' בככר זה דאם ס"ל לש"ס כן לא מקשה מידי מבריי' זו מעיקר' וגם מבריי' שלאחרי' דאתי' כהך בריי' דס"ל דבעל מיגז גייז ולכן גם אחר נשואי' אפשר להדירה וע"כ דס"ל לש"ס בפשיטו' דעל איסור שעה ל"ס וגם אם מיגז גייז א"א להדירה והא דניס' מדירי' משו' דאין הבעל מיפר בקודמי' אפי' מזמן נשואי' ואילך דנפקא מקרא דאם בית אשה נדרה ולכן הוצרך רש"י לפרש כד מתרץ הבריי' לא דנדרה מעיקרא משו' דכתיב אם ב"א נדרה דכל שנדרה קוד' אין לו הפרה כלל אבל לעיל כדמתרץ לר"ה אין הבעל מיפר בקודמי' הי' אפשר לפרש שאינו מיפר עד זמן נשואי' וא"ש:
ועדיין יש מן הקושי' כיון דמוכח לאמת מה דמשני לר"ה אין הבעל מיפר בקודמי' היינו שא"א לו להפר כלל והאמת כן הוא ולית מאן דפליג בהך דינא הו"ל לרש"י לפרש מיד בתחלה האמת ולא לשתוק ונ"ל דרש"י הוכיח מסגנון הסוגי' דהי' אפשר לפרש פי' אחר במה דמתרץ לר"ה אין הבעל מיפר כמו שכתבנו דיש לחלק בין קוד' נשואי' מנשואי' ואילך דיש כאן דקדוק עצום שלא מצאתי מי שהרגיש בו תחלה מביא ר"כ ומקשה עליו ואח"כ חוזר להקשו' על ר"ה תחלה הי' לי' להקשו' ולפרק כל מה דיש להקשו' על ר"ה ואח"כ להביא ר"נ ולהקשו' עליו והוא דקדוק חמור דבעי ישוב וע"פ דברינו מצאנו מקו' ישוב לפמ"ש דקושי' ש"ס מבריי' דלא רצה לומר דתלי' דר"ה אי בעל מיגז גייז אז יש לסמוך שמדירי' אותה על ככר דס"ל דעל איסור שעה ל"ס וי"ל דלולי דמקשה על ר"כ הי' מקו' לומר דגם לאיסור שעה חוששי' וא"ש הברייתו' ול"ק על ר"ה די"ל דס"ל לאיסור שעה חששו ג"כ והיינו טעמא ניס' אדירי משו' דאינו מיפר ועוקר רק מנשואין ואילך וסמכו על איסור שעה אבל אחר שהקשה על ר"נ ואי ס"ל דלאיסור שע' נמי חששו אלא דר"ה ס"ל נשא' לא משו' דבעל מעקר עקר לק"מ על ר"נ דס"ל מיגז גייז ע"כ דמקשן ותרצן ס"ל בפשיטו' דלאיסור שעה לא סמכו ע"ז הקשה מיתיבי איך אפשר דעל איסור שעה ל"ס דהא קשי' על ר"ה מבריי' מאי לאו נדרה השתא ועכצ"ל דבריי' ס"ל מיגז גייז ומדירי' אותה על ככר זה ומוכח דלאיסור שעה נמי חוששת ואיך תיקשי על ר"כ בפשיטו' משו' דלאיסור:
שעה לא חוששת והא ר"ה ע"כ לא ס"ל הכי וע"ז מתרץ לא בנדרה מעיקרא וס"ל אין הבעל מיפר בקודמי' מקרא דאם ב"א נדרה ולכן לר"ה בניס' מד ירי' דא"א להפר כלל ולא משו' דמדירי' אותה על ככר זה וס"ל כמי לאיסור שעה ל"ח ולכן בנשא' א"א להדירה ע"י ככר וכיון דר"ה הכי ס"ל לא רצה לומר לר"נ דס"ל לאיסור שעה חוששת כמ"ש מהרמשי"ף לתוס' וא"ש סגנון ש"ס דמקשה לר"ה מבריי' בתר דשקל וטרי מקשה ומפרק לר"נ ומיתבי קאי על המקשן ותרצו לר"נ כמ"ש וא"ש דהוכיח רש"י דע"כ יש דרך לפרש לר"ה וכתי' הש"ס לר"ה אין הבעל מיפר כו' דלא כפי' הפשוט וכמו שפי' בבריי' וא"ש כל הדקדוקי' בסוגי' ופי' רש"י ע"ד פלפלא טובא חריפתא בעזרת החונן דעת:
איבעי' להו צריך לפרט כו' ר"ש אמר צריך לפרט כ' רשב"א דע"כ האי צריך אפי' דיעבד ל"מ כשאינו מפרט דאלת"ה הא דאמר ר"כ א"ל משו' זמנין דגייז כו' מאי כולי האי הא בדיעבד מהני ע"כ אי אמרי' צריך אפי' בדיעבד ולא פרט ל"מ וקשה לי לפ"ז י"ל אינו צריך דאמר ר"נ היינו דיעבד שמא גייז אבל לכתחלה בוודאי צריך לפרט משו' מלתא דאסורא ומרוויחי' עכ"פ דלאו כל אדם יעבור על דרבנן דאמרו לכתחלה יפרט הנדר כי כן מאי מקשה ממתני' דבכורו' דלמא אזיל לגבי חכם כו' לפמ"ש הח"צ סי' ל"א דבאמת א"צ לנדר זה דמקבל עליו דברי חבירו' כמו במטמא למתי' אלא לעשו' לו סיג מדירי' אותו כל שאפשר והא דמקשה דלמא אזיל לגבי חכם כיון דבידו כ"ש למיזל לחכם לא מעלי' במה שמדירי' אותה כלא נדר עיי"ש ולפמ"ש דאפשר דר"נ ג"כ ס"ל דלכתחלה צריך לפרט וסתמא כן הוא דליכא חשש דגייז הרי הרווחנו טובא לעשו' לו סיג דלא יעבור לשאול לכתחלה ולא יפרט וצל"ע:
וליישב נ"ל עפמ"ש תוס' דבלא בריי' דנודר ועובד לא הי' קשה די"ל דמגרש תחלה ונודר אח"כ ועובד דחיישי' שמא ישא כשי' פסולות אבל ל"ח דישאל על נדר כדי שישא נשי' פסולות היוצא לנו כי אחר שגירש אין חשש כ"כ שישא נשי' פסולו' או יחזיר' שאין יצרו תקפו כ"כ אחר שגירש כמו קודם שגירש לזה מקשה ש"ס שפיר על הבריי' למ"ד א"צ לפרט הגם דאיכא איסור לכתחלה והרווחנו לעשו' לו סיג שיהי' עליו איסור לכתחלה אם לא יפרט מ"מ כל טצדקי דאפשר לנו למיעבד למגדר טפי עדיף הי' לנו לומר שיגרש תחלה ואח"כ יעבור דלא תקפ' יצרו כ"כ מקוד' גירושין ורחוק יותר שיעבור באיסור לכתחלה אחר גירושין דלא תקפ' יצרו כ"כ וישא פסולו' באיסור לכתחלה מקוד' גירושין וא"ש:
ובזה אתיישב לי מה דקשה על קושי' ש"ס ממתני' דבכורו' י"ל דמדירי' אותו על ככר זה כקושי' תוס' על קושי' ש"ס דלמא אזלא לגבי חכם ומה שתי' תוס' משו' איסור שעה לא חוששי' זה ל"ש כאן דכל מה דאפשר למיעבד עבדינן ועיי' מהרמשי"ף שהרגיש בקושי' זו דלמא מדירי' אותו בככר זה אבל לא ביאר דלמה ל"ש כאן תי' תוס' ולמ"ש ע"פ ח"צ קשי' טובא ולמ"ש בישוב קושיתי בסמוך לק"מ גם קושי' זו ומה דקשה לי עוד דלמא מדירי' אותו בנזירו' שמשון דל"ל התרת חכם ואי דלא איכפת לי' שתי' יין כ"כ מ"מ סיג קצת מיהא איכא מאלו לא נדר כלל מרוויחי' פורתא ואטרוחי בחנם ליכא ולמ"ש דקושי' הש"ס נדירהו עכ"פ אחר שגרשה א"ש הכל ועיי': ותנן נשים כו' כ' תוס' ה"ה דהי' יוכל למפרך ממתני' דהכא וכבר כתבנו ישוב לזה בדברינו המתני' למעלה. וע"ד פשוט נ"ל דממתני' דהכא ל"ק אם אתי' כמ"ד ברבי' אין לו התרה דהא אפלגו תנאי ומתני' כהאי תנא אבל ממתני' דבכורו' מקשה שפיר עפמ"ש תוס' דבלא בריי' דתני עלה נודר ועובד לא הי' קשה דאחר שגרשה ל"ח דישאל על נדרו כי כן הא דצריך לתרץ מתני' דלא אתי' ככ"ע ותנאי היא וכמ"ד נדר שהודר ברבי' אין לו התרה הוא משו' דתני' בבריי' עלה נודר ועובד וקמ"ל אפי' עד שלא גרשה סמכי' על נדרו ול"ח דיצרו תקפו עד שלא גירש ויעבור על נדרו וצ"ל מתני' לאו ככ"ע ואתי' כמ"ד ברבי' אין לו היתר ביותר הי' לנו לומר מתני' ככ"ע ונודר לאחר שגרשה ומנ"ל לבריי' בפשיטו' דמתני' כמ"ד ברבי' אין לו התרה עד דמוקי מתני' קוד' שמגרש וזהו קושי' ש"ס הניחא למ"ד כו' וזה ל"ק על מתני' דהכא ומתרץ ככ"ע היא כאמימר וא"ש ועיי' חי' ר"ן שכ' דממתני' דהכא ר"ג תיקן י"ל דס"ל כר"י דנדר ברבי' אין לו התרה אבל סתם מתני' דבכורו' לא רצה לאוקמי כר"י ודידי עדיפא טובא כמובן: ותני עלה נודר ועובד כו' כ' תוס' דבלא בריי' לא קשה די"ל דמדירי' אותו אחר גירושין ועובד אח"כ ול"ח שמא ישאל כדי לישא נשי' פסולות לפ"ז הא דמסקי' דמדירי' אותו ע"ד רבים אין צריך רק אם עובד קוד' שגרשה ובש"ע סי' קכ"ח כ' אם מתה או גרשה צריך שידור עד"ר ואח"כ נושא כפיו וזה דלא כתוס' והרגיש בזה בפמ"ג שם וצ"ע על המחבר דעכ"פ הי' לו להביא שיטת תוס' ולפע"ד דבאמת מ"ש תוס' דאחר שגרשה ל"ק דל"ח כ"כ שישאל לחכם כדי שישא פסולו' ממ"נ אי ל"ח שישא פסולו' גם נדר לא צריך ואי חיישי' למה לא ניחוש דאזל לחכם דקיל הוא וקשה יותר למ"ש הח"צ דקושי' הש"ס משו"ה הוא דלא מרוויחי' כלל במה שמדירי' אותו כאלו לא נדר כיון שבידו כ"ש לילך לחכם וצ"ע:
ונ"ל בכוונת תוס' עפמ"ש לעיל דבאמת י"ל דר"נ ג"כ ס"ל לכתחלה צריך לפרט ומרוויחי' ע"י שמדירי' אותו שיהי' עליו עכ"פ איסור לכתחלה או י"ל דמדירי' אותו בככר זה או בנזירו' שמשון אלא דקושי' הש"ס טפי הי' לנו שיגרשה תחלה ואח"כ להדיר אותו ויהי' איסור לכתחלה או ע"י ככר ונזירו' שמשון דאפשר דכל טצדקי דאפשר למיעבד דכל דרכי' אלו אין ברור דאיכפת לי' כ"כ והא"ש מ"ש תוס' דבלא בריי' ל"ק י"ל דמגרשה תחלה ונודר אח"כ או משו' דל"י על לכתחלה כן דאין יצרו כ"כ אי על ככר זה ונ"ש ותו אי אפשר לנו לעשו' אבל מבריי' קשה שפיר כנ"ל כוונת תוס' אם כי תוס' כ' בקיצור יש להעמיס בטח כי להכי אתכוון ונכון הוא: והא"ש כ"ז עד דלא ידע שיש לפנינו להדירו רק באופני' אלו הגם שאין ברור לנו כ"כ שיחוש לאיסור לכתחלה או לאיסור שעה דככר זה או שיקפיד ביותר על אניע' שתי' יין כיון דאין לנו לעשו' יותר לאחר שגרשה אבל כד מתרץ מתני' ובריי' דאפשר בע"ד רבים שאין לו התר' גם אחר גירושין מדירי' אותו עד"ר ולא סמכי' על דרכי' אלו כל שיש לנו לעשו' סיג יותר עושים וא"ש נכון בעזה"י פסקא של הש"ע דגם תוס' הכי ס"ל ועיי': דמדרינן לי' ע"י רבי' דאמר אמימר כ' תוס' מדאמר הלכתא ש"מ דס"ל ברבי' יש לו התרה דאי ס"ל אין לו התרה כ"ש עד"ר וקשה לי לפי דס"ל לתו' דברבי' לדבר מצוה ג"כ אין לו התרה והטע' פשוט דבעד"ר לאו משו' אלמו' הוא אלא משו' דתלי' בדעת' ורצונם ולדבר מצוה כולם מסכימי' בחרט' משא"כ ברבי' משו' אלמות הנדר הוא ועיי' פ"י לעיל בתוס' ד"ה אבל נשא' ופשוט הוא כי כן לא תלי' זה בזה ועד"ר לאו כ"ש הוא די"ל ברבי' אין לו התרה ועד"ר יש לו התרה וכל א' מטע' אחר הוא ואמימר מסברא דנפשי' אמר דבעד"ר כ"ע מודי' משו' דתלי' נדרו בדעת' וי"ל ה"ה אפי' מאן דס"ל ברבי' אין לו התרה עד"ר יש לו. ולכן אמר אמימר הלכתא אפי' למ"ד ברבי' יש לו התרה עד"ר מודה והה"נ למ"ד ברבי' אין לו עד"ר ג"כ אין לו. וכיון דעד"ר לאו משו' אלמו' הוא דאפי' מאן דל"ל טע' דאלמו' וברבי' יש לו מ"מ עד"ר אין לו משו' דתלי' בדעת' ממילא נשמע דלמצוה יש לו התרה עד"ר. משא"כ ברבי' גם לדבר מצוה אין לו התרה ולפמ"ש תוס' לעיל בחד תי' דבאשה עד"ר יש לו התרה דע"ד בעלה נודרה ולא תלי בעד"ר אבל ברבי' למ"ד אין לו ה"ה באשה ג"כ קשה כהנ"ל דשפיר אמר הלכתא ונ"מ לענין הפרה. ולמ"ש פ"י למ"ד ברבי' אין לו התרה דיליף מקרא אין לנו לחלק בין לדבר מצוה או רשו' אפי' בעד"ר וכן לענין הפרה לדבריו לק"מ מה שהקשיתי דאם הלכתא ברבי' אין לו התרה ואפי' לדבר מצוה ה"ה בעד"ר וג"כ אין חילוק לענין הפרה בין ברבי' לעד"ר עיי' בו בד"ה הנ"ל. אלא דלדברי פ"י לא הי' צריך להוכיח דהלכתא ברבי' יש לו התרה מדיוק לשנא דאמימר בפשוטו הי' לו להוכיח מדקאמר ש"מ ה"מ לדבר רשות וכו' ומייתי ראי' מההוא מקרי דרדקי וכו', ואי ס"ל לאמימר ברבי' אין לו התרה גם בעד"ר אפי' לדבר מצוה אין לו התרה כיון דילפי' הכל מקרא. וכן מה דהוכיח תוס' מדאדר ר"א עד"ר ולא ברבי' ש"מ דברבי' יש לו התרה בפשוט הי' לו להוכיח מדאדרי' רבינא לדבר מצוה ש"מ דס"ל ברבי' יש לו התרה מכ"ז מוכח דלא כפ"י אלא החילוק פשוט מסברא דברבי' ל"מ לדבר מצוה משו' אלמו' משא"כ בעד"ר ואפי' ברבי' אין לו התרה מ"מ עד"ר יש לו מסברא דניחא להו וא"כ קשה כמו שהקשיתי. גם ראי' דמביא תוס' מדאדרי' רב אחי עד"ר ולא ברבי' ש"מ ברבי' יש לו התרה דלמא הא דאדרי' עד"ר כדי שיהי' לו התרה כשלא יהי' אפשר בלעדו כשהי' באמת לבסוף דלא אשתכח דדייק כוותי' וצל"ע:
ובתחלה הי' נ"ל דאפשר דתוס' אזיל כאן בשיט' רש"י דעד"ר היינו בפני רבי' כן אי ס"ל ברבי' אין לו התרה א"א שיהי' עד"ר בלי שיהי' ג"כ ברבי' וא"א שיהי' עד"ר ניתר לדבר מצוה רק למ"ד ברבי' יש לו התרה וא"ש. אלא הא רש"י ס"ל עד"ר בפני ב' ואפשר שיהי' עד"ר ולא ברבי' דברבי' צריך ג' לכהפ"ח:
ולשיטת תוס' דברבי' אפי' לדבר מצוה ל"מ נ"ל להוכיח דר' יוחנן ע"כ ס"ל דהלכתא דברבי' יש לו התרה והוא מסוגי' דמכות דמקשה לבסו' מדאמר ועוד אחרת ול"א ועוד שניי' אינו מגרש עד"ר ומתרץ דלדבר מצוה יש לו התרה ואי ס"ל לר"י ברבי' אין לו התרה והא ברבי' גם למצוה אין לו התרה א"כ איכא עוד אונס שגרש ונדר עד"ר ש"מ דר"י ס"ל ברבי' יש לו התרה והיא ראי' מוכרחת לשיט' תוס' אמנם רשב"א בשם ר"ת לא ס"ל הכי דהא ר"ת מביא ראי' מגבעוני' לר"י דהא הי' לדבר מצוה וע"כ לדבר מצוה דלא שייכו בהו ל"ל התרה ומדר"י נשמע לרבנן בעד ר הרי ס"ל לר"ת ורשב"א ור"ן דמביאי' שיטתו ולא נחלק עליו משו' דיש חילוק בין ברבי' בין עד"ר לענין מצוה ש"מ דס"ל דגם ברבי' יש לו התרה לד"מ כמו עד"ר ומר"י נשמע לרבנן בעד"ר וא"כ אזדא ראי' שלי מר"י במכות אלא נגד זה אלימא הראי' מדר"ח דלא אדרי' ברבי' דיש לו התרה למצוה כמו עד"ר ועיי':
והנה הר"ן מביא בשם ר"ת דאין מתירי' לדבר מצוה רק לדבר מצוה שנתחדש אח"כ והי' בטעו' מעיקרא דלבטל דבר מצוה לא נדר ולא הסכימו אדעת' דהכי אבל דעל מעיקרא הי' לבטל המצוה לא ומביא ראי':
מדלמד ר"י מגבעוני' ולדבר מצוה הי' מ"מ כיון שמעיקר' נשבעו נגד המצוה לא אמרי' דעתם מסכמת ורשב"א מביאו באופן אחר והרגיש בשינוי זה בב"י סי' רכ"ח. והנה הרשב"א דחה שיטתו מסוגי' דמכות ור"ן לא הקשה עליו משם וכד מביא שיט' הראב"ד כ' ובעצמו חזר בו מסוגי' דמכות ולא הקשה הר"ן משם מסוגי' דמכות דנדר מעיקרא לדבר איסור לבטל לא יוכל לשלחה. ומצאתי ראיתי שעמד בזה בתשוב' שער אפרי' סי' ע"ב וכ' די"ל דלא ניחא להו שיהי' הם גורמי' ע"י עכובם. והרגיש בעצמו הא ר"ת מביא ראי' מדלמד ר"י מגבעוני' דשם ג"כ ע"י שלא יסכימו יהי' ביטול מצוה דלא תחי' כ"נ והאריך ליישב זה ובכל אריכות דבריו לא העלה ארוכה במחכ"ת. ועיי' תשוב' ח"ס יו"ד סי' ר"כ שנראי' דבריו כדברי שער אפרי' וקשה מהאי ראי' דמביא ר"ת מגבעוני'. וכשאני לעצמי עד שלא ראיתי תשוב' הנ"ל אמרתי ליישב בשאומר בכוונת ר"ת דכל דנדר או נשבע מתחלה לבטל מצוה ונדר עד"ר לא אמרי' דניחא להו שישאל כדי לקיי' המצוה דהוא לעצמו גרם לו שנדר כמה דאמרי' היא נתנה אצבע בין שיניה וגם בלי שנדר או נשבע ג"כ יוכל ועובר על המצוה כמו בשבוע' גבעונים בלא שבועה ג"כ עוברי' בלא תחי' אם הם בשב ואל תעשה ולא יהרגום ועכשיו רוצי' לשאול על שבועת' לא אמרי' מסתמא ניחא להו לרבי' ולא איכפ' להו בעבירה זו שעל ידם מכאן ולהבא כיון שהם גרמו לעצמ' מעיקרא ובלאו עכובא דדהו עשו איסור מעיקרא לדחו' ל"ת כל נשמה וכן בדומה וכיוצא, בו אבל באונס שגרש דלא אפשר שיעבור באיסור לא יוכל לשלחה כ"י בביטול ע"י מעשה דחייב מלקו' אלא כשנודר באופן שאין לו התרה והוא עד"ר וא"א האיסור ע"י שהם מעכבי' מלשאול עליו עי"ז הוי בטלו בידי' ואם הם אין מרוצי' לנדרו או מסכימי' שיתיר לו כשירצה ליכא כאן איסור כ"כ דמחייב מלקו' אפי' קוד' שנשאל וכולו על ידם בא לו אמדינן דעתי' דרבי' דוודאי לא ניחא שיהי' איסור נעשה על ידם ולאו גרמא בעלמא נינהו אלא העושי' ועל ידם נעשה איסור דבטלו כה"ג בוודאי א"א חוטא ולא לו כנ"ל נכון מסברא ישרה וברורה: