אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קמ

תשובה קלט

גדול ליהודים, בקי בשני תלמודים, רצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו מפורסם באפסים בצדקתו ישרו ותומו, ה"ה ידיד ה' חביב נפשי הרב הגאון הגדול בקי בחדרי תורה בתורתו ליהודים היתה אורה נ"י עה"י פ"ה כקש"ת מו"ה יודא אסאד נ"י אבדק"ק ס"ה יע"א:

מכ"ק קבלתי והנני לעשות רצון צדיק כמותו יב"י במלואו בימים הבאי' אי"ה, ועתה באתי בדבר בעתו בעט סופר בדבר הלכה כתובה בספר אשר דרש הדר"ג נ"י מפי משה איש אלקי' אבא מאוה"ג זצ"ל וסימנא מלתא היא בח"ס חאו"ח סי' קצ"ב הדבר יצא מפי מלך מלכי רבנן דהא דאין אמרי' הלל בפורים דבר קצוב הוא דלעולם אין אומרים הלל אפי' מי שאין לו מגילה דלא כהרב המאירי דכ' דמ"ד הראשון דאמר מפני דקריאתה הוא הלולה עיקר ומי שאין לו מגילה קורא הלל דיחידאי הוא בדבר זה דמסתימת הראשונים לא נראה כן ומטעמא דכ' בברכי יוסף סי' תרצ"ג דהלכה כרבא שהוא בתרא וגם לפי גרסת רי"ף רא"ש ור"ן רבא בלשון אתקפת' אמר למלתי' ולא נמצא יישוב לאתקפת' דידי' לכן אין חוששין כלל לדברת הרב המאירי אלו דברי קדשו:

ואני מצאתי לו חבר להרב המאירי אשר יאיר לו ומגן בעדו, ה"ה הרמב"ם בפ"ג מהלכ' מגלה וחנוכה הלכ' ו' בסו' שז"ל ולא תקנו הלל בפורים שקריאת המגילה היא ההלל עכ"ל, הרי מפורש כתב טעמא דר"נ ושביק לטעמא דרבא דכולל יותר דאפי' ל"ל מגלה לא יאמר הלל וכשיט' המאירי:

ומ"ש ברכי יוסף דהלכה כרבא דהוא בתרא אפשר דרמב"ם ומאירי הי' לפניהם הגירסא רבה במקום רבא וחלופי גרסאות בין רבה לרבא שכיחי טובא בראשונים, אלא דמ"מ קשה עדיין מנ"ל להכריע בפשיטות כטעמא דר"נ נגד רבה, ובתחלה עלה במחשבה לפני עד"פ קצת דרבה חדא נגד תרתי דר' יוסף כוותי' דר"נ ס"ל והוא ממ"ש ר' יוסף ד' ע"ב טעמא דלא קרינן מגלה בשבת משום שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה והקשה תוס' הא ר"י ע"כ מודה לטעמא דשמא יעבירנו בשופר ולולב, וי"ל דר"י קשי' לי' למה לא קרינן הלל בפורים שחל בשבת והרגיש בזה בח"ס שם לכן התחכם ר"י והוסיף טעם משום שעיניהם של עניים נשואות וכו' היינו ביום שיוצאים י"ח מחלקי' לעניים ואם תקנו לקרות הלל במקום קריאה בשבת היו מפסידים, ורבה לשיטתו דס"ל דאין קורין הלל בפורים משום הללו עבדי ה' וכו' עלה לו טעם שמא יעבירנה גם במגלה כהוגן, ור"י כר"נ ס"ל לכן אמר טעמא אחרינא, וכיון דר"נ ור"י תרתי נגד רבה לכן נקטו כר"נ, אלא דלפ"ז הלכתא כטעמא דר"י משום שעיניהם של עניים נשואו', ורמב"ם כ' בהלכ' מגלה טעמא דרבה משום שמא יעבירנה, וגם על המאירי דאפשר י"ל דבאמת ס"ל כטעמא דר"י משום שעיניהם של עניים נשואות וכו' קשה הא רבא דהוא בתרא הוא אמר בר"ה בר"פ יו"ט אלא כדרבה דאמר רבה וכו' היינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה הרי ס"ל לרבא דטעמא דמגלה ג"כ משום ש"י דלא כר' יוסף וע"כ רבא כרבה נמי בטעמא דאין קורין הלל בפורים משום דאכתי עבדי דאחשורש אנן ואיכא תרתי נגד תרתי והלכה כרבא שהוא בתרא, ומלבד שדברינו על אדני פלפול הוטבעו ביישוב קושי' תוס', גם אין להם קיום ליישב שיטת הרמב"ם ומאירי כמ"ש, ואין לנו מקום יישוב לרמב"ם ומאירי זולת מ"ש בח"ס דמשמע להו כן מש"ס ערובין, י' דמקשה ומפרק לר"נ נראה הלכת' כוותיי':

ומתחלה הי' משמע לי דשיטת הרי"ף כשיטת הרמב"ם דנקיט כר"נ והוא מן מה שכתב הרי"ף בתר דמביא כל הסוגי' וטעמא דר"נ ורבא לפיכך לא אמרי' הלל בפורים מדכ' דל"א הלל בפורים משמע דוקא בפורים לא אמרינן אבל בכל נס הנעשה בח"ל אמרינן ולרבא לכל נס שבח"ל ל"א וכ"כ הר"ן שם דטעמא דרבא סגי לכל נס שנעשה בח"ל בעוד שישראל בגלות, מדכ' הרי"ף דל"א בפורים משמע דס"ל כטעמא דר"נ כן הי' משמע לי בתחלת הרעיון דשיטתו כשיטת הרמב"ם וע"פ הרוב בחדא שיטתו אזלו רי"ף ורמב"ם:

שבתי וראיתי דא"א להעמיס כן בשיטת הרי"ף חדא מדמייתי לרבא בתר דמביא לדר"נ ואי ס"ל לית הלכתא כרבא דמוסיף והולך על טעמא דר"נ דאין אומרי' הלל על כל נס שבח"ל לא הו"ל להביאו בתר דמייתי לדר"נ ועוד בסתמא הלכה כרבא שהוא בתרא ואיך כ' בפשיטות דא"א הלל בפורים דוקא ועוד הא מיית לדרבא באתקפת' דמתקיף לה רבא על דמקשי הלל נמי נימא ועיי' ר"ן, ונ"ל הא דפשיטא לי' לרבא הא מלתא כ"כ לדייק עבדי ה' ולא עבדי פרעה וכו' דבאמת אין זה דיוק כ"כ ניהי דאכתי עבדי אחשורש אנן מ"מ נקראי' עבדי ה' שעלינו עול תורה ומצות לה' ועלינו לשבח לאדון הכל שהוציאנו והצילנו ממות לחיים ואם מסתבר לי' לרבא למדרש ולדייק כן מ"מ אתקפתא ליכא על דלא ס"ל כן, נ"ל דרבא פשיטא לי' ממתני' ריש חגיגה דממעט עבד שהוא ח"ע וחב"ח מאת פני האדון שאין לו אלא אדון אחד עיי"ש ויש להאריך, וכיון דרבא באתקפתא בא איך הכריע הרי"ף כר"נ:

לכן נ"ל בשיטת הרי"ף דמביא דר"נ ודרבא וסתמא הלכתא כרבא דהוא בתרא ולא צריך לפרש דהלכה כרבא וגם מדאתקף רבא ולא נמצא תשובה על אתקפתא דידי' סתמא כפירושו דהלכה כרבא, ומה דכ' הלכך ל"א הלל בפורים בלא"ה צ"ל כיון דעסוק ובא ומביא טעמי' על דלא אמרי' הלל בפורים מה דמסיק הלכך ל"א הלל בפורים הוא שפת יתר הא על קושי' זו הלל נמי נימא סובב והולך, ונ"ל דרצה בזה אחר שהביא טעמא דר"נ ולדידי' הא דאין אומרים הלל בפורים היינו דאין אומרים ג"כ הלל עם הקריא' דאמר ר"נ משום דקריאתה זו הלולה, ולרבא אין אומרים כלל הלל בפורים אפי' לא קרא המגילה, ולר"נ רשות לקרות הלל ולרבא אין רשאים לקרות הלל דהוא כדובר שקרים נגד ה' דאכתי עבדים אנחנו, וזהו דסיים הלכך א"א הלל בפורים היינו שאין אומרים הלל לעולם בפורים גם כשאין קורין המגלה ואין רשאין לומר משום טעמא דרבא כנ"ל ברור:

וליישב הא דלא כ' הרי"ף הלכך אין אומרים הלל על כל נס שנעשה בח"ל כ"ז שאנו בגולה כמ"ש הר"ן לטעמא דרבא מלבד שיש לדחות דכ' דאין אומרי' בפורים דהוא דין הצריך ולא דבר על האפשר ועתיד להיות ולהתחדש וממילא נשמע מדכ' דא"א בפורים אפי' אין לו מגילה, מצאתי עוד מקום יישוב לזה ע"פ מ"ש בספר טורי אבן דמסקנת ש"ס משגלו הוכשרו כל הארצות לומר שירה הוא למ"ד דלא קדשה לעתיד לבוא וכיון שבטלה קדושת הארץ חוזר לכמות שהי' קודם שנכנסו והוכשרו כל הארצות ותלי' בפלוגתא דתנאי אי קדשה או לא קדשה לע"ל עיי' בו כי דבריו מצודקים ונכונים, ונ"ל להוסיף גם למ"ד קדושה אחרונה ל"ב עיי' רמב"ם הלכ' בית הבחירה פ"ו הלכ' ט"ז דקדושת עזר' לא בטלה לענין שביעית ומעשרות חוץ לענין תרומה משום דבעי רוב יושבי' עליה, ז"ז הארץ חוץ מבהמ"ק בקדושתה קיימא כי כן גם לדבר זה בקדושתה היא דלא חזרו והוכשרו כל הארצות לומר שירה, לפ"ז גם לפי שיטת הרמב"ם דס"ל דהלכה כר"נ מ"מ א"א הלל בפורים מי שאין לו מגלה כיון דלא הוכשרו הארצות לומר שירה אחר קדושה שני' ור"נ ורבא דהוצרכו לטעמייהו ולא ניחא להו משום דלא הוכשרו כל הארצות אחר שנכנסו לארץ משום דקשי' להו למה לא תקנו לומר שירה בזמן ההיא דקדושה ראשונה בטלה והוכשרו כל הארצות, אבל עכשיו בתר קדושה שני' דלא בטלה לא הוכשרו שוב כל הארצות ואין אומרים הלל אפי' מי שאין לו מגילה גם לר"נ, כן הי' נ"ל בתחלה, אבל הדרנא בי כיון דבזמן ההוא שנעשה נס דפורים הוכשרו כל הארצות דקדושה ראשונה בטלה הו"ל כנס דיציאת מצרים דהי' קודם שנכנסו לארץ כיון דאמרו אז שירה על נס שבח"ל שוב כשנכנסו לא פסקה, כן בנס פורים כיון שבזמן ההוא הוכשר לומר שירה דגלו מן הארץ ובטלה קדושה ראשונה שוב אח"כ גם כשנכנסו לא בטלה, וכן וכ"ש אחר שגלו הגם דקדושה שני' לא בטלה מ"מ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה כמו בזמן ההוא בימים ההם שנעשה הנס כנ"ל לפי שיטת הרמב"ם נכון ועיין היטב:

ואחר הוצעה זו א"ש מ"ש הרי"ף דוקא שאין אומרים הלל בפורים ולא כ' דא"א הלל על כל נס שיהי' בח"ל כ"ז שאנו בגולה, משום דעל כל נס שיהי' עכשיו פשיטא שאין אומרים הלל גם לר"נ כיון דקדושה שני' לא בטלה לא הוכשרו אבל על נס דפורים הו"א דלר"נ אומרים הלל למי שאין לו מגילה והוצרך הרי"ף לפסוק דינא הלכך אין אומרים הלל בפורים לעולם אפי' למי שאין לו מגלה ואין רשאי לומר משום דקיי"ל כרבא דאתקיף לה אכתי עבדי אחשורש אנן כנלפענ"ד נכון בעזה"י:

ועל הרמב"ם קשה לי למה לא כ' דאין אומרים הלל על נס דיהי' בח"ל דהא ס"ל קדושה שני' קדשה לע"ל לא יחזרו שאר ארצות להכשירן לומר שירה וצ"ע:

היוצא לנו מדברינו א) דשיטת רי"ף רא"ש ור"ן דהלכתא כרבא ומי שאין לו מגילה אין לו לומר הלל בפורים וכ"ש על נס אחר שיעשה בח"ל בזה"ז שאין לאומרו כ"ז שאנו בגולה ב) לשיטת רמב"ם דנקיט טעמא דר"נ עיקר על נס שיעשה בח"ל א"א שירה דלא הוכשרו הארצות לומר שירה על נס שנעשה אחר קדושה שני', אבל על נס פורים הי' ראוי' לומר הלל דהי' אחר שבטלה קדושה ראשונה לולי דקריאתה היא ההלל, ומי שאין לו מגלה יאמר הלל כמ"ש הרב המאירי דאזיל בשיטת הרמב"ם דקיי"ל כר"נ, ואפשר דס"ל לרמב"ם דמה"ט דקריאת המגלה הוא ההלל לא תקנו לומר הלל, וכיון דלא תקנו לומר הלל ג"כ, גם אם יקרה מקרה ליחיד או לרבים שאין להם מגלה לא יאמרו הלל כיון דלא תקנוהו לומר הלל דע"פ הרוב קוראים המגלה ויוצאים גם במקום הלל, ויש להוסיף דס"ל לרמב"ם דרבא לא בא לחלוק על ר"נ, אלא דמוסיף והולך על דבריו של ר"נ דאמר קריאתה זו הלולה וזה עיקר הטעם דמשום דאכתי עבדי אחשורש אנן לא סגי דמ"מ י"ל הלל שיצאנו ממות לחיים מכ"ש דמעבדות לחירות אמרי' שירה וכו' ולכן אמר ר"נ דקריאתה זו הלולה, ורבא מוסיף והולך טעם משום דאכתי עבדי אחשורש אנן לכן לא תקנו לומר הלל ג"כ שנאמר בלשון שבח והלול משא"כ בקריאת המגלה אין בו הודי' והלל מפורש, משום דבהלל כתיב הללו עבדי ה' ואכתי עבדי אחשורוש אנן לכן לא תקנו לומר הלל ג"כ וסמכו לצאת בקריאת המגלה גם במקום הלל וקריאתה זו הלולה, וי"ל עוד דרבא בא להוסיף מאחר שלא הוצרכו לתקן לומר הלל דקריאתה זו הלולה, לכן גם מי שקרה לו מקרה שאין בידו מגלה לא יאמר הלל משום דאכתי עבדי אחשורש אנן אבל ה"ט לחוד אינו מספיק שלא תקנו לומר הלל לולי דקריאתה זו הלולה, והא"ש דנקיט הרמב"ם עיקר טעמא דר"נ דרבא ג"כ מודה להאי טעמא דמשו"ה לא תקנו וכיון דלא תקנו מעיקרא גם מי שאין לו מגלה לא יקראנה כן יש לומר כדי להשוות שיטת הרמב"ם עם שיטת הרי"ף דע"פ הרוב עולה שיטת' בקנה אחד, בכ"ז נלפע"ד כיון דרב המאירי ס"ל דמי שאין לו מגלה יאמר הלל, וכן נראה פשטיות שיטת הרמב"ם, מי שאין לו מגלה יש לו לחוש לשיטת הרמב"ם ומאירי, ויאמרנה בלא ברכה, ויאמרה כאומר תהילים בכ"י ויעיי' מג"א הלכ' ר"ה סי' תקפ"ד ס"ק א' כנלפע"ד, ואם יודיעני הדר"ג י"נ נ"י דעתו דעת תורה אחר שימת עין עיונו על דברינו, מאוד יערב לנו, ויאירו לנו בימי אורה זו תורה, עיניו מאירה, ה' יאר פניו אתנו סלה, ונעלה במסילה אשר בית ה' עולה כאות נפשו ונפש אוהבו נאמנו דש"ת באהבה רבה. פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק י"ב אדר תרכ"ד לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה