אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קלט

תשובה קלח

ה' עמך גבור החיל ה"ה גיסי תלמידי חביב נפשי הרב המאה"ג לממשלת התורה חריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה זלמן סג"ל שפיטצער נ"י דיין מצוין בע"מ וויען יע"א:

ני"ה קבלתי ונפשך היפה בשאלתך מי ששולח לעני מיני מאכל ומשתה שיוצא בו ידי משלוח מנות אם יוכל לצאת בזה תרתי כשמתכוין גם למתנות לאביונים היינו בצירוף שנותן עוד מתנה לעני אחר, או נימא דבעי לשלוח דוקא מ"מ בפ"ע וב' מתנות לב' אביונים בפ"ע אלו דבריו:

בהשקפה ראשונה הי' נ"ל כי דבר זה מבואר בש"ס מגלה ז' ע"ב דשלח לי' ר"א קיימת בנו רבינו מ"מ ומתנות לאביונים הרי מבואר דיוצא בכה"ג ב' מצות כאחד, וכאשר בינותי בספרים מצאתי בטורי אבן שם שנתעורר ע"ז וכ' דמשמע דיוצא ידי שניהם משלוח א' בצירוף נתינת מתנה עוד לא' ושוב מביא מירושלמי דנראה דא"י רק או מתנות לאביונים או משלוח מנות, ונדחק בש"ס דילן דאו או קאמר עיין בו:

ונלפע"ד בכוונת ש"ס דילן ע"פ המבואר בש"ע או"ח סי' תרצ"ה אם אין רוצה לקבל יצא המשלח, ובפר"ח שם תמה מנ"ל הא וכבר תמהו על הפר"ח דהוא בעצמו כ"כ ביו"ד סי' ס"ה לענין מתנות כהונה דיוצא כשאין הכהן רוצה לקבל, וי"ל דשלח לו ר"י נשיא' לקיים בו משלוח מנות והוא לא רצה לקבל ממנו עבור שלוח מנות והמשלח כבר יצא י"ח והחזיק ר' אושיע' בהנשלח עבור מתנות לאביונים ושלח לו קיימת בנו רבינו משלוח מנות ומתנות לאביונים ומדויק הלשון קיימת בנו שעל ידי קיימת שניהם לאשר אני מחזיק בו רק למתנות לאביונים ובלתי ספק רוצה אתה בכך ממילא קיימת תרתי על ידי, ובירושלמי ששלח לו קיימת בנו מתנות לאביונים לפי הירושלמי לא כך הי' המעשה אלא ששלח לו ר"י נשיאה לקיים מתנות לאביונים וקבלו וחזר ושלח לו משלוח מנות וקבל ומזה ראי' לדינו של המחבר כשאינו רוצה לקבל כבר יצא המשלח ידי חובתו עיי':

ונ"ל הא דשלח לי' קיימת מתנות לאביונים פשיטא, נ"ל להודיע כי אינו יוצא משלוח מנות בזה רק מתנות לאביונים וכשהדר שלח לי' נ"ל דר"י נשיאה פעם שנית שלח לר"א ושלח לי' קיימת בנו משלוח מנות דלא נימא דמ"מ דוקא לעשיר ולא לעני, ועיין ט"א שנדחק בירושלמי מאי קמ"ל ולמ"ש מיושב הכל על נכון ואין מחלוקת בין התלמודים ועל מקומם יבואו בשלום ועיי' וטעמא דמלתא דא"י שתי' בשלוח א' ובדבר א' נראה כמ"ש מהרי"ל סי' נ"ו שבמג"א סי' תקצ"ד דא"י מתנות לאביונים במעות מעשר ושם נאמר טעמא גם אם ט"ה ממון כל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין עיי"ש, וה"נ א"י מ"מ ומ"ל בדבר א' כי כ"א מצוה בפ"ע וצריך לקיים כ" בדבר אחר כנ"ל:

ויש לעיין ולחלק דלמעיין במהרי"ל הי' ספיקת השואל דיש לצדד דיוצא במעות מעשר דאין במתנות לעניים משום מצות צדקה אלא לשמח העני ביום השמחה במה שיתן לו ולכן גם שאינו מחסר משלו כלום דבלא"ה צריך לתת המעשר לעניים, מ"מ אפשר שיוצא בפורים במצות נתינה כי משמח לעני שנתן לו מה שה' יוכל ליתן לאחר, סוף כ"ס העני המקבל שמח לבו ביום טוב הוא בטוב לב ומהרי"ל השיב דא"י בו גם אם ט"ה ממון מפני שכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, וצ"ל דמהרי"ל פשיטא לי' דמתנות לאביונים היא מצות צדקה ככל צדקה ובפורים מצות היום הוא ביחוד לתת ביום זה ולכן אינו יוצא בדבר שבחובה כמעות מעשר שאין נותן משלו כלום וי"ל מצות מ"מ שאני שהיא בין לעניים בין לעשירים, וכ' הר"ן מגלה כי כן דרך אוהבים ששולחי' זה לזה מסעודת שמחה, וי"ל דיוצא במשלוח מנות לעני כששולח לו עבור מתנות לאביונים ומשלוח מנות דמשמח לב העני כששולח לו מנות ומקרב לי' הנייתא וגם במעות מעשר כשקונה מיני מאכל ומשלחו לעני בפורים אפשר שיוצא בו מצות משלוח מנות וצל"ע ודינא:

ויש לי מקום עיון אם יש בזה משום אין עושין מצות חבילות לצאת משלוח מנות ומתנות לאביונים בב"א או לקיים משלוח מנות במעות מעשר, ואפשר לו בלא"ה, ואפשר שזהו טעמא דירושלמי דמשמע מדשלח לו קיימת בנו רק מתנות לאביונים ומשלוח מנות לא יצא וי"ל בדיעבד אם מתכווין לשני' בב"א יצא אלא שאין נכון לעשות כן לכוין לשנים משום חבילות, ולכן שלח לו קיימת בנו רבינו מתנות לאביונים לבד כי מסתמא לא לצאת ידי שניהם התכוונת דאין עושין מצות חבילות וגם אני לא קבלתי רק למתנות לאביונים ולא עבור משלוח מנות ממילא לא קיימת רק מתנות לאביונים:

ואחר עיון קצת נלפע"ד דתלי' בשיטות ראשונים אם בדרבנן שייך ג"כ משום אין עושין מצות חבילות או לא, עיין רמב"ם פכ"ט מהלכ' שבת הלכ' י"ג וז"ל דמצות קידוש ומצות בהמ"ז ב' מצות של תורה הם, וכ' במגדול עוז דרמב"ם בא להורות דבמצות אחת דרבנן וא' דאורי' ליכא משום חבילות דוקא בב' מצות של תורה, ולפ"ז כ"ש בב' מצות דרבנן דליכא משום חבילות, א"כ במצות משלוח מנות ומתנות לאביונים דשניהם לאו דאורייתא נינהו ליכא משום חבילות, ולצאת משלוח מנות ממעות מעשר הלא מצות מעשר כספים לכל היותר היא מצוה דרבנן עיי' ט"ז יו"ד סי' של"א ס"ק י"ח ועיין תשובת חו"י סי' רכ"ד, ועיין תשובת שב יעקב בסי' והוי' תרתי מצות דרבנן של מעשר ומשלוח מנות דלית בי' משום אין עושין חבילות:

וכ"ז לפי שיטת הרמב"ם אבל תוס' נ"ל דלא ס"ל כוותי' דרמב"ם דהא בפסחים ק"ב ע"ב ד"ה שאין אומרים וכו' פלפל שם אם י"ל בהמ"ז וברכות נשואין על כוס א', ולרמב"ם נראה פשוט דמברכי' דבה"מ דאורייתא וברכת נשואין דרבנן, וע"כ תוס' ל"ל כרמב"ם, ועיי' בש"ע א"ע סי' ס"ב סעיף ט' ב' דעות והם ב' דעות שבתוס' אם יש בזה משום חבילות כיון דשניהם מענין א' אבל לולי זה הוי משום חבילות הגם דברכת נשואין דרבנן, ואפשר י"ל דמ"מ מודה לי' לרמב"ם בתרתי דרבנן דליכא משום חבילות ול"פ רק בחדא דאוריית' וחד דרבנן דלרמב"ם דוקא בשתיהם של תורה, ולפ"ז לצאת משלוח מנות ומתנות לאביונים או לצאת מ"מ במעות מעשר גם לתוס' ודעמי' ליכא משום חבילות:

שבתי וראיתי אפשר הרמב"ם לאו דוקא שנים דאורייתא ממש קאמר אלא גם כל שהוא מדברי קבלה איכא משום חבילות ולא בא לאפוקי רק חד דאורייתא וחד דרבנן וכ"ש תרתי דרבנן, ולפ"ז אין כאן מחלוקת בין רמב"ם לתוס' ויתר ראשונים דהא ברכת נשואין מדברי קבלה מקרא דבועז ילפי' עיין ריש כתובות ז' ע"ב, ועיין בתוס' שם ד"ה שנאמר וכו' דכ' לבסוף דהך דרש דמסכת' כלה מרבקה אסמכת' הוא נראה דילפותא מבועז דילפותא גמורה היא, ולכן ס"ל לתוס' דאיכא משום חבילות, אבל בדאורייתא ודרבנן ממש אפשר מודה תוס' לרמב"ם דליכא משום חבילות:

ולפ"ז י"ל מצות מ"מ ומתנות לאביונים דשניהם מדברי קבלה איכא משום חבילות ואפי' לרמב"ם אבל לצאת ידי מ"מ במעות מעשר דאינו רק מדרבנן ליכא משום חבילות ואפי' לתוס' ועיי':

ודע דנלפע"ד דלא ס"ל לרמב"ם דא' דאורייתא וא' דרבנן ליכא משום חבילו' רק בשעושה הדאורייתא תחלה ואח"כ דרבנן כבהמ"ז וקדוש שעושה שניהם בכוס א' בזאח"ז ואי הוי קדוש דרבנן ליכא משום חבילות ונפקא מיני' בקדוש יו"ט שהוא מדרבנן כמ"ש הה"מ שם ומביאו המג"א אבל כשעושה הדרבנן תחלה ואח"כ הדאורייתא איכא משום חבילות ואימא מלתא בטעמא, למ"ש תוס' בסוטה דטעמא דאין עושין חבילות דמחזי כמשוי לפניו שעושה שנים בב"א וטריחא לי' מלתא כ"ש בשיש בו הפסד ממון דמחזי כמשוי עליו וס"ל לרמב"ם במצוה דרבנן לא חששו למחזי כמשוי וכשאומר בה"מ וקדוש דאורייתא על כוס א' נראה כמשוי לפניו מצוה שני' שהי' ראוי' לו ליקח כוס אחר, ולכן כל שמצוה שניה דרבנן לא קפדו דמחזי עליו כמשוי, אבל בשאומר תחלה דרבנן ואח"כ הדאורייתא איכא משום חבילות דמחזי עליו כמשוי מצוה דאורייתא, וקו"ח הוא מב' מצות דאוריית' כנ"ל נכון להסביר שיטת הרמב"ם ודוקא כששני' דרבנן כמ"ש:

ויש לי ראי' מהימנא לזה מכח קושי' עצומה ששמעתי כד הוינא טלי' מפה קדוש של אבא מאוה"ג זצ"ל והיא כתובה בכתבי קודש שלו בפסחים ק"ב ע"ב דמקשה ש"ס מיקנ"ה הא איכא משום חבילות ולשיטת הרמב"ם בחד דרבנן ליכא משום חבילות ולשיטת הה"מ קדוש יו"ט דרבנן א"כ לא מקשה ש"ס מידי דהרי הבדלה דאורייתא וקדוש יו"ט דרבנן ולא מצא מענה לקושי' זו רק בדוחק והיא קושי' עצומה:

ועפמ"ש דוקא אם ראשונה דאורייתא ושני' דרבנן ס"ל לרמב"ם דליכא משום חבילות לפ"ז לק"מ דהא ביקנ"ה אומר קדוש דרבנן תחלה ואח"כ הבדלה דאורייתא איכא משום חבילות והדברים מוכרחים ונכונים בעזה"י:

ובמאי דכתיבנא מצאנו מקום יישוב לקושי' מהרש"א פסחים שם על תוס' ד"ה ונמרינהו תרוייהו וכו' דלר' יוסי פריך דלר' יודא כיון דברכת המזון על סעודת חול וקדוש על סעודה הבאה אין לומר תרווייהו אחדא כסא וכעין זה ברשב"ם שם והקשה מהרש"א מי הכריחם לזה דלמא עד דחידש ש"ס דאין עושין מצות חבילות גם לא ידע לחלק בין חדא מלתא לתרתי מלתא ושפיר פריך נמי לר' יודא, ולפמ"ש נ"ל בשנקדם דצ"ל לרמב"ם איך כ' בפשיטות מבהמ"ז וקדוש כיון דשניהם מדאורייתא תינח בשאוכל כדי שביע' מחוייב בבהמ"ז מדאורייתא אבל בשאכל כזית או כביצה דאין מחוייב בבהמ"ז רק מדרבנן ליכא משום חבילות, וצ"ל כיון דאיכא בהמ"ז דאורייתא משום לא פלוג אמרו דלא יאמר' בכוס אחד, או כיון דטעמא דמחזי כמשוי ואין ניכר אם אכל כדי שביעה או לא לכן אסור אפי' לא אכל כדי שביע':

וי"ל דתוס' ס"ל כשיטת הרמב"ם דכל שמצוה ראשונה דאורייתא ושני' דרבנן ליכא משום חבילות ובבהמ"ז וקדוש על כוס אחד דוקא בשאכל שיעור דאוריית', ול"ל כרמב"ם בזה משום לא פלוג לעולם בבהמ"ז וקדוש בעי בו כוס, וקשי' לתוס' אם קושי' ש"ס הי' לר' יודא ג"כ איך מתרץ משום שאין עושין חבילות תינח לר' יוסי מברך תחלה ואח"כ מקדש גם כשאכל שיעור דרבנן איכא משום חבילות דהא מצוה שני' דאוריית' ומחזי כמשוי, אבל לר' יודא דמקדש תחלה ואח"כ מברך בהמ"ז ובשאכל שיעור דרבנן ליכא משום חבילות והא פלוגת' דר"י ור' יודא סתמא נאמרה, ל"ש אוכל שיעור דרבנן ל"ש שיעור דאוריית' ומשום קושי' זו כ' רשב"ם ותוס' דהקושי' מעיקרא לא הי' לר' יודא דלדידי' פשיטא שאין נכון לברך על סעודת חול וקדוש שעל סעודת שבת על כוס אחד לאו משום חבילות אלא משום דתרי מילי של חול ושל קודש נינהו ומיושב קושי' מהרש"א היטב ועיי':

אלא לכאורה תוס' ע"כ לא ס"ל כרמב"ם דהא פלפל אח"כ אם יש בבהמ"ז וברכת ארוסין משום חבילות והא ראשון דאוריית' ושני דרבנן, וצריכים אנו למ"ש לעיל לחלק בין מצוה דרבנן למצוה שמדברי קבלה, ומן מ"ש יש לנו ראי' כי תוס' ורשב"ם כשיטת רמב"ם ס"ל ועיי':

וזאת תורת העולה מדברינו לדינא א) שיטת רמב"ם ותוס' ורשב"ם דבתרי מצות דרבנן ליכא משום אין עושין מצות חבילות ואפי' חד דאוריית' וחד דרבנן אם עושה הדאוריית' תחלה ואח"כ הדרבנן ליכא משום חבילות. אבל כשעושה הדרבנן תחלה ואח"כ הדאוריית' איכא משום חבילות, ב) כשאוכל שיעור דרבנן ומברך בהמ"ז אחר קדוש דאורייתא לרמב"ם איכא משום חבילות, ולרשב"ם ותוס' דוקא כשאוכל שיעור דאורייתא, ג) במלתא דאתי' מדברי קבלה, מוכח מתוס' ויתר ראשונים וכן נראה דעת המחבר ורמ"א סי' פ"ב דאיכא משום חבילות, ואפשר לדחוק כן בדברי הרמב"ם אבל פשטות ושטיחות לשונו דכ' ששנים מדברי תורה משמע דוקא דברי תורה ולא מדברי קבלה, ואנו אין לנו רק כפסקא של המחבר ורמ"א זהו הנלפע"ד ע"פ דברינו:

ובנדון שלנו לקיים מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים בבת א' בדבר א' איכא משום אין עושין מצות חבילות דשניהם דברי קבלה ולקיים מצות משלוח מנות ממעות מעשר ג"כ איכא משום חבילות דוקא בזאח"ז והראשון דאורייתא דלא מחזי כמשוי רק בשני' והוא דרבנן ליכא משום חבילות אבל כשעושה שניהם בב"א גם כשאחד דאוריית' וא' דרבנן כיון דמחזי כמשוי כשעושה שניהם בב"א מאין לנו לומר דדרבנן עליו כמשוי ולא דאוריית' כיון שעושה שניהם בב"א ובדבר א' איכא משום מחזי כמשוי בשניהם וכיון משלוח מנות מדברי קבלה דנקטינן כהמחבר דאיכא משום חבילות הגם דמעשר כספים דרבנן בעלמא כיון שעושה שניהם בב"א איכא משום חבילות כנלפע"ד, וכ"ז שלא לעשותם תחלה בב"א, ואם עשה אם יצא בדיעבד לא ברירא לן, דראי' דמייתי הט"א מירושלמי יש לדחות משום דאין עושה מצות חבילות ובדיעבד יצא ועדיין צריך תלמוד, והנני חותם בברכה משולשת חיים ברכה ושלום כאות נפשך ונפש גיסך ורבך אוה"נ דוש"ת. פ"ב ג' י"א אדר תרכ"ה לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה