אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קיב

תשובה קיא

יוסיף דעת תורה, כהלכה

מורה, יוסיף לו ה' אורך ימים וש"ח לאל גומר עליו גמח"ט ה"ה ידיד נפשי הרב המאוה"ג זקן שקנה חכמה, אורך ימים תבונה סותר ובונה, צדיק תמים, מתנהג בחסידות כש"ת מו"ה יוסיף גרינוואלד נ"י אבדק"ק טשעטשאוויץ יע"א:

גיה"ט קבלתי בזמנו בדבר בעתו ונפשו הטהורה לשאול הגיע מאתי לפשוט לו ספיקותו אם מצוה זו דאכילת עיה"כ שהיא מ"ע שהז"ג ליתא בנשים ככל מ"ע שהז"ג דנשים פטורות או נימא כיון דאיתנייהו בתענית דיה"כ חייבות נמי בכ"מ דיה"כ כמו בשבת דמחוייבות בכל מצוה של שבת בג' סעודות ובהבדלה ומאן דס"ל דבהבדלה פטורות משום דרבנן הוא כמבואר כ"ז באו"ח סי' רצ"א ורצ"ו אלו דברי פר"מ נ"י, והנה מ"ש דמיון לשבת אין למדין יוה"כ משבת דשאני שבת דאיכא הקישא זכור ושמור בד"א נאמר כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, משא"כ ביה"כ, מנ"ל ועיי' פמ"ג סי' תר"ח במשבצות שכ' דנשים חייבות בתוס' יה"כ הגם דמ"ע שהז"ג היא הואיל וחייבות ביה"כ, וכ"ש של שבת שכל מצות שבת נשים חייבות בו אפי' של ג"ס, והנה מ"ש ודן מדנפשי' דבתוס' יוה"כ חייבות מדמחוייבו' ביה"כ לא ידעתי מנ"ל בפשיטות כן, והרי בשב' לולי דילפי' ומקישי' זכירה לשמירה לא היו נשים חייבות בקדוש היום, ויה"כ דליכא היקשא מנ"ל אלא די"ל בשבת לולי היקשא זכור לשמור לא הי' ס"ד לחייב אותם בקה"י וכל מצות היום דשמור וזכור ב' ענינים זה מ"ע וזה מל"ת קדשהו וזכרהו על היין לכ"ע בעי היקשא וכיון שמחוייבות במ"ע דזכור מחוייבות בכל מצות היום כמ"ש הר"ן בשבת פ' כ"כ ומרדכי ועיי' סי' רצ"א בט"ז ובמג"א, אבל לענין תוס' שבת בלא היקשא מחוייבות כיון דאיתנייהו באזהרת מלאכת שבת גם בתוספות הגם דקיל טובא אית בהו, וכן ביה"כ כיון שמחוייבות בעינוי דיה"כ גם בתוס' הגם שאין בו אזהרה מ"מ חדא מלתא הוא וענין א' שנשים חייבות בו וצדקו דברי הפמ"ג במ"ש בתוס' יה"כ ושבת לדינא:

אבל נוראות נפלאתי עליו במה שדן ובא מעצמו בתוס' יה"כ ולא זכר השר סוגי' ערוכה כ"ח ע"ב דילפי' נשים בתוס' יה"כ מהאזרח ולולי כן ה"א הואיל ואתמעט מעונש ואזהרה דליתנייהו בתוס' יה"כ דיצא מכלל דאתקשו נשים לאנשים לכל עונשים כיון דלית בי' עונש ואזהרה ה"א דליתנייהו לולי הריבוי, והנה הדין דין אמת דחייבות בתיה"כ, אבל התמיה קיימת על הפמ"ג שהי' נעלם ממנו סוגי' זו וכבר שגגה כזו יצאה מלפני השליט פ"י ביצה למ"ד ע"א ותפסו הצל"ח שם בזה עיי"ש והוא פלא, וסוגי' ערוכה איך מגדולי עולם כמוהם לפי שעה נפלא:

והנה מדאיצטרך ריבוי לתוס' יה"כ נראה לכאורה דבמצוה דאכילה של עיה"כ דליכא ריבוי דפטורות וקו"ח הוא מה תוס' עינוי דבאותו דבר עצמו של עינוי חייבות ביה"כ לולי הריבוי ה"א דפטורות, כ"ש אכילה דעיה"כ דאינו ענין כלל לעינוי דמחוייבות בה דפטורות הגם דאיתנייהו בעינוי דיה"כ ובתוספות עינוי דיה"כ, כן הי' נ"ל בתחלת הרעיון:

שבתי וראיתי דמחוייבת אשה במצוה זו מתרי טעמי חדא כיון דנפקא לן מצוה זו מבתשעה לחודש בערב כל האוכל בתשיעי כאלו מתענה בתשיעי ועשירי כל שישנו בתענית דעשירי איתי' באכילת תשיעי שהאוכל כמתענה יחשב, והוא כעין היקשא דזכור ושמור, ועוד ביותר י"ל זיל בתר טעמא דכ' רש"י וז"ל כל האוכל ושותה וכו' והכי משמע קרא ועניתם בתשיעי כלומר התקן עצמך בתשיעי שתוכל להתענות בעשירי ומדאפקי' קרא בלשון עינוי לומר לך הרי הוא כאלו התענה בתשיעי עכ"ל, ועיי' מתק לשון הטור סי' תר"ד שכ' שהוא מאהבת הי"ת שלא יזיק להם התענית עיי"ש, וכמעט א"א להעמיס הך דרשא דכל האוכל בלשון עינוי אלא ע"פ פירוש רש"י וטעמא וכמ"ש הטור ג"כ, וכיון דמשו"ה הוא בוודאי מסתבר דנשים מחוייבות ג"כ וכי נשי לא בעו כח להתענות אדרבא הם תשושי כח יותר מאנשים, ועיי' כזה ש"ס קדושין ל"ד ע"א דנשים משו"ה חייבות במזוזה ולא ילפי' מהקישא דכה"ת כולה וכי נשי לא בעו חיי עיי"ש והה"נ הדבר הזה שמחוייבות לאכול בעיוה"כ כנלפענ"ד:

ומצאתי לי חבר בזה הדבר דנשים מחוייבות במנהגי מהרי"ל הלכ' עיה"כ וז"ל שאלו למהר"י סג"ל על שנדרה שלא לאכול בשר ולא לשתות יין רק בשבתות ויו"ט מה דינה בעיוה"כ והשיב שמותרת לאכול כל רצונה ולשמח לבה ביום זה דנמי מתקרי' יו"ט עכ"ל ממש, הנה מלשון השאלה והתשובה נראה שבאשה הי' השאלה ופשיטא לי' למהרי"ל דמחוייבת כמו איש ולא דן ע"ז כלל רק אם עיה"כ דין יו"ט או בלשון ב"א דלא מקרי עיה"כ יו"ט, אבל לא עלה ע"ד מקום ספק אם מחוייב' במצוה זו:

וכאשר בינותי בספרים מצאתי ראיתי אחרי רואי קדוש א' מחוברי חבור נכנס לבית הספק ומדבר הלא ניהו זקני מ"ו מאוה"ג מהרע"א זצ"ל בתשובותיו סי' ט"ז, שמסופק אם אשה מחוייבת במצוה זו דעיה"כ ולא אמר בה דבר ברור, והניח בצריך עיון עד עת הפנאי, ואנחנו מצאנו הדבר מפורש במנהגי מהרי"ל ועיטרנו דינו בנתינת טעם לשבח ועטרת זקנים ב"ב וכו':

ומדי עייני בספק זה נפל מלתא דספיקא בדעתי מי שא"א לו להתענות ביה"כ כגון שיש לו חולי נופל לימי' ועתים וביה"כ בזמנו בא לו או כדומה חולי הבאה מזמן לזמן וזמנו קבוע לו ביה"כ ומנוע ע"פ הרופא להתענות באמרו שעי"כ יסתכן בוודאי או באפשר אם מחוייב לאכול בעיוה"כ או נימא כיון דא"א לו לקיים להתענות בעשירי אין עליו חיוב לאכול בתשיעי, ומסתבר לכאורה דחייב דניהי דא"י לו לקיים מקצתו לאכול בתשיעי דמחשב לו כאלו התענה בתשיעי כן נראה פשוט מן המושכל, אלא כד ניזל בתר טעמא דמצוה זו כדי שיהי' לו כח ועצמה להתענות בעשירי וכיון שא"א להתענות בעשירי ליכא מצוה לגבי דידי' לאכול בעשירי כנ"ל:

אלא אם כי מסתבר כן לפי הטעם שכ' רש"י וטור, מ"מ קשה לסמוך על זה למדרש טעמא ולהקל לפי הטעם, הגם דטעם זה מוכרח לפי הדרש, מ"מ קשה לי לסמוך ע"ז ולא מפני שאנו מדמי' וכו' ועיי' רמב"ם הלכת נדרים דנראה שהוא מ"ע דאורייתא ועיי' כ"מ שם, ועיי' מחבר או"ח ססי' תק"ע דכ' דנראה לו מרמב"ם שהוא דאורייתא לכן לא ימלא לבי להקל בפרט כשקל לו לאכול ואין מצער לו:

אבל באשה כה"ג יש להקל כיון הא דאשה מחוייבת במצוה זו כתבנו דזיל בתר טעמא דנשי ג"כ בעו כח ועצמה להתענות בעשירי וכן דכל עיקר שאנו מחייבי' לאשה משום האי טעמא הוא בוודאי כל דליכא טעם זה כגון שצריכה לאכול ביה"כ פטורה במצוה זו דעיה"כ ממ"נ אי טעם זה אמת הרי פטורה כה"ג, ואי אין זהו הטעם אלא גזה"כ הוא, פטורות מצד מ"ע שהז"ג, כנלפע"ד נכון לדינא, והי' זה שלום לפר"מ נ"י ונס עינוי ואנחה ונשיג הרווחה והצלחה כאות נפשו ונפש אוה"נ. פ"ב ד' תשרי תרכ"ט לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה