אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קי

תשובה קט

יראה זרע יאריך ימים, יעקב איש תם יושב אוהלים, ה"ה מע"כ תלמידי הרב עוסק בחוקי חורב ידיו לו רב המאוה"ג חרוץ בע"פ, עומד לתלפיות כש"ת מו"ה אברהם יעקב קאפל זינגער נ"י אבדק"ק לאשאנץ יע"א:

בחזרי מע"מ וויען בין המון מכתבים בא לידי מכתב פר"מ נ"י ודחק עלי השעה להשיבו ע"ד ירא שמים יושב באהל תורה שקרה לו מקרה לא טהור בליל יו"הכ ונפשו עגמה עליו כי ירא לנפשו ע"פ שגזרו חז"ל אומר שלהי יומא ידאג כל השנה כולה, והאי גברא בהאי פחדא יתיב, ופר"מ נ"י משתתף בצערו, כי לא דבר מצער הוא, ואותיותיו שאלוני לעשות עמו אות לטובה, להודיעו מה עמדי בענין זה מפי סופרים וספרים ותיקונים אשר נמצא על זה, ולהפיס דעתו של האי טהור גברא היושב עוסק ובא בתורה, אשר קרה לו מקרה לא טהורה:

טרם אענה אני אומר כי עצמות הענין קשה להסביר וכבר יגעו וטרחו להסביר ברייתא זו דתנא דבי' ר"י הרואה קרי וכו' ידאג כל השנה כולה, כ' רש"י שמא לא קיבלו תעניתו והשביעוהו במה שבידם כמו מוזג כוס לרבו, ואם עלתה לו מובטח לו שהוא בעו"הב כ' רש"י שמעשים טובים יש בידו שהגינו עליו ובע"הב הוא, תדע שכ"ע כולו רעב וכו' כ' רש"י ואעפ"כ עלתה לו שנה יש לדעת שבן עו"הב הוא, ועיי' פר"ח סי' תקט"ו שתמה וכי מראים לו שהוא בן עו"הב ע"י דבר טומאה, והעלה דמתחילה לרעה היה ונתהפך לטובה דמצותיו הגינו עליו, ואלי' רבה כ' דלא נראים לו דברי פר"ח ובברכי יוסף כ' דלא נראה כפר"ח דקתני עונותיו מחולים וכ' רש"י סימן טוב משמע דמתחילה הוי סימנא טבא, וכן משמע מדאמר ר"נ תדע שכ"ע כולו רעב והוא שבע משמע מתחילה לטובה הוא, והאלי' רבה כ' כל שעלתה לו שנה אמרי' דהראו לו מתחילה שא"צ להתענות כי הוא צדיק לחיות ולהרבות זרע בלי תענית מכח זכיותיו המרובים, והנה על פירושו קמה וגם ניצבה תמיהת הפר"ח וכי מראים לו שהוא צדיק גמור במידי דטומאה וקרי, והנ"ל בזה כי הוא ע"ד שאמרו ז"ל בש"ס ברכות לאדם שטוב מראים לו חלום רע ועציבות' הוא דמהני, והענין כי אדם אין צדיק בארץ וכו' מי יאמר זיכיתי לבבי וכו' וראוי' לעונש מראים לו חלום רע דראו' לו למשקל מטרפסי' בהאי עלמא ועציביתי' הוא דאהני לי' כי נפטר מעונש ע"י צער ועצב שיש לו וגם עי"ז ישים אל לבו ויפשפש במעשיו ויתקן אשר עוות, ועד"ז ענין זה דרואה קרי שהוא צדיק גמור וא"צ לענות נפשו בתענית כמו כ"ע ומ"מ אינו מנוקה מחטא לגמרי לפום גמלא שחנא וסביביו נשערו מאוד מדקדק עמהם כחוט השערה שלא יחשוב עון לאיש אחר רק לדידי', והיינו כי אין אדם צדיק בארץ דייקא מי שהוא צדיק במעשיו אשר יעשה טוב ולא יחטא לפי מעשיו הטובים וצדקותיו אשר עשה מדקדק ה' עמו כחוט השערה ואין אדם אשר לא יחטא וזהו שמראים לו כ"ע רעב והוא שבע וא"צ לתענית כי הוא צדיק גמור אלא לפי צדקתו מדקדק עמו כחוט השערה וראוי' לעונש ועינוי קצת, לכן משביעים אותו כעבד שמוזג כוס לרבו כדי שידאג ויהי' עצב עד"ז ויפשפש במעשיו ויהי' נקי ע"י עציבותי' מכל וכל, וא"ש הבריית' ופירש"י, דידאג כל השנה אולי מראים לו שמשביעים אותו כדי שלא יעלה לו התענית ויתעצב אל לבו, ואם עלתה לו שנה אגלאי מלתא דצדיק גמור היה מעיקרא וסי' טוב הוא לו שהראו לו ס"ר כדי שיחרד ויתעצב כדי שעונותיו הקטנים אשר לא יחשבו לחטא אלא לצדיק גמור יומחלו לו, וא"ש נמי הלשון עונותיו סדורים לו מאי סדורים סדורים למחול, וצ"ל הול"ל מחולים לו כדקאמר ת"ק מחולים לו, ולמ"ש א"ש דמראים לו דעונותיו סדורים לו בסידור נכון לפי מעשיו הטובים זה מול זה וע"י שרואה קרי מחולים לו והבן:

ויש להוסיף דברים דמראים לו זה ע"י ראי' קרי, עפמ"ש כי א"א וכו' אשר יעשה טוב ולא יחטא היינו שאפי' צדיק גמור שלא עשה עבירה בקום ועשה וגם לא עבר מצוה בשוא"ת, מ"מ א"א שלא עשה פעם המצוה בשמחה והכנה דרבה ועשאה כמצות אנשים מלומדה והיינו כי אא"צ אשר יעשה טוב ולא יחטא בעשות הטוב וזהו שאמרו תלמידי דר"א לר"א שאמר כלום עברתי עכה"ת כולה וכו' הלא למדתנו רבינו כי א"א צדיק בארץ וכו' ותמוה הלא גם תנוקת של ב"ר יודעים אותו מה זה שאמרו הלא למדתנו רבינו וכי זו תורתו של ר"א שלמד לתלמידיו כמקרא דרדקי, ולפימ"ש י"ל שהשיבוהו לפי דבריו שידע בנפשו שלא עבר עכה"ת אמרו הלא למדתנו רבינו פירושו דהאי קרא אא"צ וכו' אשר יעשה טוב ולא יחטא היינו שלא יחטא בעשי' הטוב בכוונה רצוי' כהנ"ל ואמרו לו ניהי דקיימת בפועל כה"ת כולה מ"מ אפשר שלא עשית כראוי' בכוונה רצוי', וי"ל עוד דאמרו הלא למדתנו רבינו היינו שמתוך המדובר הזה מה שאמר לו והוא השיב להם כלום עברתי, בזה הבינו ולמדו ממנו עכשיו פירושא דהאי קרא דכוונתו דקרא ע"כ כהנ"ל שלא עשה המצות כראוי' דהא ר"א העיד על עצמו שקיים כל התורה בפועל:

הדרן לדברינו כי אם צדיק גמור הקב"ה מדקדק כחוט השערה ויענש על שלא עשה המצוה בהכנה קודם ובכוונה רצוי' ומראים לו ע"י ראי' קרי לשון מקרה שעשה מצוה מן המצות לפעמים כעושה דבר במקרה בלי הכנה וכוונה נכונה, וכתיב ואם תלכו עמי בקרי וכו' ומפרש הרמב"ם לשון מקרה, ומראים לו ע"י ראי' קרי שלא במכווין כמ"ש רש"י מדה כנגד מדה ואם עלתה לו שנתו מובטח שהוא בן עו"הב, ורב דימי אמר מפיש חיי סגי ומסגי כ' רש"י בנין ובני בנין שכך הוא הסימן יראה זרע יאריך ימים נ"ל דרב דימי מוסיף על הברייתא דמובטח לו שהוא בן עו"הב אמר ר"ח דמפיש חיי סגי ומסגי בני' וב"ב ע"פ שאמרתי במק"א לפרש מאמר התמוה לי שאמרו ז"ל מעולם לא פסקה ישיבה מן האבות דכתיב ואברהם זקן יושב בישיבה ויהי כי זקן יצחק ויושב בישיבה וביעקב ויהי כי זקן יעקב, ודבריהם ז"ל נפלאו לכאורה שעושים מערכה לדרוש הגם שיש לפרש זקן יושב בישיבה אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו זקן בשנים ומנ"ל למדרש זקן יושב בישיבה ולהוכיח מזה שלא פסקה ישיבה מהם, ונ"ל ע"פ שכ' הרמב"ם לבנו אשרי מי שכלו לו שנותיו במהרה להיות תכלית האדם להשלים נפשו בעו"הז ע"י מומ"ט ואשרי מי שהשלים נפשו מהרה, ויפה שעה אחת קורת רוח בעו"הב אחר שהשלים נפשו ע"י תשובה ומ"ט בעו"הז, ופירשתי מאז הא דהתלוננו כל הקרב הקרב וכו' יומת האם תמנו לגוע היינו אם היו מתמימים והשלימו נפשם טוב שיקרבו אל הקודש וימותו, אבל הרגישו בעצמם שלא השלימו נפשם והיינו האם תמנו בתכלית התמימות, לגוע ולכן אמרו לגוע ול"א למות כי גויע' היא בצדיקים כמ"ש רש"י בפ' ח"ש ואמרו הלא לא תמנו לגוע, אלא הקרב אל מקדש יומת ולא גויעה, והנה כי כן אין שבח לצדיקים שמאריכים ימים ומופלגים בזקנה שנראה שלא השלימו נפשם עד שהזקין שרשם בארץ, אלא אלו שמזכים רבים מעמידים תלמידי' הרבה אם כי להשלים עצמם כבר היה יפה להם ק"ר בעו"הב מ"מ מניחם ה' כדי להעמיד תלמידים הרבה, ולזה התפלל דהע"ה לא אמות כי אחיה כוונתו שאינו רוצה למות כדי שיזכה לחיים אמיתיים הגם שטוב לו לעצמו שימות כדי שיזכה לחיים נצחיים, ויותר על טובתו וק"ר של חיי עו"הב להשאר בעלמא הדין ואספר מעשי יה לספר לאחרים מעשי יה ויודו לה' כי טוב כל"ח וימצאו עצמם מחוייבים לעשות רצון בוראם, והנה מצינו באבות שהפליגו בזקנה ואין זה שבח ומעלה אלא גרעון במדרגתם, לולי שהיו יושבים בישיבה משו"ה האריכו ימים וזהו שאמרו ז"ל מעולם לא פסקה ישיבה מאבות דכתיב באברהם יצחק ויעקב שהיו זקנים ולולי דמרומז בו שהיו זקנים יושבים בישיבה לא הי' מספר גנותם של אבות שהוצרכו להאריך ימים עלי תבל וע"כ דזקנים ויושבים בישיבה היו, והא"ש דרב דימי מוסיף על תנא דבי ר"י דאמר מובטח לו שהוא בן עו"הב, ומוסיף ר"ד והולך דמ"מ מפיש חיי ולמאי כיון שמובטח שהוא בן עו"הב למה לו חיים דסגי ומסגי בנים ובני בנים ממש ללמדם תורה כדאמרו ז"ל עד היכן חייב אדם ללמד בנו תורה בנו וב"ב או תלמידים ות"ח הקרויים בנים כאלו ילדם, וסימנא מילתא היא מראים לו ע"י שרואה קרי שיראה זרע ולתועלת זה יאריך ימים כדי לגדלם לתורה, ואמרו ז"ל איזהו בעו"הב זהו שמגדל בניו לת"ת הוא בן עו"הב שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו, ובכל זאת עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, כדי להגיד לאחרים כי ישר ה' צורי, ולא עולתה בו ב"ה דמניחו בעו"הז ומאחר שכרו כי הוא לתועלת אחרים להגיד לאחר כי ישר ה' וזכות הרבים תלוי' בו:

ואחר הוצעת דברינו אלו שבארנו והסברנו בטוב להבין גוף הענין בקללה וברכה התלוי' בה נשית פנינו אם בכל הרואה קרי נאמרו דברים הללו או יש לחלק בין הפרקים, הנה רש"י כ' הרואה קרי ביו"הכ ולא במתכווין כוונתו פשוטה ורצויה דאם מתכווין להוציא זרע שמקשה עצמו, עונו ישא, וגם אם עלתה לו שנה אינו בבטחון שהוא בן עו"הב ולא נאמרו דברים האלו אלא שרואה שלא במתכווין להשחית זרעו, ונראה מדכ' ולא במתכווין כיון שהוא שלא במתכווין ואפי' יש סיבה שע"י ראה קרי ביו"הכ עונותיו מחולים ונאמרו כל הדברים האלו בו הן לרע שידאג והן לטוב אם עלתה לו שנתו מובטח וכו' כן יש למשמע מרש"י, אמנם כן ראיתי בס' אלי' רבה על דאם עלתה לו שנתו וראה זרע וכו' בשם שבולי לקט והוא שלא הרהר, נראה דאם הרהר ועי"ז ראה קרי הגם שלא התכווין להוציא קרי אין עונותיו מחולים ואין שכרו אתו שיראה זרע וכו' דלא כמשמעותו של רש"י, וכן מסתבר כיון דיש סיבה לתלות בו שע"י ראה קרי ליכא סימן מן השמים שהראוהו לו שהוא צדיק גמור וא"צ לתענית דהרי בא לו ע"י הרהור דילי', וראיתי בס' ברכי יוסף שכ' ה"ה הא דאמרו ידאג כל השנה אפשר דבהרהר אף דגדול עונו אינו בספק מיתה עכ"ל, הנה מ"ש אפשר, לכאורה פשוט דכן הוא כיון דע"י הרהור בא לו ליכא סימנא מלתא לא לטובה ולא לרעה, נ"ל דיש לחלק דוקא סי' לטוב ליכא כיון שע"י עצמו בא ולאו סימן מן השמים הוא, מ"מ סוף כ"ס כ"ע רעב והוא שבע יש לו לדאוג ולצער על סיבה זו והוא עצמו גרם לו כל זה שהוא שבע בזמן שכ"ע רעב ומעונה ויש לומר כיון שע"י הרהור ובטבע בא לו שראה ולאו סימנא הוא כמו עבד שמוזג כוס לרבו ושפכו ע"פ שכתב רש"י ואינו צריך לדאוג כ"כ לכן כ' אפשר דגם חלוקת ידאג ליכא כה"ג כנ"ל:

ומצאתי ראיתי אחרי רואי באר לחי רואי, בתשובת מהרי"ל סוף סי' רל"ב וז"ל וזמנין אתי נמי מרוב טרחא וברוב אכילה ושתייה ובשבע דרכים בודקים את הזב וכולן שירגילין דאפי' כה"ג קודם זי"ן ימים היו מונעים ממנו כל דברים הרגילים להרבות זרע, ומ"מ לא יתייאש מן הפורענות ולא מן הרחמים וישוב אל ה' בכל נפשו כי חנון ורחום הוא יכפר בעד כולנו אלו דבריו ככתבו וכלשונו, הנה מדבריו אנו למדין כי בכל שבעה דברים שבודקים הזב שבמשנה ב' פ"ב דזבים לא נאמרו דברים האלו שבברייתות ואמוראים ואינו בכלל הרואה קרי ביו"הכ דרואה בשבעה דרכים אלו ינוסו מפניו סימנים אלו הן לרע והן לטוב, וכ' ומ"מ לא יתייאש מן הפורענות הגם דליכא סימן למיחש מיהא בעי מן הפורענות כיון שסוף כ"ס הוא שבע וכ"ע רעב ויש לו לדאוג כי לא עלה לו תעניתו לא יתייאש מן הפורענות, וגם מן הרחמי' כלומר שא"צ לבקש רחמים עבורו, או כוונתו בל יחשוב כיון שהוא עצמו גרם לו שהוא שבע ע"י שטרח או אכל הרבה וכ"ש כשבא ע"י הרהור בעבירה שאפס תקוה, אלא ישוב אל ה' בכל נפשו כי חנון ורחום ה' וכו', וי"ל ע"ד רמז הא דכתיב בתשעה לחודש בערב תענו וכו' וכי בתשעה מתענין הלא בעשירי מתענין ודרשת חז"ל ידוע, וי"ל דרמז לנו דישמור נפשו שלא יבא ביו"הכ לידי קרי ויהי' שבע ביו"הכ ולא מעונה בדבר זה כמ"ש תדע כ"ע רעב והוא שבע לכן ישמור נפשו מרוב אכילה ושתי' קודם כניסת יו"הכ והיינו בתשעה לחודש בערב תענו תתחילו למעט באכילה כדי שיהי' מעונה ביו"הכ, והיינו לדסוברי' דה' עינויים דאורייתא כמובן:

היוצא לנו מכ"ז דאם יש לתלות בזי"ן דברים שבודקים בהם את הזב ליכא סימן בין להרע או להטיב כ"כ ואין לדאוג כ"כ ושומר נפשו ירחק מרוב אכילה ושתי' ודברים המביאים לידי קרי כמבואר בש"ע, ואני מוסיף והולך על דברי מהרי"ל ושבולי לקט שבאלי' רבה עכשיו אחר שכבר גילו לנו חז"ל ענין ודבר זה כל הירא ומאמין באמונה אומן בדברי חז"ל הוא חושב מחשבות בעיו"הכ למעט ולהרחיק מריבוי אכילה ושתי' ודברים המרבים זרע ואיכא הרהורי דיומא דעיו"הכ ובליל יו"הכ הוא מלא רתת ופחד לבל יקרה לו מקרה לא טהור ונוהגי' לומר מזמורי תהלים המסוגלים לעכב הקרי ע"י הכתוב בספר תהלים, ומחשבות והרהורים בענין זה ורתת ובהלה מפני' זה גופי' מביא לאדם כך ר"ל ויש דבר לתלות בו דלאו סימנא מלתא הוא, ואין לדאוג כ"כ, ומ"מ לא יתייאש מן הפורענות ומן הרחמים כמ"ש מהרי"ל ז"ל:

ועל דשאילנא מאת פר"מ ני' להורות לו את המעשה אשר יעשה להציל נפשו הנני מעתיק לו לשון מהר"יל סי' הנ"ל ואשר שאלת יש לו לדאוג ויפשפש בכל מעשיו ויחזור מעבירות שבידו ויסגף עצמו במה דאפשר לי' כן שמעתי מבעלי הוראה דאתרעו להו עכ"ל ועיני פר"מ ני' ראו ראי' אחת בספר קרבן נתנאל פ' יה"כ סי' כ' מ"ש מכוונת האר"י ז"ל, ומ"ש שלושים יום בכ"י הפיוט מסדר קדושה של יה"כ בכוונה שלימה ורצוי' ובדמעות, והנה סתם פיוט של יוה"כ ונסתפק פר"מ ני' על איזהו מן הפיוטים כיוון אם על של שחרית או של מוסף, והי' פשוט בעיני דמסתמא של שחרית כי יש בקדושת שחרית הרבה יותר בכמות ואיכות משל מוסף כמובן למעיין ומבין, אבל מצאתי ראיתי בסידור נהורא, שמנהיר לנו בזה ומפרש לנו הסתום דכוונתו על שלוש קדושות של שחרית מוסף ומנחה, וקדושת שחרית מתחיל מן ולך תעלה קדושה, ועיי' בס' עבודת הקודש מאיש אלקי קדוש יאמר לו בעל ברכי יוסף זצ"ל שמעלה בקודש מוסיף הולך ואור תפלות ובקשות תחנונים ותיקונים, וכל המוסיף יוסיפו לו מן השמים, וזה איזהו שנים, קרה מקרה זו לאחד מיקירי תלמידינו ובא לפני בפחי נפש וחרדה גדולה פחד ורתת עצב ותוגה אחזתהו, וסיפר לי המאורע, ודברתי על לבו הלא אם תטיב שאת וכל רע אליך לא יאונה, וקרא אל ה' והוא יענה, ועיקר שקידה בתורה כי היא מצילה ומגינה, בכל עת ועונה, ויסכים בדעתו ללמוד מסכת' אחת מלבד השעורים הקבועים לו ילמוד מסכת' אחת על הסדר כל השנה, ויתפלל בכוונה רצוי' לפני ה' שוכן מעונה, ואל ירבה בתעניתים בל יבוטל מהתמדת התורה, ולא יבוש המעיין המתגבר, כדאמרו ז"ל להורות גבר, חובר חבר מחוכם האי צורבא מדרבנן דיתיב בתענית' וכו' ורגיל אני לומר אמרו דיתיב בתעניתא הול"ל האי צורבא מדרבנן דצם או מתענה, נ"ל בוודאי כל הממעט באכילה ושתי' או מי שפורש מכל מאכל ומשתה קדוש יאמר לו, אלא אם אינו מבוטל עי"ז מת"ת ואינו יושב ובטל ממלאכת שמים, וזהו שאמרו האי צורבא מדרבנן דיתיב בתעניתא שהוא יושב ושובת מתלמודו, ליכל כלבא לשירותא, ואמר דהע"ה טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך היינו בתנאי זה למען אלמד חוקיך ולא אהי' יושב ובטל מללמוד חוקיך, ועלתה לו שנתו עומד חי לפני ה' גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעו"הז ובעו"הב, והיא תעמוד להאי צורבא מרבנן במקומו פקודי ה' ישרים ישמחו לבו ירחמהו ה' ויראהו בישועתו ויזכה לחזות בנועמו, הכ"ד אוה"נ דש"ת חותם בברכה יראה זרע יאריך ימים תהי' חלקו עם ישרים ותמים. פ"ב נגהי ליום ג' פ' וירא תרכ"ד לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה