אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קט

תשובה קח

בין המצרים, יערה ה' רוח קדשו על פליטת עמו הנשארים, וקרנם ירים, ובתוכם מע"כ הרב המופלג בתורה, מורה לעדתו, אשרי יולדתו והורתו, ברוך אומרים לעומתו, כש"ת מו"ה ליפמאן טויסקי נ"י, מורה בהלכה בק"ק פעלעטיהאז יע"א:

מהמון טרדות דעדו עלי בלי שיעור, פניתי מעט רגע להשיבו על מכתבו שהגיע לידי אלי כתוב ממע"כ יחי', לא ידעתיו אכנהו ולא שמעתיו לתארהו, וכבודו מחול, ונפשו בשאלתו ע"ד א' מאנשי עדתו שהמיר דתו לפני איזהו שנים ר"ל, ועכשיו כאשר יצאה הורמנא דמלכא בחסדו שכ"א יוכל לחזור לדתו מיד חזר ושב ורפא לו חזר בתשובה באמונה אומן והשתטח לפני אה"ק ובכה בכי רב כי עגמה עליו נפשו ותאבל על העבר וכן עשה הרבה פעמים ערב ובוקר, ומני אז הולך בדרך ישרים עוסק במצות משכים ומעריב לב"הכנס כאחד מב"ב, ולע"ע רוצים ליסד בקהלתו חברא אחת בשמה תקרא תקון הנפש ללמוד ולהתפלל עבור תקון נשמתו של המת תוך יב"ח וביום יא"צ שלו וקמו ב' ב"ב מנכבדי העדה להתנות תנאי כפול שלא תכונן חברא זו אלא בתנאי שאיש הנ"ל לא יבוא לעולם בקהלם להיות א' מבני חברייא, בכל הון דעלמא בוז יבוזו לו ובאו לפני כבודו לשאול פיו עד"ז, ונפשו בשאלתו להודיע קושט דברי אמת, אלו דבריו בשינוי לשון והכוונה מכוונת, תשובתי בצדו בקצירת דברים ויומא וטרדותי המרובים קגרים, ואומר בל"ס האנשים האלו כוונתם לש"ש לפי דעתם וידיעתם ולמצוה קמכוונין שלא יבא זר בתוכם ובקהלם אל יחד איש כזה אשר היה רחוק משוקץ ומתועב בכל מיני תיעוב לפני ה' ר"ל, האמת שכן הי' אבל עכשיו הוא בע"ת ושב ורפא לו ואין לך דבר שעומד בפני התשובה ואמרו ודרשו שובה ישראל עד ה"א אפי' כפרת באלקיך אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ואין חולק כי התשובה מועלת ע"כ עבירה, ולא פליגו אלא אם בע"ת גדול מן צדיק גמור או נחית דרגא ממנו והיא פלוגתת ר"י ור"א בש"ס ברכות פ' אין עומדין ל"ד ע"ב דאמר ר"י כל הנביאים לא התנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה וכו' ודרש שלום שלום לרחוק שהי' רחוק מן העבירה והדר לקרוב שהי' קרוב אל העבירה, ור"א אמר במקום שבע"תש עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ודרש לרחוק שהיה רחוק מן ה' ברישא והדר לקרוב, והנה הדבר לכאורה נגד השכל שיהי' לבע"תש מעלה יתירה על הצדיקים, וכ' מהרש"א בח"א שם דמ"ש רחוק וקרוב מעבירה היינו דלא איירי בחטא ועבר עבירה בפועל דא"כ לא הוי קרי לי' קרוב לדבר עבירה אלא שר"ל שהי' קרוב במחשבתו לעבור עבירה וגבר על יצרו ולא עבר והיינו בע"ת ממחשבתו שחשב לעבור עבירה דוודאי בזה שגבר על יצרו ולא עשה עבירה סבר ר"א דיש לו מעלה יתירה על הצדיקים גמורים שלא היה בהם הסתת היצ"הר כלל ולא קרבו לעבירה, ור"י סבר דאע"פי כן יש להם לצדיקים גמורים מעלה יתירה שלא חטאו כלל במחשבה משא"כ זה הקרוב לדבר עבירה עבר מיהת במחשבה אלו דברי מהרש"א ז"ל ככתבו וכלשונו, והנה יצא לבאר ולא די באר כל הצורך, ולבסוף כ' דר"י ס"ל דאעפ"כ יש מעלה יתירה לצדיקים שלא חטאו כלל וצ"ל למה כיוון שגם אלו לא חטאו רק חשבו מחשבו' לחטוא מסבר' שיהי' מעלה יותר, ובדרוש אגדה אמרתי, ע"ד המהרש"א, דר"א דאמר במקום שבע"ת עומדים וכו' ודרש לרחוק מד' היינו שהי' בדעתו לאכול איסור חלב כשיעור ואכל עד כ"ש האחרון וכבש יצרו ופירש מכ"ש האחרון כחוט השערה והי' קרוב לעבירה וכבר התחיל בפועל והתעורר תאוותו ופירש בדין שיקבל שכר מרובה על הפרישה שכבר אכל ויערב לו ופירש בכ"ש האחרון, זה במעלה יותר מצדיק גמור שלא טעם טעם האיסור כיון שזה כבר טעם טעם ועשה בפועל ופירש, ור' יוחנן לא אפשר לי' למדרש הכי דלשיטתו דח"ש אסור מה"ת וכיון שבכ"ש עשה איסור דאורייתא בפועל ור"א ס"ל ח"ש מותר מה"ת ולר"י לשיטתו הוא חוטא גמור בפועל, ולפרש לרחוק שהי' רחוק מן העבירה כגון שהיה במחשבתו לעבירה, לא נראה לר"י דאין זה רחוק מה' כי על המחשבה ליכא עונש, ולכן מפרש לקרוב אל העבירה ונתרחק ממנה כן אמרתי מאז עד"פ:

והנה הרמב"ם בהל' תשובה פ"ז הלכה ג' כ' אמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהם כובשים יצרם יותר מהם עכ"ל, הנה נקיט כר"א וסתם דכל בע"ת מעלתו גדולה אפי' עבר בפועל, ונתן טעם לדבר משום דכובשים יצרם יותר מהם, והוא ע"ד לפום צערא אגרא, ומשו"ה נמי גדול המצווה ועוש' מאינו מצווה ועושה משום דיצרו של מצווה גדול מאינו מצווה, ורגיל אני לומר דבדיוק אמרו ז"ל בדוכתא טובא ריח ניחוח נ"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני לכאורה תיבת שאמרתי מיותר שלא הול"ל רק נ"ר לפני שנעשה רצוני, ונראה דבדיוק אמרו שאמרתי שנ"ר יותר שאמרתי ויצ"הר רוצה להסיתו ולהדיחו שלא יקיים אמרת ה' ויענש ויש נ"ר לפני ביותר שאמרתי ומ"מ נעשה רצוני, ולכן בדין שיהיה הבע"ת שכבר טעם טעם עבירה וקשה לפירוש הימנה במעלה יותר ממי שלא חטא ולא טעם טעמא דאיסורא:

ומדי דברי אומר מלתא בטעמא ע"ד ודע מה שתשיב, לדרוש טעמא דקרא דלנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך, ולפי הפשוט דלנכרי מותר ולישראל אסור, וי"ל דוקא לישראל נאמרה כיון דמצוה להלוות זה לזה אם כסף תלוה חובה ואין לך אדם שאין לו שעה שצריך לטובת חבירו בהלואה הטילה תורה שילוה זא"ז בלי ריבית, ולמחר ילוהו ג"כ בלי ריבית, אבל נכרי לא נצטווה שילוה לישראל משו"ה לא אסרה התורה להלוות לו בריבית כיון שגם הנכרי לא ילוה לישראל כי אם בריבית דחיובא ליכא עליו והרמב"ם כ' כי מצוה להלוות לנכרי בריבית, ורבים ראו כן תמהו ופערו פיהם לבלי חוק, ולמ"ש י"ל קצת, ויותר נ"ל דמשו"ה מצוה איכא לא כדי שישיך לנכרי להרע לו, אלא לתת שכר לשאינו מלוה בריבית לישראל וכ' רמב"ן בנימוקי בפ' ראה דקשה על האדם להלוות מעותיו לאחר שירויח והוא אינו מרויח מידי, לכן כתיב למען יברכך ה' אלקיך שכובש יצרא דממונא, ויותר יקשה על האדם כשטעם טעם ריבית ויערב לו והוא יושב ובטל וישן וקרנו תרום בכבוד בכל שעה, וכשמלוה לישראל הוא פורש וכובש תאותו משום איסורא דרמי' עלי' לפום צערא אגרא, ולכן מצוה לנכרי תשיך ומ"מ לאחיך לא תשיך למען יברכך והוא נכון לפי הענין:

ויש לי להוסיף דברים על דברי הרמב"ם בהלכ' תשובה, דדבריו עולים יפה בהעובר עבירה בל"ת שנפשו של אדם מתאווה ושב וכובש יצרו הוא גדול מצדיק גמור, אבל העובר עבירה דקום ועשה ולא הניח תפילין ולא הטיל ציצית וכדומה וחוזר בתשובה קשה למה יה' גדול במעלה ממי שלא עבר ע"כ אלו מימיו, ונ"ל בהקדם מ"ש החסיד בחובת הלבבות הירא שמים ישים לנגד עיניו תמיד מעשי הרשעים איך באהבה ותשוקה רבה רצים לעשות עבירה לא יעצרהו הגשם והשלג על אחת כמה וכמה ירוץ צדיק לעשות רצון קונו באהבה רבה ובנפש חפיצה בשמחה ובטוב לבב לא יעף ולא יגע, ורגיל אני לפרש אל יקנא לבך בחטאים לעשות כמעשיהם כי אם ביראת ה' כל היום שיהיה מקנא בהם להיות זריז ונשכר, כמו שהם זריזים להבלי העולם, ונשכרים שכורת התאוה ונ"ל להעמיס זה בכוונת המדרש בקרא אוהב כסף לא ישבע כסף ובמדרש אוהב מצות לא ישבע מצות היינו כמו שאוהב כסף לא ישבע יש לו מנה וכו' כן אוהב מצות לא ישבע ממנו ויהי' רודף צדקה וחסד תמיד וילמוד מאוהב כסף אשר לא תשבע נפשו ממנו, ויש להבין בזה מאמר התמוה לחז"ל בפ"ק דע"ז לעתיד יאמר הקב"ה לאו"ה במה עסקתם, ואמרו כלום תקננו שווקים ומרחצאו' אלא כדי שיעסקו ישראל בתורה כלום הרבינו כסף אלא כדי שיעסקו וכו' אמר הקב"ה שוטים שבעולם כלום תקנתם וכו' אלא להנאת עצמיכם מיד יצאו בפחי נפש, והוא תמוה, חדא מה תועלת יש לישראל בשווקים ומרחצאות וכסף הרבה שלהם, ורש"י נדחק, וגם איך יאמרו לפניו ית"ש דבר כזה שאין בו ממש, ונ"ל ע"פ האמור כי בידוע דחלק עשו בהבלי עוה"ז, וחלק ישראל עיקר בעו"הב ע"י עסק תורה ומצות, ויאמרו האומות גם מאתנו וממעשינו יצאה הטובה לישראל לעורר אותם ולחזק לבבם שירבו בעסק תורה ומצות שילמדו מאתנו בק"וח אם אנחנו מרבים בהבלי עו"הז שאין בו תכלית אמיתי כ"כ איך לא יהיו זריזים ומוציאים הוצאות הרבה בתורה ומצות, וזהו שאמרו כלום תקננו שווקים ומרחצאות והרבינו כסף אלא כדי שיעסקו ישראל בתורה ויקנא לבם בנו, גם ממר יצא מתוק לעובד ה', וה' יודע מחשבות כי לא כן מחשבות לבם רק להנאת עצמם ולא לתועלת וטוב האמיתי כלל ומשיב להם אחור שוטי' שבעולם כלום כיוונתם רק להנאת עצמכם ולא לטובת ישראל ויוצאים בפחי נפש אין אחיזה בקדושה ותורת ה' כלל והנה מי שלא עבר עבירה מימיו אינו יוכל לשער כמה גדולה השמחה חשק ורצון של העובר עבירה כדי להלהיב נפשו לעשות המצוה במשקל זה, אבל מי שכבר עבר על מל"ת ועושה תשובה יודע בנפשו כמה גדלה השמחה חפץ ורצון כשעשה עבירה במשקל זה ישים אל לבו מכאן ולהלאה חושבנא לחשוב מחשבות בלבו מעלת המצוה ושכר מצוה כנגד עבירה לעשותה בשמחה ובטוב לבב ורץ למצוה קלה כבחמורה ביראת ה' טהורה, והבע"ת זריז במצוה יותר מצדיק גמור, והיינו טעמ' במקום שבע"ת עומדים כי הם במעלה יותר ע"י שכובשים יצרם יותר ממי שלא חטא, ובמ"ע עושים בזריזות ובטוב לבב יותר מהם כנ"ל:

ומובן ג"כ מה שאמרו ז"ל זדונות נעשה להם כזכיות אם עבר אדם בל"ת ושב וכובש יצרו כל שהי' משוקע יותר במצולת התאוה יותר תחשב לו למצוה ושכרו גדול יותר וע"י זדונות שעבר יגדלו הזכיות וע"י זדונותיו יתרבו זכיותיו במה שכובש יצרו, וכן אם עבר בעשה ושב אח"כ יתרבו זכיותיו ע"י שיעשה המצות במשקל שעשה העבירות בחפץ ורצון כהנ"ל:

ואמרו ז"ל אפי' עבר עבירה כל ימיו ועשה תשובה באחרונה מוחלין לו דכתיב ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועיי' רמב"ם הלכ' תשובה פ"א הלכה ג' ופ"ז הלכה ג' ואל ידמה וכו' ובהלכ' ו' מקרבת הרחוקים אמש הי' זה שנוי לפני המקום וכו' והיום הוא אהוב ונחמד ובהלכה זי"ן כמה מעולה מעלת התשובה וכו' מכ"ז נראה כי אפי' עשה עבירה כ"פ ושנה בה כמה שנים מיד כשעשה תשובה השובה ונותן אל לבו לשוב ועומד בתשובה מיד מוחלין לו והוא טהור מפשעים מקורב ואהוב לפני הרוצה וחפץ בתשובה ובתשובה אחת שב אל ה' ורפא לו, ונ"ל להעמיס זה בכוונת ר"ע במתני' יומא פ' יו"הכ כתיב מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר הטמאים וכו' וצ"ל מה הוא דמיון טהרת הקב"ה את ישראל למקוה, וגם מוצא תיבת מקוה פשוטו לשון קיווי, ונ"ל כי רצה ר"ע בזה כי תמיד ישראל מיחל ומקוה לה' גם כי רבו פשעם ועצמו עברו ראשם ורבו כמו רבו מ"מ מייחלים לה' כי יפדם מכל חטאתם ויטהרם מכל פשעם אפי' עבר עבירה כ"י ועשה תשובה לבסוף מוחלין לו ברגע האחרונה שעושה תשובה עומד טהור לפני ה' ומדמה מלתא דטהרה מפשעים כמו מקוה שמטהרת הטמאים אפי' היה משוקע בטומאות שנים רבות מיד כשיורד למקוה וטבל יוצא טהור וא"צ זמן זמנים לטהרתו מטומאתו, וגם כמו מי שטימא עצמו כ"פ א"צ טבילה כ"פ על כל טומאה וטומאה בפ"ע כן טהרת האדם לפני ה', וזוהי תקותן של ישראל קוה ישראל אל ה' יפדהו מכל עונותיו ביום שובו מרשעו ואפי' הרבה לפשוע כ"י עושה תשובה באחרונה, וסיומא דקרא מושיעו בעת צרה כשרואה עצמו החוטא בעת צרה, מיצר לו ובוכה ומתחנן והיא עת צרה לו אז מושיעו ה', או יאמר אפי' עשה תשובה בעת צר לו לא יאמר ה' מדוע באת אלי בעת צר לך אם ישוב אז מקבלו, ולזה אמר הכתוב עמו אנכי בצרה היינו כשעמו אנכי בעת צר לו אחלצהו ואכבדהו כי טוב וסלח, ובתנאי אם עומד בתשובה עת צאתו מצרה לרווחה ויראה כי היתה הרווחה ולא הכביד לבו הגם שהתעורר לשוב מתוך צרה תשובתו מקובלת ורצוי' לפניו ית"ש, ומובן בזה מקרא קודש בפ' וילך ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבו וכו' ואנכי אסתר וכו' ונתקשו המפרשים כיון שיתנו אל לב ויתוודו ויאמרו על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה למה יסתיר ה' פניו, ועיי' רמב"ן, ולמ"ש מובן היטב כי יאמרו בעת ההיא בעת אשר מצאוהו הרעות רבות וצרות ביום ההוא דייקא יאמרו הלא על כי אין אלקי בקרבי וכו' ואח"כ יראו כי היתה הרווחה והכבד לבם ואנכי הסתר אסתיר פני בדין הוא שלא תקובל תשובה כזו עוד:

העולה מכל דברינו אלו שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפילו המיר דתו וכפר בה' ואפילו כ"י ועשה תשובה באחרונה תשובתו מקובלת ומעלתו גדולה עד מאוד ואפי' שב בעת צרה ועומד אח"כ בתשובתו, ומ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכ' תשובה הלכ' ד' אע"פ שתשובה מכפרת והוא מברייתא יומא פיה"כ היינו לענין העבר שלא יענש על מה שעשה, וחברו כמה מיני תשובה בספרים בנגלה ונסתר, אבל מכאן ולהבא הוא מיד כששב באותה שעה מקורב והולך לפני ה' וכ"ז פשוט:

ואמרו ז"ל עוד תנאי א' ה"ד בע"ת באותו מקום ובאותה אשה, היינו שיש בידו לעשות עבירה זו והוא בכחו ותאותו כמו שהיה בשעת עבירה ואין דבר מעכב על ידו זהו המעולה בבע"ת ונ"ל משו"ה דייקו ואמרו במקום שבעלי תשובה עומדים, דייקו ואמרו בעלי תשובה ול"א במקום ששבים עומדים, כי תנאי התנו כשהוא בעל התשובה שמרצונו הטוב עושה תשובה ואין מעכבו מלעשות העבירה לא מצד המקום והזמן והענין ואין מי שמכריחו ומאנסו על התשובה והוא בעל דבר של התשובה והיינו במקום שבעלי תשובה עומדים וכו', וכל הני מילי מעליותא איתנייהו בבעל תשובה זה שבמקומו לפי שהבנתי מתוך מכתבו שהוא אהוב וחביב לפני הרוצה בתשובה ממקומו יפן ברחמים עליו ויעלהו במות, אגרות רמות אשר בית אל עולות:

ועיי' או"ח סי' נ"ו סעי' ה' בהג"ה [רמ"א ובבאר היטב מי שהמיר במזיד וחזר ראוי' להיות ש"צ אפי' בתענית כ"ש כל השנה ועיי' בתשובת האחרונים שמביא וביתר אחרונים שם, ואפי' ליש מחמירים משום דסני שומעני' וש"צ צריך דלי' ס"ש, ועיי' ח"צ סי' י"ג שכ' נגד המערערי' לקרוא למומר שחזר לדת ישראל לחתן תורה, וכ' דאין בדברי המערער כלום דאף לדסוברים דכהן שהמיר וחזר בתשובה אינו נושא את כפיו היינו משום דס"ל כיון דאיתקש ברכה לשירות כי היכא דפסול לעבודה פסול נמי לברכה, וכן הפוסלים ש"צ שהמיר אף אם חזר בתשובה היינו משום דבעינן שלא יצא עליו שם רע אבל בקורא בתורה לא קפדינן בכל אלה אלא שבהיותו עומד ברשעו אין נכון לקרותו לתורה כענין שנא' ולרשע אמר אלקים מה לך לכפר חוקי אבל בבעל תשובה לא עלה על לב לעולם למונעו מלקרות בתורה, אלו דבריו ז"ל, וכ' עוד שם אחר שהאריך למעניתו כי אין בח' פסוקים אחרונים מעלייתא טפי מכל התורה, וז"ל ואף אם באנו לחוש לתקנת מהר"א קאפסאלי שהביא בכנ"הג שתיקן בעירו שלא יסיימו התורה אלא על חשוב שבעיר, אין זה מונע איש הלזה ממצוה זו כי במקום שבע"ת עומדים א"צ גמורים יכולים לעמוד וחשובים הם לפני המקום יתברך עכ"ל ומנדון ודברי ח"צ אנו למדין בק"וח לנדון שלנו, שאין למנוע ממנו להיות חד מן בני חבריא ללמוד ולומר קדיש עבורו לתיקון נשמתו ובתשובת רד"ק אשר ציין עליו הרמ"א סי' שע"ו כתוב לאמור דמצוה שיאמרו בניו של מומר קדיש כשמת ברשעו לתקן נשמתו ומביא כמה ראיות על זה דמצוה קעבדו, אלא שנכנס לחלק כשיש יתומים אחרים שמחוייבים משום כבוד אב ולדסוברים דליכ' מצות כיבוד אב ואם אם הוא רשע יש ליתומי' אחרי' קדימה שהם מחוייבים ביותר משום מצות כיבוד, חוץ כשנהרג דמיתתו כפרתו עיי"ש, וכבר עמדתי בתמיה קיימא על הרמ"א דכ' דיש אומרים דאומרים קדיש על מומר כשנהרג ועיי' ש"ך וט"ז ולהמעיין ברד"ק כ' אפי' אינו נהרג מצוה הוא וצלע"ג:

עכ"פ אנו למדים מדבריו כי מצוה לתקן נשמתו אפי' מת ברשעו, וגם למ"ש הרמ"א הגם שלא שב ונהרג אומרים עליו קדיש, כ"ש וק"וח כששב בתשובה שלימה לפי ראות עיני בני אדם ואדם יראה לעינים וכו' ואנו אין לנו אלא מה שעינינו רואות ואמרו ז"ל המקדש אשה ע"מ שהוא צדיק ונמצא רשע חוששין שמא הרהר בתשובה, כ"ש כשרואים שבוכה צועק ומתחנן ומבקש תרופה רפואת הנפש שאין לחוש שמא לא שב בכל לבו, ועיי' רמ"א טאהע"ז סי' סעי' והוא מפסקי רמ"א סי' ר"כ ריקים ופוחזים שהמירו ואינם חוזרים בתשובה גמורה וכו' היינו שיודעים שאין חוזרים בתשובה גמורה, אבל מסתמא ל"ח לו, וכ"ש כשיש רגלים לדבר ונראה וניכר, וכ"ז פשוט:

ונגד אלו שרוצים להתנות תנאי הנ"ל והמסכימים עמהם ובוז יבוזו לו ברבים, חוששני להם מחטאת עוברים על לא תונו איש את עמיתו דדרשו ז"ל במתניתין ב"מ נ"ח ע"ב דאת' קרא לאונאת דברים לא יאמר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, ועיי' רמב"ם הלכ' מכירה פ"ז הלכה י"ג, ובהלכ' תשובה פ"ח הלכ' ח', והאנשים האלו לא ידעו ולא יבינו כל אלה שוגגים ומוטעים המה יבקשו מחילה מאתו ויקבלוהו מיד בסבר פנים יפות להיות מחוברי חבר למחברת הקודש קדוש יאמר לו, ישובח ויתרומם במושב זקנים יהללוהו במעללו, נחלתו לעו"הב שפרה לו, וכל עם ה' יתברכו ממקבץ נדחו וגואלו, הכ"ד באמת וצדק למען לא ידח ממנו נדח לפני בוחן ובודק, דש"ת חותם בברכה מרובה ברכת שים שלום או"הנ. פ"ב עש"ק כ"ג תמוז לס' הנני נותן לו את בריתי שלום תר"ל לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה