אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קו

תשובה קה

אלי' זכור לטוב, לפני הטוב והמטיב, הוא ייטיב לך תלמידי חביבי הבחור המופלג בתורה וביראה קדומה מורג חרוץ ברק השנון ה' אלי' בער ראטטער ני' יושב ומשמר, בביתי עומד על המשמר, משמרת הקודש ספר' קודש, ה' יברכך וישמך נצח:

מע"י אצבעותיך קבלתי ביום העונג בש"ק העבר מגלה מזה ומזה היא כתובה בח"ת ולחביבותי אליך פניתי מעט רגע ועברתי בין בתרי דבריך, והנה דבריך בנוים על אדני היושר בביאור תוס' ר"ה ר"פ יו"ט ותוס' חולין פ"ד ע"ב דב' תרוצים תוס' שם תלוי' בב' תרוצי תוס' בר"ה ד"ה אבל לא במדינה ובכ"ז לא הועלת ביישוב קושי' מהר"שא בחולין על תי' ב' של תוס' דבספק איכא בי"וט משום שבות דמעשה התקיעה הא מה"ט לא אסרו בשבת אלא משום שמא יעבירנו אבל משום שבות דתקיעה עצמה לחוד גם בשבת לא הי' דוחים מ"ע ולא יצאת בדבריך מן דחוקו של המהר"שא:

והנ"ל בכוונת תוס' ע"פ מה דס"ל למ"גא בסי' תקפ"ח בכוונת תוס' ר"ה וסוכה דאיכא שבות בתקיעת שופר דתוקע לשיר ולשורר בכל השנה אסור משום שמא יתקן כלי שיר, דבר זה שייך גם בתוקע בשופר, ועיי' מחצית השקל שביאר כוונת מג"א לפי מ"ש תוס' דתרתי איכא משום שמא יעבירנו ומשום שמא יתקן כ"ש בל"אה ל"ק קושי' מהר"מפ, וצ"ל הרי בלולב גזרו משום שמא יעבירנו לחוד ולמה צריך בשופר ב' טעמים שמא יעבירנו ושמא יתקן כ"ש ואי בחדא סגי למה אמר רבה ה"ט דשופר דאיכא בל"אה משום שמא יתקן כ"ש, וצ"ל דבשופר לא סגי בחדא בזמן שהיו בקיאים ולא הי' דוחה כמו בלולב בזמן שהיו בקיאים לא נדחה משום שמא יעבירנו לחוד, לכן הוצרך בשופר לתרי טעמי והחמירו בשופר טפי מבלולב אפי' בזמן שבקיאים, ורבה נקיט חד מתרי טעמא דשייך בלולב ומגלה, ובשופר איכא עוד טעם משום שמא יתקן, לפ"ז עכשיו שאין אנו בקיאים סגי בשופר בחד טעם משום שמא יעבירנו כמו בלולב כשאין בקיאים, או משום שמא יתקן כ"ש לחוד, ובספק אשה ספק איש סגי ג"כ בחד טעם אפי' בזמן שהיו בקיאים דדמי' ללולב דלא בקיאי', והא"ש דכ' תוס' בחולין בוא"כ וס"ל והכי קאמר שאין ודאי דוחה שבת משום שמא יעבירנו וספיקו דוחה יו"ט אע"ג דאיכא נמי אסורא דרבנן בתקיעת שופר ונדחה איסור זה מספק, כוונתו רצוי' עפ"מש דבזמן שהיו בקיאים צריך לב' חששי' שמא יעבירנו ושמא יתקן כ"ש וכשאין בקיאים סגי בא' משניהם כמו בלולב שאין בקיאים וא"כ בספק די"וט דאיכא אסורא דרבנן משום שמא יתקן כ"ש יהי' אסור מה"ט כמו דוודאי אין דוחה שבת כ"ז דבקיאים בצירוף טעם דת"קש איסור הוא כן ראוי' שיהי' ספק אשה נדחה מחד טעם משום איסור כ"ש, כן נ"ל ועיי':

ועיין לשון רמ"בם פ"ב משופר ומעתיקו המ"גא סי' תק"פח ס"ק ד' וז"ל אע"פ שתקיעה שבות ויבוא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם מ"מ גזרי' שמא יעבירנו ד"א ברשות הרבים, וצ"ל מה רצה הרמ"בם בת"ש אע"פ וכו' לא הו"ל לומר רק דאסרו משום שמא יעבירנו, ונ"ל דקשי' תוס' ר"ה וסוכה למה החמירו בשופר יותר אפי' בזמן דבקיאים בקביע דירחא יותר מבלולב, לזה הקדים הרמ"בם אע"פ דתקיעה שבות ויבוא עשה ש"ת וידחה שבות דדהו, מ"מ גזרינן שמא יעבירנו, היינו משום דאיכא חשש שמא יעבירנו העמידו דבריהם וחזקוהו אפי' בזמן שבקיאים דאיכא ודאי מצוה דאיכא תרתי שבות דדבריהם וגזירה דש"י משא"כ בלולב דליכא רק גזירה זו דאיסור טלטול קיל כמ"ש ודברי הרמ"בם מכוונים עם תוס' ר"ה וסוכה הנ"ל כנ"ל:

והנה המ"גא סי' תק"פח בשם מהר"מפ הקשה למה אמר רבה משום שמא יעבירנו בשופר, הא בשופר איכא משום שמא יתקן כ"ש כוונתו רצוי' דס"ל דגם בשופר איכא משום שמא יתקן כלי שיר כמו בכל כלי שיר ואיכא חשש דאורייתא שמא יתקן כמו חשש דשמא יעבירנו ומ"ש, ורמ"בם נראה דס"ל דליכא בשופר חשש דשמא יתקן כלי שיר כמ"ש הט"ז וליכא רק שבות דת"קש דהיא בעצמותה חכמה ואינה מלאכה, וכן נראה מלשון תוס' חולין פ"ז ע"ב למדקדק בלשון תוס' דלא כמ"גא דמעמיס בכוונת תוס' משום שמא יתקן, ומ"מ א"ש דברי תוס' ע"ד שבארנום לעיל עפ"מש בכוונת הרמ"בם דמש"וה גזרו גזירה דש"י יותר מבלולב משום דאיכא איסור בל"אה דת"קש שבות חכמה ואינה מלאכה ולא התירו איסור זה במקום מצוה דת"קש כיון שאפשר שיצא תקלה שמא יעבירנו:

ומהר"מפ דס"ל דבת"קש איכא ג"כ משום שמא יתקן כלי שיר הוקשה לו למה נקיט רבה משום ש"י שהיא גזירה מחודשת לגבי מצוה דשופר משום זריזות ובהילות המצוה ול"א טפי משום שמא יתקן כ"ש איסור דהוא גם לדבר רשות ולא רצו להתיר במקום מצוה משום גזירה שיבוא לאיסור תיקון דאוריית':

והוא מותיב והוא מפרק לה דגם ביו"ט שייך זה וא"א לעקור המצוה לגמרי, לכן גזרו אומר משום שמא יעבירנו דשייך בשבת ולא ביו"ט, ועיי' פר"ח שמוסיף דברים לאסור בשבת ולא ביו"ט משום שמא יתקן מחזי כחוכא, והוא אמר תירוץ מהר"מפ מדנפשי' ואין לו אלא הוספה כ"ד למסבר מלתא, ועיי' שע"המ הלכ' ר"ה שדחה תירוץ זה דשאני שבות שבת דחמירא משבות יו"ט כהא דש"ס ביצה, ולפ"עד תי' מהר"מפ עולה יפה לרבה לשיטתו יבמות קי"ט דס"ל מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, לשיטתו לא יוכל לומר משום שמא יתקן כלי שיר א"כ ביו"ט נמי, וכן רבא ר"פ דיו"ט בר"ה דאמר משמי' דרבה כן לשיטתו ביבמות אזיל עיי"ש, ועיי' נו"בי קמא חא"וח סי' כ' בכללא דהאי מלתא להלכה אי אמרי' מה לי איסור לאו וכו' ועיי' מל"מ פ"א להלכ' יו"ט, והארכנו בכלל זה במ"קא וא"כמ:

והנה השע"המ הוכיח דבריו דאל"תה לחלק בין שבת ליו"ט, קשי' לב"ש דל"ל מתוך גם ביו"ט אין לתקוע מגזירה דשמא יעבירנו, וכן הקשה בש"א סי' על תוס' חולין, וע"כ צריך לחלק בין שבת דחמירא ליו"ט, וקושיתם על תוס' חולין יישבתי במ"קא ע"ד פלפול נכון, וכאן אני אומר בוודאי כ"ע מודים דיש לחוש ולעשות הרחקה יותר באיסור דחמיר מאיסור לאו, אלא דמאן דס"ל מה לי איסור לאו היינו היכא דאפשר למגזר באיסור לאו כמו באיסור חמיר דכרת יש לרבנן גוזרין גזירה באיסור חמור לחוש ג"כ לאיסור לאו דדאורייתא הוא, אורח חיים פן תפלס והוי זהיר במצוה קלה ובורח ולעשות הרחקה במצוה קלה כבחמורה, וכ"ז היכא דאפשר, אבל בת"קש לב"ש דל"ל מתוך דא"א למגזר ביו"ט דא"כ אתה עוקר מ"ע דת"קש לגמרי, וזה א"א תפסת מרובה לא תפסת לכן בחרו לגזור בחמיר יותר שלא לתקוע בשבת משום שמא יעבירנו, הניחו על הדין דקיל משבת ולא חשש משום דמחזי כמקיל בלאו ומחזי כחוכא, ומ"מ אמר רבה טפי טעמא דמילתא דבשבת לא יתקע משום שמא יעבירנו ולא אמר משום שמא יתקן דטעם זה איתא בשבת ולא ביו"ט לדידן דאית לנו מתוך גילה לנו טעם זה דש"י ביותר דשייך בשבת לחוד וליתא ביו"ט, מלומר משום שמא יתקן כ"ש דשייך ג"כ ביו"ט דמחזי כתמוה וכחוכא קצת דב"כמ אמרי' מה לי איסור לאו וכו' ומחזי כמזלזל באיסור לאו דקיל לנו, ולכן נקיט האי טעמא דש"י כנ"ל נכון ועיי':

והי' זה שלום לך צלח ורכב ע"ד אמת תורת ה' תמימה משיבת נפש כנפשך ונפש רבך אוה"נ. פה מרחץ מיידלינג כאור בוקר ליום ב' ב' אלול תרכ"ז לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה