אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קה

תשובה קד

שלומים מרובים כטל וכרביבים ושפע ברכה והצלחה לראש תלמידי חביבי הרבני המופלג בתורה וביראה נפלאה טהורה מלא ברכת ה' מקשה ומפרק הנגיד כש"ת מו"ה יונה אבעלעס נ"י בק"ק פעסט יע"א:

יקרתך קבלתי בעידנא דשאילנא ביותר לתלמידים המקשיבים ה' יחיים, ולחביבותי אליך פניתי מעט רגע לצאת בכותבת שאינה גסה ליישב דעתך ביישוב הקושי' שנתקשית בה, והיא מיוסדה על שיטת השבולי לקט שבמג"א סי' תמ"ו דמיישב סוגי' דר"ה ל"ב ע"ב מ"ט שופר עשה ול"ת הא דלא מתרץ דבעי בעידנא והר"ן הרגיש בזה וכ' דקושיא קאמר דיו"ט עשה ול"ת הוא, ושבולי לקט מתרץ דבעשה דרבים ל"צ בעידנא דחמירא, והוקשה לך לפ"ז למ"ד דס"ל דיו"ט רק ל"ת הוא איך יתרץ מתני', לפמ"ש הר"ן דקושטא קאמר להלכתא דקיי"ל יו"ט עשה ול"ת הוא, א"ש למ"ד דל"ת גרידא הוא מתרץ מתני' משום דבעי בעידנא אבל לשיטת שבולי לקט קשי', אלו דבריך, וקושיתך עצומה:

ואחר עיון קצת לפי מסת הפנאי מצאתי מקום יישוב לקושי' זו דיש לעיין לפי המבואר בדוכתא טובא בש"ס דעשה השווה בכל חמורה מאינה שווה, ועשה דשווה דוחה אפי' עשה ול"ת שאינה שווה בכל, ולפ"ז למאן דאמר דציצית לאו מ"ע שהז"ג היא דכסות לילה חייב בציצית אין למילף מכלאים בציצית דעשה שאינה שווה בכל דוחה לל"ת דשוה בכל, ולפ"ז מ"ע דשופר דאינה שווה בכל למאן דס"ל דציצית לאו מ"ע שהז"ג היא א"א לשופר לדחות ל"ת דיו"ט דשווה בכל, וש"ס קאמר משום דיו"ט עשה ול"ת היא קושטא קאמר להלכתא יו"ט עשה ול"ת היא, ול"צ למוקמי מתני' כמ"ד דלילה זמן ציצית דלא כהלכתא, אבל למאן דס"ל דיו"ט רק ל"ת היא לא קשה דמוקרי מתני' כמ"ד דלילה זמן ציצית ומיושב שיטת השבולי לקט, הגם דלא ניחא לי' לשבולי לקט לתרץ כמו שתי' הר"ן דתי' הר"ן יש בו מן הדוחק דטפי הו"ל לש"ס לומר טעמא דשווה וניחא לכ"ע אפי' למ"ד יו"ט ל"ת ומה לנו לב' תרוצים במקום שתי' אחד עולה לכולם אבל לפמ"ש ל"ק מידי דלמ"ד יו"ט רק ל"ת וצריך לתרץ מתני' דלא כהלכתא, וכיון דהלכתא דיו"ט עשה ול"ת ל"צ לדחוקי לכן קושטא מתרץ תירוץ מרווח כנ"ל והוא יישוב המיישב דעת ועיין:

והנה מדלא תי' הר"ן כמו שמתרץ השבולי לקט ש"מ דס"ל דגם בעשה דרבים בעי בעידנא, וכן נראה לכאורה מתוס' פסחים נ"ט דמביא ראי' ממעשה דר"א ששחרר עבדו וכו' משום מצוה הגם דלאו בעידנא הוא ע"כ דעשה דחמיר' דוחה לעשה דקיל שלא בעידנא עיי"ש ואי ס"ל כשבולי לקט אין ראי' משם די"ל מצוה דרבים שאני ומנ"ל דעשה דחמיר' דוחה עשה דקיל שלא בעידנא, ויש לדחות עכ"פ מוכח עשה דרבים דחמיר דוחה שלא בעידנא מזה הוציא תוס' ומדמה מלתא למלתא ה"ה עשה דחמיר דוחה עשה שלא בעידנא, וביותר י"ל משו"ה ציין תוס' פסחים על ש"ס גיטין פ' השולח האי עובדא ולא ציין על ש"ס ברכות מ"ז ע"ב דמוקדם, וי"ל משם אין ראי' די"ל מצוה דרבים שאני כדמשנה שם מצוה דרבים שאני, ועדיין מנ"ל דעשה דיחיד דחמיר דוחה ולכן מביא הסוגיא דגיטין דשם מתרץ מצוה שאני ול"א מצוה דרבים שאני ש"מ דגם אם לאו מצוה דרבים היא מ"מ דחי אפי' שלא בעידנא כל שהעשה חמורה וס"ל לתוס' דעשה דלעולם ב"ת קול טובא כמ"ש הר"ן בגיטין שם וסגי בתי' ש"ס מצוה שאני ולא צ"ל מצוה דרבים שאני ומזה מביא תוס' שפיר ראי' בכ"מ עשה דחמיר נגד קל דוחה אפי' שלא בעידנא כנ"ל וא"ש:

ועפמ"ש י"ל לשון ש"ס בברכות והא מצוה הב"ע היא ולשון זה קשה להולמו מה ענין מהב"ע לכאן, מהב"ע הוא כשמצוה באה ע"י עבירה וכבר עבר ועשה, אבל כאן מקשה איך עשה ר"א לכתחלה כן וע"כ ס"ל בסוגי' דברכות דאינו מן הדין שידחה צירוף לעשרה עשה דלעולם בהם תעבודו הו"ל להקשות איך עבד ר"א הכי כדמקשה מתחלה איך עביד ר"א הכי והאמר ר"י המשחרר עבדו, ועיי' נב"י קמא בסופו פלפול עם חתנו בסוגי' דברכות ובמחכ"ת שגה שאין זה ענין למצוה הב"ע, אלא דלשון המקשה בעי תיקון, וי"ל ע"פ תוס' הנ"ל דהוקשה לתוס' הא לא הוי בעידנא, וי"ל שזה קושי' המקשן והא מהב"ע היא כלומר כיון שעובר הלא תעשה קודם שמקיים העשה וזה לא שרי לי' דאינו דוחה שלא בעידנא, הוי כמצוה הב"ע דעושה עבירה קודם שעושה מצוה וע"י עבירה באה לו המצוה וכן בזה הא עשה עבירה קודם שעשה מצוה והוי כעין מהב"ע, ומתרץ עשה דרבים שאני לא בעי בעידנא, וי"ל עפ"ז סתירת הסוגיא דבגיטין מתרץ מצוה שאני ולא מקשה תו מהב"ע היא, ובברכות מקשה ומפרק, ולמ"ש י"ל דסוגי' דגיטין ס"ל כל שעשה חמירא דוחה לקלה ממנה ולא קשה עוד מהב"ע היא ולא צ"ל מצוה דרבים שאני וסוגי' דברכות ס"ל דעשה דחמירא לא דחי שלא בעידנא והוצרך לתרץ עשה דרבים שאני וא"ש:

המורם מדברינו כי תוס' ג"כ אפשר דס"ל כשיטת השבולי לקט, וגם יש ראי' דתוס' ס"ל הכי מדמביא ש"ס דגיטין ולא מביא ראי' מש"ס דברכות, אלא הר"ן ע"כ חולק על שיטה זו וכ"ש דל"ל דעשה דיחיד דחמיר ל"ב בעידנא, וקשה עליו ראי' תוס' פסחים ממעשה רב דר"א, וצ"ל דס"ל עשה דלעולם ב"ת קיל טובא כמ"ש בגיטין ולכן גם בעידנא לא צריך:

ועוד י"ל דר"ן מתרץ הא דר"א דה' בעידנא דאפשר שהי' נותן לו שטר שחרור ע"ת שלא יהי' חל אלא בשעה שיצרפו לדבר שבקדושה והוי בעידנא וא"ש, אלא דזה צל"ע על תוס' פסחים דמביא ראי' ממעשה דר"א דלא הי' בעידנא הא י"ל דכה"ג הוי שחרורו ששחררו על תנאי הנ"ל, וי"ל דתוס' לא ניחא בהכי דלשון ר"א ששחרר עבדו והשלימו לעשרה משמע שהי' משוחרר ועומד קודם שהשלימו לעשרה, ועוד דהו"ל לש"ס להקשות הא שלא בעידנא ולתרץ דהכי הוי המעשה וסתמא לאו הכי הוי והוכיח תוס' שפיר:

אלא דקשה לי הא כל שאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת, א"כ ה"נ עשה דחמירא דדוחה הקל או עשה דרבים דחמירא דדוחה לל"ת שלא בעידנא היינו בשא"א לקיים בעידנא אבל כל דאפשר לקיים בעידנא מה לי לקיים שלא בעידנא ולהקל בדחי' זו יותר ממה שיש בו צורך, ואין כלל זה דחמיר דוחה שלא בעידנא רק היכא שא"א בענין אחר כמו בעשה דהשלמה פסחים נ"ט, או בשופר דא"א בלא"ה רק שלא בעידנא, כנ"ל פשוט וברור, ולפ"ז אם ר"א הי' משחרר עבדו שחרור גמור בלי תנאי קשה למה עשה כך שאינו בעידנא, ועכ"ל דבאמת הי' משחרר אותו על תנאי והי' ידוע דכך הי' המעשה, וכי כן לא מייתי תוס' ראי' ממעשה דר"א דלא בעי בעידנא, הא באמת בעי בעידנא כיון שאפשר בכך ובאמת ע"כ בעידנא הי' וצלע"ג:

עוד מביא תוס' ראי' משילהי חולין קמ"א דמסיק לבסוף דסד"א גדול השלום וליכא מאי אולמא הא לאו בעידנא הוא, וע"כ דבעשה דחמירא ל"ב בעידנא, וצ"ל בס"ד דלא ידע דעשה זו חמירא והקשה תחלה עשה ול"ת הוא והדר מקשה מאי אולמא הא דלא הקשה הא לאו בעידנא עדיפא מקשה אפי' בעידנא אין דוחה כה"ג, והנה מה דפשיטא לתוס' דלאו בעידנא הוא לא אבין לפי דקיי"ל צפורת מצורע משעת שחיטה נאסר וכשלקחה ע"מ לטהרתו עדיין יוכל לחזור בו ולקיים מצות שלוח ועדיין לא עבר העשה במה שלקחה לטהרתו עד שעת שחיטת צפור הא' ואז הוא בעידנא דמקיים עשה דמצורע ועוסק ובא בה, ולר"ל דס"ל קדושין כ"ז משעת לקיחה נאסר לדידי' הוי שלא בעידנא דמיד כשלקחו נאסר ועוקר העשה דשלוח הקן דא"א לשלוח עוד דל"א תורה שלח לתקלה, ולר"ל קשי', וצ"ל דבעשה דחמיר' לא בעי בעידנא, אבל תוס' דמביא ראי' משלהי חולין דליכא בעידנא לפי דקיי"ל כר"י משעת שחיטה נאסר ליכא ראי' וצל"ע:

ועד"פ יש להוסיף עפמ"ש לעיל דסוגי' דברכות וסוגי' דגיטין פליגו דסוגי' דברכות ס"ל עשה דיחיד דחמירא בעי בעידנא לכן הוצרך לאסוקי מצוה דרבים שאני דחמירא טובא ל"ב בעידנא וסוגי' דגיטין ס"ל עשה דיחיד דחמירא ג"כ ל"ב בעידנא לכן לא אסיק מצוה דרבים שאני, ואנחנו לא ידענא במאי פליגו הסוגי', ולדברינו אלו י"ל דבאמת מוכח מקרא דתשלח אפי' צריך לטהרת מצורע ומדאצטרך קרא הא לא הוי בעידנא ע"כ דעשה דחמירא ל"ב בעידנא אפי' דיחיד וכן ס"ל לסוגי' דגיטין, ולפמ"ש אין זה הוכחה רק לר"ל אבל לר"י דס"ל משעת שחיטה נאסר הוי בעידנא לא מוכא מקרא דתשלח דעשה דיחיד דחמירא ל"ב בעידנא, וי"ל סוגי' דגיטין כר"ל, וסוגי' דברכות אזלה לר"י וס"ל עשה דיחיד דחמירא בעי בעידנא והוצרך לאסוקי מצוה דרבים שאני דחמירא טובא וסברת חוץ היא דלא בעי בעידנא ובלא קרא ידענו דל"ב בעידנא כנ"ל ע"ד פלפלא טובא ועיי':

ועת לקצר וה' שנותיך יאריך בטוב, בניך כשתילי זתים סביב לשולחניך מגודלים מנועוריהם עה"ת והעבודה הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' כמוך, הכ"ד רבך אוה"נ חותם באהבה. פ"ב ד' מ"ח תרכ"ז לפ"ק:

הקטן אברהם שמואל בנימן ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה