אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה צה

תשובה צד

השמים שפעת ברכות יוריקו, לחתני כבני תלמידי הרבני המופלג בתורה ויראת ה' קודמת לחכמתו ברוך יאמר לעומתו מורג חרוץ ברק השנון, הקצין כש"ת מו"ה אברהם יעקב הירש סג"ל יחי':

מכתבך קבלתי בזמנו קודם החג ולא הי' אפשר לי למלאות מבוקשך מאתי כי כל מבקש דבר ה' יוצא בעטו לבקש דבר בעתו בהלכת החג, והנני עתה באתי למלאות מאויי נפשך במלואו בדברי חריפות דמחלי לשבח בענין שכתבת, בהקשותך על מ"ש הלח"מ בישוב הרמב"ם פ"ו מחמץ ומצה הלכה א' דעדיין קשה על סוגי' ש"ס ק"כ למה שכ' הרא"ש והה"מ פ"א אע"ג דרבא ס"ל לאח"ז כר"ש מ"מ בלפני זמנו ס"ל כר"י, ואיך קאמר ש"ס שם דטעמא דרבא דמצה בזה"ז דאורייתא דיליף מבערב תאכלו מצות כיון דרבא כר"י ס"ל ע"כ דיליף מצה בזה"ז מהקישא כר"י ובערב ת"מ לטמא ודרך רחוקה אלו דבריך, והיא קושי' עצומה, וכבר עמד בה שעה"מ שם, והנה מלבד קושי' זו יישוב הלח"מ על הרמב"ם עצמו דחוק מאוד, ולא נתיישב דעת ביישובו:

ואציע פה מה שהעלתה מצודתי בענין זה השייך ליישוב הרמב"ם ויישוב קושיתך הנ"ל, הנה השעה"מ שם וכן הצל"ח פ' כ"ש ובדף ק"כ הקשו מה מקשה על ר"י שפיר קאמר לי' ר"ש הא בעי היקש זה לכדר"א ר"פ אלו עוברי' דנשים חייבות במצה ועיי' שעה"מ שנדחק דלא ידע מדר"א, ולפע"ד י"ל ע"פ קושי' תוס' ריש מגילה ל"ל הקישא דנשים חייבות פשיטא שאף הן היו באותו נס עיי"ש, ונ"ל דהא מלתא אי בעי היקש לחייב נשים תלי' בפלוגתא דתנאי פסחים צ"א ע"ב אם ממועטין נשים מאיש דפטורים מפסח או לא ולמ"ד נשים פטורות ממועטי' מאיש חזינן דפטרה תורה הנשים מפסח הגם שאף הן היו באותו הנס ה"א דגם ממצה פטורי' וצריך הקישא לרבות נשים למצה ולמ"ד דלא ממועטי' נשים מאיש באמת ל"צ היקש דחייבות במצה, ור' אליעזר דצריך היקש י"ל ס"ל כמ"ד דנשים פטורות מפסח ואל יטעאך הא דבש"ס פסחים צ"א מבואר דר"א ס"ל כר"י דנשים חייבות בפסח הוא ר' אלעזר, ומאן דמצריך היקש דנשים חייבות במצה הוא ר' אליעזר ועיי' צל"ח פסחים ק"כ דדחה דברי עצמו לפי דרכו משום דר"א ס"ל נשים חייבות בפסח וקשי' ר"א אדר"א, ובמחכ"ת נתחלף לו לפי שעה תערובת גופי' ר' אליעזר בדר' אליעזר, והא"ש דמקשה שפיר קאמר ר"ש לר"י דליכא למימר דמקיש לענין שנשים חייבות במצה דר"י לשיטתו ס"ל דנשים חייבות בפסח ל"צ הקישא לחייב נשים במצה, והא"ש נמי דמקשה בדף צ"א וכי ל"ל לר"ש דנשים חייבות במצה ומרור ול"ל הקישא דר"א, ולא אמר וכי ל"ל שאף הן היו באותו הנס, מלבד דעדיפא מקש' דאיכא היקש, א"ש ביותר דלר"ש לשיטתו דס"ל דנשים פטורות מפ"ר לולי היקש לא ידענו דנשים חייבות במצה ולכן מקשה וכי ל"ל מהקישא אלא דקשה הא לר"ש צריך היקש זה דכל שישנו דליכא איסור חמץ רק כשישנו מצות מצה לאפוקי דר"י, וקושי' זו בלא"ה קשה ולא תלי' בדברינו וצ"ל דר"ש מקיש חמץ למצה ור"א מקיש מצה לחמץ ומקשה פשיטא דאית לי' היקש דר"א דמקיש מצה לחמץ ג"כ כל שישנו ועיי' שעה"מ וצל"ח ד' כ"ח:

וי"ל קצת סוגי' דפסחים ק"כ הגם דרבא ס"ל לפנ' זמנו כר"י מ"מ אפשר דס"ל דנפקא מצה בזה"ז מבערב ת"מ והקישא צריך לחייב נשים דס"ל כמ"ד דנשים פטורות מפסח כן י"ל, אבל יש בו מן הדוחק מה לש"ס לתרץ רבא שלא כהלכתא דהא קיי"ל כר"י דנשים חייבות בפסח, וגם על הרמב"ם קשה כקושי' לח"מ להלכתא דקיי"ל כר"י דנשים חייבוה בפסח וע"כ הקישא למצה בזה"ז, ותי' הלח"מ דחוק:

לכן אני מוסיף על דברינו, בשנאמר עוד ביישוב קושי' תוס' מגלה הקישא ל"ל פשיטא שחייבות שהרי היו באותו נס י"ל דתלי' בפלוגתא דתנאי בסוכה י"א אי סוכה ענני הכבוד או סוכה ממש, ועיי' שעה"מ שהקשה על קושי' הש"ס פ"ב דסוכה פ"ק דקדושין ל"ל קרא או הלכה למעט נשים מסוכה הא כל מ"ע שהז"ג פטורות, דלולי קרא ה"א דחייבות משום שאף הן היו באותו הנס ותי' דלמ"ד סוכ' ענני כבוד אף הן היו באותו הנס, אבל למ"ד סוכות ממש לא שייך אף הן וכו' ומקשה למ"ד סוכות ממש אלו דברי קדשו ז"ל, לפ"ז אומר אני לר"א לשיטתו דס"ל סוכ' ענני כבוד הגם שאף הן היו באותו הנס פטרם רחמנא, ה"א ה"ה דפטורים ממצה דחזינן דלא חייבם התורה משום שאף הם היו וכו' לכן בעי הקישא דנשים חייבות במצה, ולר"ע דס"ל סוכות ממש באמת ל"ב הקישא לחייב נשים במצה דמסברא ידענו וש"ס פ' כ"ש באמר שפיר קאמר לי' לר"י הי' יוכל לתרץ דר"י כר"א סוכת ענני כבוד וצריך היקש כדר"א, אלא דרצה לתרץ לרווחא דמלתא דר"י ככ"ע בין אי ס"ל כר"א ובין ס"ל כר"ע:

ובאנו למקום ישוב ליישב הרמב"ם דס"ל כר"א דסוכות ענני כבוד וכ"כ הטור ריש הלכ' סוכה לפ"ז בעי היקש לחייב נשים במצה והא דפסק הרמב"ם וטור כר"א במקום ר"ע הא הלכה כר"ע מחבירו כ"ש נגד ר"א, י"ל הגם דבכ"מ הלכה כר"ע, אבל במקום דסתמא דש"ס או אמורא לא ס"ל כר"ע ליתא להאי כללא, ועיי' תוס' פסחים סוגי' דהואיל, ומדקאמר ש"ס לקמן ק"כ לרבא דס"ל מצה בזה"ז דאורייתא וקשה הא ס"ל לפני זמנו כר"י ומיותר הקישא למצה בזה"ז כדס"ל לר"י ע"כ דס"ל לש"ס דבהא הלכה כר"א דסוכת ענני כבוד נגד ר"ע וכן י"ל באמת דגם ר"י הכי ס"ל וא"ש הטור דנקיט בהלכת סוכה כר"א וכן פסק הרמב"ם מה"ט ויפה כ' דנפקא לן מבערב ת"מ למצה בזה"ז כסתמא דש"ס ק"כ אליבא דרבא ועיי':

עוד לנו דרך אחר בצירוף כל מ"ש בזה בתחלה ולבסוף בשנאמר הא דנקיט הטור בריש הלכת סוכה כר"א, הוא ע"פ הגרסא שבת"כ בגליון ש"ס סוכה י"א דר"א אמר סוכה ממש ור"ע אמר סוכת ענני כבוד הי' ואפשר הי' לו לטור גרסא זו גם בגמרא ונקיט כר"ע, לפ"ז קשה למה לר"א הקישא הא ידעינן בלא"ה משום שאף הן היו באותו הנס ומסוכה לא מוכח איפכא דהא ס"ל סוכה ממש י"ל דר"א ס"ל דנשים פטורות מפסח וה"א דכמו כן פטורות ממצה, ולר"י דס"ל דנשים חייבות בפסח הי' ש"ס יוכל לתרץ דס"ל כר"ע דסוכה ענני כבוד אלא דרצה לתרץ דר"י ככ"ע, ולהלכתא הגם דקיי"ל דנשים חייבות בפסח מ"מ צריך היקש לחייב נשים במצה משום דהלכה כר"ע דסוכ' ענני כבוד וה"א דניליף מסוכה דפטורות הגם שהיו באותו נס והיינו סתמא דש"ס ק"כ אליבא דרבא וא"ש מ"ש הרמב"ם דנפקא לן מצה בזה"ז מבערב תאכלו כנלפע"ד ע"ד פלפלא טבא חריפתא:

ועיי' תוס' מגלה שתי' דלהכי בעי היקש דאל"ה הוי ילפי' ט"ו ט"ו מחג הסוכות דנשים פטורות, לפ"ז ליתא לכאורה לדברינו שכתבנו דלכ"ע בעי היקש כדיני דלא נליף ט"ו ט"ו, אלא דבאמת צל"ע על תי' תוס' הא מסקינן סוכה כ"ח ע"ב דסוכה הלכה ומבואר בפסחים פ"א ע"ב ושבת קל"א ע"א דאין למדין בקו"ח מהלכה ועיי' רש"י שבת שם שאין למדין בי"ג מדות שהתורה נדרשת מדבר דאתי' מהלכה ואיך כ' תוס' דהוי ילפי' ט"ו ט"ו מסוכה הא אין למדין בהיקש מהלכה וצל"ע, וליישב נ"ל לפי דס"ל לרבא בסוכה שם דהא דצריך הלכה בסוכה הא מ"ע שהז"ג הוא דאי לאו הלכה ה"א דנליף ט"ו ט"ו מחג המצות דנשי' חייבות, וכ"ז אחר שיש לנו היקש דל"ת עליו חמץ דנשים חייבות במצה צריך להלכה והא דפטורי' מסוכה רק מהלכה אתי' ואין למדין ממנו אבל אי לאו הקישא דל"ת עליו חמץ, הי' פטורים מסוכה ככל מ"ע שהז"ג כקושי' ש"ס שם הלכה ל"ל, וה"א דילפי' מצה מט"ו ט"ו דסוכה כמו דהתם פטורות כמו כל מ"ע כן פטורות ממצה קמ"ל ל"ת עליו חמץ כל שישנו וכו' דנשים חייבות במצה ושלא ניליף ט"ו ט"ו דסוכה ממצה צריך להלכה ואתי' תי' תוס' שפיר לרבא שם, אבל לאביי דמתרץ דצריך הלכה דאל"ה ה"א תשבו כעין תדורו איש ואשתו, וגם אי לאו דחייבה תורה נשים במצה ה"א דחייבות בסוכה משום תשבו כעין תדורו לא א"ש תי' תוס' דאי לאו הקישא ה"א דילפי' ט"ו מסוכה הא סוכה לעולם רק הלכה היא ולא ילפי' בי"ג מדות מהלכה, וצ"ל תוס' מתרץ לריב"ל דאמר נשים חייבות במקרא מגלה מסברא שאף הן וכו' והקשה עליו הקישא ל"ל ותי' שפיר די"ל ריב"ל כרבא ס"ל, ואביי צ"ל ל"ל האי סברא דריב"ל ועיי' היטב:

אלא לפמ"ש לעיל למאן דס"ל סוכת ענני כבוד איכא בסוכה ג"כ סברא דחייבות משום שאף הן היו באותו נס, וש"ס בסוכה כ"ח ע"ב דמקשה הלכה ל"ל קאי למ"ד סוכות ממש כמ"ש השעה"מ, לפ"ד למ"ד דסוכת ענני כבוד גם אי לא הי' ידענו חיוב נשים במצה מל"ת עליו חמץ וכו' לא אתי' סוכה רק מהלכה וקשה הקישא דמצה ל"ל תיפוק לי' דאף הן היו וכו' ואי דה"א דילפי' מסוכה הא סוכה אין לנו דפטורות רק מהלכה ואין למדין מהלכה ולא א"ש תי' תוס' גם לרבא ולריב"ל להך מ"ד דסוכ' ענני כבוד ולפי גרסא שלפנינו ר"א אומר סוכת ענני כבוד קשה ר"א אדר"א, וצריכי' אנו לדברינו דלמ"ד סוכות ענני כבוד ה"א דנילף מסוכה דאף הן היו וכו' ומ"מ נשים פטורות, גם במצה כן, ובזה לא שייך אין למדין מהלכה דאין למדין בי"ג מדות, אבל למדין דבר דתלי' בסברא שלא לחייב נשים במצה משום שאף הן היו באותו נס וכיון דמצינו דאין חייבות בסוכה הגם דאתי' מהלכה נמצינו למדין מהלכה דפטורות מה"ת הגם שהיו באותו נס ה"א ה"ה למצה דפטורות וצריך הקישא דחייבות במצה ועי' ויש להאריך עוד בכ"ז ותן לחכם ויחכם עוד:

עוד פש גבן ליישב כיון דקיי"ל כר"י דלפני זמנו דר"י ור"ש הלכה כר"י וכיון דס"ל לר"י דלולי הקישא לא ידענא דמצה בזה"ז דאורייתא מבערב וצריך לטמא וד"ר למה פסק הרמב"ם מצה בזה"ז דאורייתא כר"ש וכרבא דלא כראב"י הא ר"י ס"ל דבערב ת"מ צריך לטמא וד"ר ולדידן דבעי הקישא לחייב נשים במצה מצה בזה"ז מנ"ל, וכן קשה על רבא לקמן ק"כ ועיי' תוס' שם, ונ"ל עפמ"ש הרשב"ם לקמן ק"כ דמפרש וצריכא דטמא וד"ר לא ילפי' מערל ובן נכר דה"א עוב"נ שאני דאין להם תשלומין עיי"ש, וצריך לומר רבא לא ניחא לי' בצריכותא זו ול"ל מקום לחלק בין טוד"ר לעוב"נ, והנה לעיל כ"ח לא אסיק וצריכא וכ' רש"י כתיב בהאי וכתיב בהאי בערוב"נ ובטמא וד"ר נראה משום דקאי לר"י דס"ל ב' כתובי' מלמדין אין צריך לומר וצריכא דרגיל הקרא לכתוב ב"פ ד"א, והא"ש דרבא ל"ל צריכותא דראב"י ור"י ג"כ ל"ל צריכותא דראב"י אלא לשיטתו דב' כתובין מלמדין ה"א דבערב ת"מ לטמא וד"ר וכ' הכתוב ד"א ב"פ הגם דאפשר למילף זה מזה, אבל להלכתא דקיי"ל ב' כתובין אין מלמדין מוכח דבערב ת"מ למצה בזה"ז וא"ש הא דרבא ופסק הרמב"ם כוותי' וא"ש:

עוד י"ל בשנפרש פלוגתא דראב"י ורבא ודר"י ור"ש, עפ"י פי' רשב"ם בצריכות' לראב"י והקשה הצל"ח לקמן ק"כ לפמ"ש תוס' שם דב"נ היינו שעשה תשובה א"כ אית לי' תשלומין ותי' כגון שחל פ"ש בשבת דל"ל תשלומין וצ"ל דהא דאמר לטמא וד"ר ה"ה דיוכל לומר לב"נ וכגון שהי' אפשר בפ"ש דלא חל בשבת קאמר לטמא וד"ר וה"ה ב"נ, ועל דרכו נ"ל לומר דרך קצרה יותר, דתלי' בפלוגתא למ"ד יחיד א"ע פסח עיי' פלוגתא דר"י ור' יוסי במתני' דר' יודא ס"ל יחיד א"ע פ"ש אפשר ב"נ שא"א לעשות פ"ש כגון שהוא יחיד שאין מי שהוצרך לפ"ש כמוהו, אבל טמא וד"ר וה"ה לב"נ כשאינו יחיד ה"א דלא קמ"ל בערב ת"מ, ויש לכווין טמא וד"ר שניהם יחד דאפשר בתשלומין ולא לערל וב"נ יחד דלא שכיחי והא"ש דקאמר לר"י כתיב בהאי וכתיב בהאי וצריכה והא"ש דהא דרבא כהלכתא דהא קיי"ל כר' יוסי דנמוקו עמו דיחיד עושה פסח ממילא ליכא צריכותא ובערב ת"מ ע"כ למצה בזה"ז וא"ש הרמב"ם דפסק כרבא דהא פסק כר' יוסי דיחיד עושה פסח ועיי':

ולולי פ' רשב"ם דחידש צריכותא מדנפשי' וכ"כ האי הו"ל לש"ס לפרש מאי הצריכותא וגם טעמא דרבא לא ידענו דל"ל צריכותא דראב"י, ולולי דמסתפינא הייתי אומר בכוונת ש"ס כתיב בהאי וכתיב בהאי וצריכא, דבש"ס צ"ו ע"א עשה צריכותא דצריך לערל וב"נ דמערל לא ידענו ב"נ דאוכל במצה ומרור משום דאין לבו לשמים, ומב"נ לא ידענו ערל דה"א משום דמאיס לא יאכל ועיי' תוס' שם דהצריכותא על בו לרבות דכתיב ב' פעמים, והנה כל רואה יראה דצריכותא זה רחוק מאוד לומר משום דמאיס לא יאכל במצה ומרור, או משום דאין לבו לשמים יודחה גם ממצה ומרור, ונ"ל שזהו דאמר לראב"י כתיב בהאי וכתיב בהאי היינו דבו דערל ובו דב"נ ב' כתובים הלא ילפי' מערל וב"נ דב' כתובים הם, ול"ל צריכות' דש"ס לעיל לכן צריך לבערב ת"מ לטמא וד"ר דלא ילפי' מערל וב"נ דב' כתובי' הם, והא דכ' הקרא ב"פ כדי דלא נילף מנייהו וכתיב בערב תאכלו לא נכתב רק בערל או ב"נ ונילף טמא וד"ר דהא סוף כ"ס בכולהו איתא, י"ל דאי ילפי' או מערל או מב"נ הוי מחייבא טמא וד"ר גם במרור דבו אינו ממעט רק פסח לכן כתיב ב' כתובים ערל וב"נ ולא ילפי' טמא וד"ר מינייהו, וכתיב בערב ת"מ לטמא וד"ר ודוקא מצה אבל מרור לא, ועיי' צל"ח בשם חתנו דמשמע לי' דלראב"י טמא וד"ר חייבים במרור ג"כ ואינו מוכרח דהכי קאמר דה"א דטמא וד"ר במצה ומרור נמי לא ליכול קמ"ל בערב ת"מ דמצה אוכל, אבל מרור לא, ורבא ס"ל דלאו ב' כתובים הם כצריכותא דש"ס לעיל ולא צריך ש"ס לפרש טעמא דרבא דכבר אמורה הצריכותא לעיל צ"ו, ולעיל כ"ח א"א לפרש כן כתיב בהאי וכתיב בהאי והיינו בערל וב"נ וצריכא בערב לטמא וד"ר דהא ר"י ס"ל ב' כתובי' ילפי' ושם צריך לפרש כתיב בהאי וכתיב בהאי היינו בערל וב"נ וכתיב בהאי בטוד"ר כמ"ש רש"י ועיי':

ומה שנתקשית ל"ל לר"י בערב תאכלו מצות כיון דמהקישא ילפי' דמצה בזה"ז דאורייתא כ"ש לטמא וד"ר בזמן דאיכא פסח דחייבי' במצה ואין לומר דאי בערב ת"מ ה"א דהקישא לטמא וד"ר הא הקישא הוא כ"ז שיש ב"ת חמץ ואיסור חמץ גם בזה"ז איתא, והנה כקושי' זו יש להקשות לכאורה בו דערל וב"נ ל"ל הא מהקישא נדע גם ערל וב"נ, אלא דהא לק"מ דמהקישא לא ידענו רק דמחוייב במצה, אבל מרור לא ידענו לכן צריך בו אי אתה אוכל, אבל אוכל מצה ומרור, אבל הא קשי' לר"י בערב צריך לטמא וד"ר משם לא ידענו דמחוייבי' רק במצה ולא במרור וחיוב מצה נדע מהקישא דל"ת עליו חמץ וצ"ע:

ונ"ל ליישב ע"פ מ"ש הרשב"ם ק"כ כתיב בהאי וכתיב בהאי וצריכא לתרווייהו דמערל וב"נ ה"א משום דל"ל תשלומין משא"כ טמא וד"ר עיי"ש, והא"ש דצריך לר"י בערב לטמא וד"ר, דמהיקש דל"ת עליו חמץ ה"א דוקא בזה"ז דל"ל תשלומין אבל טמא ושהי' בד"ר בזמן בהמ"ק ה"א כיון דאית להו תשלומין לא חייב במצה קמ"ל בערב תאכל מצות אפי' טמא וד"ר הגם דלר"י לא צ"ל צריכותא דלר"י דס"ל ב' כתובי' מלמדין רגיל הקרא לכתוב דבר א' כמ"ש רש"י ועי' צל"ח שם, מ"מ אית לי' סברת צריכותא דראב"י וא"ש:

הנלפע"ד כתבתי, הכ"ד חמיך אוה"נ דש"ת חותם בברכה מרובה ואהבה רבה. פ"ב ג' כ"ו למב"י תרל"א לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה