כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה עט
יעקב איש תם יושב אהל תורה, לעדתו בהלכה ברורה מורה, ה"ה תלמידי י"נ הרב הוותיק מלא עתיק המאוה"ג בע"פ כש"ת מו"ה יעקב סניידערס ני' אבדק"ק יערגען יע"א:
יקרתו הגיעני בעידנא דרבו הטרדות לכל מרא דאתר' במילי דפסחא דנפישי טובא, ולהיות כי השעה דוחקת והיא בבל תאחר עד אחר החג פניתי מהמון הטרדות להשיבו דבר על שאלתו הנחוצה והוא ב"א שרוצה להחזיר גרושתו בחוה"מ הבע"ל דמפורש במתני' במ"ק ז' ע"ב דשרי אם מותר לעשות סעודת נשואי' ג"כ או דוקא נשואי' בלי סעודה שרי ועיניו ראו מ"ש הב"מ או"ח ס' תקמ"ו, די"ל בכוונת הרמב"ם בהל' יו"ט מ"ש ואסור לעשות סעודה נשואים כוונתו במחזיר גרושתו אסור לעשות סעודה, וב"י ואפשר לפרש כן אבל הפשוט כמ"ש תחלה דאפי' נשואי' קודם יו"ט אסור לעשות סעודה ביו"ט, והמחבר בא"ע סי' ס"ד כ' מותר להחזיר גרושתו מן הנשואין וסתם ולא כתב אם מותר ג"כ לעשות סעודה או לא ובא הדבר לפני מעכ"ת להלכה ולמעשה, ונפשו בשאלתו ממני להודיעו כיצד יעשה ואחר העיון לפי מסת הפנאי אשיבו דבר כיד ה' הטובה עלי:
הנה התוס' ורא"ש במ"ק מביאים האמור בירושלמי על מתני' דמחזיר גרושתו ה"מ מן הנשואי' אבל מן הארוסין לא והרי"ף ורמב"ם השמיטו הא דירושלמי וב"י או"ח סי' הנ"ל קרא תמה על השמטה זו דרי"ף ורמב"ם, ואני בעניי הכינותי מאז יישוב לזה בשים לב על דקשה טובא על הירושלמי דאמר מן ארוסין לא וכוונתו הפשוטה דמחזיר ונושא גרושתו מן הארוסין לא, מלתא דא א"צ להאמר מהיכי תיתי יעלה עה"ד דמותר להחזיר ולנשאה אחר שגרשה מן הארוסין מי עדיפ' מכל נשואים דבתר ארוסין דאסורים משום דנשואי' עיקר שמחה היא הגם שכבר נתארסה לו ואגודה ומ"ש נשואי' בתר גרושין מן הארוסי' וצ"ע:
ונ"ל דירושלמי קמ"ל רבותא דהי' מקום לומר כיון שגרשה או מחמת דבר שראוי' ומצוה לגרשה ואח"כ נתברר לו כי שקר הי' או שגרשה מחמת שלא מצאה חן וקטט וכבר חלק לבם גם כשמחזירה אח"כ ונשא' מ"מ ליכא שמחה כ"כ מאחר שכבר חלק לבם עתה לא ישלימו לגמרי קמ"ל ירושלמי דבתר ארוסין לא כנ"ל:
וי"ל הא דהשמיטו רי"ף ורמב"ם הא דירושלמי, דס"ל דגם גרושה בתר ארוסין יש להתיר להשיא' יותר מכל נשואין דבתר ארוסין והא דירושלמי, סתם ירושלמי ר' יוחנן והא אמר שם דטעמא דאין נושאין נשים במועד משום פ"ו, וכ' תוס' להך טעמא מחזיר גרושתו מותר דסתמא כבר קיים פ"ו וגם אין דרך להשהות כה"ג, וכ"ז בגרשה מן הנשואים, אבל גרשה מן הארוסין שייך טעמא משום פ"ו דעדיין לא קיים ודרך להשהות כמו כל נשואין דמשהה בתר ארוסין, לכן ס"ל דמן הארוסין אסור וקמ"ל רבות' הא גופי' דלא תימא דמשום אין מערבין שמחה וכו' או משום ושמחת בחגיך אסור לישא או עכ"פ בצירוף טעם זה, וכשגרשה מן הארוסין ליכא שמחה כ"כ כשמחזירה כמ"ש קמ"ל סתמא דירושלמי דאסור דטעם שאסור לישא משום פ"ו הוא וזה שייך גם כשגרשה מן הארוסין, והא"ש להלכת' דנקטי' משום ושמחת בחגיך ומשום אין מערבין שמחה בשמחה מותר להחזיר גרושתו מן הארוסין דליכא שמחה כ"כ ולכן לא העתיקו רי"ף ורמב"ם הך דינא דירושלמי:
ולבאר יותר דלא תקשי מנ"ל לרי"ף ורמב"ם דבר זה אמינא דאית להו ראי' מהימנא מש"ס דילן כתובות מ"ז בחד דחי' דש"ס דמסר לה בשבתות וי"ט והקשה תוס' הא בשויו"ט אסור ודאורייתא הוא מקרא דושמחת בחגך ותי' ב' תרוצים א' דמסר לה בשויו"ט ועוד בנשואין בלא סעודה, וב' תרוצים ליתנייהו לרמב"ם דל"ל איסור מלאכה דתוס' שויו"ט ועיי' ב"י או"ח סי' ר"ס, ותי' שני ג"כ ליתא עיי' מהרש"א שם דס"ל לתוס' בתי' ג' דנשואין בלא סעודה דרבנן, ורמב"ם כ' מפורש דנשואים אסור מקרא דושמחת בחגיך אפי' בלא סעודה כמבואר מדבריו ועי' לח"מ שם, וקמה וגם נצבה קושי' תוס', והנה לומר דאיירי שכבר נשא' לזה וגרשה וחוזר ונשאה בשויו"ט דמפורש במתני' דמחזיר גרושתו, זה א"א דהא אין אישות אחר אישות ואם כבר נשאה וגרשה שוב אין בכח האב להשיא' שני' וכשגרשה זה מן הארוסין שיוכל האב למסרה שני' לאיש ולהשיא' הא לפי הירושלמי מן הארוסין אסור להחזירה, אבל לפמ"ש דירושלמי דס"ל משום פ"ו משו"ה מן הארוסין לא, ומאן דס"ל משום ושמחת מותר א"ש דבכתובות שם אזיל לרב ולשיטתו מותר להחזיר כשנתגרשה מן הארוסין ומיושב קושי' תוס' שפיר, ויש ראי' לרי"ף ורמב"ם עפ"מ שישבנו מסוג' ש"ס דילן וליכא פלוגתא בין התלמודים, דתלי' בטעמא כדכתיבנא ועיי':
ותוספ' דמביא הא דירושלמי, דלתוס' לשיטתו בכתובות ליכא ראי' משם דלא כירושלמי, וכן י"ל ס"ל לרא"ש דמביא הירושלמי לדינא, ולא נחית בלי ראי' לסברא דידי' או אפשר תוס' ורא"ש חושש להחמיר לפי טעמא דפ"ו הגם דנקיט לעיקר מ"ש בטעמא דרב ושמואל:
אלו דברים הי' נראי' לי זה שנים טובא, ועכשיו אני רואה דיתכנו דברינו רק ביישוב הרמב"ם אבל לרי"ף לא יתכנו דהא הרי"ף מעתיק ככילהו אמוראי ומביא ג"כ מפני פ"ו משמע דכולהו טעמא אית לי', ולטעמא דפ"ו אסיר להחזיר מן הארוסין כירושלמי ולמה השמיטו, ומסוגי' דכתובות אין ראי' נגד הירושלמי דאזיל לרב לשיטתו, גם מ"ש דירושלמי קמ"ל רבותא דלא נטעה דהטעם משום דושמחת בחגיך יש בו מן הדוחק קצת כמובן:
והיגעתי למקום יישוב כ"ז בדרך מרווח וקרוב יותר למרכז האמת ביישוב הירושלמי, דמ"ש אבל מן הארוסי' לא כוונתו דאסור להחזיר מן הארוסין היינו שאם גרשה מן הארוסין אסור להחזיר מה שהי' לו תחלה היינו לארסה שנית הגם דלארס מותר לעולם משום שמא יקדמנו אחר, אבל אסור לעשות סעודת ארוסין כמבואר בש"ס מ"ק, הה"נ בשכבר היתה ארוסתו ועשה סעודה אסור לארסה שני' בחוה"מ ע"ד שהי' אסור לו בפעם ראשון לארס בסעודה בפעם ראשון דווקא בתר נשואין מותר להשיאה שנית כיון שלבו גס בה אבל ארוסין בתר ארוסין שמחה היא לו, וכ"ש לטעם משום פ"ו דאסור, וטובא קמ"ל בזה כנ"ל, ושמענו לפי פי' זה תרתי דארוסין בתר גרושי ארוסין עם סעודה אסור, הגם דנשואין בתר נשואין מותר אפי' עם סעודה דאם גם בתר נשואין מותר רק בלא סעודה הדר תקשי מאי רבות' דבתר ארוסין לא אם כוונתו נשואין בתר ארוסין כ"ש פשיטא מ"ש מכל נשואין בתר ארוסין, ואי ארוסין בתר ארוסין בלא סעודה שרי ואי בסעודה גם נשואין בתר נשואין אסורי' וע"כ דמחזיר גרושתו ונישאה דמותר גם עם סעודה כנ"ל, שוב ראיתי בפמ"ג סי' תקכ"ו בכלל דבריו מקצת מדברינו והמעיי' יבחר:
ע"פ דברינו אלו בכוונת ירושלמי היגענו למקום יישוב השמטה זו של רי"ף ורמב"ם, דס"ל הא דס"ל לירושלמי בפשיטות דמותר להחזיר גרושתו עם סעודה, דאזיל סתם ירושלמי שהוא ר' יוחנן לשיטתו דס"ל טעמא משום פ"ו ובמחזיר גרושתו מן הנשואין ל"ש משום פ"ו כמ"ש תוס' ממילא גם סעודה מותר כיון דליכא למיחש לפ"ו, אבל לפי דנקטי' משום ושמחה וכו' או משום אין מערבי' כמ"ש הרמב"ם גם במחזיר גרושתו אסור לעשות סעודה דסעודה שמחה היא לו גם במחזיר גרושתו וכמ"ש הב"י בחד פי' ברמב"ם שכ' דסעודת נשואין אסור כוונתו בה"ג והלח"מ כ' כן בפשיטות שזהו כוונת הרמב"ם, ולכן השמיט הך דירושלמי כיין דבתר נשואין לא שרי רק נשואין בלי סעודה תו ליכא רבותא דמן הארוסין לא היינו לארס שנית דהא גם בתר נשואין אסור לעשות סעודה ולארס בלי סעודה פשיטא דשרי, ושאסור לישא בגרושה מן הארוסין ג"כ פשיטא מ"ש מכל נשואין ולא מצא הרמב"ם צורך להעתיק דין זה, והרי"ף הגם דמביא גם טעם דפ"ו כיון דמביא ג"כ טעמא דושמחת בחגיך ומשום אין מערבין שמחה בשמחה ונקטי' לחומרא בכולהו טעמא וכ"ש טעמא דושמחת בחגיך ומשום אין מערבין שמחה בשמחה ונקטי' לחומרא בכולהו טעמא וכ"ש טעמא דושמחת שהוא דאורייתא ממילא במחזיר גרושתו מן הנשואין אסור לעשות סעודה שוב ליכא רבותא במחזיר מן הארוסין שאסור לחזור ולארסה בסעודה כמ"ש ושיטת רי"ף ורמב"ם עולים בקנה א', ומוסכם עם דינא של הירושלמי לדינא, אלא להלכתא דינא דירושלמי דבר שא"צ להאמר ודרך זה נלפענ"ד נכון וישר בעזה"י:
ותוס' ורא"ש דמביאי' דינא דירושלמי, נראה דס"ל דמחזיר מן הנשואין מותר לעשות סעודה ג"כ כיון דליכא שמחה בנשואין עצמן גם בצירוף סעודה ליכא שמחה כ"כ כדעת רשב"א בתשובה אחת שבב"י או"ח סי' הנ"ל דמותר לעשות סעודה כשנושא בערב הרגל, ואיכא רבותא דמן הארוסין לא היינו עם סעודה דהא ארוסין וסעודה שמחה הוא לו ולא התירו ארוסין רק משום יקדמנו אחר אבל עם סעוד' דיש שמחה ביותר אסור אבל מחזיר מן הנשואין דליכא שמחה בנשואין גם סעודה שרי דמשום שמחה דסעודה לחוד אסרו:
והמחבר דמעתיק הך דירושלמי וכ' מפורש ביותר בלשון ירושלמי ה"מ מן הנשואין אבל מן הארוסין לא צ"ל דס"ל דאיכא רבותא לדינא דאסור להחזיר ולארס עם סעודה, ומן הנשואין מותר אפי' עם סעודה, וי"ל שסמך עצמו על מ"ש באו"ח דנושא בערב הרגל מותר לעשות סעודה ברגל, וה"ה וכ"ש כשמחזיר גרושתו אפי' בחוה"מ דמותר לעשות סעודה כיון דליכא כאן שמחת של נשואין עצמם כ"ש הוא דמותר לעשות סעודה מדמותר לעשות כשנשאה בערב יו"ט סמוך ליו"ט ועיי':
וגם לפי הכרעת מג"א דסעודה ראשונה אסור' בליל יו"ט, יש לצדד להתיר דשאני התם דאיכא שמחת נשואי' עצמם גם הסעודה הסמיכה לנשואין היא שמחה גדולה, אבל מחזיר גרושתו דליכא שמחה כ"כ בעיקר נשואין גם בצירוף סעודה ליכא שמחה כ"כ במשקל הנ"ל, והב"י כ' כיון דמילי דרבנן היא נקטי' להקל והמג"א תמה הלא דרשא דושמחת בחגיך דאוריית' היא כמ"ש תוס' ולכן יצא להכריע בין סעודה ראשונה לשני', והיינו כל שיש שמחת נשואי' וסעודה בלילה שלאחריה דילפי' מושמחת בחגיך ואם כשעושה הסעודה סמוך לנשואין בכלל זה שכ' הב"י דדרבנן הוא יפה תמה המג"א דאוריית' מקרא דושמחת וכו' אבל במחזיר גרושתו דנשואין ודאי ליכא שמחה, משום סעודה לחוד כשנאמר דאסור כמ"ש לח"מ וב"י בכוונת הרמב"ם אינו רק מדרבנן משום אין מערבין שמחה בשמחה כמ"ש הרמב"ם ועיי' לח"מ, וכיון שאין מפורש וברור בכוונת הרמב"ם, ומתוס' וראש ומחבר נראה דמותר כמ"ש וכיון דדבר מלתא דרבנן היא כל המתיר לעשות סעודה אין מזחיחין' אותו, וה' יראנו נפלאות מתורתו באוירא דא"י דמחכים שאנו מחכים ומצפים לראות בנחמתי, הכ"ד אוה"נ ד"ש תורתו. פ"ב כאור בוקר ליום ליום ב' יו"ד ניסן תרכ"ז לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל