כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה נ
לדוד ברוך יאמר לעומתו, ה"ה י"נ הרבני המופלג מלא וגדוש חריף בע"פ, קולע אל השערה, לוחם מלחמת ה' השערה כש"ת מו"ה דוד ניימאן נ"י מנטורי קרתא דקהילתינו ולע"ע במרחץ באדען:
יקרתו קבלתי בבישור טוב כי רואה סמני רפואה כן יחזקהו ה' וירפאהו רפואה שלימה לתורתו ולעבודתו, ויראהו תמיד בישועתו, והנה נפשו היפה לשאול הגיע בדבר הלכה למעשה והשעה דוחקת להשיבו מיד בלי עכוב, כי העיכוב מעכב אכילה לו ולאחרים יראים ומדקדקי', לכן הנני בא דרך קצרה כל האפשר ומציע לפניו מה שהעלתה מצודתי בעיון מעט מזעיר וה' יעזור ויצילנו ממכשול:
ע"ד אשר לקול קן קולמסו תצילנה שתי אזני כי פונדק ישראל (טראקטער) מבשל בכל שבת ושבת עבור אוכלי שולחנו כמו בחול ויש בין האוכלים מזידים, שוגגים ומוטעים, וראה פר"מ נ"י מ"ש המג"א סי' שי"ח סס"ק ב' דלמי שנתבשל בשבילו דינו כמו הוא עצמו כמו במבטל איסור שאסור נמי לו שנתבטל בשבילו ונכנס ספק בלבו אם תליא במזיד המבשל או תליא במזיד ורצון מי שנתבשל בשבילו, לפע"ד פשוט כיון דלמד המג"א דלמי שנתבשל בשבילו אסור כמו למי שנתבטל בשבילו שביו"ד סי' צ"ט ושם נאמר בטו"ז ס"ק י' בשם מהרש"ל דוקא בידיעתו וברצונו של מי שנתבטל בשבילו והפר"ח חולק עליו וכבר הסכים עם המרש"ל הטו"ז ופ"ת ופרמ"ג וה"נ במבשל בשבת בשביל אחר בידיעתו ורצונו של מי שנתבשל בשבילו תליא מלתא דאיסורא, וכ"ז לפמ"ש המג"א תחלה, אבל למסקנת המג"א דלמי שנתבשל בשבילו מותר לפמ"ש הב"י ביו"ד הטעם דלמי שנתבטל בשבילו אסור דחיישינן שמא יצוה לעבד או לנכרי וזה ל"ש כאן, ולישראל ל"ח שיצוה שלא ישמע לו, ועיי' פרמ"ג שכ' גם למ"ש הב"י דחיישינן שמא יצוה לישראל לבטל משום דלא משמע לאינשי איסורא, אבל במבשל בשבת בוודאי לא חיישינן דאפי' לעשות איסור דרבנן בשבת לא ישמע לו עיי' בו. ונקטו האחרונים עיקר כמ"ש המג"א בסוף דבריו ע"פי ב"י הנ"ל ועי' באלי' רבה ובתוס' שבת ופרמ"ג. ולפום רהיטא נ"ל היכא דמבשל שוגג אומר מותר ומי שנתבשל בשבילו מזיד אסור לזה שנתבשל בשבילו כמו אם מבשל עצמו מזיד ומבשל לעצמו, כיון שהמבשל שוגג יש לחוש שיצוה לו פעם אחר שיבשל בשבילו והמבשל שוגג ואומר מותר יעמוד בשגגתו פ"א, והיה יכול הב"י ביו"ד ליתן טעם דחיישינן שמא יהיה המבטל שוגג וחיישינן שיצוה לו מי שנתבטל לו בשבילו פ"א שיבטל בשבילו, אלא דמתרץ בקיצור דחיישינן שיצוה לנכרי ועבד כן נראה לומר ולא ברירא לי. אבל זה נראה לי פשוט דדוקא במי שמבטל במקרה בשביל אחר גם שהוא לדעתו ורצונו לא חיישי' שמא יצוה לאחר, דלא ישמע לו ולא שכיח, וכ"כ האי לא קנסו, אבל בנדון שלנו שמבשל הפונדק בקביעות מידי שבת בשבתו לאחרים דמקפידין לאכול מבושל ב"י וזה פרנסתו של פונדק זה תמיד בחול ובשבת בוודאי קנסא קנסו רבנן לאלו שנתבשל בשבילם כמו להמבשל עצמו הגם כי בשביל זה לא יחדלו מלפשוע דהא אוכלים בשבת עצמו, אנו אין לנו אלא קנס חכמים לאסור למבשל במזיד לעולם דה"ה למי שנתבשל בשבילו בידיעתו ולרצונו כבנדון שלנו דשייך שיצוה לו בפ"א דחל עליו קנס חכמים כנ"ל פשוט:
ועוד אני אומר אפ' אחרים שלא נתבשל לדעתם ורצונם או אפילו לאלו שלא נתבשל בשבילם כלל אסור להם לאכול מאותו התבשיל שנתבשל בשבת כדי להאכיל לאחרים כדי להרויח בו, והוא עפמ"ש בהגהת רמ"א סי' צ"ט דמבטל איסור לכתחילה אסור למוכרו לישראל ובש"ך ביאר כוונתו שלא ירויח ע"י מה שמוכרו לישראל ביוקר יותר ממה שהיה מוכרו לנכרי, והפר"ח חולק על דין זה של רמ"א לגמרי כיון שמצריכים לו למכור והוא נתכוון לבטל לעצמו כבר בטלה מחשבתו וקנוס הוא ע"י שצריך למוכרו והפליתי הסכים עם הש"ך ועיי' ב"י או"ח סי' תמ"ח שנתן טעם לשיטת הבעה"ע דחמץ שבטלו ועבר עליו הפסח מותר בהנאה ועיי' בנוב"י קמא חאו"ח ס' י"ט והארכתי בכ"ז במק"א וכאן נ"ל פשוט דאפי' הפר"ח מודה דאסור למכור לאחרים דהא סוף מעשה תחלת מחשבתו היה למכור לאחרים ומשו"ה מבשל כדי למכור לאחרים ופשוט. לפ"ז אסור לאחרים לקנות ממנו משום לפ"ע דקיי"ל גם באיסור דרבנן איכא לפ"ע, ואפי' ידוע שיקנו ישראלים אחרים ממנו ולא ידעו או לא יחושו לאיסור זה דלפ"ע ולא הו"ל כתרי עברי דנהרי דליכא לפ"ע עיי' במל"מ פ"ד ממלוה ולוה הלכה ב' שכתב בשם תשובו' פני משה היכא דלוה יודע שאם לא ילוה הוא ממנו ילוה לישראל אחר ליכא משום לפ"ע בהאי לוה משום דלא הוי כקאי בתרי עברי דנהרי, והמל"מ חולק עליו דלא דמיא לנזיר עיי"ש מילתא בטעמא ונסתייע ממתני' דחגיגה, ומש"ס ב"מ פ' איזהו נשך ובתשובה א' הארכתי לדחות ראיותיו וטעמו, ואכ"מ כי בנדון שלנו בלא"ה אינו דומה כ"כ להיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרי כי אולי לא ימצא אחרים הקונים ממנו מאכל שנתבשל ביום שלפניו ולא שכיחי אינשי דאכלי כהאי, מלבד כ"ז גם אם ליכא משום לפ"ע איכא עכ"פ משום מסייע ידי ע"ע עיי' בהגהת רמ"א יו"ד סי' קנ"א ומ"ש הש"ך שם תמוה גם מ"ש הדג"מ שם דבריו נפלאו והארכתי בתשובה א' ביישוב קושיית הש"ך וכאן לקצר אני צריך ונקיטנא בקצרה דנ"ל ברור דמ' שקונה מפונדק זה אחר השבת גם מי שלא נתבשל עבורו עושה איסור מסייע ידי ע"ע לכה"פ ויש לחוש גם משום לאו דלפ"ע:
ב') וזאת לו זאת לפר"מ נ"י שמסופק אם פליטת הכלים שנתבשל בהם בשבת אוסר תבשיל שנתבשל בהם אחר השבת. לבאר דבר זה צריך אני להאריך קצת, הנה הטור יו"ד סי' קי"ג מביא ב' דיעות אם פליטת כלי שבישל בו העכו"ם אסור כמו התבשיל עצמו, דהרא"ש ס"ל דכ"כ האי לא אסרו ורשב"א ס"ל דאסור, ובב"י מביא דר"ן בתשובה מביא בשם הרא"ה להתיר ונתן טעם להתירא דכל עיקר שאסרו בישול עכו"ם הוא משום חתנות וזה ל"ש בבליעת כלים, וכ' הר"ן דיש להחמיר מאחר שהגאונים מחמירים, ובב"י כ' דבתוה"ב הארוך ב' דאסור כמו שמנונית הגיד דאינו רק משום מנהג ישראל קדושים ונהגו בו איסור ופליטתו אוסר ג"כ, וכן כחל וגבינה של גוי דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקנו:
וראי' זו של רשב"א ודמיונו לשמנונית הגיד אינו מכיר, דשאני שמנונית הגיד דאסרו משום לתא דגיד, ולהכי אסרו גם פליטתו כמו גיד עצמו, ושיטת הר"א שבתוס' ריש פגה"נ לפי דקיי"ל אין בגידין בנו"ט פליטת השמנונית אינו אוסר יותר מגיד עצמו, ותוס' ורשב"א חולקים עליו מכח ראי' וסוברים דפליטתו אוסר דכיון דאסרו משום גיד עשאוהו ככל איסורים שיש בהם טעם, ובמק"א אמרתי טעם לשבח שאסרו שמנונית בנ"ט הגם דבגיד עצמו ליכא נ"ט עפמ"ש הרשב"א בתוה"ב ומובא בטור וב"י סי' ק"י וכ"כ רשב"א ביבמות דנהגו איסור בשמנונית הגיד משום דמראהו כמראה חלב ומשום לתא דחלב, ומשמעות ש"ס וכן רוב ככל הראשונים דמשום לתא דגיד אסרוה ומסתבר יותר מלומר דאסרוהו משום דדומה במראה לובן כחלב וכי יאסרו כל דבר השוה במראהו לדבר אסור, ונראה דוודאי עיקר הטעם שנהגו איסור הוא משום לתא דגיד שדבוק בו ביותר ויבואו לאכול מן הגיד עצמו אלא דמשו"ה לא היה פליטתו אוסרת יותר מגיד עצמו דאין בו בנ"ט, לזה צריכים לטעמו של הרשב"א דמוסיף כיון דדומה ונראה כחלב יטעו שאסור משום חלב ואם נתיר פליטתו יבואו לטעות דכל חלב פליטתו מותרת ותצא תקלה מחומרא זו שנהגו בו איסור לכן גזרו אומר לנהוג איסור גם בפליטתו וא"ש נכון ושם בארה:
לפ"ז בוודאי אין ראי' לרשב"א לשיטתו משמנונית הגיד דגם פליטתו אסור לבישול נכרי התם הוצרכו לאסור גם פליטתו משום חלב כמ"ש. גם דמיונו של רשב"א לכחל וגבינה יש לדחות דשאני כחל דאסרו משום חלב וכן גבינה משום תערובת חלב החמירו בשניהם לאסור גם פליטתם כמו חלב עצמה משא"כ בבשולי עכו"ם דאיסור חדש הוא משום חתנו' ובבלוע' דל"ש משום חתנות מנ"ל לומר דתקנו כעין דאורייתא ואסרו גם הפליטה, כ"ז הי' תמוה לי בהשקפה ראשונה:
עד שעיינתי בתוה"ב של הרשב"א בפנים ואותיות מחכימות ושם נאמר אחר שהביא דמיונות אלו כמו שמנונית וכחל וגבינה כתב וז"ל אע"פי שלא אסרו בישוליהן אלא משום גזירת בנותיהם ליכא למימר בגיעוליהן משום חתנות אלא בגופן ממש א"כ אף אנו נאמר שאין לגזור משום חתנות אלא באוכל בביתם אבל באוכל בשדה או בביתו לא אסרו, ולא כן הוא, וטעמא דכל שאסרו כעין דאורייתא אסרו עכ"ל הנה הרגיש הרגיש בעצמו דאם ניזל בתר טעמא של האיסור י"ל דלא אסרו ושאני שמנונית הגיד וכחל וגבינה כמ"ש לכן מדמה מלתא למלתא דאסרו בישול נכרי גם בבית ישראל אע"ג דליכא משום חתנות, ע"כ צ"ל כיון דאסרו עשו אותו איסור ככל איסורים שאסורים בכ"מ וה"נ אוסרת פליטתו הגם דבטל עיקר הטעם שמשו"ה נמנו לאסור דהשוו איסור זה לשאר איסורים דלא נטעה להקל בפליטת שאר איסורים:
ואחר הוצעה זו נבוא לנדון שלפנינו אם פליטת כלי שנתבשל בו בשבת אוסרת או לא, לכאורה תליא בשיטת רא"ה ורשב"א בבישול עכו"ם, לרא"ה דאזלינן בבישול נכרי בתר טעמא ולא אסרו פליטתו כיון דליכא משום חתנות, ה"נ במבשל בשבת דאסרו משום קנסא, פשוט דקנסא ל"ש בפליטת הכלי דמה הנאה יש לו בבלוע שבכלי נהפוך הוא דע"י שנבלע בכלי הוא מפסיד מתבשילו ואינו נוח לו כלל, אבל לרשב"א דס"ל דפליטת כלי מבישול נכרי הגם דליכא משום חתנות כעין דאורייתא אסרו שיהיה גם פליטת כלים אוסרת הה"נ במבשל בשבת אוסרת פליטת הכלים כמ"ש כן נראה לכאורה:
ויש לחלק ולומר דבבישול נכרי החמירו בפליטת הכלי כעין דאורייתא דדמיא לשאר איסורים כמ"ש רשב"א בתוה"ב אבל מבשל בשבת דבלא"ה אינו דומה לשאר איסורים דלא אסרוהו לעולם רק לדידי' וא"כ לא קנסוהו רק לאסור לו התבשיל עצמו ולא הפליטה דאינו נהנה ממנה ואפשר גם הרשב"א מודה להרא"ה והבן:
אלא דרשב"א בתשובה סי' קע"ה כ' דמבשל לחולה בשבת מותר הכלי אחה"ש ואפי' התבשיל עצמו מותר אפי' לר"י הסנדלר, דדוקא במבשל באיסור אסרו אבל לחולה מצוה לבשל ומותר אפי' לר"י הסנדלר וכ"ש לר"י ור"מ, אלו דבריו ז"ל. וציין עליו המג"א רס"י שי"ח וכ' דמרשב"א משמע דהקדירה ג"כ אסורה, והמשמעות הוא מדכ' דמבשל לחולה הקדירה מותרת כיון דלא נעשה אפי' איסור שוגג ואפילו לר"י הסנדלר מותר כ"ש לר"מ ור"י, משמע דוקא מבשל לחולה, אבל מבשל באיסור אסור לכ"ע אפי' לר"מ ור"י, ונראה דל"ל חילוק הנ"ל אשר רצינו לחלק בין הפרקים ואזיל לשיטתו דס"ל בבישולי עכו"ם גם פליטת הכלים אוסרת דכל דתקון כעין דאורייתא תקנו וכמו כן במבשל בשבת, והמחבר ביו"ד סי' קי"ג כ' כלים שבישל בהם עכו"ם צריכים הכשר ומביא די"א דא"צ הכשר ובכ"מ שמביא דיעה ראשונה סתם ושנייה בשם י"א עיקר להלכה כדיעה דמביא סתם, והב"י בבדה"ב כ' דרבו האוסרים על המתירים, ולפמ"ש דפליטת כלים שנתבשל בהם בשבת תליא בשיטות הנ"ל, ממילא נקטינן גם בכלים שנתבשל בהם בשבת לחומרא דצריכי' הכשר:
אמנם כן יש לצדד להקל דבאמת בתשובת רשב"א אינו מפורש דפליטת כלים שנתבשל בהם בשבת אסורה אלא דמשמע להמג"א כן מדכ' דמבשל לחולה מותר לר"י הסנדלר וכ"ש לר"מ ור"י, משמע אבל מבשל באיסור אסור, ואפשר לדחות דרק על היתר התבשיל קאי הרשב"א אבל בבלוע אפשר דלא אמר בו הרשב"א איסורא אפילו בישל באיסור. ועוד קאמינא הרי הב"י בבדה"ב מביא בשם רי"ו דרוב פוסקים ס"ל להתיר הבלוע מבישולי נכרי', והב"י כ' דלא דיבר נכונה בזה, אדרבא רוב הפוסקי' ס"ל כרשב"א לאיסורא, משו"ה נקיט בחבורו בשו"ע לעיקר כדעת האוסרים הגם דמילי דרבנן היא, דאזיל בתר רוב דיעות, ולפמ"ש דיש לחלק חילוק רב בין בישולי נכרים לבין מבשל בשבת, ואפשר רוב הפוסקים דס"ל בבישולי נכרים דאסור מודים להרא"ה בפליטת כלים שנתבשל בהם בשבת, ואין לפנינו מי שאוסר אלא הרשב"א בתשובה הנ"ל וכיון דמילי דרבנן וקנסא הוא נ"ל לסמוך עכ"פ בדיעבד אם כבר בישל בתוך הכלים בשבת, הגם דנראה מגדולי אחרונים שאחר המג"א דלא נחתו למ"ש ועיי' פרמ"ג ר"סי שי"ח נלפע"ד דהמקיל לא הפסיד:
ועלה במחשבה לפני דתבשיל שנתבשל בשבת מותר לבטלו אחר השבת לכתחילה דדי לקונסו בעין שלא יאכלנו עד שיערב, ומנא אמינא לה משיטתו של רבינו יונה שבראש פסחים ל' דס"ל דחמץ לאחה"פ מותר לערב לכתחילה והרא"ש חולק עליו דרבא לא שרי אלא כשנתערב ממילא דהוי ככל שאר איסורי' דאם בטלו במזיד אסור, ונ"ל מה דפשיטא לרבינו יונה דמותר לערב לכתחילה מלבד דמסברא כן הוא דדי לקונסו אם לא נתיר לו אלא ע"י תערובת, גם יש לדייק כן מדברי רבא דאמר אח"ז מותר משמע דשרי לגמרי משו"ה ס"ד דש"ס דמותר לגמרי עד דמקשה והא ר"ש קנסא קניס, ומתרץ כי קניס בעינא וגם רבא להכי אתכווין, וצ"ל הא דאמר רבא מותר והא אסור לו עד שיתערב, מזה יש לדייק דמותר דקאמר היינו דבידו להתיר לעצמו דמותר לערבו. ורא"ש חולק עליו נ"ל לאו מסברא חולק דוודאי יש לחלק בין חמץ אחה"פ לשאר איסורים דסגי לקנסו שלא יאכל עד שיערבו תחילה אלא דנראה לו כן מלשון הש"ס דקאמר כי קניס בעין בתערובת לא קנס, מדלא אמר יותר דמותר לערב ש"מ דאסור לערבו ובתערובות היינו שכבר הוא בתערובות ממילא לא קנס והא דקנס כ"כ משום דהשוו חמץ אחה"פ בדבר זה כמו חמץ לפני זמנו דאסור לערב לכתחילה:
לפ"ז מבשל בשבת דאסור משום קנסא גם הרא"ש מודה דמותר לערב לכתחילה דסגי לקנסו שאסור לו עד שיערב תחילה, ומ"ש הרא"ש כמו כל שאר איסורים זה דוקא בחמץ אחה"פ דעשאוהו כלפני זמנו, ועוד חמץ אחה"פ אסור לכ"ע כמ"ש הר"ן ריש פסחים והוכיח כן מרפ"ק דחולין, א"כ דמי לכל שאר איסורים דאסורים לכ"ע, אבל מבשל בשבת דלא אסור לעולם רק למבשל עצמו או למי שנתבשל בשבילו לא דמיא לשאר איסורים ומודה הרא"ש דמותר לערב לכתחילה, ועיי' בש"ך יו"ד סי' קי"ג ס"ק כ"א שכ' ואם נתבשל בהם בדיעבד וכו' אבל לכתחילה לא הגם דבישולי עכו"ם קיל כמו פת של נכרי דבטיל חד בתרי ס"ל דאסור לערב לכתחילה משום דדומה לשאר איסורים דאסור לכ"ע משא"כ מבשל בשבת, ועוד מבטל בשבת משום קנסא די למקנסי' דצריך לבטלו. והא דבמבטל איסור לכתחילה דאסור ג"כ רק למבטל או למי שנתבטל בשבילו מ"מ לא לישתמיט מי שיתיר לערב ולבטל כל התערובת ונראה לכאורה דאסור, באמת יש לחקור עד"ז ומסברא נראה שהוא אסור כיון שמפני זה עצמו קנסוהו מפני שביטל לכתחילה, ורצה לעשות מן האיסור היתר, והרי לו מה שרצה לאכול האיסור בתערובות הגם שעכשיו צריך לערב כל התערובת בתרי או בס' מ"מ לא מצאו די לקנוס בכך, משא"כ במבשל בשבת וזה חילוק מובן ועיי':
והנני מוסיף והולך דסגי בחד בתרי כמו בחמץ אחה"פ דס"ל לרוב ככל ראשונים חוץ הטור סי' תמ"ז דסגי חד בתרי וטעמם ונמוקם עמם דסגי לקונסו בזה דאסור לו עד שיהיה מעורב בתרי, הה"נ במבשל בשבת דסגי בקנס זה, ואפי' לשיטת הטור דבעי ס' ועיי' קרבן נתנאל פסחים ל' שכ' דנפקא ליה לטור ממ"ש הרא"ש דהוי ככל איסורים דאין מבטלים לכתחילה משמע לטור דה"ה דבעי ס' ככל איסורים, י"ל דוקא בחמץ אחה"פ דאסור לכ"ע הוי ככל איסורים, וכן משום חמץ לפ"ז עשאוהו ככל איסורים אבל במבשל בשבת גם הרא"ש מודה, דליכא טעם דאיתא בחמץ אחה"פ דלא דמי' לשאר איסורים כמ"ש. ותמה אני על הפרמ"ג רס"י שי"ח שכ' בפשיטות שבעי ס' דחמור מבישולי נכרים ולא ידעתי מנ"ל לומר כן, נהפוך הוא דיש להקל בו טפי מטעמי' שכתבתי וכנלפע"ד וכ"ש דאין להחמיר כ"כ בפליטת הכלים דבלא"ה תליא בשיטות אי פליטת כלים אוסר בבישול נכרי' והפרמ"ג הפריז על המדה במחכ"ת:
ואחר דברים הדברים האלו נקיטנא בקצרה דינים היוצאים לנו מדברינו, א') גם לפי מה דמשמע ליה למג"א ושתקו לי' אחרונים הבאים אחריו מתשובת הרשב"א דפליטת הכלים אסורה ואוסרת התבשיל שנתבשל בתוכה, מ"מ מותר למי שלא נתבשל בוודאי עבורן לקנות מן הפונדקי מתבשילין שנתבשלו בכלים אלו דהא לא נהנה הפונדקי מבליע שיש בכלי דבשביל זה לא יקנה ביוקר ועיי' או"ח סי' תס"ז. ב') נראה דיש להקל בפליטת הכלים אפי' למבשל עצמו מטעמי' שכתבתי דרוב או כ"ע מודים דפליטה זו מותרת ועכ"פ בדיעבד שכבר נתבשל דיש להתיר התבשיל, כעין כלי שאב"י דהכלי אסור והתבשיל מותר ועיי' בהג"א שילהי ע"ז כיון דכלי אסור שוב ל"ש שיבשל בו. ג') תבשיל שנתבשל בשבת נ"ל דמותר לערבו לכתחילה וסגי בביטול חד בתרי כנ"ל להלכה ולמעשה לא סמך לבי להקל נגד גדולי האחרוני' רק לענין פליטת כלי דמותר לבשל בקדירה לכתחילה חד בתרי וכ"ש בכלי שדרכו להשתמש ביותר מחד בתרי דאיכא נמי שיטת רשב"א דמותר לבשל לכתחילה בכל איסורים אפי' דאורייתא, הגם דלהלכתא לא נקטינן כוותי' מ"מ חזי לצרופי כאן, ויצאנו גם ידי תשובת רשב"א לדעת המג"א, ועיי' כעין זה בב"מ סי' ו' סעיף י"ז. הנלפע"ד לפום רהיטא הוצעתי לפני מע"כ י"נ נ"י ודוד יבוא עד הראש למשקל במאזני שכלו ועיניו לנוכח יביטו הבטה לטובה במ"ש, ואם ימצא כי יש בפליטה זו שפלטתה קולמסי במושכל הראשון לפקפק יודיעני ויהי' הנשאר לפליטה גדולה, הכ"ד אוה"נ מברכו בברכת רפואה שלימה, וישוב לביתו בריא אולם ללמוד תורת ה' תמימה. פ"ב יום ב' פ' ראה תדי"ר לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל