אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה מה

תשובה מד

ה' ישפות שלום למע"כ ידי"נ חביבי הרבני המופלג בתורה ויראת ה' טהורה, מורג חרוץ מלא ברכת ה', הקצין הנכבד כש"ת מו"ה משה שענפעלד נ"י לאוי"ט אבן פנה בשבת תחכמוני בק"ק נייטרא יע"א:

יקרתו קבלתי שבוע זו, והיום פניתי מעט רגע לשום עין על דבריו הנעימים לנו ולהפיס דעתו על קושייתו על מתני' אבות פ"ה עשרה דברים נבראו בע"ש בי"הש, והוקשה לו מש"ס ר"פ ב"מ, בי"הש ספק יום ספק לילה תפשוט מעשרה דברי' שנבראו בי"הש והא מקרא מלא הוא וביום השביעי שבת וינפש, ולא נחה דעתו במ"ש התויו"ט כי עשרה דברי' אלו לא נבראו אלא עלו במחשבה וברצונו ית"ש על העתיד להיות כן כ"א בשעה הצריכה לכך. אעתיק למעלתו נ"י מ"ש הגאון קדוש ה' מהר"א ווילנא זצ"ל בביאורו על פרקי אבות וז"ל הטהור עשרה דברים נבראו וכו' כמ"ש ואין כל חדש וכו' ונאמר וישב הים וכו' לאיתנו ואמרו לתנאו, והכל היה בין השמשות כמ"ש ויכל אלקים ביום השביעי, והקשו והא נאמר וישבות ביום השביעי אלא בי"הש, ואמרו אדם שאינו יודע וכו' וז"ש כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות, ר"ל לאח"ז לעשותם עכשיו ברא בכניסת השבת עכ"ל ממש וכן הוא ברש"י במקומו והוא ממדרש רבה פ' בראשית עי"ש:

ובחי' אגדה אמרתי מ"ש רש"י מה היה העולם חסר מנוחה, בא שבת בא מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה והענין צריך ביאור איך שייך ויכל על מנוחה, ונ"ל ע"פי מה דאיתא במדרש תכלית הימים יום השבת, כי כ"י השבוע אדם טרוד בטרדת עו"הז על המחיה ועל הכלכלה, ויום השבת יום מנוח ואסור במלאכה, אז ימצא מרגוע לנפשו לקדש ולהכין עצמו שכולו שבת, וכן איתא במדרש כשנכנסו לארץ אמרה תורה זה פונה לכרמו וכו' אמר הקב"ה ביום השבת יעסקו בתורה וזהו כוונת המדרש מה היה העולם חסר מנוחה דעד שלא היה יום מנוח מיוחד לנוח בו לא היה תכלית לכל נברא לצרכי האדם, והאדם עצמו לא היה יכול לבוא אל תכליתו וכשבא שבת באה מנוחה אז כלתה ונגמרה המלאכה שהשיגה הבריאה תכליתה כאלו אזי כלתה והיינו ויכל אלקי' ביום השביעי, עם יום השביעי מלאכתו אשר עשה מ"ט משום וישבות ביום השביעי וכו' בזה ששבת מכל מלאכתו ביום הזה ויברך אותו ויקדש אותו שלא לעשות בו שום מלאכה, כלתה מלאכתו, ויש לפרש סיפא דקרא, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות ורבו הפירושי' בזה, ונ"ל דאלו היה הבריאה ע"ד שלא יצטרך אדם לעשות דבר לחרוש, לזרוע ולקצור כמו שהי' כשהיו ישראל במדבר היו כל הימים ימי שביתה ומנוחה לקדש עתותיו לה' להתבונן על תכלית האמיתי, לא היה יום זה מקודש ומבורך מכל הימים, כי אז ימצא מנוח מטרדות והבלי עוה"ז להשלים נפשו לה' ולקדש עצמו ולכן ברכו ה' ויקדשהו, והיינו ויברך אלקים אותו וכו' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות שיהיו ב"א עושים ולא ישבו בטל כנ"ל וי"ל ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת לדורותם היינו דבמדבר לא היו צריכי' ליום השבת כי כל ימיהם שבת לקדש ולטהר אבל ישמרוהו מיד כדי לעשות את השבת לדורותם כשיהיה זה פונה לכרמו וכו' אבל במדבר אלו נתן לנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו והבן:

ועד"ז יובנו דברי חז"ל בש"ס שבת כל האומר ויכולו בע"ש כאלו נעשה שותף להק"בה במעשה בראשית דתכלית הימים יום השבת, כי הוא יום מנוח והאדם פנוי בו לקדש ולטהר עצמו להוסיף דעה והשכל בתורה, ובמדרש הקהל עשה לך קהלות גדולות ביום השבת והיה דורש לפניהם הלכות שבת והלכות חג כדי שילמדו ממך דורות הבאים ללמוד עמהם האסור והמותר, וצ"ל תחלה אמר ודורש לפניהם הלכות שבת והלכות החג ומסיים כדי שילמדו ממך וכו' ללמוד האסור והמותר דכולל כל התורה, וגם מהו כדי שילמדו ממך דורות הבאים, הא משה לדורו הי' צריך לכך, ונ"ל דבאמת כשהיו במדבר כל יומא היה זמנא ללמוד עמהם כתות כתות, כי היו פנוים ממלאכתם עבודה ומלאכת מחשבת שאסרה תורה ולא היה משה בדורו צריך להקהל קהלות גדולות כאחד בשבת קדש דוקא, אלא בשבת דבר בעתו הלכות שבת וביו"ט הלכות החג, ובכל ימות החול האסור והמותר ואת המעשה אשר יעשון, אבל בדורות הבאים זה פונה לכרמו וכו' כ"י השבוע א"א ללמדם האסור והמותר אפי' בזאח"ז כי כולם טרודי', יצא אדם לפעלו כשור לעול וכחמור למשא ואין פנאי לישא עליו משא דבר, לכן יום השבת זמנו להקהל קהלות ולדרוש לפניהם כמין חומר, להביע אומר ודברים דבר הלכה ילכו בה כל השבוע כולה, וזה כוונת המדרש עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניה' הלכות שבת והלכות החג בחג, ובימיו לא היה צריך יותר אלא לומר הלכה בזמנה בשבתות ובחגים, כדי שילמדו ממך דורות הבאים לעשות קהלות גדולות לומר לפניהם האסור והמותר על הכלל כולו של תורה יצא ידי חובתו ללמדם המעשה אשר יעשו בימות החול ולא ישכחו רישם מלעשות דבר יום ביומו וא"ש וזה נ"ל רמז רמזו לנו חכמינו ז"ל שאמרו בש"ס פסחים איזהו בן עו"הב זה המשייר מקדושא לאבדלתא ופירשו הראשונים לשייר מיין קדוש לאבדלתא, ותמוה וכי א"א לקנות עו"הב רק בדבר זה עד שאמרו זה המשייר וכו' וגם צ"ל מה מצוה זו ומה טעם יש בה לקיים מקדושא לאבדלתא, ונ"ל ע"פי הנ"ל דשבת קודש הוא בלתי לה' לבדו ישמע ויוסיף לקח, דרך ילך בה אחר השבת, ועי"ז יזכה לחיי העו"הב ליום שכולו שבת אבל אלו שהולכי' בשבת לב"הכנ ושומעים קול מבשר צדק בקהל רב, ובמ"ש לא יזכר ולא יפקד עוד ולא יעלה על לב לעולם מה ששמעו ולמדו או ראו בש"ק במה יזכה לחיי העו"הב ביום זה לא סגי ליה לזכות ליום שכולו שבת, לזה תיקנו לשייר מקדושא לאבדלתא, אם לא כל אדם זוכה שיהיה כל ימות החול כביום השבת אבל ישתייר ממנו קדושה גם בחול, והיינו איזהו בן עו"הב זה המשייר מקדושא לאבדלת' ביום השבת כולו טהור קדוש יאמר לו וגם בימות החול נשאר מקדושה זו עד"ז יזכה לחיי העו"הב וא"ש נכון. ונחזור לדברינו דתכלית הבריא' היה יום השבת כמ"ש אבל תליא ברצון האדם אם פונה עצמו ביום השבת ומבין כי זה תכלית כ"י חייו ואומר ויכולו בע"ש ויכל אלקים וכו' ויקדש אותו כדי שלא תהיה הבריאה לריק כלא היה, כ"ז תלוי באדם שיבין כל אלה ויפה אמרו נעשה שותף במעשה בראשית כאלו הוא שותף בבריאה דבדידי' תליא והבן ומדי דברי בענין שבת ויו"ט אציע פה מה שחדשתי עש"ק בי"הש העבר על קושי' הרמב"ן על רש"י והוא מהמכילתא כל מלאכה לא יעשה אפי' ע"י אחרים, והקשה רמב"ן אם אחרי' היינו ישראל הוא עצמו מוזהר ואם מטעהו עובר משום לפ"ע ואם אחרים נכרי ליכא רק שבות, ועיי' בפנים יפות ישוב לזה. והיה נ"ל ליישב דמשכחת לה באופן שעושה המשלח מלאכה ומצוה לאחר לעשות עמו ושנים שעשו מלאכה פטורים, ומותר לשני לסייעו ולאו בר חיובא הוא בדבר זה ומשלח כ"הג עשה את כולו דל"ש בזה אין שליח לד"ע דהא השליח מותר לעשות וכל דשליח לאו בר חיובא הוא יש שליח לד"ע כמבואר בריש ב"מ. אלא דלפמ"ש הבית מאיר בסי' ה' זה ליתא לדינא דמ"מ פטור כיון שעכ"פ נח ולא נעשית מלאכה שלימה ע"י ישראל כי כל חד מינייהו לא יגע רק בחצי מלאכה. ולכן נ"ל די"ל דמשכחת לה באופן שמצוה למי שהוא ספק גדול ספק קטן וכתבו גדולי האחרונים דבזה לא אמרינן לכ"ע ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא דמי שהוא גדול אסור להכניס עצמו בספק ועל זה גופו מצווה ועומד אבל מי שהוא ספק בר חיובא שמא קטן הוא ומותר באיסורים ובמלאכת שבת ומשום ספיקא שמא גדול הוא אין עליו החיוב להחמיר מספק כיון דעל זה גופו אנו דנין אם הוא בר חייובא וחייב להחמיר בספק, וקיימתי זה מנפשאי ואח"כ מצאתי בפ"י קידושין ס"ג. ולפ"ז גדול המצווה לספק זה דמותר לו לעשות מספק לא שייך גביה אין שליח לד"ע, משום דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים דהא מותר לו לעשות מספק, אבל משלח זה אסור לו לצוות דיש שליח לד"ע כ"הג, כיון דשליח לאו ב"ח הוא מספק, והוא אסור לו לצוות שמא גדול הוא והמשלח שהוא ב"ח אסור לו להכניס עצמו בספק דשמא שלוחו גדול הוא, ועונש ליכא כמו בכל ספק, אבל איסור איכא ככל ספק דאורייתא והבן הכ"ד א"והנ דש"ת טרוד מאוד חותם בברכה מרובה. פ"ב יום וי"ו עש"ק י"ד שבט תרכ"א לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה