כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה מד
יוסיף דעת יוסיפו לו ברכה ושנות חיים ה"ה י"נ הרב הותיק מלא וגדוש חריף ובקי המאוה"ג כש"ת מו"ה יוסף העניק נ"י ראש ב"ד ומורה לעדתו בק"ק נייטרא יע"א:
בחפשי בין המכתבים בא לידי גי"ה, ראיתי מעשה ידי אצבעותיו ונזכרתי כי עדיין לא קיימתי את אשר הבטחתי לפר"מ נ"י קודם החג שאקח מועד לשום עין על שאלתו, ופניתי אתמול לבא אל העיון והפסיקוני טרדות רבות, ואמרתי טוב שלא לאחר עוד ולבא בדרך קצרה, בפרט כי גוף הדבר אנו צריך אריכות לדינא כי הדבר פשוט כמ"ש פר"מ בגמר דבריו להיות כי האומן מילנער נוטל חלקו מגוף הפירות מקמח שטוחן ברחים ונחית מעיקרא לאריסות וזה ידוע ומפורסם שכן דרך כל האומנים של רחים כבר יצא י"ח, כי אין איסור בזה מדינא דאדעתי' דנפשיה עביד ואין בזה משום מ"ע להיות שידוע לכל כי כולם עושים כן וכ"ז מפורש ומבואר באר היטב, ומה טוב אם יעשה כתב קאנטראקט עם האומן קודם שיקרא שם ישראל השוכר הרחים עליו כמ"ש פר"מ נ"י מהיות טוב אל תקרא רע, אלא ריע אהוב אוהב את התורה ושומע לקול תורים ומורים בהלכה, אשריו שלו ככה:
ולכבודו כי רב אשעשע לפניו בדבריו אשר באו במכתבו, מ"ש בישוב קושית מג"א סי' רמ"ד ממתני' וירושלמי דשביעית והחזיק בעד הישוב שכ' בתוס' חדשים שם לחלק בין שביעית דאיכא פסידא מרובה ודבריו צריכים תבלין גם בשבת איכא פסידא כשישבות כל שבתות השנה, והוסיף פר"מ וכו' דבמכוין העתיק רמ"א השובה אשכנזית בסי' רמ"ד לענין קבולת שדה ובית דליכא פסידא אבל בסי' רמ"ג במרחץ ותנור דאיכא הפסד מרובה ל"ח לאורחים אלו דבריו, וכבר כתובים אצלי כדברים אלו בתשובה א' שערכתי בענין קבולת מה שתמה פר"מ נ"י על מ"ש אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס סי' ס' פי' הירושלמי דל"ח לאורחים היינו שלא יחשדוהו שעובר בפרהסיא ותמה הא מתני' שיעורא קיהיב משיפסקו ע"ע הרי דחיישינן שיחשדוהו שעובר בפרהסיא, לדידי לק"מ וכוונתו רצויה כיון דחשש מ"ע רחוק שיעיז בפרהסיא ואורחים גם ל"ש כל כי האי ל"ח משא"כ בשבת במקום דליכא פרהסיא חיישינן לאורחים כנ"ל פשוט:
ומדי דברי הנה הרמב"ם בפ"ו הלכה י"ד כ' חוץ לתחום מותר בקבולת, וצ"ע לפמ"ש בפי' המשניות במרחץ דיש משום מ"ע וחה"ש דנכרים שרוחצים בו ואומרים רחצנו במרחץ פלוני ויש חה"ש למי ששומע זאת לפ"ז גם חוץ לתחום יהי' אסור, ועל פי' המשניות ל"ק דהיה אפשר לומר דמפרש הא דשמואל במ"ק דמחלק בין תוך התחום לחוץ לתחום קאי באבל כדמפרש ר"ת ולענין אבל ליכא משום חה"ש דנכרי כמובן ומשום מ"ע דישראל מחלק שמואל בין תוך לחוץ לתחום, כן י"ל, אבל בחבורו פוסק דקבולת אסור בשבת ומחלק בין תוך לחוץ לתחום א"כ קשה כהנ"ל, ואפשר לומר דליכא חשש חה"ש רק במרחץ שדרך הנכרים לספר זה לזה מתענוגיו ויאמר שרחץ היום במרחץ פלוני של ישראל, אבל בבנין ושדה אין דרכם לספר זה לזה ועדי' קשה דהי' ליה לרמב"ם לחלק בין מרחץ לבית ושדה לענין התירא דחוץ לתחום, שוב ראיתי בס' תוס' שבת שכ' דוקא במרחץ ששם ישראל עליו ביותר חיישינן כ"כ אפי' למ"ע של נכרי ובאמת גם חוץ לתחום אסור דלא כב"ח דכ' במרחץ חוץ לתחום מותר, ובבנין בית ושדה אין שם ישראל נקרא עליו כ"כ בזה מצינו חילוק בין חוץ לתוך התחום ומשו"ה לא נזכר בש"ס ופוסקים החילוק בין חוץ לתוך התחום במרחץ אלו דבריו ז"ל והנה מלבד שדוחק לחלק בין שמו עליו דמרחץ לדבית ושדה, כ"ש בבונה כותל בביתו וחצירו שכ' הרמב"ם שכבר נקרא שם ישראל עליו מאז, גם קשה הו"ל לרמב"ם לחלק בין מרחץ לבית ושדה לענין חוץ לתחום, וי"ל משום שלא נזכר בש"ס מפורש חילוק זה לכן לא כ' כדרכו אלא דקשיא לי הא מתני' דע"ז בכל מקום לא ישכיר לו מרחצו וכן רשב"ג דאמר לא ישכיר אדם מרחצו משמע דליכא חילוק בין חוץ לתוך התחום, ועכ"פ י"ל מדסתמא קאמר דאפי' חוץ לתחום אסור, ולשיטת הרמב"ם ולפי מ"ש בס' ת"ש מרחץ שאני א"כ מאי קדייק הש"ס ומקשה מרשב"ג דוקא מרחץ אבל שדה שרי, י"ל לכן נקיט מרחץ דקמ"ל דאפי' חוץ לתחום אסור אע"ג שאין לחוש במרחץ משום חוה"מ מ"מ אסור משום מ"ע דנכרי בשבת ויו"ט, אבל בשדה מותר חוץ לתחום באופן שמשכירו לזמן שאין חוה"מ בתוכו ולזמן שיש חוה"מ בתוכו פשיטא שאין חילוק בין חוץ לתוך התחום, אבל במרחץ איכא רבותא וצ"ע:
והנלפע"ד בכוונת פי' המשניות ולהסיר מעליו כל קושיות הנ"ל הוא, די"ל שהביאו להרמב"ם לומר דיש במרחץ משום מ"ע וחה"ש דנכרי משום דקשיא ליה קושית המג"א הא אין ישראלים רוחצים בשבת, ומ"ש המג"א דנראה שהעשן יוצא לא נ"ל לרמב"ם לכן התחכם לומר שיש חה"ש דנכרים הרוחצים ומספרים זה לזה, ונ"ל דאין חה"ש לגבי נכרי דיאמרו דלא משמרי ישראל שבתא בשביל זה, דגם בדידהו איכא טובא דמחללי יום חגם כפלי כפלים, אלא שמלתא דמתעבדא בפרהסיא הם מוחים בכל תוקף ועוז ומענשים ע"ז וכשיודע להם שישראל זה מחלל שבת בפרהסיא כדי להרויח, יאמרו שמחללים שבת בפרהסיא באין מוחה והותרה הרצועה לגמרי וזה חה"ש גדול כנ"ל בכוונתו, והא"ש כי כ"ז במקום שיש קבוץ עם בני ישראל במקום ההוא, או תוך התחום דשכיחי ישראל בשבת והולכים ומטיילים שם ורבים מישראל רואים ושותקים ש"מ דניחא להו והותר הדבר, אבל חוץ לתחו' שאין שם ישראלים אחרים בשבת ולא שכיחי ליכא חה"ש אצל הנכרים כי אולי לא נגלה הדבר לרבים, והא"ש ג"כ דלא קמ"ל במתני' וברייתא דרשב"ג דחוץ לתחום שרי כמו דקתני בברייתא דירושלמי שמביאי' התוס' דמחלק בין תוך לחוץ לעיר דבמרחץ ליכא רבותא דחוץ לתחום מותר כיון דליכא רק משום מ"ע דנכרים וחוץ לתחום דליכא רבים ישראלים פשיטא דליכא חה"ש דנכרים אבל בבנין בית דאיכא משום מ"ע דישראל הו"א לחוש לאורחים כקושי' מג"א קמ"ל דלא חיישינן דלא שכיח שיתארח ישראל בשבת למקום שאין ישראל דר שם והוצרך שמואל להשמיענו כ"ז וכן בברייתא בירושלמי כנ"ל נכון וקרובים דברינו למרכז האמת בכונת הפי' משניות בעזה"י:
שוב ראיתי במכתב פר"מ נ"י שהרגיש מדסתם רשב"ג ואמר לא ישכיר אדם מרחצו משמע אפי' חוץ לתחום ומ"ש להביא ראיה מזה דבמרחץ קבולת מדינא אסור אין לו מובן הא באמת הוא משכירו וליכא רק מ"ע שלא ידעו שהשכירו ויאמרו שכיר יום הוא אבל חוץ לתחום שרי:
ולדידי נראה ליישב עוד מלבד מ"ש לעיל עפ"י הרמב"ם דבאמת הרגיש הב"ח למה חוץ לתחום שרי הא כ"מ שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור, ותי' כיון דדרבנן הוא לא חיישינן כ"כ אפי' בח"ח ועיי' בטו"ז סס"י רמ"ג וי"ל כיון דאיכא תנאי דלא חיישי בח"ח למ"ע ואנן קיי"ל להחמיר לא מחמרינן רק בדאורייתא אבל לא בדרבנן כיון דאיכא מאן דלא חייש כלל למ"ע בח"ח, אבל האי תנא דחייש למ"ע בח"ח אפי' בדרבנן חושש וי"ל דרשב"ג הכי ס"ל, עוד נ"ל דצ"ל לפום רהיטא ניחוש למאן דעירב ויצא חוץ לתחום וכבר הרגיש בזה בס' תוס' שבת וכ' דצ"ל דל"ש כ"כ כיון דאין מערבין אלא לדבר מצוה, אלו דבריו, ועיי' מג"א סי' תט"ו בשם ב"י דמערב ברגליו אפי' לדבר הרשות והיא שיטת הרשב"א שבב"י, וצ"ל דגם זה ל"ש מי שיערב ברגליו וישב כל ביה"ש שם, וי"ל רשב"ג ס"ל כמ"ד מערבין לדבר הרשות עיי' עירובין ל"א דלרבא תנאי היא, או ס"ל כר"מ במתני' מ"ט ע"ב דעיקר עירוב בפת ולדידי' מערבין בפת ואפי' לדבר הרשות כמו לדידן דעיקר עירוב ברגל דמערבין אפי' לדבר הרשות ועיי' זה בתוס' שבת סי' תט"ו, וי"ל דרשב"ג כר"מ ס"ל דעיקר עירוב בפת ומערב אפי' לדבר הרשות ושכיח הנחת עירוב בפת ולכן גם חוץ לתחום אסור, ומתני' א"ש יותר דסתמא ר"מ ושכיח לערב אבל להלכתא דקיי"ל דעיקר עירוב ברגל וזה ל"ש שישב שם כל ביה"ש, ובפת אין מערבין אלא לדבר מצוה ול"ש מי שיוצא ע"י עירוב חוץ לתחום ולכן מותר ועיי' היטב, וה' הטוב ייטיב לנו ולכל עמו, לחזות בנועמו הכ"ד הטרוד מאוד כותב בחפזון רב אוה"נ הדוש"ת. פ"ב כאור בקר ליום ה' ב' מ"ח תרכ"ז לפ"ק:
ה' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל