כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה לז
שנה טובה מתוקה ומבורכה, שמורה בכל וערוכה, מאלקי המערכה, לאחי חביב נפשי ידיד ה' הרב הגאון הגדול המפורסם צדיק ונשגב שמו, מתהלך צדיק בתומו, כקש"ת מו"ה שמעון סופר ני' אבדק"ק קראקוי יע"א, יחקק בה לחיים בספר, עבה"ג לא תופר:
יקרתך קבלתי בעידנא דטרידנא טובא מכל צד אין לשער, בכ"ז לכבודך כי רב והענין דוחק לצורך שעה, פניתי מעט לבוא בימי תשובה בתשובה מאהבה לפניך ע"ד שכתבת בענין כבוד המלכות לצאת לקראתו ביום הקדוש ביום הכפור הבעל"ט שחל להיות בשבת עם ס"ת ברחוב שאינה מעורבת ופשוט בעיניך דמותר איסור דרבנן לכבוד המלכות, הנה דבר זה מבואר בש"ס ברכות י"ט ע"ב מדלגין היינו ע"ג ארונות לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל לבד אמרו אלא אפי' לקראת מלכי או"ה שאם יזכה יבחין, ולפי פשיטות הסוגי אפי' משום מלכי או"ה התירו איסור דרבנן שאם יזכה יבחין וכן פסק הרמב"ם ספ"ג מהלכ' אבל אלא מדאמר ש"ס שם משום כבוד מלכות ל"ג בהו רבנן משמע דוקא משום כבוד מלכים דשייך במלכי ישראל לא גזרו אבל משום שאם יזכה יבחין לא התירו, וכן דייק המג"א סי' רכ"ד ס"ק ז' וכ' וצ"ל הא דאמר מדלגין היינו ואפי' לקראת מלכי או"ה היינו שיש מצוה, אבל לא מדלגי' ע"ג ארונות ש"מ משו"ה, וזה דוחק גדול, ונראה כשיטת הרמב"ם שמביא המג"א בעצמו:
והנה מלבד דמפשטות דברי ראב"צ נראה דגם לקראת מלכי האומות היו מדלגי' ע"ג ארונות ש"מ נ"ל דיש לרמב"ם לשיטתו ראי' דהכי הוא דבצל"ח הקשה קושי' עצומה על הרמב"ם דס"ל ספק דאורייתא רק מדרבנן לחומרא לא הי' צריך התרצן לומר דרוב ארונות יש בהן חלל טפח אפי' ספק אם י"ב פתוח טפח לישתרו דאין בספק רק איסור דרבנן והא כל בדרבנן התירו משום כבוד הבריות ולא מצא מענה לקושיתו אלא ע"צ הדוחק וצריך ביאור, ונלע"ד דמשו"ה הוצרך לומר דרוב ארונות יש בהן ח"ט משום דארב"צ ואפי' לקראת מלכי או"ה ג"כ היו מדלגי' וס"ל לתרצן בפשיטו' דמשום דאם יזכה יבחין לא התירו איסור דרבנן כדס"ל למג"א ממשמעות הש"ע באמת, דמשום שמא יזכה יבחין אינו כדאי להתיר אפי' איסור דרבנן משו' דאינו אלא שמא יזכה ואז יבחין, משא"כ משום כבוד מלך ישראל דוודאי איכא וכן במק"א דאיכא ודאי כבוד הבריות, לכן אמר דרוב ארונות פ"ט ורבנן אסרו משום גזירה יש בהן אטו אין בהן וכיון דאינו רק משום גזירה בעלמא דקיל טובא, וגם כיון שאסרו בכ"מ ולא התירו רק לפעמים לרוץ לקראת מלכים דלא שכיח כ"כ ליכא מקום למגזר כ"כ יש אטו אין בהן פ"ט, לכן גם משום שמא יזכה יבחין התירו הדבר הזה. אבל אם לא הי' רוב דאסור מדרבנן משום שגזרו אומר בכ"מ ספיקא דאורייתא מדרבנן לחומרא לא היו מתירי' משום מצוה כזו שאם יזכה יבחין ומדוייק היו"ד אמר משו' כבוד מלכי' לא גזרו דוקא גזרה לא גזרו אבל איסור לא התירו ומיושב קושי' הצל"ח על הרמב"ם ועיי' ומינה דמוכח לרמב"ם לשיטתו דהא דאמר מדלגין היינו ע"ג ארונות וכו' אלא אפי' למלכי או"ה קאי ג"כ על מדלגין היינו ע"ג ארונות, ודינו של הרמב"ם מוכרח לפי שיטתו כנ"ל:
אלא דקושי' מג"א עצומה מדל"א ומשום שמא יזכה יבחין ש"מ דמשו"ה לא התירו וראיתי בגליון ש"ע של אבינו הקדוש מאוה"ג זצ"ל שכ' יישוב לזה וז"ל הטהור ולפענ"ד נראה דבמלכי או"ה דשייך אם יזכה יבחין לא הוי צריך לשנוי', דפשיטא שדוחה מצות דרבנן דזה מקרי כבוד שמים ומעיקרא לא הוי קשי' אלא מלקראת מלכי ישראל שהוא רק כבוד הבריות ומשני טומאה דרבנן התירו וזה נ"ל ברור בדעת הרמב"ם דלא ס"ל לחלק בין מלכי או"ה למלכי ישראל עכ"ל:
וכשאני לעצמי נ"ל ביישוב הרמב"ם בשנאמר מלתא בטעמא הא דמצוה לילך לקראת מלכי או"ה שאם יזכה יבחין ומג"א נדחק בטעמו ולפע"ד נראה שזה כבודו של מלך המשיח שיתראה לעתיד שכבודו גדול מכבודם של מלכי או"ה ויתראה כבודו לעיני הרואה מאז כבודן של מלכי או"ה ואין האור ניכר וכו' ועי"ז תתרבה כבוד מלך המשיח, ולכן במה דמסיים משום כבוד מלכים לא גזרו נכלל ג"כ דמשו"ה מדלגין ע"ג ארונות אפי' לקראת מלכי או"ה משום כבוד מלך ישראל שאם יזכה יבחין וזהו כבודו ומ"מ לולי דרוב ארונות פ"ט לא היו מתירין מפני ספק שאם יזכה ויבחין ויתרבה עי"ז כבוד מלך המשיח כנ"ל נכון מאוד בעזה"י:
ולדינא נ"ל כיון דרמב"ם מפורש כ' בהלכ' אבל דאפי' מפני מלכי או"ה מדלגי' ע"ג ארונות וכן נראה מפשטות דברי ראב"צ ודיוקא של המג"א כבר נסתלקה מפי סופרים של אבא ודידי וסתירה זו בנין היא לשיטתו של הרמב"ם דאין שום משמעות נגד זה, הגם דראי' שהבאנו לרמב"ם אינה אלא לשיטתו דספק דאורייתא מדאורייתא לקולא, מ"מ הגם דראי' ליכא אבל ליכא ראי' ומשמעות דלא כוותי' מהיכי תיתי להוציא דברי ראב"צ מפשוטן, והמוציאן מפשוטן עליו להביא ראי' וגם ביתר ראשונים ופוסקים אין לנו מי שכ' מפורש נגד הרמב"ם אלא דמשמע למג"א דלא כרמב"ם משתיקתו של המחבר מדין זה ביו"ד, וזה בוודאי צ"ע שתיקה זו למה, ולפמ"ש י"ל דרמב"ם לשיטתו הוכיח כשיטתו, ומחבר בשיטת רוב ראשונים אזיל דס"ד מה"ת להחמיר, ונקטי' כמחבר מ"מ כיון דמילי דרבנן הוא לא נייח דין המפורש ברמב"ם ופשטות דברי ראב"רצ מפני שתיקתו של המחבר ואנחנו לא נדע טעמו ונמוקו, ונקטי' להקל לפע"ד:
אלא דלפמ"ש י"ל ע"כ לא אמר ראבר"צ דהקילו אפי' משום שמא יזכה רק באיסור קל כזה שאינו אלא משום גזירה בעלמא ושם ל"ש כ"כ פ"ט אטו אין בו כיון דל"ש, אבל איסור דרבנן דעלמא לא התירו, ולשיטת הרמב"ם מוכרח דכן הוא לפי דברינו ביישוב קושי' הצל"ח ולהלכת' הגם דאינו מוכרח מ"מ י"ל כן באפשר, אמנם כן לפי דברת קדשו של אבא מאוה"ג זצ"ל דנראה לו דיותר יש להתיר לדלג עג"א לקראת מלכי או"ה שיש בו כבוד שמים, וכיון דהתירו כל איסור דרבנן משום כבוד הבריות כ"ש דהתירו איסור דידהו דעלמא לרוץ לקראת מלכי או"ה משום שאם יזכה וכיון דמילי דרבנן הוא אין להעמיק ולצדד צדדי' להחמיר וכיון דמספקא לן הדר הו"ל ספיקא דרבנן דס"ל לכמה פוסקים דאפי' בספיקא דדינא אזלי' לקולא ועיי' במנחת יעקב בסוף כללי ס"ס ובתחלת ספרו ובמק"א הארכתי בכללא דהאי מלתא מש"ס וראשונים ואכ"מ:
עוד פש גבן לברורי חדא מלתא קודם שנבוא לנדון שלפנינו, הנה המג"א כ' בשם ס' חסידים סי' תקנ"ז שכ' דאם ראה המלך פעם אחד לא יבטל יותר מלמודו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר ונראה טעמו כיון דאמר ראבר"צ ואפי' לקראת מלכי או"ה שאם יזכה יבחין דבמלכי או"ה ליכא מצוה לרוץ לקראתו לכבודו אלא משום שאם יזכה וכיון שראה פ"א תו ליכא משום שאם יזכה כשבא בחיל גדול יותר, לפ"ז מ"ש הרמב"ם בהלכ' אבל דמדלגי' ע"ג ארונות לקראת מלכי או"ה ג"כ דוקא פעם ראשון או בפעם שני וכ"פ כשבכל פעם בא בחיל וכבוד גדול יותר, והרמב"ם מסתם קסתם לן ומשטיחות דבריו משמע דומי' דלקראת מלכי ישראל דמותר בכל פעם אפי' באותו חיל ומ"ש אלא דקושי' ליכא על הרמב"ם דסתם ולא כ' מפורש לחלק כהנ"ל בין מלכי ישראל לאו"ה דכן דרכו בקודש בכ"מ שאינו כותב מה שאינו מפורש בגמרא, אלא משטיחות לשונו וכן מדאמר ראב"צ ולא לקראת וכו' אלא אפי' לקרא' מלכי או"ה ולפי שיטת הרמב"ם דמדלגי' קאי על תרווייהו משמע דשוי' בדינא כמו שדלגו עג"א לקראת מלכי ישראל כל פעם שבאו כן אפי' לקראת מלכי או"ה דלא כס"ח, ומסברא נכונים דברי ס"ח כיון שראהו פ"א ליכא עוד משום שמא יזכה וצ"ע:
ואחר התבוננות מעט לפי מסת הפנאי מצאתי מקום יישוב לסתימת הרמב"ם ומשמעות דברי ראב"צ דלא כס"ח ואומר מלתא בטעמא דמותר לקראת מלכי או"ה אפי' ראהו כבר באותו כבודו ע"פ שראיתי אחרי רואי בספר חמד משה שהעמיד דבריו על דברי מג"א שכ' משמע דוקא מלכי ישראל, ע"ז כ' וז"ל ורש"י בחומש בפ' וארא בקרא ויצום ואל פרעה מלך מצרים צום לחלוק לו כבוד בדבריהם וע"ש בילקוט הרבה מזה ומשמע דאף למלכי או"ה צריכי' לחלוק כבוד עכ"ל, והנה ראיתי מן רש"י וילקוט נכונה ואם כי מן ויצום אל פרעה הוא ע"ד דרושי ואפשר דראב"צ לא ס"ל בפרושא דהאי קרא כוותי' ועי' רש"י ורמב"ן שם פירושים אחרים, אבל מקרא דמלכים ששנס אלי' מתניו וירץ לפני אחאב ומדניאל דמביא הילקוט מפורש דצריכי' לחלוק כבוד למלכי או"ה, וראיתי במחצית השקל שנכנס לחלק דבפניו צריך לחלוק לו כבוד, אבל לרוץ כדי לראותו זה דוקא במלכי ישראל אבל למלכי או"ה ליכא מצוה רק כשעומד בפניו שידבר עמו במענה רך בכבוד והוד ודבריו באפשר נכונים ליישב הא דצוה ה' למשה שידבר עמו פא"פ רכות ולא קשות מפני כבוד מלך, אבל אלי' ששנס מתניו ורץ לפני אחאב זהו יתרת הכבוד ובשלילותו ליכא הורדת כבודו, אם לא שנאמר שהי' מוכרח לכך מיראתו אותו א"כ בלא"ה דחוי' ראי' הילקוט משם, והנלפע"ד בוודאי גם מלך או"ה צריך לכבדו ולנהג עמו בכבדות כל האפשר אבל בוודאי יש מצוה יותר ביתר שאת לכבד מלך ישראל וכתיב שום תשים וכו' שתהי' אימתו עליך ומנוסח הברכה אנו למדים החילוק שעל מלך ישראל שמברכי' שחלק ועל מלך או"ה שנתן ועיי' ט"ז רס"י רכ"ד ס"ק שנתן טעם על שמברכי' על חכמי ישראל שחלק ועל חכמי או"ה שנתן, וטעם זה בעצמו הוא בשינוי הברכה שעל מלכי ישראל ועל מלכי או"ה:
ואחר הוצעה זו אומר אני הא דאמר ראבר"צ ואפי' לקראת מלכי או"ה שאם יזכה יבחין משמע דמשום כבודו ליכא לאו דליכא מצוה לרוץ לקראתו כדי לכבדו אלא דמשו"ה לא היו מתירין איסור דרבנן רק משום כבודו של מלך ישראל כי רב הוא, לכן אמר משום שאם יזכה יבחין התירו איסור דרבנן, אבל היכא דליכא איסור מצוה לרוץ לקראתו כדי לכבדו וכן כיוצא בו ומיושבי' ראיותיו של החמד משה אשר חמד למו מן הילקוט כנ"ל ברור:
ויש להוסיף דברים הגם דאמר ראבר"צ דנגד מלכי או"ה לא התירו משום כבודו אלא משום שאם יזכה היינו לולי דאיכא משום שאם יזכה לא נמנו להתיר דבר זה לדלג ע"ג ארונות ומאחר שהתירו משום שמא יזכה יבחין שוב לא פליגו רבנן בדבר בין פעם ראשון לפעם שני ולא נתנו דבריהם לשעורי' בין בא פעם שני' בכבוד וחיל גדול יותר וכיון שהותר פ"א משום שאם יזכה הותר בכל פעם הגם דמשום שמא יזכה יבחין ליכא מ"מ הא מצוה איכא, וכיון שהתירו בפ"ר במלכי או"ה כמו במלכי ישראל שוב לא חלקו בין מלכי או"ה לישראל והתירו הדבר בכל פעם כיון דמצוה איכא הגם דליכא מצוה כ"כ במלכי ישראל כנ"ל נכון לדינא ממשמעות דברי ראבר"צ ושטיחות לשון רמב"ם, בעזרת מתנשא לכל לראש, חונן דעת לאדם לחקור ולדרוש:
והרוחנו עוד בדברינו אלו ליישב עוד הפעם דקדוקו של המג"א מדל"א משום כבוד מלכות ומשום שמא יזכה לא גזרו, ולמ"ש א"ש דהי' קשה עדיין למה התירו לדלג במלכי או"ה בכל פעם בלי הוספת חיל וכבוד כמו במלכי ישראל כדמשמע מדברי ראבר"צ, ולכן נקיט רק חד טעמא משום כבוד' היינו משום כבוד מלכות בין דישראל בין דאו"ה התירו בכל פעם לדלג ע"ג ארונות דמשום כבוד גם באו"ה איתא ודאמר ראבר"צ משום שאם יזכה יבחין היינו דלולי כן לא התירו כלל אפי' בפעם ראשון כדכתיבנא וא"ש נכון ועיי':
ודע דיש לי מקום עיון על קושי' ש"ס על ר"י אמר רב מראבר"צ דאמר מדלגי' היינו וכו' לקראת מלכי ישראל, י"ל הא דאמר ר"י א"ר המוציא כלאים וכו' דאין חכמה וכו' נגד ה' משום שצריך אדם למחול על כבודו שלא לעשות נגד רצון ה' שהוא כבודו ית"ש ונ"ר לפניו שאמרתי ונעשה רצוני וכבוד שמים מי ניתן למחול, וכ"ז באדם יחידי ואפ' ת"ח דכבוד דילי' הוא ויוכל למחול, אבל כבוד מלך דוחה ל"ת דגדול כבוד הבריות כ"ז שאינו מוחל ומלך אינו יכול למחול ע"כ דלאו דילי' הוא:
ומה שהבאני להערה זו לאשר בזכרון טוב לפני דברי קדשו של אבינו רבינו מאוה"ג זצ"ל ששמעתי מפיו הקדוש כ"פ כמעט בכל שנה בלמדנו מסכ' מגלה בישוב מ"ש רש"י ריש מגילה דפשיטא לרבא דמ"מ דוחה מגילה דגדול כבוד הבריות וכו' כ' דכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם והוא תמוה הא בש"ס ברכות מבואר דלא ילפי' מוהתעלמת דשאני איסורא מממונא וכבר עמד הפ"י מגלה בקושי' זו ונדחק:
ונפל מלתא בדעתו בשעת מעשה הכתיבה זו ליישב עד"פ דקושי' זו על רש"י מתורצת בירך קושי' אחרת שנתקשו בה פ"י וצל"ח ברכות על תי' ש"ס שאני איסורא מממונא הא נהפוך הוא דממונא חמירא בכ"מ דהא קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ועיי' תוס' ב"מ ספ"ק, ונ"ל הא בברכות על ר"י אמר רב קאי דס"ל הולכי' בממון אחה"ר י"ל דאין למילף איסור מממון דאולי דוקא בממון הקילה התורה משום כבוד הבריות, דאפשר דקיל מאיסור, והא"ש מ"ש רש"י במגלה דהא דפשיטה לי' לרבא דמ"מ עדיף ממגילה דגדול כבוד הבריות הגם דאיכא סברא דחמירא מגילה משום פרסומי ניסא דגדול כבוד הבריות שכ"כ עד דדוחה ל"ת שבתורה, ועדיין י"ל שאני מגילה מכל ל"ת משום פרסומי ניסא עדיף מכל ל"ת דהא דחי עבודה, לכן מביא רש"י דילפי' מוהתעלמת דאפי' ממון דחמירא להלכת' מכל איסורים שאין הולכי' בתר רוב בממון מ"מ ויתרה התורה משום כבוד הבריות שקל רבא בשקל זה כבוד הבריות דמ"מ נגד מגילה כן י"ל עד"פ:
אבל אין לדברנו קיום להלכה דקיי"ל אין הולכי' בממון אחה"ר וקיי"ל כרב המוציא כלאי' וכו' פושטן אפי' בשוק דאין כבוד הבריות דוחה רק איסור דרבנן או שוא"ת בדאורייתא חוץ בממון אפי' בקום ועשה כמ"ש תוס' שבועות פ' שבועת העדות:
והנה מ"ש הפ"י ברכות וצל"ח יש בתירוצם מן הדוחק, והעולה על כלנה יישוב המיישב דעת דברי קדשו של אבינו רבינו מאוה"ג זצ"ל דכוונת ש"ס ברכות שאני ממונא מאיסורא לאו משום קילותי' דממונא מאיסור, אלא משום דממון אתיהב למחילה חייב' התורה לבעל האבידה למחול על ממוני' נגד כבוד זקן שאינו לפ' כבודו וכן כל כיוצא בזה הנוגע לענין ממון אבל דבר איסור שהוא כבוד שמים לא ניתן ומי יוכל למחול וא"ש סוגי' דברכות, והא"ש מ"ש רש"י במגילה דילפי' מוהתעלמת כוונתו כמו דממון דאתיהב למחילה צריך למחול על ממונו משו"ה נמי מחלו רבנן איסור דידהו ופשיטא לרבא דמגילה נדחית מפני מ"מ דמחלו חכמים על דבריהם מפני כבוד מ"מ כמו דחייבה תורה שימחול בעל האבידה על ממונו מפני כבוד זקן שאינו לפי כבודו אלו דבריו הקדושים זצ"ל וש"י זכותו יגן עלינו כל ימי חיינו, ועיי' רש"י ברכות ד"ה בבית הפרס ובד"ה כל מילי דרבנן שכ' וז"ל ורבנן אחלוהו ליקרייהו נראה לעין תורתו של משה אמת דדרבנן נדחה מפני שאחולי אחלי ליקרייהו וה"ט דדבר שבממון נדחה מפני כבוד הבריות:
היוצא לנו מדברי קדשו דמלתא דממונא דאתיהב למחילה אמרי' גדול כה"ב משא"כ אסורא דכבוד ה' הוא לא ניתן למחול, כי כן י"ל ג"כ הא דאמר רב דאין כה"ב גדול כ"כ שדוחה ל"ת שבתורה דוקא כמו מוציא כלאים בבגדו שפושטו אפי' בשוק משום שצריך האדם למחול ע"כ עצמו נגד כבוד ורצון ה', וכ"ז אם הכבוד של עצמו הוא שאפשר לו למחול אבל מלך דכבודו לאו דילי' הוא אלא של רב עם הדרת מלך שא"א לו למחול מנ"ל דבכה"ג אמר רב דכבוד הבריות אינו דוחה לל"ת והא לולי דאמר רב ה"א דדחי כה"ב לל"ת שבתורה ואפשר בכה"ג לא אמר רב ולא צ"ל דראב"צ בטומאה דרבנן דוקא אמר וצ"ע לכאורה, ואחר התבוננת רגע ראיתי דלק"מ דהא המלך והעם כולם מחוייבים בכבודו של הקב"ה וצריכים כולם למחול על כבודם מפני כבוד ה' ורצונו של מלך עליון ית"ש ואין חכמה ואין תבונה של כ"ע כולו נגד ה' וא"ש פשוט:
ומדי דברי בענין זה ובמ"ש כי בדבר הנוגע לכבוד ה' יוכל וצריך המלך למחול ע"כ כי כולם חייבים בכבודו, כעין שאמרו בכבוד אב שהוא והיא חייבים בכבודו, אציע לפניך אחי מה שאמרתי מאז בביאור הפסוקים שמואל ב' ז' כתוב לאמור ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים, ויאמר דוד לפני ה' אשר בחר בי מאביך וכו' ושחקתי לפני ה' ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם אמהות אשר אמרת עמם אכבדה, והנה יש להרגיש טובא בפסוקים אלו במה שאמרה מה נכבד היום מלך ישראל בהגלות וכו' הא איפכא הוא שלא הי' נכבד אותו היום בהגלות נגלות כאחד הריקים, וכי דברה עם המלך כמתלוצצים ובוטה כמדקרת חרב בדברי חרופים, גם לפרש תשובתו לפני ה' אשר בחר בי וכו' על עם ה' על ישראל המה דבר שפתים ואך למותר מ"ש על עם ה' על ישראל, גם מה שאמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני צריך ביאור מה רצה ומה יתן ומה יוסיף התנצלות ונתינות טעם על מה שאמר, ונ"ל ע"פ שאמרו ז"ל מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול והטעם דכבוד לאו דילי' הוא אלא כבוד העם, וכ"ז אם בעצמו מצד מעלותיו אינו ראוי' להתכבד בכבוד מלכים, אבל אם הוא מצד עצמו ראוי לכל הכבוד הזה וכ"ש אם תרב גדולת מעלותיו עד כבר הראוי' לו לעצמו עולה על כבוד הציבור והוא מכבד עמו כי יקרא שמו עליהם בוודאי יוכל למחול ע"כ, והא"ש כראות מיכל ב"ש כי דוד מפזז ומכרכר לעיני כל מה שאין ראוי' לפי כבודו והוא מוחל ע"כ ואיך רשאי ע"כ שגאה וגאון בלבו כי הוא נכבד יותר מכל ישראל וכבוד דילי' הוא ואפשר לו למחול אמרה לו מה נכבד היום מלך ישראל שמראה בזה כי נכבד הוא בעצמו מכל ישראל ויוכל למחול על כבודו כי רב ועולה על כבודן של ישראל שהוא מלך עליהם בהגלות נגלות לעיני אמהות עבדיו כאחד הריקים ואינו חש לכבודן מזה נראה כי מוציא עצמו נכבד מכולם, והשיב לה דוד תשובה שלימה תשובה מאהבת ה' כי אני מוחל ע"כ לפני ה' אשר בחר בי וכו' לצוות אותו נגיד על עם על ישראל שהם עם ה' והוא ית"ש מלך עליהם מלך ישראל שמו ביחוד ואני והם מחוייבים בכבודו וכבוד כולנו מחול נגדו ושחקתי לפני ה' ואין גבהות לפני המקום, ואין חכמה וכו' נגד ה' ואמר עוד ונקלותי עוד מזאת שהייתי נגלה עוד בקלות יותר מזה אין להוכיח כי מתגאה אני שאני נכבד מכולם עד שאפשר ומותר לי למחול על כבוד עצמי כמו שאמרת מה נכבד היום גם אם נקלותי עוד יותר מזאת והייתי שפל בעיני בכ"ז לא נראה גבהות ורמות רוח בי אלא שאני שפל בעיני אלא כולם חייבים בכבודו ית"ש, ועם אמהות אשר אמרת היינו מה שנוגע ביני לאמהות עמם אכבדה שאיני מוחל על כבודי דלאו דידי הוא ומיושבי' כל הדקדוקי' והפסוקים יצאו מזוקקים:
ולתשלום הענין הנני מזכיר לפניך אשר כבר באזנך שמעת ממני שמע טוב בדרוש דשבה"ג דרוש ראשון בפרקא דכלה כאשר איוה ה' למושב לי על כסא הרבנות למלא מקום אבינו הקדוש זצ"ל אז אמרתי בהמשכת דברים אלו דבר דבור על אפניו דבר בעתו בש"ס ברכות כ"ח ע"א דאמרה לי' דביתהו דר"א לר"א דלמא מעברי' לך אמר לה לשתמש אינש יומא חדא וכו' אמרה לי' לית לך חיוורתא וכ' רש"י ונאה לדרשן להיות זקן, וצ"ל דמה שאמרה אח"כ ל"ל חיוורתא ואין ראוי' שיהי' נשיא ודרשן הול"ל לו מיד מעיקרא דדינא פרכא שאינו ראוי' לכך כלל, ולמה אמרה תחלה דלמא מעבירנא לך שהוא חשש בעלמא על לעתיד, ובתר שהשיב לה לשתמש אינש וכו' הדרה ואמרה לי' דלא נאה לו להיות נשיא והוא דקדוק עצים דבעי ישוב ואמרתי דבר בעתו מה טוב, כי מה שאמרה לו לבסוף ל"ל חיוורתא וראוי' לדרשן שיהי' זקן שיהיו דבריו נשמעים ע"ז יש להשיב כי קומרא דאבתי' אהני לי' כי ישמעו לדבריו הגם שהוא בעצמו רך בשנים יתכבד בכבוד אבותיו, האב מזכה ברא בנוי בחכמה וכו' וכן אמרו בשעה שקבלוהו נוקמי לר"א דהוא חכם ועשיר ועשירי לעזרא, ולכן הקדימה ואמרה לי' דלמא מעברין לך אח"כ כדעשו לר"ג, ואמר הוא לשתמש אינש וכו' היינו בוודאי כדי בזיון כשיעבירו אותו מאחר שעלה וירד מגדולתו, אבל מוחל הוא על כבודו ולא איכפת לי' אם יזכה להיות נשיא זקן יושב בישיבה יושב ודורש לזמן קצר, וע"ז אמרה לית לך חיוורתא ומצד עצמיותך אינך ראוי' והגון לכך להיות יושב ודורש, אלא שיש בך טעם זקנים זכות אבות ולכבודם תתכבד וכיון דלאו כבוד דידך הוא אינך רשאי למחול על כבוד אבותיך ונעשה לו נס ואהדרו לי' תמני סרי דרי חיוורא הראו מן השמים כי טעם זקנים יקח ויש בו דעת זקנים מלבד זכות אבות ראוי' לכך והיו במספר י"ח להודיע כי הוא איש ח"י רב פעלים מקבציאל וראוי' להיות נשיא בישראל:
והנני חוזר לדברינו ביישוב קושיתנו על סוגי' ש"ס ברכות, הגם שמלך שמחל ע"כ א"כ מחול מ"מ מקשה שפיר על רב מדר"א בר"צ דרצו לקראת מלכי ישראל דהוא והם כולם חייבים למחול ע"כ נגד כבוד המקום והוא נכון ופשוט, אלא דעדיין לא נחה ונתיישבה דעתי לגמרי די"ל שאני כבוד מלך שהוא עצמו כבוד ה' שמכבדין למלך בשביל שנתן וחלק לו הקב"ה מכבודו ית"ש וכן מברכי' על מלך ישראל שחלק ולמלך או"ה שנתן מכבודו וכו':
ובדרוש אגדה אמרתי מאז מ"ש רש"י בפ' ויגש ויפול על צואריו אבל יעקב לא נפל ולא נשקו ואמרו רבותינו שהי' קורא ק"ש, וצ"ל למה לא קרא ק"ש לפניו או לאחריו כמו יוסף שבוודאי הי' קורא ק"ש לפניו או לאחריו, וי"ל להיות כי מצינו שכיבד יעקב את יוסף בכבוד מלך כדאמרו וישתחו ישראל על ראש המיטה תעלא בעידני' סגיד ל', ולפמ"ש דמה שמכבדי' למלך הוא מפני שהוא נבחר מאת ה' וחלק לו מכבודו וזהו כבודו של מלך בו"ד שחלק לו מלך מלכי המלכים הקב"ה מכבודו ומי שפורק מעליו עול מלכות שמים ומקיל בכבודו, ומכבד למלך בו"ד נגרע כבודו של מלך בו"ד כמובן, ומקרא אני דורש בזה ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב, ובמדרש עם שונים הלכות אל תתערב והוא תמוה ונ"ל דאמר קרא ירא את ה' בני ועי"ז תהי' ירא גם מפני המלך כי חלק לו ה' מכבודו, ועם שוני' המשנים שאין להם יראת ה' ופורקים עולו מעל צואריהם לגמרי לולי יראת מלך בו"ד שאינו סובל עם בלי עול משפטים וחקים כל עם ועם ילכו בשם אשר בו יכונה ולא יהיו בלי דת המקשר אותם ולא יהיו כעיר פרוצה, והיינו ועם שונים שיראים את ה' מפני שיראים מפני עונשי המלך כי מלך במשפט יעמיד ארץ וחמת מלך וכו' אל תתערב, וא"ש המדרש עם שונים הלכות אל תתערב כי אלו שמחזיקים בדתם מפני יראת המלך שונים ומשנים ההלכות מזמן לזמן לפי המקום ושינוי העתים ומלכים ושרים מסכימים עמהם כי כן נכון לפי שכל אנושי, אבל מי שיראת ה' קודמת ליראת מלך בו"ד ונהפוך הוא שהוא ירא מפני המלך בשביל שמורא שמים עליו הוא פי מלך שומר על שבועת דברת אלקי' מפני שנשבע להקב"ה שיקיים דבריו איש כזה לא ישנה הלכות לפי המקום והזמן בהסכמת מלך ושרים כי את אלקים הוא ירא ואת מצותיו שמור ישמור ולעשות רצון ה' הוא חפץ והיינו ירא את ה' בני ועי"ז ומלך תירא מפני המלך, ועם שונים הלכות מזמן לזמן אל התערב והבן:
ואחר הוצעת דברים אלו מובן הא דקרא יעקב ק"ש בשעה שהתראה אל יוסף פא"פ לאשר כיבדו ליוסף בכבוד מלכים ולהראותו כי מכבדו בכבוד המקום שחלק לו מכבודו ולא מפני שהוא נבחר מאת פרעה מלך בו"ד לכן קרא וקיבל עליו עול מלכות שמים ומשו"ה מכבד אותו כ' חלק לו ה' מכבודו ונתן מהודו עליו ועי"ז נתעלה כבוד מלכותו של יוסף וא"ש נכון:
ולהיות כל מה שמרבי' בכבוד המלך ומברכי' שחלק או נתן מכבודו וכו' מתעלה כבוד ה' כי מכבדי' למכובדיו לכבודו, אפשר בכה"ג לא אמר ר"י אמר רב דכבוד הבריות כזה אין דוחה לאיסור, ול"א רק במוציא כלאים בבגדו וכדומה דליכא כבוד שמים אלא כבוד הבריות בוודאי מסתבר לעשות רצון ה' עדיפא מכבוד בריות, אבל בכבודו של מלך שיש בו כבוד ה' מנ"ל דאמר רב כה"ג אין חכמה וכו' נגד ה' שאינו נגד ה' רק לכבוד ית"ש כי הוא עשהו ולו הגדולה והתפארת שהוא המתנשא לכל לראש וצ"לע לפום רהיטא:
ולקושטא דמלתא לדינא מוכח מר"א בר"צ עצמו דאפי' לקראת מלכי ישראל לא שרי רק איסור דרבנן דהא אמר ראב"צ מדלגין היינו ע"ג ארונות שהם רק טומאה דרבנן לקראת מלכי ישראל ומלכי או"ה משמע כמו ארונות שדלגו לקראת מלכי או"ה כן לקראת מלכי ישראל דוקא ע"ג ארונות שהם מן הרוב שיש בהן חלל טפח, אבל ע"ג ארון שאינו מן הרוב שיש בהן חלל טפח דאיכא ספק טומאה דאורייתא אפ' לקראת מלכי ישראל דמברכי' שחלק מכבודו וכתיב בשלמה וישב שלמה על כסא ה' מ"מ לא שרי רק טומאה דרבנן:
ויש לעיי' לפמ"ש תוס' לקמן כ' ע"א סוף ד"ה שוא"ת דטומאת כהנים הותרה בקום ועשה משום כבוד הבריות ולא ילפי' מיני' דט"כ קיל דאינו שוה בכל לפ"ז לא צ"ל כדמתרץ תחלה כדרבא וכו' ורוב ארונות וכו' דאפי' טומאה דאורייתא נדחה מפני כבוד הבריות ועיי' רמב"ן בספרו תולדות אדם, ולפמ"ש מדאמר ראבר"צ מדלגי' היינו ע"ג ארונות וכו' ולא לקראת מלכי ישראל משמע דוקא ע"ג ארונות דליכא רק טומאה דרבנן, דאל"ה מאי קמ"ל הא טומאה דאורייתא נדחית, ועוד דמשמע מלכי ישראל דומי' דמלכי או"ה ובמלכי או"ה בוודאי רק בטומאה דרבנן דמשום שמא יזכה בוודאי לא התירו רק טומאה דרבנן לכל היותר, ולשיטת רש"י לקמן דבמת מצוה אין כאן דחי' דלא על מ"מ נאמרה תחלה א"ש כמובן ולתוס' ודעימי' לפום רהיטא צל"ע:
וזאת תורת העולה מדברינו, העולה לדינא לעניות דעתי, א') דיש מצוה וחיוב לכבד למלך א"ה ולנהגהו בכבדות ואפי' לצאת ולרוץ נגדו, ב') אפי' כבר ראה אותו ולא בא פעם שנית לא בחיל ולא בכח כבוד יותר מפ"ר, ג') אפי' איסור דרבנן נדחה מפני כבודו בצירוף שיש בו ג"כ משום שאם יזכה יבחין וכיון שהותר בפ"ר גם בפעם שני' ושלישי' עד אין מספר תדחה איסור דרבנן מפניו וסמוך לבי כיון דמלתא דרבנן היא מסתבר דמחלו על יקרייהו כל כה"ג כמ"ש רש"י וכדברי קדשו של אבינו רועינו מאורינו ומורינו זצ"ל:
ונבוא לנדון שלפנינו לצאת לקראת המלך יר"ה ביה"כ שחל בשבת עם ס"ת ברחוב שאינה מעורבת לא נ"ל להתיר מעיקר הדין הגם דאיסור דרבנן נדחה מפני מלכי או"ה כמו שבארנו היינו משום כדי שאם יזכה יבחין וטעם זה שייך דוקא לצאת לקראתו כדי שיראה כבודו ואם יזכה יבחין מה בין כבודו לכבוד מלכי ישראל, אבל אין להתיר טלטול ס"ת במקום האסור דהא משום שאם יזכה ל"ש בזה כמובן ומשום להרבות כבודו עי"ז הא לא אמר ראבר"צ דמותר במלכי או"ה משום כבודו אלא משום שאם יזכה וגם לפמ"ש דתרתי אית בי' משום כבודו ומשום שאם יזכה יבחין וכתבנו משו"ה כיון שהותר בצירוף ב' טעמים בפעם ראשון שוב לא נתנו התירא לפרקים ולשעורי' והתירו בכ"פ כ"ז בדבר דשייך ג"כ משום שאם יזכה יבחין, אבל בדבר דלא שייך גבי' שאם יזכה יבחין כמו בנדון שלנו לא התירו מעיקרא ל"ש פ"ר ל"ש פ"ש ושלישי כנלע"ד לעיקר דינא:
אמנם כן לאשר כבר נהגו מקדם קדמתו לצאת לקראת המלך עם ס"ת וכבר הורגלו בי' וידוע להון, המונע בדבר זה נראה לעין כמזלזל ומוריד כבוד המלך הגם כי טעמינו אתנו אנחנו ידענו כי לא מהקלות בכבודו הוא ח"ו, אם לפנינו גלוי לפניהם מי גלוי, אם לפניהם נגלה טעמינו, לפני ההמון אינו גלוי ונראה לעין המון כמוריד כבוד המלך ובזה בוודאי איסורא איכא וגם יש בו משום איבה וכמה דברים התירו משום חשש איבה, מה"ט נלפע"ד להסכים עמך למעשה להוראת שעה כאשר הי' פשוט בעיניך דמותר לצאת בס"ת ביה"כ שחל בשבת הגם דאית בי' תרתי לכמה פוסקים מ"מ מה"ט דכתבנא ראוי' ונכון להתיר אם אי אפשר ע"ד היתר ועיי' ט"ז סי' שמ"ט ס"ק א' דבכרמלית עצמו אפשר ע"י הושטה אבל מחצר לכרמלית אסור וע"י עכו"ם הו"ל מ"ע הבאה בעבירה דזלזול הוא לס"ת לטלטל ע"י עכו"ם, ועיין אבן עוזר שם עצה היעוצה ועיי' מג"א סי' ש"א ס"ק ח' ובמחצית השקל שם. גם יש לצדד להתיר ע"י קטן מרשות היחיד לרחוב עיי' ט"ז סי' ש"מו סס"ק וי"ו ועי' תשובות ח"ס חלק ששי ס' י"ג, וכאן לא שייך אתי למסרך דלא שכיח כלל כה"ג, וברחוב יש להתיר אפי' ע"י קטן א' לטלטלו פחות מד"א די"ל בקטן לא שייך איסור דפחות מד"א דאסור משום דאתי לטלטל ד"א בב"א וקטן אין דרכו לילך בב"א עיי' ריטב"א יבמות סוגי' דקטן או"נ, ויש לעיין להקשות וליפרך שם בזה ע"ד פלפול ואכ"מ, הנלפע"ד ואשר העלתה מצודתי וישוטטו רעיוני בענין זה הוצעתי לפניך ואת אשר תבחר תקרב, ויהי' לנו טוב מועל וערב הכ"ד אחיך אוה"נ דש"ת חותם באהבה עם ברכת גמח"ט לאלתר לחיים טובים ומתוקנים ונזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ולראות פנים פ"ב ג' ג' דסליחות ברכות לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל