אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה לד

תשובה לג

את חג המצות יחוג ברב שמחות ה"ה י"נ תלמידי כבני הרב המאור הגדול לממשלת התורה מלא ברכת ה' כש"ת מו"ה זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק הללאש יע"א:

מע"י אצבעותיך האירו לנו במאור התורה בעידנא דטרידנא טובא כמובן ולהיות כי ספיקותיך הנחוצים למעשה מיד אחה"פ הזמן יגיד לטובה ולברכה לברך על ראי' החמה בתקופתה, מוכרח אני להשיבך והוה עלה ספק בלבך אם גם נשים מברכות ברכה זו משום דנהגו לברך עכמ"ע שהז"ג, תמה אני שלא ראית באור פני משה כפני חמה, בתורת ה' תמימה, קדושת אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס חאו"ח ססי' נ"ו שתמה דלמה נשים אין מברכו' ברכה זו דמ"ש המג"א סי' תרכ"ו דאין מקדשין החודש משום דהם גרמו פגימת הלבנה והוא משל"ה טעם זה לא שייך בברכת קידוש החמה והניח בצ"ע והנה בסי' רצ"ו ס"ק י"א טרח המג"א למצוא טעם על דכ' רמ"א דלא יבדילו נשי' לעצמן הגם דנהיגו לברך על כל מ"ע שהז"ג דס"ל לרמ"א דוקא מצוה שיש בה מעשה רשאי' לעשות ולברך משא"כ במצוה שאין בה אלא ברכה לבד אינן רשאין לברך ושוב מביא מרא"ש פ"ק דקדושין משמע דכל ברכה שאין בה וצונו רשאות לברך, ולכן סיים דעיקר כהב"ח דמבדילות לעצמן דלא כרמ"א. והנה מה שכ' המג"א מרא"ש פ"ק דקדושין משמע לא ידעתי למה כ' משמע הא מפורש כ' כן, וגם ר"ת הכי ס"ל דהא ר"ת מביא ראי' מש"ס פסחים דנשים יכולות לברך כמו דמברך ר"י על אמירת הגדה, ש"מ דיכולות לברך הרי ס"ל לר"ת דאפי' היכא דליכא מעש' כמו אמיר' הגדה יכולי' לברך, והרא"ש דחי ראי' דילי' דאין ללמוד ברכה שיש בה וצונו לאין בה וצונו, אבל בדבר זה שניהם שוים רא"ש ור"ת דכל דליכא וצונו רשאי' לברך בשם ומלכות הגם דלית בי' מעשה, אלא נ"ל דאין מזה ראי' נגד מ"ש המג"א בכוונת רמ"א, דצ"ל מ"ש יש בה מעשה לברכה לחוד סוף כ"ס מברך בשו"מ, והפשוט דביש בה מעשה כיון דמעשה עצמה רשאי לעשות ויש בה מצוה ושכר דא"מ ועושה שפיר מברכת וגם על מעשה המצוה שצוה ה' לאנשים ויש לה ג"כ מצוה ושכר כא"מ ועושה אבל כל שליכא מעשה כלל רק הברכה היא המצוה אינן רשאות לברך ברכה זו שהיא היא המצוה עצמה דלא ניתן לה מצוה זו ואין רשאי לעשותה כא"מ ועושה דאין רשאי לברך ברכת רשות אם אין בה חיוב, ולפ"ז אין ראי' מר"ת ורא"ש מברכת גאלנו כיון דאמירת הגדה מ"ע היא לאנשים ולסומא אם פטור ולנשים הו"ל כא"מ ועושה, ומה לי מעשה מצוה או הגדה בפה ועקימת שפתיו לספר נסי ה' היא מעשה המצוה ומקבלי' שכר כא"מ ועושה, גם הברכה שמברכי' אחר סיפור כל הנסים אשר גאלנו על העבר ומתפללים על העתיד ג"כ יכולי' הסומא ונשים לברך כיון שקדמו להם מצוה שעושין כא"מ ועושה, משא"כ בהבדלה וכיוצא בו דליכא דבר אחר בתחלתו רק הברכה שמתחיל ומסיים בה אין רשאי לברך כנ"ל והוא חילוק נכון עד שאני תמה על המג"א שמדמה מלתא למלתא דלא דמי' להדדי במחכ"ת:

ויש לי לעשות סמוכים לרמ"א ולטעמא שכ' המג"א דיש חילוק בין מעשה לברכה וע"פ שבארנו וישבנו דאינו נגד הרא"ש, והוא מש"ס סנהדרין מ"ב ע"א נשי דידן נמי מברכי' והמג"א רס"י תקכ"ו כ' דמשם משמע דנשים מברכות ברכת הלבנה ונדחק נשים לאו דוקא ועי' מחה"ש דר"ל ע"ה והוא דוחק, אלא גם ראי' מג"א אינו מכיר דמשמע איפכא דאין מברכי' דהא מביא ש"ס ראי' דמברכים ברכה אחרת דאי ברכה ברוך מחדש חדשים גם נשים מברכי' וע"כ דברכה אחרת היא, ומחצית השקל כ' דמשמע שמברכות ברכה קצרה, וזה לא נ"ל דיברכו הנשים ברכה בנוסחא אחרת קצרה מאנשים וזה רחוק מן הדעת ולא מצאנו דמיון כה"ג, והפשוט דאלו קצרה היתה נשים ג"כ מברכי' ומדלא מברכי' ש"מ דברכה אחרת היא, וכן מצאתי למהרש"א ח"א שפי' בחד פי' סוגי' הש"ס כמ"ש ויש ראי' משם דאין מברכ' כיון דארוכה היא, אלא דצ"ל מה לי ארוכה מה לי קצרה לגבי נשים וכי ארוכה ורחבה מני ים עד שנאמר שטורח עליהם לברכה, ויותר נכון מ"ש מהרש"א בפי' שני דכוונת ש"ס דאי אין בברכ' זו שם ומלכות נשים דידן ג"כ מברכי' וע"כ דיש בה שם ומלכות ואינן יכולות לברך בעת נדתן ולידתן, והוא פי' חדוד, ומ"מ לא מתחוור היטב למה לא יברכו אותה נשים טהורות מ"ש מכל שארי ברכות ועיי' או"ח סי' פ"ח בב"ז ובהגה' רמ"א ולמאן דס"ל דלא יברכו בשעת נדתן דוקא בשעתי' אבל אח"כ חוזרי' לכשרותן, וזה בוודאי דוחק להעמיס בכוונת ש"ס נשי דידן נמי מברכו' בשעת נדתן כיון דליכא שו"מ, לכן נ"ל בכונת ש"ס דנשים לא מברכי' ברכה דלא מברכו על מ"ע שהז"ג רק כדאית בי' מעשה או שיש מצוה באמירת פה באמירת הגדה, אבל כל שיש רק ברכה והיא המצוה אינן רשאות לברך, ופשיטא דוקא בשו"מ אינן רשאות אבל בלא שו"מ ליכא קפידא כלל דליכא וצונו וליכא שו"מ, והיינו דהקשה אם ליכא שו"מ בברכה זו רק ברוך מחדש חדשים נשי דידן נמי לברכו כיון דליכא שו"מ וע"כ דברכה זו בשו"מ היא והוא פירוש נכון לפע"ד ומינה ראי' לדינא של הרמ"א דאפי' מאן דס"ל דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג היכא דהברכה המצוה עצמה אינן רשאות לברך, ועל הרמב"ם ודעימי' דס"ל דאין הנשים רשאות לברך על מ"ע שהז"ג לכאורה קשה מש"ס סנהדרין דמשמע דמברכות אלו הי' קצרה, ולמ"ש לק"מ דכוונת ש"ס אם לא הי' שו"מ היו מברכות ובשו"מ אינן רשאות לרמב"ם ואפשר מסוגי' שם נפקא לרמב"ם דאין רשאות לברך בשו"מ, וי"ל דהא דס"ל לרמב"ם דאין מברכות דוקא בברכת וצונו דהוי כדובר שקרים, ואפי' בלא שו"מ לא יברכו, משא"כ ברכת הלבנה דליכא וצונו וגם שו"מ ליכא יכולי' לברך ועיי', ודסוברים דמברכו' בשו"מ צריך ע"כ לחלק בין ברכה דאית בה מעשה, ובין ברכה דליכא רק הברכה, וכ"ז נכון, בעזרת גנזי נסתרות בודק ובוחן:

והנה המג"א סי' רצ"ו כ' לרמ"א ה"ט דאין מברכות ברכת הלבנה וציין על מ"ש ברסי' תכ"ו ושם כ' טעם אחר ע"ש של"ה משום דהם גרמו לפגימת הלבנה ושביק לטעם שכ' בסי' רצ"ו, ואיכא נ"מ לדינא לענין ברכת החמה לטעם של"ה מברכות ולטעמו שבסי' רצ"ו גם ברכת החמה אין רשאות לברך, משום דבסי' רצ"ו סיים ועיקר כב"ח דמברכות ברכת הבדלה, ולא נשאר טעם דלא מברכו' ברכת הלבנה אלא מטעמא דשל"ה, והנה הא דהכריע המג"א סי' רצ"ו כב"ח משום דהרא"ש בפסחים לא ס"ל לחלק בין מעשה לברכה לחוד, ולפמ"ש דאין מרא"ש ראי' נגד רמ"א וגם הראנו פנים מסבירות והחזקנו דינו של רמ"א מסוגי' ש"ס סנהדרין הדרא טעמא דכ' המג"א סי' רצ"ו דלא מברכות ברכת הלבנה למקומו ואפשר בהבדלה גם אם נהגו לברך לעצמן משום דלרמב"ם דאורייתא הוא וגם לר"ן דמחוייבות בכל דבר של שבת וגם בהבדלה י"ל שמחוייבות מדאורייתא או מדרבנן דהטילו עליהן מצוה זו משום דשייכו בכל עניני שבת, אבל בשארי ברכות כדומה וכיוצא בו דליכא רק מצות ברכה לא מברכות וה"ט דברכת הלבנה וה"ט דברכת קידוש החמה שהעיד בח"ס דאין נוהגי' נשים לברך ותמה למה, והרי טעמייהו דלא מברכו' על ב' מאורות, מבוארות באר היטב ע"פ דברינו, בעזרת מאיר עיני חכמים, יהב חכמה למחוכמים, ומ"מ אם רוצים לברך בלא שם ומלכות כיון דלית בה וצונו יכולות לברך, אמנם כן ברכת הלבנה לא תתברך מטעמא דשל"ה שהיא גרמה פגימת הלבנה, אלא דמסוגי' ש"ס סנהדרין משמע דבלא שם ומלכות תוכל לברך אלא שלא נהגו לברך שלא לשנות נוסח הברכה בשו"מ דלא כשל"ה, וברכה על החמה בוודאי יכולות לברך בלא שו"מ ועיי':

ומ"ש עוד אם לא זרחה החמה בזמנה שמכוסה בעבים, וראו עיניך במ"ש הדג"מ הלכה למעשה שבירך שעה אחת קודם חצות משום שלא זרחה מבואר דכ"ז שאינה זורחת לא יברך, היטבת לראות, אמנם כן בתשובת פנים מאירות ח"ב סי' ל"ח העלה מסברא דגם כשמכוסה בעבים מברך, וזכר לדבר יומא דעיבא כולה שמשא והרי נהנה מאור היום ויודע שעכשיו הגיעה לתקופתה והרגיש דמשמעות ש"ס ברכות הרואה חמה משמע דוקא כשרואה מברך ונדחק רואה לאו דוקא וכן מצינו השומע תרנגול וכ' תוס' שומע לאו דוקא וכ' דבא מעשה לידו ובירך בלא שו"מ וסמך על הראב"ד דס"ל דברכות כאלו בלא שו"מ והעיקר נראה לו לברך בשו"מ, וראיתי עוד ראי' שלישי' דעת אבא מאוה"ג זצ"ל בחתם סופר חאו"ח סי' הנ"ל שכ' דת"ח א' רצה לומר דאפ' מכוסה מברך ודחהו בב' ידים מלישנא דש"ס דקאמר הרואה וביותר מדדייק הרמב"ם שכ' וכפל כשרואה נראה לעין כי בראי' תלי' מלתא, והרי לפנינו דתשובת פ"מ חד לגבי תרי ובתראי נינהו, הגם שהלכה כבתראי דוקא אם ראו דעת מי שהי' לפניהם, והדג"מ וח"ס לא ראוהו מדלא הביאוהו, עכ"פ תרי לגבי חד הוא, וגם הפ"מ לא סמך למעשה על דעתו ובירך בלא שו"מ בוודאי הכי נקטי':

והנה בוודאי הא דפשיטא לדג"מ דכ"ז שאינה זורחת אינו מברך משום דדייק לי' כן מלשון ש"ס הרואה וכן מלשון הרמב"ם וש"ע ובאמת מ"ש פ"מ דרואה לאו דוקא דוחק וכ"ש לפרש הרמב"ם דכפלי' למלתא כשרואה משמע דוקא, אבל מסברא מסתבר כמ"ש הפ"מ כיון שנהנה מאור יום ויודע שהגיעה חמה לתקופתה ראוי' לברך, ולולי שאינו כדאי הי' נ"ל להשוות סוגי' ש"ס ולשון רמב"ם עם הסברא, וי"ל בוודאי כשכבר האיר היום ומאירה לארץ ולדרים עליה ומלאה פני תבל מאורה הגם שאין רואה החמה בעצמה שמכוסה בעננים מ"מ מברך שכן נהנה ויומא דעיבא כולה שמשא וזה פשוט, וש"ס קמ"ל רבותא כשרואה חמה מיד כשתנץ החמה מיד כצאת השמש הגם שאינה בגבורתה ואין נהנה כ"כ מ"מ מברך כיון שרואה החמה כאשר יבקע השחר, וראוי' לברך מיד משום זריזין מקדימין למצוה ומתחלה נתקנה לברכה מיד השכם בבוקר וכ"ש שיוכל לברך אח"כ כשמאירה לארץ ונהנין במלואו לאור השמש הגם שנתכסה ואינו רואה אותה שמברך כשלא הי' מן זריזי' מקדימין או שהיתה מכוסה מתחלת הנצתה, וחדא מתרתי בעי או שיראה החמה עצמה כשתנץ, או כשזרחה כצאת השמש בגבורתה להאיר לעולם כולו באור המאיר בנכון היום הגם שנתכסה כנלפע"ד ומכרעת מלתא כוותי מכח סברת פנים מאירות, פנים להלכה מסבירות, בעזרת המאיר לארץ:

והנה הוגעתני בתמיהתך על מה ולמה אין מברכי' שהחיינו, הנה המג"א סי' תכ"ב כ' הא דאין מברכי' שהחיינו בר"ח משום דלפעמים הוי תוך למ"ד, והאלי' רבה סי' תכ"ו כ' דהיינו טעמא דאין מברכי' שהחיינו בקידוש הלבנה, ובשם תני' כ' שא"צ לברך זמן מפני שכבר בירך על חדושה, והנה לטעם הראשון על החמה בתקופתה יש לברך שהחיינו ולטעמא של תוס' משום שכבר בירך על חדושה גם על קדוש החמה אין מברכי' שהחיינו שבירך על חדושה, וטעמא של תוס' צריך הסבר ואי תני' תני':

וכשאני לעצמי הי' נ"ל מלתא בטעמא דאין מברכי' שהחיינו בקידוש הלבנה בהקדם מה ששמעתי מפה קדשו של אבא מ"ו מאוה"ג זצ"ל להבין קצת מאמר חז"ל בש"ס שבועות ט' ע"א הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח, וצ"ל מה לנו להביא כפרה על זה, וכי אנחנו גרמנו, והסביר הענין משום דהדבר תלוי' בנו כשיהי' עולם התיקון יהי' אור הלבנה כאור החמה ועלינו להביא כפרה על מיעוט אור הלבנה עדיין אלו דברי קדשו זצ"ל לפי שעולה בזכרוני, ואומר מעתה דמה"ט אין מברכי' שהחיינו על חדושה כעין שכ' תוס' ורא"ש בכורות ובטוש"ע יו"ד סי' ש"ה דכשמת הבן אין ראוי' לברך שהחיינו על מצות פדיון הגם ששמחה לו דמקיים המצוה, דמזכיר עי"ז צערו, וי"ל הה"נ שאנו מזכירין צערינו שאנו גרמנו למיעוט אור הלבנה ועי"ז מגרע גרע אורה ומתחדשת ומוספת והולכת כנ"ל טעם לשבח, ואני מוסיף והולך דמטעם זה אין מברכי' שהחיינו על קדוש החמה דהא מקרא מלא הוא בישעי' למ"ד פ' כ"ו והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' שבר עמו ומחץ מכתו ירפא, הרי תולה הוספת אור ב' מאורות ביום שיחבוש ה' שבר עמו, וזה תלוי' בנו ע"י תיקון מעשינו ונזכר צערינו ע"כ זה בשעת ברכה לכן אין מברכי' זמן כנלפע"ד לקיים מנהגינו, ומנהג ישראל תורה והלכה ברורה:

ומידי עייני באלי' רבה, ראיתי אלי' מזכיר לטוב משם ש"ע של קדוש אלקי' מהר"י לוריא זצ"ל פירושא דהאי מלתא דמתאמרה בקידוש הלבנה שלום עליכם ג"פ כי מציאות הקטרוג הראשון הי' באמרה א"א לב' מלכים וכו' לזה אומרים שלום עליכם שלא יהי' עוד קטרוג עכ"ל והנה דבריו הקדושים צריכין תבלין למה שאנו אומרים זה לזה שלום עליכם וגם למה אנו אומרים ש"ע ג"פ, ונ"ל להוסיף הוספת מרובה עפמ"ש הרמב"ן בפ' נצבים ומל ה"א את לבבך היינו שלא יהי' עוד יצר לאדם לרע ולא יתאוה רק לטוב ומפרש עפ"ז מקרא והסירותי לב האבן מבשרכם וכו' ורוח חדשה אתן בקרבכם ומ"ש חז"ל ויגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ עיי"ש, והנה כ"ז שיש יצה"ר באדם אין שלום בקרב האדם כי תמיד יש מחלוקת ומלחמה בין יצ"ט ליצה"ר וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו ואין להם מנוחה, וכשיסיר ה' הצפוני וירחיקהו כדכתי' ואת הצפוני ארחיק מעליכם אז יהי' שלום בקרב לב איש, ולא יהי' קנאה תאוה וכבוד ויהי' שלום בין ב"א יהיו באגודה אחת לעבדו שכם א' בלב אחד לאביהם שבשמים, והושלמה אתם חית השדה לא ירעו ולא ישחיתו, והם בעצמם לא ירעו ולא ישחיתו זה את זה ככתוב בישעי' סי' י"א, ועל זמן ההוא נאמר והי' אור הלבנה כאור החמה וכו' וזהו שאנו אומרים בשעת קידוש הלבנה ש"ע ג"פ נגד ג' שלומים הללו שלום לכ"א מיצה"ר ושלום בין אדם לחברו ושלום מן חיות הטורפים כי לא ירעו ולא ישחיתו עוד, ואז יהי' ג"כ שלום בין חמה ולבנה ויחדל הקטרוג שהי' בין המאורות ודבר בעתו בשעת קדוש הלבנה מה טוב ושמחה לאיש במענה פיו לחברו ג"פ שלום כנ"ל להוסיף על דברי האר"י שהאיר לנו בדבריו הקצרים, דובר משרים דברים ברורים:

ומדי דברי באותו ענין ומאמר חז"ל שעליו יסד האר"י ז"ל דבריו זכור אזכיר פה מה שחנני ה' לפרש מקצת ממאמר חז"ל חולין פא"ט שאמרה הלבנה בשביל שאמרתי דבר הגון אמעט עצמי עד לבסוף אמר הקב"ה לפיוסה עתידים צדיקים שיקראו בשמך דוד הקטן שמואל הקטן מ"מ לא נתיישבה דעתה אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה וכו' וצ"ל מה זה פיוס ללבנה שעתידים צדיקים שיקראו בשמך וכי משום שהם יקראו עצמם קטנים תנוח דעתה כי תקרא המאור הקטן, ונ"ל בהקדם ישוב הרגש תוס' שם בא"ט ס' ע"ב ד"ה אמרה בלשון תורה ירח לשון זכר הוא דכתיב ביהושע י"ג וירח עמדו והנה הגם כי מצינו כ"פ לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, מ"מ נ"ל לומר כאן מלתא בטעמא דלשון חכמים מתאמת עם לשון תורה הא דבלשון חז"ל בלשון נקיבה ראו' ללבנה שם לפי הענין דאמר ה' לכי ומעטי עצמך ולא קבע לה זמן עד מתי והמיעוט הוא מיעוט אחר מיעוט שגם אור המעט נגד השמש מקבלת מן השמש ולא עלי' הופיע מני אז אור עצמי' אלא ע"י השפעת החמה וחמה ולבנה בבחינת זכר ונקיבה משפיע ומקבל, ויפה אמרו אמרה הלבנה בשעה שאמר ה' לכי ומעטי הלבנה בבחינ' נקיבה שתש כחה ומקבלת מזכר המשפיע, ואחר שהתרעמה, ופייסה הקב"ה דלעתיד תחזור לקדמותה כשיהי' עולם התיקון ואינו המיעוט לרבות לעולם אלא לפי שעה וזה תלי' בישראל היום אם בקולו תשמעו, שם הראשון על הלבנה בבחינת זכר כי תחזור לקדמותה, וא"ש דמדבר על הלבנה בלשון זכר כי זכרות' קיימת כי תשוב לקדמותה וא"ש נכון:

ונבין בזה מעתה מה שפייסה הקב"ה עתידים צדיקים שיקראו בשמך כי קטרוג הלבנה לא הי' מפני מיעוט כבודה כי אין קנאה ותחרות למעלה, אלא שהיטב חרה ללבנה שראתה עצמה נגד כל צבא מרום שששים ושמחים לעשות רצון קונם בלי סעד וסמך זה מזה וכולם בבחינת זכר, ובה נאמר חוץ שא"א לה לעשות רצון קונה רק ע"י סיוע החמה ואלמלא אור החמה לא תוכל לעשות רצון בוראה וזהו שאמרה וכי בשביל שאמרתי דבר הגון ימעט כוחי ואורי מלעשות רצונך בעצמי ופייסה ופייסה הקב"ה עתידים צדיקים שיקראו בשמך הוא הקטן, נ"ל ע"פ שאמרו ז"ל יצרו ש"א מתגבר ומתחדש ואלמלא הקב"ה עוזר א"י לו, וכ"א צריך סעד וסמך מאת ה' ודוד אמר שברתי לישועתך ה' ומצותיך עשיתי כוונתו הגם שהכל ביד"ש חוץ מיראת שמים בכ"ז שברתי לישועתך ה' ומצותיך כשעשיתי מצותיך שברתי לישועתך דבלא"ה א"א, והוא צריך שיכין עצמו לכך בכל מיני הכנות ולעשות כל האפשר בהרחקות וגדרים ולהיות זריז במצות ואז עוזר ה' לו לכבוש יצרו כשמתגבר עליו וצריך לבקש עזר מאת ה' וזהו שאמר דהע"ה אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש כי דברי רשות הנוגעים לעה"ז אפשר להשיג גם שאינו מבקש אחר הדבר כמו שאמר דהע"ה גם אשר לא שאלתי וכו', אבל דבר ה' צריך האדם לבקש דבר ה' ואז יוכל לדרוש ולשאול מה' שיראה בצערו ויעזרהו לעשות רצונך אלקי חפצתי וכו' והיינו אחת שאלתי שנאמר בו חוץ מן כל דברים ששאלתי אותה אבקש שצריך אני לבקש כמחפש אחר מטמונים ומהו שבתי בבית ה' וכו' ולהיות כן גם האדם הוא בבחינת נקיבה כי תש כחו לעשות רצון בוראו אם לא שיופיע ה' עליו אורו ויערה עליו רוח קדשו, ולכן נקראים בשם קטן כדאמרו ז"ל גדול וסומך על שולחן אביו קטן הוא שאינו בכח איש אלא כקטן, ולכן מכנים הצדיקים עצמם בשם קטן כי יודעים בנפשם שהם קטנים בדבר הזה וצריכים לעזרת ה' להיות בגבורים גבור כובש יצרו ופייס הקב"ה הלבנה בדומה לה שאינה לבדה תלוי' בעזרת אחר כי גם הצדיקים נקראים קטן וכמותה כמוהם, ומ"מ לא נתייתבה דעתה שפיר כי בכל צבא השמים לא נמצא בדומה לה כי הם גבורי כח עושי דברו בכח עצמם עושים רצון קונם וא"צ לעזרת אחרים, ואמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח והיינו שנתן לה תוחלת ותקוה לעולם התיקון שתלוי' ביד ישראל מקריבים קרבנות ומקרבים עצמם לאביהם שבשמים, וכשיהי' עולם התיקון יתוקן הכל ולא יהי' עוד יצה"ר מסית ומדיח ויהי' אור הלבנה כאור החמה וכו':

ואור צדיקים הולך ואור עד נכון היום, ובמדרש עתידים צדיקים שיהי' פניהם כאור היום, נ"ל כי עכשיו דומין לאור הלבנה שצריכים עזר וסעד לעשות רצון ה' ולעתיד כשלא יהי' יצה"ר יהי' כאור החמה שמאירה באור עצמי' ואינה צריכה לסעד ממקום אחר והיינו הולך ואור עד נכון היום וכוונת המדרש שיהי' פניהם כאור היום ולא יצטרכו לעזר אלקי ולא יצטרכו זה לזה כדכתיב ולא ילמדו עוד איש את רעהו דעה כי כולם יודעים את ה' מקטנם וע"ג כמים לים מכסים:

ובזה סיימה דבורה השירה ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כמו השמש יוצאת להאיר לארץ כמצות ה' עלי' בגבורת עצמה בלי עזר כן אוהביו בדומה לשמש, ויש להוסיף דברים בפירושא דהאי קרא דאמרה כן יאבדו כל אויביך ה' ואוהביו וכו' ע"פ מה שאמרתי בפי' המדרש פ' נח בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני, ובמדרש הה"ד הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ובית צדיקים יעמוד זה נח ובניו נ"ל בשנפרש דתחלה כתיב את האלקי' התהלך נח וכ' רש"י שהי' צריך סעד, וה' אמר אליו צדיק לפני משמע שא"צ סעד ויישבתיו בכמה פנים, וא' מהם לא נעדרה פה, והוא בשנאמר הא דצדיקים ע"פ הרוב צריכים סעד הוא מכח שרואים צדיק ורע לו רשע וטוב לו ובקושי' זו עמד מרע"ה, ואסף אמר שלום רשעים אראה ואני כמעט נטיו רגלי כאין שפכו אשורי, וירמי' צוח יותר מדוע דרך רשעים צלחה היינו לא לבד שמצליחין במו"מ ולאשר יפנו יצליחו עוד הם מצליחין בשעה שעושין רע וממרים פי ה' עוסקים במו"מ בשבת וי"ט ואהנו להו רמיותא במו"מ והיינו מדוע דרך רשעים צלחה כשהם הולכים דרך הרע מצליחים ועי"ז שלו כל בוגדי בגד שלומדים אחרים מהם ואומרים לית דין וכו' איה אלקי המשפט, וזהו שאמר דהע"ה בפרוח רשעים כמו עשב שמפרנסים עצמם בקל עי"ז ויציצו כל פועלי און אין חרצובות לעונש אלקי בשרואים דרך רשעים צלחה ויפרחו כמו עשב, והנה צדיק באמונתו יחי' הגם שהדבר מתמיה בעיניו מאמין כי אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא ית"ש, ואמר הנביא מי חכם וכו' כי ישרים דרכי ה' הגם שאין נראים לעיני אדם ישר צדיקים ילכו בם דע"י שרואים כ"ז בעיניהם ועומדים בצדקם שכרם הרבה יותר ורשעים עי"ז יכשלו יותר ע"ד שלא נעשה פתגם הרע וכו' וצדיקים לפעמים כמעט נטוי אשוריהם מפני תמיה זו שרואים מהיפוך להיפוך לכן צריכים סעד לתמכם ובדין הוא שיתמכם ה' להיות הוא ית"ש גרם כמאמר אלי' אתה הסיבות את לבם כנ"ל, והנה נח ראה שלות רשעים ולולי שהקב"ה סעדו לא הי' עומד בצדקו לכן כתיב את אלקים התהלך ואמר בדורו הי' צדיק, ואמרו אלו הי' בדורו של אאע"ה לא הי' נחשב כי אברהם ראה יותר ההיפוך צדיק ורע כי הי' נרדף ונתנסה נסיון ואלה רשעים שלות עולם השגו חיל, ובאמת בזה נכשל לוט כי ראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו, והיינו דכתיב וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה ונשא עיניו והתבונן ההיפוך שבין עובד ה' דהיינו אברהם שהי' צריך לנוע ולגור בארץ, לאשר לא עבדו דהיינו אנשי סדום שראה את שלותם וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה ע"כ ויסע לוט מקדם אמר לית דין ולית דיין א"א לא באברהם ולא באלקיו, ונח לא ראה ההיפוך רק טובת רשעים ולא יסורי צדיקים ומ"מ לולי הקב"ה עזרו לא עמד בצדקו אלו הי' בדורו של אברהם שראה שני ההפכים לא הי' נחשב לצדיק, וכ"ז קודם שראה או ידע שיענש ה' לדורו, אבל כשאמר לו ה' ק"כ שנים קודם שיביא המבול אז נתיישבה דעתו ולא הוצרך עוד סעד ואמר לו ה' בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני דייקא שאז הי' צדיק גמור, והן הן דברי המדרש הה"ד הפוך רשעי' ואינם זה דור המבול כשנופלים לתוך ההפיכה ומים זדונים עוברים עליהם אז לב הצדיק מתחזק ועומד חי לפני ה' בלי עזר ותומך, והיינו ובית צדיקים זה נח ובניו יעמוד מעצמו בלי תמיכה וסעידה כי סמוך לבו ובטוח בה', והיינו דאמר דהע"ה כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו, דהיינו כשהקב"ה עושה דין ברשעים אז לוקחים מזה מוסר ועי"ז יתפרדו כל פועלי און ושמו של הקב"ה יראוי ונתקדש בעולם:

וזה שאמרה דבורה שראתה מפלת השונאים והרגישה בנפשה כי נתחזק לבה לה' ולתורתו ועבודתו, אמרה כן יאבדו כל אויביך ה' אם כן יהי' תמיד אז ואוהביו כצאת השמש בגבורתה שיהיו דומין ממש לשמש בגבורתה ולא יצטרכו עוד לעזר מחולשת כחם מפני הרואה בשלות רשעים ועבור והנה איננו, שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום:

וזהו הבטחת הקרא בישעי' כאשר השמים וכו' עומדים לפני נאום ה' כאשר הם עומדים לפני דייקא שא"צ סעד ממני כן יעמוד זרעכם ושמכם ולא תהיו צריכים עזר, ואיך יהי' זה ויצאו וראו בפגרי האנשים וכו' והי' דיראון מאמרו ז"ל די ראי' בזה שעי"ז תתיישב דעתם ויוכלו עמוד לפני ה' כצבא השמים, והיינו למען ירבו ימיכם ואמרו ז"ל בסנהדרין דקאי לעתיד לימות המשיח ואחר תה"מ אז יהי' הכל כצאת השמש על הארץ ובמדרש הה"ד ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כוונתו ע"ד שפירשנו, יחיינו ה' ויקימנו ויסיר שטן מלפנינו ומאחרינו ונזכה להיות מאוהבי ה' כצאת השמש בגבורתה, הכ"ד רבך אוה"נ חותם בברכה תמה, מאירת עינים כאור החמה בתורה תמה. פ"ב נגהי ליום ב' יו"ד ניסן תרכ"ט לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה