אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה לא

תשובה ל

נכנסתי לבית הספק קטן שאכל ועד שלא אכל כדי שביעה נעשה גדול כגון שאכל ביום פחות מכדי שביעה ובלילה נעשה גדול ואז השלים עד כדי שביעה, או שלא הביא ב' שערות עד שאכל כדי שבעו אם מחוייב בבהמ"ז מדאורייתא כיון שבשעה שאכל כדי שביעה כבר הי' גדול ואז בא החיוב, או נימא דלא נצטרף מה שאכל בקטנותו שהרי אז לא הי' ב"ח, ונ"ל דחייב לברך ברכת המזון מדאורייתא דמדאורייתא לאו בשעורא תלי' מלתא אלא בשביע' כל ששבע חייב לברך, ועיי' פנים יפות על התורה ריש פ' בחוקותי בשעת הברכה דאוכל קמעא ומתברך במעיו חייב לברך אפי' פחות מכזית או כביצה כיון ששבע, והנה ודאי מי שמקולקל במעיו וא"י לאכול אלא מעט ואין לו תאוה לאכול בוודאי כי ה"ג לא ס"ל לפ"י שמחוייב לברך דאין דרך אכילת ב"א ששבעים במעט כפחות מכזית ולא אמר אלא בשעת הברכה שאוכל קמעא ומתברך במעיו וזו היא ברכה כדאיתא במדרש, וגם ע"ז יש לפקפק כיון דאכילה כתיב ואין אכילה פחות מכזית הגם דדרשינן אכילה שיש בה שביעה, אבל על פחות משיעור אכילה שבתורה מנ"ל, אבל נ"ל אם אכל פחות מכדי שביעה בקטנותו ואכל עוד כשנתגדל עד ששבע דהוא בכלל ואכלת ושבעת כיון שאכל שיעור אכילה וע"י צירוף שבע, וכ"ש אם אכל גם כשנתגדל כזית ועם מה שאכל בקטנותו יהי' הכל שיעור שביעה דחייב כיון דאכילה זו שאכל בגדול משביעו:

ואגב אומר דהא פשיטא לי אם אכל בקטנותו ח"ש איסור ובתוך כא"פ נעשה גדול דלא מצטרפו ב' אכילות לשיעור שלם דלא מתחייב על ח"ש האחרון אלא בצירוף ח"ש הראשון שאפי' למ"ד בנזיר ה"מ לאיסור ל"מ באוכל בזאח"ז כמבואר בש"ס פסחים כ"ש דלא מצטרף אכילת ח"ש שאכל בזמן שלא הי' ב"ח עם מה שאכל כשנעשה בר חיוב וזהו פשוט מאוד:

אבל יש לעיי' במי שאכל קודם יה"כ פחות מכותב' וכשנכנס יה"כ תכאכ"פ השלים ואכל עד שיעור כותבת אם מצטרפים ב' אכילות אלו כיון דמייתבא דעתי' במה שאכל לבסוף, או נימא כיון שלא אכל ביה"כ שיעור המייתב דעת פטור, ונ"ל אחר עיון קצת דחייב ודאי אם הי' כתוב בתורה לא תאכל שיעור המייתב דעת לא הי' חייב כה"ג כיון דביה"כ לא אכל שיעור המייתב דעת, אבל לא כתיב רק תענו ונפש אשר לא תעונה, ועד דאכל כותבת מעונה הוא, וע"י שמשלים לכותבת אינו מעונה חייב על אכילה דמייתבא דעתי' כנ"ל, ויש לי קצת ראי' מדמקשה ש"ס בר"פ יה"כ לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ומשני מודה ר"ל דאסור מדרבנן והדר מקשה מי קסבר ר"ל ח"ש אסור וכו' ולא מתרץ דמודה ר"ל ביה"כ כגון שאכל פחות מכותבת סמוך ליה"כ כדאכ"פ וביה"כ השלים עד כותבת מודה ר"ל דאסור גם דס"ל בכ"מ דח"ש אפי' מדרבנן מותר ולא גזרו ח"ש אטו שיעור שלם, אבל כה"ג שאכל שיעור שלם, ומיותב ע"י אכילה זו כמו שאכל כותבת ביה"כ בוודאי גזירה קרובה לאסור ח"ש כזה אטו שיאכל שיעור שלם דמייתב דעת ביה"כ, אלא ע"כ כה"ג חיובא הוא דמחייב לכ"ע ועיי':

ועיי' טוש"ע או"ח סעיף ו' ובמג"א ס"ק ב', ויש להקשות קצת פ' ע"א דקאמר אי כתיב אכילה ה"א כזית הול"ל דה"א דבעי דוקא שיאכל ביה"כ כל השיעור משא"כ עכשיו דכ' עינוי גם כשאכל ח"ש בעיה"כ כהנ"ל חייב, וי"ל:

נחזור למקום שיצאנו ובאנו אל בית הספק לענין בהמ"ז יש לנו מקום עיון אם אכל כדי שביעה בקטנותו ועד שלא נתעכל המזון נעשה גדול אם מחוייב לברך משום כשהוא שבע חייב לברך, או נימא כיון שבשעה שחל חיוב בהמ"ז לא הי' בר חיוב הגם ששבע, על השביע' לחוד אינו מחוייב רק כשאכל ושבע ע"י האכילה מיד כשאכל ושבע מתחייב לברך ויש לו שהות עד שנתעכל המזון אבל על השביע' לחוד לא חייבי' תורה, וכיון שבשעה שאכל ושבע לא הי' ב"ח כשנתגדל אח"כ לא מחייב דכ"ז שהוא שבע דמברך אינו רק כתשלומין לעיקר החיוב, ועיי' פלוגת' הר"מ ורא"ש סוף מ"ק לענין אבילות דפליגו דהר"מ ס"ל דמחוייב להתאבל כמו גדול בשמועה קרובה תוך למ"ד והרא"ש כ' דעיקר החיוב מיד ושמע שמועה קרובה תשלומין הם וקטן הוא כחגר ונתפשט עיי"ש ובטוש"ע סי' שצ"ז ובט"ז שם, וכאן אי עיקר החיוב בא משאכל ושבע, ועד שנתעכל תשלומין הם אם אכל ושבע בקטנותו ונתגדל לכ"ע פטור כיון שבשעה שחל החיוב נדחה ולא חל עליו חיוב אח"כ, אבל אם נימא דכל שהוא שבע חייב לברך על שהוא שבע כשנתגדל והוא שבע חל חיוב בהמ"ז עליו, וצל"ע לדינא:

ומקום ספיקתינו אם הוא מסופק אם בירך או לא אם מחוייב מדאורייתא צריך לברך מספק, או כשיש לו אב ובירך בקטנותו ונעשה גדול עד שלא נתעכל המזון אם צריך לברך שנית דבשעה שבירך לא הי' ב"ח דאורייתא ולא נפיק ידי בהמ"ז במה שבירך עד שלא הי' מחוייב מדאורייתא עיי' תוס' ברכות מ"ח דקטן מקרי ב"ח מדרבנן משום חינוך ומוציא מחוייב מדרבנן אבל לא דאורייתא ובתשובה הארכתי דה"ה דיוצא במצוה שעשה עד שלא נתגדל משום חינוך ונתגדל אח"כ דכבר יצא כשנתגדל במה שעשה בקטנותו, אבל במצוה דאוריית' לא דלא עדיף מלהוציא אחרים דלא מהני למחוייב מדאורייתא ולרש"י ברכות שם גם אם לא אכל רק שעורא דרבנן בקטנותו ונתגדל ובירך כשהי' קטן מכח חנוכו דאב לא נפטר מלברך שנית כשנתגדל שלא נתעכל המזון, דלא אתי' מצות חינוך דאב ומפקי' ממצות בהמ"ז דעלי' דידי' רמי', ועיי' מרדכי פ"ב דמגלה ומג"א סי' רס"ז, והארכתי בענינים אלו במק"א, וכ"ז צל"ע לדינא, וה' יגלה עינינו ויראנו נפלאות מתורתו ונאכל מפריה ונשבע מטובה של תורה, בהלכה זכה וברורה:

ה' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה