כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה כד
ה' ישפות כנהר שלומיך, תומיך ואוריך, ה"ה ב"א תלמידי כבני הרבני המופלג חריף ובקי משום לילות כימים כש"ת מו"ה עקיבא קארניטצער ני' בשבת תחכמוני בק"ק קראקוי יע"א חתן אחי הגאב"ד ני':
אחד"ש אודיעך בידיעה של חיבה יתירה נודעת, כי קבלתי ברצון ע"י חותנך אחי י"נ הגנ"י תשורתך אשר הבאת לפני והי' לפני לרצון וגם לרבות דבריך מענין לענין באותו ענין על דברת מג"א סי' ר"י ס"ק ט' לעניין שתיית טוטין והניח בצ"ע לדינא אם יברך ברכה שלפני' אם דומה למטעמת שמגמע ופולט, או דומה לריח שמברכי' עליו וכ"ש הוא שהגוף נהנה ולהרבה אנשים משביע כאוכל ושותה:
והנה לפי דמיונו של המג"א דמדמה דבר זה לברכה שמברכי' על הריח וכ"ש הוא דאית בי' הנאה טפי עלה ספק בלבי דגם לענין ברכה אחרונה הגם דעל ריח אין מברכין ברכה אחרונה כדאיתא בש"ס נדה נ"א ע"ב הלא כ' רש"י שם טעמא דמלתא משום דהנאתו מועטת וי"ל בשתי' ט טין דהנאתו מרובה מריח כמו שהעיד המג"א דרבים שתו ושבעי' ממנו כאילו אכלו ושתו ראוי' לברך ברכה אחרונה אמנם כן לטעמא של הכל בו דמביא המג"א סי' רט"ז ס"ק א' משום דכשמפסיק הריח מחוטמו כבר עברה הנאתו לכן אין מברך ברכה אחרונה משא"כ באכילה שנשארה בתוך מעיו, לפי טעם זה נראה דגם על שתי' טוטין אין לברך ברכה אחרונה דלא נשאר ממנו בתוך מעיו ואפי' תימא דבולע העשן מ"מ עד שיברך כבר הלך וכלה, לפ"ז דבר זה תלי' בטעמא דרש"י וכל בו, אלא דהט"ז ס"ק א' כ' בכונת רש"י שכ' דהנאה מועטת היא פי' שפוסק מיד ודומה לאוכל שנתעכל במעיו והן הן דברי הכל בו שמביא המג"א והט"ז כיוון מדנפשי' לטעם הכל בו ומעמיס כן בכונת רש"י, ולט"ז ליכא תערובת טעמים בהא מלתא דאין מברכים ברכה אחרונה על הריח, כי כן ליכא חילוק בין ריח לשתי' טוטין דבשניהם איכא טעמא חדא דלא יברך לאחריו כיון שכבר כלה:
וכפירושו של הט"ז ברש"י נראה לי יותר מפרושו של המג"א דמשום דהנאתו מועטת מי שם שיעור בין הנאה מועטת או מרובה ואיזהו גבול נגביל לו, ומסתבר לי יותר פרושו של הט"ז ומ"ש ר"שי הנאה מועטת היינו לזמן קצר וכלה מהר ודומה לנתעכל וכעין זה מצינו שאמרו ז"ל בש"ס יומא דכותבת מיתבא לכ"ע ולעוג מה"ב, אלא לכ"ע טובא ולעמה"ב פורתא, ולפי הפשוט אין לו מובן ממ"נ אי לא צריך יתוב דעת לגמרי עוג מה"ב חייב הגם דלא מייתבא לגמרי א"כ כ"ע יתחייבו אפי' פחות מכותבת וצריכי' אנו לדברי בעל תוס' יום הכפורים דפורתא וטובא דקאמר דכותבת מייתבא לכ"ע לגמרי ואפי' לעוג מה"ב לגמרי ופחות מכותבת לא מייתבא לגמרי לשום אדם אפי' לרגע א' עד שיאכל כותבת אלא דלעוג לא מייתבא כותבת אלא לרגע א' כי גדול כח מעכל שלו, והלך וחסר מיד ועל רגע כזו חייב, ולכ"ע מייתב טובא היינו זמן טובא יותר מעוג מפני שאין כח המעכל כ"כ כמו של עוג מה"ב אלו דבריו ודברי אלקי' חיים הנה, ועד"ז יש לפרש לשון רש"י מ"ש דהנאתו מועטת היינו מועט בזמן שכלה והולך חלף ועבר לו מיד וכן הוא שתי' טוטין הולך מיד קודם שמברך כבר כלה, אם לא שנאמר דמ"מ אינו דומה לריח שאין בו ממש עד שמברך אין כאן לא ריח ולא טעם על מה לברך, משא"כ בשתי' טוטין נהנה כיון שמשביעו ואחר שכלה העשן מ"מ מרגיש הנאתו, גם לחלוחית היוצא מן העשב נכנס לגופו ושוהה מעט ואינו דומה כ"כ לריח ועיי':
ויש לעיי' לפי דקיי"ל סי' ר"י דאין מברכי' ברכה אחרונה רק כשאכל ושתה כשיעור דלא כתוס' ברכות דף ל"ט דברכת ב"נ רבות א"צ שיעור לפ"ז בריח דל"ש שיעור וא"א לשער ברביעי' י"ל דמשו"ה אין מברכי' ברכה אחרונה ולא צריך רש"י בנדה לומר משום דהנאתו מועטת אלא משום דלית בי' שיעור ורחוק להעמיס בכונת רש"י דהנאתו מועטת היינו שאין בו שיעור דהו"לל דאין בו שיעור, וי"ל דרש"י ס"ל כתוס' ברכות הנ"ל דא"צ שיעור לברכה אחרונה לכן הוצרך רש"י לטעמו, וכל בו אפשר ג"כ להאי שיטה זכ' טעמא דידי' אבל קשה על הט"ז ומג"א דלא כתבו להלכתא טעם זה, וגם על ש"ס נדה דקאמר לאתוי' ריח קשה קצת הא בריח ליכא שיעור וא"א לשערו ברביעית וכזית מאי ארי' ריח אפי' שארי דברים אין מברכי' רק כשיש שיעור כהנ"ל וצל"ע לפום רהיטא:
ויש מזה ראי' לשיטתו של ט"ז בסי' ר"י דביי"ש משערי' לפי דרך שתי' יי"ש לדבריו ה"ה בריח משערי' לפי דרכו שמריחי', אמנם למ"ש הט"ז שם עוד מלתא בטעמא משום דאפשר למזגו וראוי' להעמידו על רביעית זה לא שייך בריח קשה עדיין קושית', ועיי' מג"א סי' ק"ץ ס"ק ד' דחולק על הט"ז ביי"ש בוודאי קשה כהנ"ל, ואפשר י"ל דוקא בדבר דשייך שיעור ס"ל למג"א דבעי דוקא שיעור ולא חלקו רבנן בין מאכל למאכל בין משקה למשקה כמ"ש המג"א דהא כמה דברים כגון יינות חזקים ומאכלים טוב' דבפורתא מייתבים ומשביעים ולא חלקו חכמים בדבר, ודוקא היכי דשייך שיעור כגון במאכלים ומשקים לא פליגו רבנן בשעורי' אבל בריח דלא שייך שיעור לעולם גם המג"א מודה דהי' ראוי' לנו למיזל בתר הענין דרך הנאתו לולי דהנאתו מועטת או משום שכלה והולך לו, ואפשר י"ל עוד ניהי דבריח עצמו אין שיעור אבל משערי' בדבר היוצא הריח ממנו, כהא דאמרי' דמשערי' בחתיכה דאי במאי דנפק מיני' מנא ידעינן כן י"ל באפשר ומ"מ הראשון נראה יותר:
וכל מה שכתבנו לענין ריח, יש לעיי' ג"כ לענין שתי' טוטין דא"א לשער בשיעור הראוי' העשן ולחלוחית היוצא אלא כשנשאר בעשבי' עצמן, וכ"ז לפי שצידד המג"א והניח בצ"ע אם צריך ברכה לפניו יש לעיי' גם בברכה שלאחריו, ולצד שא"צ ברכה בוודאי דכ"ש דא"צ ברכה לאחריו כמבואר במתני' נדה כל הטעון ברכה לאחריו טעון לפניו ויש שטעון ברכה לפניו וא"ט לאחריו:
וכד הוינא טלי' שמעתי הוראת מרדכי גדול ליהודים הרב הגאון מאורן של ישראל מאור הגולה מוהר"מ בנעט זצ"ל כדי להוציא נפשו מן הספק שתה תחלה מים ובירך על המים והתכוין על שתי' הטוטין, ולפמ"ש מ' דחש לברכה ראשונה יש לחוש ג"כ לברכה אחרונה ומהיות טוב ישתה שיעור מים שראוי' לברכה אחרונה, לולי דקשה וכמעט א"א שהרי שותי' טוטין כמעט כה"י, וחזי מה עמא דבר, שאין חושש לספיקת המג"א ואין פוצה פה ודובר דבר, ואני פה לא אוכל לדרוש מפי סופרים וספרים, אלא חושב מחשבות מהרהר הרהורים, בלי שימת עין בחוברי חבורים, חקרי הלב גדולי המורים, והי' זה לך שלום כעת יאמר יברכך ה' וקרנך בקרוב בכבוד ירום, כאות נפשך ונפש דודך רבך אוה"נ חותם באהבה. פה מרי' באד א' לס' למען יטב לך והארכת ימים תרל"א לפ"ק:
אחרי שובי למקומו, וחפשתי ומצאתי בס' מור וקציעה דפשיטא לי' דאין צריך לברך כלל ומה דמספקא למג"א פשיטא לי' באומרו כי אין כאן הנאה אלא לרפואה, והנה הגם דלדין יש תשובה דבוודאי הנאה יש בו הנאה המורגשת גם סתר דבריו ממ"ש אח"כ דמותר ביו"ט ועכצ"ל משום דיש הנאת הגוף דלרפואה אסור בי"ט ועי' ק"נ ביצה דדחה התירו של פ"י בשבת דכל דהוא לרפואה ל"צ שוה לכל נפש א"כ אסור ביו"ט דכל שלרפואה אסור, ובתשובה א' קיימתי דבר' פ"י דוודאי יש בו ג"כ הנאה דלא מינכר שהוא לרפואה לחוד ותרתי אית בי' ושם בארה, אבל בע"מ וקציעה, דפשיטא לי' דליכא רפואה קשה למה מתיר בי"ט, מ"מ כיון דמילי' דברכות נינהו דאזלי' להקל הגם שאין להכניס עצמו לספק ברכה חזי דבריו לצרופי וחזי מה עמא דבר:
הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל