אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה כג

תשובה כב

בימי אורה יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום ה"ה בני מחמדי הרבני האברך מופלג בתורה וביראת ה' טהורה קנקן חדש מלא ישן מורג חרוץ כש"ת מו"ה שמעון סופר שי' לאי"ט:

בזו השעה אחר שקדמו עיני אשמורות לגמור תשובה אחת בא"ע חפשתי באמתחתי אחר מכתבך אשר קבלתי בי"ר דחנוכה ושמתי עיני עליו למלאות מבוקשך להודיעך דעתי ע"ד שנספקת ונסתפקו בו חבורתא קדישא בבהמ"ד של י"נ הה"ג אב"ד שם, אם לברך שהחיינו על חתיכת אתרוג שמרקחים רוקח מרקחת עד שראוי' וטוב וערב לאכול ומקום הספק מאחר דהעיקר שמברכי' על הראי' אלא שא"א נוהגי' כן וטעמו בצדו מפני דלאו כ"ע נהני' מראי' ואם ברך בשעת ראי' יצא כמבואר כ"ז בש"ע או"ח סי' רכ"ה וכיון שברך שהחיינו בשעת נטילת האתרוג למצוה אפשר כבר יצא בברכת שהחיינו על הראי' ואכילה אלו דבריך, והנה מה דפשיטא לבעלי האבעי' דמברכי' שהחיינו על אכילת אתרוגים אלו שאנו יוצאים בהם י"ח לולי שכבר בירך בשעת נטילה למצוה, לפום רהיטא נ"ל דדבר זה עצמו אם מחוייב או רשאי למאן דס"ל ברכת שהחיינו על הפירות וכלים רשות הוא יש לעיי' דאתרוגים שלנו לא נגמרו ולא נתבשלו כל צרכם, וכשנגמרו ראוי' לאכילה בפ"ע, והו"ל לענין ברכת שהחיינו כמ"ש המחבר סעיף ז' ורמ"א סעיף ג' ומשמע דאין חילוק בין מברך על הראי' או על האכילה כשתקנו בשלא נגמר עד שראוי' לאכול כמו אתרוגים אלו כיון דהפרי בעצמותה לא נגמרה אין מברכי' שהחיינו כיון שאין שמחה בלבו על הראי' או באכילה ואינו נהנה מפרי עצמה רק אחר תיקון גדול בתערובת מינים שונים ועוד כל שמתקיים משנה לשנה בקרקע א"מ שהחיינו ואתרוג דר באילנו משנה לשנה וע"כ נקרא הדר ושמו מוכיח עליו, וטוב לברך על פרי חדשה ולהוציא בו גם את זה כמבואר שם בכיוצא בו ועי' רמ"א ומג"א סוף הלכ' ר"ה:

ולמאי דבעי לכו אם יצא בברכת שהחיינו של י"ט בשעת נטילה, הנה ברכת שהחיינו קאי על המצוה שזכה והחיהו ה' לעשות המצוה ולא קאי על פרי כלל, ואם ברכת שהחיינו על הראי' או על האכילה חיובא היא כמו ברכת שהחיינו על קיום המצות איכא משום א"ע מצות חבילות חבילות ועי' פסחים ק"ב ע"ב וברכות מ"ט ע"א ועיי' רמב"ם פכ"ט מהלכ' שבת הלכה י"ג ועיי' במגדל עוז שם דס"ל דוקא בשניהם דאורייתא איכא משום חבילות ולא בדרבנן, וה"ה כשא' דאורייתא וא' דרבנן, לפ"ז גם אם ברכת שהחיינו על פירות חיובא סוף כ"ס אין בשניהם רק מצוה וחיוב דרבנן, אלא דקשה על הרמב"ם מש"ס ברכות מבואר דגם בברכות שהם מדרבנן איכא משום אין עושין חבילות, ובתשובה א' הארכתי וביארתי כ"ז:

וכאן בנדון שלנו נ"ל הגם דיוצא בברכה על הראי', וי"ל גם לפי מנהגינו דאין מברכין על הראי' לפי שלא כ"א נהנה בראי' בעלמא ובתשובה א' בארתי דוודאי אין שמחה בראי' פרי כמו רואה אדם שחביב עליו, והשמחה היא כשרואה הפרי על לעתיד שיאכל ממנה כשירצה והיינו רבותא דכ' המחבר אפי' כשרואה ביד אחר ל"מ כשרואה שלו שיוכל לאכול ברצונו אפ' כשרוא' ביד אחר או על האילן דצריך תלישה מ"מ מברך על ראי' גמר פרי שיוכל לקנות ולאכול, ויש הרבה ב"א שאינם שמחים משו"ה מפני שיכולי' להנות ממנו עד שאוכלים, ושם בארה נ"מ לדינא, וי"ל דבראי' האתרוג כולם שמחים דשמחה היא לו כשראה דבר שיוכל לקיים בו מצות ה' והא על עשי' המצוה מברכי' מה"ט, והגם שאפשר לומר כן, מ"מ כיון שנוהגי' שא"מ על הראי' כלל הו"ל כמכוין שלא לצאת בברכת שהחיינו שמברך על המצוה לצאת גם על הראי' ואכילת הפרי וכיון שכונתו שלא לצאת לכ"ע ל"י וכ"ש בדבר דתלי' בדיבור ואחר כונת הלב הן הן הדברים דלא יצא כשמתכוין שלא לצאת כנלפע"ד לפום רהיטא בלי עיון:

ומענינא דיומא מענין לענין באותו ענין בפ"י שבת פ' ב"מ בסוגי' דכבתה מביא ירושלמי דאין מדליקין נ"ח בשמן שריפה ולא מצא טעם הגון, לפע"ד הטעם פשוט משום דא"ע מ"ח וזה לכאורה דלא כרמב"ם דס"ל בחד דאורייתא וחד דרבנן ליכא משום חבילות וי"ל דוקא כשעושה ב' מצות דאורייתא ודרבנן זאח"ז דכל א' מעשה מצוה בפ"ע הוא, אבל כשמדליק בש"ש עושה ב' דברים בב"א בדבר א' מחזי כמשוי והי מנייהו מפקית לומר כיון שא' דרבנן חזי דדרבנן מחזי כמשא, וא"כ לברך שהחיינו על ב' דברים על הנאה הגופני' ועל הנאת המצוה הגם ששניהם דרבנן אפשר דאיכא משום חבילות ועיי', ויש להאריך בירושלמי הנ"ל, ובמ"ש בטעמו בסוגי' שם בישוב קושי' תוס' ולהיות כי זמן ק"ש של שחרית קרוב לבוא צריך אני להפסיק, וה' יאר עינינו בתורתו בלי הפסק ולא ימושו מפינו וכו' מעתה ועד עולם, הכ"ד אביך אוה"נ מברכך בברכת כל טוב סלה. פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק ח' דחנוכה תרל"ב לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה