כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה כא
אלקי אברהם בעזרו, יענה שלומו יהל עליו אורו, ה"ה י"נ הרב הגאון חריף ובקי המפורסם בנש"ק כש"ת מו"ה אברהם אהרן נ"י אבדק"ק פ"ק יע"א:
גי"ה קבלתי יום אתמול, ולאשר לא הי' אתנו שעשועי אורייתא זה כמה פניתי היום כאור בוקר ושמתי עיני על ח"ת שהביא לנו מעט צרי בשולי המכתב והראה לנו נפלאות ברש"י ברכות ט"ו ע"א ד"ה ברכה מדרבנן היא, דאמר רבנן כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, שוב מצא שכבר התפלא על זה בהגהות מפרשים בפסחים ז' ע"ב, ומ"ש פר"מ ני' לפרשם לא אוכל להבין ואולי קצורו גרם לנו חסרון הבנה, ולחומר הנושא אפשר י"ל דס"ל לרש"י אי הוי דאורייתא אם לא ברך תחלה הי' צריך לברך אחר המצוה, ומשמע לי' לרש"י מדל"א ואם לא ברך תחלה יברך אח"כ דלא נטעה דלא יברך אח"כ כדס"ל לרמב"ם באמת ש"מ דבאמת אין הברכה רק עובר לעשייתן דחכמים הכי תקנו ועיי' ש"ך סי' י"ט ס"ק ג' שכ' כיון דברכות מצות דרבנן הם אמרו שיברך תחלה והם אמרו שאם לא ברך תחלה לא יברך אח"כ משא"כ בגר הם אמרו שיברך אח"כ נראה אם היא דאורייתא בוודאי הי' ראוי' שיברך אח"כ, ובברכת התורה שהיא דאורייתא לדעת רוב ראשונים, ועיי' פר"ח או"ח סי' מ"ז, באמת אם לא ברך תחלה צריך לברכה אח"כ מדאורייתא, ועיי' פמ"ג או"ח בפתיחה כוללת הלכות ברכות אות ט"ו, דמירושלמי משמע דברכת המצות דאורייתא, ומסופק שם אם היקש זה דאורייתא או אסמכתא בעלמא, ונ"מ לענין ספק, והניחו בצ"ע, ותמה אני הרי בש"ס דילן מפורש שהוא דרבנן כמפורש בש"ס ברכות ט"ו וגם אם הירושלמי ס"ל מהקישא מדאורייתא צריך לברך נקטינן כש"ס דילן, וצ"ע על הפמ"ג וא"ש ביותר מ"ש רש"י דאמור רבנן כל המצות כלן, דבאמת לא פשיטא כ"כ דברכת המצות דרבנן ור"ח מתרץ בפשיטות דמתנ' כר"י וברכה דרבנן ולכן מייתי רש"י עוד דכן מוכח מדאמר רבנן כל המצות מברך עובר לעשייתו דוקא ולא אח"כ ש"מ דרבנן הוא כמ"ש כנ"ל:
ולפום רהיטא לא אוכל להבין תי' ר"ח בברכות שם דמחלק בין ק"ש דאורייתא דיעבד לא יצא אבל ברכה דרבנן יצא בדיעבד בלא השמיע לאזנו, ולכן תרומתו תרומה גם אם בברכה דרבנן דיעבד לא יצא, מ"מ הרי ודאי תרומתו תרומה, ולא גרע מלא ברך כלל דתרומתו תרומה דברכה אינה מעכבת, ובאמת גם על מתני' קשי' לי דקתני תרומתו תרומה פשיטא אפי' לא בירך כלל תרומתו תרומה וכ"ש זה שבירך רק לא השמיע לאזנו דיצא בברכה בדיעבד וצל"ע כעת:
ואבוא אל דברי פר"מ ני' מ"ש דהש"ך בשם רש"י דס"ל כשיטת הרמב"ם דאם לא בירך קודם המצוה לא יברך אח"כ לא מצאתי בש"ך שמביא משמי' דרש"י כן, כמדומה לי שטעה בזכרונו דנתחלף לו עם מ"ש הש"ך בס"ק ב' באתילד ריעותא דס"ל דיברך קודם, דגם אם נטרפה מהני לי' שחיטה להוציא מידי נבילה:
ומזה לא מוכח דס"ל לרש"י דאח"כ לא יוכל לברך אלא דס"ל דאין קפידה לברך תחילה דאין חשש ברכה לבטלה וכיון שיוכל לברך קודם לעשייתו למה יברך אח"כ, וש"ך הקשה על רש"י מהירושלמי דלולי דבני מעים בחזקת כשרו' הי' מברך אח"כ דא"א לברך לפני', ונלפ"עד דס"ל לרש"י מסברא דנפשי' כיון דשחיטה מטהרת מידי נבילה ומהני להוציא מאיסור אמה"ח ויצאה מאיסור עשה דוזבחת וקיי"ל דשחיטה שאינה ראויה שמי' שחיטה יוכל לברך עה"ש כי שם שחיטה עלי', וירושלמי דאמר משום דב"מ בחזקת כשרות ואל"ה אין יוכל לברך קודם השחיטה מ"ל זאת למ"ד שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה וא"א לברך על השחיטה דלאו שם שחיטה עלי' ועיי':
ומ"ש פר"מ ני' להטעים טעם לשיטת הרמב"ם, דאם לא ברך קודם עשיית המצוה דלא יברך אח"כ דהא דתקנו לברך על המצות משום דע"י הברכה מכוין למצוה, הגם דקיי"ל דמאצ"כ מ"מ מצוה כתקנה הוא שיכוין בה לכן דוקא קודם עשי' אבל אח"כ מה מהני לכונה כשיברך אח"כ אלו דבריו, ומ"ש דמצוה כתקונה שיכוין כ"כ הר"ן בר"ה כ"ח ע"ב, אבל נ"ל דאין טעם פר"מ כי' לשבח וא"א לומר כן דא"כ בטבילת גר ניהי דא"א שיברך החלה אם הברכה משום שיכוין למצוה מה יועיל לו הברכה אח"כ, לא יברך כלל כיון שאין בה תועלת כלל, ועוד מצוה שיש לה משך זמן כגון ציצית ולולב למה יברך אח"כ מה מועיל הכונה אחר שכבר נעשה עיקר המצוה ועוד אם העיקר משום הכונה למה צריך לכתחילה להשמיע לאזנו כיון דעיקר משום כונת הלב, ולזה י"ל כיון שתקנו לברך תקנו לכתחילה כמו ק"ש דאורייתא כמ"ש תוס' ברכות ט"ו, אבל מגר וממצוה שיש לה משך זמן קשה:
ואם נכנס עצמינו למצוא טעם תיקון ברכת המצות נראה לי לומר טעם לשבח יותר דהעיקר בעשיית המצוה שיאמין בלבו כי מצות ה' היא, ולא משה מעצמו אמרה, ובמצות דרבנן שיאמין שצונו ה' בלא תסור וכו' ולכן תיקנו שיברך ברוך אתה ה' אשר קדשנו במצותיו וזכר ואסמכתא לדברינו דברים וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם היינו תחלה נזכור בלב ובמחשבה כי כל המצות מצות ה' הנה, ואח"כ ועשיתם אותם כנ"ל:
ויש טעם עפ"ז לשיטתו של הרמב"ם דאם לא ברך קודם העשי' לא יברך אח"כ דעכשיו שתקנו שיעשה הברכה קודם העשי' מי שלא בירך תחלה נראה שאין לבו שלם באמונה זו, ומעוות שא"י לתקן היא לברך אח"כ כי בשעת עשי' לא גילה דעתו, וכ"ז כשהי' אפשר לברך קודם, אבל גר שא"א לו קודם תקנו מתחלה שיעשנה אח"כ להגיד בפה מלא כי מאמין במצוה שעשה כי הקב"ה צונו, וכן במצוה שיש לו משך זמן א"ש כהנ"ל והבן:
והנה הש"ך מעתיק לשון הא"ז דמביאו הג"א פ"ק דחולין וז"ל היכא דלא ברך קמי' המצוה מברך אחה"מ ויוצא י"ח, אכן בסעודה דאסור לאדם להנות מעה"ז בלא ברכה הואיל ועבר ואכל והגיע ברכה אחרונה הואיל ואדחי אדחי, והנה מ"ש כיון דאסור להנות ועבר ואכל וכו' כונתו רצוי' דמחלק בין ברכת המצוה לברכת הנהנין, דברכת המצוה שאינה באה על הנאה וליכא איסור שעושה מצוה בלא ברכה וחכמים הוא דתקנו, הגם שלכתחלה תקנוה' קודם עשי' המצוה, אם עבר ולא ברך תחלה יוכל לברך אח"כ, משא"כ ברכת הנהנין מי שנהנה בלא ברכה איסורא דקעביד דאמרו אסור להנות מן העה"ז בלי ברכה וכאלו גוזל וכשאוכל ונהנה בלא ברכה מיד איסור הוא עושה שכן נהנה בלי ברכה, ואמרו והארץ נתן לב"א לאחר ברכה וקודם ברכה אוכל דלאו דילי' וגזל הוא בידו וכשמברך אח"כ לא תיקן מה שעיות דלא נקנה לו למפרע, ועוד הרי אמרו ר"פ כיצד מברכי' כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש הגם דלאו ק"ו גמור הוא כמ"ש תוס' ורשב"א דהא ברכה שלפניו רק מדרבנן, מ"מ ניהי דק"ו ליכא אבל סברא איכא שיברך קודם שאוכל כשהוא תאב לאכול, לכן מעוות שא"י לתקן הוא אחר שאכל, הא חדא, וכ' עוד והגיע ברכה אחרונה, אפשר רצה בזה דאז הגיע זמן ברכה שמברך כשהוא שבע, ואין זמן לברכה שהי' לו לברך כשהוא רעב ותאב, ויותר נ"ל דזה טעם בפני עצמו כיון שזמן ברכות הנהנין עיקר זמנה קודם שנהנה, ואחר שאכל הגיע זמן ברכה שלאחריה שעיקר חיובה עכשיו, ודומה למי שאיחר ולא התפלל מוסף עד שהגיע זמן מנחה דצריך להקדים תפלת מנחה עיי' ברכות כ"ח ע"א וברא"ש שם דמבואר שם משום דתפלת מנחה עיקר זמנה עכשיו ולי"א דוקא מנחה קטנה, אבל הגיע זמן מנחה גדולה א"צ להקדים ת"מ חוץ כשרוצה לאכול סעודה גדולה משום דעיקר זמן מנחה הוא מנחה קטנה ולכתחלה לא יתפלל מנחה גדולה, אבל כאן דעיקר זמן וחיוב ברכה אחרונה באה עכשיו ראוי' שיקדים ברכה אחרונה וכיון דברך ברכה אחרונה בוודאי לא סלקא דעתא שיברך אח"כ ברכת הנהנין הגם שי"ל כיון שא"א לברך ברכת הנהנין אחר שברך ברכה אחרונה יקדים ברכה ראשונה ולא דמי' למנחה ומוסף שאפשר שיתפלל מוסף אח"כ ולא נדחה לגמרי אבל דחי' לגמרי לא מדחינן מ"מ מסתבר לי' לא"ז להוסיף הך טעמא דכיון דיש להעמיס כן ביותר בלשון ברכות כיון דאדחי אדחי היינו כיון דגברא חזי והי' עיקר זמן ברכת הנהנין תחילה וברכה שלאחרי' התחלת החיוב אחר שאכל וראוי' לדחות ברכה שלפניו מקמה לשעה וכיון שנדחה אדחי ממילא לגמרי כהנ"ל, ועיין ש"ך שם שכ' דמשמעות סוגי' דברכות כרמב"ם, דהו"ל לחלק בין ברכת הנהנין לברכת מצות ועיי' פר"ח שדוחה ראי' הש"ך בדברים. ועיי' תב"ש שדחה דחי' פר"ח ראי' הש"ך מש"ס ברכות, ולמ"ש א"ש במרווח יותר ועיי':
והנה הפר"ח מביא סייעתא לא"ז מירושלמי ברכות פ' הרואה דר' יוסי בן נהוראה ס"ל שמברך משישחוט, מדר"י ב"נ לכתחילה אנו למדין לדיעבד דאם לא ברך תחלה שיוכל לברך אח"כ, ודחי די"ל שאני לריב"נ דא"א לו לברך תחלה הו"ל כטבילת גר דא"א דמברך אח"כ וכ' לפ"ז מ"ש הרמ"א באתחזק ריעותא דיוכל לברך אחר השחיטה אתי' גם לשיטת הרמב"ם אלו דבריו. ולפע"ד במח"כ לא כיון יפה בדמיון זה, דמריב"נ ליכא ראי' כלל אפי' אם אקרה שא"א לברך תחלה דלריב"נ דחייש בכל שחיטה שמא תתנבל בשחיטה וכל שוחט א"א לו לברך תחלה מעיקרא הכי תקנו שיברך אחה"ש והו"ל ממש כטבילת גר שא"א בשום פעם לברך תחלה ולא חזי מעיקרא, אבל אנן דלא קיי"ל כריב"נ אלא כר"י וכסוגי' ש"ס דילן פ"ק דפסחים דאין חוששין שמא תתנבל ונתקנה ברכת השחיטה קודם השחיטה אם אקרה שנתילד בה ריעותא כיון שנדחה אדחי, ואין ראי' דרמב"ם מודה באתילד ריעותא וכדומה לו ופשוט:
וכן נראה משטיחות לשון הרמב"ם הלכ' ברכות שכ' שאין מברך אחר המעשה רק בטבילת גר ומשמע דאין אופן שיברך אח"כ על שום מצוה רק בטבילת גר מטעם שכ' שם והוא מש"ס פ"ק דפסחים וברכות נ"ח ע"א, וכן נראה ממ"ש בהלכ' אישות פ' י' דאין מברך על הנשואין אח"כ מאחר שעשה איך יברך על שכבר עשה והו"ל ברכה לבטלה משמע אפי' אם יש ספק אם יתבטלו הארוסין אחר הברכה אינו מברך אח"כ דא"א לברך אחר שעשה מעשה, ושאני גר דא"א לברך תחלה מיד תחלת תיקון הברכה הי' על המעשה אשר כבר עשה, ולא על המעשה שיעשה אבל בברכת נשואין וכל מצות שאפשר לברך קודם תקנו הברכה על המעשה שיעשה, א"א לברך אח"כ שאין כונת הברכה אלא על שיעשה ולא על מה שעשה, ואפי' כשא"א לברך תחלה אין לברך אחרי' דהו"ל ברכה לבטלה שלא הותקן לברך על הנעשה אלא על שיעשה והמעיי' בצדק ומדייק בלשונות הרמב"ם ונעימות לשונו יראה שכן הוא כמ"ש:
וכשאני לעצמי נ"ל שיש לחלק בין ברכת השחיטה לשארי ברכת המצות, עפמ"ש הט"ז יו"ד סי' א' ס"ק י"ז דברכת השחיטה שאני מכל ברכת מצות דברכת השחיטה יוכל אחר לברך על מעשה שחיטה של חבירו דאין ברכת השחיטה על מעשה מצוה שעושה דליכא מצוה לשחוט ולאכול ומברכי' על שקדשנו באיסור זה וכולם יכולים לברך בכל שעה ע"ז אלא שאין לברך שבח זה אלא בשעת מעשה השחיטה עיי"ש, וי"ל ג"כ דיש חילוק בין ברכת השחיטה לדבר זה היכא דלא בירך או עכ"פ היכא דא"א לו לברך תחלה כגון דאתיליד ריעותא דיוכל לברך אח"כ דהא עכ"פ מברך ברכה זו בשעת מעשה זה וגוף הברכה אינה על מעשה ומצוה זו שעושה עכשיו אלא על כללי' קדושת איסור זה שכ"א יוכל לברך בכל עת אלא שגבול שמו לה מתי יברכה, משא"כ בשארי מצות דבאו על מצוה זו שעושה ומחוייב על קרקפתי' דעושה צריך לברך דוקא קודם שעושה ולא אח"כ דמה שעבר עבר כמ"ש הרמב"ם כן נ"ל, וא"ש הא דריב"נ בירושלמי די"ל דמברך אח"כ כפשוטו דשאני שחיטה, אלא דרמב"ם מפורש כ' בהלכ' ברכות דאם לא ברך קודם השחיטה לא יברך אח"כ ולא חילק בין שחיטה לשארי ברכות, צ"ל דהא דריב"נ שאני דלדידי' מעיקרא הכי תקנו' כמ"ש וכן ממ"ש הרמב"ם בהלכ' אישות בברכת נשואין נראה דלא ס"ל כחילוקי דהא כ' הט"ז דברכת ארוסין דמי' לברכת השחיטה לכן הרב מברך עיי"ש, מ"מ י"ל דרמ"א עשה פשר דבר דבד"מ מביא בשם או"ז דבברכת המצות יוכל לברך אח"כ, ובהג"ה כ' היכא דאתילד ריעותא בשחיטה יברך אח"כ, י"ל דבכל מצות ס"ל כרמב"ם ואפי' באופן שלא הי' אפשר לברך קודם כדס"ל לרמב"ם כמ"ש, אבל בשחיטה נראה לו עיקר דיוכל לברך אח"כ מטעמא דכתיבנא דהברכה קאי על כללות איסור בלא שחיטה, ומ"מ לכתחילה צריך לברך קודם מדשמואל דאמר כל מצות מברך עובר ומבואר שם דה"ה ברכת השחיטה, אבל לענין דיעבד נראה לחלק כנ"ל ועיי':
עוד י"ל כעין זה עפמ"ש הד"מ וט"ז או"ח סי' ח' דכל ברכה שהיא בעל אין בה חשש ברכה לבטלה כ"כ דלא קאי על מעשה זה שעושה עכשיו אלא על כללית המצוה עיי"ש, ובמק"א אמרתי משו"ה ס"ל לרשב"א בתשובה דהשוחט בן פקוע מברך הגם שאינו רק משום מראית עין כיון דברכה על השחיטה בעל לא קאי על מעשה זה עצמו וכיון שמשום מצות שחיטה שוחט ב"פ יש מקום לברך ברכה זו על כללית המצוה, ומיושב קושי' פר"ח מ"ש מהא דנ"ח דמדליק בפתח שני משום מ"ע שאינו מברך ועיי' פלתי, ולמ"ש א"ש דהתם מברך להדליק קאי על מצוה שעושה עכשיו והא ליכא מצוה בהדלקה שני' רק משום מ"ע ושם בארה, וכאן אני אומר דמשו"ה ברכת השחיטה שאני משארי ברכות מצוה משום דאינם בעל, ומובן בזה אריכות הרמב"ם הלכות ברכות שכ' אם לא ברך תחלה על השחיטה לא יברך אשר קדשנו וכו' על השחיטה, וצ"ל מה לו להביא נוסח ברכת השחיטה שלא יברך וכי נעלם נוסח ברכת השחיטה שמברך קודם השחיטה עד שהוצרך לכתוב מפורש שלא יברך בזו אחה"ש ודבריו תמוהים, ולמ"ש א"ש נכון בדיוק כ' דבר שפתים שאין למותר דקמ"ל דלא יברך ברכת השחיטה שהיא בנוסח על השחיטה ואפ' באותה נוסח עצמה הגם דקאי על כללית המצוה ה"א דשני' היא משארי ברכת המצות מטעם שכתבנו קמ"ל דלא חלקו בין ברכה לברכה וכן משמע מדשמואל פ"ק דפסחים דכייל כל הברכות יחד חוץ מטבילה, ולא נכנס לחלק לענין דיעבד בין ברכה לברכה דהיא בעל ש"מ דלא פלוג, כנ"ל בכונת ושיטת הרמב"ם מ"מ לדינא אפשר לעשות פשר דבר בשא"א לו לברך תחלה כמ"ש הרמ"א ועיי':
ומתחלה עלה במחשבה לפני לומר דזהו טעמא דרש"י באתיליד ריעותא דיוכל לברך קודם השחיטה ואינו חושש שמא ימצא טריפה והוי' לי' ברכה לבטלה כיון דספק הוא שמא תמצא כשרה ועוסק במעשה מצות שחיטה ויש מקום לברכה זו על הספק עפמ"ש הט"ז יו"ד סי' א' ס"ק י"ז הנ"ל, ועוד י"ל דליכא חשש ברכה לבטלה כ"כ כיון שמברך בעל דקאי על כללית המצוה כמ"ש ד"מ וט"ז או"ח סי' ח' וכיון שעוסק במצות שחיטה על הספק שמא תמצא כשרה אין לחוש כ"כ, אלא דא"כ ה"ה ספק באיכא ריעותא שמא תמצא נבילה כגון נקובת הושט או פסוקת הגרגרת ג"כ יוכל לברך תחלה, וקשה עלן מסוגי' דפ"ק דברכות דמקשה על בי רב דאמרו חוץ משופר ומקשה מ"ט שמא תתקלקל תקיעתו מילה ושחיטה נמי ולמ"ש שאני ושאני ברכת שחיטה מברכת שופר מתרי טעמי שכתבתי, ולחילוק בין נוסח הברכה בעל גם ממילה לק"מ משא"כ ברכת השופר, ולכן הדרנא מטעמא דידי שנתתי לשיטת רש"י:
והנה היש"ש פרק כסוי הדם כ' משום דשחיטה מטהר מידי נבילה, והקשה הש"ך מירושלמי ברכות הנ"ל דמקשה על ריב"נ דיברך אחר הבדיקה ומשני בני מעים בחזקת כשרות הא לא"ה היו חוששים שמא תמצא טריפה ש"מ דכל שחיטה שאינה מכשרת לאכילה ליכא מצוה ואין מברכי' עליה, ולפום ריהטא הי' נ"ל דירושלמי אזיל למ"ד דשחיטה שאינה ראוי' כל שאינה מכשרת לאכילה ל"ש שחיטה ואין לברך קודם בדיקה שמא תמצא טרפה ולא שמה שחיטה ואיך יברך על השחיטה, ורש"י הורה שפיר לדינא דקיי"ל שחיטה שמטהר' מידי נבילה ואינה ראוי' לאכילה שמה שחיטה שפיר מברך על השחיטה כנ"ל עד"פ אבל יש לפקפק מנ"ל לסתמא דירושלמי להקשות על ריב"נ דלמא ס"ל כמ"ד ששא"ר שמה שחיטה:
ואחר עיון מעט למה ניחוש באתחזק ריעותא לברכה לבטלה מ"ש דביו"ט ל"ח לריעותא כדנקטו רוב פוסקים להקל באיבעי דש"ס ביצה בסוגי' דליבון רעפי', ומשום ספק ברכה לבטלה חושש, ויש ראי' למ"ש הט"ז או"ח רס"י ח' דמשום לא תשא אין סומכי' על חזקה דחמירא ל"ת, וי"ל הה"נ חוששי' כאן, אלא דכבר הראתי לדעת דדברי ט"ז אין להם מקום לשיטת תוס' ר"ה דברכה לבטלה רק בל"ת דרבנן אלא כרמב"ם דדאורייתא הוא ושם בארתי דשיטת הרמב"ם בזה לשיטתו דס"ל ספק איסור דאורייתא לקולא וספק אם קיים המצוה לחומרא, ולפי שיטת ר"פ דס"ד לחומרא מה"ת ע"כ צ"ל כשיטת תוס' ר"ה ולתנייהו לדברי הט"ז וקשה קושיתי למה נחמיר כאן בריעותא יותר מיו"ט דחמיר דדאורייתא הוא, לפמ"ש הר"ן ביצה שם, ואפי' למ"ש הפר"ח דמשו"ה פסקו לקולא איבעי דדרסה משום דאיכא מתוך ועיי' צל"ח שם, או למ"ש הש"א דבדיקה זו דנפולה אחר מעל"ע רק דרבנן, מ"מ קשה הא ספק ברכה לבטלה ג"כ דרבנן ומ"ש, ולמ"ש הצל"ח ביצה דליכא רק משום טורח שלא לצורך א"ש כנ"ל:
ואחרי בינותי קצת בספרים מצאתי שאהבה נפשי שכבר עמד ע"ז בקיצור בפלתי סי' י"ט למה נחזיק בספק ברכה יותר מביו"ט. ומסקנתו משום שאפשר לברך אח"כ משא"כ התם עיי' בו. והנה דבריו נכונים לפי שיטות הא"ז דאפשר לברך ברכת המצות אח"כ או לפמ"ש הפר"ח דבאתחזק ריעותא גם הרמב"ם מודה, אבל לפמ"ש והוכחתי דרמב"ם ס"ל דלעול' אין מברכים אח"כ חוץ בטבילת ופסק גר גם האי בעי דביצה לקולא באמת יברך תחלה וא"ח לריעותא שמא ימצא טרפה ועיי':
ואחר הוצעה זו אומר אני דרש"י ס"ל כשיטת הרמב"ם דכל שלא ברך תחלה א"א לו לברך אח"כ אפי' לא ברך תחלה משום חשש ריעותא וכדומה, וכיון שא"א לו לברך אח"כ לא דחינן הברכה משום חשש ריעותא כדקיי"ל גבי יו"ט בנולד ריעותא ולכן פסק דיברך תחלה הגם שאם ימצא טרפה הוי ברכה לבטלה, ל"ח משום דאתיליד ריעותא, אבל בוודאי טרפה לא יברך כלל דהוא ברכה לבטלה והא"ז דכ' דיברך אח"כ לשיטתו דס"ל דאפשר אח"כ וכיון דאפשר חוששי' לריעותא, ורמ"א דס"ל באתיליד ריעותא עכ"פ דיוכל לברך אח"כ כמ"ש הפר"ח או כמ"ש אני דעשה פשר דבר בברכת השחיטה, יהי' איך שיהי' עכ"פ ס"ל דיוכל לברך ברכת שחיטה אח"כ לכן אחז שיטת הא"ז דלא יברך לכתחלה, והא"ש דלק"מ קושי' ש"ך מירושלמי דלולי דבני מעים בחזקת כשרות מברך עד אחר הבדיקה שמא ימצא טרפה, לפמ"ש כבר לעיל דליכא מירושלמי ראי' נגד הרמב"ם מדס"ל לריב"נ דחוששי' שמא יקלקל ומברך אח"כ דלדידי' דחוששי' לקלקול שחיטה וזה בכל שחיטה ושחיטה מעיקרא תקנו ברכת שחיטה אחר השחיטה ודומה לטבילת גר בעצמו, ושפיר מקשה כיון דלדידי' מברכי' ע"כ אחה"ש ומעיקרא הכי תיקנו הי' להם לתקן מיד לחוש ג"כ לטרפה מ"ש חשש נבילה מחשש טרפה ומה לי אחר השחיטה או אחר הבדיקה, וכיון שחושש לנבילה הגם דלא שכיח הו"ל לחוש ג"כ לטריפה ומשני בני מעים בחזקת כשרות משא"כ נבילה, וי"ל דס"ל דבחזקת שאינו זבוח עומדת כמ"ש הפלתי סי' ל"ג ובדוכתא טובא משא"כ לחשש שמא ימצאו טרפה אח"כ, וכ"ז לריב"נ דמתחלה תקנו ברכת שחיטה אחה"ש, אבל להלכתא דל"ח שמא תתנבל וכ"ש לשמא תמצא טרפה ואפשר לברכה תחלה והכי תקנוהו מעיקרא אם אקרה מקרה דלא ברך תחלה אפי' באונס א"א לברך אח"כ ממילא בנולד בה ריעותא ל"ח משום ברכה לבטלה כמו דלא חיישי' בדרסה וטרפה בכותל דא"א הה"נ לא דחינן הברכה משום דאתחזק ריעותא כנלפע"ד והוא ישוב נכון בעז"ה:
ועיי' או"ח הלכ' יו"ט סי' תכ"ח ס"ק ט"ז בד"מ ומג"א ופר"ח היכא דטרפו' מחצה על מחצה או רוב לענין לשחוט בי"ט ובתשובה הארכתי לדינא שם, ומשם יש לדון לפי דברינו בנדון זה לדמות מלתא למלתא לענין ברכה לפני', ואפשר דהא שכ' רמ"א היכא דאתחזק ריעותא הוא בכה"ג דחוששי' בי"ט ועיי' ש"א הלכ' י"ט סי' ס"ד ויש לעי' עוד למעלה בכ"ז:
ומלתא דתמיה לי בעברי דרך העברה על מ"ש הפלתי סייעתא דתוס' ור"ן פסחים קט"ו כרמב"ם ס"ל מדכ' בפשיטות דר"ח ס"ל ג"כ כר"ל דמצ"כ דאל"ה הי' יוכל לומר בפשוט אחר שיצאו בט"ר איך יברך בטיבול שני מאחר שכבר יצא הו"ל ברכה לבטלה ואם ס"ל דאם לא ברך על המצות תחלה יוכל לברך אח"כ ליכא ברכה לבטלה בברכה שמברך באכילה שני' מזה שפט בוודאי דתוס' ור"ן כרמב"ם ס"ל, ודבריו נפלאו ממנו הלא שם תיקון חכמים הוא שיברך בשעה שאוכל שני' וזה שאכל בלי כונה ויצא ואוכל שנית ומברך הרי במכוין מברך על מעשה אכילה זו ברכת אכילת מרור פשיטא שהיא ברכה לבטלה, ואם מכוין דברכה תהי' על שכבר אכל תחלה, פשיטא שטוב שיברך מיד בשעת אכילה ראשונה כדי שיברך כתקנה עובר לעשייתן, ומדל"א ר"ח ה"ט וכן מדאמר הלכתא וכו' פשיטא דכן ראוי' ומחויב שיאכל תחלה ויברך מיד מדלא אמר הכי אלא משום אחר שמילא כריסו וכו' ש"מ דס"ל מצ"כ והדברים פשוטים וברורים, וראי' פלתי נדח' דחיי' ואינה חוזרת ונראה, וה' יברכנו בברכת תורתו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ולחדש תילי תילי הלכות, גל עיני ואביטה נפלאות הכ"ד אוה"נ מנוער, חותם באהבה רבה מתחדשת ומתעוררת בלב בוערת. פ"ב ה' י"ד טבת תרכ"ה לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל