כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה כ
בימי חנוכה, שפע וברכה ומאירת עינים בתורה, אשריו שלו ככה, ה"ה חתני כבני תלמידי הרבני המופלג מלא פלג מורג חרוץ וכו' כש"ת מו"ה רפאל סג"ל דייטש שי' לאי"ט:
ארכו הימים אשר לא ראיתי אות לטובה מאתך ומזוגתך הצדקת בתי היקרה א"ח מ' רחל תי', וב"ה כי הכל במעמד הטוב אתכם וכן אודיעכם כי גם אתנו ב"ה החיים והשלום, והנני להשיב לך אומר ודברים בדברי תורה ופרושי מאמרים להשביעך מטובה של תורה שהיא הטוב אמיתי והיא לנו לאורה, בהלכה ברורה, וע"ד קושיתך על הפר"ח סי' מ"ז שהעלה דברכת התורה דאורייתא ועיקר ראיתו מש"ס נדרים דאמר רב על עזבם א"ת שלא ברכו בתורה תחלה ומשו"ה סתם הטור ולא כ' מפורש שהוא מה"ת שסמך על מה שמביא ש"ס נדרים דנראה לעין שהיא מה"ת, וכ' עוד דכיון דהיא מה"ת ספק ברך צריך לחזור ולברך מספק כמו ספק ברך בהמ"ז וספק קרא ק"ש. והנה הפר"ח העלה ישוב על מה שלא כ' הטור שהוא דאורייתא ולא כ' טעם על דלא כ' הרמב"ם שהוא דאורייתא שמזה הוכיח הפ"מ דמביא דסתמא כפרושו דס"ל שהוא מדרבנן, וכתבת דמהרמב"ם אין ראי' כ"כ דלשיטתו אזיל דס"ל דספק דאורייתא רק מדרבנן לחומרא וכיון דליכא נ"מ בין אם היא מדאורייתא או מדרבנן רק לענין ספק כמ"ש הפר"ח ולרמב"ם גם אם הוא דאורייתא א"צ לברך מספק רק מדרבנן לכן לא חש הרמב"ם לבאר כ"כ דליכא חשש דאורייתא. והנה מלבד שרחוק לומר כן דלא חש לפרש משום שמספק אינו מחוייב רק מדרבנן, גם מה דפשיטא לך דלרמב"ם אינו מחוייב מספק רק מדרבנן לא נ"ל דהא מודה הרמב"ם באקבע וכ"ש באתחזק דספיקו מה"ת להחמיר וכאן דאתחזק בחזקת חיוב לברך ומחוייב מדאורייתא לחזור ולברך, ובאמת לא עליך תלונתי בזה אלא גם על הפר"ח סי' קפ"ד בליקוטים שכ' דלרמב"ם אין ספק מוציא ודאי לא ברך דספק לרמב"ם מחוייב רק מדרבנן עיי"ש, ובמח"כ בכה"ג דאתחזק מחוייב לכ"ע ספיקו מה"ת להחמיר, והא דספק ברכות דרבנן אינו חוזר הגם דאתחזק עיי' צל"ח ברכות כ"א ע"א ובמק"א הארכתי בישוב קושי' הצל"ח ואין עת האסף פה ועי' פלתי סי' ס"ט. והיותר י"ל הא דלא כ' הרמב"ם שברכת התורה מה"ת דהולך בדרכו שאינו כותב מה שאינו מפורש בש"ס באר היטב הגם דמשמע ונראה כן מסוגי' ש"ס, והה"נ לא כ' כיון דלא מפורש דדאורייתא הוא הגם דנראה כן ממשמעות הסוגי' כמ"ש הפר"ח:
ומ"ש על מ"ש הפר"ח דצריך לברך שנית כל הברכות הגם דליכא מדאורייתא אלא ברכה א' כמ"ש הרמב"ם בהלכ' ק"ש דחוזר וקורא עם ברכותי' ומבואר בסי' פ"ז והה"נ הכא, ונתקשית למה מדמה מלתא דברכת התורה לברכות דק"ש ולא מביא מדומה לו ביותר מדקורא שנית כל פרשיות ק"ש הגם דאין כל הפרשיות דאורייתא וליש שיטות רק פסוק ראשון, והה"נ בברכת התורה, נ"ל דלק"מ דמפרשיות של ק"ש אין ראי' כ"כ כיון דאין בפרשיות שם ומלכות הגם שבפ"ע לא הי' צריך לחזור דהקילו רבנן שאינו חוזר על דידהו, מ"מ כשבלא"ה חוזר וקורא משום פ"ר דאורייתא קורא כולה משא"כ בברכת התורה דיש בה שו"מ וחשש ברכה לבטלה ועיי' תוס' ר"ה ל"ג ע"א, לכן מביא ראי' מברכות של ק"ש דחוזר וקורא כמחוייב לקרות ק"ש שנית הה"נ בברכת התורה, ועיי' כ"מ פ"ב מק"ש הלכה י"ג דמעתיק תשובת הרשב"א דכ' דרמב"ם למד דין זה דחוזר גם על הברכות דהכי תיקנו, מדאמר ר"א חוזר וקורא ק"ש משמע כל הפרשיות הגם דשארי פרשיות דרבנן משום דהכי תקנו שאם יקרא מקצתו יקרא כולו הה"נ דחוזר ואומר הברכות עי"ש, ולמ"ש אין ללמוד זה מזה דשאני פרשיות ק"ש דליכא משום נדנוד ברכה לבטלה ומנ"ל דגם בברכות תקנו כן בוודאי אם תקנו ליכא משום ל"ת כיון שמחוייב ועומד מדבריהם, אבל מנ"ל דתקנו בברכות מעיקרא כמו שתקנו בפרשיות וצע"ק, ועכ"פ יפה עשה הפר"ח דמביא דמיון יותר ברכות דק"ש לברכות דברכת התורה שאינן מדאורייתא:
ומ"ש על נוסח שלנו שמברכי' לעסוק בד"ת והט"ז כ' כי העיקר העסק תמיד בעיון, ופר"ח בשם הב"ח מביא ג"כ כעין זה, והקשה תינח ת"ח אבל ע"ה שא"י ללמוד רק לומר תילים ומעמדות ואין להם עסק בתורה איך יברכו לעסוק לכן העיקר לברך על ד"ת, והנה תמיהת הפר"ח קיימת על נוסח שלנו לעסוק איך ע"ה דוברים שקרים נגד ה' ומברכים לעסוק ואין להם עסק בה, שוב ראיתי מ"ש הפרמ"ג בקצורי דבריו באשל אברהם ונראה שהרגיש בקושי' פר"ח ונשמר ממנה ולא נתיישבה דעתך בישובו והאמת כמ"ש כי אין בדבריו ישוב המיישב דעת והנלפע"ד להבין כ"ז ע"פ מאמר א' שלהי כתובות קי"א ע"ב אמר רבי מצאתי להם תקנה לע"ה מה"ת כתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכ' חיים כלכם היום וכי אפשר לדבק בשכינה והכתיב כי ה"א אש אוכלה הוא, אלא כל המשיא בתו לת"ח ועושה פרקמטי' לת"ח ומהנה לת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה ע"כ, והמאער הזה תמוה וכי משיא בתו לת"ח וכו' עדיף מת"ח עצמו דאמרו ז"ל אבל לת"ח עצמו עין לא ראתה ועיי' מהרש"א ח"א, ונ"ל דכונתו בקושי' וכי אפשר לדבק היינו ע"פ שאמרו ז"ל וסביביו נשערה מאוד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ואמרו ז"ל הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשה להם כזדונות, ואמרו לא זכה נעשה לו וכו', ופרשתי בזה קרא כי א"א צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וצ"ל כיון שאמר צדיק היינו עושה טוב ומאי האי דקאמר אשר יעשה טוב, ונ"ל דוודאי יש צדיקים בעלמא שעושים טוב אלא כל שהוא צדיק יותר הקב"ה מדקדק עמו ביותר ע"ד בקרובי אקדש, ושגגת תלמוד עולה זדון מה שלא נחשב לאחרים לכלום ומעבירה קלה כזו א"א להשמר והיינו א"א צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לפניו שעושה טוב הקב"ה מדקדק עמו יותר וליכא מי שלא יחטא ולכן אמר יחטא שהוא רק חטא שוגג ונעשה לו כזדונות וע"ד שאמרו ז"ל גבי מרע"ה שנענש על שאמר שמעו נא המורים אין לפום גמלא שחנא:
ואמרתי מאז להבין מדרש התמוה ולא ידע איש את קבורתו זה משה שנאמר והאיש משה עניו מאוד והוא אומר דרשוני וחיו, ונ"ל בשנאמר לפרש ולא ידע איש את קבורתו היינו שלא ידע איש טעם קבורתו מה פשעו ומה חטאו ושמעתי שכן כתוב במורה. והנה אנחנו מאמינים ויודעים טעם קבורתו על מה ולמה מפני שאמר שמעו נא המורים, הגם שהוא חטא קל ולא נחשב לאחרים לעבירה כ"כ עד שיוקנס עליו מיתה ולא יועילו לו תקט"ו תפלות שהתפלל, מ"מ לגבי משה מלתא היא כדאמרו ז"ל לפום גמלא שחנא, ואנן דיודעים ומכירים גדולתו של משה ולא קם כמשה עוד נביא יודעים ומבינים אנחנו למה לא נכנס לארץ ולמה מת ונקבר שם, אבל משה בעצמו שהי' עניו מכ"א אשר ע"פ האדמה והי' ערך קטן עליו ולפי ערך קטן שכמוהו בעיניו לא ידע מה חרי האף הגדול הזה שהקב"ה ידקדק עמו כ"כ לכן לא ידע הוא את קבורתו, והן דברי המדרש ולא ידע איש זה משה והטעם דכתיב והאיש משה עניו מאוד והבן:
נחזור למאמר הראשון שבש"ס כתובות וכי אפשר לדבק בשכינה דכל הקרוב ומתקרב ביותר מדקדק ד' עמו וא"א צדיק וכו' שיהי' חף מחטא כ"ד שהקב"ה מחשב לו לפי גדולתו לזדון והלא אש אוכלה הוא כל שמתקרב האדם אל האש ניזוק ומרחוק מאיר לו, לכן כל הקרוב יותר אל ה' ולמוד הוא ויש בידו להיות זהיר יותר הקב"ה מדקדק עמו, ומתרץ אלא זה המשיא בתו וכו' לזה יש לו חלק בתורתו של ת"ח כשמעון אחי עזרי' וכמעשה דאלפא ור"י, וכן הוא בש"ע יו"ד הלכ' ת"ת שיכולי' לעשות שותפו' וזה מקורב לה' ע"י שהוא מחזיק לת"ח והקדים מרע"ה זבולון ליששכר דאלמלא הוא לא הי' אפשר ליששכר ללמוד ויש לו חלק בתורתו, ואינו נתפס במעשיו כת"ח דהוא כע"ה דעלמא יחשב שזדונות נעשין לו כשגגות כי לא ראה בד"ת ולא ידע להזהר וכל שמהנה לת"ת ועי"ז יושב באהל תורה מתקרב יותר אל ה' ויש לו שותפת בתורתו ואין לו רק רווחא ולא הזיקא כלל, ונ"ל לפרש בזה שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, אוהבי תורתך הם המחזיקים ת"ח מפני שאוהבים התורה ורוצים להיות להם חלק בלימוד התורה, והם עדיפו מצד אחד כי אין שגגת תלמוד של שותפו עולה לו לזדון, משא"כ הת"ח עצמו תמיד אין שלום בקרבו פן ואולי עבר עבירה קלה כשערה שהקב"ה חושב לו לזדון, אבל שלום רב לאוהבי תורתך כי אין למו בחלק שיש לו מכשל רק את הטוב יקבל בעה"ז ובעה"ב וא"ש נכון:
המורם מכ"ז כי יש להמונים סוחרי הארץ שאין אתם ידיעה של כלום בעסק התורה רק לעשות מ"מ הם כלומדי תורה וכעוסקים בעיון שע"י יוכל הת"ח ללמוד תורה ולעסוק בה בעיון כ' דעתו מיושבת עליו ולבו רחבה באשר עץ חיים שתול לפניו בכל עת ויחשב לו כאלו הוא לומד ומעיין וחיובא עליו להחזיקו ונענש אם מונע הטוב מת"ח, ומונע טוב אמיתי מעצמו כי זו תורה וזו שכרה לקנות לו חלק בתורה ופוטר עצמו מחיובא דרמי' אקרקפתא דכל ב"י ודברת בם והגית בו יומם ולילה, ואיתא במסורה מדוע לא כיליתם את חקכם, מדוע לא בא בן ישי אל הלחם נ"ל כי תחלת דינו של אדם על ד"ת מדוע לא כיליתם חקכם שעליכם דבר יום ביומו ומתנצל עצמו שלא למד מנעוריו ולא נתגדל לכך או שהי' טרוד על המחי' ועל הכלכלה ואונס רחמנא פטרי' וחישב לעשות מצוה וכו' ואם כן הוא שהוא חפץ ורוצה בה ואוהב תורה ואנוס הוא, הי' לו להחזיק בחור בוחר בתורה ות"ח על שלחנו ש"מ דלא ניחא לי' ואינו רוצה בקיומה של התורה והיינו שמשיבים לו על התנצלותו מדוע לא בא בן ישי אל הלחם שהי' לך לקראו אל הלחם לכלכלו ולהנותו משלך עכ"פ. והא"ש דמברכי' ע"ה לעסוק בד"ת דחיובא עליו איכא שיעסוק בד"ת ויטריח בה תדיר והוא מצווה ועושה ע"י שמחזיק הת"ח ויחשבי' לו לצדקה כמו שהי' הוא בעצמו עוסק בד"ת והבן:
והנה מ"ש הב"ח דמברכי' לעסוק משום שעיקר הבטחה שהבטיחנו ה' הוא על עסק ויגיעה מדכתיב אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים, ובמדרש שם מכאן שהקב"ה רוצה שיהי' עמלים בתורה, נ"ל כונתו ע"פ שאמרו לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, וה"מ לגרסא אבל למו"מ וכו' כ' רש"י יש שאינו יגע ומוצא, וצ"ל למה בדבר רשות ועה"ז יש למצוא בקל ובתורה דוקא ע"י יגיעה נראה הטעם כי לפום צערא אגרא ורוצה ה' שיתיגע עצמו ולא ימצא בקל כדי להרבות שכרו וזהו פי' מתני' הפוך בה וסיב ובלה בה ולמה יהי' קשה כ"כ ולא יגלה ה' עיני אדם בלי טורח כ"כ בא בן הא הא ליישב לפום צערא אגרא וחפץ ה' למען צדקו להרבות שכרו וזהו שאמר רנבה"ק בהודאתו אני עמל ומקבל שכר והם עמלים וא"מ שכר בוודאי יש להם שכר שמשיגים מבוקשם להרבות הון ועושר רב, אלא שזה אפשר גם בלי יגיע כשהוא דר במקום שווקים מקום מסחר מטרפולין וסוחרים ואין לו הוצאות, אבל בתורה ומצות מקבל שכר על עמלו כל שעמל יותר ושכר פסיעות יש והיינו עמל ומקבל שכר על עמלי דייקא כל שעמלתי יותר תגדל השכר. וכ"ז מוכח מקרא אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה מבטיח ה' שיתן הכל בשפע, וקשה למה לא יתן ג"כ שפע בתורה שיהי' כמעיין הנובע מעצמו בלי טורח הרבה ובעת ההיא שראוי לברכה כ"כ תהי' הברכה מצוי' מאת ה' במאירת עינים בתורה בלי יגיעה מכאן שקב"ה חפץ שיהיו עמלים ולא סגי בלימוד לבד אלא ביגיעה רבה כדי להרבות שכרם וא"ש דברי המדרש, והיינו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ממה שמצפין דבר מיראיו עד שיתיגעו מזה נראה כי כל מחשבותיך להטיב לנו ולהרבות שכרינו והיינו מה רב טובך אשר צפנת בשביל שצפנת והבן:
ולהיות כן עיקר הטובה ושאנו רואים כי חפץ ה' לטוב לנו כל הימים הוא ממה שאנו מצוי' לעמול ולעסוק בתורה ללכת בה תמיד בלי הפסק מזה מוכח ונראה כי חפץ ה' למען צדקו להגדיל שכרינו וראוי' לברך על זה בפרטית לעסוק בד"ת ודברי הב"ח דברי אמת וצדק המה:
והנה הב"ח וט"ז שניהם לדבר א' התכונו כי לשון לעסוק כולל לעסוק בה ולטרוח ולעיין היטב הדק, ולולי דבריהם ז"ל הי נראה כי לעסוק הוא בהעברה בעלמא כמו שאמרו מתעסק בעלמא הוא ופטור דעסק דבר שאינו עושה במתכוין רק במקרה והזדמנות, אבל מצאתי סיוע לדבריהם דבענין לימוד היכא דאמרו לשון עסק היינו שיהי' עסקו תמיד בתורה בטורח ועיון, והוא מש"ס קדושין כ"ט ע"ב דאמר שמואל ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה, ואמר ר"י רחיים בצוארו ועוסק בתורה, וצ"ל למה שינה ר"י מלשנא דשמואל דאמר ואח"כ ילמוד תורה הו"ל לר"י ג"כ לומר רחיים בצוארו ולומד תורה, ושינה ואמר ועוסק בתורה, ונ"ל דיש ב' סוגים לימוד תורה מי שלומד הכתוב לפניו בלי עיון כלל להבין כל דבר על בוריו וזה בקל ויוכל לעסוק במו"מ ולחשוב חשבונות רבות בצרכי בית ויוכל ללמוד בכ"י איזה דפים וענינים, אבל לעיין ולהבין ולחדש זה צריך זמן זמנים טובא ושמעתא בעי צילותא ואי ספרא לא סייפי, וא"ש שמואל אמר ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה, ובמ"ש ילמוד אפשר לפרש שלומד בלי עיון ואמר ר"י הא תינח שילמוד תורה בהעברה בעלמא אבל האיך אפשר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה היינו שיעסוק בתורה בטורח ועיון זה א"א אם רחיים בצוארו, ומסיק הא לן והא להו עיי' פי' רש"י ותוס', ולמ"ש י"ל הא לן לבני א"י דאוירא דא"י מחכים ואין צריכים שיהוי וטורח כ"כ בעיון אפשר שישא אשה ואח"כ יעסוק בתורה והא להו לבני ח"ל דאמרו ז"ל ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה:
והנה הא דקאמר רחיים בצוארו נ"ל כי באמת זכה נעשה לו עזר, לא לעזר בעניני עה"ז כדי שיהי' עזור להנות מהעה"ז נתן ה' את האשה לאדם לעזר אלא ע"י שהיא לו לעזר בעניני עה"ז וצרכי הבית כדאמרו ז"ל חיטין כוסס פשתן לובש על ידה הבעל עזור שיוכל לישב באהל תורה ויגיע לתכלית האמיתי, אבל אם היא לא ניחא לה בזה אלא שתהי' יושבת בקתדרא והוא ילך בחוצות ולמרחקים להביא טרף לביתו בריוח כאחד מעמא דארעא וצוחת עליו תמיד הב הב לאיש כזה א"א שיעסוק בתורה בעיון ולהיות תורתו אומנתו ואמונתי, והנה הא"ע כ' בתורה בפסוק לא יחבול רחיים ורכב רחיים הוא האבן העומד ורכב הוא האבן העליון שהולך וטוחן עיי"ש. והנה אם זוכה היא עזרתו לתורה וזאת אומרת אני אסבול הכל מסתפק אני במועט ואפקח על עסקי הפרנסה הולך ובא ואתה יושב תהלות ללמוד תורה במקהלות יושב אהלות, והיא הרכב שהולך וטוחן חיטין והכל צריכים למרא חטי', והבעל הוא הרחיים, אבל ע"פ הרוב לא כן הוא וא"א לעסוק בתורה וזה שאמר ר"י רחיים בצוארו שהיא רוצית להיות רחיים והוא הרכב הולך סובב ובא נוסע והולך ואיך אפשר שיעסוק בתורה:
ומדי דברי אציע פה מה שאמרתי בפתחא רבתי למס' גיטין בלימוד הישיבה להבין מ"ש תוס' ריש מכילתן בשם רב האי גאון ורבינו סעדי' הגאון משו"ה נוהגי' לכתוב בגט י"ב שיטין משום דכתיב ספר כריתות כשיעור י"ב שיטין המפסיקים בין ארבעה חומשי ספר תורה והפסק שבין וידבר למשנה תורה לא קחשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה וצריך הסבר מה ענין גט לד' שיטין שבין ספר לספר מה טעם ורמז יש בזה, ונ"ל ע"פ שאמרנו כי אשה כשירה בנשים היא שעוזרת לו על התורה ומקבלת על עצמה עול פרנסה וצרכי הבית כדי שבעלה יהי' יוכל לעסוק ולעיין ולהתבונן בדברי תורה, ואשה רעה היא מנגדתו ומבלבלת דעתו עד שמחשבתו אינו רצוי' להתבונן בתורה, והנה ידוע כי ד' שיטין ריוח שבין ספר לספר כדי להתבונן היטב ולחדש מדילי' על מה שלא כתוב ולכן רמז רמוז בגט שכותבין י"ב שיטין ושלחה לנפשה גרש לץ כי היא מנעה אותו מלהתבונן בתורה שרמוז בד' שיטין שבין ספר לספר, ונגד ספר וידבר למשנה תורה לא קחשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה ואין זה צריך התבוננות ועיון כ"כ והארכתי ותן לחכם ויחכם עוד:
ואמרו ז"ל אדם א' מאלף מצאתי אלף נכנסי' לבהמ"ד וא' יוצא מהן להוראה, והדבר מתמיה על מה ולמה יצא א' מני אלף להוראה והא אמרו ז"ל יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, אבל דין גרמא בנזקין הנשים שמזקיקין בעליהן לפקח על מאכלות הבית וצוחי' עליהם הב הב ואינם רוצי' להסתפק במעט אשר יכולות הן לשאת במעשי ידיהן ולכן כמעט אין בעליהן יכולים להשלים נפשם כראוי' עד שיהיו ראוי' להוראה לברר הלכה ברורה, וזהו שאמר קהלת אדם אחד מני אלף מצאתי אלף נכנסי' וכו' וא' מהם ראוי להוראה וכ' טעמו בצדו מפני שאשה בכל אלה לא מצאתי שתהי' לא' מאלף אשה הראוי' לו והיא מעכבתו מלאכול ולהשביע נפשו מתרומת ה' אשר ירים מתוך לימודו להורות הוראה בישראל, רב פעלים מקבציאל, כי זאת אומרת קובץ על יד ירבה לקמצים:
ואמרו ז"ל נשים במאי קזכיין בנטרו לגברייהו וכו' עי"ז גם היא יש לה חלק בתורתו של בעלה והשלמת נפשו על ידה והיא גם היא תזכה לשכר טוב וכל ימי חיי' שוים לטובה כי תשגה אחרית ותקוה טובה ועלי' אמר שלמה גמלתהו טוב האמתי עי"ז ולא רע כי"ח תזכה על ידו. ומסיים תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים בשערי תורה מעשיה כי היא עשאתה זאת שהי' בעלה מיושבי שערי תורה שערי בינה תבנה ותכונן גם היא:
ולהיות כן מובן ג"כ שהאשה מברכת לעסוק בד"ת ועיי' ט"ז ס"ק יו"ד ובמשבצות זהב שם ולמ"ש א"ש כי גם היא יש לה חלק בעסק ובעיון התורה של בעלה אם היא אשת חבר והיא מחברת הקודש מחובר לטהרה, ואם היא אשת ע"ה ועוזרת לבעלה לגדל הבנים ומוליכה אותם לבהמ"ד, ומסכמת ורצונה בה שיחזיק ת"ח גם היא תזכה עי"כ ויפה מברכת לעסוק בד"ת שיש לה עסק בה ושכר הרבה מאוד:
והנה במאי דפתחנו נסיים, דברכת התורה מה"ת דנפקא מקרא בש"ס ברכות כ"א ע"א מנין לברכת התורה מה"ת שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, וביומא ל"ז תני רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל ופיר' רש"י בברכות דכונת ר"י אמר רב דברכת התורה מקרא ע"פ ש"ס דיומא ובכ"ז אינו מובן היטב איך יליף מהאי קרא לברכת התורה. ונ"ל דעיקר בקיומן של מצות שנהי' מאמין באמונ' שלימה כי התורה מן השמים וזאת התורה אשר שם משה לפני ב"י ע"פ ה' ביד משה, הגם שלא שמענו מפי ה' רק עשרת הדברים, כבר הבטיח ה' למשה הנני בא אליך וכו' וגם בך יאמינו לעולם גם מה שאצוה על ידך יאמינו כי מאתו יצא, ונ"ל משו"ה כשגמר משה לכתוב כה"ת כתיב בפ' וילך ויהי' ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם, ויצו משה את הלוים נושאי ארון ברית ה', מתאר אותם נושאי ארון ברית ה' כי הלוים הם מורי התורה ועליהם מוטל לשאת את התורה ולהגדילה והיינו נושאי ארון ברית ה' וצוה אותם לקוח את ספר התורה הזאת וכ' רש"י לקוח הוא מקור כמו זכור שמור הלוך היינו שיקחו תמיד תחת כח ידם ס"ת כולו כמו שכתובה לפניהם ושמתם אותם מצד ארון ברית ה' היינו שיחקקו בלב ישראל אמונה אומן כי כמו הלוחות שמונח' בארון מאת ה' המה וכלם עדים בדבר כן ספר תורה כולה מאת ה' היא וקדושתו כמו קדושת הלוחות, ויש להבין בזה פלוגתת חכמי ישראל יש אומרים דף הי' בולט מן הארון ושם הי' מונח להראות כי ניתנו מרועה אחד ס"ת כמו הלוחות, וי"א מצד הלוחות הי' מונח לרמז כי כל מה שכתוב בזה ס"ת רמוז וכלול ביו"ד דברות ונאמרה ונשנית בפרטית בספר תורת משה:
ונ"ל שזה היא כונת ברייתא בש"ס יומא כי שם ה' אקרא וכו' אמר משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל לאלקינו, כונתו דאמר מרע"ה בכ"ש שאני מזכיר שמו של הקב"ה היינו שאמר משה לישראל כל מצוה ומצוה והזכיר שם ה' ואמרם בשמו לא יעלה ע"ד כי משה מדעתו אמרה כי חכם גדול הוא ומאתו יצאה תורה לישראל ע"פ חכמתו ותבונתו כי רבה היא ויתנו לו הגדולה, להשמר מזה אמר משה כי שם ה' אקרא בכל שעה שאני מזכיר שם ה' הבו גודל לאלקינו כי היא גדולתו כי צוה כל החוקים האלה לטוב לנו כה"י לחיותינו כהיום הזה. ומזה למד ר"י אמר רב ברכת התורה מה"ת ממקרא זה דהבו גודל לאלקינו שאנו מחוייבים לברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו כמו שכתובה לפנינו ולא נאמר בה חוץ מזו, ואמרו ז"ל כל האומר כה"ת מה"ש חוץ מזו כאלו כופר בכה"ת כולה, וחיובא הוא לברך בכ"י בוקר השכם ברכת התורה שיאמר בפה מלא מה שבלבו כי מאמין באמונה שלימה כי כה"ת מה"ש, וכן מברכי' ברכה זו קודם קריאת ס"ת:
והנה הטור מביא מאמר ש"ס נדרים פ"א, ומאמר זה כולו מוקשה מתחלתו ועד סופו, מה דאמרו ז"ל שאלו לחכמים ולנביאים על מה אבדה הארץ ולא פרשוהו עד שבא הקב"ה והוציאו כן מקרא דכתיב מי האיש החכם ויבין זאת אלו חכמים ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה אלו נביאים על מה אבדה הארץ וכו' עד שבא הקב"ה ופירשו ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. והתמיה רבה וכי לא ראו חכמים ונביאים כי עזבו תורת ה' ולא הלכו בה וכי הי' במחשך מעשיהם וגדול עונם אז ע"ז ושפ"ד וג"ע ולמה לא ידעו ולא יבינו על מה אבדה הארץ, גם מה שאמר היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה ואמר רב אלא על שלא ברכו בתור' וכו' תמוה ביותר וכי לא הי' להם עבירות חמורות יותר הרבה מעבירה זו שהיא שוא"ת ולא ברכו בתורה תחלה, וגם צ"ל על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה בכל כפילות הדברים והענין ליכא רמז ורמיזא דלא ברכו בתורה תחלה, ולמ"ש הר"ן וט"ז לא נתיישב הכל וגם מקצתו לא נתיישב יישוב נכון:
ואשר חנני החונן דעת הוא בהקדם דיש ב' סוגים בעוברי עבירה א' שהוא מאמין באמונה שלימה דכה"ת מה"ש מאמין בתורה שבכתב ובע"פ ובדברי חז"ל ואין ספק בלבו אלא שיצרו תוקפו והוא חלוש מלכבוש יצרו עובר עבירה עד"ז ענשו קצוב בתורה יש עבירות קלות וחמורות יש שענשם חמור ויש שענשם קל לפי חומר וקלות העבירה, אבל סוג הב' המה שע"ע מחמת חסרון אמונה בלבם שאינו מאמין כי התורה מה"ש בכללה או שחושב מחשבות ומפלס מעגלי המצות לפי שכלו ואת אשר יבחר בשכלו יקרב זהו גדול עונו מנשוא וענשו חמור מאוד אפי' על עבירה קלה שבקלות עונשו יותר מעובר עבירה חמורה שתאות לבו השיאו לפי שעה, וכ' הרמב"ם על העובר עבירה מחסרון אמונה נאמר והנפש אשר תעשה ביד רמה וכו' הכרת תכרת כי דבר ה' בזה, ועיי' רמב"ן פ' תבוא בקרא דארור אשר לא יקום את דברי התורה הזאת לעשות אותה ויש להאריך והארכתי בכ"ז ואכ"מ ונקיטנא בקצרה כי חמור עונשו של ע"ע מחסרון אמונה ממי שעובר מחמת תאוה, ודבר זה אין אדם יוכל להבחין כשרואה שע"ע אם מחמת תאוה או מפני שאין אמונה אומן בלבו אדם יראה לעינים אבל ה' בוחן לבות יודע מחשבות יודע ונותן לרשע רע כרשעתו אם מחמת תאוה או חסרון אמונה ודעה נפסדה שבקרבו, ומשו"ה לא ידעו החכמים ולא הבינו הנבונים על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר וכו' למה נענשו בעונש חמור כ"כ כי סבורים היו שחטאו מחמת תאוה ולא מזדון לבם ולא פרשוהו עד שבא הקב"ה ואמר על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי היינו שעזבו תורת ה' משום שלא שמעו בקול ה' כשציוה אותם על המצות בשוא"ת או בקום ועשה רק משה מפי הגבורה בשמו אמרם ונפל ספק בלבם אם אמת הגה חיכו בכולה או במקצתה, ומובן הא דאמר קרא מי חכם עד ויאמר ה' ע"פ שפרשוהו חז"ל שלא ידעו לפרש עד שבא הקב"ה, והוסיף ומדקדק הכל חדא מלתא על עזבם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה, אמר רב על שלא ברכו תחלה רצונו דמי שחוטא מחמת תאוה והוא מאמין כי כה"ת מאת ה' הוא גם הוא מברך ברכת התורה אשר בחר וכו' ונתן לנו א"ת, אלא לפעמים הוא עובר מתאות לבו לשעה ואין זה עוזב התורה אלא שעובר על מה שלפניו לפעמים, אבל מי שאינו מאמין כי התורה בכולה או במקצתה מה"ש אין זה מברך ונתן לנו את תורתו ואם מברך בפה ולבו בל עמו אין זה מברך אלא מנאץ בלשונו יכזב לו מה שאין בלבו והיינו דאמר רב אלא על שלא ברכו בתורה תחלה דהי' עונשם גדול מאוד כ"כ מפני שלא ברכו בתורה מפני שלא היו מאמינים כי ה' נתן לנו התורה כולה וגדול עונם מאוד עד כי היו ראוי' לעונש גדול כזה, והיינו על עזבם את תורתי שעזבוה משום שלא שמעו בקולי שלא צויתי בעצמי וע"כ לא הלכו בה, וכ"כ בתורה בפ' נצבים ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם על מה עשה ה' ככה וכו' ומה חרי האף הגדול הזה בוודאי לא נעלם מהם כי חטאו לאלקים ולא עביד רחמנא דינא בלא דינא אלא שהי' תמוה בעיניהם על מה ענשם גדול כי סבורים המה שמחמת שלא יכלו לכבוש תאות לבם דגברו עלימו וישמן ישורון ויבעט עי"כ וישכח אלק' עשהו ומה חרי האף הגדול הזה כ"כ, ואמר על עזבם את ברית אלקי אבותם אשר כרת אתם והם כופרים בכריתות ברית זה ועוזבים התורה עזיבה תמידית כי אין אמונה בהם וכן אמר מרע"ה בפ' האזינו ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם היינו כי מי שהוא בעל תאוה יש תקוה כל כשיזקין יתקן מעשיו כי יתמעטו תאותיו וטוב אחריתו מראשיתו, אבל אלו שאינם מאמינים אפי' על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה ואין תקוה והיינו אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה שכל שמזקינים מושרשים יותר בדעתם ומתישבת ומתטפשת עליהם כי המה בנים לא אמון בם אין אמונה אומן בקרבם:
והנני מוסיף והולך לדייק בלשון ר"י אמר מפני שלא ברכו בתורה תחלה לא הול"ל אלא שלא ברכו בתורה ודייק ואמר שלא ברכו בתורה תחלה, נ"ל ע"פ שבארנו דברכת התורה היא שאנו מעידים כ"א בעצמינו שאנו מאמינים כי ה' נתן לנו התורה כמו שהיא כתובה לפנינו, ואמר מרע"ה ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי ולא מעצמי אמרתי, ומביא ראי' מהימנא להאמין דבר זה ואמר לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה, ומשה מעולם לא ראה את הארץ ולא ידע טבעה מהותה וענינה ואיך אפשר שיצוה אותם במצות התלויות בארץ והוא לא ראה ולא ידע אותה היתכנו בארץ ההיא, מזה נראה לעין וכל לב נבון יבין כי מאת ה' היתה זאת ולמד אותם חקים ומשפטים כאשר צוהו ה', והיינו כאשר צוני ה' לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם עוברים שמה וכו' ולא אני עברתי וגם איני עובר שם לתקן כשאראה כי לא יתכנו שם לפי טבע המדינה וענינה ומהותה אבל בכ"ז אפשר לחשוב מחשבת פיגול לא ירצה אשר רבו כמו רבו אלו החכמים בעיניהם אשר מקרוב באו ואמרו אמת כי כה"ת מה"ש וזאת התורה אשר שם משה לפני ב"י ביד משה, אבל התורה תלוי' במקום ובזמן ומשתנה לפי השתנות העתים והטבעים והם חכמים מחוכמים בעיניהם יודעי עתים לקבוע עתים לתורה, ועתים לעשות לה' לאו כל העתים שוי' ועי"ז הפרו תורתך, תועים ומתעים רבים ורבים חללים הפילו וקובעים בקבעיהם עתים לתורה נפשות רבות ר"ל, חכמים המה להרע והשכל לא ידעו כי התורה נצחית ולא ניתנה לקיום חיי הגוף, אלא לשלימו' הנפש, ותורת ה' תמימה משיבת נפש, ובמדרש למה היא תמימה מפני שהיא משיבת נפש כוונתו דאם היתה תורה למשיבת הגוף לא הי' אפשר שתהי' תמימה כי תלוי' במקום ורוח היום עובר בה ואיננה וחסירה היא ולא תמימה, אבל להיות כי היא למשיבת נפש לא תלי' בזמן מן הזמנים ובשינוי טבעים ועתים, והיינו למה היא תמימה מפני שהיא משיבת נפש והבן:
ואמר ראש דברך אמת כמו שראש דברך שהוא אנכי ולא יהי' לך אמת ויציב וקיים לעד כן לעולם כל משפטי צדקיך בלי שינוי לא יחליף האל ולא ימיר דתו מראשיתו עד אחריתו. ונ"ל להבין בזה פרושא דהאי קרא מקרא קודש שטרחו בו כל המפרשים קמאי ובתראי והוא בפ' נצבים הנסתרות לה' אלקינו וכו' והנ"ל דקאי אדלעיל מיני' וישליכם אל ארץ אחרת כהיום הזה, וכאן הבן שואל שאלה דכתובה בפ' ואתחנן כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה"א אתכם היינו שישאלך מחר לאח"ז כשנהי' בין העמים בארץ אחרת ישאל מה העדות וכו' אשר ציוה אתכם הוא בן חכם מתחכם בדעתו וסבור כי בהיותינו בין האומות מחוץ לארצינו נשתנו מצות התורה בכמה דברים לפי המקום והעם אשר אנו יושבים בתוכם, וישיבו ויצונו ה"א את כל החקים האלה כי הם חקים שא"א יודעים טעמם למה צוה ה' אותנו ואפי' המשפטים שידוע לנו טעם מ"מ א"א לנו לירד לסופו מי יבוא בסוד ה' עד סופו ויש טעם נגלה וטעם נסתר משכל אנושי ולהיות כן א"א לנו להתחכם בשכלינו ולפלס ארחות חיים כי מצוה זו אינה לפי הזמן ומקום, ועוד ויצונו ה' וכו' לטוב לנו כה"י לחיותנו כהיום הזה דתורה ניתנה לנו לטוב לנו כה"י אלו חיי עה"ב כמ"ש רמב"ן וכיון דהשלמת הנפש היא תורת ה' תמימה ואין בה תוספת ומגרעת לפי הזמן והטבע, וזהו שאמר מרע"ה אחר שאמר וישליכם לארץ אחרת כיום הזה וכאן הבן שואל מה העדות אשר צוה אתכם כשאתם בארץ אחרת לכן אמר הנסתרות לה"א כי יש בתורה נגלה תרי"ג מצות הכתובים לפנינו והנסתר הוא טעמי המצות שא"י לנו ולהיות כן צריכי' אנו לעשות כל התורה אנו ובנינו עד עולם, וא"א לנו לשנות דבר בשינוי המקום והזמן, והיינו הנסתרות לה"א א"י רק ה' לכן והנגלות הכתוב לפנינו לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת:
ולכונה זו אנו מברכי' ברכה אחרונה אחר שברכנו תחלה והודענו כי אנחנו מאמינים כי נתן לנו את תורתו, מברכים עוד אח"כ ברכה אחרונה כי אנו מאמינים אשר נתן לנו תורת אמת דקיימת לעד בלי שינוי והטעם מפני שחיי עולם חיי נצחי' נטע בתוכינו ע"י התורה וזה דבר שלא נשתנה ולא ישתנה, ומסיימים ברוך א"ה נותן התור' ולא נתן התור' לעבר אלא נותן שבכל יום ויום מצוה אותנו על כל התור' ומצות שאפשר לקיימה בכ"מ והם מצות הגוף נותן לנו בכ"ע כאלו היום עומד עלינו ומצוינו וכ"כ אשר אנכי מצוך היום ואמרו ז"ל בכ"י יהי' באזניך כאלו היום מצוה אותנו, וזהו שדייק רב ואמר שלא ברכו בתורה תחלה שאפי' ברכה ראשונה שהיא שאנו מאמינים שנתן ה' לנו התורה לא ברכו, וכ"ש שלא ברכו שני' שהיא על נצחית התורה לעולמי עולמים ועל כל זה הזהיר מלאכי אחרון שבנביאים ואמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב לא אמר שמרו קיימו אלא זכרו שיהי' עולה בזכרון תמיד בלבם תורת משה עבדי אשר צויתי אותו ולא מפי עצמו אמרה וזהו עיקר בקיום מצות ובלא הא לא סגי, ואמר אשר צויתי אותו בחורב ציין המקום בחורב כי נתן ה' התורה בחורב במדבר ארץ לא זרועה ואין מקום ישוב להורות כי בכ"מ אשר יבואו שם צריכים לקיים התורה ואלו ניתנה בארץ הי' אפשר לחשוב כי אינה רק בארץ ההיא לפי המקום ובהשתנות המקום נשתנו מצות התורה, אבל להיות כי ניתנה בחורב א"א לומר כן ולכן מציין, המקום שנתנה שם, והן הן ב' ברכות של תורה לפני' ולאחרי', והם מדאורייתא כי הם עיקר אשר קיומן של מצות ומצות לימוד התורה תלוי בה, לכן הטיל מרע"ה ברכת התורה עלינו חובה, ומברכי' ג"כ לעסוק בד"ת שנעסוק ונעיין בה תמיד להראות כי היא חביבה, ובשביל תורה שבע"פ בוחר ה' בעמו ישראל באהבה, והבטחנו ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך היא תורה שבע"פ לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי ז"ז אמר ה' מעתה ועד עולם ואמרו ז"ל ג' דורות שעוסקים בתורה בזאח"ז שוב תורה חוזרת לאכסני' שלה, כן אנחנו לפניך ה' וכדאי הבטחתך שלא ימוש מפינו ומפי ז"ז עד עולם, כה עתירת חותם בברכה האמורה, מאירת עינים בתורת ה' תמימה משיבת נפש כנפשך ונפש חותנך רבך אוהב נפשך. פ"ב ג' ב' דחנוכה תר"ל לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל