כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה יט
יודא יודוך אחיך ידך בעורף אוהבי חדשות, בעל מלחמות, ה"ה הרב המופלג בתו"י, מורג חרוץ בע"פ כש"ת מו"ה יודא נ"י רובץ תחת משא דבר ה' בקהל טשאנגראטה יע"א:
יקרתו בא אלי ויום אתמול הי' פה הרב המאוה"ג מהרי"ד מרגליות ני' אב"ד דק"ק פעזינג והזכרני ודחק עלי השעה להשיב לכבודו ולא רציתי לעכב תשובתו אליו עוד אפי' מעוכב ב"י להיות כי דבר ה' הוא להחזק בדק הבית, ולנקותו משמיר ושית, והנה מ"ש ע"ד העמדת הבימה בבהכנ"ס אשר מאסו הפונים ממנהגי ישראל המוחזקי' לנו מאבותינו, ובונים בימה לעצמם ומעמידים אותה מול פני אר הקודש ממש ואנשי מקומו וראשים ומנהיגים אם כי אינם מכת ההיא אבל לא ידעו ולא יבינו כי לא נכון לעשות כן וקשה להם להאמין לפר"מ ני' כי יש קפידא בדבר, כי אומרים כמעשה שארי קהלות קלות נעשה כן גם אנו, ומע"כ ני' ערך מערכה מערכת ה' צבאות וחפש חפש מחופש בכל המקומות השייכים לזה למען ידעו ויראו כי מנהגן של ישראל תורה היא, ישים גם עיניו על העתק התשובה מאבא מאוה"ג זצ"ל אשר היא בכתובים תח"י ולא יצאה עדיין לאור משם יראה מלתא בטעמא ודבר המעמיד דלא בטל להעמדת הבימה באמצע דוקא והוא טעם לשבח אשר ישבחוהו רבנן (עיי' ח"ס או"ח סי' כ"ח) וכל המוסיף וקורע סגור לבם של המבקשים חדשות הרי זה משובח ברוב תשבחות, ישבע שובע שמחות:
ומ"ש כי מצא עוד עולתה בו כי הש"ץ עומד במקום גבוה על הבימה להתפלל, והמג"א כ' שנוהגים עכשיו שהמקום שהשליח ציבור עומד הוא נמוך משאר בהכנ"ס משום דכתיב ממעמקים קראתיך וכו' וכ"כ האגודה והרחיב בדיבור זה:
הנה המג"א כ' סמך למנהג זה דאפשר מלשון ש"ס דכל דוכתא יורד לפני התיבה וההיא דנחית לפני התיבה, וב"י לא פי' כן בסי' ק"נ, ואני בעניי מצאתי לדרוש ולעשות סמך לזה מש"ס ברכות במקומו שממנו מקור דין זה וז"ל אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא יעמוד במקום נמוך ויתפלל, צ"ל כפל לשון אלא יעמוד במקום נמוך לא הול"ל אלא לא יעמוד במקום גבוה, נ"ל דאי הוי אמר רק אל יעמוד במקום גבוה, הוי קאמינא במקום גבוה הוא דלא יעמוד אבל אין קפידא שיעמוד במקום נמוך לכן מפרש והולך אלא יעמוד במקום נמוך דלא סגי שלא יראה בנפשו כמתגאה אלא צריך שיראה בעצמו כניעה יתירה לפני המקום כהא דמתני' אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופרש"י כניעה, וברייתא מביאה קרא ממעמקים קראתיך ה', והא דלא אמר יעמוד אדם במקום נמוך או אל יתפלל אלא במקום נמוך, נ"ל דלא יעמוד להתפלל במקום גבוה דינא הוא דאין גבהות לפני המקום, מ"מ יש חילוק בין לא יעמוד במקום גבוה דאסורא הוא אבל יעמוד במקום נמוך לאו דינא ואסורא הוא אלא מצוה להראות כניעה יתירה ולכן אמרה הברייתא בכפילא לא יעמוד במקום גבוה וכו' אסורא הוא, אלא יעמוד במקום נמוך למצוה מן המובחר והידור תפלה:
ונ"ל שלזה התכוין הרמב"ם פ"ה מהלכ' תפלה הלכה ו' שכ' וז"ל מקום התפלה יעמוד במקום נמוך וכו' ובהלכה ז' כ' לא יעמוד אדם במקום גבוה, וצ"ל למה כ' בהלכה ו' שיעמוד במקום נמוך, ובהלכה שלאחריו כ' שלא יעמוד וחולק האמור בברייתא בב' הלכות וצ"ע:
ולמ"ש א"ש דבהלכה ו' כ' מקום התפלה היינו שראוי' ונכון שיעמוד במקום נמוך וזה מקום הנבחר לתפלה במקום נמוך משארי מקומות, ובהלכ' ז' כ' דינא לא יעמוד במקום גבוה היינו שאסור לעמוד במקום גבוה:
ויובן שפיר ע"פ דברינו מ"ש הראב"ד בהשגתו ובכלל זה אם יוכל לירד למטה ולהתפלל ירד למטה, והקשה הכ"מ כיון שמודה שאין זה בכלל מקום גבוה למה ירד למטה, ונלע"ד דכונת הראב"ד ניהי דאינו בכלל מקום גבוה כיון שחולק רשות לעצמו ואין נראה כמתגאה, מ"מ טוב וישר שירד למטה למקום נמוך ממקום זה שעומד להראות כניעה לקיים הא דיתפלל במקום נמוך וכיון למ"ש הרמב"ם בהלכ' ו' וגם הרמב"ם מודה לו, אלא שבהלכה ז' עסיק ובא באיסור דאסור להתפלל במקום גבוה כ' בד' ע"ד או מחיצות מותר, אבל בוודאי אם אפשר לו לירד שירד כדי לקיים ממעמקים קראתיך ה' שיעמוד במקום שהוא נמוך נגד מקום שעומד עליו, וגם הראב"ד לא כ' בלשון השגה אלא לפרש בא כנ"ל והדברים נכונים וברורים לפע"ד:
ומתחלה עלה במחשבה לפני דיש לדחות ראי' שהבאתי מכפל לשון אל יעמוד וכו' אלא יעמוד במקום נמוך דמצוה שיעמוד במקום הנמוך משאר מקומות די"ל דאי הוי קתני אל יעמוד במקום גבוה ה"א דוקא מקום שהוא גבוה הרבה, אבל במקום גבוה קצת פחות מג' טפחים מותר קמ"ל אלא יעמוד במקום נמוך היינו שלא יהי' גבוה כלל אפי' כ"ש משאר מקום בבית וממקום שהוא שם, אבל שיהי' נמוך מכל מקומות שבבית לא מוכח מברייתא כן י"ל, אלא שראיתי לרמב"ם בהלכ' תפלה דכ' שלא יעמוד במקום גבוה ג"ט או יותר, והנה מ"ש או יותר צ"ל פשיטא אם במקום ג' לא יתפלל כ"ש יותר וזו ואצ"ל זו היא, נ"ל דקמ"ל דלא נטעה כשגבוה יותר מג' עד תשעה דלענין שבת כרמלית הוא במוקף מחיצות ובאינו מוקף מקום פטור, ה"א לענין תפלה מחשב כרשות בפ"ע ולא נחשב כעומד במקום גבוה מן הנמוך ממנו קמ"ל או יותר כנ"ל, ולמד הטור וב"י מדיוק לשון הרמב"ם שכ' גבוה ג' טפחים דוקא ג' אבל פחות ממנו מותר, וע"כ צ"ל בברייתא אלא יעמוד במקום נמוך שיהי' נמוך להידור מצוה כמ"ש:
ויש לעיין מנ"ל לרמב"ם בפשיטות דפחות מג' מותר מסברת חוץ מסתבר מסחבר דאסור, ומ"ש ב"י דכל פחות מג' כארעא סמיכת' דמי' יש לפקפק ניהי דלענין שבת וכדומה במקום שאנו דנין אם הוא רשות בפ"ע פחות מג"ט לארץ כארעא סמיכתא דמי, אבל כאן זיל בתר טעמא דמחזי כגבהות לפני המקום מה לי אם כארעא סמיכתא הוא סוף כ"ס עומד במקום גבוה ומחזי כעומד בגבהות לפני המקום, וגם אין דרכו של הרמב"ם לכתוב חידוש דין מדילי' אם לא נפקא מגמר', או כותב ויראה לי וצ"ע:
ואחר שימת עין עיוני מעט נ"ל דרמב"ם הוציא דבר זה דהי' קשה לי' דקדוקו של מהר"י אבוהב ז"ל שבב"י מדקתני בברייתא לא יעמוד ע"ג ספסל וכסא וכו' ולא יעמוד במקום גבוה, ולא כללם יחד לא יעמוד במקום גבוה והכל נשמע מן הכלל, מזה הוליד דבכסא וספסל טעם אחר איכא משום בעיתא ואפי' בפחות מג' אסור, ובמקום גבוה משום מתגאה, ודוקא גבוה ג"ט אסור, ונ"ל מזה הוכיח הרמב"ם דגבוה בפחות מג"ט מותר, דאלת"ה הדר תקשי למה לא קתני בבריית' סתם לא יעמוד במקום גבוה ונכלל הכל, אלא ע"כ דמקום גבוה רק בג"ט וכסא ומטה וכו' אפי' פחות מג' טפחים, וזו ראי' מוכרחת:
ומה שהקשה הט"ז דמפ"ק דשבת דגרסת רי"ף ורמב"ם שם נמי ולא ישב במקום גבוה תקשי יאמר רק במקום גבוה דנכלל הכל ולא צ"ל ע"ג מטה וכו' והתם לא שייך משום בעיתותא, ואם תאמר במטה וכסא גם בפחות מג' איכא משום גבהות יאמר נא גם כאן משום גבהות ולא משום בעיתותא, לפע"ד לק"מ בשבת איירי בישיבה בוודאי יש בישיבה ע"ג מטה וספסל משום גבהות יותר מיושב על קרקע במקום גבוה אבל כאן בתפלה כיון דאין דרך לעמוד ע"ג כסא וספסל משום בעיתותא ממילא ליכא גבהות לעמוד בתפלה ע"ג מטה כסא וספסל כיון דאין דרכי ב"א לעמוד על גבם וליכא גבהות, אלא מה"ט שאין דרך לעמוד עליהם משום בעיתותא מה"ט גופי' אסור לעמוד ולהתפלל משום דמבעת ולא יוכל לכוין היטב בתפלתו לנכון ומיושב קושי' ט"ז בעז"הי:
ויש לי ראי' קצת דטעמא דאין עומדין ע"ג כסא וכו' אינו שוה לטעמא דאין עומדי' במקום גבוה דריב"ח משום דראב"י אמר רק דאין עומדי' להתפלל במקום גבוה ול"א דא"ע ע"ג מטה וכו' ובברייתא קתני תרתי, ואי חד טעמא אית להו למה ל"א ראב"י ג"כ וא"ע ע"ג מטה וכו' כמו בברייתא, ונראה מזה דחלוקים בטעמם ובדינם, וראב"י לא בא אלא להורות מה דאסור משום גבהות, ומטה וספסל וכו' מטעם אחר הוא ודין אחר יש להם אפי' פחות מג', וברייתא תרתי בא להשמיענו דין דמטה וכו' משום דמבעת ודין דאין עומדים במקום גבוה משום גבהות, והא"ש נמי הא דברייתא מביא ב' ממעמקים קראתיך ותפלה לעני כי יעטוף, דמקרא דממעמקים מפרש ודרש הברייתא מידי פשוטו שיקרא לה' ממעמקי דלבא ובכונה רצוי' שלא כר"א דמוציא מקרא מפשוטו ממעמקים ממקום עומק, ומביא זה על שאין עומדין ע"ג מטה משום בעיתותא דעי"ז לא יוכל להתפלל ממעמקי הלב אלא משפה לחוץ וכל שאין עומדין להתפלל במקום גבוה מביא קרא דתפלה לעני כי יעטוף כ' רש"י דרך עניות שאין מתגאה והוא א' מג' דברים שאין הדעת סובלתן דל גאה, וראב"י לא איירי רק מענין א' שלא יעמוד במקום גבוה משום גבהות דרש ממעמקים עומק ועיי':
נחזור לשיטת הרמב"ם דדבריו מוכרחים מברייתא ולכן לא כ' יראה לי, ויש להביא עוד ראי' לזה מדמייתי ש"ס עלה דראב"י תני' נמי, מאי אולמ' הא משמי' דראב"י אמר, ולמ"ש א"ש דמראב"י ה"א מדייק במה דאמר אלא יעמוד דרצה בזה דאפי' פחות מג"ט אסור כמ"ש, לכן מביא תני' נמי דמברייתא מוכח דפחות מג"ט אינו מקום גבוה מדקתני כסא וכו' ומקום גבוה והא דאמרו רבנן בברייתא וראב"י בכפילא שאל יעמוד וכו' אלא יעמוד וכו' ע"כ משום דאסור לעמוד במקום גבוה, ומצוה מן המובחר שיעמוד במקום נמוך כמ"ש וכן היא שיטת הרמב"ם והראב"ד:
והנה המנהג שמביא המג"א שנוהגי' עכשיו דש"ץ עומד במקום עמוק משארי מקומות בבהכ"נס לפמ"ש ראוי' לכל אדם לעשות כן לכתחלה להראות כניעה בעצמו והא דאין מדקדקי' בכך דלא אפשר בבית דירה ובבתי כנסיות מקומות כ"כ נמוכי' זה מזה, אבל בש"ץ מדקדקי' שיראה כניעה בו ובמשלחיו ששלוחם כמותם עומד במקום נמוך בכניעה יתירה וזו אחת מן המדות ששנו חכמים בש"ץ, ולפי מה שבארנו דברי הראב"ד דלא בא כמשיג אלא כמפרש דברי הרמב"ם דגם בגבוה ד' ע"ד כשאפשר לו לירד ירד למצוה ע"פ שאמרו אלא יעמוד במקום נמוך, וזה אפי' ביחיד כ"ש בשליח ציבור, ונ"ל עוד מדיוק לשון דראב"י וברייתא לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל ולא אמרו אל יתפלל אדם במקום גבוה, נ"ל דקמ"ל דאל יעמוד אפי' הוא עומד שם כבר קודם שרצה להתפלל ולא הגיע זמן התפלה, ירד ממקום הגבוה אשר הוא שם וילך למקום אחר, הגם דלא הלך למקום גבוה במתכוין בשעת תפלה כדי להתפלל שם, וכ"ש שלא ילך אל מקום גבוה מתחלה להתפלל שם, ואפשר דבר זה אפי' בגבוה קצת אסור, ) כ"ש וקו"ח לש"ץ שלא יעלה ממקומו אל הבימה במכוין להתפלל שם דהולך במכוין להתפלל במקום גבוה שאין לך גבהות לפני המקום ברבים יותר מזה, ומה דכ' ב"י ובש"ע להשמיע קולו מותר היינו כשא"א לשמוע רק כשעומד במקום גבוה אבל כשאפשר לשמוע הגם שע"י שיעמוד במקום גבוה ישמע קולו ביותר משו"ה לא שרי לי', ועיי' סוכה נ"א ע"ב דאנשי' אלכסנדרי' העמידו חזן הכנסת על הבימה להניף ולהשמיע לעם כשהגיע לאמן, ועיי' רש"י שם שהי' השליח ציבור עומד לפני התיבה וגומר ברכתו ולא היו יכולי' כולם לשמוע קולו, ולא התחכמו להעמיד הש"ץ על הבימה, ודוחק שגם אם הי' עומד שם לא שמעו כולם, ועכ"פ היו מרויחים שישמעו, הקרובים יותר מפי המברך דוודאי מוטב שישמעו מידיעה בלי שמיעה ועיי' רש"י ברכות מ"ז ע"א ותוס' סוכה בתי' שני דלא רצו לתקן שיהי' הש"ץ עומד במקום גבוה ע"מ לתקן כדי שישמעו הברכה מפיו וכ"ש היכא שאפשר להשמיע משום תוספת קול אדיר וחזק שלא יעמוד במקום גבוה, ויפה עשה פר"מ מע"כ ני' כי מיחה ע"י וכל המשנה ידיו על התחתונה, והמרים ידו נגדם ידו על העליונה ויקבל שכרו משלם מאלקי קדם שוכן מעונה, בכל עת ועונה, הכ"ד אוה"נ חותם בברכה:
הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל