אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה יח

תשובה יז

מה שחנני הי"ת בדין לעשות מבית הכנסת בהמ"ד, מגלה כ"ו ע"ב וטוש"ע או"ח סי' קנ"ג שלמדנו ואמרנו בו ברב עם הדרת מלך עליון נותן התורה ית"ש בש"ק לסדר ולכל בני ישראל הי' אור לחינוך בית מדרשינו החדש שנבנה בפאר המעלות גדול והדור הוא לכל חסידיו, ע"י הנגיד התורני ירא ה' מרבים המפורסם לשבח כבוד ה' צבי הרש בן המנוח הנגיד היקר ה' שמעון בערגער ע"ה שנת כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים לפ"ק:

הנה שורש דין זה פתוח עלי ים התלמוד ומקורו ברוך בש"ס מגילה כ"ו ע"ב דאמר רב פפי משמי' דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן לבי כנישתא אסור ורב פפא משמי' דרבא אמר איפכא, וכן פליגו בזה ר"י וריב"ל דריב"ל ס"ל בית גדול מקום שמגדלין בו תורה ור"י ס"ל מקום שמגדלין בו תפלה, ועיי' תוס' חולין צ"ז ע"א דמפרש כונת ר' יוחנן אף שמגדלין בו תפלה, וכן מסתבר דלא מפלגו ר"י וריב"ל בסברות הפוכות דריב"ל ס"ל בהמ"ד עדיף ור"י ס"ל בהכנ"ס עדיף, ומסתבר יותר דר"י ס"ל דבהכנ"ס ובהמ"ד שוין, ולכן נדחה הא דרב פפא משמי' דרבא דאמר מהיפוך להיפוך דבהכנ"ס עדיף והוא דלא כמאן וקיימ"ל להלכה כרב פפי משמי' דרבא וכריב"ל דבהכנ"ס מותר לעשותה בהמ"ד, ומבהמ"ד אסור לעשות בהכנ"ס. גם אם לא ננקוט בכ"מ כריב"ל נגד ר"י מ"מ הכא הלכה כריב"ל דהא איכא רב פפי משמי' דרבא דכן ס"ל ומסתבר כר"פ ולא כרב פפא משמי' דרבא שלא יה' רבא דלא כמאן משו"ה הלכתא כוותי' דריב"ל דהו"ל תרי נגד חדא דר"י יחידאי הוא, וכ"ש לפי דנקטינן דבכ"מ הלכה כריב"ל נגד ר"י כמ"ש תוס' בחולין דאמת הכי הוא דהלכה כריב"ל נגד ר"י אלא דדחה דמכאן ליכא ראי' ע"ש:

וכשאני לעצמי נ"ל להביא ראי' מהימנא דהלכתא כריב"ל כאן מש"ס ברכות ח' ע"א דאר"ח מה דכתיב אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים יותר מבתי כנסיות וכו' ואמר ר' לוי אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה וכו' ואביי לא הוי מצלי אלא היכא דגרס ור"א ורב אסי אע"ג דהוי להו בי כנישתא בטברי' לא הוו מצלו אלא היכא דגרסי מכ"ז נראה דס"ל דקדושת בהמ"ד עדיף מקדושת בהכנ"ס:

והנה המג"א רס"י קנ"ג נכנס לבית הספק מה דינו של בהמ"ד של יחיד, אם גרע מבהכנ"ס של רבים, או שוה לה, או עדיף ממנה די"ל הא דאמרו מותר לעשות בהמ"ד גם בהמ"ד של יחיד בכלל דג"כ בהמ"ד מקרי או שמא דוקא של רבים דומי' דבהכנ"ס דשל רבים היא, ודעת המג"א דה"ה בהמ"ד של יחיד עדיף מבהכנ"ס של רבים, ונראה לו כן מש"ס ברכות הנ"ל, ואלי' רבה כ' דוקא בהמ"ד של רבים עדיפא מבהכנ"ס ודוחה קצת ראי' מג"א, ואנחנו לא נדע מה נעשה להלכה ולמעשה ביום שידובר בשערים המצוינים בהלכה מדין זה כי על מג"א ואלי' רבה עינינו ואין לנו מכריע הדין עם מי ואנחנו יגענו ומצאנו פשר דבר ומתוך פלפול ומשא ומתן של הלכה יצא לנו כי קדושת בהמ"ד של יחיד שוה לקדושת בהכנ"ס של רבים, ונקדים תחלה אקדמת מילי מעליותא בדין מעלין בקודש ואין מורידין שבמתני' ר"פ בני בני העיר:

במתני' זו קשו בה טובא הרבינו אפרים והר"ן ז"ל דלא סיפא רישא דסתרו הדיוקים אהדדי דברישא קתני מכרו רחובה יקנו בהכנ"ס וכו' משמע דוקא מעלין אבל שוה לא ובסיפא קתני מכרו בהכנ"ס לא יקנו רחוב וכו' משמע דוקא להוריד אסור אבל שוה מותר ונדחק הר"א דרישא עיקר ואיידי דתני רישא מעלין קתני סיפא אין מורידין, ור"ן כ' ליישב קצת דנקיט בסיפא דאין מורידין משום ס"ת דעכ"פ דיעבד מותר בשוה כיון דא"א להעלות עליי' אחרינא, ועיי' פ"י יישוב יותר נכון ועיי' בט"א לפמ"ש הרבינו אפרים דסיפא משום רישא י"ל ג"כ איפכא דרישא משום סיפא נקיט הכי וסיפא עיקר ומביא ראי' דמצינו רישא משום סיפא:

ולפע"ד נראה להוכיח דרישא עיקר דדוקא מעלין, דלכאורה קשה לי למה לא קתני ברישא רבותא יותר דמותר למכור לכתחלה רחוב כדי לקנות בהכנ"ס וכן כולם ואין לומר דלכתחלה גם להעלות אסור דמכירה עצמה זלזול היא, וכן ס"ל לר"מ כ"ז ע"ב דאין מוכרין בהכנ"ס אלא על תנאי ועיי' ר"ן שם פי' אפי' לבהכנ"ס של רבים אסור הא אנן לא קיי"ל כוותי' דר"מ ואפי' למכור בהכנ"ס לדבר רשות מותר כל שמעלין מעותיו והכי נמי מוכח מספיקות ש"ס בס"ת אם מותר למכור לכתחלה ס"ת ישן לקנות בו חדש משום דליכא לעלוי' או אסור משום דאינו מעלה, אבל כל שמעלין מותר אפי' לכתחלה וקשה למה קתני מתני' דיעבד דוקא, ומצאתי שהרגיש הריטב"א בזה ונדחק ויש להוכיח מכח קושי' זו דרישא דוקא הוא דמעלין אבל שוה אסור, ואי הוי קתני מוכרין לכתחלה רחוב כדי לקנות בהכנ"ס וכן כולם ה"א בדיעבד אפי' שוה מותר כדמשמע בסיפא דוקא להוריד בדיעבד אסור, וה"א רישא נקיט מעלין משום דאז לכתחלה מותר, אבל בדיעבד אפי' שוה מותר, לכן נקיט מתני' ברישא דיעבד שמכרו ומ"מ דוקא מעלין ושוה אסור, ומוכח דרישא דוקא מעלין ובדיעבד וסיפא לאו דוקא דאין מורידין דאפי' שוה אסור כנ"ל:

וליישב במרווח יותר הא דנקיט בסיפא אין מורידין, נ"ל דכד דייקת בפי' רש"י במתני' דקתני וכן במותריהן וז"ל מכרו ספרים ולקחו ממקצת דמים תורה לא יקחו מן המותר דבר שקדושתו פחותה, וצ"ל מה רצה רש"י באריכות זה דהול"ל בקיצור וכן במותריהן אם כבר קנו דבר שבקדושה דמותר הדמים ג"כ יש בו קדושה, וגם מ"ש שלא יקנו דבר שקדושתו פחותה קשה דהול"ל שלא יקנו שוה דהא כ' אם מכרו ספרים וקנו תורה והיינו להעלות וס"ל דמעלין דוקא דרישא דוקא א"כ מאי האי דכ' ולא במותריהן שלא יקנו דבר שקדושתה פחותה הול"ל יותר שלא יקנו דבר שבקדושתו שוה וצל"ע:

ונלפע"ד דס"ל לרש"י הא דמעלין דוקא כדיוקא דרישא ה"ט משום דמכירה עצמה יש בה זלזול שעושה מסחר מדבר שבקדושה לכן דוקא מעלין, ובס"ת מסופק ש"ס כיון דליכא להעלות יותר למכור ישן כדי לקנות חדש הטוב ויפה יותר ממנו אם מותר, אבל כל שיש להעלות צריך להעלות משום דמכירה זלזול היא ואפי' כשכבר עבר ומכר צריך להעלות כדי להרויח נגד קדושה הראשונה לתקן את אשר עיוות בזלזול ע"י מכירה, וא"ש יותר לפמ"ש הר"ן דהטילו חכמים קדושה על המעות דבלא"ה לא יתרצו רבים בוודאי, וי"ל משו"ה צריך להעלות ולקנות במעות זה דבר שבקדושה יותר ממה שהי' להם תחלה והרויחו בקדושה אבל המותר אחר שכבר קנו והעלו בקדושה אלא שקנו בזול ונותר מהמעו' הגם דאסרו לשנות המעות הנותר להוציאו לחול או להוריד לקדושה קלה ממה שהי' אבל אין צריך להעלות הנותר לקדושה אחריתא משום זלזול המכירה או כדי שיהי' ניחא לצבורא דהא הרויחו טובא שקנו ממנו דבר שיש בו קדושה יותר לכן בדין שיהי' הנותר מותר גם לשוה והא"ש שכ' רש"י דאם קנו מספרים תורה והעלו בקדושה, ממותר הדמים אסור לקנות פחות מזה שהי' אבל אין צריך להעלות כנ"ל נכון והוא דין חדש שלא מצאתיו אבל נכון וישר מסברא ומוכח מתוכו מרש"י ועי', ועיי' לשון טוש"ע סי' קנ"ג שכתבו ג"כ דמותריה' אסור להוריד משמע דוקא להוריד אסור, לפ"ז י"ל דלהכי קתני בסיפא דאין מורידין משום דרצה לומר וכן במותריהם דדוקא אין מורידין אבל בשוה מותר ובעיקר הדין דצריך להעלות בדמים סמך ארישא דקתני מעלין ומוכח מתוכו דדוקא הוא כמ"ש לעיל וא"ש נכון ועיי':

והנה הרי"ף ורמב"ם פסקו אבעי דש"ס אם מותר למכור ס"ת ישן לקנות בו חדש ולא אפשטא לחומרא ור"ן לא מצא טעם כעיקר לדינא למה נקטו להחמיר אלא דראוי' להחמיר משום חומר קדושת ס"ת. ולפע"ד נראה דמעיקר הדין הוא דלאמת נפשט האבעי' מדאמר ר"י אמר ר"מ ס"ת ישן אסור לקנות בו חדש דרצה ש"ס למפשט מיני' דאסור ודחי דלמא משום פשיעותא, וצל"ע אי משום פשיעותא מ"ש ס"ת דנקיט דאסור אפי' בהכנ"ס אסור לסתור או למכור כדי לבנות ולקנות אחרת משום פשיעותא כבש"ס ב"ב ג' ע"ב ומגילה כ"ו ע"ב, ובשלמא אי אסור למכור ס"ת אפי' כי מנח קמי', שפיר נקיט ס"ת וקמ"ל טובא דאפי' ס"ת דא"א להעלותו מ"מ אסור וכ"ש דבר אחר דאפשר להעלותו דאסור, אבל אי משום פשיעותא מ"ש ס"ת דנקיט וצל"ע:

ולא ידעתי פתר לקושי' זו, אלא לומר דש"ס הכי דחי די"ל דוקא בס"ת משום קדושת וגודל המצוה חיישינ' לפשיעותא, הגם דאמר ר"ח לא לסתור אינש בי כנישתא וכו' משום פשיעותא, מ"מ דחי ש"ס מדר"מ עצמו לא נפשט דיש איסור במכירת ס"ת רק היכא דשייך משום פשיעותא וס"ל דוקא בס"ת חיישי' לפשיעותא אבל לאמת דס"ל לר"ח דגם בבהכ"נ חיישי' לפשיעותא וה"ה לכל דברים שבקדושה מוכח דס"ל לר"ח הא דאמר ר"מ אסור למכור ס"ת ישן וכו' אפי' היכא דליכא משום פשיעותא אסור למכור וש"ס לא דחי אלא דמר"מ עצמו לא מוכח, וכה"ג איכא טובא בש"ס כדרצה למפשט ממתני' וברייתא דחי דמשם אין מוכח, הגם דמבואר ומוכח מדברי אמורא, ועיי' כזה בתוס' ב"מ י"ז ע"ב, עוד י"ל דדחי להך לישנא בב"ב משום דליכא דוכתא לצלוי' ולא חייש לפשיעותא, ואנן קיי"ל כמ"ד משום פשיעותא כבש"ס מגילה ועיי', והא"ש דפסקו רי"ף ורמב"ם דאסור למכור ס"ת אפי' היכא דליכא משום פשיעותא כיון דקיי"ל כר"ח וכלישנא משום פשיעותא ע"כ דס"ת אסור אפי' ליכא משום פשיעותא כנ"ל והוא ישוב נכון לשיטת רי"ף ורמב"ם וכן נקיט להלכה בטוש"ע יו"ד ריש הלכ' ס"ת:

לפ"ז כ"ש דאסור למכור בהכנ"ס לקנות בו בהכנ"ס או ספרים ליקח בו ספרים אחרים כמ"ש הר"ן דאם בס"ת דליכא להעלות אסור כ"ש היכא דאיכא להעלות לקדושה אחרת יותר, אלא הב"י או"ח סי' קנ"ג כ' בשם מהרי"א ור"י דאפי' בשוה מותר, והוכיח מהרי"א כן מדכ' הטור להוריד אסור משמע אבל בשוה מותר וש"ע מביא ב' דיעות בזה, וצ"ל הגם דמרישא מוכח דוקא להעלות לקדושה ומ"מ ס"ל להקל משום דסתרו הדקדוקים רישא וסיפא וכיון דמלתא דרבנן היא דבמעות אין בו קדושה רק מדרבנן הטילו קדושה על המעות כמ"ש ר"ן בשם רמב"ן לכן נקטו להקל, ויש האוסרים מיישבים הדקדוקים כמ"ש ר"א ור"ן לכן נקטו להחמיר כרישא דמתני' כצ"ל:

ומ"ש הב"ח ומביאו המג"א דליכא פלוגתא בין הראשונים דר"ן ור"א האוסרים הוא רק לכתחלה, והמג"א הסכים על ידו כדי להשוות המחלוקת ולא ידעתי איך אפשר לומר דר"ן ס"ל דבדיעבד מותר, בוודאי ממ"ש הר"ן מדמספקא לש"ס בס"ת אי מותר לכתחילה משום דאין להעלותו יותר ש"מ כל דאפשר להעלותו בוודאי אסור י"ל דלכתחלה קאמר, אבל ממ"ש הר"ן בשם ר"א בישוב הדיוקים רישא וסיפא דמתני', דסיפא איידי דרישא וממ"ש הוא ליישב דרישא עיקר וסיפא משום ס"ת נקיט דאין מורידין מוכח מתוכו דס"ל דאפי' דיעבד שכבר מכרו דוקא להעלות מותר אבל שוה אסור, דהא רישא בדיעבד איירי גם אין לומר דמודה הר"ן היכא שכבר מכר ואינו מוציא דבר להעלותו יותר דיעבד כזה מותר וכ"כ פ"י במתני' ומיישב הדקדוקי' עפ"ז ומדלא מתרץ הר"ן רישא וסיפא כמו שתי' פ"י והוא ישוב מרווח יותר ממ"ש הר"ן, נראה דס"ל דאין לחלק דאפי' אינו מוציא דבר להעלותו אסור בדיעבד וזה יש לדחות קצת אבל מ"ש הב"ח לשיטת הר"ן דכל שמכרו מודה הר"ן דמותר זה ודאי א"א כמ"ש וצ"ע:

והנה הט"ז הרבה לתמוה מאחר שפסק הטור ביו"ד דס"ת אסור למכור כ"ש שארי קדושות דאפשר להעלותו ואיך פסק כאן בדשוה מותר, ועיי' מג"א שהראה לדעת דשיטת הרמב"ם דשוה מותר ואפי' לכתחלה והעלה לחלק בין ס"ת דא"א להפקיע קדושתו מבהכנ"ס דאפשר להפקיע מקדושתו. ולדידי צ"ע דאם נימא מדבהכנ"ס עכ"פ מותר ואפי' לכתחלה לשנותה לקדושה השוה לה איך הוכיח הש"ס דמסתבר כרב פפי משמי' דרבא מדאמר ריב"ל בהכנ"ס מותר לעשות בהמ"ד, מנ"ל דס"ל כרב פפי דבהמ"ד חמור ואסור לעשות מבהמ"ד בהכנ"ס דלמא ס"ל לריב"ל דבהמ"ד ובהכנ"ס שוה לכן מתיר לעשות מבהכנ"ס בהמ"ד והא ל"א ריב"ל דבר והפוכו דאסור לעשות מבהמ"ד בהכנ"ס ודלמא ס"ל דשוין ומותר ג"כ לעשות מבהמ"ד בהכנ"ס ומוכח מזה דפשיטא לש"ס דשוי' אסור בכ"מ ואפי' בהכנ"ס ויש לדחות דעכ"פ מוכח דריב"ל דלא כרב פפא משמי' דרבא דאמר דבהכנ"ס עדיף מבה"מד, וכיון די"ל דריב"ל ס"ל דבהמ"ד עדיף מבהכנ"ס כר' פפי מסתבר כר' פפי משמי' דרבא, דכרב פפא משמי' דרבא בוודאי לא ס"ל ריב"ל כן י"ל:

אלא אי קשי' הא קשי' לי מדקאמר ש"ס תסתייע דריב"ל הא דאמר בית גדול שמגדלין בו תורה מדאמר ריב"ל בהכנ"ס מותר לעשות בהמ"ד. לפמ"ש תוס' דמאן דאמר שמגדלין בו תפלה היינו אף שמגדלין בו תפלה והכי מסתבר דלא יהיו חולקין מהיפוך להיפוך, א"כ מנ"ל דריב"ל הוא דאמר שמגדלין בו תורה דלמא הוא אמר אף מקום שמגדלין בו תפלה וס"ל דשוין הם והא דאמר מותר לעשות מבהכנ"ס בהמ"ד משום דשוה מותר וה"ה מבהמ"ד בהכנ"ס וע"כ דפשיטא לש"ס דוקא מעלין ושוה אסור ושפיר הוכיח דריב"ל ס"ל דבהמ"ד עדיף והוא שאמר מקום שמגדלין בו תורה וצ"ע:

וליישב נ"ל דס"ל לש"ס דריב"ל דאמר בהכנ"ס מותר לעשות בהמ"ד סתם בהמ"ד אפי' דיחיד הוא, וגם אם נאמר דכוונתו דבהכנ"ס שוה עם בהמ"ד ואפי' של יחיד אם של יחיד שוה לבהכנ"ס בוודאי דשל רבים עדיף מבהכנ"ס דלא יחלוק אדם לומר דשל רבים לא עדיף מיחיד מצות ות"ת דרבים עדיפו טובא משל יחיד, וע"כ דהוא אמר בית גדול שמגדלין בו תורה דהוא רק במקום שלומדים בו תורה ברבים שער המצוין לכך, ואיך יאמר אף שמגדלין בו תפלה כיון דאפי' של יחיד שוה לבהכנ"ס בוודאי דשל רבים עדיפא טובא ואיך משוה שמגדלין בו תפלה לבית שמגדלין בו תורה וע"כ הוא הוא דאמר בית שמגדלין בו תורה וא"ש:

ויש להוסיף עוד מיא וקמחא ליישב דש"ס הוכיח דע"כ ריב"ל דאמר בהכנ"ס מותר לעשותו בהמ"ד אפי' בשל יחיד קאמר מדלא אמר דבר והפוכו דבהמ"ד אסור לעשותו בהכנ"ס כמו שאמר רבא, והא יש לטעות דס"ל דשוין וכמו שמותר לעשות מבהכנ"ס בהמ"ד כן מבהמ"ד בהכנ"ס וע"כ דס"ל דבאמת שווין ומשום דגם בבהמ"ד של יחיד קאי לכן לא נקיט אבל אין עושין מבהמ"ד בהכנ"ס דמשל יחיד מותר באמת לעשות בהכנ"ס, אבל משל רבים אסור ועיי':

והשתא מתורץ במרווח מה שהקשיתי לשאול מדאמר מסתבר כרב פפי וכו' מנ"ל דלמא ס"ל לריב"ל דבהכנ"ס ובהמ"ד שוה י"ל באמת בוודאי ריב"ל ס"ל דשוה ומשו"ה ל"א דבר והפוכו מבהמ"ד אסור לעשות בהכנ"ס, אבל כיון דסתם בהמ"ד גם של יחיד בכלל וע"כ דס"ל דאפי' של יחיד שוה לבהכנ"ס, וממילא נשמע דבהמ"ד של רבים עדיפא מבהכנ"ס ומוכח כרב פפי משמי' דרבא דאמר מבי כנישתא לבי רבנן שרי ומבי רבנן לבי כנישתא אסור דבי רבנן היינו שלומדים בו רבנן טובא דשל יחיד לא נקרא בי רבנן, ובשל רבים שפיר אמר דמבי רבנן לבי כנישתא אסור, וריב"ל נקיט בהמ"ד גם של יחיד דשוה לכן לא אמר איפכא, ובבהמ"ד של רבים דעדיפא סמך עצמו על מה שאמר בית גדול שמגדלין בו תורה דרבים דעדיף מבהכנ"ס ממילא נדע שאסור לעשות ממנו בהכנ"ס ועיי':

ומיושב נמי דקדוק עצום הא דנקיט רבא בי רבנן וריב"ל נקיט בהמ"ד, משום דריב"ל גם בשל יחיד או רק בשל יחיד קאי נקיט בהמ"ד, אבל רבא דאמר דבר והפוכו נקיט בי רבנן היינו של רבים דוקא כנלפע"ד ועיי' בכ"ז:

היוצא לנו מדברינו כי בהמ"ד של יחיד בשיווי עם בהכנ"ס, ושל רבים עדיפא מבהכנ"ס ולשיטות דסוברים דשוה מותר, מותר לעשות מבהכנ"ס בהמ"ד של יחיד וה"ה מבה"מד של יחיד בהכ"נ, וכ"ש דמותר לעשות מבהכ"נ בהמ"ד של רבים, אבל מבהמ"ד של רבים אסור לעשות בהכנ"ס:

והנה לשיטת ר"ן ור"א דשוה בשוה אסור ואפי' דיעבד אנו אין לנו ראי' דבהמ"ד של יחיד אם עדיפא או שוה או גרוע מבהכנ"ס דמה שהעלינו מכח קושיתינו ודקדוקינו מדנקיט רבא בי רבנן וריב"ל בבהמ"ד ומדלא אמר ריב"ל דבר והפוכו כמו רבא ומכל זה הוכחנו והעלינו דבהמ"ד של יחיד בשוה עם בהכנ"ס דעי"ז מיושב כל הנ"ל ולשיטת ר"א ור"ן עדיין הדקדוקים במקומם עומדים כמובן למעיי' ממילא אזדא הוכחה שלנו כן נראה לכאורה:

אבל יש מקום אתי להעמיד דברינו אלו גם לשיטת ר"ן ור"א בשנאמר הא דס"ל לר"א ור"ן מכח דיוקא דרישא דשוה אסור דוקא במכירה דאיכא זלזול דמכירה כה"ג דוקא צריך להעלות לקדושה אחריתא כדי לתקן מה שעיות ע"י המכירה והוריד הקדושה יתקן קצת ע"י שמעלה המעות לקדושה שלמעלה מראשונה ולסברת הר"ן דאל"ה לא ניחא לציבור היינו טעמא כיון שיש בזיון במכירה, אבל להחליף בהכנ"ס לבהכנ"ס אחרת או בהמ"ד לבהמ"ד אחר או לעשות מבהכנ"ס בהמ"ד היכא דהם שוין בקדושה כיון שאין בזיון בגוף החילוף מודה גם ר"א ור"ן דמותר כנ"ל מסברא נכונה, והא"ש דמיושבי' כל הדקדוקים שדקדקנו גם לר"א ור"ן דאם נימא דבהמ"ד של יחיד שוה לבהכנ"ס מיושבים כל הדקדוקים כמובן להמעיין ע"ד שכתבנו והנה הראנו פנים מסבירות להלכה לכל השיטות דבהמ"ד דיחיד שוה לבית הכנסת ועיי':

ועוד לנו ראית פנים מאגדת חז"ל דבהמ"ד דיחיד שוה לבהכנ"ס דרבים, ועליו אין להוסיף מקדושת בהכנ"ס ואין לגרוע והוא מש"ס ברכות ח' ע"א דאר"ח מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון וכו' אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות והקשה מהרש"א ח"א שם הא בתי, מדרשות ושערים המצוינים בהלכה הכל חד עיי"ש דלחלק יצא דשערים המצוינים בהלכה היינו הלכה ממש, וב"מ היינו שלומדים בו מקרא משנה וגמרא, ולפע"ד נראה דבהמ"ד היינו של יחיד ושערים המצוינים בהלכה היינו שלומדים בו תורה ברבים, הגם דבכ"מ סתם בהמ"ד גם של רבים שמו עליו בהמ"ד, אבל כאן שאמר שערים מצוינים בהלכה היינו יושבי שער שרבים עוסקים שם בשערים, נגד זה בהמ"ד הוא של יחיד, וס"ל דבהמ"ד של יחיד שוה לבית הכנסת ושל רבים הוא יותר מבהכנ"ס ומבהמ"ד של יחיד כנ"ל:

והרוחנו ליישב מה דתמהו רבים הלא רבא אמר דלימא לי' מילי מעליותא דבי כנישתא ואמר לי' מעליותא דשערים המצוינים יותר מבהכנ"ס והוא מגרעותא דבהכנ"ס, ולמ"ש א"ש כיון דאמר דשערים מצוינים של רבים עדיף מבהכנ"ס ובהמ"ד, ש"מ דבהמ"ד לא עדיף מבהכנ"ס דאל"כ מאי רבותא דשערים המצוינים עדיפו מבהכנ"ס אפי' בהמ"ד של יחיד עדיף וע"כ דס"ל דקדושת בהכנ"ס שוה לבהמ"ד דיחיד והיינו מעליותא דבי כנישתא דשקול כקדושת בהמ"ד של יחיד מיהת:

עוד רגע אחת אדבר בישוב דקדוק דנקיט רבא בי רבנן ול"א בהמ"ד כמו ריב"ל נ"ל דלרבותא קמ"ל עפ"מ שאמר רבא לקמן בשם ריב"ל מאי בי רבנן ביתא דרבנן שמותרין לאכול שם עיי"ש, וקמ"ל דשרי לעשות מבהכנ"ס בי רבנן הגם שיהי' ביתא דרבנן שיאכלו וישתו ויעשו צרכיהם בו מה שאסור בבהכנ"ס עיי' טוש"ע סי' קנ"א ה"א שאסור לעשות בי רבנן דמוריד בזה מקדושתו ע"י שיהי' אוכלים ועושים צרכי' שם קמ"ל דמ"מ שרי כנ"ל:

אלא דצ"ע מהא דאמר ר"א כוותי' דר"פ משמי' דרבא מסתברא מדריב"ל י"ל דהא דאמר ר"פ דאסור מבי כנישתא לבי רבנן היינו כשרוצה לעשותו בי רבנן שיהי' ביתא דרבנן זה אסור וריב"ל אמר מותר לעשותו בהמ"ד היינו שישאר בקדושתו כמו שהי' שלא לעשות בו רק דבר שבקדושה ללמוד בו כמו שהיו נוהגין בו בקדושה כשהי' בהכנ"ס וצ"ע, ויש להאריך בזה עד"פ ותן לחכם ויחכם עוד:

עד כה היו דברינו במילי דשמעתתא, הנשמעים ומובנים לבני חבורתא קדישתא ואח"כ מענין לענין באותו ענין במילי דאגדת' מילי דשמי' תוכחת מוסר והפלגת כבוד ת"ח אשר דברי תורה לעצמו קונה, ושכר נפלא למחזיקים ידי עוסקי אורייתא וכבוד והפלגת קדושת בהמ"ד ותפארתו, ומצותיו של הבונה ומחזיק לומדי תורה:

רח"ש (ר"ח שבט שבו נתחנך הבהמ"ד) לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר. פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה. זה השער לה' צדיקים יבואו בו. בש"ס ברכות אמר רבא לרפרם בר פפא אמור לי מהני מילי מעליותא בבי כנישתא דאמר ר"ח, אמר לי' הכי אמר ר"ח מה דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו דאמר ר' לוי משחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד ע"כ, ורבים ראו כן תמהו, רבא ביקש ממנו שיאמר לו מעליותא דבי כנישתא, ואמר לו מעליותא דשערים המצוינים בהלכה שהם יותר מבתי כנסיות, ועי' ברי"ף בעין יעקב, ואענה גם אני חלקי בהקדמת מילין ע"ג מילין, אשר חנני הי"ת עילת כל עילין:

הנה בסוגי' שאנו עוסקין בלימוד הישיבה ולומדי תורה, במגילה ר"פ בני העיר כ"ו ע"א פליגו ריב"ל ור"י דריב"ל ס"ל קדושת בהמ"ד יותר מקדושת בהכנ"ס, ור"י ס"ל דהוא שוה עיי' תוס' חולין צ"ז ע"א, וצ"ל במאי פליגי מאי טעמא דריב"ל דס"ל דקדושת בהמ"ד יותר משל בהכנ"ס, ומאי טעמא דר"י דשוין הם, נ"ל בהקדם דאיתא בש"ס קדושין שאלה זו שאלו לפני ר' טרפון וזקנים לימוד גדול או מעשה גדול נענה ר"ט מעשה גדול נענה ר"ע ואמר לימוד גדול, נענו כולם לימוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה, צ"ל למה תחלה סבר ר"ט מעשה גדול וכשאמר ר"ע לימוד גדול מיד חזר ר"ט ונענו כולם לימוד גדול ואמרו מלתא בטעמא שהלימוד מביא לידי מעשה, ונ"ל בש"ס ברכות אמר רבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים דכתיב ראשית חכמה יראת ה' וכו' וצ"ל הא תשובה היא אחר שחטא אדם ועושה תשובה אח"כ ואין זה תכלית החכמה שיחטא ויעשה תשובה אלא לשמור ולעשות מעשים טובים, ונ"ל דכל זמן שאינו לומד גם אם ירא ה' בלבו אבל אינו יודע איך לשמור נפשו שלא יכשל בעבירה ולקיים המצוה כתיקונה ונכשל בלי דעת ואמרו ז"ל אין בור ירא חטא וכו' וכשלומד רואה למפרע כי לא ניצול מעבירה בשגגה ולא קיים המצוה כראוי' משים אל לבו לשוב אל ה' ולתקן מעשיו, ואם ילמוד ויעמיק ביותר יראה כי גם זה לא טוב ולא נכון אשר עשה ישיב עוד לתקן דרכיו ולהטיב מעשיו על צד היותר טוב ע"פ דין וצדק והיינו תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, ע"י שלומד ושונה ומברר כל דבר לאמיתו הוא בעל תשובה ועושה מעשים טובים יותר ממה שעשה קודם שלמד:

והנה כל זמן שאינו לומד אינו מרגיש בחסרון ידיעתו, ואינו מרגיש תכלית והכרח הלימוד עד שלומד, וגם מי שמקטנותו נתגדל על התורה ג"כ אינו מכיר תועלת וחיוב הלימוד כ"כ כי אינו יודע לשער במה הי' נכשל אם לא למד, ע"י חסרון ידיעה, ועוד תועלת בלימוד תורה דמגינה ומצלת האדם מהרהורי ומעשי עבירה ולימוד התורה סם חיים נגד היצה"ר כדאמרו ז"ל בראתי יצה"ר בראתי תבלין, והכלל אין האור ניכר אלא מתוך החושך, ולכן ר"ע שהי' ע"ה תחלה ואח"כ נעשה ת"ח הוא ידע הכרח הלימוד שא"א לבוא לידי מעשה כראוי' אם לא שלומד תחלה כי ידע בנפשו אחר שלמד כמה מכשולים באו לידו קודם שלמד כי מילא חסרון ידיעותיו וגם הגין הלימוד בעדו מיצה"ר ואין חכם כבעל נסיון לכן אמר לימוד גדול וכו', ור"ט שלמד מנעוריו לא הבין כ"כ תועלת והכרח הלימוד אמר מעשה גדול כי תכלית חכמה וכו' ולא המדרש עיקר אלא המעשה, ור"ע אמר מתוך ניסיונו שא"א לעשות שום מעשה כראוי' לו אם לא שלמד תחלה ולכן אמר לימוד גדול וכיון שר"ע הי' בעל נסיון ואין חכם כבעל נסיון לכן סמכו עליו ועל דבריו וענו כולם לימוד גדול, ואמרו מילתא בטעמא לימוד גדול דמביא לידי מעשה ע"י עדותו של ר"ע דשיער וידע בנפשו כי כן הוא כנ"ל ולהיות כן בוודאי קדושת בהמ"ד עדיף מקדושת בהכנ"ס כי לקיים מצות עשה של תפילה צריכים ג"כ ללימוד כמה דינים ודינים יש במצות תפילה לקיימה כראוי' דלימוד גדול שמביא למעשה מ"ע זו דתפלה וכל מצות המעשיות תלוי' בלימוד וכיון שלימוד גדול מן המעשה כן בהמ"ד גדול בקדושה יותר מבהכנ"ס כנ"ל מלתא בטעמא דריב"ל. וטעמא דר"י דס"ל דשוה בהכנ"ס לבהמ"ד נ"ל להסביר, בהקדם דאיתא בש"ס נדה שאלו אנשי אלכסנדרי' לר"י בן חנני' מה יעשה אדם ויחכם אמר להו ירבה בישיבה מרבה ישיבה מרבה חכמה אמרו לו הרבה עשו כן ולא עלתה בידם אמר להם א"כ יתפלל למי שהחכמה שלו דכתיב כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. ואגב אומר הא שלא אמר מיד ירבה בישיבה ויתפלל ולמה המתין עד שחזרו ואמרו הרבה עשו כן וכו' נ"ל ע"פ שאמרו ז"ל בש"ס ברכות אם יאמר לך אדם לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין ה"מ לדברי תורה, אבל למו"מ סייעתא דשמי' הוא כ' רש"י יש שאינו יגע ומוציא וצ"ל למה בדברי תורה דוקא ע"י יגיעה למה לא יעזור ה' למי שנפשו חשקה בתורה שיבין וישיג בלי יגיעה רבה שמתשת כחו של אדם, נ"ל כי הוא לטובת האדם כי לפום צערא אגרא וכל שיש לאדם יגיעה יותר עד שבא לעשות המצוה יש לו שכר יותר ושכר פסיעות יש ולכן לא חפץ ה' שימצא דברי תורה בלא יגיעה כדי להרבות שכרו ורצה הקב"ה לזכות לכן הרבה להם תורה וכו' היינו שהכביד עליהם כדי להרבות שכרם, ויש לפרש מה רב טובך אשר צפנת היינו ממה שצפנת מאתנו ולא נדע עד אחר היגיעה מזה נראה כי הכל לטוב לנו, ויצונו כל החקים האלה לטוב לנו כל הימים וזה שאמר דוד המלך ע"ה טוב לי כי עונתי למען אלמד חוקיך היינו שמה שעונתי עד שאלמד חוקיך גם הוא לטוב לי כי עי"ז מתרבה השכר ובכל זה טוב לי תורת פיך וכו' הגם שעונתי עד שאלמד חוקך. ונ"ל, להבין בזה הודאת רנבה"ק בצאתו מבהמ"ד אמר אני משכים לד"ת והם לדברים בטלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, צ"ל דהו"ל בקיצור אני מקבל שכר והם אינם מקבלים שכר דקאי על שאני והם משכימים, ועוד גם הם יש להם שכר שמשיגים חפצם להרבות במו"מ ולהרויח. ולדברינו יובן כי הסוחר אין לו ריוח בעמלו ואפשר לו להשיג בקל כשדר במקום שווקים ויש שצריך לעמול לילך כמה פרסאות ויש לו הוצאות יותר ינוכה מן הריוח, אבל במצות ות"ת שכר פסיעות יש לו והיינו אני עמל ומקבל שכר היינו על עמילה כל שעמל יותר תגדל שכרו ביותר, משא"כ הם על עמלם אין להם שכר וריוח והבן:

ואמרו ז"ל ה"מ לחדודי אבל לאוקמי גרסא סייעתא דשמי' פרש"י לאוקמי גרסא שיזכור מה שלמד ורי"ף כ' שיכוין הלכה לאמיתו בעי סייעתא דשמי', ושניהם אמת, ואומר מעתה דכששאלו אנשי אלכסנדרי' מה יעשה אדם ויחכם אמר ירבה בישיבה כי ע"י יגיעה יתחכם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, ואמרו לו הרבה עשו כן ולא עלתה בידם היינו שלא נתקיימה בידם ששכחו מה שלמדו וגם לא כיוונו האמת לאמיתו ולא ידעו דין ברור שהוא תכלית הלימוד, אמר להם כדי שיזכור ולא ישכח ויכוין האמת צריך סייעתא דשמי' לכ יתפלל למי שהחכמה שלו שיסייעוהו ויעזרוהו מן השמים ויאיר עיניו כתפלת דוד המלך ע"ה גל עיני וכו' וכן הי' תפלת רנבה"ק בכניסתו לבהמ"ד שלא יארע ד"ת על ידי וישמחו בי חברי, ואל אומר על טהור טמא וכו' וצ"ל היינו הך שלא יכשל היינו אל יאמר על טהור טמא, גם צ"ל איך ירא שישמחו חבריו פי' רש"י שיתלוצצו בו ולא ירא לנפשו ממכשול עצמו, ונ"ל כי לעסוק בתורה לשמה צריך עזר אלקי שלא יבוא מחשבת פגול במחשבתו לכבוד ולתפארת וקשה ביותר מי שלומד ברבים שלא יהנה כשרואה שהתלמידים מקשיבים לקולו ומקבלים דבריו בנחת ושמחים בהם בקל שיעלה במחשבתו ובלבו מחשבה זרה אשר לא ירצה לפני ה', ובעי תפלה שיעזרהו ה' שתהי' כונתו רצוי' לפניו בלי תערובות גאה וגאון וזהו שהתפלל רנבה"ק בכניסתו לבהמ"ד שלא אכשל בדבר הלכה היינו בשעה שהוא מדבר בהלכה בפני תלמידיו וחבריו שלא יכשל בדבר זה וישמחו בי חברי היינו שלא ידבר בהלכה כדי שישמחו ויתענגו בו, ואם ינצל ממחשבה זו בטוח לבו שלא יאמר ע"ט טהור וכו' ויכוין הלכה לאמיתה לאוקמי גרסא, וכל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה והבן:

ויש לפרש אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי, ויש לדקדק כפל הדברים אחת שאלתי אותה אבקש, גם צ"ל שבתי בבית ה', הול"ל שאשב בבית ה' נ"ל ע"פ ש"ס נדה דאמר ר"י ב"ח ירבה בישיבה ויבקש רחמים מאי נ"מ דהא בלא הא לא סגי ותרתי בעי והיינו אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש דבר זה צריך אני לבקש תמיד ולא סגי בתפלה לחוד לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, וגם יגיעה לחוד לא סגי לאוקמי גרסא והיינו אחת שאלתי זה דבר שצריך אני לבקש ולטרוח הא בלא הא לא סגי, אבל דבר אחר אפשר שימלא ה' משאלות לבבי בלי יגיעה וטרחא, ואמר שבתי בבית ה' כי"ח, היינו דזה העיקר שצריך אדם לסייעתא דשמי' שלא יעלה בלבו מחשבת כבוד גאה וגאון וזהו כמעט אין ביד אדם לעצור ברוחו כי רבות מחשבות בלב איש והיינו שבתי בבית ה' מה שאני יושב בבית ה' יהי' תכליתי לחזות בנועם ה' ולא לתכלית כבוד המדומה:

ולהיות כי צריך תפלה ורחמים מלפני ה' שיעמידהו על האמת שלא יכשל ולא יכשיל אחרים בהוראה ובדבר הלכה לתלמידים, לכן ס"ל לר"י דקדושת בהכנ"ס שוה לקדושת בהמ"ד דהא בלא הא לא סגי ירבה בישיבה ובתפלה ושניהם צמודים אגודים יחד:

וקודם שנבוא למטרת כונתינו נקדים עוד ד"א מ"ש מהרש"א בח"א הא דאמר ר"ח אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובהמ"ד לכאורה היינו בהמ"ד היינו שערים המצוינים בהלכה, והעלה כי בהמ"ד הוא מקום שלומדים בו מקרא משנה גמרא, ושערים המצוינים בהלכה מקום שלומדים בו הלכה הלכתא מאי להוראה להלכה ולמעשה. ונ"ל לפ"ז דע"כ ר"ח ס"ל דקדושת בהכנ"ס שקולה כקדושת בהמ"ד מדאמר אוהב ה' שערים מצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובהמ"ד ואם קדושת בהמ"ד יותר מקדושת בהכנ"ס איך מפרש לקרא שערי ציון שערים המצוינים בהלכה הלא שערים מצוינים בהלכה עדיפו מבהמ"ד ואם גם בהמ"ד עדיף מבהכנ"ס כ"ש שערים מצוינים בהלכה דעדיפו אפי' מבהמ"ד דעדיפא מבהכנ"ס, וע"כ דס"ל דבהכנ"ס ובהמ"ד שקולים וליכא דעדיף מבהכנ"ס רק שערים מצוינים בהלכה וזהו מעליותא דבהכנ"ס דשקולה כמו בהמ"ד אבל לריב"ל בהמ"ד עדיף מבהכנ"ס דהא ס"ל דבהכנ"ס מותר לעשותה בהמ"ד, ולר"ח שקול כמו בהמ"ד והן הן מילי מעליותא דאמר ר"ח בבי כנישתא דשקול כבהמ"ד ולהלכתא דקיי"ל כריב"ל דבהמ"ד עדיף מבהכנ"ס צריך לפרש הקרא אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבהמ"ד, ואצ"ל מבהכנ"ס דאפי' בהמ"ד עדיף מינה וא"ש נכון מאוד:

ואמר עלה ר' לוי מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד וכ' הרמב"ם בהקדמה לס' זרעים כי תכלית הבריאה היא בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראו ראשית ולכן אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה שהיא תכלית הבריאה וסוף מעשה במחשבה תחלה עיי"ש שהאריך. ונ"ל הא דנקיט ד"א של הלכה כי צריך לילך ממדריגה למדריגה ללמוד תחילה מקרא ואח"כ משנה ואח"כ גמרא ואח"כ הלכה, אבל אלו חדשים מקרוב באו שלא למדו מעיקרא רק מפי ספרים הקצרים לא ידעו ולא יבינו וחכמת מה להם רבים חללים מפילים ורבים נכשלים על ידם בעו"ה. ואלו ד"א ד' מדריגות עד שבא לעיקר והיא הלכה ולומד מקרא משנה גמרא הלכה שאמר ר' לוי דאין לו להקב"ה בעולמו חוץ מהם וא"ש:

ואמרו ז"ל מה דכתיב ואהי להם מקדש מעט במקום אשר באו שמה אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שם הקב"ה משרה שכינתו דכתיב אלקים נצב בעדת אל, ולפי שבארנו יש ג' קדושות זו למעלה מזו, א) קדושת בהכנ"ס, ב) למעלה ממנה קדושת בהמ"ד, ג) והעולה על כולנה היא קדושת שער מצוין בהלכה שלומדים בו הלכה:

והבית הזה שאנו מחנכים היום הוא מקודש בקדושה משולשת קדושת בהכנ"ס להתפלל היכא דגריסנא, וקדושת בהמ"ד שלומדים משנה וגמרא, והוא שער המצוין בהלכה שלומדים הלכתא שנו וישנו כאן ולכן התחלנו ויסדנו דרושינו על מקרא זה פתחו לי וכו' זה השער לה' הוא השער המצוין בהלכה מיוחד לה', בו משרה שכינתו ואין לו בעולמו רק ד"א של הלכה, צדיקים יבואו בו כי אין לבוא אל שער הלכה אלא צדיקים שיראתם קודמת לחכמתם כי לכוין ההלכה צריך סייעתא דשמי':

רגלי עמדה במישור במקהלים אברך ה', אודך כי עניתני ותהי לי לישועה, עד כה למדנו תורה ברבים רבות בשנים והעמדנו תלמידים רבים במקום צער ודחוק והיינו מעונים אני ותלמידי עומדים צפופים דחוקים ונדחקים זע"ז, וקיימנו בעצמנו כמעט אדם כי ימות באהל שאמרו ז"ל שצריך להמית עצמו עליה, אודך כי עניתני טוב לי כי עונתי למען אלמד חוקך, ותהי לי לישועה, ברוך הנותן ליעף כח שעזרני עד כה זכות ת"ת דרבים עמד לנו לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה מקום שלמדנו בו ע"ע מאסו הבונים מלדור בו מכמה וכמה חסרונות, אבל אין בית המדרש העיקר אלא המעשה כי היתה לראש פינה ממנו יתד ממנו פינה יצאו משם אלפים אלפים תלמידים הגונים ת"ח יושבי על מדין להורות לעם ה', מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו:

ואמרתי בפ' השבוע וילכו ויעשו וכו' כאשר צוה ה' את משה ואת אהרן כן עשו, כ' רש"י גם משה ואהרן כן עשו ותמוה פשיטא שגם הם עשו הפסח, ונ"ל ע"פ שאמרו ז"ל משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי' בו וכן בכל מצוה שא' מסייע לחבירו ומזרזו על ככה יש לו חלק במצוה, והנה מצוה ראשונה היא מצות פסח שצוה ה' לישראל ע"י משה ואהרן וילכו ויעשו ב"י על פיהם כאשר צוה ה' את משה ואהרן ואמר כן עשו גם משה ואהרן עשו כל הפסחים אלו שעשו ישראל והי' להם חלק כי על ידם הקריבו ב"י והבן:

ועד"ז יש לפרש בפ' נשא ביום השני הקריב נתנאל ב"צ הקריב את קרבנו וכו' צ"ל הקריב קרבנו מיותר ולא כן כתיב בשאר נשיאים נ"ל עפמ"ש רש"י שהוא נתן עצה שיקריבו כי כן הי' לו חלק בכל קרבן נשיא כיון שהוא הביאם לכך ולאו דוקא ביום השני הקריב אלא החילוק בכל יום הי' לו חלק בקרבנם וביום השני הקריב קרבן עצמו לעצמו והיינו ביום השני הקריב נב"צ ומפרש הקריב קרבנו לעצמו ובכ"י הי' לו חלק בשל חבירו והבן:

משה זכה וזיכה את הרבים משה עבד ה' ספרא רבא דישראל כ"ק אבא מאוה"ג זצ"ל זכה וזיכה הרבים פה קהלתינו העמיד תלמידים לאלפים אלופים מסובלים בתורה ומצות זכות הרבים תלוי בו והיא שעמדה לנו לזכות רבים זה כ"ז שנה, ז"ך וישר פעלינו, מאת ה' היתה זאת אין זאת אלא תורה הייתי כבן כ"ד שנה כאשר הביאני ה' עד הלום ללמוד וללמד עם ישיבה גדולה לאלקים אשר הניח אבא הקדוש זצ"ל אחריו ברכה לפני וזכות אבותינו שמתי לי למטרה ללחום מלחמת ה' שערה בשער המצוין בהלכה ואדברה בעדותיך נגד מלכים מלכי רבנן ולא אבוש, ונתקיים בי אל ישוב דך נכלם מאת ה' היתה זאת נראה לכל עין רואה כי סייעתא דשמי' היא, היא נפלאת בעינינו, להשקות צאן קדשים אשר שתו מבארו של משה, וגם לא הי' לפי כחי ומזגי ללמוד וללמד במקום דחוק בזיעת אפינו, אכלנו והאכלנו לחמה של תורה בעזרת אלקי אבותינו:

זה היום עשה ה' עתה הרחיב ה' לנו שיש לנו בהמ"ד גדול מהודר ומפואר עומדים רוחים כל איש על מקומו יבוא בשלום וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך ע"י הבונים אשר בנו לנו בהמ"ד בנין מפואר עי"ז ורב שלום בניך ללומדי תורה שלא ידחקו זא"ז כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו התורה יותר ויותר, ואנחנו תפלה לפני נותן התורה ית"ש אנא ה' הושיע' נא לתת לנו כח ועצמה ומאירת עינים בתורה אנא ה' הצליח' נא בתלמידים הבנים בני בני אל חי כולם אהובים וברורים ישראל אשר בך אתפאר, ראו גדולים שגדלתי גדיים נעשו תישים הצליחה נא לעתיד ולא יהי' תלמיד מקדיח תבשילו ברבים ולא יצא תקלה על ידינו ח"ו, יגדלו ויעלו במסילה העול' בית אל ללמוד וללמד ולעשות שיהיו כולם יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, וראו כל עמי וחורי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו ויהי' שם שמים מתאהב על ידינו:

ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה' איתא במדרש קהלת אוהב כסף לא ישבע כסף מי שאוהב מצות לא ישבע מצות מי אוהב בהמון לו תבואה גם זה הבל מי שאוהב לעשות מצות ואין עושה מצוה קבוע לדורות כגון בנין בהכנ"ס ובהמ"ד גם זה הבל, והוא תמוה וכי מי שעושה מצוה קלה לא למצוה תחשב לו ומעשיו הבל, וכי משום שאינו עושה מצוה הקבוע לדורות ששכרו יותר יאמר עליו שמצות שעושה הבל המה יחד ח"ו, ונ"ל ע"פ שפירשתי הבל הבלים וכו' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, ובמדרש בקשו לגנוז ספר קהלת משום שאמר בכל עמלו יכול אפי' בעמלה של תורה, הדר אמרו תחת השמש אין לו יתרון אבל למעלה מן השמש זו תורה יש יתרון, וצ"ל למה אמר בכל עמלו משמע כל אפי' של תורה, עוד יש להבין כפל דברים בכל עמלו שיעמול, ונ"ל עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בקרא ושמרתם את חוקותי וכו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שיש מי שעובד ה' ע"מ שישלם ה' בעוה"ז שיאריך ימים ויחי' בנחת בהשקט ומי שעובד ע"מ כן ישלם לו שכרו בעה"ז וחי בהם בעוה"ז, אבל מי שבלבו יבין כי כ"ז הבל מה יתרון לו בכ"ז, ועובד ה' ע"מ שיקבל שכרו בעוה"ב חיי נצחיי חיים ארוכים וחי בהם בעוה"ב משלם לו ה' שכרו הטוב בעוה"ב היום לעשותם ולמחר בעוה"ב לקבל שכרם עיי"ש. ולזה נ"ל אמר קהלת הבל הבלים וכו' מה יתרון לאדם בכל עמלו ואפי' בעמלה של תורה שיעמול היינו שכונת עמלו תחת השמש בשביל שישיג מבוקשו תחת השמש ורוצה בשכר עוה"ז לזה אין יתרון אפי' בעמלה של תורה כי גם זה הבל ואין, אבל למעלה מן השמש אם עומל לקבל שכר עוה"ב שהוא למעלה מן השמש יש יתרון והארכתי עוד. וזה נ"ל שאמר דהע"ה שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב שקר שנאתי וכו' שאפשר ששש על אמרותיו בשביל להשיג שלל רב, ולכן אמר שקר שנאתי וכו' ותורתך לבד אהבתי:

והנה אדם יראה לעינים כשאנו רואים אדם עושה מצוה אפשר עושה בשמחה כדי לקבל שכר בעוה"ז או בשביל לקבל שכר בעה"ב וה' יודע מחשבות אדם ועלילותיו ויש אבן בוחן ע"ז מי שחפץ רק בשכר עה"ז, אינו עושה מצוה שהיא לדורות גם אחרי מותו כי מצוה שהוא עושה אחרי מותו כגון בונה בהכנ"ס ובהמ"ד ויש לו זכות גם אח"מ א"א לו לקבל שכר מזה כ"י חייו רק אח"מ ובזה אינו חפץ לכן אינו עושה מצוה רק שהיא לשעה כי"ח כדי שישלם לו ה' עוד בחיי חיותו א"כ כל תכלית מצותיו שעושה כדי להשיג שכר בעה"ז הבל ורעות רוח, וזה כונת המדרש אוהב כסף ונו' אוהב מצות לא ישבע מצות, ואפשר שהאוהב מצות מפני שאוהב כסף ורוצה להשיג ע"י מצות כסף שאוהב, ולכן אמר ואוהב בהמון למי שאוהב מצות ואינו עושה מצוה הקבוע לדורות מזה נראה שתכליתו לשכר עה"ז גם זה הבל כל תכלית מצותיו הבל וא"ש נכון מאוד:

ברוך הבא בשם ה' הוא שליח ה' אשר נתן ה' אל לבו לבנות לו בית מכון לשבתו בד"א של הלכה עולמים, הלא הוא מילדי קהלתינו ידידי התורני היקר ירא ה' אוהב ומחזיק תורה והוא בעצמו קובע עתים לתורה הנגיד ה' צבי הרש בערגער ני' זכה לזכות רבים ועשה מצוה הקבועה לדורות לבנות לנו בהמ"ד, והוא רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביו המנוח הנגיד היקר ה' שמעון בערגער ז"ל, הלא ציוה לו אביו בצואתו לעשות מהונו אשר הניח אחריו דבר טוב, והניח מעותיו על קרן הצבי בנו יחידו שיחי', והוא מצא כי אין טוב אלא תורה ות"ת דרבים כנגד כולם והוסיף כהנה מהונו ועשה לו יד ושם לשמעון אביו וקנה בית מיוחד ועשה אותו לק"ק ולבית ועד לחכמים רץ כצבי הי' זריז לקנות דבר חפץ וחפץ ה' הצליח בידו ותשלם כל המלאכה בתכלית היופי כל האפשר, ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם אב ובנו מבית ה' אלו ד' אמות של הלכה, אשריהם שלהם ככה, וקורא אני על אותו ואת בנו יחידו מקרא זה יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך כ' רש"י א' לאב וא' לבן, ותיכף לת"ח ברכה, אשריו שלו ככה, ישלם ה' פעלו לבן אשר פעל ועשה טרח ויגע ומצא ישולם לו שכר פירותיו בעה"ז כי בגלל הדבר הזה יברכהו ה"א בכל מעשיו ובכל משלח ידו בניו כשתילי זיתים וכו' ותהי משכורתו שלימה מה' אלקי ישראל בעוה"ב ברא מזכה אביו ויקבלו שניהם שכרם ממצוה זו הקבועה לדורות בעה"ב יהי חלקם בחיים נצחיי' ליום שכולו טוב, אלו דברים שאוכלים פירותיהם בעה"ז והק"ק לעוה"ב:

ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה', איתא בש"ס ברכות ר"ה ורב אסי הגם דהוי להו י"ג בי כנישתא בטברי' לא הוו מצלו רק ביני עמודי היכי דהוו גרסי, וכ' רש"י ביני עמודי שהי' בהמ"ד נשען עליהם מלמעלה, וצ"ל מה השמיענו בזה דהוי מצלי ביני עמודי שהי' בהמ"ד נשען עליהם, ונ"ל לפי ענינינו, איתא בש"ס חולין שלחו מתם בקשו רחמים אתכלי' על עלי' דאלמלא עלי' לא מתקיים אתכלי' הכונה כי שלחו מתם מא"י שהיו ת"ח שבא"י עשירים ושבבבל עניים כמ"ש תוס' בקדושין גבי הא לן והא להו, ושלחו מתם ועוררו לבב ראשי ישיבה ותלמידים שיכירו בטובת המחזיקים כי לולי המחזיקים לא הי' אפשר להם להתקיים וכמ"ש במתני' אבות אם אין קמח אין תורה, ונ"ל דלכן בחרו לומר אם אין קמח ולא אמרו אם אין מזון או אם אין לחם וכו' דרמזו בזה כי יש ג' זמנים שצריך למזון ומחי' בש"ק ויו"ט מצוה לאכל לשמוח ולענג ואם העוסק בתורה אין לו מה לאכול בשבת ויו"ט מעורבב בדעתו ודואג כ"י החול מחד בשבא לשבא וכן כשאין לו מה לאכול כ"י החול הגם שאין מצוה לאכול מעדנים מ"מ דאגתו מרובה שא"א לו בלי מזון ומחי' לכהפ"ח היותר צורך פת במלח ומים במשורה וכשחסר מכ"ז בטל מלימוד התורה כי תורתו של דואג אינה כלום וזהו שאמרו אם אין קמ"ח ר"ת קודש, שבת קודש מועד חול אין תורה, וכן הקדים משרע"ה זבולון ליששכר מפני שתורתו של יששכר ע"י זבולון כמ"ש רש"י ונ"ל מפני זה העמיס הקב"ה על הכהנים שיברכו את ישראל שלא הי' לכהנים חלק ונחלה כדי שיעסקו תמיד בתורה ועבודה כדכתיב לא יהי' לכהנים הלוי' חלק ונחלה וכו' כי ה' הוא נחלתו והי' להם ספוקם מאת ב"י כ"ד מתנות כהונה כעין יששכר וזבולון וצוה ה' על הכהנים שיברכו את ב"י ויתפללו בעדם כדי להראות עצמם מכירי טובתם ואלמלא הם לא הי' אפשר להם להתקיים ולעמוד לפני ה' ולשמור משמרת ה' ולעבוד עבודתו ולהורות לעם ה' כדכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו':

ואלו מחזיקים הם המה עמודים שבהמ"ד נשען עליהם, ויש תועלת לת"ח להתפלל בבתי כנסיות שציבור מתפללין כדי שיהיו המחזיקים נגד עיניהם בשעת התפלה ויבקשו רחמים עליהם ממעמקי הלב. אבל יש קדושה יותר להתפלל היכא דגרסו דמקודש ביותר ויעצו עצה וצרפו אותם שיהיו בבהמ"ד מן המחזיקים כדי שיהיו לפניהם בשעת תפלה ויזכרו להתפלל עליהם וזהו שאמר דהוו מצלי ביני עמודי היינו בין המחזיקים שבהמ"ד נשען עליהם ונתאחדו ב' המעלות יחד כנ"ל:

ויש להעמיס כן בכונת רש"י עמודים שבהמ"ד נשען עליהם מלמעלה כי באמת אין לבטוח באדם וכתיב ארור הגבר וכו' ומסיים ומן ה' יסיר לבו היינו שמסיר לבו מן ה' וממשיך בטחונו על האדם לבד זה בכלל ארור אבל מי שבוטח בה' ולבו אליו והוא מחובשי בהמ"ד ותורתו אומנתו מאין יבוא עזרו ויברכך בכל אשר תעשה כתיב והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, והוא בוטח בה' שישלח שלוחיו אוהבי תורה וטובי לב שיחזיקו אותו שיעמדו לימין צדקו עליהם נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והי' ה' מבטחו והן הן דברי רש"י ביני עמודי שבהמ"ד נשען עליהם מלמעלה הם המה העמודים המחזיקים וסומכים לת"ח במשען לחם ומים שבהמ"ד נשען עליהם, ומי העמיד העמודים אלו ומי מחזק לבבם ומעורר אותם, מלך עליון נותן התורה ית"ש, והיינו שכתב שבהמ"ד נשען עליהם מלמעלה שהם שלוחי ה' נותן התורה והרבה שלוחים לפניו ית"ש ויתעלה זכרו:

ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ, הבאים בשם ה' שלוחי דרחמנא הם ב"ב דקהלתינו מחזיקים בני ישיבה זה יותר מק"ן שנים מקיימים מצות משלחם ארוחת מזון על שולחנם בשבת קודש מועד וחול ר"ת קמח, דור אחר דור, דור לדור ישבחו מעשיהם פה קהלתינו המפוארה, עץ חיים למחזיקים בה דאמרו ז"ל ללומדיה ל"נ אלא למחזיקים בה הם עמודי בהמ"ד שלוחי מעלה אשר נטוע בלבם אהבת התורה טובים ומטיבים ובוררים בטובה של תורה לסעד ולסמוך לומדים ועוסקים בה, וחיוב עלינו להכיר מה רב טובם ולבקש רחמים בעדם שיברכם ה' בברכה משולשת בני חיי ומזוני שפע ברכה אורך ימים ושנות חיים כדכתיב כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים אורך ימים ושנות חיים ושלום, ברכנו אתכם מבית ה' משער המצוין בהלכה כי כן יבורך גבר ירא ה' מנותן התורה ית"ש ישאו ברכה, אשרי העם שלו ככה:

וכה תברכו העוסקים בצרכי בני ישיבה באמונה גבאים ור"ח של ד' חברות לפקח על עסקי החברא משגיחי' בעינא פקיחא על כל א' וא' מן התלמידים וכל העוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם ויסיר מהם כל מחלה, וצ"ל מה ענין תפלה זו לכאן אנו מתפללין בעד כל חולי ישראל, נ"ל כי הגבאי שנפשו איותה לעשות צדקה לחלקה בזמנו ואין לאל ידו מאוד יכאב לבו משתתף בצער' של המבקש ולכן מתפללים ויסיר מהם כל מחלת לב, ויסלח לכל עונם, ע"פ דאמר ר"ח יהי' חלקי מגובאי צדקה ולא ממחלקי צדקה ובו' כי לפעמים נכשל וטועה בדמיונו וא"א למשקל הכל בשקל הקודש ויצא ח"ו שכרו בהפסידו, ובמדרש כי א"א צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וכי יש צדיק חוטא אלו גבאי צדקה כונתו כי ג"צ בא לפעמים ע"י צדקתו לידי עבירה בשוגג כי טועה בדמיונו והיינו אשר יעשה טוב בשעה שעושה טוב ולא יחטא בשוגג ולכן אנו מתפללם בעדם ויסלח לכל עונם, וישלח ברכה והצלחה בכל מע"י, כי מי שיש לו מסחר ועוסק בצרכי ציבור בטל הוא ממסחרו לשעתו ולכן מתפללים שישלח להם ה' ברכה והצלחה במע"י שירויחו בקל בזמן מה כמו אלו שעוסקים כה"י במסחרם והיינו וישלח ברכה וכו' עם כל ישראל אחיהם בשוה כמו אלו שעוסקי' תמיד במו"מ ע"ד שאמרו ז"ל כיון שחסידים היו מלאכתן נעשית מאליהם:

וחתימת דרושינו מעין פתיחה בפסוקים שהתחלנו פתחו לי שערי צדק וכו' זה השער לה' צדיקים יבואו בו, ע"פ שאמרו ז"ל דקב"ה מצוי בבהכנ"ס ובהמ"ד אלקים נצב בעדת אל ואפי' א' שמתפלל הקב"ה עמו דכתיב בכ"מ אשר אזכיר וכו' אלא כל בי עשרה שכינה קדמ' ואתי', ונ"ל להעמיס זה במקרא שלפנינו פתחו לי שערי צדק שיפתחו לו שערי צדק שיטה ה' אוזן לו וישרה שכינתו אבוא בם יחידי אודה יה לבדו, אבל זה השער לה' היינו זה השער מיוחד לה' ושכינה שרי' וקדמ' ואתי' אם צדיקים הרבה יבואו בו אח"כ בתוכו שכינה מקדמת ואתי' וא"צ להתפלל שיופתחו כי כבר פתוחים קודם שצדיקים יבואו בו והבן:

ואמרו ז"ל דעתידים ב"כ וב"מ שיוקבעו בא"י, וצ"ל מה תועלת ומה צורך יש בו הלא יהי' לנו אז בכנ"ס וב"מ גדולים הרבה יותר מאלו שיש לנו עכשיו, ונ"ל להבין בהקדם מה שאמרתי לפרש מדרש התמוה בקרא אני אעביר כ"ט על פניך וכו' אמר משה לפני הקב"ה כשתהי' רואה בניך בצער ואין מי שיבקש רחמים מיד ענה אותם והבטיח לו ה' כי יענה אותם, והמדרש הזה אומר דרשוני וחיו אם ישראל הם בצער בוודאי מתפללים שיצילם ה' מכל צרה וצוקה, וגם צ"ל מ"ש כשתהי' רואה בניך בצרה הו"לל כשיהיו בניך בצרה ונ"ל דהקושי' מתורצים א' בירך חברתה, המקונן אמר זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתינו במדרש שכחה מצוי' בנו ואין שכחה מצוי' בך אתה זכור, נ"ל כונתו, הנה המקונן אמר השליך משמים ארץ תפארת ישראל נפלנו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא תחת שהיינו עליון ע"כ גוי הארץ נהפוך הוא שירדנו מטה מטה בעו"ה, ותחת שהיינו עם קדוש לה"א אנחנו בארץ טמאה, ואז כשחרב בהמ"ק וגלינו מארצינו על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון בעוד שזכרנו קדושת הארץ וגדולתינו, אבל ארכו הימים ושנים עבר קציר וכו' ואנחנו לא נושענו בעו"ה שכחנו כל טוב ונטלה גאותן של ישראל וא"א מרגישי' עוד שפלותינו נגד הגדולה ולכן א"א זכור ה' מה הי' לנו ובמדרש שכחה מצוי' בנו שא"א זוכרי' מה שהי' לנו ואין שכחה מצוי' בך זכור אתה ה' מה הי' לנו וחדש ימינו כקדם, וזהו כונת המדרש שאמר משה להקב"ה בזמן שתהי' רואה בניך בצרה דייק שתהי' רואה והם אינן רואי' כי כבר שכחו הגדולה והתפארת שהי' להם בימי קדם ועי"ז אין מי שיבקש רחמים מיד ענה אותם ע"ד זכור ד' מה הי' לנו וכהנ"ל:

ועד"ז נ"ל לפרש קרא בתהילים שמחנו כמות עניתנו שנות ראינו רעה ויש להבין מה דאמר שנות ראינו רעה אחר שאמר כבר כימות עניתנו, ונ"ל דבקש רחמים מאת ה' שישמחנו כימות עניתנו שתגדל השמחה בהפלגה כמו שהי' העינוי כעין דכתיב ושלמתי לכם את הארבה וכו' ואם תגדל השמחה בערך כימי העינוי של עכשיו לא תהי' השמחה בהפלגה כ"כ כי עכשיו אין מרגישין הגלות כ"כ אחר שכבר שכחנו הגדולה והתפארת שהי' לנו בימי קדם וגם הרגל העינוי נעשה טבע באורך ימים ושנים ואין אנו רואי' הרעה אשר מצאתנו לכן אמר שמחנו כימות עניתנו שנות אלו השנים שראינו בעינינו הרעה ובכינו בזכרנו את ציון בערך הזה תגדל השמחה וא"ש, ואיתא במדרש כשם שלא התודע יוסף אל אחיו אלא בבכי כן לא יבואו ישראל לארץ אלא בבכי דכתיב בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, נ"ל כי אחי יוסף אחר שמכרוהו התאבלו עליו כמ"ש רש"י וישתו וישכרו עמו עד עתה לא שתו ובוודאי בתחלה הי' קשה עליהם ביותר משום שאח"כ שכחוהו ולא עלה עוד זכרונו הטוב לפניהם כ"כ, עד שהתודע אליהם אז בכו בכי' של צער על שהיו מורחקים כ"כ מאת צדיק כזה ובכי' של שמחה שזכו לראותו ולהיות אתו עמו, וכן כשנבוא לארץ נראה למפרע מה חסרנו כ"י היותנו בגלות, ונבכה על העבר חבל על דאבדן ונשמח ונודה לה' אשר גאלנו, וזהו כונת המדרש כשם שלא התודע יוסף וכו' כן לעתיד בבכי יבואו על העבר ובכי' של שמחה ובתחנונים אובילם והבן:

ונבוא למטרת כונתינו כמו שהוא בחסרון הניכר שנוגע לגופנו שכחנו מה שהי' לנו גדולה ותפארת קודם שהגלנו ה' ובשוב ה' שיבת ציון נראה למפרע אשר חסרנו נגד הגדולה וכבוד והוד שיהי' לנו אז כן הוא לענין דברים שבקדושה, א"א לשער הפלגת קדושת הארץ ובהמ"ק וכדומה ואנו מספיקין עצמנו בבתי כנסיות וב"מ שהם לנו למקדש מעט, ושמחה במעונו כאשר יחזו עינינו בהכנ"ס או בהמ"ד בנוי' בפאר המעלות אבל לעתיד כשבעינינו אנו רואים זה מול זה נראה כי לא מיני' ולא מקצת' נגד בהמ"ק וב"מ דלעתיד, ולתכלית זה יקבעו ב"כ וב"מ בא"י כי אין האור ניכר אלא מתוך החושך ולכל ב"י יהי' אור במושבותם בארץ הקדושה ובעיניהם יראו ובלבבם יבינו כי הגדיל ה' לעשות עמנו והיינו כחולמים מקדם כאדם שרואה דבר בחלום ואח"כ בהקיץ אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה, לפני אלקי קדם מעונה, בכל עת ועונה, כן יזכנו ה' בקרוב לעלות לציון ברינה, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, וגדול בית האחרון מן הראשון כבוד אומר כולו בב"א ואמן:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה