אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה יז

תשובה טז

שמחתי באומרים לי בית ה' נלך פה קהלתינו הגדולה והמפוארה בהתאסף ראשי העם ומנהיגיהם יחד עלה במוסכם מהם לרומם בית אלקינו היא בהכנ"ס הגדולה להגדילה ולהרחיבה ולהוסיף עליה תוספות מרובה והשעה צריכה לכך כי קטון הוא מהכיל אפי' מחצית מב"ב, וצריכי' להרוס מכותלי בהכנ"ס וכיפה העליונה ולחזור ולבנות בהרחבה והרוחה, והוצאות הבנין יהי' במרווח, ממכירת מקומות שיתוספו ע"י תוספ' הבנין, וגם מקומות הישנים יעלו בשוים הרבה ממה שהי' כמובן, ורוצים לשכור מקום מיוחד להתפלל כ"י הבנין עד גמרו, וקצבו זמן עם אומן הבונה נגד קנס שיתחייב אם לא יגמר בזמנו ככתוב בשטר קאנטראקט, והגישו אלי אקרו"ט והוציעו כ"ז לפני בשאלת פי אם נכון ע"פ דין לבנות ע"ד זה היינו לסתור תחלה ע"מ לבנות, ואחר שימת עין עיוני נלפע"ד להתיר והנני כותב על הספר ובדיו טעמי ונמוקי בעזה"י:

גרסי' בש"ס ב"ב פ"ק ג' ע"ב אר"ח לא ליסתר אינש ב"כ עד דבנו ב"כ אחריתא איכא דאמרי משום פשיעותא ואיכא דאמרי משום צלוי' מאי בינייהו א"ב דאיכא בי כנישת' אחריתא ע"כ ולפי הגרסא שלפנינו נראה דאפי' איכא בי כנישתא אחריתא קבוע מ"מ אסור לסתור בי כנישתא שמא יפשעו ולא יבנו כלל, ולא יהי' רק בהכנ"ס א' וצ"ל הא דפשיטא לש"ס דלטעמא דפשיעה חיישי' שיפשעו ולא יבנו כלל, דלמא ל"ח רק שיפשעו ויתרשלו בבנינו לזמן ולזה כי איכא בי כנישתא אחריתא שרי, כמ"ש בנמוקי יוסף באמת לפי גירסתו, וי"ל דא"כ צ"ל למ"ד משום צלוי' דכל דאיכא דוכתא לצלוי' שרי וקמ"ל ר"ח דאסור כי ליכא דוכתא לצלוי' כלל וזה מילתא דפשיטא שא"צ להאמר שאסור לסתור כיון דל"ל דוכתא לצלוי' כלל ויתבטל לגמרי תפלת צבור ברבים בי כנופי' וע"כ למ"ד משום צלוי גם כי איכא דוכתא לצלוי' וליכא בהכנ"ס קבוע אסור דחיישי' שיתבטל בקל מקום דוכתא ולא יהי' להם לצלוי' והיינו משום צלוי', ומ"ד משום פשיעותא אפי' בדאיכא בי כנישתא קבוע אסור שמא יפשעו ולא יבנו עוד ולא יהי' להם רק בהכנ"ס א' כנ"ל:

וכן נראה שיטתו של הרמב"ם שכ' בפי"א מהלכ' תפלה הלכה י"ב שמא יארע להם אונס ולא יבנו משמע שלא יבנו כלל, וכן לשון הרשב"ם דלמא מתרמי אונס ופשעו ולא יבנו אחריתא משמע דחיישי' שלא יבנו כלל, וכן דייק הת"ח מלשון רמב"ם ורשב"ם כמ"ש:

והנה מ"ש הרשב"ם שמא מתרמ' אונס ופשעו צ"ל למה לי תרי טעמי דאונס ופשיעה וגם מה לו להוסיף חשש אונס שלא נזכר בגמרא רק משום פשיעה. ועוד צל"ע אם ניחוש לאונס מאי האי דמבעו בגבו זוזי ופשוט לי' דלמא מתרמי פדיון שבוי' והדר מבעי שריגו לבני וכו' א"ל דלמא מתרמי פ"ש וכו' הול"ל בקיצור דלמא יארע אונס שלא יוכלו לבנות מאיזה סיבה שיהי' שיעוכבו ויומנעו מלבנות, ונלפע"ד בכונת הרשב"ם דוודאי רחוק לחשוד ולחוש שיפשעו בזדון ולא יבנו בהכנ"ס אחריתא וכ"ש לחוש שלא יבנו כלל לעולם אחר שהסכימו בדעתם בשעת הסתירה לבנות וסתרו ע"מ כן בוודאי שארית ישראל לא יעשו עולה כזו, אלא דחיישי' שמא אחר שהסכימו בדעתם ונדב לבם אותם לתת לכסף מוצא כדי צרכי הבנין יקרה להם מקרה שצריכים להוציא הוצאת למצוה אחרת או לפ"ש ובדין יעשו לשעתו ואנוסים המה ע"פ הדין גם כשכבר גבו מעות או שריגי דלבני וכו' ושוב חיישי' שמא יפשעו בבנין בהכנ"ס מאחר שהי' להם הוצאות אחרות לדבר מצוה, והוציאו אשר הביאו לבנין בהכנ"ס למצוה אחרת אח"כ יתרשלו ויפשעו מלתת לכסף מוצא שנית לבנין בהכנ"ס, וזהו שכ' הרשב"ם שמא מתרמי להו אונס היינו אונס מצוה אחרת שיצטרכו לשעה ואח"כ יפשעו ולא יבנו אחריתא כלל, ובזה סרו כל הקושי' שהקשינו על הרשב"ם כנלפע"ד נכון:

וכן נ"ל בכונת הרמב"ם שכ' שמא יארע להם אונס ולא יבנו היינו אונס דפ"ש ומשו"ה אפי' בגבו מעות ושריגי דלבני חיישי' שיוציאו למצוה ופ"ש ושוב לא יבנו בפשיעה לגבות מעו' שני' לבנין בהכנ"ס, ומה"ט אסור ג"כ לסתור בהכנ"ס באמצע בנין בהכנ"ס אחרת, ורוצה ליקח האבנים ולבינות מבהכנ"ס הישן כבש"ס מגלה כ"ו ע"ב שמא יתרמי פ"ש וימכרו הבנוי ולא יבנו אחרת, ודוקא בבנו כולו ל"ח דדירתי' דאינש לא מזדבני, אבל כ"ז שלא נשלם מזדבן, הגם דס"ל לרמב"ם דלכתחילה גם כשהוא באמצע הבנין לא נכון למכור לפ"ש עיין סי' קנ"ג סעיף י"ג ובמג"א ס"ק ל"ב, וברמב"ם הגרסא בנו יגמרו ולא ימכרו וכ' מג"א וכן העיקר וצ"ל כיון דליכא איסור רק דלא יעשו כן כמ"ש מג"א ס"ק ל"א חיישי' שימכרו לפ"ש, וכן כשנגמר אין בו איסור רק לכתחלה לא יעשו ולכן מקשה כאן אפי' בנו נמי ומתרץ דדירתא לא מזדבני אינשי היינו דאין דרך לעשות כן כיון שכבר נגמר כולו אבל במקצתו חיישי' שיזבנו כנ"ל:

וזה דלא כמג"א ס' קנ"ב ס"ק ה' דנראה דס"ל דחיישי' לאונס שיהי' אונס ועיכוב בבנין עצמו שיהיו מעוכבים באונס מלבנות דכבר הוכחנו דמסוגי' דהכא נראה דל"ח לאונס כי האי, ועיי' אלי' רבה שהסכים עם המג"א היינו בגוף הדין דאפי' איכא דוכתא לצלוי' אסור אפי' בעומד באמצע הבנין היינו שכבר בני חצי' או רוב' והוא מחשש שיזדמן פ"ש, ומביא ראי' מש"ס בבא בתרא דדוקא דירתא לאו מזבני ודבריו כדברינו אלא שקצר ואנחנו בארנו באר רחובות ורוחא שמעתתא ואמת נכון הדבר:

והנה הרי"ף ורא"ש ותוס' ונמק"י גרסו א"ב דאיכא דוכתא לצלוי' וכ' הנמק"י ודוקא בדוכתא לצלוי' חיישי' לפשיעותא היינו שיתרשלו לזמן ובנתיים יתבטל דוכתא לצלוי', אבל באיכא ב"כ אחריתא קבוע וקיימא גם חשש פשיעות ליכא דל"ח שלא יבנו כלל רק שיתרשלו, וצריך להבין לי שיטה זו ללישנא משום צלוי' הא דאר"ח לא לסתור וכו' היינו בליכא דוכתא לצלוי' פשיטא ואצ"ל שאסור לסתור כדי שלא יתבטל התפלה בציבור לשעתי' צ"ל דיש להם מקום להתפלל אלא שאין להם דוכתא מיוחד לתפלה כ"י הבנין אלא פעם מתפללי' במקום זה פעם במקום אחר ובכ"פ ימצאו מקום להתפלל שם, וכה"ג השמיענו ר"ח שאסור שמא פעם לא ימצאו מקום ותתבטל התפלה בציבור אבל באיכא דוכתא קבוע לצלוי' עתה כ"י הבנין למ"ד משום צלוי' מותר, ולמ"ד משום פשיעותא אסור, כיון שלא הי' מקום זה קבוע עד עתה וגם עכשיו אינו קבוע בוודאי כ"ז הבנין חיישי' שיתארך זמן הבנין ע"י התרשלות ולא יהי' להם אח"כ דוכתא קבוע לצלוי' כנ"ל לפר"ש:

ונ"ל לשיטה זו בדאיכא דוכתא לצלוי' ששוכרי' מקום באופן שא"א למשכיר לחזור בו וגם שכרו בלי קביעות זמן ומושכר לזמן משך הבנין עד גמירא יצאנו מחששא שיתרשלו בבנין ובתוך כך תתבטל דוכתא לצלו' דאם ימשוך זמן הבנין גם ימי שכירות המקום נמשכו אחריו כי כן הותנה, וכיון שנתקשר המשכיר בקשר אמיץ שא"א לחזור בו ליכא למיחש למידי לשיטה זו:

ובאגודה בב"ב כ' מפורש בדאיכא תרי בי כנישתא מותר לסתור א' כדי לבנות, וכן משמעות לשון רבינו ירוחם נתיב ג' חלק ח' וז"ל ואפי' יש להם מקום אחר להתפלל אסור לסתור מדלא כ' ואפי' יש להם ב"כ אחריתא ש"מ בדאיכא בה"כ אחרת ליכא חששא, ועיי' אלי' רבה:

והנה הט"ז רס"י קנ"ב סמך לבו להתיר היכא דאיכא ב"כ קבוע אחריתא כשיטתו של נמק"י בשם רשב"א ותוס', אלא שהוסיף מדילי' דכ"ע מודים לזה אפי' לגירסא שלפנינו א"ב דאיכא ב"כ קבוע אחריתא י"ל דאינו קבוע, וכ' הגם דרמב"ם וטור סתמו ולא כתבו חידוש דין זה משום דממילא נשמע מדכתבו אלא בונה האחרת תחלה ואח"כ סותרים, נלמוד דאם איכא בה"כ אחריתא כאלו בנו האחרת דמה הפרש בין זה לזה עכ"ל:

והנה מ"ש דגם לגרסא שלפנינו אי איכא ב"כ אחריתא היינו שאינו קבוע זה דחוק ורחוק להעמיס בלשנא דש"ס כיון דאיכא למטעי דאפי' בקבוע אסור וכל כי האי הו"ל לפרושי כגון דאיכא ב"כ שאינו קבוע או כגון דאיכא דוכת' לצלוי', וגם בי' כנישתא אחריתא משמע דאיכא אחריתא כמו זו שסותרים אותו שהוא בקביעות וכהא דאמר ר"ח עד דבנו ב"כ אחריתא היינו בוודאי שיהי' כמוה שיהי' קבוע כמו הראשונה דאי יבנו בהכנ"ס אחריתא דלא יהי' קבוע ולצמיתות כמו זו שהית' עד עתה בוודאי אסור לסתור הראשונה וכן א"ב דאיכא ב"כ אחרית' פירושו אחריתא כמו זו שסותרים דקביע וקיימת דלא כט"ז:

ומ"ש דרמב"ם וטור סמכו על מ"ש דאחר שנבנה מותר לסתור מזה נלמוד בדאיכא ב"כ אחריתא מותר דמ"ש דבריו תמוהי' מאוד דמדמה מלתא למלתא להדדי, והם רחוקים כרחוק מזרח וכו' בוודאי אחר שכבר בנו האחרת שתהי' תחת זו שיסתרו אין לחוש או לגזור עוד יותר שכבר תקנו קודם שקלקלו ובנו מה שיסתרו, אבל כשיש ב' ב"כ כשיסתרו א' יש לחוש שלא יבנוהו עוד ולא יהי' להם רק בהכנ"ס א' ודמיונו של ט"ז אינו עולה יפה, ואינו מן המדומה ודבריו דברי תימא:

והנה מסתימת הרמב"ם דלא כ' חידוש דין זה דאיכא ב"כ אחריתא דמותר אין להוכיח איפכא דס"ל דאסור דידוע דאין דרכו של רמב"ם לכתוב דין מסברת עצמו מה דלא מפורש בגמרא וליכא למשמע מסתימתו מידי, אלא לפמ"ש הרמב"ם טעמא דאסורא שמא יארע אונס להאי טעמא איכא למיחש שיהי' אונס שלא יבנו כלל וגם איכא ב"כ אחריתא אסור וי"ל לפמ"ש לעיל דחשש אונס לאו דחיישי' לאונס דעלמא אלא דחוששין לאונס מצוה שיזדמן להם כגון פדיון שבוים וכדומה ועי"ז יפשעו אח"כ וימנעו מלתת עוד שנית לבנין בהכנ"ס לפ"ז י"ל דל"ח כולי האי שלא יבנו עוד כלל אלא שיתרשלו עי"ז לקבץ לתת שנית לבנינה, אבל לא חיישי' שלא יבנו כלל ולא יקיימו נדרם אשר נדרו לה' כל כי האי לא חיישי' לפשיעה ובאיכא ב"כ אחריתא אפשר גם לטעמא דרמב"ם מותר:

אלא מדכ' הרמב"ם שלא יבנו משמע קצת דס"ל דחיישי' שלא יבנו כלל וכן דייק הת"ח מלשונו ומלשון הרשב"ם, לפ"ז אפי' איכא ב"כ אחריתא אסור דיש לחוש שלא יבנו כלל ולא יהי' להם רק בהכנ"ס א':

והנה מסתימת הטור וש"ע שלא כתבו חידוש דין זה דמותר לסתור בדאיכא ב"כ אחריתא, נראה דס"ל דגם בדאיכא בכ"א אסור ונרא' לי דנראה לו לטור דכן שיטת אביו הרא"ש ז"ל מדדחוק דמרימר ומ"ז ס"ל משום צלוי' ולא משמע כן מסידור וסיגנון הסוגי' כמ"ש הנמק"י, ולא רצה הרא"ש לתרץ דמרימר ומ"ז משום שהי' להם בה"כ אחרת כמ"ש תוס' ש"מ דס"ל לרא"ש דאסור ואחז הטור בשיטת אביו הרא"ש ז"ל. ולעצמינו י"ל דמשו"ה לא ניחא לרא"ש לתרץ דמשום שהי' להם בהכנ"ס אחרת דלעולם נשאר להם א' בחורף של חורף ובקיץ של קיץ כמ"ש תוס' דס"ל כיון דמשום קור וחום החליפו בהכנ"ס דהי' קשה להם להתפלל תדיר בא' בקיץ וחורף משום קור וחום הדר שוב הו"ל כאלו אין להם בהכנ"ס אחרת, ולומר דאיירי שהי' להם במקומם עוד בהכנ"ס אחרת שאפשר להתפלל בה בקיץ וחורף כמו בתי כנסיות שלנו זה לא נזכר בגמרא וכל כי האי הו"ל לש"ס להודיענו כיון דמביא עובדא דמרימר ומ"ז דסתרו ובנו והו"ל לש"ס לפרושי משום שהי' להם בהכנ"ס אחרת בעיר מלבד בתי כנסיות אלו משו"ה נאיד הרא"ש מתי' תוס' ולא מוכח דס"ל דבאיכא בכ"א דאסור. וכן נראה מרי"ו דמשמע מדבריו דס"ל דבאיכא ב"כ אחרינא מותר ועל הרוב הולך בשיטת רבו הרא"ש, וע"כ דלא מצא הוכחה דרא"ש חולק על דין זה:

וזאת תורת העולה מדברינו כי רבו המתירים בדאיכא בהכנ"ס אחרת, ולא נמצא מפורש מאן דאסר, אלא דמשמע קצת כן ממשמעות לשונם וסתימת דבריהם ומהטעם שכתבו, וכבר הראנו לדעת דיש לדחות ולהשוות דעתם לדעת המתירי' בכ"ז כיון דמסתימת הטור וש"ע שלא הודיעו לנו מפורש ושום שכל חידוש דין זה משמע דעכ"פ לא ברירא להו להתיר, וגם רמ"א לא כ' מזה כלום במקומו, והט"ז ציין על סי' קנ"ג עיי' מג"א שם דאין משם הוכחה וכן נראה מדלא כ' הרמ"א דין זה במקומו נראה כמ"ש המג"א, ומי ירים ראש להתיר, אבל כשיש עוד לצדד אצדודי להקל חזי לצרופי לדעת המתירי' בדאיכא בהכנ"ס אחריתא דרבו המתירי' בפירוש, ודעת האוסרי' אין מפורש כמ"ש ועיי' ב"י או"ח סי' קכ"ח לענין נושא נשים בעבירה אי מותר בנ"כ שכ' כיון דהאוסרי' מפורש כתבו לאסור, ודעת המתירי' אין מפורש אלא מסתימת דבריהם משמע דמתירין אזלינן לדינא בתר המפורש עיי"ש, ושם להחמיר ולאסור, וכאן להקל, לא נכריע להקל משו"ה, מ"מ ביש עוד צד להקל הגם דלאו דסמכא הוא נ"ל דהמיקל לא הפסיד:

עוד פש גבן לברורי באר היטב מ"ש רמ"א וז"ל ואפי' לא רצו לסתור רק מחיצה א' להרחיבה נמי דינא הכי עיי' רי"ו נ"ג ח"ה וב"י בשם הרמב"ם. והנה מ"ש הב"י בשם רמב"ם ז"ל הרמב"ם ואפי' כותל א' ממנה בונה החדש מצד הישן ואח"כ סותר הישן ונ"ל דקמ"ל רבותא דה"א כיון שהרוב בנוי ועומד מרובה על הפרוץ ל"ח שמא יפשע ולא יבנה מה שמהרס קמ"ל דאפי' כה"ג חיישי', ונ"ל דנפקא לי' מש"ס מגילה כ"ו ע"ב דהוי בנו ב"כ משמע שהיו עומדים באמצע בנין ואסרו לסתור הישנה ולאתוי' כשורי וליבני מינה ולעיולי להתם חזינן הגם דכבר בנו ב"כ חדשה והיו באמצע הבנין לא שרי להו לסתור מתחלה עד לבסוף חזינן דלעולם חיישי' לפשיעותא, והה"נ לסתור כותל א' אסור מה"ט כנ"ל, והנה הרמב"ם לא כ' לסתור כותל א' כדי להרחיבה אבל הרי"ו ח"ג נתיב ח' (וברמ"א מצויין בטעות) כ' אחר שהביא הא דאר"ח אין סותרין בהכנ"ס וכו' כ' וז"ל פי' וכן להרחיבו, ויש לפרש דבריו בשני פנים א' דקמ"ל דאפי' אינו סותר כולו רק מקצתו בצד א' כדי להרחיבו ממה שהי' אסור וזה דינו של הרמב"ם ממש וטובא קמ"ל כמ"ש לרמב"ם דה"א במהרס מקצתה אין חשש פשיעותא קמ"ל, ב' י"ל דכוונת רי"ו אפי' צריך להרחיב בהכנ"ס וא"א בלי שיהרוס תחלה ע"ד שכ' הרמב"ם שיבנה החדשה ולהרוס אח"כ הישנה מ"מ אסור ופי' שני נראה יותר מדכ' להרחיבו, יהי' מאיזה טעם שיהי' שרוצה להרוס ולמה כ' להרחיב נראה דקמ"ל דה"א דהוי כמו בדאית בי' תיוהא דמותר קמ"ל דוקא תיוה שרי, אבל להרחיבו אסור:

אמנם כן הרא"ש בב"ב כ' וז"ל על ואי חזו דאית בי' תיוהא וז"ל וכן כל בנין שא"א לבנותה בלא סתירה כגון להרחיב הבנין עכ"ל, הרי דס"ל לרא"ש דכשא"א להרחיב עד שיסתור תחלה הו"ל כאית בי' תיוהא דשרי, וזה דלא כרי"ו וע"פ הרוב אוחז בשיטת רבו הרא"ש ז"ל. ונ"ל להשוות דעת רב ותלמיד דמ"ש הרא"ש כדי להרחיב היינו דבהכנ"ס קטון מהכיל כולם אחר שנתרבו בני העיר תוספ' מרובה וא"א שיהי' לכ"א מקום קבוע הוי כאית בי' תיוה' דשרי וכה"ג גם הרי"ו מודה, ומ"ש הרי"ו וכן להרחיבה היינו שאפשר בלא הרחבה, ולא נשתנה דבר מכמות שהי' אלא שרוצים להרחיבו יותר ממה שהי' כדי שיעמדו במרווח יותר או ליפות הבהכנ"ס עי"ז, זה אסור מחשש שמא יפשעו ולא יבנו עוד ולא יהי' להם מה שהי' להם וקמ"ל דזה לא מיקרי תיוה' ועוד קמ"ל דאפי' מקצתו אסור להרוס כמ"ש כנ"ל ביאור הענין ולהשוות דעת הראשונים. ומהתימא על הרמ"א שכ' אפי' לסתור כותל א' ואפי' להרחיבה נמי דינא הכי וציין רמב"ם ורי"ו, ורמב"ם לא כ' כלל להרחיבו רק ברי"ו ולמה לא מביא דרא"ש כ' דלהרחיבו מותר ואתו בשיטת רי"ו בפשיטות ועכ"פ הי' לו להביא דרא"ש ורי"ו חולקים בזה, ואי ס"ל דלא פליגו ע"ד שכתבתי הי' לו להביא דברי הרא"ש כשיש צורך גדול להרחיבו וא"א רק כשיסתור תחלה ע"מ לבנות דשרי ואין לומר דפשיטא דמותר דהוי כמו תיוהא הא כתבו מדכתבי' הרא"ש נראה דלאו פשוט הוא וצ"ע, ותמוה על הט"ז ומג"א שלא הביאו הרא"ש הנ"ל:

ואחר הוצעת דברים אלו תבנא לדינא בנדון שלפנינו, הנה יש פה מלבד בהכנ"ס הגדולה שהיא לצמיתות לקהלה יש עוד בתי כנסיות הרבה יש מהם שיחדו אלו אשר להם בית וקבעו בהכנ"ס בביתם ועשו אותו לק"ק אח"מ ויש ששכורים הם מב"ב ואין לדמות אלו לאיכא בי כנישתא אחריתא דפשוט בעיני לדסוברים דהיכא דאיכא ב"כ אחרית' קבוע דשרי דוקא אם בכ"א גדולה כמו זו שסותרים להכיל כולם, אבל אלו בתי כנסיות קטנים ובינונים לא יספיקו אפי' כולם יחד שיכנסו בו כל ב"ב וכ"ז הבנין לא יהי' לאלו שמתפללים בבהכנ"ס הגדולה בהכנ"ס קבוע כמאז להתפלל אפי' בדוחק וכה"ג לכ"ע אסור אלא דיש להתיר מטעם אחר מאחר ששכרו אקרו"ט מקום מיוחד להתפלל שם במרווח כל ימי הבנין וכתבו וחתמו בשטר קאנטראקט בלי קביעות זמן רק כ"י הבנין וקבלו עליהם קנס מב' צדדים השוכר והמשכיר באופן שאין לחוש שמא ימשוך זמן הבנין או יתרשלו ובתוך כך יתבטל מקום מיוחד לתפלה ולשיטת הנמק"י ולהקת הראשונים אשר עמו דס"ל דוקא איכא דוכתא לצלוי' חיישי' לפשיעות' לזמן שמא בתוך כך יתבטל דוכתא דקבעו, אבל בהכנ"ס קבוע מותר דליכא למיחש שיפשעו ולא יבנו כלל והה"נ באופן שנקבע עכשיו דוכתא ולא לזמן קצוב אלא כ"י משך הבנין וקבלו בקנס שלא לחזור בו דליכא בית מיחוש כלל לפשיעותא והתרשלות כלל דמותר:

וכ"ז לשיטת הסוברים דאיכא בכ"א שרי דל"ח שלא יבנו כלל ולא יהי' להם רק בהכנ"ס א', אבל לדסוברים דחוששין שלא יבנו כלל ולא יהי' להם רק בהכנ"ס א' כ"ש וקו"ח דיש לחוש בנדון שלנו שיפשעו ולא יבנו ולא יהי' אפי' בהכנ"ס א' רק חדר המושכר לזמן עד כלות הבנין שאין בו קדושת בהכנ"ס כמו בהכנ"ס הגדולה שהיא לצמיתות לקהלה:

אבל מצאתי פתח פתוח להתיר לכ"ע בנדון שלנו עפמ"ש בכונת הרשב"ם ורמב"ם דחיישי' לאונס היינו לפשיעה לחוד ל"ח דזריזין מקדימין למצוה כ"ש דלא ניחוש שיפשעו ולא יבנו כלל, אלא דחיישינן לאונס היינו שיצטרכו לפ"ש ועי"ז יפשעו או שלא יבנו כלל או שיתעצלו, לפ"ז בנדון שלנו שהוצאות הבנין כל הצורך ימצאו במכירת המקומות כל איש למושבותו והוא בהסכמת בני הקהלה למען שכל איש על מקומו יבוא בשלום, תו אין לחוש לאונס שיהיו אנוסים שיצטרכו המעות למצוה אחרת, כיון דכל הוצאות בנין בהכנ"ס מינה דבהכנ"ס קא רבו ומקום מוצאו ממקומותם למושבותם, יצאנו גם ידי הרמב"ם ורשב"ם וטור והמחבר:

ועוד בה שלישיה והיתה לבאר והוא העיקר מאחר שביארנו היכא דצריכים לסתור ולבנות כדי להרחיבו היכא דנפישי גברא וא"א בלא"ה לית מאן דאוסר דליכא תיוהא גדולה מזו, וכאן קטן בהכנ"ס הגדולה מהכיל כל ב"ב ובתי כנסיו' הקטני' רובם שכורים ויש לחוש שיתבטלו ובימים קדושים זמן קהלה לכל לא יספיקו כל בתי כנסיות הגדולה והקטנים וצריכים לעשות מנינים במקומות שונים מכל הנהו טעמי נלפע"ד בטח שאין כאן נדנוד איסור, מלבד טעמים הכמוסים בלב ע"ד עת לעשות לד' וכו' שא"א להעלותם על הספר שאין מגלים אלא לצנועים ויראי ה' ההולכים בעקבות אבותיהם ומחזיקים בישנות:

הנלפע"ד בכחא דהתירא כתבתי ואם יסכימו עמי דייני קרתא קדישתא י"נ הרבנים המורים בהלכה המאוה"ג נ"י בטח לבי לא אירא להתיר להרוס ע"מ לבנות, בעזרת החונן דעת ורב תבונות, ויהי נועם ה' עלינו ומעשי ידינו כוננה עלינו לפאר לגדל להרחיב ולרומם בית ה' מקדש מעט, יוסיף ה' עליהם ככה אלף פעמי' ואשוריהם לא ימעד, ועתידים בתי כנסיות שיקבעו בא"י, ונזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו עומדי' צפופים ומשתחוים רוחים ונעלה מעלה בקודש בעליות מרוחים, בב"א, הכ"ד פה ק"ק פ"ב המעטירה יע"א כאור בוקר ליום ד' י"ב אדר ראשון שנת ברכת ה' היא תעשיר לפ"ק ושמי בקרבם פה אשב כי אויתיה:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה