כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה טז
ברכות כהנים מגבהי מרומים לי"נ הרב המופלג מלא פלג בעל פיפיות המאוה"ג מאיר בתורתו לעדתו כש"ת מו"ה מרדכי ווייס נ"י אבדק"ק ביסטריץ יע"א:
מכתבו קבלתי זה שבועות, ובשבוע זו עוררנו פר"מ נ"י בלוחות שניות להזכירני הנשכחות מאתי מרוב והמון טרדות להשיבו על שאלתו דבר כדי להסיר מהר תערומות ב"א מעליו, והוא ע"ד כהן רופא שבעת למודו הי' מוכרח לטמא למתים, וגם עתה הוא ממונה לבקר על המתים וחרץ פר"מ נ"י משפטו שלא יעלה לדוכן ולא יקרא ראשון כמבואר בש"ע או"ח סי' קכ"ח סעיף כ"א מטמא למת פסול לדוכן ומכל מצות הכהונה עד שישוב ויקבל שלא יטמא עוד למתים, וביקש הוא ובני משפחתו מפר"מ נ"י להיות שמניע נ"כ חרפה היא לו ולמשפחתו, וגם הוא חרפה לאביו הרב ז"ל שיאמר בו חוץ ע"י מציאת קולא משום כבוד המנוח אביו הרב ז"ל וכבוד דכל בני משפחה, ואחר החיפוש ובדיקה מפי סופרים וספרים לא מצא פר"מ נ"י פתחא דהתירא ורבה תלונותם עליו כי סבורים הם שאפשר להתיר דבר זה, ונס פר"מ נ"י לעזרה בשאלת פי ואם לא שמעו ולא האמינו לקולו יאזינו ויאמינו לקול קן קולמסי, ולא ישמע עוד קול ענות במחנהו. והנני למבוקשו כי דבר ה' בפיו שאין מקום להקל, הגם דכ' ב"י דממשמעות הרמב"ם ופוסקים נראה דליכא איסור דנ"כ לכהן הנושא נשים בעבירה ומטמא למתים, מ"מ אנו אין לנו אלא כהכרעת הב"י כתשובת הרשב"א ודעימי' כיון דבשאר פוסקים אינו מפורש להיתר וכן קבע בשו"ע להלכה ומאן ספון ומאן חשוב להקל אחר שכבר עשהו הב"י וקבעו בשו"ע להלכה פסוקה והרמ"א שתיק ליה וכל האחרונים הודו לו בשתיקה כהודאה דמי', אם לא שיש עוד צדדים אחרים להקל, ובנדון שלפנינו אין שום צד להקל, ומה שטוענין משום אביו הרב ז"ל וכבוד החיים בני משפחה אין לך בזיון מזה לאב וב"מ בעלמא הדין ובעלמא דאתי, אם עושה הבן כ"פ עבירה דאורייתא דמטמא למתים ומיחד עצמו לכך, ובני משפחתו החסים על כבוד המנוח הרב עטרת משפחתם וע"כ חיים דבני משפחה כולה, ידברו על לב הרופא שיהי' רופא נאמן לאלקיו רופא חנם ית"ש ברוב דברים המתקבלים על הלב, ואפשר יחדל מפשע מלהטמאות עוד, והבא לטהר מסייעין אותו ואין מעצור לה' למלאות חסרונו אשר יחסר לו עי"ז ושב ורפא לו:
ויש לי מקום עיון אם מהני כשיקבל עליו שלא יטמא עוד או אין סומכין על קבלתו עד שידור ע"ד רבים כמו נושא נשים בעבירה ואפרש שיחתי טעמי ונמוקי וספיקתי, הנה בש"ס בכורות דף מ"ו ע"א מקשה מ"ש מטמא למתים דסגי בקבלה ומ"ש הנושא נשים בעבירה דצריך לידור ומתרץ משום דיצרא תקפו והמחבר כ' לאמור אפי' גירשה או מתה צריך שידור והוא מתשובת הרשב"א, וצ"ל מנ"ל לרשב"א דאפי' כבר גרשה דחיישי' שיחזירה וכ"ש כשכבר מתה דחיישי' שישא נשים אחרות עד שידור, הא תני בברייתא עלה נודר ועובד יורד ומגרש י"ל דוקא זו שכבר דבוק בה עד שנשאה וקיימה באיסור חיישי' שלא יקיים קבלתו שיגרשה עד שידור, אבל כשכבר גירשה מנ"ל דחיישי' כ"כ שמא יחזור וישאנה או שישא נשים אחרות, ומצאתי ראיתי בפרמ"ג באשל אברהם אות נ"ח שהרגיש בזה וכ' מדמקשה ש"ס בבכורות מ"ש מטמא למתים, י"ל שאני הנושא נשים שדבוק בה חיישי' טפי וע"כ דפשיטא ליה לש"ס דגם אם כבר גירשה בעי דוקא שידור הנאה אלו דבריו ז"ל וראי' זו יש לדחות בקל דבאמת זהו כונת ש"ס דנושא נשים שאני דיצרו תוקפו, ועדיין מנ"ל דחיישי' אחר שגירשה דליכא תקיפת היצר כ"כ:
אמנם כן י"ל ראי' מכח קושי' תוס' ותרוצו בגיטין סוגי' דנודרת דכ' דלולי הברייתא לא הי' קשה ודלמא אזיל לגבי חכם, די"ל דמתני' אחר שגרשה נודר ועובד דליכא למיחש כ"כ שמא יחזור וישאנה לכן מביא הברייתא דקתני נודר ועובד ואח"כ מגרש עיי"ש, הרי מוכח דס"ל למקשן דגם אחר שגירש לא סגי בקבלה לחוד, גם ראי' זו יש לדחות לכאורה ניהי דלא הי' יכול להקשות דאפשר לומר דסמכי' על נדרו בתר שגרשה והוצרך להביא הברייתא, למסקנא לאמת י"ל דמשו"ה תני עלה נודר ועובד וכו' דדוקא כה"ג צריך שידור אבל גירש קודם סגי בקבלה בעלמא כמו מטמא למתים. ויש לחזק ראי' דידי מדקתני במתני' דמטמא למתים צריך רק קבלה ולא מחלק בנושא נשים בעבירה עצמו בין מגרשה קודם עבודה למגרשה אח"כ, ש"מ דלעולם בעינן שידור, וברייתא דקתני עלה נודר ועובד רבותא קמ"ל דסמכי' שלא יעבור על נדרו אפי' קודם שגרשה ול"ח משום דתקפי' יצרא כ"כ ודבק בה שיעבור על נדרו, והא"ש נמי לפי דברינו האחרונים מנ"ל לרשב"א דאפי' כבר מתה דחיישי' שישא אחרת בעבירה דילמא דוקא לזו שכבר היתה לו באיסור ודבק בה חיישי', ומראי' פרמ"ג לא מוכח רק אחר שגרשה שחוששי' לזו אבל מנ"ל במתה דחוששי' שישא אחרת באיסור, וגם מראי' דידי מכח קוש' ותי' תוס' לא מוכח רק דגם אחר שגרשה חוששי' לו עד שידור והיינו היכא שהיא בחיים, וה"א מתנ' בכה"ג, אבל אם מתה קודם שגרשה וכ"ש כשמתה אחר גירושין שכבר עשה מעשה גירושין וחזינן דפירש מאיסור וגם מתה מנ"ל לחוש שישא מתחילה נשים באיסור, אבל לדברינו האחרונים מדלא מחלק מתני' בנושא נשים עצמו דלפעמי' סגי בקבלה לחוד, ש"מ דליכא אופן דסגי בקבלה עד שידור כנ"ל:
אלא דעדיי' לא נתישב המחבר כל צרכו במה שכ' דגם גרשה ומתה צריך להדירו עד"ר, לפמ"ש תוס' דמשו"ה לא הקשה ממתני' די"ל מתני' כשנודר אחר שגרש דל"ח כ"כ שמא ילך אצל חכם, א"כ למסקנא דמתרץ שנודר עד"ר היינו במה דקתני בברייתא דנודר ועובד וכו' אבל כשמגרש תחלה סגי כשנודר נדר סתם דל"ח כ"כ אחר שכבר גרשה, וניהי דרשב"א כ' שצריך להדירה כמו בנודר ועובד ואח"כ מגרש וצ"ל לתרץ קושי' תוס' לרשב"א באופן אחר ועיי' חי' ר"ן גיטין שמתרץ קושי' תוס' בסגנון אחר ושערי תירוצים לא ננעלו, אבל עכ"פ לתוס' כן הוא, והמחבר נקיט בפשיטות דמדירי' אותו לעולם עד"ר, גם בזה הרגיש הפרמ"ג בקוצר אומר כדרכו, ולא בא כמישב המחבר רק לעורר דלתוס' אינו כן ובאמת התמיה' קימת על המחבר כמ"ש וצ"ע:
ומצאתי מקום ישוב לקושי' זו, כשנעמוד ונתבונן תחלה במ"ש תוס' דלולי ברייתא היה מקום לומר דנודר ומגרש תחלה ואח"כ עובד דליכא חשש כ"כ שילך לחכם, וצ"ל כיון דבקל לו לילך אצל חכם מה הועילו בתקנת הנדר ואטרוחי ב"ד בכדי לא מטרחינן, ועיי' תשוב' ח"צ סי' ל"א שמפרש קושי' ש"ס ודילמא אזיל לגבי חכם, הגם דהעיקר דמקבל עליו ושב בתשובה אלא דחוששי' שמחמת יצרו יחזור בו משו"ה מדירין אותו מ"מ מקשה שפיר כיון דבקל לו לילך אצל חכם לא הועלנו כלום במה שמדירי' אותו עיי' בו. וכי כן גם לולי הברייתא קשי' ממתני' גם אם מגרשה תחלה שאין לחוש כ"כ ליצרא תוקפו, מה תועלת יש במה שמדירין אותו, דבקל ילך אצל חכם ויתיר לו וצ"ע:
ממתני' וברייתא דבכורות די"ל דמדירי' אותו על ככר כהנ"ל, ולכאורה תי' תוס' א"ש גם על קושי' אולי קיל ליה איסור שעה, אבל לפמ"ש דקושי' ש"ס דלא מרויחים מידי במה שמדירי' אותו דבקל ילך לחכם ואטרוחי ב"ד בכדי לא מטרחי' קשה דילמא מדירי' אותו על ככר כהנ"ל, מה תאמר דילמא לא חמירא ליה כ"כ איסור לשעה מ"מ הרוחנו הרבה דהוספנו איסור על איסורו ואולי לא ירצה לעבור איסור לשעה וצ"ע:
ונ"ל דלכן מביא הברייתא דתני עלה נודר ועובד וכו' כיון דוודאי אין לחוש כ"כ שיצרו תקפו לעבור אחר שגרשה מקודם שגרשה הי' לנו להדירו אחר שגרשה מחשש שמא ילך אצל חכם וגם אם נדירו ונ"ל דדברי תוס' א"ש עפ"י מה שהקשה תוס' על קושי' ש"ס על ר"ה ותיזל לגבי חכם, נדירה על ככר ותאכל לאלתר בפנינו ותי' דלאיסור שעה אינה חוששת, ובמהר"ם שי"ף כ' דקושי' זו קשה מדמקש' על ככר מ"מ אפשר דלא יחוש כ"כ לאיסור שעה ואם כי אין לנו לעשו' יותר והרוחנו עכ"פ כשלא ירצה לעבור איסור שעה, בכ"ז הי' לנו לעשות טצדקי יותר להדירו על ככר אחר שגרש, והא"ש דכ' התוספת דלולי הברייתא הי' מקום לומר שמגרש תחלה למעט חשש תקיפת היצר, ואטרוחי ב"ד בכדי ליכא דמדירי' אותו על ככר אבל מברייתא קשה שפיר כיון דאפשר לעשות באופן היותר מועיל וא"ש נכון:
אלא דכ"ז א"ש לתוס' לשיטתו דהקשה על קושי' ש"ס על ר"ה נדירה על ככר ותאכלנו לאלתר בפנינו וכבר נתקשה בתשובות שער אפרים סי' ע"ה הא קיי"ל אכלה כולה נשאלי' עליה וכ' דתוס' ס"ל דהא דאמר אמימר אכלה כולה נשאלין עליה הוא משום דמחוסר קרבן ומלקות וזה דוקא במזיד ואתרו ביה או בשוגג בזמן שהי' מחויב קרבן, אבל בזה"ז לא, לפ"ז א"ש מ"ש דלולי הברייתא לק"מ ממתני' די"ל אחר שגרשה מדירין אותו על ככר כהנ"ל, אבל לפי שיטת הרא"ש שבועות פ' ש"ש דס"ל דגם בזה"ז אכלה כולה נשאלי' דאיכא עונש מלקות וחיוב קרבן לק"מ קושי' תוס' על קושי' ש"ס על ר"ה וכ"כ חי' רמב"ן וחי' ר"ן וריטב"א דמקושי' ש"ס על ר"ה ל"ק להו מה"ט, ורא"ש גיטין דהקשה כקושי' תוס' צ"ל דקשי' ליה על ר"ה דחייש שיפר לה בעל, תאכל בפנינו ובעל דמיגז גייז ל"מ הפרה למה שכבר אכלה ועיי' כ"ז בשעה"מ פ"ז מהלכו' שבועות הלכה י"ח ד"ה ודרך אגב ראיתי וכו' לפ"ז אזד' ליה תי' תוס' מדלא הקשה ממתני' דבכורות ועפ"י מה שבארנו ופי' תי' תוס' דהא גם ע"י ככר אטרוחי בכדי הוא דיוכל לשאול כמו כל נדר אפי' אכלה כולו:
שבתי וראיתי דגם לשיטת רא"ש ודעימי' רמב"ן ור"ן וריטב"א דגם בזה"ז אכלה כולה נשאלי' עליה א"ש תי' תוס' דנ"ל דתוס' ג"כ ס"ל כשיטות אלו דגם בזה"ז אכלה כולה נשאלי' והא דמקשה על קושי' ש"ס על ר"ה, היינו מנ"ל למקשן להקשות בפשיטות על ר"ה דלמא ס"ל כרבא דאכלה כולה אין נשאלי', והא דכ' תוס' לקמן דבלא ר"ה ל"ק די"ל דמדירי' אותה על ככר והא לאמימר דס"ל אכלה כולה נשאלין קשה בלא ר"ה ומוכח לכאורה דס"ל לתוס' דבזה"ז אין נשאלין, גם זה יש לדחות בקל לפי מ"ש תוס' דהי' יכול לתרץ לר"ה דמדירין עד"ר, אלא דעדיפי מיני' משני היינו אפי' לית לי' דאמימר מ"מ א"ש, והא"ש דלולי ר"ה לא הי' קשה אפי' ס"ל דעד"ר אית לי' התרה מ"מ ל"ק די"ל דמדירי' ע"י ככר ואכלה כולה אין נשאלין עלי' ועל אמימר עצמו דס"ל אכלה כולה נשאלין ל"ק די"ל דמדירי' עד"ר דהא הוא דאמר דעד"ר ל"ל התרה, ושקלא וטר' דש"ס דמקשה ומפרק הוא כדי לתרץ אפי' למאן דל"ל דאמימר וזה ל"ק רק לר"ה דלולי ר"ה י"ל דמדירי' אותה על ככר וכמ"ד אכלה כולה אין נשאלי' והשוו כל השיטות באין חולק דלאמימר נשאלי' אפי' בזה"ז כנ"ל והדברי' פשוטים וברורים. ועד"ז י"ל הא דמייתי ברייתא דנודר ועובד לאלומי לקושי' דבלא"ה ל"ק על מ"ד א"צ לפרט י"ל שמדירי' אותו על ככר ומ"ד א"צ לפרט ס"ל כרבא דאכלה כולה אין נשאלי' ומרויחי' בנדר זה אולי יחוש לתוספת איסור שעה שאנו מוסיפין עליו, אבל מדקתני בברייתא נודר ועובד מקשה שפיר דהי' לנו להדירו אחר שכבר גירש דליכא תקיפת יצר כ"כ, ואין לחוש כ"כ שיעבור איסור אפי' אינו אלא לשעה וכמ"ש וא"ש ועיי':
והנה הגם שבארנו דאין מתוס' שום ראי' דס"ל דבזה"ז אין נשאלי' עליה אבל נ"ל דרשב"א בתשובה ס"ל דבזה"ז אכלה כולה אין נשאלי' עליה. והוא תשובת הרשב"א שבב"י יו"ד סי' רכ"ח למעיי' בפנים בתשובה יראה ויבין מתוך דבריו דס"ל דל"מ שאלה על מה שכבר עבר על נדרו להצילו מעונש שמים ג"כ ובנדון שלו מצוה הוא דקעביד כדי לעשות שלום. ותמה אני על שעה"מ הלכות שבועות הנ"ל דכ' תחלה מסברא דנפשי' די"ל דל"מ התרה לעונש שמים וכבר קדמוהו בהערה זו בתשובת חו"י סי' ק"ל ועיי' תומים סי' ע"ג, ושוב מביא השעה"מ תשובת רשב"א דס"ל דגם לענין עונש שמים מהני לעבר, ודבריו תמוהים בעיני דנהפוך הוא מדכ' הרשב"א מפני שהי' דעתו מתחלה להתיר ומצוה קעביד ליכא איסור למפרע דחכם עוקר הנדר מעיקרו, מוכח מתוך דבריו דוקא כשדעתו מיד בשעה שעובר נדרו להתיר אח"כ ליכא עונש כלל, אבל כשתחלה היה דעתו לעבור על נדרו ומתירו אח"כ ניהי דלמלקות ולקרבן מהני למפרע לרבא בלא אכלה כולה ולאמימר אפי' באכלה כולה, אבל מעונש שמים לא ניצל כנ"ל והנה אמת והנה נכון בכונת תשובת הרשב"א וחולק על הרא"ש שבועות דס"ל דבזה"ז ג"כ מהני אפי' אכלה כולה ולרשב"א ליכא נפקותא בזה"ז דלקרבן ומלקות ליכא ועונש איכא חוץ כשהי' דעתו מתחילה להתיר נדרו אח"כ מיד, ואפשר גם רמב"ן ר"ן וריטב"א דכ' דממה שהקשה ש"ס על ר"ה ל"ק דילמא ע"י ככר דקיי"ל אכלה כולה נשאלין ס"ל ג"כ כרשב"א דלא נפטר אפי' לאמימר מעונש שמים חוץ כשהי' דעתו מעיקרא להתיר אח"כ, ומ"מ מקשה שפיר על ר"ה דהיא תתן דעתה מיד כשתאכל הככר שתלך אצל חכם וכיון שדעתה מעיקרא להתיר תציל נפשה מעונש שמים ג"כ כן י"ל, ועכ"פ הרשב"א בוודאי הכי ס"ל, ואפשר דגם הרא"ש בשבועות הכי ס"ל ומ"ש דקיי"ל כאמימר בזה"ז מגו דמהני לענין קרבן ומלקות, היינו באופן שהתכוין מעיקרא שישאל על נדרו אח"כ כן אפשר לומר כדי להשוות השיטות, אבל רחוק להעמיס כן בכונת הרא"ש דכל כי האי הו"ל לפרש, וגם לרשב"א צ"ל דממתני' לא הי' קשה די"ל דס"ל דאכלה כולה אין נשאלי' דהא יש לחוש בשעה שיעבור על נדרו יהי' דעתו להתיר ולאמימר ניצל מעונש שמים והבן:
עוד לנו דרך אחר לישב הסוגי' דמביא ותני עלה, ע"ד הנ"ל, בהקדם מ"ש מהרי"ט ח"א סי' ב' דמסוגי' דכאן מוכח דבעל יוכל להפר נזירות שמשון מדאמר ר"ה משנשאות אין מדירי' אותה, וקשי' לי מדמקשה ודלמא אזלה לגבי חכם וכו' והא אפשר להדירה בנזירות שמשון דוודאי התרה ל"ל לנז"ש כמבואר בסוגי' ש"ס סוף מכות וצ"ע על מהרי"ט דלא הרגיש בקושי' זו, ונ"ל בישוב קושיתי עפ"י תמיהת המל"מ פ"ג מנזירות הלכה י"ז על מהרי"ט דהא במתני' קתני נודרת ליתומים בכל מה שירצו ואיך אפשר הלא א"א להדירה רק מיין ושכר והניחו בצ"ע. ולפע"ד אין התמיה' קיימת דוודאי במתני' אין להעמיס שמדירין אותה בנ"ש, אבל הקושי' על ר"ה דאמר נשאת אין מדירי' אותה משמע דליכא אופן שמא יפר לה, הא יש אופן דמדירי' אותה בנז"ש כשיודעים שקשה עליה לפרוש מיין וע"כ דמהני הפרה לנז"ש וליכא אופן להדירה והא דמקשה לר"נ ניסת בוודאי מפיר לה בעל אין ראי' דהא אמר סתם מדירי' אותה כבמתני' בכל מה שירצו יתומים ושפיר מקשה וליכא ראי' מדמקשה על ר"נ, אבל מר"ה דאמר בהחלט ניסת אין מדירי' אותה חזקה ראי' של מהרי"ט והא"ש דלק"מ מדמקשה על ר"ה דלמא אזלה לגבי חכם וכו' הא אפשר בנז"ש, דהקושי' קאי על מתני' דנודרת בכל מה שירצו היתומים וא"א להעמיס דוקא בדבר פרטי בנז"ש וא"ש, ואפשר דמהרי"ט דמהרי"ט התכוין לכל מ"ש, ולכן ל"ק ליה מקושי' ש"ס על ר"ה והדברים פשוטים לפענ"ד:
אבל אי קשי' הא קשי' מדמקשה למ"ד א"צ לפרט ממתני' י"ל דנודר בנז"ש שאין לו התרה, ואם אולי לא איכפת ליה כ"כ מניעת שתיית יין ושכר כ"כ מ"מ הרוחנו ע"י הוספת איסור על איסורו שמא יקשה עליו מניעת שתיית יין ולא הטרחנו עכ"פ ב"ד בכדי ומה שיש לנו לעשות עשינו, וצ"ע. וי"ל משו"ה מקדים ברייתא דתני עלה נודר ועובד, כיון דאפשר שלא איכפת ליה כ"כ מניעת יין ושכר אלא שאין לנו לעשות יותר עכ"פ הי' לו לגרשה תחלה שלא יהי' תקיפת היצר כ"כ וממתני' ל"ק די"ל באמת מגרש תחלה וא"ש נכון ועיין:
ואחרי הויעת דברים הדברים האלה נבוא בטח לישב דינו של הרשב"א ומחבר דאף אחר שגרשה או מתה צריך להדירה עד"ר שהקשינו לשאול לפמ"ש דבלא"ה ל"ק ממתני' לחוד מוכח דל"ח כ"כ האי שמא תלך אצל חכם, לפמ"ש ובארנו הסוגי' ע"פי תירוץ התוס' דממתני' ל"ק די"ל שמגרשה תחלה ולא הוי אטרוחי ב"ד בכדי דמדירי' אותו על ככר ויאכל לפנינו והוספנו עליו איסור לשעה מיהת ואולי יחוש לנדרו משום איסור שעה, אבל מברייתא קשה דה' לנו לעשות כל טצדקי למעט תקיפת יצרו דגם בככר לא יצאנו מידי חשש שמא לא יחוש לאיסור שעה, אבל אם נודר אחר שגירש עשינו כל מה שעלינו ואפשר לנו לעשות, כ"ז עד דלא ידע אופן דאפשר להוסיף איסור על איסורו שהוא איסור עולם שוב אין בידינו אלא להוסיף איסור שעה ומה לנו לעשות עוד, אבל כדמתרץ דמדירי' אותו עד"ר דאין לו התרה וכיון שיש לפנינו להוסיף איסור עולם בוודאי עלינו לעשות כל טצדקי ואפי' גרשה תחלה אולי יתקוף יצרו עליו לעבור איסור שעה טוב לנו להדירו עד"ר, וא"ש פסקא של המחבר והוא ישוב נכון נתיסד על אדני צדק:
ונבוא אל העיון אשר משם באנו לעיי' בנדון שלפנינו אי סגי בקבלת דברים בעלמא, או צריך להדירו עד"ר כמו נושא נשים בעביר' דלא דמי למטמא למתים בלי שום תועלת הרוחת ממון, הגם דבודאי א"א חוטא ולא לו לטמא למתים במזיד ולא לו שום הנאה, מ"מ כיון דאין יצרו תוקפו כמו יצרא דזנות סגי בקבלה בעלמא, אבל בנדון שלנו שיש לו בו תועלת הרוחת ממון ואומן רופא באומנתו יחי' הגם דלנושא נשים בעבירה דקתני בברייתא דנודר ועובד יורד ומגרש לא דמי דנפשו קשורה בנפשה ותקיף עליו יצרו ולא דמי לנפש המתאות להרוחת ממון, אבל יש לדמותו לכבר גירש דחיישי' שיחזירנה, וכ"ש כשמתה דחוששי' שמא ישא אחרת בעבירה עד שידור ברבים, נ"ל עפ"י השכל דכ"ש דיש לחוש בנדון שלנו שלא יעמוד בדבריו מחמת חסרון ממון שבוודאי יחסר לו ועינא ולבא בכסא תלוי', והגם שכן נ"ל מסברא, מ"מ אינו מחליט לדינא, ובדברים כאלו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות לפי האיש והאפשר מי כהחכם יודע פשר, ואיזהו דרך יכשר. וה' יורנו דרך אמת לאמיתו, והנני אומר ברוך לעומתו חפץ בשלותו ודורש שלו' תורתו. פ"ב יום ה' לס' על מקומו יבוא בשלום תרכ"ב לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל