אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה טו

תשובה יד

לדזי' ליה שלו' נופך ספיר ויהלום, רב ברכות יחולו על ראש צדיק תמים בדרכיו ובמעשיו, ה"ה כבוד חביב נפשי הרבני המופלג בתורה אוצר בלום מבונה בכל טוב, הגביר הנכבד המפורסם כש"ת מו"ה משה מיינץ נ"י אבן פינה ויקרה ראש מנטורי קרתא וראשון בבהמ"ד קלויז בק"ק פראנקפורט דמיין יע"א:

במפתח בבא אמינא מזלא טבא על הטוב אשר בשרני במכתבו היקר וחביב עלי אלי כתוב בקול מבשר ואומר, כי משה עלה ונתעלה בנו בן יקיר היקר מפז ירא ה' מרבים התורני המופל' ה' מיכל יחי' לאוי"ט אל ראש שמחתו יהי רצון שיהי' זיווגו עולה יפה יחי' בנחת שלוה והשקט מושפע מכל טוב חיים וברכה למשמרת שלו' ועיני כבודו יחזו בכל צאצאיו רב ברכות, שובע שמחות נצח כולם אהובים יראי ה' וחושבי שמו מחזיקים בתורת ה' ועוסקים בה כאות נפשו היפה:

ולכבודו כי רב בעיני ואהבה רבה הדוחקת פניתי מעט מהמון טרדותי ושמתי עיני על דבריו החביבים עלי ויקרים לי מכל פז. והנה פר"מ י"נ נ"י עשה לנו מטעמים, טעם זקנים, מזקנים מתבונן גורע ומוסיף והוא בדין שימוש בכהן שבהג"ה מרדכי גיטין פ' הנזקין ובהגה' רמ"א או"ח סי' קכ"ח סעיף מ"ה דאסור לשמש בכהן אפי' בזה"ז דהוי כמועל בהקדש אם לא מחל על כך, והוא כר"פ שבהג"מ ומביא ראי' מפ"ק דקדושין כ"ב ע"ב, והמג"א מוסיף ראי מש"ס חולין פ' הזרוע דרבא הי' לו עבד כהן ותמה פר"מ נ"י, הא רש"י פירש שם דעבד של בעה"ב הי' ולא של רבא, ולפמ"ש הת"ח שם דמשמע מרמב"ם דמשמש של רבא הי' א"ש ראי' המג"א, אלו דברי פר"מ נ"י והנה מ"ש לת"ח דמשמש של רבא הי' א"ש ראי' המג"א, מתחילה הי' נ"ל דגם לפי' הת"ח אין ראי' משם לפמ"ש רש"י דרבא כהן הי' ליכא ראי' די"ל דכהן בכהן מותר לשמש ומנ"ל דישראל מותר לשמש עם כהן והחילוק רב כמו דכהן לכהן ליכא משום וקדשתו לכל דבר כן י"ל מותר לשמש כהן עם כהן, אבל ישראל בכהן כמו דאיכא משום וקדשתו כן אסור לשמש בו, ואחר התבוננת מעט ראיתי דע"כ ר"פ לא נחית לחלק דאלת"ה מה ראי' מביא מש"ס קדושין מדצ"ל דכהן אינו נרצע, הא בלא"ה אסור לשמש בכהן, הא צריך להאי טעמא בעבד כהן לכהן, ש"מ דלא ס"ל לר"פ לחלק בין כהן לכהן ובין ישראל לכהן, וא"ש נמי ראי' המג"א לפי' הת"ח, וי"ל עוד גם לפי מה דמפרש רש"י דעבד של בעה"ב הי', איכא ראי' ממ"ש רש"י שם דהמשמש הי' כייף לרבא ור"א לשמש האורחים, ואיך שמש רבא עמו, וע"כ דמותר לשמש כהן בכהן וה"ה ישראל בכהן, אלא דבלאה"נ איכא ראי' משם גם לפי' רש"י מבעה"ב עצמו איך שימש בכהן וכי ברשיעי עסקינן, ואיך אכל רבא בבית ובסעודה שבעה"ב משמש בכהן באיסור ש"מ דשרי, וראי' זו כראי מוצקת, אלא שהתמיה' קיימת על המג"א שכ' בפשיטות דרבא הי' לו עבד כהן דלא כרש"י שכ' דעבד של בעה"ב הי':

אחר אשר כתבתי כ"ז ראיתי בבאה"ט ס"ק פ"ג שעמד על דברי המג"א דלפי' רש"י שם י"ל ולישב ראיתו, אבל לפי פשטות דבריו דעבדו של רבא הי' ליכא ראי' דכהן בכהן י"ל דמותר לשמש, ובס"ק ח' הביא בשם הגאון מוהר"ד אפפענהיים ז"ל שפלפל בדין זה אם כהן בכהן מותר לשמש. ומ"ש לעיל דמוכח מהראי' שמביא ר"פ מקדושין דס"ל דאין חילוק בין כהן עם כהן ובין ישראל עם כהן, מצאתי ראיתי כן בספר מחצית השקל:

אלא דיש להקשות על הר"פ גופי' מנ"ל דגם כהן לכהן איכא איסור עד דמביא ראי' מקדושין דיכול למחול, דילמא שאני כהן כמו דאיכא חילוק בוקדשתו, ונ"ל דיצא לו כן מירושלמי ברכות שהקשה לו התלמיד לר"ת דאסור לשמש בכהן דהו"ל כמשתמש בהקדש דמעל משמע כמו משתמש בהקדש דאסור לכ"ע אפי' לכהן ומעל כן המשתמש בכהן מעל אפי' כהן בכהן, וקדשתו שאני דהוא שיכובד ביתרת הכבוד לפתוח לכל דבר שבקדושה וליטול מ"ר וכדומה כל שהוא משום כבוד וקדושה יתירה בדבר שבקדושה פשיטא דכהן לכהן אחר א"צ לחלוק כבוד דמאי חזית, כמוהו כמוהו קדושה א' להם, אבל לענין איסור שימוש דאית ביה הורדת כבוד ובזוי גם כהן בכהן אסור דע"י שימוש מוריד כבוד וקדושת כהונה ומעלה עצמו על כהן חבירו ומזלזל בו, והו"ל כמועל בהקדש, והחילוק נכון ופשוט. ואתי לן שפיר בזה מה דצ"ל למה הביא התלמיד שהקשה לר"ת מתלמוד ירושלמי ומאמוראי דאמרי הכי הא הלכה רוחת היא וקדשתו לכל דבר שבקדושה כ"ש וקו"ח שאין לשמש בו להורידו מכבוד קדושתו, וגם על הירושלמי צ"ל למה לו לומר כל המשמש בכהן כאלו מעל, הול"ל דבר המפורש בדוכתא מוקדשתו, ולמ"ש א"ש דירושלמי והאי תלמיד שהקשה לר"ת מירושלמי אמרו הטעם משום דמועל בהקדש דבזה נכלל יותר דאפי' כהן לכהן אסור לשמש, וי"ל עוד דהאי תלמיד הקשה לר"ת מירושלמי דמוקדשתו י"ל כהן לת"ח שאני, דהרי הרמב"ם בפ' המשנה בפ' הנזקין ס"ל דת"ח קודם לכהן אפי' הוא ג"כ ת"ח אלא שזה מופלג ממנו בחכמה, ואין לתפוס על הר"ת שהי' מופלג וגדול בדורו, לכן הקשה מירושלמי דהו"ל כמועל בהקדש ואפי' כהן לכהן אסור, ה"ה וכ"ש כהן לת"ח שאסור להקל בכבוד כהונה דרך בזיון כנ"ל, והא"ש ראי' ר"פ דניתן למחול מש"ס קידושין דאם לא ניתן למחול גם אם בעה"ב כהן אסור לשמש בו. ורמ"א כתב אסור לשמש בכהן משום דהוי כמועל בהקדש, וצ"ל מה לו לרמ"א לכתוב טעם האיסור יהי' מאיזה טעם שיהיה ואין דרכו בכך לכתוב טעם האיסור אם אין בו נפקותא לדינא, ולמ"ש א"ש דאם הי' כותב מילתא בלא טעמא ה"א דוקא ישראל אסור לשמש עם כהן אבל כהן בכהן שרי כמו בוקדשתו, ואם הי' כותב דגם כהן בכהן אסור לא הוי ידעינן מנ"ל דבר זה דאינו מבואר בהגה"מ, לכן התחכם וכ' מילתא בטעמא דירושלמי משום דהו"ל כמועל בהקדש ממילא נשמע דהה"נ כהן בכהן אסור לשמש ומוכח כן מר"פ כמ"ש, וא"ש נכון:

והנה נגד מה שדחה פר"מ נ"י ומגרע גרע לדעתו ראי' המג"א, הוסיף משה מדעתו ראי' א' מש"ס כתובות נ"ז ע"ב ליקט כהן לישראל לא יאכל בתרומה ש"מ דמותר לשמש בכהן, והנה ראי' זו לכאורה אלימא טפי מראי' דר"פ מקדושין דשם י"ל באפשר דבכהן לכהן איירי הגם שכתבנו דס"ל לר"פ מירושלמי דאין חילוק מ"מ אלימא טובא ראי' זו מש"ס כתובות דמפורש לקוט כהן לישראל והי' לו לר"פ להביא משם וצ"ע לכאורה, ונ"ל דיש לדחות ראי' זו עפמ"ש המג"א סי' רפ"ה ס"ק ו' דבכהן קטן ליכא מ"ע דוקדשתו דכתיב כי את לחם אלקיך הוא מקריב דלא כהמהרי"ט ורדב"ז עיי"ש, ועשיתי לו סמוכים להמג"א מרש"י גיטין נ"ט ע"ב ד"ה וקדשתו כ' וז"ל וקדשתו כי את וכו' וצ"ל מה רצה רש"י במ"ש כי את לחם וכו' מה יתן ומה יוסיף על מ"ש תנא דבי ר"י וקדשתו ונ"ל דרצה רש"י דטעמא דוקדשתו כדקתני טעמא כי את לחם אלקיך הוא מקריב, ונ"מ דכהן קטן שאינו מקריב דליכא משום וקדשתו כנ"ל. והא"ש דלא מביא ר"פ מלקט כהן לישראל די"ל בכהן קטן שלא הגיע לי"ג שנים, או שהגיע לשנים וספק אם הביא ב' שערות דאינו מקריב עד שידוע דהביא סימנים דבדאורייתא לא סמכי' על חזקה דרבא, וכיון דליתא בלחם אלקיך הוא מקריב ליתא בוקדשתו, הגם היכא דאיכא חזקה דרבא, רק דלקולא לא סמכי' עלה אבל להחמיר צריך לקיים בו וקדשתו לכאורה, דלחומרא בוודאי אזלי' בתר חזקה דרבא, נ"ל דמ"מ כיון דסוף כ"ס מחומרא אסור לו לעבוד עבודה ממילא ליתא בוקדשתו, והבן כנ"ל:

אלא דא"א צריכי' לכ"ז די"ל באופן שידוע דלא הביא שערות כגון שנבדק ולא נמצאו ומשום חשש נשרו לשיטת מהרי"ט ומהר"מ קאסטאלאן חשש נשרו רק חומרא, וגם להסוברים שהוא ספק דאורייתא שמא נשרו, יש אופן שנבדק בה"ש של י"ג ולא הביא עיי' ח"י ר"ן נדה ס"פ יוצא דופן. אבל מש"ס קדושין מביא ר"פ ראי' נכונה דא"א לומר בכהן קטן חדא דהא מבואר שם דאין נרצע רק כשאפשר לקיים בו אהבתי את אשתי ואת בני ומזה הוכיח רב שם דגם לכהן מותר לרבו לתת לו שפחה וא"א לומר דאינו נרצע בכהן קטן, דקטן אינו מוליד עיי' ב"ש בסדר חליצה קצרה ס"ק כ"ז דקיי"ל קטן אינו מוליד ובנים ה"ה כסימנים ועיי' בסדר חליצה אות מ' ועוד אם קטן הוא אין רבו מוסר לו שפחה דאין מוסר לו שפחה רק כשיש לו אשה קודם שנעשה עבד וא"א בקטן חוץ לשיטת הר"י ברזילי שבמל"מ הלכות אישות דאב יוכל לקדש אשה לבנו קטן, ועוד דליכא אופן שיהי' עבד קטן כמ"ש המל"מ הלכות עירובין פ"א הלכה כ' בסופו דאין נמכר בגניבתו ואין אביו יכול למוכרו וגם הוא אין יכול למכור עצמו דאין קנין ומכירה לקטן עיי"ש וראי' ר"פ מש"ס קידושין כראי מוצקת, וראי' פר"מ נ"י מכתובות אינה רק לרדב"ז ומהר"מ דס"ל דקטן איתא בוקדשתו, ור"פ נ"ל דס"ל כמג"א משו"ה לא מביא ראי' דפר"מ נ"י מכתובות:

עוד י"ל דלהכי לא מביא ר"פ ראי' דפר"מ נ"י מש"ס כתובות עפ"מ שהעיר הפרמ"ג בפתיחה קצרה לסי' קכ"ח דאפשר בבע"מ ליכא עשה דוקדשתו דליתא באת לחם אלקיך הוא מקריב עיי"ש, ואפשר גם מהרי"ט ורדב"ז דס"ל דקטן אית ביה משום וקדשתו כיון שיהי' ראוי להקריב לחם אלקיו קדוש יאמר לו בקטנותו ג"כ, אבל בעל מום דלא יבוא לעולם לידי כך מודים דליתא בוקדשתו, וי"ל דלקיט כהן בעל מום אבל מש"ס קדושין הראי' נכונה דאין לומר שהוא בע"מ א"כ למה אין רוצעים אותו שלא לעשותו בע"מ ולא מתקיים ביה ושב אל בית אבותיו כמבואר שם, הא בלא"ה בעל מום הוא ופשיטא דמותר לעשות מום בבע"מ, ועיי' מל"מ פ"ג מהלכות עבדים סוף הלכה ח'. ובזה יש לדחות נמי ראי' המג"א מש"ס חולין דאפשר דמשמש כהן זה שהי' לבעה"ב לפי' רש"י או של רבא לפי' רמב"ם בע"מ הי' ומותר לשמש בו דאינו בלחם אלקיך הוא מקריב, ומ"מ מקבל מתנות כהונה ואוכל תרומה וכדומה כמבואר. ודחוי' ג"כ ראי' המג"א מש"ס ב"ק דאפשר דר"ח הי' לו מום הפוסל מעבודה ורמב"ח שאמר לר"ח שישמש לו ידע ממום זה ובהתירא קעסקו תרווייהו ועיי' בכ"ז:

והלום ראיתי אחרי רואי בהגהמ"יי הלכות עבדים פ"ג שם העמיד דבריו על מ"ש הרמב"ם דאין כהן נרצע דשמעי' מהכא דמותר לשמש בכהן והרבה בראיות מש"ס קדושין ומש"ס חולין וב"ק כ', ובתוכם גם ראי' של פר"מ נ"י מכתובות מליקט כהן לישראל. והנה מדלא ניחא ליה דהאי דליקט כהן בכהן קטן או בע"מ וכן הא דחולין וב"ק בבע"מ כמ"ש, מוכח דס"ל דכהן קטן ובע"מ איתי' בוקדשתו:

ומובן בזה הא דלא העמיד הגהמיי' דבריו על מ"ש הרמב"ם קודם לזה דעבד כהן רבו מוסר לו שפחה דמזה ג"כ מוכח דמותר לשמש בכהן ולמה איחר דבריו על מ"ש הרמב"ם אח"כ דאין רוצעים לכהן. ולמ"ש א"ש דמהא דמוסר לו שפחה י"ל בכהן בע"מ דליכא בוקדשתו הגם דס"ל דאיתי' בוקדשתו מ"מ אלימא ליה הראי' מהא דאין רוצעים דא"א לומר בבע"מ דלמה אין רוצעי' אותו מאחר שהוא כבר בע"מ:

והנה הגהמיי' בתר דמביא כל הנך ראיות מביא הירושלמי דאסור לשמש בכהן והניח בצ"ע, ור"פ שבהג"מ תעלה מכח סוגי' דקדושין דאם הכהן מוחל מותר לשמש בו והא דירושלמי איירי כשאינו מוחל, ועיי' מל"מ שם דמביא מסמ"ג דמתרץ סוגי' דקדושין דלא אסור לשמש אלא בחנם אבל בשכר שרי, וכ' המל"מ דבתי' זה ל"ק ג"כ מב"ק כ' דהתם השכר הי' מה שהי' אומר לו הראי' ממתני', ונ"ל להוסיף להבין הא דרמב"ח לא רצה לומר מתני' לר"ח עד ששימש אותו וכי זה דרך טובה למנוע טובה של תורה עד שיתן לו שכרו ע"י שימוש וכדומה ונ"ל דרצה רמב"ח ללמדהו עוד דין דבשכר מותר לשמש בכהן ורצה ללמדו ב' דברים ראי' ממתני' ודמותר לשמש עם הכהן ע"י שכר כנ"ל:

והגהמיי' דהניח בקושי' מכל ראיות שהביא ולא חילק כחלוקו של הסמ"ג משום דס"ל לפי האמור בירושלמי דהו"ל כמשמש בהקדש דמועל נראה לו מסברא מה לי בחנם או בשכר, כיון דהו"ל כמשתמש בתקדש א"א לכהן למחול בשביל קבלת שכר וישראל אסור לשמש בו. והנה ר"פ שבמרדכי מוסיף והולך על הסמ"ג דכל שהכהן מוחל מותר לשמש בו, ונראה משטיחת דבריו דאפי' ליכא הרוחה לכהן ג"כ יוכל למחול, והטו"ז כ' דוקא היכא דאית ליה הרוחה או הרוחת ממון או הרוחת מצוה לשמש ת"ח וכדומה, והעלה כן משום דקשי' ליה מהא דוקדשתו דפנו, ולמה כופין אותו הא מוחל על קדושתו, וע"כ דוקא באית ליה הרוחת בהיתר כל שלהנאתו דוקא יוכל למחול. ועל ראי' זו צוח האלי' רבה דה' נעלם מטו"ז מ"ש המרדכי בגיטין נ"ט דהקשה קושי' דמבואר שם דיוכל למחול מהא דאמרי' וקדשתו דופנו, ומתרץ דכל שיש בו איסור א"י למחול וראי' הטו"ז דחוי' מעיקרא, וגם מבואר במרדכי שם דכל שהוא לכבודו יוכל למחול הגם דליכא הרוחת ממון או הרוחת מצוה לכהן דלא כטו"ז והנה בוודאי אשתמיטתי' לטו"ז לפי שעה מרדכי הנ"ל דמקשה מדופנו ומתרץ, ומ"מ לעיקר הדין אם יכול למחול בלי הרוחת ממון או הרוחת מצוה לכבד ת"ח גדול ממנו נ"ל דתלי' בשיטות שבמרדכי שם דאחר שהאריך בראי' וטעמא דמלתא דכהן יוכל למחול מביא בשם רבינו שמחה דס"ל דא"י למחול רק לרבו ומי שגדול ממנו בחכמה כדקתני בברייתא אבל נותן רשות וכו' וע"ז אמר אביי כדאמר מר דמדין יוכל למחול כה"ג, אבל לשוה לו א"י למחול. והנה המרדכי מביא ראי' מת"ח שיכול למחול על כבודו לכל אדם משום דכבוד דילי' הוא, כן כהן יוכל למחול ולא דמי למלך דכתיב שום תשים שימות הרבה עיי"ש. ונ"ל דרבינו שמחה ס"ל דיש לחלק בין כהן לת"ח דכל ת"ח כבוד דילי' הוא שטרח ויגע וקנה קנין לעצמו ואינה בירושה ומניעת כבוד ובזיונו דילי' הוא ויוכל אדם לותר על כבודו וכן היא המדה להיות מן הנעלבים ואינם ערבים וכו' ועליו הכתוב אוער ואוהביו וכו' אבל כהן זה מבטן אמו הוא קדוש ולא כבוד עצמו שטרח ויגע בו הוא אלא כבוד כל השבט דאתו מזרע דאהרן מנ"ל דיוכל למחול על כל שבטו חיץ לרבו ות"ח מופלג עמנו ביותכ דאין בזה הורדת כבוד השבט דכבוד ת"ח עדיף, וכ"א מכהנים צריך לחלוק כבוד לת"ח גדול ממנו או לרבי, כנ"ל טעמו של רבינו שמחה ונראה מדברי המרדכי שנשמר מזה ומאריך בדברים לדמות מילתא דכהן לת"ח משום דכתיב כ"פ בפ' קרח כהונתכם משמע דניתן לכ"א רשות לאחיל ע"כ כהונתו לכשירצה אפי' לשוה ופחות אמנו, ור"ש לא נראה לו כן מכהונתכם ומסברא יש לחלק בחלוקא רבה בין כהן לת"ח כמ"ש:

ואיידי דאיירי אביע אומר א' מה שהעליתי בדברינו אלו בחי' לגיטין על קושי' מהרש"א על תוס' שם וביותר על תוס' דמגילה דמפורש יותר דס"ל דוקדשתו מדאורייתא אינו אלא בשוין, אבל בת"ח מופלג ממנו ליכא משום וקדשתו א"כ הי' לאביי לתרץ מתני' בשאינם שוים וקרא בדשוים, ונדחק העהרש"א דקושטא קאמר דא"י למחול אפי' אינם שוי'. והנה כשיטת תוס' דליכא משום וקדשתו רק בשוין כן הוא שיטת הרמב"ם בפי' המשניות, אלא מה דס"ל לרמב"ם באינם שוי' ליכא משום אתי לאנצויי כיון דלאו בכהן תלי' מילתא זה לא ס"ל לתוס' דבאמת אינו מובן היטב למה ליכא משום אתי לאכצויי ועיי' תויו"ט שתמה על הרמב"ם, ונ"ל דרמב"ם יש לו ראי' דלא חששו באין שוין לאתי לאנצויי עדלא מתרץ אביי מתני' באין שוין דמדאורייתא ת"ח מופלג ממנו בחכמה קודם לכהן ותקנו חכמים מפני ד"ש דכהן קודם, וע"כ דפשיטא לאביי דכה"ג ליכא משום אכצויי ולתיס' דס"ל דשייך אנצויי כה"ג קשה קושי' מהרש"א, ונ"ל לישב בשאומר דמה דפשיטא לרמב"ס ותוס' דת"ח מופלג מכהן ליכא משום וקדשתו דכבוד תורה דת"ח עדיף ווסברא היה כראה לומר ניהי דכבוד תורה נגד כולם מ"מ כבוד כהן עדיפא, דכבוד ת"ח הוא של (צתו וכבוד דיחיד הוא, אבל של כהן לאו דגוף זה דכהן הוא אלא כבוד בית אהרן, כבוד דרבים של כל השבט הוא וכבוד דרבים עדיפא, וכן אין לדמות כבוד כהן לכבוד ת"ח לענין מחילה דשאני ת"ח דכבוד דיליה של עצמו הוא משא"כ כהן דלאו כבוד דילי' הוא אינו יכול למחול, ומדאמר מר לא שנו אלא בסעודה אבל בבהכנ"ס לא דאתי לאנצויי ואמר רב אתנה לא אמרן אלא בשבתות וי"ט וכו' מבואר דכהן יכול למחול וע"כ צ"ל דכבוד דכהן ג"כ דילי' הוא מדכתיב כהונתכם דניתן למחילה כרצינו ושאני מלך כמ"ש המרדכי, ומינה כיון שיוכל למחול על כבודו משום דדילי' ולא של כל השבט, ממילא כבוד ת"ח מופלג מענו עדיף, דת"ח בעצמותו עדיף מכהן בעצמותו, והא"ש דעד דלא מביא אביי הא דאמר לא שנו וכו' לא יוכל לתרץ דמתני' באינם שוי' ולא מחל והוצרך להא דמר ואחר שהביא הא דאמר מר באמת אין צ"ל דמתני' כשמוחל ובשוין אלא גם באין שוין ולא מחל, וס"ל לתוס' לאמת כמו דמצי מחיל כן מדאורייתא וקדשתו דוקא בשוין בחכמת התורה ומיושב קושי' מהרש"א על נכון בעזה"י:

המורם מדברינו כי תוס' ורמב"ם ומרדכי ס"ל דבשוה יכול למחול והה"נ בגרוע ממנו, אלא לרמב"ם במופלג ממנו ורבו א"צ למחול ולתוס' ומרדכי גם במופלג ממנו צריך למחול לענין להקדימו לכל דבר שבקדושה, והה"נ לשמש בו תלי' בהנ"ל דלא כט"ז דפשינוא ליה דא"י למחול רק נגד ת"ח מופלג ממנו דמצוה קעביד וזכות היא לו ודלא כפשיטותו של האלי' רבה מתוך דברי המרדכי אלא כמ"ש דפלוגתת ראשונים הוא:

שבתי וראיתי דגם לתוס' ומרדכי ורמב"ם דאפי' בשוה או גרוע ממנו יוכל למחול איתא לדינו של הטו די"ל דוקא במה שהוא משום כבודו של כהן דאיכא מצוה לכבדו ביתרת הכבוד ולהקדימו לכ"ד שבקדושה וליטול מנה יפה ראשון עכ"ז יוכל למחול ורצונו של אדם הוא כבודו וראוי לו לכהן למחול ע"כ נגד כל אדם מכ"ש נגד ת"ח אפי' בשוה לו ולא יפסיע על ראשי ת"ח, אבל לענין לשמש לאחר דיש בו בזוי וחילול קדושת כהונה אפשר כ"ע מודים דאסור לו למחול, והמשמש בו אחר שמחל באיסורא קמשמש ביה כמועל בהקדש, דוובזה קדשים ומוציאם מקדש לחול, ולכן ס"ל להגהמ"יי דלירושלמי לא ניתן למחול בשום אופן לא משום הרוחת דעים ולא משום כבוד ת"ח מופלג עמנו דשאני ויתור כבוד והקדימה בכל דבר מבזיון דתשמיש, וסמ"ג מם הוכחה דש"ס קדושין העלה דוקא בחנם אבל בשכר מותר דליכא בזיון כ"כ כיון דצריך לאותו דבר לטובתו והנאתו כעין לא יבוזו לגנב כי יגנב למלאות נפשו כי ירעב, ור"פ מוסיף עוד ומדמה מלתא למלתא היכא דמוחל משום מצוה וזכות לו לשמש ת"ח מופלג וגדול דיש בו הנם הנאת הגוף ונפש וכ"ש הוא, אבל לשמש בלי הנאת והרוחת עצמו לא, דמראה בנפשו דמקיל בכבוד וקדושת כהונה ולא איכפת ליה בה כלל, הגם שמשטיחת לשון הר"פ ומסתימת דבריו לא משמע דלחלק יצא, מ"מ מראי' דמביא מש"ס קדושין דמשם לא מוכח רק היכא דאית ליה הנאה והרוחה, ומנא ליה דיוכל למחול על מגן בלי תועלת לעצמו, וע"כ לנו לפרש דבריו הסתומים דבדומה להתם בקדושין קאמר כדי לישב מעשה רב דר"ת דלא יצא דבר תקלה מת"י ע"י רחיצת ידיו מכהן והא דשתק ר"ת מטעמא דכ' הטו"ז דלא רצה לומר על עצמו דזכות הוא משום דמופלג ממנו ובדורו בחכמה:

ויש לי ראי' מהימנא לדברינו דיש חילוק בין מוחל ע"כ דוקדשתו ובין מוחל על שמושו מדמביא ר"פ ראי' מש"ס קדושין ומביא ממרחק לחמו ממסכתא אחריתא ומענין אחר ואינו מביא מיניה וביה ממקומו הוא יפן מדאמר מר ואביי דיוכל למחול, ואי דס"ל דמהכא אין מוכח דיוכל למחול רק נגד מי שגדול ממנו כשיטת רבינו שמחה, גם מקדושין אין מוכח רק דבשכר מותר ואין ללמוד משם לכל היותר רק נגד מופלג ממנו בחכמה, ולדמות מלתא למלתא נגד ת"ח מופלג ממנו להרוחת ממון, והו"ל להביא יותר ממקומו מכאן בענין זה עצמו המבואר יותר וצ"ע לכאורה, אלא ש"מ דאין לדמות מלתא דמחילה לענין תשמיש שיש בו בזיון והורדת כבוד כהונה מזלזל ומקיל בה ממחילת כבוד להקדימו לכל דבר, והוצרך להביא מש"ס קדושין, ומינה גם לשיטת המרדכי ודכות' ס"ל דיוכל למחול בכל דבר אפי' לדשוה וגרוע, דוקא מה דילפי' מוקדשתו להקדימו לכל דבר, אבל לענין תשמיש לבזות נפשו לא וכן ס"ל להגהמיי' דאין יכול למחול וקשה מגיטין נ"ט וע"כ דס"ל לחלק כחילוק הנ"ל. ולר"פ לכל היותר במקום דאיכא הרוחת ממון או מצוה וזכות כמ"ש הטו"ז ולא מטעמי' ולא מכח ראי' דילי':

וטרם אכלה לדבר, עוד מילי זוטרתא אחבר, ועל הכלל כולו אני יוצא, דדבר זה דאיסור תשמיש בכהן דיוצא מן הירושלמי נ"ל דדאורייתא הוא מלבד דנלמוד מקו"ח דוקדשתו לכבדו ולהקדימו מה"ת מכ"ש שלא לזלזל בכהונה ע"י שימוש, אלא אפי' לדס"ל דוקדשתו לפתוח ראשון רק מדרבנן עיי' תוס' חולין פ' כה"ד ורא"ש שם ובטור יו"ד סי' כ"ח ובמג"א סי' ר"א ס"ק ד'. ומ"ש מג"א מירושלמי סוף הוריות עיי' במפרש שם בגליון ש"ס בירושלמי בהוריות פי' נכון דלא כמג"א. ונ"ל דוקא לכבדו ולהקדימו זה ס"ל דאינו אלא דרבנן דאסמכוהו אקרא, אבל שלא לבזותו בשימוש וכדומה ס"ל לכ"ע דדאורייתא הוא דבוודאי הוא בכלל וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב:

וכן מוכח דסמ"ג והגהמיי' ור"פ ס"ל דדאורייתא הוא מדכולם כא' עונים ואומרים דמש"ס קדושין מוכח דיש אופן עכ"פ דמותר לשמש בכהן מדצריך טעמא דאין רוצעים משום דנעשה בע"מ ולא מתקיים ושב לאחוזתו והא שם בברייתא אמרו רבנן להא מלתא להביא ראי' מדקיי"ל אין רוצעים לכהן דנעשה בע"מ ש"מ דרוצעים במקום שנעשה בע"מ, ולא לדינא עכשיו יאמרו אלא דמביאי' ראי' מהא דקיי"ל, ואי איסור שימוש בכהן דרבנן לא מוכח מסוגי' זו דמותר לשמש בכהן מדרבנן דהא הא דאין רוצעים מדאורייתא קאמרי דקיי"ל דאין רוצעים לכהן משום שנעשה בע"מ, ועל הגהמיי' אפשר יש לדחוק דראי' דילי' מדכ' הרמב"ם הך דינא והך טעמא ש"מ דס"ל דשימוש בכהן מותר ודוחק, אבל מסמ"ג ור"פ דמביאי' מסוגי' הש"ס בוודאי לאו ראי' היא אי לאו דס"ל דהא דירושלמי דאורייתא הוא או דס"ל דוקדשתו לפתוח ראשון נמי דאורייתא וכ"ש שלא לבזות ולהקל בכבוד כהונה, או דס"ל דשימוש מה"ת הוא דאסור מוקדשתו ומשום טעמא דירושלמי כנ"ל ברור:

ואחרי כל הדברים האלו במסילה נעלה, כי זאת תורת העולה מדברינו, א) דהאיסור לשמש עם הכהן הוא מדאורייתא לכ"ע, ב) אפי' כהן עם כהן אסור לשמש, ג) לשמש עם כהן קטן או בעל מום לפע"ד פלוגתת ראשונים הוא ומאחר שבארנו והוכחנו דשימוש עם הכהן איסור דאורייתא הוא צריכים אנו להחמיר, ד) אם יש לכהן הרוחת ממון להגהמיי' אסור, ולסמ"ג ולר"פ שבהגה"מ מותר, ה) ר"פ מוסיף עוד דלת"ח מופלג דיש בו מצוה וזכות יוכל למחול ולשמש ומדמה מלתא דא להרוחת ממון וקרוב לשמוע דגם הסמ"ג הכי ס"ל וכן ס"ל לר"ת דעביד עובדא בנפשי', ו) נ"ל דוקא כשכהן מעצמו עושה מעשה שימוש לרבו או במופלג ממנו, אבל לא יצוה לו כי אז אפשר שאינו מוחל בלבו ומוכרח הוא, או כשיודע צדיק נפש תלמידו שרגיל בשמושו וחפץ ורוצה ומשתוקק אז יוכל לצותו ג"כ דמסתמא לא נשתנה דעתו, וכן ה' עובדא דר"ת שיצק מים על ידו מעצמו שהמציא עצמו ליצוק מים על ידי ר"ת, עי"ז ידע ר"ת כי תם וישר פעלו רב פעלים מקבציאל כהן לאל, וכובס על יד ירבה שכרו מלא חפנים, כי יקרה לו כבוד התורה מפנינים, מנכנס לפני ולפנים:

הנלפע"ד כתבתי בעזרת מאיר עיני חכמים, הולכים תמים, מראים בתורה פנים, מגלים צפונים חדשים גם ישנים, יהי' חלקנו עמהם לדרוש בתורה לפנים ולפני פנים, כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת הרמה בלב ונפש, ובשלום אחי רעים האהובים חבורתא קדישא היושבים בשבת תחכמוני בבהמ"ד קלויז במקומו ה' עליהם יחי' אנכי דורש שלומם, ומבקש מאת ה' נותן התורה ית"ש שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה אשוריהם לא ימעד, אשריהם שלהם ככה, ישא ברכה המשולשת האמורה בתורה, שחותמו ברכת ת"ח המרבים שלום בעולם עד בא יבא מבשר טוב משמיע ישועה ושלו' וחותם באהבה רבה. פ"ב כאור בקר ליום ד' לסדר את מספר ימיך אמלא שלום אין קץ לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה