אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה יא

תשובה י

שוכ"ט סלה, לכבוד י"נ עולה במסילה, מעלה בקודש, כזה ראה וקדש, צדיק כתמר עולה ומתמר הרב הגאון המאוה"ג מלא וגדוש בע"פ כש"ת מו"ה אברהם וועכסלער נ"י אבדק"ק שוואבאך והגליל במדינת בייערן יע"א:

מע"י אצבעותיו קבלתי וע"ד הסופרים שמעבדים העורות בעצמם או קונים מאומן ישראל לסת"מ ומשנים אח"כ לכתוב על הקלף גיטין ודבר רשות, ועיני מע"כ ראו מ"ש הטו"ז או"ח סי' מ"ב ס"ק א' דטרח למצוא טעם ליישב מנהגן של סופרים ומצא עפמ"ש התה"ד ומובא ברמ"א סי' קנ"ד, והנה התה"ד סיים כ"ז דחקתי עצמי ליישב קצת מה שאין העולם נזהרין וכ' שם שא"א להזהר שלא לשמש תשמיש חול, משמע כל שאפשר אין להתיר ולסמוך על לב ב"ד מתנה דהוא מש"ס פ"ק דשבועות בקרבנות שנשתיירו לב ב"ד מתנה עליהם, שלא יהי' עליהם קדושת הגוף, ומינה דן התה"ד דכל מי שנותן דבר לבהכנ"ס ונותן על דעת ב"ד העיר לב ב"ד מתנה כדי שלא יכשלו רבים, וכ"ז בשל רבים אבל בשל יחיד עצמו בוודאי ל"ש לב ב"ד מתנה, וצ"ל על כל אחד כיון שנהגו כך סתמא כפירושו דמתנה בלבו וזה רחוק לכן כ' התה"ד בעצמו דנדחק ליישב מנהג ישראל וגם א"א בלא"ה, וכ"ז ל"ש כאן ועיי' מג"א סי' קנ"א, אלו דבריו:

ולדידי קשה עוד דגם לדינו של התה"ד אינו דומה דאמרי' סתמא כפירושו דאינו מקדיש כלל כדי לשמש בו תשמיש חול משא"כ כאן דע"כ צריך עיבוד לקדושת סת"מ, וצ"ל דסתמא בלבו מתנה שמה שיכתוב עליו דבר רשות לא יהי' נתפס בקדושה והוברר למפרע שזה הוא ותלי' בברירה ולא דמי כלל להא דתה"ד והבן ועיי' בתשו' עה"ג סי' ס"ה ובתשובות אא"ז מאוה"ג מהקע"א זצ"ל סי' ב' עיי"ש:

וכשאני לעצמי המצאתי תיקון לסופרים כשיצתרכו קלף המעובד לס"ת כדי לכתוב עליו גט או דברים של רשות שיאמרו בפה מלא שמבטלים העיבוד לשמה ואתי דבור האחרון ומבטל דבור הראשון שאמר שמעבדהו לשמה ואפרש שיחתי, טעמי ונמוקי, אשיחה וירוח לי בעזהי"ת:

הנה בתוס' ר"פ השולח כ' בפשיטות דסופר שכ' ס"ת לשמה אין יכול לבטל הלשמה וכ"כ הר"ן שם, ולמד תוס' מזה דה"ה דאין יכול לבטל הגט שנכתב לשמה ומשו"ה הקשה תוס' על ר"ש דס"ל אין חוזר ומגרש הא הוא גמר מעשה כמו ס"ת, והעלה שאני גמר מעשה דס"ת דלא מחוסר מידי משא"כ בגט אכתי מחוסר נתינה הוא. והנה דברי תוס' צריכים ביאור, תחילה הקשה ממתני' דכלים אין עולים מטומאתן אלא ע"י מעשה אלמא לא אתי דבור ומבטל מעשה ושוב כ' וסופר שכ' ס"ת א"י לבטלו, תחלה מקשה ממשנה ושוב תלה תני' בדלא תניא מסופר הכותב ס"ת לשמה, ונ"ל בכונת התוס' דראה דאין ממתני' ראי' דשאני התם דעשה מעשה בפועל או ע"י מחשבתו, דמחשבה כמעשה לענין זה כמבואר בש"ס קידושין ר"פ האומר לכן לא אתי דבור בעלמא דלא מחשיב כמעשה להוציא מידי מעשה גמור, אבל בסופר שכ' הגט לשמה אין במעשה בלא במחשבה או דבור שכותב לשמה כלום, להכי אתי דבור השני ומבטל דבור ראשון שאמר שכותב לשמה, ונשאר מעשה בלי אמירה ראשונה, וממילא בטל המעשה דלא אתי דבור השני רק לבטל דבור הראשון, ואין לומר משום שע"י דבור הראשון עשה מעשה הכתיבה בהכשר לא אלים הדבור השני לבטל את דבור הראשון שע"י יעקר המעשה ממילא, דמנ"ל ממתני' דלא מהני כה"ג דאין דומה למתני' דיש לחלק כהנ"ל כמובן, לכן הוסיף תוס' מידי דהוי אס"ת שכתב הסופר לשמה שא"א לו לעקור מ"ש לשמה, הגם דמעשה הכתיב' בלא דבור ולכה"פח בלא מחשבה שיהי' לשמה לא מהני, מ"מ כיון שנעשה מעשה עי"ז א"א לדבור השני לעקור את דבור הראשון כיון שנתבטל עי"ז המעשה שעשה והה"נ א"א לבטל הדבור שאמר הבעל לסופר כיון שע"י דבורו של הבעל ושל הסופר שכותב לשמה עשה הסופר מעשה. ועדיין יש לחלק בין גט לס"ת, דבגט הסופר כתב ועשה מעשה עפ"י דבורו של בעל ועשייתו של סופר כעשייתו של בעל דשלוחו כמותו, ע"י דבורו של בעל, אתי הבעל ומבטל דבור של עצמו שאמר לסופר ומבטל ע"י דבור השני שליחות ומעשה הכתיבה של הסופר ממילא בטל, משא"כ בס"ת הסופר עצמו אין בכחו לבטל דבור עצמו שכותב לשמה אחר אשר עשה מעשה ע"פי דבורו ואלים דבורו שבא לידי מעשה, ואין דמיון של התוס' גט לס"ת עולה יפה, וי"ל דס"ל לתוס' דר"ש סתמא אמר אפי' כשהבעל בעצמו כותבו ג"כ אין חוזר ומגרש בו וכה"ג דומה ממש לס"ת שאין הסופר יכול לבטל דבור של עצמו ועיי':

והנה מה דפשיטא לתוס' דסופר הכותב ס"ת א"י לבטלו, נ"ל דיש ראי' לזה מגיטין פ' הנזקין סוגי' דכהנים שפגלו במעשה דאמר אזכרות שבו לא כתבתי לשמה, וכ' רשב"א בשם ראב"ד דאזיל לרבא, דלאביי גם אם היה בידו אינו נאמן דליכא משום דעביד כמה דאמר ורשב"א דחה דעדיין בידו לגרור השמות, ובין לראב"ד בין לרשב"א אחר שהי' ביד הלוקח א"נ משום שאין בידו לפסלו עכשיו, דאם היה בידו היה נאמן בין לרבא בין' לאביי ואם אפשר שיפסול הסופר הס"ת ע"י שיבטל מה שחשב או דיבר שהוא כותב לשמה עדיין בידו של הסופר לפסלו כה"ג, וע"כ דא"א לעקור הלשמה אחר שכבר נגמר, וגם איכא ראי' כזו ממעשה שני שם שאמר עורות שבו לא עבדתי לשמה והאמינו מתוך שנאמן על שלו ולא משום שבידו לעקור העיבוד לשמה שבו, אלא ע"כ דזה א"א:

ויש לדחות דלמא ס"ל כר"נ דאמר חוזר ומגרש בו דא"א לו לבטל הגט הגם דמחוסר נתינה כ"ש דא"א לבטל לשמה דס"ת דלא מחוסר מעשה כלל, אבל לר"ש דס"ל דיכול לבטל הגט כמו כן יכול הסופר לבטל הלשמה דס"ת, כן יש לדחות לפי סוגי' ש"ס גיטין, אבל ראי' זו חזקה לפי סוגי' ש"ס קידושין דכ' תוס' דס"ל גם לר"נ דאם מבטל הגט בפירוש אינו יכול לגרש בו עוד, א"כ קשי' לכ"ע מסוגי' הנ"ל מב' מעשים הנ"ל, וע"כ צ"ל דשאני גט דמחוסר מעשה נתינה משא"כ ס"ת ודברי תוס' מוכרחים לפי סוגי' דקדושין, והרמב"ם פסק כן דאם בטלו לגט בפירוש א"י לחזור ולגרש וכן נקיט המחבר בסי' קמ"א לעיקר והוא כסוגי' דקדושין או ס"ל דסוגי' דגיטין ג"כ הכי ס"ל, ועיי' רמ"א סי' קל"ד ובב"ש, ועכצ"ל שאני גט מס"ת דנגמר המעשה ולא חסר עוד כלום, ולכ"ע אין לבטל כתיבה ועיבוד לשמה ועיי':

ואחר הוצעה זו שהוצענו אומר אני בטח דעד שלא נגמר הס"ת לגמרי כמחוסר מעשה יותר מחסרון נתינה דגט שהוא ענין בפ"ע ממעשה כתיבה דסופר ומ"מ מקרי מחוסר מעשה ויכול לבטל, כ"ש ס"ת שחסר אפי' אות א' ואפי' נכתב כולו ולא נתפרו היריעות דאין בו קדושת ס"ת וחסר מעשה רב, טורח התפירה דיכול הסופר לבטל הלשמה שבו, והנה בקדושת השם לא קאמינא דכל שם כבודו במקומו קדושה בפ"ע מיד כשנכתב קדושתו עליו, כי קאמינא בלשמה של הס"ת חוץ מן השמות דמחוסר גמר כתיבה ועד שנתפרו היריעות הוא חסר מעשה רב, ועיי' תוס' פ' השולח שם שכ' מהא דלעיל דחיישי' שמא פייס ובטלו אין ראי' דיוכל לבטל משום דמחסרא נתינה, דשם עד דלא חתמו העדים לא נגמר הגט במעשה הכתיבה ולכ"ע יוכל לבטל, והרי התם מעשה הסופר ומעשה העדים דברים נפרדים נינהו, וסופר ועדים כל א' שליחות בפ"ע הוי כתב סופר מחוסר לכ"ע, כיון דא"א בלא עדים, כ"ש בס"ת דמחוסר מעשה כתיבה או תפירה דמחוסר מעשה רב כנ"ל פשוט וברור:

ומינה וקו"ח שסופר המעבד העורות לשמה, הגם דהזמנה מילתא היא בכגון זו, שאסור לשמש בו תשמיש חול ואפי' להוריד לקדושה אחרת, מ"מ אין העיבוד גמר דבר אלא הזמנה בעלמא ע"י מעשה דמילתא היא ומחוסר הרבה, כתיבת הס"ת עד שיהי' ראוי' למה שהזמינו, דיוכל לבטל העיבוד לשמה שבו קודם שכתב עליו וגמרו כולו עד שיהי' ס"ת כשר, וההיא דגיטין פ' הנזיקין נגמרה הס"ת משו"ה לא הי' יכול לבטל הכתיבה והעיבוד לשמה כנ"ל:

ולהיות כן כל סופר שעבד העורות לשמה שכ' הטו"ז אלו סופרים המעבדים בעצמם יכולים לבטל אח"כ בדבור הלשמה שבו. אלא שיש לעיי' דאם מבטל דבורו הראשון נפסל כל הקלף שעבד לשמה ואינו יכול לכתוב סת"מ על כל הקלפים שעבד באותו דבור לשמה, וכ"ש אותה יריעה בעצמה, דוודאי א"א שיאמר שמבטל דבורו לענין מקצתו, וצריך להזהר שלא יכתוב עוד סתו"מ על קלף זה, וגם אם כתב סת"ם על מקצת מקלף זה נעשה גמר מעשה במקצתו אפשר דשוב א"י לבטל אפי' מקצת מן הנשאר וצ"ע:

והיתה לבאר דכ"ז ל"מ רק בסופר המעבד בעצמו אבל כשקונה קלפים המעובדים פשיטא דלא אתי דבור של הקונה ומבטל דבורו של המוכר, וגם מ"ש הטו"ז דמסתמא כמתנה משום שרגילים הסופרים לעשות כן, רחוק בקונה מאומן המעבד שנאמר שלב האומן לכך מעיקרא:

ומצאתי עצה יעוצה גם לקונה מאומן ישראל המעבד לשמה, שיאמר לו הקונה שיעשהו שליח לבטל לשמה שלו כשירצה ויצטרך וביטול ע"י שליח מהני כמבואר ר"פ השולח במתני' או ששלח אחריו שליח ואמר גט שנתתי לך בטל, ובש"ס דה"א לא אלים שליח בתרא וכו' ואין לומר דהבעל מבטלו שלא בפניו ושליח זה אינו רק להודיע שבטל הבעל, א"כ לא היה ס"ד דלא אלימא שליח בתרא דהא שליח שני אינו מבטל רק מודיעו ביטול הבעל, וע"כ דמשלחו הבעל שיהי' השליח מבטל את השליח הראשון בפניו, ועיי' פ"י שם במתני' דנראה דס"ל דהבעל מבטלו שלא בפניו, וכן נסתפק במכתב מאלי' בדיני שליחות, ותמה אני על כבוד תורתם זצ"ל הלא מצריכותא דש"ס מוכח דשליח עצמו מבטל את השליח הראשון. ועיי' במהרש"א קדושין ר"פ האומר תוס' שכ' דר"ל מודה כשמבטלת השליח בפניו שהקשה מדמקשה ר"י לר"ל ממתני' דר"פ השולח ושם מבטלו בפניו, ותי' דהקושי' משלח אחריו שליח, ונראה דס"ל למהרש"א דהבעל מבטלו שלא בפניו והשליח מודיעו, וגם עליו תסוב תמיהתי וצל"ע:

היוצא לנו דהדבר מוכרח דיכול אדם לבטל דבורו של עצמו ע"י שליח שיבטל דבורו שלא בפניו כבמתני' הנ"ל דשליח שני מבטל דבורו של הבעל שלא בפניו של בעל, והה"נ יוכל המעבד העורות לעשות לקונה שליח לבטל דבורו הראשון כ"ז שיצטרך וירצה. אלא דקשה הדבר מאוד שיופסלו עי"ז כל הקלפים שעיבד עפ"י דבור, והמוכר לא ידע מביטול זה וימכור כל שאר הקלפים בחזקת לשמה ויוכשלו רבים ע"י, ולע"ע לא ידעתי עצה להשמר מזה, ומ"מ הרוחנו במ"ש אם הסופר מעבד בעצמו שיוכל לשנות כל הקלפי' לד"א ע"י אמירה שני' לדבור ראשון, וכן כשקונה מאחר כל הקלפי' שעיבד לשמה בפעם אחד שיעשהו שליח לבטל כולם לכשירצה, וה' יאר פניו אתנו סלה וירצה, הכ"ד אוה"נ דש"ת הרמה כה"י. פ"ב יום א' לס' וישב תר"י לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה