אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה י

תשובה ט

דוד בכל דרכיו משכיל וד' עמו הולך בתומו עומד בצדקו ה"ה י"נ הרב המאוה"ג בע"פ עומד לתלפיות לוחם מלחמות ד' שערה כש"ת מו"ה דוד דייטש נ"י אבדק"ק בייטען יע"א במדינת פרייסען:

בי"ה קבלתי והנני בעטי עט סופר להשיב מפני הכבוד להפיס דעתו הרמה על תמיהתו כי רבה היא בעיניו ובעיני והתפלא מאוד על מה ולמה אין אנו מניחי' תפילין ביוט"ש של גליות מאחר שאנו בקיאין בקביע דירחא, ומשום מנהג אבותינו בידינו ושמא יחזור לקלקולא אנו עושין יו"ט ואיך נדחה מ"ע דאורייתא דתפילין משו"ה והא גבי מת כחול שוי' רבנן, ולרמב"ם מילה שלא בזמנה דוחה יו"ט שני ולא אלמוהו ליו"ט שני כ"כ לענין מת ומילה אלו דבריו. והנני מוסיף להפליא הפלא ופלא ובינת נבונים נסתתר ממני, בזה, לפי שיטות רוב ראשונים דליכא איסור בהנחת תפילין בשבת ויו"ט ועיי' ב"י או"ח סי' כ"ט וסי' ש"ח, ובמחבר סי' כ"ט דהא דממעטי' שבת ויו"ט מתפילין היינו דליכא מצוה אבל איסורא נמי ליכא, והיינו כשאינו מכוין למצוה, אבל כשמכוין למצוה הוא עובר בב"ת דקיי"ל כרבא בר"ה כ"ח ע"ב דגם שלא בזמנו עובר כשמכוין, לפ"ז בזמן דלא היו בקיאי' בקביע דירחא בוודאי היו מניחים מספק דאורייתא, לא מבעי להפוסקים מצות אצ"כ ואין צריך לכוין לשם מצוה ויוצא מצוה תפילין אם חול הוא ואם יו"ט הוא אינו עובר בב"ת כיון דאינו מתכוין למצוה ולעבור שלא בזמנו בעי כונה אלא גם להסוברים להלכתא מצ"כ וצריך לכוין על תנאי אם הוא חול הרי הוא מניחם לשם מצוה ואם יו"ט הוא אינו מכוין למצוה כלל וכה"ג אינו עובר בב"ת דהא אינו מכוין למצוה רק כשהוא חול וכ"ז מבואר בש"ס ר"ה כ"ח ע"ב דמקשה אביי הישן בשמיני בסוכה ילקה וע"כ מצ"כ וכן בש"ס עירובין מקשה הישן בשמיני בסוכה ילקה וכ' רש"י ואנן היכ' יתבינן בספק שביעי ספק שמיני, וע"כ דלעבור שלא בזמנו בעי כונה וכיון שאינו מכוין רק מספק שהוא שביעי ואם שמיני הוא לא בעי למיתב הוי כאינו מתכוין, כי כן בזמן דלא היו בקיאים הי' צריכים להניח תפילין מספק ע"ד תנאי הנ"ל ואיך עכשיו דבקיאים בקביע דירחא ומשום מנהג אבותינו שמא יחזור לקלקולא לא נניח תפילין הא כשיחזור לקלקולא ולא יהי' בקיאים ג"כ צריכים להניח תפילין יציבא בארעא וכו' גם למ"ש ב"י סי' ל"א בשם הזוהר וקבעו להלכה בשו"ע דיש איסור להניח תפילין בשבת ויו"ט משום דמזלזל בחותם המלך, אין לומר דמה"ט בזמן דלא היו בקיאי' הי' אסור להניח תפילין דלמא יו"ט הוא ועושה איסור דמזלזל בחותם המלך, הא ליתא חדא הא דזוהר לאו דאורייתא הוא שנדחה משו"ה ספק מ"ע דתפילין דילמא לאו יו"ט הוא וחייב בתפילין מה"ת ועוד כיון שעושה מספק שמא לאו יו"ט איכא, אין בזה משום מזלזל בחותם המלך מספק שמא יו"ט הוא, כיון דמוכרח להניח משום ספק שמא חול הוא ליכא זלזול והקלות באות של יו"ט כמובן. ועוד בה שלישי' לפמ"ש המג"א רסי' כ"ט דליכא משום מזלזל בחותם המלך רק כשמניח לשם מצוה, אבל כשמניח שלא לשם מצוה ליכא זלזול, ועיי' פרמ"ג סי' ל"א באשל אברה' ס"ק ב' דבחוה"מ יניח ויתנה אם אני חייב הריני מניח לשם מצוה ואם איני מחוייב אין אני מניח לשם מצוה דליכא כה"ג משום זלזול בחותם המלך עיי"ש. א"כ בספק יו"ט כיון שמניחין לשם מצוה אם חול הוא וכשהוא יו"ט אינו מניח לשם מצוה ליכא משום זלזול, וכיון דליכא איסורא כלל בוודאי חייב להניח מספק דאורייתא:

ודע מ"ש המג"א רסי' כ"ט ליישב סתירת השו"ע ממ"ש בש"ע סי' ל"א וממ"ש בב"י סי' ש"ח דליכא זלזול רק כשמניח למצוה והא דסי' ל"א כשמכוין למצוה, תמוה לי כשמכוין למצוה בלא"ה אסור בשבת ויו"ט משום דעובר בב"ת וכ"כ המג"א בעצמו רס"י ל"א ולא צריך הב"י לאסור איסור בשבת ויו"ט משום דמזלזל בחותם המלך והוא מן הזוהר, הא איכא איסור דבל תוסיף כשמכוין למצוה, ואיסור זה יוצא מש"ס ערוך דערובין ר"פ המוציא וצל"ע:

והנה לכאורה תמיה' זו גם להסוברים דאיכא איסור להניח תפילין בשבת ויו"ט מקרא מימים ימימה או מוהי' לאות וכן היא שיטת הרמב"ם כמ"ש ב"י בספק יו"ט ספק חול כדלא היו בקיאים בקביע דירחא היו מניחים תפילין דאתי ספק עשה ודחי איסור דהנחת תפילין ביו"ט דדלמא חול הוא וליכא איסור ומ"ע איכא. שבתי וראיתי דלק"מ דל"א עשה דוחה ל"ת אלא ודאי עשה דומי' דכלאים בציצית דוודאי מקיים עשה ודוחה ללאו ודאי, אבל ספק עשה אינו דוחה דדלמא אינו מקיים עשה ועושה איסור, ויש לי ראיה לזה ממה דהקשו תוס' בר"ה כ"ט בספק קרא ק"ש דחוזר וקורא וכדומה מספק דלמא כבר יצא י"ח ועובר על לא תשא, ואם ספק עשה דוחה ללאו לק"מ, וע"כ דס"ל בפשיטות דספק עשה אין דוחה ללאו, ועיי' תוס' שבת קל"ה ע"א ד"ה ולא ספק דוחה שבת דשם מוכח ג"כ דס"ל הכי דו"ק ותשכח:

ועדיין יש לעיין לשיטת הרמב"ם דאיכא איסור בהנחת תפילין בשבת ויו"ט וס"ל ספק דאורייתא מה"ת לקולא אם מחוייב ומותר להניח תפילין בזמן דלא בקיעין בקביע דירחא ואפרש שיחתי. הנה מאז עלה במחשבה לפני והי' לי הרהורי דברים לשיטת הרמב"ם דס"ד מה"ת לקולא בספק יו"ט ספק חול אם מותר לעשות מלאכה בב' ימים משום דכל יום ספיקא הוא ומותר בשניהם, או דילמא סוף כ"ס כשיעשה מלאכה בב' ימים בוודאי חילל י"ט ממ"נ ואסר מה"ת:

והנה הרמב"ם בפ"ח משגגות הלכה ב' כ' או עשה מלאכה שבת וחול ועשה מלאכה בא' מהם וא"י באיזה מהם עשה וכו' וכ' הלח"מ מסתימות הרמב"ם דכ' שבת וחול סתם משמע אפי' ביה"ש ראשון מקרי אקבע איסורא כיון דחול ושבת לפנינו סמוכים זה לזה בה"ש דלא כתוס' כריתות דס"ל דוקא בה"ש של מוצאי שבת דיום השבת כבר אקבע עיי"ש. וכשאני לעצמי נ"ל איפכא דרמז הרמב"ם זה במ"ש שבת וחול ועשה מלאכה באחת מהם, מדהקדים שבת לחול והוא בה"ש של מוצאי שבת, דשבת תחילה ואח"כ חול, ואי ס"ל גם בה"ש דכניסת שבת אקבע איסורא ומביא אשם תלוי הו"ל לומר חול ושבת דאיכא רבותא יותר, בזה הגיד לנו דדוקא שבת ואח"כ חול והוא ביציאת שבת ואין כאן סתימה אלא מפורש ושום שכל כנ"ל:

והנה הפר"ח ביו"ד סי' ק"י ריש כלל ס"ס סוף ד"ה ועוד כ' הרשב"א מביא משם מהרי"ט דלרמב"ם דס"ד לקולא מה"ת אסור לעשות סתירה בב"א כמו ספק ממזר הי' אסור לישא ממזר ובת ישראל מכח ממנ"פ לולי דהתירה תורה ספק ממזר כוודאי. והפר"ח בד"ה מיהא שקיל וטרי בהא מילתא, ובד"ה אמנם מביא ראי' מש"ס פ' במה מדליקין מדאמר ר"י העושה מלאכה בב' בה"ש חייב ולשיטת תוס' בכריתות דבה"ש ראשון לא מקרי אקבע איסורא, ולשיטת הרמב"ם דספק דאורייתא לקולא למה חייב חטאת בממ"נ הא בבה"ש ראשון לא עשה איסור כלל, וע"כ דכה"ג מודה הרמב"ם. ודחה ראי' זו לשיטת רש"י בפ' ב"מ ל"ה ע"א דעל בה"ש ראשון ג"כ חייב א"ת, וכן נראה שיטת הרמב"ם הלכות שגגות ואדחי ראי' זו. והנה מ"ש דכן נראה שיטת הרמב"ם כוונתו מדסתם הרמב"ם ולא כ' דוקא ביה"ש ביציאת שבת כמ"ש הלח"מ ולמ"ש נהפוך הוא דמשמע מדבריו מדכ' שבת וחול דס"ל כשיטת תוס' כריתות וקמה הראי' של הפר"ח מדחייב חטאת ש"מ כל היכא דאיכא תרתי דסתרי לא שרי רחמנא, דאל"ה איך מביא חטאת בשעשה מלאכה בשני בה"ש הא בפעם הראשון לא עשה איסור כלל וליכא ממ"נ:

ומ"ש הפר"ח דיש לו ראי' ברורה לדבר זה מהא דגרסי' בס"פ שני דשבועות ת"ר שני שבילין א' טמא וא' טהור, והלך בראשון ולא נכנס והלך בשני ונכנס חייב, וכ' תוס' דבספק טומאה ברה"ר מיירי, הנה לך בבירור דאע"ג דכל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור ורחמנא שרי' מ"מ היכא דתרתי דסתרו אהדדי דממ"נ טמא בכה"ג לא שרי' רחמנא, וכ"כ תוס' כתובות דף כ"ז עכ"ל. והנה הפר"ח כ' דיש לו ראי' ברורה, ולפמ"ד ראי' זו דחוי' מעיקרא, ודבריו נפלא ממני שאין הענינים דומין כלל, התם לענין טומאה מאחר שהלך בראשונה ובשני' בוודאי טמא הוא, או בראשונה או בשני', וכיון דוודאי טמא הוא אסור לכנוס מודאי ולא מספק ול"ש ספק טומאה ברה"ר טהור, דהא ליכא עוד ספק אלא ודאי טמא, ואם היינו דנין אם מותר לילך בב' שבילין בזאח"ז ולומר על כ"א דספק מותר הי' דומה לשלפנינו לענין ספק איסור כה"ג כמו ספק ממזר בממזרת ובב"י או בב' בה"ש וכן אם הולך בא' ונכנס ושוב הלך בשני' ורוצה לכנוס, או שנכנס הי' דומה להך מילתא, אבל ברייתא דאיירי בהלך ולא נכנס ושוב הלך ונכנס דוודאי טמא הוא בוודאי חייב, דגם אם היינו דנין תחלה בשעה שהלך בראשונה אם מותר לכנוס והיינו מתירין לו משום ספק טומאה ברה"ר, אבל אחר שהלך בשני' אסור לו לכנוס כיון דאין ספק עוד דמשום ספק טומאה ברה"ר להקל לא הוסרה הטומאה מעליו אם הי' הדרך הראשון טמא, ותמיה' קיימת היא על הפר"ח דמערב ומדמה מה דלא דמי' כלל במח"כ. אבל ראי' ראשונה דמביא מפ' ב"מ בעשה מלאכה בב' ביה"ש קמה וגם נצבה לפמ"ש דשיטת הרמב"ם כשיטת תוס' כריתות:

לפ"ז בספק יו"ט ספק חול משום דלא בקיאי' בקביע דירחא הגם דלא אקבע איסורא בוודאי ואפי' לפמ"ש הלח"מ ופר"ח דס"ל לרמב"ם דביה"ש ראשון ג"כ אקבע איסורא משום דשבת ודאי לפנינו וקרוב לבוא, אבל ספק זה דאתי מכח דלא בקיאי' בקביע דירחא דאין ספק בימים אם עבר יום זה דחול או הוא יום אחר יו"ט כמו ספק בה"ש דנאמר דקרוב לבוא ואיכא ביה"ש דהו"ל כאקבע אסורא, הגם דפשוט דל"מ אקבע, מ"מ אסור לעשות מלאכה בב' ימים משום דעושה תרתי דסתרו דסוף כ"ס עשה בוודאי מלאכה ביו"ט בא' מב' הימים או בראשון או בשני'. ועיין ר"ן פ"ק דמגילה בספק מוקפת חומה מימות יב"נ דל"א ספק דרבנן לקולא ולא יקרא כלל ונמצאת פוטרו משניהם ומבטל ממנו בוודאי מקרא מגילה, לפיכך קורא בראשון ופטור בשני ועיי' מל"מ פ"א ממגילה הלכה י"א. ונ"ל דוודאי לא הי' נעלם מפר"ח ס' ק"י דברי ר"ן הנ"ל, ולא הביא ראי' ממנו דאסור לעשות תרתי דסתרו אהדדי, דמר"ן אין ראי' אלא דל"א ספיקא דרבנן לקולא דכ"כ לא הקילו ודי לנו במה שמצינו שהקילו באיסורא או במצוה דדהו ולא מצינו שהקילו כ"כ, היכא דסוף כ"ס בוודאי עבר על דבריהם, וכ"ש במצות מגילה שהיא מדברי קבלה דאין להקל כ"כ, ועיי' טורי אבן שם דחולק על הר"ן וס"ל דספק דברי קבלה כדאורייתא יחשב, ואין ראי' מדברי הר"ן לשיטת הרמב"ם דס"ל דס"ד מה"ת להקל דאיכא איסור דאורייתא לעשות תרתי דסתרי ועוד יש לחלק בין קיום מצוה, דסוף כ"ס לא עשה מעשה מצוה, משא"כ לענין איסור כיון דלשעתו עושה בהיתר גם בצירוף שניהם לא עשה איסור והבן, ולכן לא העלה והביא הפר"ח ראי' מר"ן הנ"ל כנ"ל ומ"מ כן הוא לרמב"ם נכון לדינו אבל אנו למדין מר"ן מגילה כמ"ש הוא לענין ספיקא דרבנן, כיון דלא יקרא בשני' לכן יקרא בראשון, ושני הו"ל ספק דרבנן להקל כן הוא לרמב"ם בספק דאורייתא דמלאכת יו"ט לעשות מלאכה בשני' אסור, ולא יעשה מלאכה ביום ראשון וביו"ט שני שרי משום ספק, ועיי' מל"מ שם מ"ש לחלק בין מ"ש הר"ן במגילה למ"ש בפסחים, וחילוקו עולה יפה גם בנדון שלפנינו, ונתתי שמחה בלבי כאשר הראוני מ"ש בח"ס יו"ד סי' ר"נ בד"ה בשגם הרמב"ם, וברכתי ברוך שכיונתי לתורת משה רבינו אבא מאוה"ג זצ"ל לעיקר הדין הגם דטעמם חלוקים:

המורם מדברינו דלשיטת הרמב"ם הגם דס"ד לקולא אסור לעשות מלאכה בזמן דל"ב בקב"די ביום ראשון, ושני מותר לעשות בו מלאכה מה"ת, ואם עשה מלאכה בראשון אסור בשני, וא"כ הה"נ לשיטתו דאיכא איסור בהנחת תפילין ביו"ט אסור להניח תפילין בראשון ובשני ולא יניח בראשון ובשני שרי, ואם הניח בראשון אסור בשני, ולכתחילה לא יניח בראשון ובשני מותר מדאורייתא, הגם דספק דאורייתא מדרבנן לחומרא, מ"מ שרי ומחוייב להניח בשני, לפי מה דכייל לנו החו"ד רס"י ק"י ומצאתי כדבריו בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל מדנפשי' דדוקא ספק איסור ס"ל לרמב"ם דמותר מה"ת דלא דברה תורה על הספק ודאי איסור לא יאכל ספק יאכל, הה"נ לענין מצוה צריך שידע שיצא י"ח בוודאי ולא מספק, ולהכי ספק מצוה להחמיר, ובמק"א עשיתי סמוכים לזה מכח קושי' תוס' ר"ה כ"ט הנ"ל ספק קרא ק"ש חוזר וקורא שמא כבר יצא ועובר בל"ת, ותי' תוס' דליכא איסור לא תשא דאורייתא עיי"ש, ורמב"ם ס"ל דהוא דאורייתא עיי' מג"א סי' קפ"ו וקשי' קושי' תוס', ולמ"ש החו"ד א"ש דבספק ל"ת ליכא איסור דאורייתא וספק מצוה מחוייב מה"ת ואתי ספק חיוב מצוה דאורייתא ודחי לספק איסור ל"ת דאינו אלא מדרבנן וא"ש נכון והה"נ ספק מצוה בספק יו"ט דמחוייב להניח מדאורייתא מצד ספק שמא חול הוא דוחה לאיסור הנחת תפילין שמא יו"ט הוא דאינו לחומרא רק מדרבנן, וחד יומא מב' הימים, והעיקר ביט"ר לא יניח תפילין דאם א' מב' ימים מה"ת, אסור מה"ת להניח תפילין, ויבחר בראשון כמ"ש הר"ן דמקדים לקרות בי"ר ופטור בשני, ואפשר י"ל כאן נהפוך הוא דיניח בי"ר דבא' מב' הימים צריך ואפשר להניח. טוב להקדים ולהניח בי"ר, להקדים ולא לאחר המצוה, ולמאן דס"ל דבחה"מ ג"כ אסור להניח תפילין א"כ א"א להניח ביוט"ש דממנ"פ אות הוא, או יו"ט או חוה"מ, בוודאי יניח ביט"ר שמא חול הוא, ובימים אחרונים של פסח ושל סכות ע"כ להניח ביט"ש דביט"ר ממנ"פ או חוה"מ הוא או יו"ט, ועיי' עוד:

היוצא לנו דגם לרמב"ם בזמן דלא בקיאי בקב"די צריכי' להניח תפילין בא' מן הימים או ביוט"ר או ביו"ט שני על תנאי והתמיה' קיימת גם לרמב"ם למה אין מניחים ביו"ט שני ש"נ, ולמ"ד דחוה"מ אסור להניח תפילין א"א עכשיו להניח תפילין בא' מב' ימים דביט"ר א"א דהא בקיאי בקביע דירחא ובוודאי יו"ט הוא, ובשני אסור משום ממ"נ או יו"ט או חוה"מ הוא, הגם דחוה"מ בוודאי ליכא איסור רק משום דמזלזל בחותם המלך כמ"ש המחבר רס"י ל"א ובב"י וכתבנו לעיל כשמניח שלא לשם מצוה וה"ה כשמניח ע"ת מספק ליכא משום זלזול, מ"מ אסור להניח ביו"ט שני משום דוודאי או יו"ט או חוה"מ הוא, ואיכא זלזול ממנ"פ, אבל בימים אחרונים אפשר להניח ביט"ש של גליות דפסח וסכות, וכן ביט"ש של שבועות, וכ"ש דתמוה הדבר מאוד להסוברים דאין איסור בהנחת תפילין בשבת ויו"ט אלא משום דנראה כמזלזל, ויפלא ביותר להסוברי' דמניחי' תפילין בחוה"מ למה לא מניחי' ביוט"ש דימים ראשונים ושני' ש"פ וסכות ובשני של שבועות, והתמיה רבה נשגבה ממני לא אוכל לה:

ונצטערתי בזה טובא עד אשר ראה ה' בצערי ואינה לידי תשובת רשב"א סי' ס"א, ואולי אין לפר"מ נ"י תשובת רשב"א אעתיק דבריו וז"ל, ולענין יט"ש של גליות או אפי' של ר"ה ששאלת כיון שעשו אותו כחול לגבי מת מהו בהנחת תפילין, מי אמרי' אתי דאורייתא ומבטל דרבנן או לא. תשובה אסור בתפילין דקיי"ל כמ"ד תפילין מ"ע שהז"ג הוא ואם מתכוין בהנחתם לשם מצוה בשבתות או בי"ט עובר משום בל תוסיף, וכיון דבימים טובים דאורייתא איכא משום בל תוסיף בימים טובים דרבנן אסור, דכל מה דתקנו רבנן כעין דאורייתא תקנו, דאי לא אתי לזלזולי בהו ושוא"ת הוא, ופוק חזי מה עמא דבר, ומת שאני משום כבודו הקילו, וכן לענין שבעת ימי אבילות דרבנן הקילו, אלו דבריו ז"ל ככתבו וכלשונו:

והנה שש אנכי על אמרותיו של הרשב"א באשר מצאתי ראיתי כי שאלה זו של הנחת תפילין ביו"ט שני ש"ג שאלת הקדמונים היא ותשובתו של הרשב"א בצדה בנתינת טעם וכ' פוק חזי מה עמא דבר ובימיו לא הניחו תפילין ביט"ש:

אלא דקשי' לי על דברי קדשו, מאחר דס"ל דליכא איסור בהנחת תפילין ביו"ט מקרא דימים ימימה או מלך לאות, דהא כ' אם מתכוין לשם מצוה עובר בל"ת דבל תוסיף, אבל בלא כוונה דליכא ב"ת ליכא איסור כלל, א"כ כ"ז דלא בקיאי' בקב"די היו צריכי' להניח תפילין מספק ע"ת אם חול הוא מכוין למצוה דכה"ג ליכא משום ב"ת כמ"ש לעיל, הלא לרשב"א לשיטתו דס"ל מאצ"כ להלכתא עיי' ב"י סי' תע"ה, הרי יכול להניח תפילין בספק יו"ט בלי תנאי בלא כוונה למצוה ויצא ידי מצוה כשהוא חול ואינו עובר בב"ת כשהוא יו"ט, דלעבור שלא בזמנו בעי כונה, ואיך עכשיו דבקיאי' בקב"די אין מניחים תפילין, דכל עצמו של יט"ש אינו אלא משום שמא יחזור הדבר וכו' ואז צריכים להניח מספק ודבריו צריכים ישוב וביאור:

ולא ידעתי מקום ישוב לדברי הרשב"א, רק כשנאמר ניהי בוודאי כ"ז שלא היו בקיאי' היו מניחי' תפילין מספק, ואז היו מניחים בכל יו"ט בין בראשון בין בשני מספק, אבל עכשיו דבקיאי' ובכל יט"ר אין מניחי' תפילין ואם יניחו ביט"ש איכא זלזול דיט"ש, וראו בחכמתם שע"י הנחת תפילין יעקר יט"ש לגמרי ויעשו בו מלאכה, משא"כ כ"ז דלא בקיאי' דמניחי' תפילין בב' ימים ליכא למיחש שיזלזלו ביוט"ש ויעשו בו ג"כ מלאכה כי ידעו שמספק צריכים להחמיר בשני שלא לעשות בו מלאכה מספק ולהניח תפילין מספק, והב' ימים שוי', מה שיש בזה יש בזה, ויודעים שיש יו"ט בעולם ולא אתו למטעי, משא"כ עכשיו יאמרו דשני מותר גם במלאכה דיש בשני הנחת תפילין מה שאין בראשון והבן:

והנה מ"ש הרשב"א הא דלא חששו לזלזול יוט"ש לגבי מת וכחול שוי' רבנן משום כבודו של מת וכן לענין אבילות שבעה דבריו צריכי' תבלי', וכי מ"ע של תפילין כבוד של מקום לא יהי' כמו כבודו של מת לקוברו ולהתאבל עליו, ועוד הלא התירו לכחול עין ביט"ש משום צער פורתא ולא חששו לזלזול יוט"ש, ולרמב"ם מילה שלא בזמנה דוחה יט"ש ובוודאי מצוה בזמנה דתפילין אלימא טובא והיא מצוה דרבים דכל ישראל, וכל ישראל בהאי יומא קרקפתא דלא מנחו תפילין. וצריכים אנו להוסיף תוספת מרובה על דברי הרשב"א כדי להטעים טעם לשבח דשאני הנחת תפילין דהוא מילתא דפרהסיא דכל עין רואה ואתנייהו בכל ישראל ואיכא זלזול הרבה יותר מקבורת מת או אבילות שבעה ולכחול עין דיחיד הוא, ומילה שלא בזמנה בלא"ה אינה ניכרת כלל שהיא שלא בזמנה, אלא דידוע ליודעים בלי ראי' לעינים, לכן ליכא חשש זלזול כ"כ כמו בתפילין, ועוד מצות תפילין היא תמידית בכל יוט"ש ואיכא זלזול נגד יו"ט ראשון שאין מניחים בו, ואם נניח ביט"ש נראה קלותא וזילותו של יט"ש נגד יט"ר תמיד, משא"כ קבורת מת ואבילות מקרה הוא לפעמים ביט"ש וגם אז אין ניכר זילותו דיוט"ש נגד יוט"ר אלא כשמת ביט"ר ונקבר ביט"ש, וכן אינך אבילות ולכחול עין ומילה שלא בזמנה דליכא זלזול כ"כ כמו בתפילין מה"ט, כנ"ל ועיי':

ועדיין יש לעיין למה לא תקנו להניח תפילין ביט"ש ש"ג בלא ברכה כמו דיתובי יתבינן בשמיני ספק שביעי ברוכי לא מברכינן כבש"ס סוכה מ"ו ע"א ועיי' ר"ן וריטב"א שם משום דאיכא זלזול די"ט שמיני תקנו שלא לברך וע"י מניעת הברכה איכא היכר, ועיי' ריטב"א שביאר כדי שלא יזלזלו בי"ט לעשות מלאכה, וע"י שאין מברכי' יאמרו דספוקי מספקא לן ולא יעשו מלאכה, וה"נ היה להם לתקן להניח תפילין בלא ברכה, ורא"ש שם דס"ל דלא סגי מה שאינו מברך, אלא דע"י שאינו מברך לא ניכר שיושב לשם מצוה, והא דאין מברכי' דאם מברך הרי אומר בפה מלא דיושב לשם מצוה, וביארתי כ"ז היטב בתשובה לפ"ז א"ש הא דאין מניחי' בלא ברכה דלא סגי בהכי דעדיי' איכא זלזול יט"ש ויש לחוש שיעשו מלאכה ג"כ אבל לשיטת ריטב"א ור"ן קשה לכאורה, וי"ל עפמ"ש והסברנו דבהנחת תפילין איכא זלזול טובא דבי"ט ראשון אין מניחים תפילין, וביט"ש אם יניחו ניכר ונראה חילוק רב בין יט"ר לי"ש ומשו"ה נמי אין מניחי' בלא ברכה, כיון דביט"ר אין מניחי' כלל, דוודאי יו"ט הוא, ויבינו וידעו דיום שני בוודאי לאו יו"ט הוא, דאם הוא ספק גם ביט"ר היה לנו להניח מספק בלא ברכה ואיכא זלזול טובא וחשש קרוב. ויש להקשות דהי' להם לתקן להניח גם ביט"ר בלא ברכה ובלא כוונה דאינו עובר בב"ת וגם ביט"ש בלא ברכה ובלא כונה, ולשיטת רשב"א ודעמי' דמצות אצ"כ יוצא ביט"ש במצות תפילין וביט"ר אינו עובר בבל תוסיף וליכא משום זלזול ביט"ש ע"י הנחה דכמו שהוא ביט"ר כן הוא ביט"ש בלא כונה ובלא ברכה, וצ"ל דלא רצו לתקן מילתא דתמוה להטיל חיוב להניח תפילין ביט"ר דבקיאי' בקב"די ובוודאי יו"ט הוא וגם לתקן להניח דוקא בלא כונה ובלא ברכה משונה מכל השנה לא רצו, וגם חששא ברב עם כל ישראל לא יחדל פשע שישכחו שלא לכוין, ויכוין כמו שרגיל בכל השנה, גם למאן דס"ל מאצ"כ מ"מ מצוה לכוין כמו שכ' ראשונים בר"ה כ"ח, ועיי' זה בטו"ז סי' תרנ"א:

הנה יגעתי ומצאתי ב"ה להטעים טעם למנהגן של ישראל כי תורה היא וכ' הרשב"א בתשובה פוק חזי מה עמא דבר שלא להניח תפילין ביט"ש ש"ג, ובל"ס תקנת חכמים מעולם הי', ואנן לפי קט שכלנו טרחנו למצוא טעם לשבח להבין ולהורות ולסתום פי המקטריגים ופוערים פיהם לבלי חוק באמרם פעם מקילים ופעם מחמירים בלא צורך בלי טעם וריח. ה' יערה רוח קדשו על עמו, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא על מנהגן של ישראל כי תורה המה, מיוסדים על אדני התורה, חוקה מימים ולימים ימימה, תורת ה' תמימה משיבת נפש, קרנות צדיקים תרוממנה, ותחזור התורה ליושנה, ועיני כבודו תחזינה כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת. פ"ב. יום א' לסדר וישלח תרכ"א לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה