כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה ב
שלום וברכה, מאלקי המערכה, לעורך מערכה, ה"ה בני מחמד לבי הבחור המופלג בת"וי חדת מלא עתיק מורג חרוץ. חתן תמים למעלות רמות מדות טובות מוזהבות כמו"ה יצחק ליב סופר ש"י לאי"ט:
קראתי לשבת עונג בקבלת מכתבך, ולקדוש ה' מכובד ושבח ותהלה לאל כאשר ראיתי מתוך שורותיך הנעימים מעשי ידי סופר מהיר ובהיר כי הכל במעמד הטוב חיים ושלום אתכם בעזה"י, גם הטוב תקבל מאתי בריאות גופי, גם נראים סימני ברכה בעסקנו פה בדברים העומדים ברומה של עולם בעזרת אדון העולם, אשר מאתו לא יבצר ממנו דבר לא נעלם, אין מעצר לה' להושיע ברב או במעט רגלי חסידיו ישמור ואשוריהם לא ימעד:
והנה עשית מטעמים לאביך כאשר אהב, טעמך לשבח אשר ישבחוהו רבנן חדושי תורה צרי ודבש תחת לשון עטך בענין עשיית ציצית וטו' לשמה דבריך בנויים על אדני שכל באים בסידור נכון, והנני לשעשע אתך במקצת מדבריך אשר עמדת משתומם על שיטת הרמב"ם דבעי טויי' לשמה ול"ב עשיי' לשמה וכ' הב"י דנפקא לרמב"ם מדאצטריך למעט נכרי ש"מ דל"ב עשי' לשמה, וזהו מהיפוך להיפוך משיטת כל הראשונים ומן המושכל דיותר צריך עשיי' לשמה מטויי' לשמה. הטבת לראות דמילתא דתמיה הוא ובעי הסבר ונ"ל דס"ל לרמב"ם דבעשיי' ציצית סתמא לשמה דניכר מתוך המעשה שעושה כי למצוה הוא עושה דאין עשיי' כזו לרשות ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אבל הטוי' סתמא לא לשמה קיימא דאין בטוי' הכירא לשם מצוה ועיי' תוס' גיטין מ"ה ע"ב ד"ה עבוד לשמה בעי דמחלק בין כתיבה י"ל דסתמא לשמה לעיבוד דלאו סתמא לשמה, ועיי' תוספ' מנחות מ"א ע"א שכ' דסתם עשי' ציצית לשמה משו"ה הגם דרב ס"ל לחד לישנא דנכרי כשר מ"מ אפשר דס"ל דבעי' עשיי' לשמה עיי"ש, וס"ל לרמב"ם מדמצריך קרא לפסול נכרי ש"מ דל"ב עשי' לשמה, היינו משום דסגי בסתמא לשמה, וי"ל גם לחד לישנא לרב במנחות דמרבה נכרי מועשו להם לא מוכח דל"ב לשמה כלל וכשמחשב או אומר שלא לשמה כשר אלא דל"ב לפרש לשמה משום דסתמא לשמה מהני, ויש להוסיף הא דמהני סתמא דעשיי' בציצית היינו לאחר דבעי טוי' לשמה וכבר עשה הכנה דרבה וטרח לטוות לשמה כשעושה ציצית מאותן החוטין ותולי' אותן על הבגד סתמא לשמה קיימו ועיי' סוגי' ריש מס' זבחים דמשו"ה קדשים סתמא לשמה, ועיי' טורי אבן ר"ה כ"ח לענין מצ"כ הא דאמר ר"ל לר"י משום שאכל אכילה גסה פושע קרית לי' אע"ג דמצ"כ, פסח שאני שכבר הקדישו ושחטו לשם פסח סתמא דאכילה לשם אכילת מצוה של פסח וכ"ז להלכתא דקיי"ל כשמואל דבעי טוי' לשמה, אבל רב דס"ל דל"ב טוי' לשמה, וממעט נכרי מבני ישראל ש"מ דל"ב לשמה כלל דאין לומר משום דסתמא לשמה דהא לדידי' ל"ב טוי' לשמה וי"ל דצריך קרא למעט נכרי כשטוה ישראל לשמה ונכרי עושה דה"א דכשר משום דסתמא לשמה קמ"ל קרא למעט נכרי וללישנא דמרבי' נכרי הוא באופן שנטוו לשמן, הגם דלרב ל"ב טוי' לשמה מ"מ כשאיקרי שהי' לשמה העשיי' אח"כ סתמא לשמה בכה"ג מיעטה או ריבתה התורה נכרי לרב ועיי':
ובמ"ש העלתי במק"א במ"ש תוס' גיטין מ"ה ע"ב ד"ה והא דתני יגנוז דהמ"ל דרשב"ג הוא דבעי כתיבה לשמה, אלא מייתי תנא דאיירי בה בהדי' ועיי' מהרש"א ומהרמ"ל דלא רצה לומר משום עיבוד שלא לשמה דמפורש ברשב"ג דמשני ברייתא משום כתיבה פסול הגם שמעובד לשמה והא דלא הקשה לרשב"ג מעיבוד על עיבוד דאפשר דהיו מעובדים לשמה, ובכ"ז לא יצאנו מן הדוחק דמ"ש תוס' דאינו מפורש ברשב"ג הא קו"ח הוא כתיבה כדמקשה בפשיטות על רשב"ג מעיבוד על כתיבה גם מ"ש דל"מ לרשב"ג מעיבוד על עיבוד דנכרי עיבוד לשמה זה דוחק ורחוק לומר דידעו שעיבד כל העורות לשמה, ונ"ל עפמ"ש רמב"ן במלחמות בסוכה ט' דעיבוד גוילי' לכתוב עליהן הו"ל כתשמיש לכתב, ומינה דעורות לבתים עדיף הוא דקדושה עצמה היא כמ"ש תוס' במנחות ורמב"ן דש"ין הלמ"מ וקדושה עצמה, לפ"ז לא הי' יוכל להקשות עיבוד דבתים על עיבוד דס"ת דשאני עור של ראש דתפילין עיקר קדושה היא משא"כ עורות דס"ת תשמיש לכתב, ולכן הקשה מעיבוד על כתיבה דוודאי כעיבוד עור לבית הוא וכ"ש הוא וא"ש, וי"ל הא דלא ניחא לש"ס לומר דשאני כתיב' ס"ת דסתמא לשמה כמ"ש תוס' שם דאפשר שכותב ס"ת להתלמד ולאו סתמא לשמה כ"כ, וכ"ז אם לא עיבד העורות לשמה אבל כשכבר עיבד לשמה וטרח ויגע כ"כ י"ל דכתיבה שאח"כ סתמא לשמה ל"מ בישראל אם הזמנה מילתא אסור לכתוב עליו להתלמד אפי' למ"ד הזמנה ל"מ ואפי' נכרי הכותב י"ל דסתמא לשמה כשכותב על עורות שעבדם ישראל ומוכנים לכך לכן ל"א מ"ד יגנוז משום דס"ל כרשב"ג דהא ברייתא קתני ס"ת שכתבו נכרי דנפסל בכתיבה ואיירי שהי' מעובד לשמה, וכה"ג אפשר דס"ל לרשב"ג דסתמא לשמה לכן ל"א דאתי כרשב"ג וא"ש הכל על מכונו, והנה אנן פסקי' דבעי כתיבה דס"ת לשמה הגם דעורות מעובדים לשמה ל"א סתמא לשמה משום דבמעשה הכתיבה ליכא היכר אם כותב לשמה או לא, אבל עשיי' ציצית דאין בו צורך רק למצוה, וגם הטוי' הי' לשמה מסתבר דעשיי' סתמא לשמה וא"ש שיטת הרמב"ם נכון מסברא, ורוב פוסקים דלא ס"ל כרמב"ם צ"ל מדכתיב תעשה לך דבעי עשי' לשמה, דלא כרמב"ם דצ"ל תעשה לך קאי על הטו' לחודורמב"ם הוכרח לומר כן לפמ"ש הב"י דס"ל דב"י ולא נכרי דכ"ע ס"ל הכי ואינו מוכרח כמ"ש הב"י ופשטא דקרא תעשה לך על תלי' הציצית דבעי לשמה וגילתה לנו התורה דאע"ג דסתמא לשמה מ"מ לא מהני אם אינו מפרש או חושב דעושה אותם לשמה:
והנה המחבר סי' י"ד כ' דבדיעבד אם לא תלה הציצית בכוונה יש לסמוך על הרמב"ם דל"ב עשיי' לשמה ובסי' י"א לענין טוי' לשמה כ' אם טוה נכרי וישראל עע"ג לרמב"ם פסול ולרא"ש כשר וכ' הרמ"א דנוהגי' שישראל יסייע מעט והוא לפי שיטת הרא"ש בחד טעמא דמהני עע"ג ונלפע"ד ציצית שטוואם נכרי וישראל עע"ג ושוב נעשו שלא לשמה גם בדיעבד פסולי' ואפרש שיחתי, הנה הב"ח סי' י"א וי"ד הרבה להקשות על הרמב"ם מנ"ל דעשי' שלא לשמה כשירה מדאצטריך למעט נכרי הא איכא אופן דע"י נכרי כשר משום לשמה כגון שישראל עע"ג ואצטריך קרא למעט נכרי עיי' בו, ודבריו נפלאו הלא הרמב"ם ס"ל דל"מ עע"ג בשום אופן דאמרי' אדעתא דנפשי' קעביד והרא"ש ודעימי' דס"ל דמהני עע"ג ס"ל באמת דבעי עשיי' לשמה, ובמח"כ גם ריח קושי' אין כאן על הרמב"ם אדרבא מובן היטב ונתבאר הא דלא הוקשה לרא"ש ור"פ דס"ל דבעי עשיי' לשמה מה דאצטריך קרא למעט נכרי והוא משום דס"ל דמהני עע"ג, ואומר לפ"ז לסמוך על הרמב"ם דל"ב עשיי' לשמה מה דנפקא מדאצטריך קרא למעט נכרי וזה אם נקטי' דל"מ עע"ג בנכרי ואם כן ציצית אלו שנטוו ע"י נכרי וישראל עע"ג פסולים משום הטו' ואם נסמוך על הרא"ש דמהני עע"ג בעי עשיי' לשמה ופסולים משום העשיי' ומ"ש המחבר בסי' י"ד דבדיעבד יש לסמוך על הרמב"ם היינו בשנטוו ע"י ישראל לשמה כנלפע"ד ברור לדינא:
מה דקשי' לך על הר"ן גיטין שכ' דללישנא דס"ל לרב מועשו להם מרבינן נכרי ע"כ דס"ל לרב דל"ב עשיי' לשמה ולאידך לישנא דממעטי' נכרי ס"ל דבעי לשמה ועפ"ז מיישב הסוגי' דמנחות ודסוכה והוקש' לך גם ללישנא דממעט נכרי מבני ישראל איך אפשר דס"ל דבעי לשמה מדאצטריך למעט נכרי ש"מ דס"ל דל"ב לשמה ומ"ש רש"י סוכה דקושי' הש"ס גם לרב וכן ס"ל לתוס' מנחות צ"ל או דס"ל סתמא לשמה בציצית או דמהני עע"ג אבל הר"ן דכ' דאם בעי לשמה א"א שיוכשר עי"כ גם להך לישנא דממעט נכרי מוכרח דל"ל דבעי לשמה, אלו דבריך בהוספת דברים משלי קושי' זו צריכה עיונא רבה ליישבה וגם אני עמדתי ע"ז בלימוד הישיבה ולא מצאתי מענה רק ע"פ דוחק דלהך לישנא דממעט נכרי י"ל דמשו"ה ממועט נכרי משום דבעי לשמה ומינה ילפי' דל"ל לרב לך לשמה דע"כ צ"ל כן ללישנא דמרבה נכרי ודוחק, אביך טרוד מאוד בעסקים רבים, דברי' הנוגעי' לרבבות ולאלפים ולא אלמן ישראל מיראי ה' וחושבי שמו חשובים וספונים, אשר בלב אחד אל ה' ותורתו פונים מברכך בכל מיני ברכות אשר בלבי צפונים. פה פעסט כאור בוקר ליום ד' לס' וזאת הברכה אשר תשמעון תר"ל לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל