אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה א

שלומים מרובים, כטל וכרביבים, לכבוד י"נ ה"ה הרב הג' המאוה"ג זקן שקנה חכמה מלא וגדוש צדיק תמים, מתנהג בחסידות כש"ת מו"ה יוסף גרינוואלד נ"י אבדק"ק טשעטשאוויטץ יע"א:

ני"ה קבלתי ונפשו היפה איותה לדעת דעתי העני' בעשיית ציצית אם צריך לבדוק קטן שהגיע ליג"ש אם הביא שערות כמ"ש המג"א רס"י ל"ט לענין כתיבת תפילין, וכמדומה לו שאין העולם נזהרים בזה. והנני לעשות רצון צדיק לחוות לו מה עמדי בזה. הנה הא דקטן פסול לעשות ציצית לא נמצא לא' מן הראשונים רק דנשים פסולות לעשיית ציצית מצינו פלוגתת הראשונים, ולמד המג"א מזה סי' י"ד ס"ק ג' דה"ה קטן, ולכאורה פשוט הוא כמו דקטן פסול לכתיבת סתו"מ כן פסול לעשות ציצית להסוברים דילפי' זה מזה, אלא דלא נמצא לא' מן הראשונים שיאמר דבר זה דקטן פסול לעשות ציצית משמע דכשר וקשה מ"ש מכתיבת סתו"מ דפסול כמו נשים ומ"ש ציצית וצ"ע. ואחר העיון נ"ל לחלק מכמה טעמים בין קטן לאשה:

הנה התוס' ויתר הראשונים הקשו על הר"ת מש"ס מנחות דיליף רב דנכרי פסול מדכתיב דבר אל בני ישראל ומדאצטריך קרא למעט נכרי ש"מ דאשה כשירה, והקשה עוד מסוכת גנב"ך דכשירה וע"כ דלא ילפי' מוקשרתם וכתבתם למק"א, ולפע"ד נ' ליישב קושיו' אלו על ר"ת בחדא מחתא, בשאומר דוודאי אין למילף מוקשרתם וכתבתם רק בדומה לו, רצוני דוקא בכתיבה דס"ת ת"ומ דבעי לשמה והיא אתחלתא דמצוה שהקפידה בה תורה דבעי לשמה בזה גילה לנו ע"י הקישא דוקשרתם וכתבתם דכל שאינו מחוייב במצוה או שאינו מקיימה אינו ראוי' לכתיבה לשמה ליחד דבר זה לשם מצוה אבל מעשה דלא בעי לשמה כמו עיבוד עורות למ"ד דא"צ לשמה וכדומה גם בסת"ם נשים כשירות וה"ה נכרי דמעשה זה דאין בו קפידא לשמה ליכא קפידא שיעשנה דוקא בר קשירה והא"ש דל"ק מסוכ' גנב"ך דלא בעי עשיי' לשמה שאשה ונכרי כשרים לעשייתה דמעשה קוף בעלמא קעבדו, וי"ל ג"כ הקושי' מדאצטריך רב קרא למעט נכרי י"ל דר"ת ס"ל כשיטת רמב"ן במלחמות סוכה ט' ויתר ראשונים דרב ס"ל דלא בעי עשיית ציצית לשמה, וכיון דל"ב לשמה אשה כשירה לעשותה וגם נכרי לולי דממעטי' תורה מבני ישראל, ולהלכתא ס"ל לר"ת כשמואל דבעי עשיית ציצית לשמה, שפיר כ' דאשה פסולה וכ"ש נכרי ולא דרשי' בני ישראל ולא נכרי כמו לאידך לישנא דרב דמרבה נכרי מועשו להם ולא דרש בני ישראל ולא נכרי, כן לדידן דבעי עשיי' לשמה דלא דרשי' בני ישראל ולא נכרי ומיושבים ב' קושיו' התוס' על ר"ת, ונ"ל דתוס' לשיטתו בגיטין הקשה שפיר דכ' שם הא דקאמר ש"ס מ"ד יגנוז משום הקישא ול"א דאתי' כרשב"ג דבעי כתיבה לשמה דאין מפורש ברשב"ג דבעי כתיבה לשמה ועיי' מהרש"א שם וכיון דלא רצה ש"ס לומר טעמא דיגנוז משום דבעי כתיבה לשמה ואמר משום דליתא בקשירה ליתא בכתיבה ש"מ דגם אם ל"ב לשמה מ"מ כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה, והקשה שפיר דא"כ קשה על ר"ת מסוכת גנב"ך וגם מדרב:

ולקיים דברינו ביישוב בשיט' ר"ת נ"ל דבאמת מ"ש תוס' דמש"ה לא אמר טעמא דמ"ד יגנוז משום לשמה דאינו מפורש ברשב"ג קשה הא אין לך מפורש מזה דס"ל דבעי עיבוד לשמה כ"ש דבעי כתיבה לשמה, גם קשה למה לא הקשה טפי על רשב"ג מעיבוד על עיבוד דמפורש קאמר דבעי לשמה ועיי' מהרש"א ומהרמ"ל דצ"ל דמעשה שהי' שכתבו על גויל מעובד לשמה וזה דוחק ורחוק ואינו במשמעות, וליישב הא דלא הקשה על עיבוד לרשב"ג נ"ל עפמ"ש רמב"ן במלחמות בסוכה ט' דעיבוד עור לכתוב עליו הו"ל רק כהכנה דהעור תשמיש לכתב שעליו עיי"ש ולדבריו בית של תפילין דכ' תוס' מנחות דקדושה עצמה היא דשי"ן הלכה למשה מסיני ודאי יותר צריך בית של תפילין עיבוד לשמה מעור דכותבין עליה שאינה אלא הכנה ותשמיש לכתב, וא"ש דלא מקשה עיבוד על עיבוד די"ל דנהי דבעי עיבוד לשמה לבית של תפילין אבל גוילין לכתוב עליו ס"ת ל"ב לשמה, ולכן הקשה טפי מעיבוד לכתיבה דהא כתיבה ודאי דומי' לעיבוד בית של תפילין וא"ש נכון:

ואומר אני ע"פ קושי' תוס' שם דמקשה מעיבוד על כתיבה דלמא שאני כתיב' ס"ת דסתמא לשמה משא"כ עיבוד בוודאי לאו סתמא לשמה, וצ"ל דש"ס ס"ל דגם בכתיבה לאו סתמא לשמה דאפשר דכותב ללמוד ממנו וכ"ש נכרי הכותב, וי"ל היכא שהגויל מעובד לשם ס"ת ל"מ ישראל הכותב למ"ד הזמנה מלתא היא ואסור לשנות ולהוריד מקדושתו דסתמא לשמה קיימא דהא אסור לכתוב רק ס"ת ואפי' כשכותב נכרי מאחר שהוכנו והותקנו העורו' לס"ת סתמא דכתיב' לשמה ועי' כעין זה בטורי אבן ר"ה כ"ח לענין פסח שכבר הוכן והוקדש סתמא דאכילתו לשם מצוה קיימא, והא"ש הא דלא מפרש טעמא דמ"ד יגנוז דאתי' כרשב"ג דבעי כתיבה לשמה מכ"ש דעיבוד די"ל שאני עיבוד דסתמא לאו לשמה ומקשה לרשב"ג מעיבוד לכתיבה דמעשה דנכרי שהי' כותב ולא ידענו שהיו עורות מעובדים לשמה גם כתיבה לאו סתמא לשמה, אבל בברייתא זו דקתני נכרי שכ' ס"ת דפסולו משום שכתב, משמע דלולי הכתיבה לא הי' פסול וכגון שידענו שהי' מעובד לשמה וכמ"ש מהרש"א וס"ל דכה"ג סתמא לשמה קיימא ועכ"פ י"ל כן ולא דמי' לדרשב"ג דפשיטא לן דכתיבה פסולה משום לשמה לכן מפרש טעמא משום דאינו בקשירה, ואפשר יש להעמיס כן בכוונת התוס' כיון שאינו מפורש היינו דבעי לשמה מפורש כשהעור מעובד לשמה:

והנה לאמת גם כשהעור מעובד לשמה מ"מ צריך לפרש דכותב לשמה כמבואר, ותוס' מנחות מ"ב ע"א מביא ראי' דצריך לפרש מש"ס גיטין פ' הנזקין דאמר אזכרות לא כתבתי לשמן היינו שלא התכוין לכתוב לשמה, והא ע"כ שהיו העורות מעובד לשמה דהא לא פסל לי' אלא משום דלא כ' האזכרות לשמן ש"מ דבעי לפרש לשמה ולכהפ"ח האזכרו' שבו, ומ"מ כ' תוס' שפיר דל"א יגנח משום דרשב"ג דזה לא מוכח מרשב"ג דס"ל דכשהעורות מעובדים לשמה דצריך לפרש לשמה וזה לא נלמוד מדמצריך עיבוד לשמה וכיון דאין מוכח מדרשב"ג לא אמר רשב"ג היא, אבל לאמת מוכח מדרב אמי לקמן דגם כה"ג בעי לשמה דסתמא לאו לשמה דאפשר שכותב כדי ללמוד בו:

ומצאתי מקום יישוב בזה לקושי' תוס' מנחות שם מדקאמר רב המנונא וכו' ס"ת תו"מ שכתבו נכרי פסולים משום הקישא דוקשרתם תיפוק לי' דפסול משום שאינו כותב לשמה ואין לומר דסתמא לשמה דהא מוכח מפ' הנזקין דסתמא לאו לשמה ונדחק, ומהתימא על פ"י בגיטין שנעלמו ממנו לפי שעה דברי תוס' מנחות ועמד מדנפשי' בקושי' זו, ולמ"ש י"ל ודאי ס"ת סתמא לאו לשמה הגם שכותב על עורות המעובדים לשמה, ודוקא ס"ת שאפשר שכותב ללמוד, אבל פרשיות תו"מ אין דרך לכתוב רק לקיים מצות תפילין ומזוזה, וכ"כ ב"י או"ח סי' ל"ט מה"ט נמצא ביד נכרי לכ"ע תלינן דישראל כתבם דאין דרך לכתוב להתלמד מתוכם, והא"ש הא דאמר ס"ת תו"מ שכתבן נכרי פסולין משום דליתא בקשירה, משום תו"מ נקיט כן דסתמן לשמה קיימא, וס"ת פסול ג"כ משום לשמה, ונקיט טעמא דכולל גם תו"מ כנ"ל נכון ועיי':

ע"פ דברים הדברים האלו יתכנו דברינו ביישוב שיטת הר"ת דכל דל"ב לשמה ליכא קפידא במעשה זה מי הוא העושה והכל כשרים לה ושאני ס"ת תו"מ משום דבעי כתיבה לשמה כמ"ש, ומאן דאמר יגנוז משום דליתא בקשירה משום דס"ל דבעי לשמה אלא דבתו"מ ולס"ד גם בס"ת סתמא לשמה קיימא והוי כמפרש שכותב לשמה וכיון דבעי לשמה יש קפידא מי יעשנה אבל בסוכה דל"ב לשמה וכן לרב דל"ב עשיי' ציצית לשמה לא ילפי' מיני' דוקשרתם וכתבתם:

עוד בדרך קצרה גם אם ננקוט כד מפרש ברייתא דיגנוז משום וקשרתם וכתבתם ולא רצה לומר משום לשמה דלא פשיטא לי' הא דרשב"ג דבעי לשמה כלל ומוכח מהקישא דיש קפידא שלא יכתוב רק מאן דאיתא בוקשרתם הגם דל"ב לשמה כ"ז עד דלא ידע דבעי לשמה צ"ל הכי מהקישא, ולאמת דפסקינן דבעי כתיבה לשמה לא מוכח מהקישא רק במילתא דבעי לשמה לאפוקי סוכת גנב"ך ועשיי' ציצית לרב דל"ב עשיי' לשמה ועיי'. והנה כנים דברינו וצדקו מסברא ליישב דל"ק ממ"ש ר"ת דאשה לא תעשה ציצית דלהלכתא דבעי עשיי' ציצית לשמה דמיא לוקשרתם וכתבתם, אבל מ"ש ר"ת דלא תאגד לולב לא א"ש חוץ אם נאמר דס"ל דבעי אגד לשמה, ובאמת בכמה ראשונים המביאים שיטת ר"ת אינם מביאים על שמו רק שלא תעשה ציצית, וכן רמ"א אין מביאו רק בהלכ' ציצית, אמנם המג"א כ"כ בס' תרמ"ט ובסי' י"ד דכן לכל דבר אשה פסולה ולפמ"ש דוקא לעשות ציצית דבעי כתיב' לשמה ולא בד"א ולמ"ש תוס' משמו ה"ה דלא תאגד לולב אפשר לכתחילה ומדרבנן, אלא בציצית מביאים בשם ר"ת דפסל ציצית שעשאם אשה עי' ב"י סי' י"ד י"ל דוקא ציצית אבל בלולב וכדומה רק לכתחילה מדרבנן אטו ציצית וס"ת תו"מ דפסולות לכתוב ולעשות מדאורייתא כנלפע"ד ועיי':

והנה בהגה"מ בשם מהר"מ ומובא בב"י וז"ל ציצית שעשאה נכרי פסול מכאן פסק רבינו יודא וב"י דנש' יכולים לעשות ציצית שאינו ממעט אלא גוי אבל בשם מהר"מ מצאתי דאין להם לעשות ציצית דכתיב בני ישראל ועשו להם ציצית וכו' והנה מביא תחלה מדיוקא דממעט נכרי אבל נשים יכולות לעשות, ומביא שיטת מהר"מ דממעטי' נשים מבני ישראל ועשו להם והיינו בני ולא בנות וקשה הא רב לא אמר אלא דממעטי' נכרים ולמה לא הקשה הג"מיי על מהר"מ וצ"ע:

ונ"ל הנה המג"א הקשה למה לא ממעטי' נשים מב"י ולא בנות ישראל כדדרשי' בקדושין ובמנחות, וכ' האלי' רבה דלחד לישנא במנחות דרש רב מועשו להם דנכרי כשר מדכתיב ועשו להם יעשו להם אחרים, ולישנא דממעט נכרי מבני ישראל ועשו להם מיותר לרבות נשים עיי' בו, ודבריו תמוהים הא צריך להם ולך חד למעט גזול וחד דבעי לשמה וכבר תפס עליו בברכי יוסף ומ"ש הב"י דחוק ורחוק דמחדש דרש חדש מדילי', אבל הועילו לנו דברי האלי' רבה ליישב שיטת מהר"מ דהא דממעט רב רק נכרי משום דרב לא ס"ל דבעי לשמה כמ"ש רמב"ן במלחמות סוכה ט' דס"ל לרב ע"כ כן ל"ב לישנא דגם ללישנא דממעט נכרי ע"כ ס"ל דל"צ לשמה דנכרי אינו עושה לשמה ואייתר לרב ועשו להם לרבות נשים ולכן לא ממעט מבני ישראל רק נכרי, אבל להלכתא דקיי"ל כשמואל דבעי לשמה לא אייתר ועשו להם לרבות נשים ממעטי' מב"י גם נשים כמו בכ"מ ב"י ולא בנות ישראל כנ"ל:

עוד י"ל כעין זה דכל דאפשר להצריך קרא למעט נכרי לא ממעטי' נשים, ודמנחות וקדושין שאני דקרא מיותר ורב דממעט נכרי לא ממעט נשים, והיינו רב דל"ל דבעי לשמה בציצית וה"א נכרי ג"כ כשר צריך בני ישראל למעט נכרי ולא ממעטי' נשים, אבל להלכתא דבעי עשיי' לשמה ל"צ קרא למעט נכרי דלאו בר לשמה הוא, אייתר בני ישראל למעט נשים, ורבינו יודא ור"י אמרו דוקא נכרי ולא אשה מדממעט רב רק נכרי או כמ"ש רמב"ם דלא בעי עשיי' לשמה וכ' הכ"מ וב"י דנפקא לי' לרמב"ם מדבעי למעט נכרי דלאו בר לשמה הוא ש"מ דלא בעי עשיי' לשמה רק טויי' וכתבו שפיר להלכתא דוקא נכרי ממועט ולא אשה דלא אייתר קרא למעט אשה, או דס"ל אע"ג דבעי עשיי' לשמה מ"מ צריך למעט נכרי דה"א סתמא לשמה, או דה"א לרבות נכרי מועשו להם כ"כ תוס' מנחות, ומהר"מ ס"ל דלהלכת' עשיי' וטויי' בעי לשמה וא"צ למעט נכרי ומיותר בני ישראל למעט נשים וא"ש נכון ועיי':

והנה לשיטת ר"ת דנשים פסולות לעשות ציצית משום דליתנייהו במצות ציצית פשוט דה"ה קטן כמו דפסול לס"ת ותו"מ כמ"ש המג"א, ולשיטת מהר"מ דנשים ממועטי' מבני ישראל ולא בנות דוקא נשים אבל קטן אינו ממועט וכ"כ האלי' רבה והוא פשוט, אלא דצל"ע על הג"מיי דבתר דמביא שיטת מהר"מ כ' וכן בתוספ' פסק ר"ת דכל מצוה שאין הנשים מחוייבות בהן כגון לולב וציצית אין הנשים עושו' לנו מדאמרי' פ' השולח כל שישנו בכתיבה וכו' משמע דדין של מהר"ם ושל ר"ת שוה, והא לר"מ קטן כשר בעשיי' ולר"ת קטן ג"כ פסול וצ"ע:

ואחר התבוננות ושים לב עלה במחשבה לפני דבאמת לא מצינו לא' שכ' בשם ר"ת דקטן פסול וכולם מביאים רק דנשים פסולות לעשות ציצית, ונ"ל דהנה בתוס' גיטין כ"ב ע"ב הקשה ל"ל לומר בחש"וק דפסולי' משום דלאו בני דיעה נינהו תיפוק לי' דלאו בני כריתות נינהו וכ' דבקטן י"ל שיהי' ב"כ כשיגדל וחו"ש לכשישתפו אלא דמנכרי קשה, וצריך להבין הא מוקשרתם וכתבתם ממעטי' קטן אע"ג דאתי' לכלל קשירה כשיגדל, ומ"ש לענין גט דמקרי ב"כ משום דכשיגדל יהי' ב"כ וצ"ע ונ"ל דמה דממעטי' מהקישא דוקשרתם וכתבתם דקאי קרא במי שמניח תפילין מחמת חיובו הוא בוכתבתם אבל מי שאינו מניח אע"ג שיבוא לכלל חיוב מ"מ ממעטי' מהקישא, אבל לענין ב"כ לאו מקרא נפקא לתוס' אלא מסברא דכמו דמי שאינו ב"כ פסול לשליחות הה"נ לכתיבה כן הי' ס"ל לתוס' תחלה ולבסוף הדר מזה לגמרי דל"ב ב"כ לכתיבת הגט דל"ב שליחות ותחלה דס"ל לתוס' מסברא דכל שאינו בכריתות א"י לכתוב כ' די"ל דכל שיבוא לידי כריתות, קטן לכשיגדל וחו"ס לכשישתפו מסברא מיקרו ב"כ וכיון דליכא קרא דממעט את מי שאינו ב"כ סגי מצד הסברא בשאפשר שיבוא לידי כריתות כנ"ל:

אמנם עיי' רש"י גיטין ד' ט' ע"ב שכ' דנכרי פסול דלאו ב"כ וכ' פי' שם ובדף כ"ב דלרש"י צ"ל דחש"וק לא מפסלו משו"ה כיון שאפשר שיבואו לידי כך, ורש"י כ' שם דמקרא ילפי' וכתב ונתן כל מי שהוא בונתן הוא בוכתב, וא"כ ודאי קשה מ"ש מסתו"מ דקטן ממועט מוקשרתם וכתבתם אע"ג שיבוא לחיוב וקשרתם לכשיגדל וצ"ע:

ונ"ל דיש לחלק בין הדרש דוקשרתם וכתבתם ובין וכתב ונתן, דהתם כתיב תחילה וקשרתם מי שהוא בר קשירה שמחוייב ועושה והדר כתיב וכתבתם דרשי' מי שהוא קושר והוא עכשיו ב"ח מצוה, הוא בוכתבתם, אבל גבי גט כתיב וכתב, והדר כתיב ונתן דרשי' מי שהוא בונתן כותב ואפי' קטן כותב משום דיבוא לכלל ונתן אחר שכתב ויש בכחו לכתוב עתה ואפשר שיתקיים בו ונתן אח"כ ולא ממועט רק נכרי שלא יבוא לכלל ונתן מעולם כנ"ל והבן:

ואומר מעתה גם לשיטת ר"ת קטן כשר לעשות ציצית דהא בציצית לא כתיב קרא כמ"ש תוס' דוקא בסתו"מ גלי קרא מהקישא, אבל בציצית ליכא הקישא, ור"ת ס"ל מסברא דאשה פסולה לעשות ציצית כיון דמצינו שפסלה תורה לסת"ומ, אבל לא ילפי' רק מה דאיתא מסברא והיינו אשה דלא תבוא לידי חיוב לעולם, אבל קטן דיבוא לכלל חיוב ליכא סברא, רק דבסתו"מ א"א לנו למיזל בתר סברתינו וממעטי' הכל וקשרתם קאי על מי שהוא עכשיו ב"ח ועושה מצות קשירה אבל בציצית וכדומה לא ילפי' במה מצינו רק מה דאיתא מסברא, ועיי' כעין זה בר"ן שבועות פ' שבועות שתים בתרא דלולי סבר' דחזי לאצטרופי לא הוי ילפי' במה מצינו מחלב לכל איסורים דח"ש אסור ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר מיהא איכא:

ולולי דמסתפינא הי' נ"ל לומר דטעמא שלר"ת ג"כ דממעטי' מבני ישראל ולא בנות ישראל אלא דלולי דמצינו כעין זה דפסלה תורה את מי שאין מחוייב בדבר לא היינו ממעטי' מבני ישראל ולא בנות, ולכן לא ממעט רב נשים דס"ל דליכא סברא למעט נשים וכבר כתבנו לעיל ביישוב קושי' תוס' על ר"ת מרב דלדידי' דס"ל דל"ב עשיי' לשמה וליכא סברא למעט נשים ולא דמי' לוקשרתם וכתבתם דבעי כתיבה לשמה ולדידן דס"ל דבעי לשמה בציצית איכא סברא דנשי' פסולות הגם דבציצית לא כתיב קרא כמו בסתו"מ, מ"מ כיון דכבר מצאנו דפסלה תורה נשים כיון דאינן במצוה זו ממעטי' נשים גם גבי ציצית מבני ישראל ולא בנות ישראל וא"כ קטן כשר דבכלל בני ישראל הוא דשאני אשה דלא תבוא לכלל חיוב לעולם משא"כ קטן לא מיעטה תורה ואדרב' בכלל בני ישראל הוא כנ"ל, והא"ש דעירב הגה"מ שיטת הר"מ ושיטת ר"ת דליכא נ"מ לדינא לענין קטן, וגם בגוף הדרש בני ישראל ולא בנות מודה ר"ת, אלא דר"ת מביא סייעתא ודמיון ומילתא בטעמא דממעטי' נשים מב"י משום דכבר מצינו כן בסתו"מ כל דליתא בקשירה וכו' כנלפע"ד נכון וא' מב' דרכים יתכנו ואינם רחוקים ממרכז האמת בשיטת הר"ת ומוכרחי' מדלא נמצא לו לר"ת שאמר דקטן פסול וכן משמע מהגה"מ כמ"ש, ולדרך השני צ"ל הא דכ' ר"ת דאשה לא אוגדת לולב הוא מדרבנן ולכתחלה, משום לתא דציצית ועיי':

ועוד בה שלישי' והיתה לבאר לחלק בין וקשרתם וכתבתם דממעטי' קטן ובין ציצית דלא אמרי' דקטן דלאו בר חיוב מצות ציצית פסיל לעשות. ואקדים הש"ך יו"ד סי' א' ס"ק כ"ד מביא בשם הלבוש דקטן פסול לשחיטה משום שאינו מצווה בזביחה כמו נכרי דפסול משו"ה והש"ך דחה דקטן מצווה שאסור לו לאכול בלא זביחה ועיי' תב"וש בשם מהרי"ל דחו"ש מוזהרי' עליהם דאל"כ למה שחיטתן כשירה, נראה דס"ל דקטן וחו"ש כשרים משום דמוזהרים עליהם והיינו שלא לספות להם בידים, והי' כ"ז בהעלמת עין מן הנוב"י תנינא חאו"ח סי' א', אלא דבאמת כ"ז דוחק שיהי' משו"ה ב"ז משום דמצווה להפרישו וכ' התה"ד כדי שלא להרגילו כשיגדל, ואין זה אסורא דקטן והארכתי במק"א, והעלתי דאיכא קטן בוזבחת כיון שאם יגדל יהי' באיסור עשה דוזבחת כמ"ש תוס' גיטין כ"ב ועיין גיטין פ"ה דאתי' לכלל הו', אלא דקשה מדממעטי' קטן לכתיבת ס"ת מוקשרתם ול"א דאתי' לכלל כשיגדל, ונ"ל לומר מילתא דמסתבר דכל דמעשה זה שהוא עושה יש בו גם לעצמו תועלת לאח"ז כמו זביחה ניהי דעכשיו מותר לו לאכול בלא זביחה, מ"מ אם ישחטנה עתה כדינה מתירה לו לעצמו לכשיגדל דאלו היה נוחר אותה היתה אסורה לו בגדלותו ומעשה הזביחה שעושה עתה מכשרת לו הבהמה לכשיגדל מיקרי איכא בזביחה, הגם שעכשיו א"צ לזביחה זו, אבל גבי וקשרתם ל"א כיון דאתי' לכלל קשירה לכשיגדל יחשב גם עתה בר קשירה, דאין בקשירה של עכשיו שום תועלת אפי' לאח"ז כשיגדל ויהי' ב"ח דכל יום מצוה בפ"ע הוא לקשור ולהניח תפילין ומעשה הקשירה שעושה עכשיו הוא לריק ולהכי שפיר ממועט מכתיבה וכן חו"ש כשרין לשחיטה משום דאתי' לחיוב כשישתפו ואזי תהי' מעשה הזביחה של עכשיו לתועלת לו שלא יעבור על איסור נבילה כשיאכל אז כנ"ל והיא סברא נכונה וישרה זכה וברורה:

ואומר אני לשיטת ר"ת דקטן כשר בעשיי' ציצית דיבוא לכלל חיוב כשיגדל ויהי' אסור לו ללבוש טלית זה בלי ציצית שלא יעבור בעשה ויש בעשיי' זו תועלת להצילו מאיסור לעבור בעשה בלבישת הטלית הזה הגם שאינו מחוייב עכשיו מ"מ איתא במצוה זו שעושה עכשיו לכשיגדל, ולא דמי לוקשרתם וכתבתם דניהי דע"י הכתיבה של עכשיו יהיו לו תפילין מזומנים כדי לקיים המצוה לאח"ז לכשיתחייב במצוה מ"מ הא גם אזי לא יהי' החיוב עליו להניח תפילין אילו ואין כתיבת התפילין של עכשיו מביאו לידי חיוב או לידי הצלת איסור, משא"כ בעשיית טלית והטלת הציצית, לכשיגדל יהי' חיוב עליו שלא ללבוש טלית זה בלי ציצית, וע"י עשיית הציצית של עכשיו הוא יוצא ידי חיובו וניצול מאיסור לכשיגדל כנ"ל נכון ואחרון שכתבנו חביב בעזה"י:

תבנא לדינא לפענ"ד קטן כשר לעשות ציצית וכ"ש לאגוד לולב דגם באשה לא אמר ר"ת דפסול אלא לכתחלה לא תעשה כמ"ש, מ"מ יש להחמיר לכתחילה שלא לעשות ציצית ע"י קטן הואיל שכבר הורה זקן המג"א ואלי' רבה דלר"ת קטן כמו אשה דפסולה לעשות ציצית, וגם אפשר לומר שלא יעשם קטן משום חשש דיטעו להכשירו גם לכתיבת סתו"מ, ויש מקום לטעות כיון דאשה פסולה לסת"מ ופסולה נמי בעשיי' ציצית, קרוב לטעות מדכשר קטן לעשיי' ציצית אע"ג דאשה פסולה, כמו כן כשר בכתיבת סת"מ ועיי' כעין זה בר"ן ביצה גבי ספק מוכן, ובע"ז לענין סתם יינם שאסור בהנאה, כ"ז לכתחלה אבל בדיעבד בוודאי כשר וכולי האי ליכא למגזר שאם נכשיר בקטן בדיעבד יכשירו כתיבתו גם בסתו"מ בדיעבד, או דיאמרו כמו דקטן העושה ציצית כשר בדיעבד כן כשנשים עושות כשר בדיעבד כיון דלכתחלה קטן אין עושה וכן אשה שוב לא שכיח דיעבד דקטן בציצית, וכן כתיבה בדיעבד דסת"מ וגם ל"ש שיעשו נשים ציצית כדי לגזור דיעבד דקטן בציצית משום דיעבד דסתו"מ ודיעבד דאשה בציצית, ועיי' כזה ברא"ש שלהי ע"ז דגזור אב"י אטו ב"י דתבשיל מ"מ מותר כיון דאסור לבשל לכתחלה שוב לא שכיח דיעבד דאב"י לאסור התבשיל בדיעבד משום אב"י עיי"ש והה"נ י"ל כאן וכ"ש הוא דלא שכיח מב' צדדים, וכיון שאינו רק לכתחילה אפי' לשיטת ר"ת בוודאי אין לחוש כשהגיע לי"ג שמא לא הביא סימני' דסמכי' על חזקה דרבא, ואפי' נימא דגם בדרבנן ל"ס על חזקה דרבא דכאן ליכא רק לכתחלה, ועיי' מג"א סי' נ"ג:

והנני מוסיף והולך גם לפי שיטת מג"א דלר"ת קטן פסול כמו נשים, הא הב"י כ' כיון דרוב פוסקים ס"ל דכשרות הכי נקטי' ובד"מ כ' דלא ראה נשים עושות ציצית וכ' בהג"ה דלכתחלה לא יעשו וציין על ר"ת והגה"מ דמביא שיטת הר"מ ולטעמא דר"מ בוודאי קטן כשר דלא ממעטי' רק בנות ישראל ולא קטן כמ"ש, וי"ל דלא חיי' הרמ"א לשיטת ר"ת לחוד רק בצירוף שיטת הר"מ וכ"ז בנשים אבל קטן דכשר לר"מ ור"ת יחידאי הוא לא חיישי' לי':

והגם דלא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דקטן יעשה ציצית לכתחלה, מ"מ בטח לבי דכשהגיע לי"ג שנים דא"צ לבודקו אם הביא ב' שערות דסמכי' דהביא, כנלפע"ד להלכה ולמעשה בעזרת אומר ועושה הכ"ד אוה"נ דש"ת. פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק פ' ויחי תרכ"ח לפ"ק. הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה