אור ברסלב

כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קג

תשובה קב

שיל"ת פ"ב נגהי ליום ה' פ' בשלח תצדי"ק לפ"ק ה' ישפות את שלום מעלת כבוד י"נ הה"ג המאוה"ג מעוז ומגדול חריף ובקי צדיק תמים כש"ת מו"ה שמואל נ"י אבדק"ק באלקן והגליל יע"א.

זה ימים אשר הגיע לידי מע"י אצבעותיו מגלה עפה מזה ומזה היא כתובה, והי' מן הראוי להשיב לכבודו מיד, אבל לא נתנני טרדותי אשר רבו מאוד מספר להשיב מיד ואח"כ יצא הדבר מלבי עד סוף השבוע זאת בא אגרתו לידי בתוך המון מכתבים פניתי מעט לשום עיון על דבריו דברים הנוגעים לדינא ואשיב מפני הכבוד כיד ה' הטובה עלי.

הנה מעלת כבודו נ"י שמני ליועץ נאמן בנידון א' שבא איש א' שנשא אשה וכבר יצא עליו קלא דלא פסק שהוא איש בליעל על שמחלל שבתות בפרהסי' ואשתו טוענת עליו שכופה אותה לשמש בימי נידותה וכבר כפה אותה ע"ז והיא במקום שאין מושיע בכפר שאין יהודים דרים שמה, ונפשה בשאלתה לכוף לבעלה שיוציא אותה בג"פ אם מותר לכוף עפ"י דתה"ק.

והנה פר"מ האריך הרחיב הדיבור ובנה יסודו על תשובת הרדב"ז ח"ג סי' ת"ז שדן על נידון זה בעצמו ממש שאין לכופו מטעם דר"ה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה דמנא לן באופן שהיא משווי' לי' רשע ששמשה נדה לא מצינו שבאופן זה האמינה ר"ה וכתב עוד טעם כי בזה"ז פרוץ מרובה על העומד אין לסמוך על חזקה זו, ומעלתו נ"י פלפל בדברי הרדב"ז אלו אם נמצא מי שחולק על סברותיו ויבואר לפנינו אי"ה, ותחלה אומר הצ"ע לכאורה על סברתו דנגד חזקת כשרות דילי' אינה נאמנת והיינו דסברה דאין אשה מעיזה לא אלים מחזקה אחרת המנגדת אותה, מאי יענה להא דנאמנת לומר גרשני בעלי בחזקה דאין אשה מעיזה והלא מנגדת איסור א"א שמוחזקת עד עתה ואפי' ברור לנו שהיא א"א ע"י עדים היא נאמנת, ובאמת כבר הרגיש המהרי"ק בשורש ק"ב בזה וכתב כי הא דשלא בפניו לא חיישי' כלל לדבריה הגם דליכא חזקה עכ"פ ספיקא הוא וכתב כי איכא חזקת א"א, אבל בפניו נאמנת דשיערו חכמים בחכמתם דחזקה זו אלים טובא וכמו חזקה דאין אדם פורע ת"ז דמוציאי' ממון וכדומה והאריך הרחיב הדיבור, ועכ"פ אנו רואי' כי חזקה דאינה מעיזה אלימא נגד חזקה, וא"כ בנידון דהרדב"ז דליכא חזקה א"א מנגד דלא אמרה גרשני בעלי רק רוצי' בכפיי' וא"כ מה מיגרע חזקת כשרות דילי' וצ"ע לכאורה, ולא ידעתי פתר רק עפימ"ש הפ"י בגיטין י"ז דטעמא דחזקת כשרות מטעם רוב ישראלים כשרים, וא"כ י"ל דכונת הרדב"ז דגם נגד חזקת א"א עדיף אינה מעיזה אבל להוציאה מחזקת כשרות ולומר שהוא מן המיעוט אינה נאמנות ורובא וחזקה רובא עדיף ומאן יימר דחזקה דאינה מעיזה אלימא נגד הרוב הגם דמצינו חזקות שעדיפי, מ"מ מנ"ל דזו עדיפא כ"כ כנ"ל.

ובאמת יש לעיין בכללא דפ"י הנ"ל דאם חזקת כשרות מטעם רוב כשרים א"כ כשנמצא פסול להפוסקים דבחזקה דאתי' מכח רובא לא אמרי' השתא הוא דיצא מן הרוב אלא חיישי' לו למפרע כמבואר בתוס' וראשונים בסוגי' דרוב גבי גבינות, א"כ בכל חזקת כשרות דגברא יהי' ג"כ כן הדין ומה יענו להא דפסקי' דע"ז לא נפסלו לכ"ע רק משעה שהגידו העדות ולא למפרע קודם שהגידו ויעיין פ' מרובה ע"ב פלוגתא דרבנן ור"י בעדים שהעידו על הטביחה ואח"כ על הגניבה אי תכ"ד כדיבור דמי, ולכ"ע לא אמרי' מדהשתא חשוד שמא הרשיע קודם ג"כ, ומבואר בח"מ סי' ל"ד ויעיין ש"ך י"ד סי' א' ובפר"ח וצ"ע, ואפשר די"ל דרוב זה עדיף משאר רובא דאפי' בנמצא שיצא מן הרוב אמרינן השתא הוא דיצא, ודוחק.

וראיתי אחרי רואי בתשובת בית אפרים חי"ד סי' א' שהשיג על פ"י הנ"ל ג"כ מטעמים אחרים דא"כ לר"מ דחייש למיעוטא איך נסמוך על עדים מחזקת כשרות דידהו, וגם הקשה מש"ס בכורות ל"ה ע"ב דמסיק לר"מ חומר דאמר ר"מ לחשדא לאחזיקונהו מי אמר וקשה בודאי לר"מ דחש למיעוטא איך נסמוך עכ"פ על חזקת כשרות כיון שכבר לפנינו שחשוד והרבה שם בראי' ומסקנתו כי חזקת כשרות מטעם חזקת הגוף כשנולד עד שנעשה בן י"ג שני' הוא בחזקת כשר ולא פעל עולה אף אם עשה כמה עבירות אבל אין מוזהר עליהם אינו בר עונשין ומוקמינן אותו אחזקה שמבוררת ועומדת מעת צאתו מבטן אמו אלו דבריו בקיצור ועיי"ש.

ומעתה אומר אני כי שניהם אמת דלפנינו סברת פ"י כי רוב איכא דרוב ישראלים כשרים שומרים דתם, וגם איכא בכל ישראל חזקת הגוף שכשר משנוצר וזה מקרי רוב וחזקה הגם ששניהם בענין א', ועיין ר"ן חולין שהקשה כן דמנא לש"ס להוכיח מפ"א דלמא משום שיש רוב בהמות כשרות וגם דגופא עיי"ש, וכן צ"ל בכוונת קושי' תוס' שם עיי"ש, ולפ"ז נ"ל דרדב"ז אמר סברתו דמנא לן דחזקה דאין אשה מעיזה פניה אלים נגד חזקת כשרות דאדם דהוא מטעם רוב וחזקה, אבל יודה הרדב"ז ג"כ באפשר דנגד חזקה לחוד או רוב לחוד אלימא הך חזקה, ומעתה אין ראי' מתשובת הרא"ש כלל מ"ג שפסק שמותר לכוף לגרש באם היא טוענת שאין לו גבורת אנשים, וחזי' שהיא נאמנת נגד הרוב דרוב יש להם גבורת אנשים וע"כ דהרא"ש פליג על הרדב"ז בזה אלו דברי מע"כ נ"י.

ולפמ"ש י"ל גם הרא"ש מודה באופן זה דנגד חזקת כשרות אינה נאמנת דרובא וחזקה איכא, והא דגבורת אנשים רק רוב הוא, כי לא ידענו בבירור שיש לו גבורת אנשים ומעולם לא היינו דנים עליו רק מטעם רוב דעלמא ואם נאמר דרוב זה טוב מאוד שכבר החלטנו והחזקנו אותו קודם לזה, עכ"פ לא עדיף כמו רובא וחזקה דאיירי בי' הרדב"ז באופן שאין ראי' לדעתי נגד הרדב"ז.

והנה ראיתי שמעכ"ת נ"י האריך קצת במ"ש אחרונים ובראשם הש"ש דגם דאין עד נאמן נגד חזקה מ"מ נאמן לברר המיעוט מן הרוב להביא דבר זה לנידון דידן שנאמין לה נגד הרוב ביותר משנאמין לה נגד חזקה, לדעתי אין מן המדומה כלל כי הם אמרו בע"א שהתורה האמינתו באיסורים רק ע"א אינו נאמן נגד חזקת איסור כ"כ לא האמינה לו תורה בתורת עד אבל לברר המיעוט נאמן וסברתם וטעמם של אחרונים נכון כי אינו מכחיש הראשונים כמו אם מעיד נגד החזקה, אבל בטענת איש ואשה וכדומה שאין אמירתם נכנס כלל בגדר העדות ובע"ד המה, רק יאמנו מטעם סבה ואומדנא דלא מעיזה וכדומה, בודאי יש סברא יותר דאם אלימא סברא זו לדחות חזקה אבל לא תדחה הרוב דרוב סברה יותר מחזקה דרובא וחזקה רובא עדיף הגם דרוב מכחיש החזקה ועכ"פ שווים המה כנ"ל פשוט.

ויש לעיין לסברת הרדב"ז הנ"ל א"כ בפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר והבעל עומד וצווח בפנינו שאשתו היא ורוצה להיות עמה כאיש ואשה למה נאמנת ג"כ כמבואר בש"ס ופוסקים נאמר שנעמידהו על חזקת כשרות שאם כבר גירשה וקדושי שני תופסין בה לא הי' עמה באיסור, ואיך תאומן נגד חזקת כשרות דידי' וצ"ל כי גם בדידה איכא חזקת כשרות דאיך תהי' עמו באיסור כל ימיה עם השני וחזי' שכבר פשטה ידה וקבלה קידושין ע"מ להיות עמו ואוקי חזקה נגד חזקה וסמכינו שפיר על חזקה דאין אשה מעיזה פניה כצ"ל.

ובזה מצאתי מקום לישב דברי הרבינו ירוחם המובא בב"י סי' י"ז שאם לא ירצה שני לגרשה מותרת לו כיון שאין הבעל מערער והב"י תמה דגם כשהבעל מערער נאמנת מטעם חזקה הנ"ל, ועיין ח"מ סי' הנ"ל שתמה גם על הב"י דמשמע דעכ"פ באינו מערער עדיף ונהפוך הוא, וכתב כי הרב"י קאי בשהתחילה היא ואז אינו מערער עדיף, ועדיין לא יצא ידי חובת ביאור דהא מסברא עכ"פ אלימא חזקה דאינה מעיזה כשהבעל עומד ומכחיש אותה והיא עומדת בדיבורה, ולפמ"ש י"ל בטעמא דרבינו ירוחם כשפשטה ידה וכבר וקבלה קידושין מאחר והבעל מערער אז אין להאמין לה דאית לי' חזקת כשרות ואינה נאמנת נגדו הגם דגם לדידה איכא חזקת כשרות מ"מ כיון שיש לו שני חזקות מסייעו חזקת א"א סובר דבזה לא האמינה ר"ה, והב"י חולק דגם במערער נאמנת וסובר דעכ"פ כ"ש באינו מערער דאין חזקת כשרות דידי' מנגד כנ"ל לפום רהיטא.

והנה מעכתנ"י נתקשה בדברי הרדב"ז ממה שכתבו האחרונים דלפמ"ש הרא"ש בפסקי' לנדרים דאיכא סברא טובא להא דר"ה מחזקה דלא תהי' באיסור כל ימיה לכאורה סברא זו איתא באומרת טמאה אני לך שנכוף אותו לגרש והוי גט מעושה שלא כדין והגט בטל ותהי' באיסור כל ימיה, וכתבו דל"ק כיון שמצות חכמים שיגרש אותה מספק שמא האמת אתה שוב הוי כפיי' כדינא ומסתמא ניחא לי', וא"כ בטוענת נגדו והוא טוען ברי נגדה ואנו כופין אותו מחזקה דר"ה מסייע לה חזקת כשרות דאם שקר ענתה בלתי ספק לא יאבה לגרשה בלב שלם כי יודע שאינו מחויב לגרש אותה וכי כן באופן שטוענת שמשמשה נדה והוא מכחש איכא חזקה דידה דלא תהי' באיסור כל ימיה ואוקי חזקה דידה דכשרות לבהדי דידי' והדר חזקה דר"ה אלו דברי מע"כ נ"י בקיצור, לפע"ד יש להשיב הרבה על זה דהרא"ש כתב דאפי' למשנה אחרונה דחששו לנתנה עיניה באחר ואם נאמר דזה מיגרע גם דאינה מעיזה שמשום שנתנה עיניה באחר מחזקת עצמה להעיז פנים נגד בעלה מ"מ איכא סברה עוד שלא תהי' באיסור כל ימיה והיינו נגד ריעותא דעיניה נתנה באחר, אבל באמת לא ברירא לן דתנשא לאחר באומרת גרשני בעלי דאולי באמת לא תעשה איסור רק רוצית להוציא עצמה מבעלה משנאתה אותו כדאיתא סברא זו בש"ס נדרים דמצער לה האי גברא ויעיי' ר"ן שם וא"כ אין לנו חזקת כשרות דידה המסייעו אלא דממ"נ אנו כופין להוציא אי נתנה עיניה באחר איכא סברה דר"ה דאינה מעיזה הגם בגירושין ל"ש שמבזית נפשה כמו בג"נ דמתני' שם דהיתה נאמנת מתחלה מ"מ משום חזקה דר"ה נאמנת ואפי' נגד חזקת א"א, מה תאמר שמא עיניה נתנה באחר א"כ איכא לצרף חזקת כשרות דידה וא"כ בנידון דהרדב"ז באשה שבאתה לפנינו וטענתה בפיה ששמשה נדה אין לנו מסייע חזקת כשרות דידה פן ואולי לא תרצה להנשא וחזקה דאין אשה מעיזה לחוד לא סגי נגד חזקת כשרות דידי' כנ"ל, ועוד נ"ל מסברה כיון דכללא בידינו דכל כמה דאנו יכולים להחזיק ולהעיד על חזקה דמעיקרא אנו מוקמינן ואמרינן דהשתא נתחדשה ריעותא וא"כ באופן זה שיש לפנינו לדון על שני חזקות דאחת בודאי איתרע או דידה או דידי' דאין אנו יודעים איזהו שאיתרע או זו או זו יש לנו לומר דידה איתרע מדידי' דאם נאמין לה יצא הוא מחזקתו מכבר וטעינו למפרע וחזקה דידה מכאן להבא איתרע ולו יהי' שהי' ריעותא לפנינו בחזקת הבעל היינו מחזיקים כל כמה דהי' אפשר כן נאמר שלא שום חזקה מכבר וע"כ דידה איתרע כן עלה ברעיוני ולא ברור אצלי כעת כי עומד נגדי א"כ בב' כיתי עדים המכחישים זא"ז דספק איכא הי' מינייהו כשרים כי כל כת אחת אית לה חזקת כשרות יהי' הדין באם אחת באה קודם כת אחרת המכחשת אותם יאמנו הראשונים שלא נצטרך לומר דאילו מכבר איתרעו וצ"ע כעת.

והנה האחרונים שהביא מעכתנ"י לא מצאת' ולא ידעתי מי המה אלו, ואם לדין יש תשובה לדעתי כי אין זה בגדר גט מעושה שלא כדין מאחר שב"ד מחויב לכוף אותו לגרש כי נאמני' דברי' אצלינו, וא"כ זה בכלל מצוה לשמוע דברי חכמים וגם נ"ל מאחר שאנו עושין כן וכופין לגרש ומתירים אותה עפ"י סברה דאינה מעיזה דמותרת לשוק ותילקח לאחר וא"כ גם לפי שיודע וטוען ששקר ענתה בו מ"מ מאחר שאומר רוצה אני ועומד ומגרש בכל לבו מגרש כיון שעכ"פ תינשא לאחר ומה לו להכשילה, וגם אם תנשא לאחר ותבעל לו אם אינה מגורשת ממנו שוב תהי' נטמאת תחתיו וצריך לגרשה אח"כ מדינא ואסור להשהותה ומיד מגרש אותה בלב שלם ויעיין תוס' זבחים ע"ב דלתירוץ א' אינו צריך לגרש ומותר לשהות כזו ואינו מוסכם לדינא ויעיי' נב"י תנינא סי' ל"ב, ובתשובת רדב"ז ח"ב חולק על דברי תוס' שם. ואף לדברי אחרונים שהביא מע"כ נ"י נ"ל ג"כ אין לסמוך על חזקה דהרא"ש רק כשאומרים לה כן שאם שקר ענתה דלא יועיל הגט שתקבל בכפיי' דודאי דין זה דגט מעושה לאו כ"ע יודעים ומכ"ש נשי דאיתתא לאו דינא גמירי ובכ"ש כי האי רוב ע"ה אינם יודעים, וא"כ שוב י"ל דאין לסמוך על חזקת כשרות דידה באופן זה דהרא"ש לא כתב רק דאינה מעיזה עם חזקה שלא תהי' באיסור כל ימי' מצרפי' יחד וסומכי' עליו, וזה דוקא כשאומרת גרשני שיודעת בודאי שאשה בלא גירושין לא תהי' מותר לאחר ומיד כשהתחילה להעיז הי' מסייע ג"כ חזקת כשרות אבל בנידון דידן בשעה שטוענת לכפותו לגרש ולא ידעה שיש אופן שיהי' הגט פסול שוב כשנאמר לה כן לא תחזור מדיבורה דכבר העיזה נגד בעלה, וי"ל שעיניה נתנה באחר והעיזה, ועתה שעומדת בדיבורה לא נוכל לסמוך על חזקת כשרות דידה לחוד, או שרוצים לקיים דיבורה כנ"ל.

ולפע"ד דברי רדב"ז צ"ע מסוגי' דנדרים דמקשה על ממתני' דאומרת השמים בני לבינך וסבר בהא שטוענת שמרוחק ממנה לגמרי ומקשה דתהי' נאמנות משום חזקה דר"ה, הלא איכא חזקת כשרות דידי' ועובר על לאו דלא יגרע ודוחק לומר דבה"א ג"כ סובר דאיירי שטוענת שאינו יורה כחץ אלא שסבר שזה יוכל להכיר ומתרץ דאינו יודע בזה, מלבד שהוא דוחק, גם לא די בזה דעדיין קשה כהנ"ל דהא עומד לפנינו ומכחיש בה ורוצה שתהי' תחתיו, וכיון שאינו יורה כחץ כדרך כל והוא אינה מרוצה בזה עובר בלאו כמבואר, וי"ל ע"ד פלפול ואכ"מ.

ולפ"ז נ"ל ראי' גדולה מתשובת הרא"ש הנ"ל בנידון שטוענת שאין לו גבורת אנשים דפליג על הרדב"ז דהא כשטוענת שאין לו גבורת אנשים והוא מכחיש בה ואם האמת אתה א"כ הוא עובר בלאו כשיקיים אותה בע"כ ומ"מ פוסק דנאמנת ודין זה מובא להלכתא בטש"ע א"ע סי' קנ"ד, ודוחק לחלק בין איסור חמור דנדה לאיסור לאו דלא יגרע וע"כ אפי' כשפוגמת בו ומוציא אותו בדבריה מחזקת כשרות נאמנת בחזקה דר"ה ודלא כהרדב"ז כנ"ל עיין.

וצריך לעיין באמת לפי שכ' הרא"ש בפסקי' בנדרים דאיכא סברה גדולה כר"ה דלא תהי' באיסור כל ימיה איך סומך על חזקה דר"ה בטוענת שאין לו גבורת אנשים ושם אין חזקה ולמה לא ניחוש שעיניה נתנה באחר, וכזה צל"ע מה יענה הרא"ש לקושי' הש"ס בנדרים מאומרת שמים בני לבינך דמשנת אחרונה, ונ"ל דשם איכא שפיר חשש דעיני' נתנה באחר דליכא חזקה לצרף, ואפשר י"ל דהרא"ש סובר דבטוענת בעניני תשמיש דמבזית נפשה בב"ד דמטעם זה האמינו לה למשנה ראשונה, ובמשנה אחרונה חששו שמא עיניה נתנה באחר אבל בצירוף חזקה דאינה מעיזה בפני בעלה יש לנו לסמוך לדחות עיניה נתנה באחר כמו בחזקה דאין אשה מעיזה עם חזקת כשרות דידה, וא"ש הרא"ש בתשובה הנ"ל וראייתו מקושי' הש"ס בנדרים הנ"ל דע"כ ש"ס דימה שנים הללו להדדי כנ"ל, ולפי דברי האחרונים שהבאתי לעיל דאיכא משום גט מעושה בלא"ה א"ש כ"ז, אלא שכבר כתבתי לעיל הנ"ל לפקפק על דבריהם.

ומעתה נ"ל לומר כי יש לספק בדינו של הרדב"ז שהוא נידון דידן מטעם אחר אשר גם הרא"ש יודה דלפמ"ש הא דאם טוענת גבורת אנשים סומך הרא"ש על מעיזה בצירוף דמבזית נפשה בפני ב"ד והיינו כמבואר בש"ס נדרים דלא אפשר שלא תאמר שאינו יורה כחץ ויעיין ר"ן שם כיון שצריכה לברר דבריה ולפי דברי הר"ן נראה דוקא בטענה דאינו יורה כחץ שצריכה להרבות בדבריה ולהמשיל ולהסביר דבריה לב"ד זה ביום לה, ולפ"ז הי' מקום עיון בטוענת שאינה עמה כאיש ואשה שמרוחק ממנה שאינה צריכה להבל פיה כ"כ אין בזיון לה והי' מקום לישב בזה איזה קושיות ויעיין קושית הדרישה סי' קנ"ד ומובא בט"ז שם ולהנ"ל י"ל, אבל לא נראה חילוק זה דהענין עצמו שתתבע עניני תשמיש חמדת הנשים בפני ב"ד אם לאו שאמת אתה לא תבזה נפשה ותאמר כדברים אלו כי הדבר מגונה, אבל נ"ל בבאה בטענה שמשמש עמה בנידותה ומביא אותה ועצמו לאיסור חומר אין זה בושה וכלימה אדרבה לכבוד ולתפארת כי יראת ה' בלבה וחסה על כבוד שמים א"כ אין לצרף סברה זו כלל בנידון זה, והא דטמאה אני לך שג"כ נראה כי יראת ה' מ"מ איכא זילותא בגופה ממילא שתגלה כי נטמאת באונס, משא"כ בנידון דידן ליכא ביוש ובזיון כלל, ואנו אין לנו רק חזקת דר"ה דאינה מעיזה פניה בפני בעלה לבד.

עד הנה דברנו ופלפלנו בסברת הרדב"ז דבא עלה מטעם חזקת כשרות דידיה, ונבוא לטעם שני שכתב הרדב"ז להחמיר כי בדור הזה פרוץ מרובה על העומד, תמהתי על מעלתו נ"י שהביא שיטת הרא"ש והריצב"א שפוסקים ג"כ בזה"ז כן ולא הזכיר כלל כי מובא ברמ"א סי' י"ז ובסי' קנ"ד כי נשים עתה פרוצים ואין לסמוך על חזקה זו ועיין ח"מ סי' י"ז דדחה דברי הב"ח שרצה לומר דא"ח רק לכתחלה מחמיר ולהמעיין בהרא"ש כלל מ"ד סי' א' וב' יראה כי הרא"ש אפי' לכתחלה מתיר ואנו דחוששים להא"ח אפי' בדיעבד, ונחזה אנן אם רדב"ז בזמנו וא"ח והמרדכי שבסי' קנ"ד חששו ואמרו שנשים פרוצות נינהו, מה נענה אנן בזמנים הללו בודאי קשה להרים ראש להקל ולסמוך על חזקה זו.

ונחזה מה דקמן בנידון דידן שבלא"ה יצא עליו קלא דלא פסק דמחלל שבת בפרהסי' דחשוד לכל התורה כולו ואיכא גם ע"א, הגם שאין אנו דנים כעת אם כ"ז מועיל לפוסלו, אבל עכ"פ אומדנא איכא שכן הוא שמחלל שבת בפרהסי' וממיל' איכא להאמין בקל שבועל נדה ואינו כובש תאות יצרו הקשה לפרוש מאשתו בעת נדותה. וכבר הביא רמ"א בסי' קנ"ד שאף בזה"ז אם איכא רגלים לדבר ואומדנא לדבריה יש לסמוך עליה, הגם דרמ"א קאי דאיכא רגלים לדבר זה עצמו שטוענת, מ"מ י"ל ג"כ בנידון דידן רגלים לדבר הוא כמ"ש וגם פר"מ נ"י נכנס לדון במה דנפיק עלי' קלא אבל לא העיר ולא ביאר כל הצורך, ומכל זה הי' מקום להקל גם בזה"ז ואם הי' ברור לנו דבטענה דשמשה נדה שייך הא דרב המנונא, אבל כיון דרדב"ז מחמיר בדבר, וגם בלא"ה יש לפקפק בנידון זה כמ"ש קשה עלי להיות סניף להתיר לכוף אותו לגרש.

ומה שהעיר מע"כ נ"י עוד באם מודה אחר שכפר מה דינו אם מותר לכפותו לא ביאר הספק כל הצורך ולדעתי אין בו צורך בנידון זה כי עדיין עומד ומכחיש כנראה ממכתבו לכן לא עיינתי בו, את כל זה העלתי בחפזי וסמכתי על המעיין המתגבר כבוד מעכ"ת נ"י, כי בחפזון יצאתי בתשובתי מאפס הפנאי ולחולשת מזגי כעת. והי' זה שלום כנפשו היפה ונפש אוה"נ דש"ת.

ואציע פה תירוץ אחד מה שהשבתי היום כאשר איקלע לאתרין הרבני המופלג הישיש הבקי נכבד ומפואר מו"ה רפאל שולהאף מיקירי תושבי דק"ק פראג יע"א והציע לפני קושי' אחת דקשי' לי' בש"ס ברכות י"ב ע"א דקאמר הש"ס פשיט' פתח בשכרא וסיים בדחמרא דיצא דהרי על כולן אם אמר שהכל יצא, והקשה איך פשיטא הלא לקמן פ' כיצד מברכין שם איכא פלוגת' דאמוראי ר"ה ור"י אם גם בפת ויין הדין כן ולר"ה לא יצא ואיך קאמר הש"ס כאן פשיטא, והיותר קשה דתוס' לקמן הוכיח דהלכה כר"י ולא מביא מדפשיטא לש"ס כן כאן. וחפשתי בספרים ולא מצאתי מי שמרגיש בקושי' זו והוא צ"ע לכאורה. ומדי דברנו יחד אמרתי לישב, דהנה לקמן שם מייתי תנאי ר"מ ור"י וקאמר הש"ס דר"ה אמר אנא דאמרי אפילו כר"מ ור"מ ג"כ לא סובר דיצא רק היכי דמזכיר שמא דפת עיי"ש, וא"כ י"ל דבאמת ר"ה מודה היכי דמזכיר הפת והיין ואמר מה נאה פת ויין זה כמבואר שם, וא"כ כאן דמסיים בחמרא דמזכיר חמרא בברכה גם אם נימא דהכל בתר תחלת הברכה, וכיון שהי' דעתו על שהכל גם דמסיים ביין לא אזלי' בתר התחלה מ"מ עכ"פ הזכיר היין וגם לר"ה יצא בשהכל והיינו דקאמר הש"ס דאי נמי אמר שהכל יצא היינו כי מאחר דמזכיר חמרא גם אם הי' כל הברכה שהכל יצא וכי כן לא יגרע מה דמסיים בחמרא ומזכיר היין בברכה עצמה, מאם הזכיר סמר' בפ"ע ואמר שהכל מתחלה ועד סוף כנ"ל נכון וק"ל. הכ"ד הק' אברהם שמואל בנימין סופר.

תוכן העניינים

כתב סופר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה