כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה צו
לדזיו לי' שלם, נופך ספיר ויהלום, ה"ה אהובי אחי חביב נפשי הרב הגאון הגדול, מעוז ומגדול, חריף ובקי בחדרי תורה, צדיק כביר, המפורסם, כקש"ת מו"ה שמעון סופר נ"י אב"ד דק"ק קראקא יע"א.
מכ"ק קבלתי והיום יצאתי בתשובה מאהבה מול פר"מ נ"י ונפשך היפה בשאלתך ועמך בקשתך מאתי לחוות לך דעתי העני' בדבר הלכה ולמעשה אשר לפניך אשה יושבת גלמודה והבעל רחוק מאוד ממקום שהיא שם וא"א לו לילך למקומה ולא לשלוח לה גט ע"י שליח ישראל מלבד כי ההוצאות שכר השליח מרובות והוא איש עני, גם לא יתרצה איש ישראלי לילך למרחקי' במכווי' למקום רחוק כזה, אם יש להקל ולשלוח ע"י נכרי אחד מסוחרי ותגרי הארץ ההולך שמה במקרה שיתן לשלוחו אשר יעשה שלא בפניו במקומו או שישלח הגט עב"ד אם יכשר זה או זה, או לא יאות למיעבד עובדא בא' מב' דרכים כיון שרמ"א בסי' קמ"א סעי' ה' כ' מיהא יש חולקים משמע דחושש להחמיר והראת לנו ידך הגדולה בחריפות ובקיאות כדרכך בקודש.
והנה למלאות רצון כבודך באתי סוף שבוע זו אל העיון ואציע לפניך מה שחנני הי"ת בענין זה, הנה מקור ושורש דבר זה יוצא מבה"ג ומובא ברא"ש רשב"א ור"ן גיטין ס"פ המביא תנין דס"ל דאין לשלוח גט עי"נ שיתנו לישראל פלוני וליתב לאנתתא דבעי ונתן בידה מידו או מיד שלוחו והרא"ש המה עלי' כיון דלא עשה הגוי רק מעשה קוף בעלמא ומינה הבעל בכתבו את ישראל שליח למה יפסל הגט, והנה תמיהת הרא"ש רבה היא על בה"ג דפוסל אפי' דיעבד והרא"ש מכשיר אפי' לכתחלה וכ' שכן נוהגין ע"פ ר"ת וכ' דס"ל דאין בדיני שליחות בסי' י"ג בתוך הדברים דטעמא דבה"ג ע"י נכרי בעל משווה שליח כי אם בפניו משו"ה כי ממטי לגט לאו כלום אע"ג שהיא מינה במקומו את ישראל שבמקום אחר במכת' מאלי' סור דצריך שיהי' ממונה בפניו או שלוחו ממנה אותו בפניו וכיון שמביא הגט הוא נכרי נמצא ישראל המתמנה הוא קרח מכאן וקרח מכאן דל"מ לו מה שמינוהו הבעל שלא בפניו וע"י נכרי ג"כ ל"מ והרא"ש לשיטתו דס"ל בפ' התקבל דיוכל הבעל למנות שליח שלא בפניו השיג שפיר דהולכ' נכרי מעשה קוף בעלמא הוא הגם דבה"ג ס"ל דאשה עושה שליח שלא בפניו דוקא אשה אבל איש לא, והרא"ש דס"ל גם איש עושה שליח שלא בפניו לכן חולק עליו אלו דבריו ז"ל ולדבריו אם כבר מינהו בפניו ולא מסר הגט לידה מאיזה סובה וטעם ושולח לידו הגט ע"י נכרי מודה בה"ג דמהני, ולדעתי רחוק להעמיס כן בכוונת הבה"ג דמשום דל"מ מנוי שליחות שלא בפניו הוא דכ"כ האי הו"ל לפרש כיון דיש בו נפקותא כמ"ש ועוד אי ס"ל לרא"ש דהיינו טעמא דבה"ג איך כ' עליו ודברי תימא הם כיון דלא עשה את הנכרי שליח שימנה הישראל לשליח ליכא אלא מעשה קוף בעלמא ואי ס"ל לרא"ש בטעמא דבה"ג משום דל"מ מינוי שליחות שלא בפניו ומודה בה"ג דנכרי מעשה קוף קעביד לא הי' הרא"ש צריך להאריך במה דבה"ג לא עלה דעתו לפסול והו"ל לחלוק בקיצור דמהני מינוי שלא בפניו, ועוד איך מתמה תמי' קיימת על בה"ג וכ' ודברי תימא הם וכי דס"ל כתוס' ועוד דס"ל דל"מ שליחות שלא בפני' ומחלקין בין שליח קבלה להולכה דבריו דברי תימא ולא הו"ל לרא"ש רק להגיד לנו כי חולק בדין זה על בה"ג וכן נוהגי' ע"פ ר"ת.
והנה בתר דמפרש מכתב מאלי' שיטת בה"ג והשגת הרא"ש הקשה על רשב"א ור"ן והה"מ שהביאו בה"ג והא הם כולם מביאי' בפ' התקבל בשם בה"ג דאשה עושי' שליח שלא בפניו ולמדו ממנו ה"ה דבעל עושה שליח א"כ קשה להו מ"ט דבה"ג דפסול עי"נ דהא מינוי השליחות שלא בפניו מהני לבה"ג והעלה דס"ל בכוונתו ובטעמא דטלי גיטך מע"ג קרקע דפסול באשה כן פסול בשליח הבעל שנטלו מע"ג קרקע ובעי דוקא שיהי' מיד הבעל או משלוחו ולידו וכיון דנכרי מעשה קוף בעלמא היא ל"מ מה שמקבל שליח הבעל ממנו אלו דבריו ז"ל וצ"ל הרא"ש דכ' בפשיטות דנכרי מע"ק בעלמא עביד ס"ל דוקא אשה הנוטלת מעג"ק פסול דבעינן ונתן בידה מידו לידה אבל שליח דידו כידו של בעל ל"צ שיקבל מיד הבעל כיון דממנהו שליח הוי ידו כידו וכאלו נוטלו הבעל מע"ג קרקע ואפשר דרא"ש ג"כ ס"ל בכוונת בה"ג כן וחולק עליו ותמוה בעיניו לומר דבעי שיקבל שליח הבעל דוקא מידו או שליחו ולכן כ' דברי תימא הם כנ"ל ועיין מרדכי ס"פ המביא בשם רבי"א ראי' דנכרי כשר להביא גט לתנו לשליחו מש"ס ערובי' פ' בכל מערבי' דיוכל לומר לאחר לקבלו ממי שא"מ בעירוב וחשו"ק, וקשה לבה"ג משם ולמ"ש מכתב מאלי' משום דהוי כטלי גיטך וכו' א"ש.
ונ"ל לפי טעם זה דהוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע כשר לשלוח גט ע"י עבד להובילו לשלוחו ישראל הגם דעבד פסול לשליחות הגט כמבואר גיטין ס"פ המביא משום דאינו בר כריתות הרי דר"י מגא"ש ס"ל דוקא לקבלה אבל להולכה כשר כיון שלא נגמר מעשה הגירושין ע"י והחולקי' עליו ס"ל דגם להולכה בעי ב"כ כיון שע"י נעשה מעשה הגירושין מידו לידה וע"י שמקבלת מידו מתגרשת, אבל שליחות כי האי לתתו לשליח שמינה ואינו צריך שיהי' ידי כיד הבעל רק כדי שלא יהי' כטלי גיטך מע"ג קרקע לזה ל"צ ב"כ לכ"ע דאינו עושה מעשה גירושין וכיון דאיתא בשליחות דעלמא כשר לשליחות זה לכ"ע כנ"ל פשוט וברור.
ונ"ל עוד לפי שיטת בה"ג דבעי שליחות לזה דאל"ה הו"ל כטלי גיטך וכו' יוכל שליח זה להוביל לשלוחו לומר בפ"נ ובפ"נ כיון דהוא שליח האמינ' ככל שליח הולכה וב"י בסי' קמ"ד ובב"ש ס"ק כ"ד בשם רשב"ץ דשליח כזה אינו יוכל לומר בפ"נ דמעשה קוף קעביד ואינו בכלל שליח שהאמינו חז"ל, משום דס"ל דאין צריך לזה דין שליחות דמעשה קוף הוא כדס"ל לרא"ש אבל לשיטת בה"ג דבעי שליחות שליח כזה הוא בסיג שליח ונאמן לומר בפ"נ ועיי' פ"י גיטין כ"ט ע"ב שעמד ע"ז דשליח כזה לא יאומן בפ"נ וכו' כיון דמעשה קוף בעלמא קעביד והי' נעלם ממנו במח"כ מ"ש ב"י וב"ש בשם רשב"ץ. ומדבריו נראה ג"כ דאם הי' תורת שליח עליו הי' נאמן הגם דאין מעשה גירושין ולא מינוי שליחות נעשה על ידו ועיי'.
וע"פ הוצעת דברינו אלו נ"ל לעשות סמוכי' ולהראות פנים לשיטת בה"ג דנכרי פסול להוביל גט לשליח הבעל וה"ה חשו"ק דלאו בני שליחות נינהו. הנה תוס' גיטין כ"ג ע"ב ד"ה אין העבד וכו' נדחק מאוד איך מיישב ר"י דיוקא דמתני' שדייק ר"א דעבד נעשה שליח, והר"י מיגאש הוליד מתוך זה דר"י מחלק בין שליח לקבלה לשליח להולכה, וטרחו הראשונים למצוא טעם לחלק, וצ"ל דר"א מדמה שליח קבלה לשליח הולכה ור"י ור"א בסברא בעלמא ובדמיון מלתא למלתא פליגו, ונראה להסביר דבעל איבעי ור"א דפשיט לי' ממתני' לא עלה על דעתו דיש קפידא בשליחות שיהי' איתא בדנפשי' כי מקרא לא אתי' וס"ל דנכרי וחשו"ק פסולים משום דלאו בר שליחות נינהו, ואיבעי אי עבד לאו בר שליחות הוא מאתם גם אתם דבעי ישראל או הקפידא שיהי' בן ברית ועבד ב"ב הוא ופשיט לי' ממתני' דנעשה שליח להולכה וכיון דישנו בשליחות מ"ש קבלה מ"ש הולכה, ור' יוחנן חידש דבעי ב"כ ועבד לאו בר כריתות הוא ופסול לקבלה ומתני' בשליח הולכה דוקא כצ"ל.
והר"ן כ' שם ראי' לרש"י דליכא חילוק דקשה הו"ל במתני' לומר דעבד פסול לשליח קבלה, וזה קשה להר"י מיגאש וצ"ל דזה פשיטא כל שאינו ב"כ שאינו בשליחות אותו דבר, ומתני' נקיט אלו כשרים להביא חוץ מחשו"ק הגם להולכה ל"צ שיהי' ב"כ פסולים משום דלאו בני שליחות נינהו אפי' במשמע דאיתא ועבד דפסול לקבלה פשיטא מסברת חוץ כיון דאינו בר כריתות כצ"ל.
אלא דשיטת הר"י מיגאש צל"ע מסוגי' ר"פ האומר דמבעי אם אשה נעשית שליח להולכה כיון דליתא בדנפשה ועיי' רש"י שם ולמסקנא נעשי' שליח לקבלה ועיי' רי"ף משום דאיתא בדנפשה שמביאה את גיטה, הרי דמבעי לי' אי תוכל לעשות שליח להולכה הגם דאיתא בענין כריתות מ"מ ס"ד דבעי דוקא בשליחות זה עצמו חזיני' גם בשליחות הולכה איכא קפידא שיהי' ב"כ וס"ד דוקא באותו שליחות ופשיט ממהני' שליח לקבלה והטעם משום דאיתא בנפשה שנעשית שליח הולכה, כמ"ש הרי"ף או משום דאיתא בענין כריתות, אבל עבד דליכא כלל בר כריתות ואין לו בו שייכות נראה בודאי דאינו כשר שיהי' שליח להולכה וצלע"ג.
היוצא לנו דלכל שיטות לא יצאנו מן הדוחק דתי' תוס' דחוק ורחוק והר"י מיגאש משו"ה נאיד ויצא לחלק בין הולכה לקבלה ויש עליו דקדוקי' וקושית, אבל ריווח והצלה מן כל קושי' יעמוד לנו ע"פ שיטת בה"ג דנכרי פסול להביא גט לתתו לשלוחו של בעל וה"ה חשו"ק ועבד כשר לשליחות כזה כמ"ש. והא"ש דלא קתני במתני' עבד דמתני' קאמר הכל כשרים להביא חוץ מחשו"ק נכרי ובכלל להביא גם הבאה לשליח גדול פקח וכשר פסולים דלוקח מידה הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע ולכן לא קתני עבד דאינו פסול רק להיות שליח הולכה לידה של אשה אבל לתת ליד שלוחו של בעל כשר, וסומא פסול משום שלא יוכל לומר בפ"נ, אבל פתוח יוכל לומר גם שאינו רק שליח להוליך לשלוחו לפי שיטת בה"ג בכלל שליח הוא דנאמן לומר וסומא פסול לשליחות זה משום שא"י לומר. ורב אמי דפשיט ממתני' משום דלא עלה על דעתו דאיכא פסול משום דלאו ב"כ נינהו אלא משום שליחות והאיבעי' הי' אם עבד בר שליחות הוא ופשיטא לי' דבר שליחות הוא דאל"ה לתני עבד דפסול לכל שליחות אפי' להוליך לשליחו וע"כ דבר שליחות הוא וה"ה לשליח הולכה לאשה או לשליח קבלה כשר כמ"ש לעיל בשיטת הר"י מיגא"ש. ור"י מחדש דבעי ב"כ א"כ עבד כשר לשליחות זה להובילו לשלוחו ונכרי וחשו"ק וסומא פסולים, והא דקאמר ש"ס נכרי נמי משום דלאו ב"כ הוא למ"ש לשליחות להוליך לשלוחו ל"ב ב"כ וא"ש לגרס' דמביא רשב"א ור"ן דלאו בר תורה הוא וכצ"ל לשיטת הר"י מיגאש ויש פנים מסוגי' זו לשיטת בה"ג והוא פנים מסבירות, דנתיישבו כל הדקדוקים וקושיות.
ועיי' ירושלמי פ' כל הגט על מתני' המביא גט ואבד וכו' הא דאמר ר' יוחנן איזהו לאלתר כל שלא עבר אדם שם מבעי' לי' עבר נכרי מהו ועיי' רשב"א סוגי' הנ"ל דמביא ירושלמי זה ומפרש כוונתו דאין לנכרי שייכות בגט ואיבעי דירושלמי אם חיישי' לשיירות שעברה כבר או לזה שעבר עכשיו ואי חיישי' לזה שעובר עכשיו שממני נפל אם עבר נכרי ליכא למיחש לו דאין לנכרי שייכות בגט ואי חיישי' לשיירות שעברה כבר וזה שעבר דרס ברגליו גם בנכרי שעבר יש לחוש עיי' בו. הרי מבואר דפשיטא לירושלמי דנכרי פסול בשליחות אפי' לשליחות כזה להובילו לשלוחו ישראל ולפמ"ש מסוגי' שלנו דר' יוחנן הכי ס"ל א"כ איבעי' ירושלמי לר' יוחנן.
ויש להקשות על רשב"א דמייתי הא דבה"ג ושתיק לי' ולא הביא לו ראי' מהימנא מירושלמי הנ"ל שהוא מביאו בעצמו לקמן בסוגי' דש"מ, וגם הי' לו להקשות על רבנן דהשתא. דמירושלמי אין להוכיח דיש בנכרי פסול מדאורייתא, גם אם אין בו רק פסול מדרבנן כדס"ל לרבנן דהשתא דלכתחלה לא תנשא ליכא חשש שמא נכרי אבד מי ישלח נכרי כיון דמדרבנן לא תנשא בו וליכא קושי' על רבנן דהשתא וליכא סייעתא מירושלמי דיש פסול מדאורייתא כדס"ל לר"ח גאון. ולכן לא מביא רשב"א מירושלמי כיון דליכא ראי' להכריע אי מדאורייתא או מדרבנן פסול, אבל ודאי יש ראי' מירושלמי דעכ"פ לכתחלה אין משלחי' עי"נ וא"ש.
אבל קשי' לי טובא על רא"ש ודעימי' דחולקים לגמרי על בה"ג וס"ל אפי' לכתחלה משלחי' עי"נ דקשי' להו מירושלמי הנ"ל, ובודאי דחוק ורחוק לומר דס"ל דבהא גופא מבעי' לירושלמי אם יש לחוש לנכרי העובר אם משלחי' ע"י נכרי או לא דאיבעי זו אין לו שייכו' להתם, דאיבעי זו היא בלא"ה לדינא אם מותר לשלוח עי"נ או לא ואין כאן מקומה שם וצע"ג.
ואחר העיון מצאתי ישוב לקושי' זו, בשאומר שהם מפרשי' ספיקות ירושלמי ע"ד אחר ממה שפרשו רשב"א ז"ל והוא דבאמת חשש זה שמא יב"ש אחר הלך דרך שם והי' גם בידו ובמקרה אבדו במקום זה כמוהו הוא חשש רחוק דאבידה ואבידה בעצמותה לא שכיח ועיי' תוס' ספ"ק דב"מ דבאמת אינו רק חשש לעז דרבנן. ויש לקרב החשש לנפילה דיב"ש אחר דלא שכיח שיאבד שלו לא שכיח כ"כ האי לא חיישי', אבל חיישי' שמא וב"ש אחר הוליך גט לאשתו לגרשה ונמלך על הדרך וחזר בו והשליכו במכווי' לאיבוד במקום ההוא ונמלך במציאות יותר מנפילה עיי' גיטין כ"ד ע"ב רישא דקתני ושמי כשמיך פסול לגרש בו וכו' והא אמרינין ולא אחר יוכל להוציא עליהם וכו' וברש"י ד"ה הא אמרינן וכו' ה"נ נימא לא בעלה כתבו אלא יב"ש אחר וכו' ונמלך ולא גרשו והשליכו לאבוד מדעת. משם מוכח גם אם לנפילה ל"ח לנמלך חיישי' טפי ועיי' פ"י ב"מ ריש סוגי' דשי"מ ונ"ל דווקא לנמלך חיישי' אבל לנפילה בלא דעת דל"ש ל"ח כולו האי שמא אתרמי כ"כ שהלך שם ונפל ממנו לפ"ז בנכרי שעבר גם דאפשר דשליח הוא להובילו לשליח ישראל מ"מ לא חיישי' שצ"ל שבמקרה נפל ממנו בלי דעת לנפילה ל"ח ודוקא בעבר ישראל חיישי' שמא בעל הוליך לאשתו ונמלך, או אפשר גם בעבר נכרי חיישי' הגם דנפילה ל"ה מ"מ חששו משום לעז ומחומרא, ורצה לפשוט תחלה, ודחי דסימני' הוי בי' ולעולם גם בנכרי חיישי' שנפל ממנו כמ"ש ודרך זה יתכן ומרוח יותר מפי' רשב"א דצ"ל דהאיבעי אי חיישי' לשייר' שעברה כבר או עכשיו ורשב"א בעצמו נראה לו דוחק האי פרושא ועיי':
מעתה אומר אני ממקום דהבאנו תחלה ראי' כדעת הפוסלי' לשלוח נכרי או מדאורייתא או מדרבנן עכ"פ משם יש ראי' לדעת המכשירי' אפי' לכתחלה, הנה מלבד דפירוש רשב"א באיבעי' ירושלמי דחוק, אין מקום לסבול דוחק זה רק לשיטת רשב"א דשייר דרך לעצמו בסוגי' שם דחיישי' לשייר' שעברה כבר ולא עכשיו והוא יחידאי דשיטות ראשוני' זולתו וכן פשטות שטיחות הסוגי' דחיישי' לנפילת שייר' או א' שעבר עכשיו, וכן ס"ל לראב"ד ורמב"ן דמפרשי' כוונת הרי"ף גיטין בעבר אדם שם והוא שהחזקו ב' יוסף ב"ש הא דהוצרך הוחזק דוקא בשיירות מצוית ל"ח כיון דעבר רק א' שם דאיכא בעיר ש"מ, באותו מקום לא עבר רק א' שם לאו ש"מ איכא ולכן כ' הרי"ף דוקא בהוחזקו וס"ל הוחזקו לבד ג"כ חיישי' והיינו דס"ל דל"ח לשייר' שעברה כבר אלא לעוברי' עכשיו וכשעבר רק א' לא חיישי' רק בהוחזקו, וכן נ"ל ממ"ש הרי"ף והוא שהוחזק דחיישי' שמזה נפל, וצ"ל מה רצה בזה שכ' ממנו נפל ולא כ"כ תחלה כשכ' בש"מ חיישי' שמהם נפל, ונ"ל שרצה להודיענו טעמו דבעי דוקא הוחזק דל"ח לשייר' שעברה רק להעוברים עכשיו לכן בעבר רק א' אין לחוש רק בהוחזקו ואמרי' שממנו נפל כנ"ל והוא דיוק נכון.
וכן נ"ל דס"ל לר"ן בכוונת הרי"ף בתי' שני דכוונת רי"ף בהוחזקו ולא ש"מ וס"ל כמו דבש"מ לחוד לא מהדרינן כן בהוחזקו לחוד, וצ"ל למה כ' הרי"ף בעבר אדם והוחזקו, ולא ניחא לי' דבריי' בש"מ ולא הוחזק מה ראה על ככה, דבריי' בהוחזקו ולאו ש"מ, נראה דס"ל לר"ן כשעבר אדם שם ליכא שיירות מצוי' כמ"ש ראב"ד וסמ"ג וצריך דוקא הוחזקו ושוב ש"מ לא מעלה דבלא"ה בהוחזק לחוד לא מהדרינין. ורא"ש ורמב"ן ס"ל בש"מ לחוד ועבר א' ג"כ חיישי' כיון דיש שיירות מציו' בעיר ופירש א' מהם חיישי' לו ומה דקשה על זה מאיכא דאמרו היכא דתרו כיתנא והוא דש"מ כמ"ש רמב"ן ישבתי בסוגי' ואכ"מ. היוצא לנו לרשב"א יחידאי הוא דס"ל דחיישי' לשיירות שעברה כבר, וקשה לכולהו מאיבעי דירושלמי עבר נכרי מהו פשיטא דל"מ לי' דמה שייכות לנכרי אצל גט ולשיירות שכבר עברה ל"ח, מוכרחי' ע"כ לומר דיש לנכרי שייכות בשליחות להוביל לשלוחו ישראל ואפי' פסול דרבנן ליכא דאם יש בו פסול לכתחלה שכ"ת מדרבנן בודאי אין לחוש לאבידת נכרי וע"כ דכשר לכתחלה והאיבעי' הוא ע"ד שכתבנו אם חיישי' דוקא לנמלך דשכיח יותר או דחיישי' שגם אחר אבד וחיישי' גם לנכרי, וזו ראי' מהימנא כראי' מוצקת, ור"ח גאון ורבנן דהשתא ס"ל כרשב"א דחיישי' לשיירה שעברה ומפרשי' איבעי דירושלמי כרשב"א וטוש"ע בסי' מ"א נקטו להכשיר כרא"ש ור"ת הוא לפי שיטות רוב ראשונים דחיישי' לעוברים עכשיו ממילא מוכח מירושלמי דיש שליחות לנכרי בגט ואפי' לכתחלה, וכן פסק בטוש"ע סי' קל"ב אפי' בנכרי העובר ועיי' פרישה ב"ח וטו"ז דחיישי' שמא נפל ועיי' היטב כי כנים דברינו.
אלא דעדיין נשאר מן הקושי' על הר"ן דמביא בה"ג ושתק לי' נראה דמודה לי' עכ"פ דלכתחלה אסור והוא מן הסוברים דל"ח לשיירה שעברה כבר רק לשיירה שעובר עכשיו כמ"ש:
הרי מוכח מאיבעי' ירושלמי דס"ל דיש שייכות לנכרי בגט ואיך ס"ל דנכרי פסול וצ"ע.
ויגעתי ומצאתי ישוב לקושיתיו בשנאמר דבר חדש בשיטת ר"ח גאון שבבה"ג ע"פ הטעם דפסול משום דשליח הנוטל מן הנכרי הוי כטלי מע"ג קרקע וס"ל דשליח להולכה כמו אשה ושלוחו דבעי' מיד הבעל או שלוחו דוקא, נ"ל דוקא שליח לגירושין שמידו מקבלת האשה והוא במקום הבעל ועל ידו מתגרשת צריך שיגיע לידו מיד הבעל או משלוחו למסור לו שהוא כידו, אבל שליח הבעל למוסרו לשלוחו לגירושי' והוא אינו שליח לגירושין רק למוסרו לשליח הולכה לגירושי' שלו שליח זה א"צ לקבל מיד הבעל גם מעג"ק ונכרי יוכל לקבל דהוא אינו עושה מעשה גירושין, אלא מעשה מסירה לשלוחו הגם דבעי שיהי' בר שליחות כדי שיהי' ידו כיד הבעל כדי שיהי' שליח לגירושין כאלו מקבלו מיד הבעל מ"מ אם מקבלו מע"ג קרקע ונכרי מהני כנ"ל חילוק נכון ומסתבר טעמא.
ושאלת רבנן קמי דר"ח גאון מפורשת כשנותן לנכרי שיוליכו לפלוני ומיהב לאינתתא בכה"ג ס"ל לרח"ג דל"מ כלל, אבל לשלח נכרי שיתן לישראל והוא יתנהו לשליח הולכה לאשתו שפיר דמי כנ"ל, והא"ש דלקמן מן ירושלמי דאפשר נכרי מביא גט לתתו לשלוחו ישראל שיתן לשלוחו להולכה לאשתו.
ממילא אדחה ראי' שלנו דרוב ראשונים לפי פירושם בסוגי' דש"מ דחיישי' לשייר' שעברה עכשיו דל"ש בכה"ג די"ל דמודו לו, ואיבעי דירושלמי א"ש דאפשר ושייכו' לנכרי בשליחות הגט עד"ז, וגם ר"ח גאון שבבה"ג י"ל דמודה להו ואינו פסול רק במה דהי' השאלה שנשלח לתת הגט לפלוני והוא יתנו לאשתו, ורא"ש ור"ת וראב"י שבמרדכי ס"ל דגם כה"ג כשר ועיי'.
אלא רבנן דהשתא דס"ל מדינא כשר ולא תנשא בו לכתחלה מאיזהו טעם שיהי' לפי גזירה זו אין לחלק בין שליח לשלוחו להולכה או לשלוחו למוסרו לשליח הולכה סוף כ"ס יש יד נכרי באמצע וגט מסור בידו ועיי' ב"י סי' ל"ה, וצ"ל דרבנן דהשתא ס"ל כרשב"א באיבעי' ירושלמי עבר נכרי מאי אי חיישי' לשיירה שעברה כבר או לעובר עכשיו, וכי כן לדס"ל לרוב ראשונים דל"ח לשיירה שעברה כבר א"א לומר משום גזירה לא יהי' יד גוי באמצע אם כן נכרי בגט היכא משכחת לה, ועכצ"ל דס"ל נכרי לגמרי כשר, או דעכ"פ ס"ל דכשר לשלחו שימסרנו לשלוחו שימסרנו לשליח גירושין שלו כדכתיבנא, א"כ לשליחות כה"ג לשיטות רוב ראשונים בודאי כשר אפי' לכתחלה ולשלחו שימסרנו לשלוחו לגירושין אפשר דפסול אפי' דיעבד ועיי' היטיב הדק בכ"ז.
והנה הרשב"א ור"ן והה"מ מביאי' הא דבה"ג ושתקו לי', נראה דתפסו שיטתו דמן הדין הוא פסול, וכ"כ במכתב מחלי' דשתיקתי' כהודא' היא מדלא תמהו כמו שתמה הרא"ש. והנה מ"ש מדלא תמהו כמו שתמה הרא"ש אין ראי' כ"כ די"ל דלא מצאו מקום לתמוה די"ל דבטל משום טלי גיטך מעג"ק ורבנן דהשתא דס"ל דכשר מדינא ע"כ דחולקים על ר"ח גאון דבשליח הולכה כשר מע"ג קרקע ור"ח גאון יחיד הוא בדבר לפסולו מדאורייתא וגם בה"ג לא הכריננו אפשר סמכו דסתמא כפירושו דהלכה כגאוני' דהשתא דרבים נינהו, אלא מר"ן דכ' על רבנן דהשתא ולא ידעתי מה שייכו' דר"א להכא, משמע דס"ל עיקר כר"ח גאון דמדאוריי' בטל ועוד לפמ"ש בסמוך הר"ן לשיטתו מוכח מירושלמי או דכשר אפי' לכתחלה או דס"ל לחלק בין שליח למוסרו ליד השליח לגירישין ובין למוסרו לשליח גירושין, וע"כ הא דשתיק הר"ן לאו משום דס"ל כרבנן דהשתא אלא כר"ח גאון כיון ששלחו למוסרו לשליח הולכה לגירושין בטל מדאורייתא ועיי'. אבל מן רשב"א והה"מ אין ראי' די"ל דשתקו יהודו לרבנן דהשתא דמחומרא לא ישלחנו ולכתחלה לא תנשא.
ויש לעיין לעיל י"א ע"א דתן גט זה לאשתי ושחרור לעבדי דמפרש תוס' ור"ן דאיירי דלא נתן השחרור מיד ליד ול"א תן כזכי רק במוסר מיד ליד הזוכה קשה הא נתנו מחיי' מהני לדעת ר"ח גאון דבעי בשליח הולכה מיד הבעל לשליח, גם אם נוטלו מחיי' ונותן לו ל"מ דהוי כטלי שחרורך מעג"ק דל"מ, וגם לרבנן דהשתא קשה דעכ"פ לכתחלה לא תנשא ואיך נתן מחיים. אלא דבלא"ה קשה על מ"ש תוס' ור"ן תחלה דאיירי שלא נתן מיד ליד ונוטלו לאח"מ ואי הי' נוטלו הי' זוכה לו דתן כזכי הי' הוא שליח לקבלה ואיך אפשר שיקחנו מע"ג קרקע, וקושי' זו כבר עמד עלי' במכתב מאלי' בדיני שליחות סס"י א' והוליד מכח קושי' זו חדשות דבהא מלתא לא ילפינן שחרור מגט דבשחרור מהני אפי' מעג"ק אפי' בעבד עצמו וה"ה בשליח קבלה שלו עיי"ש. לפ"ז א"ש ג"כ מ"ש תוס' ור"ן או אפי' נוטלו מחיי' לא זכה דתן כה"ג לאו כזכי אלא בתורת שליחות להלכה דטלי שחרור מעג"ק מהני בשחרור, ולעולם י"ל דבגט אשה דטלי גיטך מעג"ק ל"מ ה"ה בשליח הולכה.
אלא דבאמת טעמא לא ידענו למה לא ניליף שחרור מגט להך מלתא דטלי מעג"ק כמו דילפינן לענין לשמה ובמכתב מאלי' מביא ראי' לחידושו מדלא קחשיב ג"כ דשוה ג"נ לש"ע לענין טלי גיטך ש"מ דאינם שוי'. ודחי' לראי' זו מצאתי באבני מלואים סי' קל"ט סעי' קטן י"ב לפי מסקנת ש"ס מלתא דאיתא בקידושין לא קתני וקידושין בשטר ל"מ כשנוטלה מעג"ק והוי מלתא דאיתא בקידושין ויפה דחה, אלא עדיין קשה כדמקשה ש"ס והאיכא לשמה ומחובר הו"ל להקשות ג"כ והא איכא טלי גיטך. ונ"ל דא"ש עפמ"ש באבני מלואים שם דעבד המקבל שחרורו בעצמו יכול ליטלו מעג"ק כיון דידו ושחרורו באים כאחד הוי כמוסר לו רבו מידו, אבל ע"י אחר שזוכה לו בעי דוקא מיד האדון עיי"ש, לפ"ז א"ש דלא מקשה והא איכא טלי גיטך דשווי' דאינם שווי' דאשה אינה מקבלת בעצמה מעג"ק ועבד מקבל בעצמו, רק ע"י שלוחו לא, וממילא נדחה מעיקרא ראי' מכתב מחלי' דלא קחשיב דשווי' לטלי גיטך, ולא צ"ל מלתא דאיתא בקידושין לא קתני.
והלום ראיתי אחרי רואי בתשובת אבי מאוה"ג זצ"ל והיא שאילה ממקומה בא"ע ונדפסה בחלק ח"מ סי' קצ"ט ושם כתוב לאמור דחי' ראי' מכתב מאלי' כמ"ש האבני מלואים, והוסיף להביא ראי' מסוגי' הנ"ל נגדו מדמקשה ומתרץ מנינא למעוטי מאי ול"א למעוטי טלי מעג"ק ש"מ דשווי' הם בזה. ולולי דברי קדשו הי' נ"ל דראי' זו אינה מכרע' כיון דהך דינא דטלי מעג"ק ל"מ בגט אשה אינה מפורש במתני' וברייתא ובכ"מ מקשה מדאמר רבא טלי גיטך וכו' וגם חילוק בין גט לשחרור בדבר זה לא מפורש בשום מקום, ולכן נקיט טפי למעט המפורש במתני' בין לר"מ בין לרבנן ופשיט.
והנה הגם כי לא מצאנו ראי' נגדו, מ"מ לא מסתבר לומר דבהא אמרי' חוץ דלא ילפי' שחרור מגט מ"ש לשמה ומחובר מפסול זה. ואפשר י"ל עפמ"ש הרמב"ם הלכות עבדים דלשמה בשחרור ילפי' מחופשה לא ניתן לה, והנה מ"ש דלשמה ילפי' מחופשה ל"נ לה א"ש, וכן נראה לי מרש"י גיטין ט' ע"ב כדמקשה והא איכא מחובר כ' דילפי' מגז"ש דלה לה מאשה, ולא כ"כ כדמקשה ש"ס והאיכא לשמה, נראה דס"ל דלשמה ממקומו מוכרח דכתיב חופשה ל"נ לה, אבל פסול דמחובר א"א למילף משום דגט שאני דכתיב וכתב ונתן כל שאין מחוסר בין כתיבה לנתינה ליכא למדרש כך, לכן כ' רש"י דילפי' פסול דמחובר מגז"ש דלה לה מאשה וא"ש. אבל הרמב"ם דכ' דפסול דמחובר ג"כ ילפי' מחופשה ל"נ לה תמוה ועיי' ט"ז יו"ד סי' רס"ז ס"ק כ' וכ"א. ולחומר הנושא נ"ל עפ"מ שהעיר הפ"י גיטין ט' שם הא אין גז"ש זו מופנת משום נד דלה באשה צריך לגופו וכן בשחרור דבעי לשמה ונדחק וצ"ל בגט כתיב וכתב לה לשמה ונתינה ל"ב לשמה עיי' פ"ח ע"ב ובשחרור סתם הקרא לא ניתן לה ולא גילה לענין מאי דבעי לשמה או כתיבה או נתינה ולומר בשחרור נתינה לשמה ובגט כתיבה רחוק, ע"כ דגלתה לנו תורה שנקיש שחרור לגט מדסתם לה בשחרור ועדיין לא נתיישב כל הצורך. וי"ל לפ"ז דוקא פסול דכתיבה ראוי' ליתן שלא יחסר דבר בשעת כתיבה ועיי' רשב"א גיטין כ"א ע"ב דתלי' בשעת כתיבה אי הי' מחובר או תלוש ואח"כ חברו ולמדין גם בשחרור דכוותי', אבל דברים הנוגעים לנתינה עצמו בקפידא שיגיע דוקא מידו לידו לא מקשינן שחרור לגט כן י"ל.
ועדיין לא נחה דעתי בזה דהא ילפי' עבד מאשה לכל דבר שבגט לענין שליחות עיי' קידושין כ"ג ע"א וע"ב. וגם ילפי' עבד מאשה לענין חיוב כל שאשה מחויבת ומכ"ש שיש לנו להקיש לכל דבר שבשחרור עצמו, וכן לא לשתמיט לשום א' מראשונים דיאמרו דיש חילוק בדבר זה בין שחרור לגט אשה.
ובישוב קושי' מכתב מאלי' סוף סי' א' כ' בח"ס שם דאמדינן דעת הבעל שתחלתו בשעת הגבהה יהי' שליח כעין שליח הולכה ואח"כ יהי' שליח קבלה אם תן כזכי עיי"ש. ועיי' קצה"ח סי' קכ"ה שכ' כעין זה היינו דמפרשי' דעת הבעל על אופן המועיל והוא הולך לדרכו. ולא עלה על דעתו ליישב מ"ש תוס' תחלה דאם הי' נוטלו הי' זוכה לו, דאמרי' תחלתו יהי' בתורת שליח הולכה, דאפשר הי' קשה לי' הא הוא שליח שאינו חוזר, וח"ס מיישב זה בטוב טעם ועיקר הסברא דאמרי' שרוצה באופן דמהני עיי' ר"פ האומר אדם יודע, ונ"ל גם זה אדם יודע דטלי גיטך מעג"ק ל"מ ועיי'.
והנה בח"ס העלה מכל זה דטלי מעג"ק מהני בשליח הולכה והקושי' קמה גם נצבה על הר"ן דס"ל כבה"ג, והוכחני דס"ל דפסול מדאורייתא משום דבשליח הולכה פסול בנוטלו מעג"ק וקשה על הר"ן ממ"ש בד' י"א וצ"ע.
וליישב נ"ל ע"פ מ"ש לעיל בשיטת הר"ן דס"ל לחלק בין שליח הולכה ובגירושין ובין שליח הולכה למוסרו ליד שליח לגירושין משליח הנשלח למוסרו לשליח הולכה לגירושין יוכל ליטול מעג"ק לפ"ז י"ל לדס"ל תחלה דתן כזכי גם בלא נתן מיד ליד ולא נוטלו מחיים, אלו הי' נוטל מחיים הי' מהני דאמדי' דעת הבעל דרוצה באופן המועיל, ונעשה זה תחלה שליח למוסרו ליד שליח הולכה לגירושין שלו ושוב נעשה ש"ק והוא הוא נעשה ג' שלוחים הללו ועיי' ס"פ כל הגט באשה המביאה גיטה, ושוב כ' דלא תן כזכי רק בכסף מיד ליד וגם אם נטל מחיים לא זכה לו מיד אבל אם מוסרו בחייו הי' מהני דנעשה תחלה שליח שלא ניתן לגירושין ואח"כ נעשה שליח להולכה וכה"ג ליכא משום טלי מעג"ק כנ"ל ועיין.
עוד לנו מקום ישוב באופן שכבר הפקיד השחרור ביד זה שאומר לו תן ואי תן כזכי זכה לו מיד כשאומר לו תן ועיי' זה בטוש"ע ח"מ סי' קכ"ה לענין זכה או תן כזכה ומשום טלי גיטך לא מפסל כיון שמתחלה בא לידו מידו של בעל הגם דמתחלה לגירושין נתן לו וכ"כ רשב"א ור"ן בפ' הזורק ועיי' ב"ש סי' קל"ט ס"ק ב', ואי תן לאו כזכי לא זכה לו עד שימסרנו לידו ומשום טלי מעג"ק ליכא דהא הי' בידו תחלה לפקדון ומשום תן כזכי ל"מ כשהי' בידו תחלה לפקדון דבעי שיאמר לו תן כשנותן לידו עיי' רמ"ה שבטור סי' קכ"ה, ומ"ש תוס' ור"ן בשנטלו מחיי' היינו שמחזיק בו ונוטלו בשעה שאמר לו תן לזכות עבור העבד עיי' סמ"ע ס"ק כ"ז ובש"ך ס"ק ל"א ול"ב וא"ש נכון ועיי'.
וכאשר חפשתי חפש מחופש באמתחת תשובת קמאי דקמאי מצאתי ראיתי אחרי רואי ואחרי כותבי עד הנה קדוש א' מדבר והוא תשובת רשב"ץ חלק ג' סי' שכ"ו שעלה במחשבה לפניו דבשליח פסול כשמגבי' מעג"ק ונכנס לחלק בין מעג"ק ובין שמקבלו מנכרי שהוא בע"ד הגם שאינו בשליחות וכ' לבסוף דכבר חלקו הגאונים בזה כמ"ש בבה"ג ונוהגי' להתיר עי"נ אפי' לכתחלה. ומטובותי' נראה דס"ל דבהא פליגו ר"ח גאון ורבנן דהשתא, דרח"ג ס"ל דבעי דוקא שיקבל הגט ממי שהוא בשליחות ורבנן דהשתא ס"ל כיון שהוא בע"ד כשר מדינא, אבל מעג"ק מודי' רבנן דהשתא דהוא פסול מדאורייתא. ודבריו תמוהים כיון דמודי' דמעג"ק ל"מ כמו אשה דאמר רבא טלי גיטך מעג"ק פסול וכי אמור יאמר דאשה ג"כ מקבלת גיטה מנכרי ומ"ש, ואם ס"ל אשה דונתן בידה כתיב שיבוא מבעל לידה ושאני שליח הולכה, א"כ מנ"ל כלל דשליח הולכה מעג"ק לא מהני ועוד יש לפקפק.
ונבוא לבאר שיטת טעמא דרבנן דהשתא דלכתחלה ע"י נכרי לא ולא תנשא, ולא מצאנו מפורש למה לכתחלה לא מה חומרא זו ומה טעם יש בה. ופ"י כ"ט ע"ב כ' דנראה לו לחוש שמא ישנה בשליחות הבעל ויתנהו לנכרי אחר הגם דל"ב שליחות כיון שמשנה בדבר שיש בו קפידא בטל הוא, עוד כ' טעם שני דחיישי' שיתן לאשה עצמה, והנה טעם ראשון אין ממנו רמז ורמיזא בבה"ג ונ"ל יותר טעם ב' דנראה מלשון השאלה ששאלו לר"ח גאון מהו למכרך גיטא בחד מנא וכו' ואומר לו אמטי חד מנא לפלוני למיהב לאנתתי, וצריך להבין האריכות בזה ללא צורך הו"ל לקצר מהו לשלוח נכרי למוסרו לשלוחו, וגם הא דמסיי' למיהב לאנתי וזה ללא צורך הוא. ונ"ל דהשאלה הי' היכא דכרכו לגט במנא כדי שלא ידע הנכרי מה שבתוכו וגם אמר לו אמטי חד מנא כדי שלא ירגיש ולולי שאמר לו ואמטי לפלוני למיהב לאנתתי לא הי' מקום לחוש שיתן לה, אבל מכיון שאמר למיהב לאנתתי הרי יודע כי חפץ זה שייך לאשתו ולכן שאלו כה"ג אם יש בו חשש לאסור לכתחלה או שבטל מדאורייתא בלא"ה שליחות כזה עי"ל, והשיב ר"ח גאון דמדאורייתא בטל ורבנן דהשתא אמרו דלכתחלה לא שמא יתן לה מכיון שאמר למיהב לאנתתי חיישי' שיתן לה הגם שאינו יודע דגט מוכרך בתוכו כנ"ל.
אלא מדאמרו רבנן דהשתא דלכתחלה לא דנכרי לאו בן ברית הוא משמע דלכתחלה משו"ה לא משום דאינו בר שליחות ולא משום חשש שיתן לה וי"ל. ויותר נ"ל דחשו כיון שאמר למיהב לאנתתי חיישי' לטועים שיאמר שממנה הנכרי שליח שימנה הוא שליח להולכה כיון שאומר אמטי לפלוני למיהב לאנתתי או הוא בעצמו יטעה דסגי בהכי ולא ימנה השליח ע"פ כתבו או בפיו, ועיי' מרדכי פ' המביא בשם ראב"י דכ' דלא חיישי' להכי דכ"ע יודעי' דאין שליחות לנכרי ועיי' ד"מ. ורבנן דהשתא חשו לכך ומשו"ה לכתחלה לא, והיינו ע"ד הנ"ל שלא יאמר לנכרי אמטי לפלוני למיהב לאנתתי אבל כשאמר אמטי לפלוני ולא אמר מה יעשה בו ל"ח שיתן לאשה מנא ידע דשייך לאשה ורחוק שיראה או ע"י אחרים המביאים ענין הגט ויתן לאשה כ"ש כשהוא כרוך וחתום במנה ואמר לו אמטא מנא דליכא למיחש.
וקרוב לי לומר שזהו טעמא של המחבר בסי' קמ"א סי' ל"ה שכ' דיוכל לשלוח עי"נ שיוליכהו לפלוני והוא עושהו שליח בכתבו, ולא העתיק שיאמר לנכרי שימסור לפלוני והוא יתנו לאשתו כמו שהושאלה השאלה בבה"ג והטור העתיקו ככתבו וכלשונו, הגם שאין לעשות דיוק מזה אבל אפשר לומר דלא ברור למחבר בהחלט להקל כשאמר לנכרי דפלוני יתן לאשתו דיש לחוש שיתן לידה, לכן השמיט זה דאם לא אמר ס"ל בהחלט דלכתחלה כשר ועיי'.
ועיי' ב"י סי' ל"ה בהקשותו על רי"ו דמדמה קידושין לגט דיש לחלק גט שאני כיון ששמו עליו אין לנכרי להיות לו עסק בו במלתא דליתא משא"כ כסף קידושין ועיי' ט"ז שם, נראה דס"ל לב"י דלכתחלה לא משום דלאו ב"כ ושליחות הוא לא יהי' עסק בו משום חשש שיטעו דכשר לשליחות גט, ולא משום שמא יתן לה דזהו דוקא כשאמר לנכרי דפלוני יתן לה ורי"ו לאו בהכי איירי, ועוד להאי טעמא בקידושין ליכא למיחש שיתן לידה ואפי' בשולח שטר קידושי' עי"נ אין לחוש. מ"מ י"ל דב"י כ' כן לפי שיטת רי"ו דס"ל כיון דלאו ב"כ הוא לא יהי' לו עסק בשליחות משום דאתי למטעי, כ' ב"י דיש לחלק דוקא בגט דשמו עליו גזרו אומר וחששו ולא בקידושין, אבל הב"י לעצמו ס"ל עיקר הטעם שמא יתן לה לאשה, וזה לא שייך רק באמר לו שפלוני יתן לאנתתי וכשאמר כן ברירא למחבר להכשיר לכתחלה כדכתיבנא ועיי'.
והנה הרמ"א כ' ויש חולקים שאין למנות שליח שלא בפניו, ובסעי' י"ד ציין על מ"ש בסעי' ל"ה, ובמכתב מאלי' הקשה למה לא כ' דיש חולקים בסעי' י"ד ששם מקומו של דין זה לעשות שליח שלא בפניו, ולמה כ' זה כאן, והעלה דאין דעת רמ"א לחוש לשיטות הסוברי' דבעל אין יוכל לעשות שליח שלא בפניו דרבו המתירי' לכן לא כ' בסעי' י"ד מזה כלום אבל בסעי' ל"ה חיישי' היכא ששולח עי"נ דאיכא דס"ל דעי"נ בטל בתרתי לריעותא עי"נ ולמנות שליח שלא בפניו חש רמ"א להחמיר שלא להקל תרי קולות אלו דבריו ז"ל מה מתקו לחיך בכונת רמ"א.
ויצא לנו עפ"ז היכא דממנה שליח בפניו ומחמת איזה סיבה לא מסר לו הגט מידו לידו יוכל לשלוח לו עי"נ דבחדא לריעותא לא חש רמ"א, וי"ל עוד בשליח ב"ד דכח יפה כמ"ש במכתב מאלי' דאלי' כח ב"ד ואפשר כ"ע מודי' דיש בכחם למנות שלא בפניו עיי"ש. ונ"ל כה"ג לא מחמיר רמ"א דלא מחשב לי' לצרף האוסרי' כה"ג.
ונ"ל עוד הא דחש רמ"א להחמיר עי"נ כ' הרמ"א משום דרשב"א ור"ן שתקו ש"מ דס"ל כוותי' דפוסל ולפמ"ש דר"ן ע"כ ס"ל היכא דאינו שליח למסור לשליח ישראל שימסרנו לשליח לגירושין כשר. ונ"ל גם רח"ג ורשב"א והה"מ הכי ס"ל וכתבנו לשיטת רבנן דהשתא דלכתחלה ליכא לחלק בשליחות דנכרי, וי"ל דרמ"א לא חש אלא משום דעת האוסרים ופוסלים הגט מדינא בצירוף יש דס"ל דאין בכח הבעל למנות שליח שלא בפניו מדאורייתא החמיר רמ"א שלא להקל תרי קולות דיש בכ"א פסול דאורייתא למאן דס"ל הכי, ורמ"א על המחבר קאי דמוסר לנכרי שיתן לשליח גירושין שלו, אבל היכא דמוסר לו שיתנו לשליח שלו שיתנהו לשליח גירושין שלו דכשר מדאורייתא לכ"ע לרבנן דהשתא דלכתחלה לא וה"ה בשליחות כזה, כיון דגם לדידה ליכא חשש דרבנן לא חש לרמ"א להחמיר כנ"ל ועיין.
וזאת תורת העולה מדברינו ע"פ באורינו בעזה"י א' העלינו דע"י עבד לכ"ע ליכא פסול לשלוח ע"י שלוחו הגם דאינו ב"כ מ"מ איתא בשליחות ולשליחות כ"ז ל"צ ב"כ, ולמאן דאוסר בנכרי לכתחלה אפשר גם עבד לכתחלה משום גזירה שמא יעשהו שליח להולכה, ותלי' בטעמא דלכתחלה לא, ולהיות כי לא שייך ולא מצוי גבן לא אאריך בפרט זה, ב' העליתי לשיטות רוב ראשונים מוכח מירושלמי דנכרי כשר לשליחות כזה, אם לא נחלק בין משלחו שיתן לשלוח לגירושין שלו או למוסר לשליח שימסור לשליח גירושין, עכ"פ לשליחות כזה מוכח לרוב ראשונים דכשר, וי"ל גם רח"ג להכי אתכווין, וגם רמ"א דחש לשיטות הפוסלים דוקא למוסרו לשליח גירושין למסור לאשתו. ג' כשאמר לנכרי שיתנו לפלוני למיהב לאנתתי אפשר גם המחבר חושש משום גזירה שמא יתנהו לה ואינו מוכרח. ד' העיקר בכוונת הרמ"א כמ"ש במכתב מאלי' דוקא בתרתי לריעותא שלא בפניו ועי"ל, והיכא דמנהו בפיו יוכל לשלחו לכתחלה עי"נ:
והוספנו עוד דב"ד העושים שליח לא חש רמ"א ולא חזי לצרופי מיעוט דס"ל דגם ב"ד אין בכחם לעשות שליח שלא בפניו. ה' בתשובת בית אפרים סי' ק"י העלה דמ"ש רמ"א ויש חולקים שלא למנות שלא בפניו קאי עמ"ש המחבר ומנהו בכתבו דיש ס"ל דכתב גרע מבע"פ על זה כרמ"א ויש חולקים כוונתו למנותו בכתב אבל בע"פ לא וא"ש נמי מה שציין בד"מ עיי"ש שדבריו מסתברים, ובכ"ז צריכי' אנו למ"ש מכתב מאלי' דכוונתו בצירוף דשולח עי"נ דאל"ה הו"ל לרמ"א לכתוב מזה לעיל בסעיף י"ד אבל בכתב יש חולקים ויש להחמיר. לפ"ז יצא לנו עוד קולא היכא דממנה בפה מלא שלא בפניו לא חש רמ"א להחמיר אפי' שולח עי"נ. ו' לשלוח עב"ד נראה לי דעדיף מלשלחו עי"נ, ע"פ הטעמים שכתבנו בדעת האוסרים לכתחלה, לטעם ראשון שכ' פ"י שמא יתנהו לנכרי אחר וישנה מדעת בעלים, בבי דואר לא שייך שינוי מדעת בעלים כי הליכת בי דואר ידוע ושוה בכל פעם חוץ ע"י סיבה ואונס ואדעתא דהכי נכנס כל המוביל עב"ד ולא שייך בו שינוי וחשש זה כלל. ולטעם הב' שמא יתנהו לאשתו גם אם נימא דמשום לא פליג לא אסרו גם כשלא אמר לנכרי שהשליח יתנהו לאשתו, בב"ד אין לחוש כלל דמביא המכתבים מב"ד לא יתן לאחר רק למי ששמו כשם הכתוב על גבי הכתב ולא ישנה תפקידו בשום אופן, וכ"ש שלא יפתח החותם מן הנייר אשר הגט מוכרך בתוכו, ולפי דנראה מרי"ו וב"י שבסי' ל"ה משום דנכרי לאו ב"כ אסרו לכתחלה שלא יהי' לו יד ועסק בדבר זה כדי שלא יבוא לטעות לעשותו שליח ממש, גם זה לא שייך כ"כ בב"ד דשאני שליח נכרי מיוחד וגט בידו מחזי כשליח הגט, אבל בי דואר שם מובילי' כ"א מכתבם וכתבים הרבה וגט מעורב בין המכתבים לא מחזי כשליח הגט, וגם הרי אין נותן הגט לידי אדם אלא מניחים אותו בארגז המיוחד לשום האגרתי' בתוכו עד שנתמלא סאתו אז נוטל הממונה לכך משם ומוליכי' בעגלה, לא מחזי כשליח הגט שאינו שליח מיוחד מן הבעל ואין שליחות מיוחדת כנ"ל. אלא דנגד זה איכא גרעותא ע"פ תשובת תשב"ץ שהבאנו דס"ל דכ"ע מודים דמע"ג קרקע ל"מ ודעת המתירים דוקא בנכרי כיון שמוסרו הבעל לב"ד א"כ במניחו בארגז של דואר בא ליד המוביל המכתבים והכתבים לכ"א ואחד על מקומו מן הארגז והנגלה הנ"ל כנוטל מעג"ק, וגם אם יתן ליד הנכרי ממונה א' בב"ד ה"ה כמניחו בארגז ואח"כ על העגלה ולא בא ליד השליח מן נכרי זה שמסר לידו. אלא שכבר כתבנו כי דברי תשב"ץ אין להם מובן וצריכי' ביאור להבין. מ"מ כל אפשר לחוש לדבריו הואיל ויצא מפי גברא רבא וקדישא ולכן מהיות טוב שיעשה ב' שלוחים א' שיקבל מן הב"ד ושני שיקבל מפי שליח ההוא ויהי' השני שליח להולכה לאשתו ועד"ז יצא ידי כל השיטות.
תבנא לדינא להלכה ולעשות מעשה על צד היותר טוב נ"ל דרך הנבחר שיעשה ב' שלוחים ישראלים בפה מלא א' שיקבל מן הנכרי, והשני שיקבל ממנו ויהי' שליח הולכה לאשתו ויוכתב ע"פ כתב וחתם בעדים כי עשה שני שלוחים ועד"ז טוב יותר עבי"ד מע"י נכרי דהרוחנו דליכא שום חשש מכשול וטעות, ואם א"א לו לעשות ב' שלוחים כאלו טוב יותר לשלוח עי"נ מע"י ב"ד דבב"ד יש חשש פסול דאורייתא לכ"ע לפי דעת תשב"ץ משא"כ ע"י נכרי בפלוגתא תלי' מלתא ואם אפשר שיעשה שליח במקומו ויבוא לפני ב"ד ויאמר בפ"נ וב"ד יעשה שליח ב"ד במקום האשה ויעשו ב' שלוחים כנ"ל, ופר"מ כבודך בין תבין אשר לפניך ואשר אפשר לך דרך זה יבחר ויקרב וה' עמך הנלפע"ד כתבתי בעזרת החונן דעת ובינה, הכ"ד אחיך החותם באהבה רבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר: