כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה צה
שילת פ"ב כאור בוקר ליום ד' י"ג טבת תרכ"ח לפ"ק. שלום וכ"ט לה"ה הרבני המופלג מלא פלג מורג חרוץ ברק השנון יפ"ת כ"ש מו"ה נפתלי נ"י בה"ג אבד"ק בערעגסאז יע"א.
זה שבועות אשר קבלתי מע"י אצבעותיו הנעימים לא ידעתיו ולא שמעתיו אכנהו ובנתיים נחלתי ר"ל ובליל ש"ק בא הכתוב השני מאתו ובקש מאתי להשיב לו על דבריו, ואם כי קשה עלי מאוד למלאות מבוקשו לעת עתה כי חלוש המזג אני ויש לפני דברים הנחוצים לדינא בכ"ז לא אשיב פניו ריקם אחר השמיעה בין הבחורים שמעו הטוב ועוד בזכרוני אביו הגנ"י כאשר יצק מים על יד אבא מאוה"ג בעל ח"ס זצ"ל. והנה אפס קצהו ראיתי במרוצה ובגמר דבריו אתפוס לשעשע קצת אתו עמו, והוא במאי דקשי' לי' על הב"ש סי' קכ"ד ס"ק י"ג דאם החזיקה בזרעים לטעם ירושלמי דבעי תלוש דומיא דספר ל"מ ולטעם של רשב"א משום ונתן בידה מהני דהא דבר הניתן מיד ליד הוא. והוקשה לו דמה דפשיטא לב"ש לטעם רשב"א מהני לדעתו זה תליא בשיטות רש"י והחולקים עליו ר"פ הזורק לרש"י מהני קנין אגב מהני ג"כ קנין חזקה ולרמב"ן רשב"א ור"ן דבגט ל"מ אגב ונראה לו הטעם משום דבעי שיתן מידו לידה ה"ה דחזקה ל"מ אלו דבריו בקיצור ותשובתו בצדו טעם זה שכ' דאגב ל"מ משום דבעי נתינה מידו אין זה לשבח אשר שבחוהו ראשונים ומפורש כתבו משום דבעי שיהי' הגט בידה או בחצירה ורשותה שהוא כידה, אבל קנין אגב שלא הגיע הגט בשעת קנין לידה לאו ונתן בידה הוא, ועיין בבית מאיר רס"י קל"ו שמיישב בטוב קושי' ראשוני' דלהכי באמת בעי דוקא שיקנה לה דוכתא שהגט מונח בו דהו"ל כאלו נתן בידה ממש כיון שקנתה החצר והגט מונח בו, אבל הגט במקום אחר ל"מ לענין גט דבעי בידה ממש. וא"ש מה דפשיטא לי' לב"ש דאם מוחזק' בזרעים מהני כיון דבידה הוא ולא דמי כלל לקנין אגב. ובעיקר הדבר שחידש מסברתו דחזקה ל"מ בגט, יעיי' באבני מלואים סי' קל"ו ודבריו תמוהים שטרח למצוא טעם דמחובר פסול ולא אפשר ליתן לה במחובר והלא מבואר בראשונים ברשב"א ור"ן במקומו משום דכתיב ונתן בידה צריך שיהי' דבר הניתן מיד ליד וגזה"כ הוא כמו לירושלמי דומיא דסער וגם הי' נעלם ממנו לפי שעה במחכ"ת מ"ש ב"ש הנ"ל דחזקה מהני בגט:
ומדי דברי ועסקנו בענין זה מלתא דתמוה אזכיר מה שהקשה האבני מלואים שם על רש"י דקנין אגב מהני בגט מסוגיא ש"ס כ' ע"א דמקשה לרבא הא חצר מהלכ' הוא דלמא מתורת אגב הקנה והא כשמונחי' מטלטלי' על העבד ניקני' עמו כמבואר ב"ק י"ב, ושם מבואר איפכא דמתורת אגב אינו קונה או משום דעבדי' כמטלסלי' בכל מקום או משום דבעי דומיא דערי מצורו' דלא ניידו וכשהם עליו קונה משום חצר ודוקא כפות וצ"ע אבל מה שהקשה מדמקשה אביי הא חצר כה"ג לאו בע"כ הוא דומיא דידה דלמא משום אגב קונה קושיא זו בעי ישוב וישובו אינו מיישב דעת.
וזה לי רבות בשנים בעודי בימי חרפי העליתי ישוב לקושי' זו עד"פ הנה בקצה"ח סי' ר"ב כתב לפמ"ש תוס' ב"ק דקנין אגב מדרבנן דאסמכתא הוא ל"מ קנין אגב בגט גם לשיטת ב"י א"ע סימן כ"ח דקנין מדרבנן מהני בדאורייתא משום העקר ב"ד בגט לא שייך משום הפקר ב"ד וצ"ל רש"י ס"ל קנין אגב דאורייתא, ומ"ש דאפשר משום דאפקעינהו רבנן לקדושין כמו ד"א דכתב רמב"ן מה"ט הוא דמהני. דבריו לא נ"ל מהיכא תיתא יאמרו דאגב מהני בגט אפקיעו הקדושין ללא צורך לשווי' ב"ז ובד"א משום תיקון העולם הוא כמ"ש ראשוני' שם והעיקר דרשי' ס"ל ק"א דאורייתא הוא, ומינה מדלא הקשו הראשונים על רש"י הא קנין אגב דרבנן ולולי הוכחתם הי' מודים לרש"י ש"מ דס"ל דקנין אגב דאורייתא הוא אלא בגט לא מהני משום דבעי ונתן בידה.
והנה מלבד הקושי' שהקשו מדהוצרך ליהיב לה דוכתא. דייק הר"ן מלשון מסקנא בהדי' דהו"ל גיטה וחצירה באי' כאחד וליישב קושי' ראשונים על רש"י נ"ל בהקדים בשנאמר מה שכ' תוס' בב"ק דאגב דרבנן הגם דמקרא ילפי' ונתן להם ע"ד י"ל ע"פ קושי' הריטב"א בקדושין כ"ב דלמא משום חצר הנקנה להם והעלה דחצר אינו קונה בב"א והוא כשיטת ש"ך ח"מ סי' ר"ב וי"ל משו"ה ס"ל לתוס' דקנין אגב רק אסמכתא די"ל משום חצר הקונה להם ואגב רק אסמכתא ול"ל כריטב"א וש"ך הנ"ל, והנה כבר תפסו על הש"ך מש"ס גיטין כ' ור"פ הזורק דחידש לו רבא דגיטה וחצירה באי' כא' ואומר מעתה דרשי' ס"ל דלאמת אגב דרבנן ול"מ לענין גט דל"ש משום הפקר ב"ד והיינו לפי דמסיק רבא גיטה וחצירה באי' כא' לענין גט וה"ה בכ"מ קונה החצר גם כשלא הי' שלו מעיקרא וממילא אגב דרבנן ואסמכתא בעלמא די"ל עם היינו בתורת חצר אבל קודם שחידש רבא גיטה וחצירה באי' כא' אגב דאורייתא הוא דא"א לומר עם וכו' משום חצר. ואקדים עוד מ"ש פ"י ר"פ הזורק דרש"י הוכרח לפרש משום אגב עד דלא ידע גיטה וחצירה באי' כא' גם בארוסה ל"מ כיון דאין ניקנה לה הגט בב"א עם קנין החצר ולקנות הגט אחר שקנתה החצר הו"ל כטלי גיטך ועיין ביאור הדברים יותר בבית מאיר רס"י קל"ו ולמ"ש א"ש בס"ד עד דלא ידע גיטה וחצירה באי' כא' והוצרך לפרש מתורת אגב ולס"ד הוא דאורייתא ולבתר דאסיק רבא דגיטה וחצירה באי' כא' א"א לומר רק מתורת חצר הקנה לה דמשום אגב למסקנא אגב דרבנן וא"ש.
ומיושב קושיא ראשונים למה הוצרך להקנות לה אותו מקום דמונח בי' גיטה הא מסקינן בקידושין דל"ב ציבורין ולמ"ש דל"מ אגב בגט רק כשהוא מדאורייתא ולה"א אגב דאורייתא דדרשא גמורה הוא י"ל דס"ל לרש"י דוקא ציבורי' דאורייתא דמוכח מקרא אבל אין ציבורין מנ"ל והלא יש לחלק כאיבעי' ש"ס שם והא דמסקינן שם דלא בעי ציבורי' והוכיח כן הוא רק מדרבנן והוסיפו ואסמכוהו אקרא דמוכח עכ"פ דציבורין והא דרצה ש"ס להוכיח בקידושי' מר"ג וזקנים דבעי ציבורי' דלמא מדאורייתא בעי ציבורין ומדרבנן גם בלא ציבורי' הא קנין דרבנן מהני גם לדאוריי' וכן הוא למסקנא דכתבנו דלבתר דחידש רבא גיטה וחצירה ב"כ כל אגב אפי' ציבורין דרבנן ומהני לדאוריי' אבל בגט ל"מ קנין דרבנן לכן הי' ניחא לרש"י בס"ד דרבא בארוסה דהוצרך ליחד דוכתא דמונח בי' גיטא אי אגב דאורי' וא"ש ועיין.
והא"ש דלק"מ קושי' אבני מלואים, מש"ס כ' ע"א דח"א לומר מתורת אגב דלאמת ס"ל לרש"י אגב דרבנן ול"מ לענין גט ואביי מקשה לרבא לפי מסקנתו ועוד י"ל ממ"נ הקשה אי ס"ל אגב דאורייתא וע"כ דל"א גיטה וחצירה ב"כ ואז אגב דאורייתא א"כ קשה כל מה שקנתה אשה והא רבא סתמא קאמר אפי' בנשואה ואי ס"ל גיטה וחצירה ב"כ א"כ אגב דרבנן וקשה הא לאו דומי' דידה הוא ומיושבי' כל הקושי' על רש"י, ועיקר הדברים אמרתי מאז והוספתי עתה בעיון מעט מזעיר איזהו שעות קצת נופך על זה.
וע"פ דברינו לפי שחידש לן רבא דאמרינן גיטה וחצירה ב"כ ונקטי' כוותי' להלכה ממילא אגב דרבנן ולשיטת רי"ו שבב"י א"ע סי' כ"ח דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא, צ"ב סוגי' דקידושין דס"ל דמעשה זקני' בתורת אגב הקנה להם אזיל לאמוראי ר"פ הזורק דלא ס"ל כרבא וגם רבא חידש דבר זה לבסוף ועד דלא ידע דגיטה וחצירה ב"כ אגב דאורייתא ובב"מ פ"ק נראה דרבא ג"כ ס"ל דאפשר לומר באגב הקנה לולי דדמי' לחלופי' י"ל אמר כן עד דלא חידש גיטה וחצירה באי' כא', לפ"ז למסקנא דרבא דקנין אגב דרבנן צ"ג לשיטת ר"א ד"ד זקני' בתורת חצר הקנה וכר"פ דב"מ דדעת אחרת שאני דלא כסתם סוגי' ש"ס קידושין אבל לשיטת ב"י דחולק על רי"ו א"ש סוגי' דקדושין להלכתא וכיון דמסתמא דש"ס דקידושין נראה דל"ל דר"פ הכי נקטי' ועיין ש"ך סי' ר' וסי' ר"ג. והנה המחבר פוסק כרי"ף ורמב"ם דאפי' דעת אחרת מקנה בעי שימור לדעתו שס"ל סוגי' דקידושין הלכתא הוא כמ"ש הש"ך והמחבר אזיל לשיטתו בא"ע דחולק על הרי"ף וס"ל קנין מדרבנן מהני לדאורייתא א"ש סוגי' דקידושין כהלכתא ורמ"א לשיטתו בא"ע דנקיט לעיקר שיטת רי"ו דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא ע"כ סוגי' דקידושין לאו הלכתא היא דלהלכתא עכצ"ל דמתורת חצר הקנה להם וכר"פ ואם כי המחבר והרמ"א לא התכוונו לזה מ"מ דברינו מכווני' להלכה ע"ד פלפלא טבא דמחלי' לשבח. ובעיקר אי קנין דרבנן מהני כקנין דאוריי' בארתי באר רחובות במק"א ואכ"מ.
מה מה שנתקשה עוד בדינו של הב"ש אינו כדאי להשיב ולהיות כי מכותלי מכתבו נראה כי שוקד בשקידה רבה בעמלה של תורה, ואביו ה"נ נ"י נטה אוזן לשמוע מאתנו ח"ת מדי שבת בשבתו ובא בתוך הבאים ושקל וטר' אתנו לכבד לכבוד אותו ואת בנו צויתי להעתיק לפניו מ"ש בתשובה בדינו של ב"ש ודברים המסתעפי' באותו ענין משם ידרשנו.
מ"ש בישוב קושי' הר"ן על תוס' גיטין כ"ב ד"ה עציץ דבר שכלי היא אבל עדיין קשה מאחר שקנה העציץ נקנה הזרעים ש"מ דל"מ מתורת חצר הגם שזרעי' צריכי' לעציץ, אם לא שנאמר א"כ היינו זרעי' של א' ועציץ של אחר דהא כבר קנה העציץ תחלה ובש"מ ב"מ דמביאו הקצה"ח סי' קצ"ח משמע כל שהי' המטלטלי' בחצר קודם שהי' שלו לא קני' לי' החצר אח"כ ויש לעיין בזה הכ"ד ד"ש ושלום אביו י"נ הגנ"י חותם בברכה יצליח ויעלה מעלה מעלה בקודש נפתלי שבע רצון מלא ברכות ה' שובע שמחות. הק' אברהם שמואל בנימין סופר.