כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה פה
שיל"תפה מרחץ מיידלינג במחוז וויען כאור בוקר ליום א' ג' מ"א תזכיר לטוב לפ"ק
יראה בנחמה בעיר ה' שמה, תלמידי חביבי ידיו רב לו בתורת ה' תמימה הרב הגדול המופלג בתורה וביראת ה' טהורה חריף בע"פ כש"ת מהו' אברהם פאפפער נ"י בשבת תחכמוני בקהל טאב יע"א
יקרתך קבלתי סמוך מאוד להכנסת כלה בעידנא דטרידנא בקבלת פני שבתא מלכתא, ולא פתחתיו עד מש"ק ובאור בוקר קדמו עיני אשמורות לחביבותי אליך שמתי עיני על דבריך וראיתי כי ירית חיצי השגתיך על דברי שכ' לך בנך תלמידי משמי ממה ששמע ממני בלימוד השיעור בישוב קושי' רשב"א גיטין כ' ע"ב איך אפשר שקבלה גיטה וכתובתה והא אותיות פורחות באויר, ואמרתי בעני' דמפרשי' דבריו באופן המועיל באומרו התקבלי גיטך ותחזיר לי הנייר במתנה אחר שעה ואם הי' אומר בלשון ודין תנאי הי' צריכה לקיי' התנאי או הגט בטל, אבל הוא ל"א לשון ודין תנאי רק שמפרשי' דבריו שחפץ ורוצה שתחזיר לו הנייר אח"ז וחייב' להחזיר מדין ואם לאו גזל הוא בידה כמ"ש רשב"א ביבמות בחליצה מוטע' והאריך בו בקצה"ח ובאבני מלואים סי' כ"ט ול"ז ורצונו שאם תרצה תחזיק בידה הטס לכתובתה ואין גזל בידה וכ"ז כשמגרש מרצונה, אבל באונס יש לעיין משום דכ' הא"מ סי' כ"ט בגירושין דבע"ש א"צ לתת לו מידי דאינו יוכל להכריחה שתהי' מגורשת ותתחיי' לתת לו ד"א או אותו דבר אח"ז עיי"ש שהוכיח כן מסוגי' דת"כ דלאביי ורבא בלא כפל או משום מעשה קודם לתנאי דא"צ נקיי' התנאי הוי גט והא צריכה להחזיר לו משום דגזל האבידה וע"כ כהנ"ל אלו דבריו ז"ל וראי' זו איני מכיר כיון שא"צ להחזיר מדין תנאי ואפי' לא תחזיר מגורשת מיד כשיבא גט לידה מגורשת וענין החזרת ד"א היא אפי' כיונה מיד להחזיר לו כדבריו היינו בתורת מתנה או שכירות וכדומה אבל הגט חל מיד ופשוט, אלא דסברתו נכונה בעצמותה כשמגרשה בע"כ אם לא תרצה לא תזכה בגט כדי להחזיר לו אח"כ ונגט בטל, ויש לפקפק כיון דנתינה נה בע"כ בגט שמה נתינה גם בכה"ג מהני ויש לעיין, ומ"מ קושי' רשב"א מתורצת גם לרשב"א צ"ל דוקא במגרש ברצונה ועיין ב"ש סי' ובט"ז שם, ובנך שי' לא כיון שמועתו ולפמ"ש לק"מ מה שהקשית עלי דיתרץ הברייתא כשלא התנה דודאי גם בהא דבעי רבא מר"נ א"א להעמיס שאמר יותר רק התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך ול"א יותר אלא דמפרשי' דבריו שכיון ע"מ שתמחלי כתובתך כמ"ש רשב"א או ע"ד שכתבתי ושפיר מקשה מברייתא, אלא לפמ"ש דוקא במגרשה ברצון הי' יוכל לתרץ הברייתא במגרשה בע"כ, אלא דזה קשה גם על הרשב"א והנני שולח לך העתק ממ"ש בענין זה משם תראה ישוב לקושי' זו ועוד דברי' וקושי' בענין זה שוים עיניך עליהם:
ומה שתמהת עלי שלא אמרתי בפשוט יותר כשמתנה ע"מ כמעכשיו שתחזירי הנייר כפל תנאי ואם לא יהי' לכתובה וצריכה או לקיי' התנאי או להחזיק בעד הכתובה וזה לפי השמוע' מבנך אשר לא טובה ולא נכונה היא שאמרתי דרבא ור"נ איירי שאמר בפה מלא והתנה תנאי, אבל לפמ"ש כי אנו מפרשי' דבריו וכוונתו רצוי' לא ע"ד תנאי אלא שרוצה בנתינה זהו בעד שתחזיר לו ולולי כי צריכ' להחזיר דאל"ה הוי גזל בידה לא צריכה להחזיר כלל וגם פרעון כתובה כי דלא הזכיר לשון ותנאי כלל ולא דין תנאי, חוץ אם נאמר דיש כאן אומדנא דמוכח לכמה שיטות ל"צ דין תנאי ונקיטנא דרך קצרה כי הנכון כמ"ש, וכ"ש דלק"מ על רשב"א דלא תי' כמו שכתבתי:
ואבוא אל יתר דבריך מ"ש מסברא דילך לדס"ל דגם בתנאי סותר המעשה מהני התנאי אם כפל כדינא אבל אם לא כפל דבלא"ה בטל התנאי והמעשה קיים א"צ לקיים משום דאל"ה גזל בידי כיון דהתנאי סותר המעשה לשחוק והיתול אמר והבאת ראי' לזה מגיטין ע"ה לאביי ורבא משום דלא כפלי' או משום מעשה קודם לתנאי א"צ לקיים התנאי וקשה הרי צריכה להחזיר דאל"ה היא גזל בידה וע"כ כיון דהתנאי בטל וסותר המעשה לא צריכה לקיים כלל אלו דבריך.
וכוונת בקושי' זו לאבני מלואי' סי' כ"ט שהבאתי לעיל והוכיח מכח זה דגט בע"כ שאני ולא עלה בדעתו לומר דלשחוק אמר, וכבר כתבנו דדבריו אין מוכרחי' כיון דאין התנאי מבטל הגט בלי קיומו הגט חל מיד ואין עלי' רק חוב בעלמא, וגם קושיתך ליתא וגם סברתך לא נ"ל כלל דאי נימא כיון שהתנאי סותר המעשה וא"א שיתקיימו שני' לשחוק והיתול אמר, כן נאמר דהתנאי בטל משו"ה ומ"ש כעין ע"מ שתעלה לרקיע, או במתנה עמ"ש בתורה עיי' בתוס' כתובת ר"פ אע"פ במתנה עמ"ש בתורה.
ובלימוד הסוגי' דת"כ הקשיתי על דאמר אביי ברייתא ר"מ הוא דבעי ת"כ י"ל גם רחב"ג דס"ל מכלל הן אתה שומע לאו דלא יוציא דבריו לבטלה דוקא היכא דאין התנאי סותר המעשה, אבל היכא דסותר המעשה ויהי' המעשה לבטלה לגמרי שא"א לשניהם ל"א מכלל, ומנ"ל דרחב"ג ס"ל גם בכה"ג דל"ב תנאי כפול וברייתא גם כרחב"ג אתי' וי"ל אה"נ אלא כיון שאין מפורש דרחב"ג מודה לר"מ בכה"ג אמר ר"מ היא דמפורש ס"ל דבעי ת"כ כ"ש בכה"ג וכן דרך וסגנון ש"ס בדוכתא טובא, אלא דקשה על דמתקיף רבא מה התם תנאי קודם למעשה וכו' משו"ה אמר אביי משום דלא כפלי' לתנאי דאפשר דאתי' גם כרחב"ג ומודה לר"מ היכא דתנאי סותר למעשה אבל משום תנאי קודם למעשה לא א"ש רק לר"מ ובעי למוקמי ברייתא ככ"ע, ולשיטת רש"י א"ש דרחב"ג מודה ולתוס' ור"ן קשה.
ואמרתי ישוב לדבר דבאמת צ"ב לתוס' ור"ן ודעימי' מה רצה רבא עד דמתקי' לאביי מ"ש משום דליכא ת"כ או מעשה קודם לתנאי, וריטב"א כ' דלא כפל לתנאו לא מפורש בברייתא די"ל דכפלי' וקיצר מתקי' לי' רבא ביותר הי' לו לומר משום מעשה קודם דמפורש יותר דדוחק לומר דלא דק, וראב"א אמר יותר משום תנאי ומעשה בד"א דמפורש עוד יותר ולריטב"א י"ל קצת קושיתי, ועדיין יש להקשות דניחא לאביי יותר משום דלא כפלי' הגם דאינו מפורש כ"כ כדי לאוקמי הברייתא ככ"ע והיותר נ"ל דקושי' רבא דע"כ ברייתא בדכפלי' דאי בדלא כפלי' הא איכא תרתי דל"מ התנאי משום דלא כפלי' ומשום מעשה קודם לתנאי, והא לר"מ בחד מינייהו התנאי בטל ואיך קמ"ל הברייתא דבתרי חסרונות התנאי בטל, וע"כ הברייתא קיצר ובדכפלי' לתנאו ובדיוק נקיט מעשה קודם לתנאי, וראב"א הקשה הא תנאי סותר למעשה ואיכא תרתי וע"כ בדהקדים התנאי וא"ש הסוגי' במרווח, ול"ק תו מה שהקשיתי דשפיר מקשה דהא ברייתא ע"כ לא אתי' ככ"ע דאי בדלא כפלי' ע"כ דלא כר"מ דלדידי' גם בתנאי קודם למעשה וכפלי' או במעשה קודם וכפלי' התנאי בטל ותרתי ל"ל ולומר כרחב"ג אתי' ומעשה קודם התנאי קיים ובדלא כפלי' היכא דתנאי סותר המעשה בטל א"כ ברייתא דלא כהלכתא וככ"ע לא אתי' וע"כ בדכפליי' ומשום דמעשה קודם וכר"מ וכהלכתא וא"ש עיין.
ויש לי מקום עיון לדינא לדפוסקים כרחב"ג דל"ב דיני תנא רק בגיטין וקידושין משום חומרא ומובא בש"ע סי' ל"ז וס"ל דרחב"ג פליג על כל דיני תנאי, ואפי' תנאי סותר המעשה י"ל דוקא בדכפלי' לתנאי' אבל בלא כפלי' גם לרחב"ג ל"מ היכא דתנאי סותר מטעמא דכתיבנא וצ"ע.
ולהיות תלמיד חביב אתה לי ושותה תמיד בצמא דברינו ובודק גנזי נסתרות אם תמצא פגומה כ"ש לסתור בורי' של דברינו, לא ח"ו כאותו תלמיד וכו' זה הדברים ופה לא עמוס הטרדות אני כ"כ כמו בביתי, אציע פה לפניך מה שהעלתה מצודתי בענין וכלל דתנאי ומעשה בדבר אחד, דרא"ש גיטין ע"ה בסוף הסוגי' גילה דעתו דס"ל תנאי ומעשה בדבר א' אפילו אין התנאי סותר המעשה ל"מ וכן נראה מלשון רש"י שם, ואין טעם בדבר מ"ש התנאי בדבר אחר או באותו דבר ומסתבר שיטת תוס' ודעימי' דוקא בשסותר המעשה לגמרי. והי' נ"ל להסביר דרא"ש לשיטתו בסוגי' פ' לולב הגזול דמתנה עמ"ל היא מתנה עולמית דקנין לשעה לא שמה מתנה וצריך משו"ה להקנות לו מחדש וכיון שסוף כ"ס א"א שתהי' המתנה קיימת לעולם כיון שצריך להחזיר ולהקנות לו ואל"ה המתנה בטלה לגמרי, וא"א שתהי' המתנה לשעה וצריך שיאמר לו הרי נתינה לך לעולם בתנאי שתחזור ותקנה לי הוי כעין תנאי סותר מעשה המתנה שצריכה שתהי' להקנות לו לעולם ואינו דומה לבגוב"ר דליכא שום הפסק וסתירה בנתינה וזהו שאמר ראב"א מה התם תנאי ומעשה בדבר א' וכו' שאין סתירה וגרעון בקנין כלל ע"י התנאי. והנה הרבינו אביגדור כהן שבתשובת הרא"ש ס"ל דמתנה עמ"ל קנין לשעה הוא דלא בעי קנין לעולם ומובא באבני מלואים סי' כ"ח באורך עיי"ש, לפ"ז אין התנאי סותר למעשה מתנה כלל כי מתחלה אינו נותן רק לשעה ולולי התנאי ע"מ אם לא קיים התנאי לא היתה המתנה בטילה וע"י התנאי נעקר הקנין וכשמקיים התנאי לא נסתר המעשה של קנין לשע' כלום, ואפשר שזה שיטת תוס' דבע"מ לא סתר המעשה, אלא מתוס' קידושין ו' ע"ב נראה דתוס' ס"ל כשיטת רא"ש סוכה, וכ"כ באבני מלואים שם, מ"מ להסביר שיט' הרא"ש לשיטתו נ"ל נכון.
ובדברינו מצאנו מקום ישוב לחומר הנושא ליישב סתירת הרבינו ירוחם שעמדו עליו גדולי אחרונים קמאי דבגט פסק בתנאי ע"מ שתחזיר לי הנייר התנאי בטל דהוי תנאי ומעשה בד"א ובאתרוג פסק כרבא דמהני מתנה עמ"ל. ולפמ"ש י"ל דס"ל כשיטת הר"א שבתשובת הרא"ש דמתנה עמ"ל קנין לשעה הוא ואין התנאי סותר כלל למעשה והתנאי קיים כמ"ש. וי"ל בגט ס"ל דל"מ קנין לשעה ואח"כ שלו מאליו בלי תנאי דהוי כמו שייר בגט דבעינן כרות גיטא ועיין בגיטין ט' ע"א וברי"ף ורא"ש שם, ועיין רשב"א כ' ע"ב בין שיטה לשיטה וכאן משייר בגוף הגט לעצמו, הגם שיש לחלק כאן בשע' הגט הכל שלה עד אח"ז מ"מ י"ל לרי"ו דס"ל גם זה שיור הוא במתנת הגט שכתיבי' עליו האותית דלא כרות גיטה, ובעי דוקא שיתן לה לעולם ובתנאי שתחזור ותקנה לו ואין זה שיור אלא תנאי עיי' כזה לקמן ר"פ המגרש בין ע"מ שלא תנשא לפלוני בין חוץ מלפלוני וכיון דבעי שיהי' שלה לעולם שוב התנאי סותר המעשה והתנאי בטל כנ"ל ליישב ועיין.
ולפי דברינו בכוונת הרא"ש דוקא במתנה עמ"ל הוי תנאי ומעשה בד"א דל"מ, אבל כשמתנה על אותו דבר שבו המעשה שוב תנאי אחר מהני הגם ששנים בדב"א כל דלא סתר המעשה כלל מהני ולדינא עדיין צריך תלמוד.
והנה הח"מ והב"ש סי' ל"ז נתקשו טובא בשיטת הרא"ש דהא קיי"ל כרבא באתרוג וגם בקידושין עמ"ל קיי"ל דל"מ דלא יאמרו וכו', והא התנאי בטל ונדחקו הרבה בכוונת הרא"ש גיטין ורא"ש בב"ב, ובספר הגדול מכתב אלי' כתוב לאמור כל היכא דיוכל לחזור ממון או דבר אחר לא הוי תנאי ומעשה בד"א כיון דאפשר לקיים התנאי בדבר אחר, ובגט דוקא כ' הרא"ש דהוי תנאי ומעשה בד"א, כיון דקיי"ל כרבנן דאצטלא דוקא אמר, משא"כ בקידושין אפשר לה לקיים התנאי בדב"א, ובאתרוג דכ' הרא"ש סוכה דבעי להחזיר אתרוג דוקא שם איכא אומדנא ואומדנא מהני אפילו היכא דתנאי ומעשה בד"א, והיכא דאית לנותן אתרוג אחר דליכא אומדנא ובעי דיני תנאי באמת ל"מ עמ"ל דהוי תנאי ומעשה בדב"א, אלו דבריו ז"ל. ובשעה"מ מביאו והקשה עליו דזהו נגד התה"ד סי' שי"א ומובא בהגה' רמ"א סי' דכל דבר שמתנה ע"מ שיתן לו דבר זה דוקא קאמר לרשב"ג בגט כ"ז דאיתא בעינא אצטלתא דוקא וליכא להלכתא בין גט לכ"מ רק בליתא בעינא א"כ שוב הוי תנאי ומעשה בד"א ע"כ.
ולפענ"ד לקיים דבריו ולהוסיף עליהם תוספת מרובה מלתא דמסתבר כל היכא דתנאי בדבר אחר דמועיל התנאי גם כשמקפיד שיחזור לו אותו הדבר בעצמו כ"ז שהוא בעין אמרי' סתמא כפירושו שרוצה בשלו כל שהוא בעינא ואפשר, אבל במתנה עמ"ל אם נאמר דכונתו כפשיטו אותו דבר דוקא כ"ז שהוא בעין עכ"פ יהי' תנאי ומעשה בד"א ויהי' התנאי בטל ולא יהי' כלום ותפסת מרובה לא תפסת אמדינן דעתו שמרוצה אם יתן לו ויקיים התנאי בדבר אחר כדי שיהי' תנאו קיים להא מיהת כנ"ל.
ולפ"ז במתנה עמ"ל בגט נמי אפי' לרבנן כן הוא דא"צ להחזיר הנייר דוקא דאז התנאי בטל אמדינן דעתי' דמרוצה ג"כ בהחזר' דבר א', ומ"ש הרא"ש גיטין דצריך שלא יהי' תנאי ומעשה בד"א אפי' בע"מ כמעכשיו כוונתו רצוי', ממילא לא צריכ' להחזיר הנייר דוקא דאל"ה התנאי בטל, וכשמפרש דרוצה דוקא בנייר ולא בד"א התנאי בטל, אבל באתרוג כ' דצריך להחזיר לו האתרוג דוקא בל"ל אתרוג אחר ואיכא אומדנא מהני אפי' כשתנאי ומעשה בד"א כמ"ש מכתב אלי' שוב אמרינן דקפיד דוקא שיחזיר לו האתרוג וא"ש נכון.
ובזה י"ל ג"כ מ"ש הטור סי' קמ"ה בע"מ שתחזור לי דמגורשת וצריכה לקיים תנאו דקשה עליו הא הוי תנאי ומעשה בד"א לשיטת הרא"ש, ולזה לא יועיל לנו תי' מכתב מאלי' דהא גט אצטלתא דוקא קאמר, ולפמ"ש א"ש גם בגט אמרינן לאו דוקא דאל"ה בטל התנאי ולא יהי' לו כלל ויפה כ' הטור וצריך לקיים התנאי היינו לתת לו מידי או דבר זה בעצמו, ועוד י"ל דודאי חפץ ורוצה יותר בשלו רק דא"א להתנות כך דאם לא תחזיר המעשה בטל, דא"כ יהי' התנאי בטל, אלא שרצונו שתתן לו שלו בחזרה אם לא מ"מ לא יהי' הגט בטל כשתתן לו דמי שוי' אבל מחויבת היא לתת לו שלו כיון שחפץ ורוצה בו והוי כשכירות כמ"ש הרשב"א אם ל"א דיני תנאי כלל וא"ש לשון הטור ועיין.
ובמאי דכתיבנא א"ש במרווח הא דכ' הרא"ש בב"ב דרבא ל"ל כר"א דבעי תנאי בד"א ומעשה בדבר א' והקשה בשעה"מ הא עכצ"ל דס"ל לרא"ש דרבא איירי אפי' באית לי' אתרוג אחר מדכ' דרבא בדכפלי' לתנאי ולמ"ש מכתב מאלי' דס"ל לרא"ש בל"ל איכא אומדנא ע"ש מ"ש דרבא בדכפלי' באית לי' אתרוג אחר א"כ לא הוי תנאי ומעשה בד"א דהא אפשר שיתן לו אתרוג אחר ולמה כ' הרא"ש דרבא ל"ל דר"א ב"א, ולמ"ש י"ל דקשה לרא"ש הא דאמר רבא לא החזירו לא יצא דמיותר פשיטא כיון שהתנה ת"כ לא יצא וכן דקדק בעצמות יוסף קידושין ו' וכ' משו"ה לא ניחא לתוס' לומר דרבא בדכפלי' פשיטא דלא יצא וע"כ בדלא כפלי' וקמ"ל מ"מ התנאי קיים דאיכא אומדנא עיי"ש. והרא"ש דכ' בב"ב דרבא עצמו לא יצא דקפיד על האתרוג דוקא הגם דאית לי' אחריתא כמו במתנה בכל דבר שיתן לו דבר זה דקפיד דוקא דבר זה כ"ז שהוא בעין, וקשי' לרא"ש אם ס"ל לרבא דבעי תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר ע"כ דלא קפיד אתרוג זה דוקא דאז בטל התנאי ולכן הוצרך הרא"ש לומר דרבא ל"ל דר"א ב"א כלל וא"ש.
והיתה לבאר הא דמתרץ ראב"א הברייתא משום דהוי תנאי ומעשה בד"א לפמ"ש דמפרשי' דבריו דלאו דוקא קאמר א"כ התנאי קיים והגט בטל למאי דלא ידע דע"מ כמעכשיו, י"ל דר"א חוזר על תי' ראשון דר"ח דאפשר לפייסו בדמי' וכ' הרשב"א ובנותנ' לו הדמים ואביי דחי אפי' לרשב"ג כל דאיתא בעינא אצטלתא דוקא, ובא ראב"א ואמר דבעי תנאי בד"א ומעשה בד"א, ומפרשינן ממילא כוונתו דאפשר לפייסו בדמי ג"כ ואתי' ברייתא אפילו לרבנן דרשב"ג ומקיימ' התנאי בד"א כשתרצה וא"ש ובפלפול הארכתי עוד ואינו עולה בזכרון לפני היטב. וכל מה דאמר רחמנא לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר הוא ייטיב לנו ויחזיר אותנו בקרוב לארץ טובה ורחבה לאכול מפריה ולשבוע מטובה של תורה, ובאורה נסע ונלך הכ"ד אוהב נפשך חותם בברכת האהבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר.