אור ברסלב

כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה פד

תשובה פג

שנית על ענין הנ"ל

שיל"ת פ"ב

שלום תנינא, מאלהי קדם מעונה, בכל עת ועונה, ה"ה י"נ חביבי הרב המאוה"ג חריף ובקי המפורסים כש"ת מו"ה נפתלי בנעטה נ"י אבדק"ק שאפע יע"א.

אחר שלחי תשובתי לפר"מ נ"י, מצאתי שעת הכושר לעיין יותר בצדק וביושר, במה שעלה במחשבה לפני ושוטטו רעיוני בגמר דברי שם בנדון שלפניו דאסורה בלא"ה לבעלה מפני שזינתה תחתיו ליכא העזה להפקיע עצמה מבעלה, ובאתי אל העיון לאשר הוא דבר חדש אשר לא מצאתי לי חבר בזה והנה אשה שזינתה תחת בעלה וזאת אומרת שכבר גרשה קודם שזינתה נראה לי ברור שא"נ דלא לשוי' נפשה רשיעה זונה מחזקת לבה להעיז נגד בעלה, ואביא לי ראי' לזה ממ"ש תוס' ורא"ש גיטין סוגי' דשמא יחפה דבזה"ז הניחו תיקנו זמן שמא יחפה עלי' כדי להחזירה אח"כ או לחפות על בני', והנה הפ"י שם בתחלת הסוגי' הקשה מה הועילו חכמים תטמין הגט ותאמר גרשתני, הוא מקשה והוא מפרק כיון שקבלה התראה שוב א"נ גרשתי מדלא אמרה מיד גרושה אני עיי"ש. ולא הועיל בתירוצו למ"ש תוס' ורא"ש הנ"ל עדיין קשה בזה"ז מה הועילו בתקנתם תאמר גרשתני ותהי' נאמנת ותחפה על בני', ועכצ"ל אחר שכבר זינתה יש לתלות כדי לחפות על בני' מחזקת לבה להעיז ולכן א"נ, וקושי' פ"י בלא"ה לק"מ שתאמר גרשתני ותאומן משום חזקה שאינה מעיזה במקום שמצלת עצמה ע"י טענה זו ממיתה בודאי מעיזה ומעיזה כדי להציל נפשה עי"ז ממות, וזה פשוט, ומתוס' ורא"ש מוכח יותר דאפי' כדי לחפות על בני' חשודה שמעיזה כנ"ל, ומינה ראי' דה"ה דאינה נאמנת גם במקום דליכא משום כדי לחפות על בני' שאין לה בנים כדי שלא לשוי' נפשה זונה לעיני כל מעיזה כנ"ל.

אבל מה שאני מוסיף והולך אם אומרת שלאחר שזינתה גרשה כמו בנדון שלפנינו דמעיזה מאחר שכבר א"א לה להיות אתו עמו ומופקעת ממנו בעיקר אישות, לזה אין לי ראי' משם אבל איכא ראי' נגדו לכאן מן מ"ש הרא"ש בתשובה היכא שנשאת שלא בפניו וחזרה ואמרה בפניו גרשתני א"נ דלהחזיק דברי' מעיזה דלא לשווי' נפשה זונה, והנה מן מ"ש דלא לשווי' נפשה זונה מעיזה איכא ראי' למ"ש דאם אמרה שכבר גרשה קודם שזינתה דאינה נאמנת דלא לשווי' נפשה זונה מעיזה, ואפשר דלמד הרא"ש סברתו מסוגי' דגיטין ולשיטתו שכ' שם דבזה"ז חיישי' שתחפה על בני' וכמ"ש ועיין. אלא מדהוצרך הרא"ש לומר דכשאומרת בפניו א"נ משום דלא לשווי' נפשה זונה ולא כ' כיון שאסורה עליו מחמת שנשאת שלא בפניו שוב ליכא העזה כשאומרת בפניו גרשתני דבלא"ה מופקעת ממנו בעיקר אישות, נ"ל דס"ל כשאסורה עליו איכא העזה.

ויש לדחות דרא"ש באמת בנדון שלו שנשאת שלא בפניו ונאסרה לא הי' צ"ל דלא לשווי' נפשה זונה מעיזה דבלא"ה ליכא העזה כסברתינו, ולרווחא דמלתא להתלמד במק"א דלא נשאת אלא שקבלה קידושין שלא בפניו לפי דקיי"ל דשלא בפניו א"נ אפי' להחמיר ומותרת לראשון וא"צ גט משני בכה"ג תהי' נאמנת כשאומרת שוב בפניו לכן כ' הרא"ש דלא לשווי' נפשה זונה מעיזה וגם בקבלה קידושין שלא בפניו א"נ כשאומרת אח"כ בפניו דלא לשווי' זונה מעיזה שייך גם בקבלה קידושין דקידושין לנשואין עומדים דלא קבלה קידושין משני רק להנשא לו ומשוו' נפשה שרצונה לזנות במה שקבלה קידושין, וזה נ"ל דעת הטור סי' קנ"ד ומובא בש"ע בשם י"א גם בקבלה קידושין א"נ אח"כ בפניו, וצריך טעם למה ונ"ל דס"ל לטור דגם בקבלת קידושין מחזקת לבה ומעיזה משום דסתם קידושין לנשואין עומדי' והו"ל כנשא'.

אלא דצריך להבין על הטור מנ"ל בפשיטות כן ואין רמז ברא"ש מזה אדרבא משמע דוקא נשאת, והב"י כ' דמעשה שהי' כך הי' שנשאת וה"ה בקבלה קדושין, ולמ"ש א"ש טפי מדהוצרך הרא"ש לומר דלא לשווי' נפשה זונה ול"א כיון שאסורה בלא"ה ליכא העזה, מזה שפט הטור דרא"ש אגב קמ"ל סברא זו דלא לשווי' נפשה זונה מחזק' דברי', ונפקא מינה בקבלה קדושין שלא בפניו כנ"ל נכון וברור, ואיכא מטור ראי' מהימנא לדברינו ועיין.

ויש לי להראות פנים מסבירות ולעשות סמוכי' לדינו של טור דבפשטה ידה שלא בפניו מעיזה בפניו ג"כ ולדברינו דאם אסורה עליו ליכא העזה כלל, הנה הרגשתי בשינוי הסוגי' בענין זה דבכתוב' כ"ב ע"ב קאמר אבל היכא דאיכא עדי' דמסייעו לה מעיזה ומעיזה אמרו רבנן בכפילא מעיזה ומעיזה, וכן בשלהי גיטין אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה וכן הוא בשלהי נדרי' דאמר רבא אבל הכא מעיזה ומעיזה ובכתוב' כ"ג ע"א אבל שלא בפניו מעיזה ול"א בכפילא מעיזה ומעיזה ושינוי הניכר ונראה הוא ובעי טעם להא דאמרו רבנן בכ"מ בכפילא מעיזה ומעיזה ונאמר חוץ בכתוב' כ"ג ע"א, ונ"ל ליישב בכ"מ לפי הסוגי', תחלה אומר בכתוב' כ"ב ע"ב אמרו מעיזה ומעיזה כי שם שני' אומרי' לא נתגרשה שהיא מעיזה להכחיש העדי' היודעי' בשקרה והיא באיסור תחת השני וגם מעיזה נגד בעלה לעזותה כפילה נגד בעל ועדי' לכן כיון דאיכא עדי' דמסייעו לה מעיזה ומעיזה תרי העזות וא"ש ג"כ הא דבגיטין ס"ד היכא דמסייע מעיזה ומעיזה ולגרסת הרי"ף ורא"ש כיון דבעל ושליש מסייע מעיזה ומעיזה דקמ"ל אגב כל דמסייע לה מעיזה ומעיזה אפי' צריכ' להעיז נגד עדי' ובעל וכדומה.

והך דשלהי נדרי' דאמר רבא הכא מעיזה ומעיזה נ"ל עפמ"ש הרא"ש שם דאיכא נמי סברא שלא תשקר להפקיע מבעלה ותהי' באיסור כ"י ובארתי בתשובה א' מכח קושי' הרבה שעל הרא"ש ומכח דיוק לשונו דכוונתו דע"י שהיא באיסור כ"י נתאלמה ונתחזקה חזקה שאינה מעיזה כ"כ לשקר בו להפקיע מן הבעל ועוד העזה גדולה שיודע שהיא עם אחר באיסור כ"י וכ"ז נכלל בדברי רה"מ א"א מעיזה כ"כ בפני בעלה להפקיע ממנו בהיותו יודע שהיא תחת אחר באיסור כ"י ורבא ס"ל דאין זה חזקה דאפשר דמעיזה בתרתי, והיינו דאמר אבל הכא מעיזה ומעיזה בתרתי, ונבוא ליישב ש"ס שלהי גיטין דמסיק לשמואל ה"מ בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה דר"ל בזה לשמואל דשלא בפניו ליתא דרה"מ אפילו להחמיר וא"צ גט משני אם בא הבעל ואומר' בפניו גרשתני ג"כ א"נ כיון שהעיזה שלא בפניו וקבלה קדושין מאחר שוב מחזק' דברי' בפניו דלא לשווי' נפשה זונה והיינו מעיזה עכשיו ומעיזה אח"כ בפניו ג"כ, יש ראי' מכאן לשיטת הטור דגם בקבלה קדושין שלא בפניו מעיזה ומעיזה אח"כ בפנינו ג"כ, ובכתוב' כ"ג ע"א מסיק ה"מ בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ול"א מעיזה ומעיזה אפי' כשבא הבעל אח"כ ונ"ל עפמ"ש כיון שאסורה עליו שוב ליכא העזה כלל דכבר מופקע' ממנו בעיקר אשות ולכן שם דקאי על מתני' דנשא' ואח"כ באו עדים וכבר אסורה על הבעל פשיטא שאם בא הבעל אח"כ ואומרת בפניו גרשתני שא"נ כיון שכבר אסורה עליו ליכא העזה כלל ואצ"ל שמחזק' לבה להעיז לחזק דברי' שלא לשווי' נפשה זונה דליכא כאן העזה בפניו כלל ולכן מסיי' רק אבל שלא בפניו מעיזה וא"נ עכשיו ממילא כשבא הבעל א"נ דבפניו ליכא העזה וצ"ל לפ"ז הא דאמר אבוה דשמואל התירו' להנשא קאי על סיפא דוקא ועיין רא"ה ורשב"א שם, ואיכא ראי' לדברינו דכל שאסורה ליכא העזה.

ובסברא הנ"ל היינו דחזקה דאין אשה מעיזה לאו דאינה מעיזה לשקר והוא יודע בשקרה, אלא שאינה מעיזה להפקיע נפשה ממנו ונ"ל לישב קטשית לח"מ על הרא"ש גיטין ס"ד דכ' הא דקאמר ש"ס ומודה ר"ה כשאומרת קמי דידי' וכו' במגו דאומרת לדידה יהיב דאיירי שהגט אין בידה ואם אמרה לדידה יהיב נאמנת דאינה מעיזה, והקשה הלח"מ פ"ב מגירושין תאומן קמי דידי' יהיב לי' לגירושין בלי מגו משום דאינה מעיזה, ונדחק דלרווחא אמר דאיכא מגו, ונלפענ"ד דאם אמר קמי דידה יהיב לי' לגירושין חיישי' שהוא מאמינה לשנים וכבר היא מגורשת מבעלה רק שחוזר בו וכיון לפי דעתה מגורש' משקר' ואומרת קמי דידה יהיב לגירושין לאמת דברי השליש ואין זה משום א"א מעיזה לשקר בבעלה דהרי סבורה שמופקע' ממנו וליכא שקר רק האיך הי' הדבר, ולכן הוצרך לומר דנאמנת משום מגו כיון שלדעתה כבר גרשה תוכל לשקר לדידה יהיב והוי מאינו מעיז לאינו מעיז והיא כשאמר' לדידה יהיב נאמנת משום חזקה שאינה מעיזה דאם ל"א לשליש יהיב גם השליש ל"א לא ס"ד לחוש שמא יהיב לשליש לפקדון והיא מאמנ' לשליש לגירושין ולכן מעיזה לשקר כ"כ לא יעלה ע"ד לחוש דא"כ בכל אשה שאומרת גרשתני נחוש לכ"ז וכדומה הגם שהבעל טוען לפקדון יהיב ל"ח לדבריו ונאמנת ככל אשה שאמרה גרשתני וא"ש נכון ומזה ראי' לדברינו דליכא העזה רק להפקיע עצמה ולנתק הקשר של אשות שביני' בשקר, ויש לדחו' דוקא כשסבורה שכבר מגורשת היא ליכא העזה במעשה דגירושין אם כך או כך הי' אבל לשקר שגרשה ועדיין קשורה בו הגם שאסורה עליו וכיון שקשורה בו והיא אשתו מהנ"ל אין ראי' מזה רק הדעת נוטה והשכל מכרע' מלתא.

אלא דעומד נגדינו איש הבינים הרשב"א בתשובה שכ' דאם קבלה קדושין שלא בפני בעלה ושוב בא הבעל ואומר' בפניו נאמנת ול"א לחזק דברי' אומרת כן ומביא ראי' מש"ס כתוב' כ"ב ע"ב ומי חציפא כולי האי חזינן שאם בא הבעל ואומרת בפניו נאמנת ול"א לחזק דברי' והנה לפי ראי' הרשב"א מוכח דס"ל לרשב"א אפי' נשא' שלא בפני בעלה ל"א לחזק דברי' דלא לשווי' זונה מעיזה דהא בסוגי' שם איירי אם נשא' שלא בפניו ומקשה ומי חצופא כולי האי, ומוכח דלא כרא"ש ואפי' בנשא' נאמנת וכ"ש בקבלה קדושין וכבר התעורר הב"מ דרשב"א חולק על הרא"ש וטור, ומוכח ג"כ דל"ל כסברתי כל שאסורה לו מעיזה דהא בסוגי' שם שנשא' ומ"מ מקשה מי חצופה כשבא הבעל ואומרת בפניו אח"כ.

אלא דבאמת ראי' הרשב"א תמוה וכבר תמה עלי' בנב"י תנינא ח"א ע"א סי' צ"א וגם הראי' שהביא הנב"י אינה מכרע' כ"כ כמובן ול"ק מכ"ז על הרא"ש וגם אין ראי' נגד סברתינו גם הרשב"א לפי ראי' דילי' י"ל דוקא אם נשאת ל"ת כבש"ס שם דאיירי בדיעבד אם נשאת ל"ת, אבל להתירה לכתחילה לא מוכח משם כיון שכבר היא אסורה לו אקלשה החזקה לכן אני במקומי עומד בסברתי וחוזר אני על הראשוני' היכא דאסורה בלא"ה קרוב לומר דליכא חזקה ואפי' בדיעבד תצא וכ"ש שלא להתירה לכתחלה כ"ש וקו"ח בזה"ז דנפישא חוצפ' שאין להקל אפי' באומדני' ואמתלאו' ואפי' דיעבד, הנלפענ"ד כתבתי ומעכת"ה נ"י ישים עיונו על דברינו, ויודיעני דעתו הרחבה אוה"נ חותם באהבה רבה, הק' אברהם שמואל בנימין סופר:

תוכן העניינים

כתב סופר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה