כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה פב
אלף שלומים מגבהי מרומים ה"ה י"נ הרב הותיק המאוה"ג חרוץ ובקי בעל פיפיות, לוחם מלחמות ה' שערה כש"ת מהו' ישראל דייטש נ"י אבדק"ק בייטעהן במדינת פרייסען יע"א
גי"ה, קבלתי שלוח אלי ממקומו ואני עוסק ובא פה במרחץ במעייני הישועה וסתמו הרופאים לפני לפי שעה מעייני ועיוני החכמה, ואני שמתי לי למטרה מקרא שכתוב רפאות תהי לשריך וכו' להשיב לשואלי דבר כפי האפשר כי מעט ספרים אשר לפני פה ולפי העולה בזכרון טוב לפני ושמתי עיני ולבי על שאלתו לפרקים שאני פנוי מעסקי ברפואות ואעלה לפניו מה שהעלתה מצודתי על שאלתו בהלכה ולמעשה ע"ד אשת כהן שאמרה לבעלה כהן גרשתני והוא מכחישה ורוצה להיות אתה עמה, וכ' הרמ"א עכשיו אין סומכי' על חזקה זו דא"א מעיזה רק לחומר' דנפישי חוצפה ועלה ספק בלבו, אפשר באשת כהן לא נאמר מעיקר הדין דנאמנת משום שאינה מעיזה והוא ע"פ מ"ש הרא"ש בפסקי' שלהי נדרים טעם טוב דהלכה כר' המנונא דלא תשקר ותהי' באיסור א"א כל ימי' נראה דתרתי בעי שאינה מעיזה לשקר וגם שלא תהי' באיסור כ"י לפ"ז בא"כ והוא מכחישה ורוצה להיות עמה כ"י ואיכא גבי דידי' ג"כ שלא יהי' באיסור כ"י עמה ולא נשאר גבי דידי' רק חזקה דאינה מעיזה ועל זה לחוד לפי משמעו' הרא"ש לא סמכי', ואפשר דרא"ש ל"א זה רק לסמוך להקל להתירה אבל להחמיר אפשר בלא סברא זו מחמירי', מ"מ השתא דנפישי חוצפא וגריע' חזקה דאינה מעיזה בלא"ה ולא אזלי' בתר חזקה זו רק לחומר' אפשר דוק' באשת ישראל דאיכ' ג"כ שלא תהי' באיסור כ"י אבל בא"כ לא ומותרת לבעלה זהו ספיקתו, ע"פ הרא"ש, אלא דדברי הרא"ש קשי' לי' מסוגי' ש"ס שם דמקשה מהשמ י' ביני לבינך תיובתא דרה"מ ולרא"ש לק"מ דבאומרת גרשתני איכא לתרתי דיודע בשקרה וגם שלא תהי' באיסור כ"י, וגם לא מצינו לא' מן ראשונים שיאמר כדבר הזה רק הרא"ש אלו תוכן דברי פר"מ נ"י.
והנה טרם אענה בנדון שלפנינו אומר אני דיש מקום לספיקתו היכא דפשט' ידה וקבלה קדושין בפניו דקיי"ל דמותרת לשני אם הבעל מערער ורוצה שתשוב אליו אם מותרת לו ע"פ סברת הרא"ש דגבי דידי' איכא ג"כ חדא מתרתי דלא יהי' באיסור כ"י וחזקה אינה מעיזה לחוד אינה מכרעת להתיר', והנה הרי"ו ומובא בב"י בפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אם תרצה להשאר תחת השני מותרת לו כיון שאין הבעל מערער הוי לי' כאמרה לבעלה גרשתני והב"י תמה עליו גם במערער נאמנת ועיין ח"מ כ"ש כשאינו מערער והתחילה היא ואמרה גרשתני דאיכ' העזה שמא לא יודה לה, והרי"ו דכ' דוקא אינו מערער קשה וכ' הב"ח דס"ל דגם בדידי' איכא העזה, והח"מ דחהו דודאי איכא העזה יותר גבי דידה להוציא נפשה מתחת בעלה והוא רוצה להחזיק בה, ונ"ל בכוונת הרי"ו ע"פ פי' הב"ח הגם גבי דידה איכא העזה טפי מ"מ גם בדידי' איכא קצת העזה ונקלש חזקה שלה ולהתיר א"א צריך חזקה אלימא טובא וע"י הכחשתו נקלשה העזה שלה והט"ז הקשה על הב"ח וכ' כד ניי' ושכיב כ' כן דקשה מש"ס כתוב' כ"ב ע"ב מת אינה יכולה מכחישו נתגרשה יכולה כ' רש"י כשיבוא הבעל וע"ז מקשה מי חצופה כולי האי וכו' אלמא גם כשווכחיש נאמנת עיי' בו, ובמח"כ לחנם השיג על הב"ח ודבריו נאמרו בהקיץ ומשום אין ראי' דהא איירי שאין הבעל בפניו כמו במת וע"כ הש"ס מקשה שם למ"ד שלא בפניו אינה מעיזה שיראה היא שמא יבוא ועדיין לא בא ומקשה שפיר ומי חציפא הגם כשהוא בפנינו ומכחיש אינה נאמנת מדאיכ' חזקה להיפוך שהוא לא יעיז לשקר אבל כ"ז שאינו לפנינו נאמנת שיראה לשקר ושמא יבוא וע"כ כי אמת אתה והוא הבעל כשיבוא לא יעיז ויודה לדברי' ולק"מ.
אבל קשי' לי מש"ס שלהי נדרים דמקשה השמי' ביני לבינך דמספתא תיובתא דרה"מ, והוא שם מכחיש אותה ולס"ד שהוא יודה וליכא העזה גם גבי דידי' ולכן א"נ משא"כ בגרשתני איירי באינו מכחישה, ועוד קשה מסוגי' דיבמות בקטטה דמקשה ונהמנם מדר"ה התם איירי בהוא מכחישה וצ"ע.
וי"ל ליישב ולהעמיד שיטת רי"ו ע"פ שמישבו הב"ח דודאי רה"מ סתמא קאמר דנאמנת בין מכחישה בין אין מכחישה משמע, ורי"ו כ' דוקא כשאינו מערער משום דרבא פליג על רה"מ מנ"ל למפסק כרה"מ אלא די"ל דרבא לא פליג על רה"מ רק במכחישה דנקלש חזקה שלה דאיכא גבי דידי' ג"כ קצת שאינו מעיז ומה מחזקה שלה עדיפא משלו יתרון זה לא עדיף מחזק' דלא מבזי' נפשה ורה"מ ס"ל גם הא עדיפא אבל באינו מכחישה אולי מודה ופלוגתא רחוקה לא משוי' הגם מסוגי' דעלמא מוכח דהלכה כר"ה מדמקשה בכתוב' מי חציפה כולי האי היינו באינו מכחיש דשם אינו לפנינו כמ"ש, וגם מסוגי' דגיטין בנשאת ואח"כ באו עדים דמקשה מדר"ה שלא בפניו הוא ואלו כשיבוא יודה וכן משלהי גיטין שלא בפניו ואינו מכחיש מקשה שפיר מדרה"מ דהלכת' ודאי כוותי' כה"ג דגם רבא י"ל דמודה לו והא דלא הקשה מרבא משום שלא אמר מפורש דמודה לרה"מ באינו מכחיש, והא דיבמות דמקשה ונהימנה מדרה"מ מקשה מדרה"מ עצמו דס"ל אפי' במכחישה מה יענה הוא למתני' והוצרך לתרץ מתני' לרה"מ ג"כ וכן בשלהי נדרים מקשה על רה"מ עצמו תיובתא ממתני' וא"ש.
ויש סיוע למ"ש מדמקשה לי' מש"ס כתוב' כ"ב דמקשה מי חצופה כולי האי והא אוקימת' זו אמר רבא אליבא דר"י והא רבא חולק על רה"מ ואם כי ס"ל לש"ס דהלכה כרה"מ, אבל רבא בודאי לא ס"ל כן הגם שי"ל דרבא דחוי בעלמא קמדחי כמ"ש הרא"ש בנדרים אפשר לומר כן ומנ"ל לש"ס להקשות על רבא דלמא חולק באמת וצלע"ג, ולמ"ש א"ש דס"ל לש"ס בפשטות היכא דלא מכחיש לא יחלוק רבא וא"ש עיי'.
וכ"ז כתבנו לקיי' פי' הב"ח בכוונת הרי"ו, ועדיין יש להקשות קצת מש"ס יבמות דמקשה בפשיטות ונהימנה מדרה"מ משמע משום דהלכה כרה"מ ואפי' במכחישה דאם הקושי' כרה"מ ואפי' במכחישה איך יפרנס מתני' קטטה בינו לבינה הו"ל להקשות ולר"ה דאמר האשה שאמר' וכו' קשי' מתני' נראה דהלכה כרה"ומ בכל מה דאמר ואפי' מכחישה, ולכן היותר נ"ל דרי"ו אזיל בשיטת רבו הרא"ש שלהי נדרים דקיי"ל כרה"מ משום דמסתבר טעמו להאמינה דאיכ' תרתי דאינה מעיזה שלא תהי' באיסור כ' ולכן התנה כיון שאין הבעל מערער כוונתו שאינו מערער על שהיא רוצה להיות תחת השני ואינו עומד וצווח ומערער שלא גרשה ותשוב אליו, ולבד מה שכ' תחלה שאם נשאר' תחת הראשון צריכה גט מן השני פי' שאם תרצה להיות תחת השני והוא אינו מערער על זה הו"ל כאלו אמרה גרשתני דנאמנת משום דאיכא תרתי אבל כשמערער וחפץ ורוצה בה לא דאינו דומה לגרשתני דאיכא גבי דידה תרתי, ואפי' מכחיש בה שלא גרשה נאמנת כמו בגרשתני, אבל אם מערער שלא תהי' תחת השני ורוצה להפקיע ממנו אינה נאמנת ויש לצרף גם סברת הב"ח גבי דידי' איכא ג"כ העזה קצת בצירוף שלא יהי' באיסור כ"ז עמה נקלשה טובא חזק' שלה לכן אינה נאמנת כנ"ל.
ולפ"ז גם בא"כ שאומרת גרשתני והבעל מכחישה ורוצה לקיימה אינה נאמנת דנקלשה חזקה שלה ע"י שהבעל מעיז נגדה ורוצה להיות עמה כ"י, והנה הב"י חולק על הרי"ו דה"ה כשהבעל מערער וכן קבע להלכה בש"ע וסתם בפשטה ידה דנאמנת ואפי' מערער ולא חילק כלל נראה אפי' צווח שרוצה שתהי' תחתיו נאמנת וכן נראה ממ"ש הרמב"ם פ"ד מאישות הלכה י"ג כ' וז"ל א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודש' לשני שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה וכו' מדכ' דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת נראה דס"ל דמקודשת לשני ומותרת לו כמו באמרה גרשתני והראב"ד השיג עליו כמו דמשני עליו בגרשוני דוקא להחמיר או אם נשא' לר"מ, ונראה עוד כמו בגרשתני אפי' הבעל מכחיש כמ"ש הרמב"ם בהלכות גירושין הוא אומר לא גרשתיך נאמנת וה"ה בפשטה ידה ומעתה כמו בגרשתני ורוצה שתשאר תחתיו נאמנת ה"ה בפשטה ידה דלא כרי"ו, וה"ה באשת כהן שהוא מכחיש ורוצה שתהי' תחתיו דנאמנת וע"כ דל"ל כסברת הרא"ש שלהי נדרים ועיין.
חדא ועוד קאמינא דגם הרא"ש מודה לכל זה דאם ננקוט דברי הרא"ש כפשוטן קשה עליו קושי' הרבה, הנה מה שהקשה פר"מ נ"י מקושי' ש"ס נדרים השמים ביני לבינך וכו' דמתני' תיובתא דרה"מ כבר עמד עליו הש"ך בספרו גבורת אנשים ועוד מקשה סתירת הרא"ש בפסקי' ממ"ש בתשובת דבטוענת אין לו גבורת אנשי' דנאמנת כמו גרשתני ולמ"ש בפסקיו לא דמי האי טענה לגרשתני דאיכ' משום שלא תהי' באיסור כל ימיו, ומשו"ה החליט הר"ן דרא"ש לא כ"כ רק לסניף בעלמא, ולאמת לא ס"ל כן והיא דוחק ומקושי' לא הצינו כיון דיש סברא לומר דיש ג"כ חזק' שלא תהי' באיסור כ"י מנ"ל לש"ס להקשות על רה"מ מאומרת השמים ביני לבינך די"ל דוקא בגרשתני ס"ל דנאמנת, ובאמת סברא זו לולי שאמרה הרא"ש הי' ראוי לומר דעכ"פ חזי לצרופי ולאנומ חזקה דאינה מעיזה, ואיך מקשה ש"ס בפשיטות ומדמה מלתא דשמי' ביני לבינך לאומרת גרשתני וצ"ע.
ולכן נ"ל בכוונת הרא"ש דכ' נגד שדחה רבא דגרשתי א"נ אפי' למ"ר מכ"ש למשנה אחרונה דאיכא משום שמא עיני' נתנה ופליגו רה"מ ורבא מהיפוך להיפוך דרה"מ ס"ל אפי' למ"א נאמנת ורבא ס"ל דלא מבזי' נפשה עדיפא מא"ח מעיזה אפי' למ"ר מכ"ש למ"א ע"ז כ' הרא"ש דיש סברא דנאמנת למ"א דחששו שמא נתנה עיני' אבל לא שתהי' באיסור כ"י ולמ שחששו שמא עיני' נתנה נגד זה נאמר אם רוצי' להפקיע עצמה ולישא לאחר לא חשיד' שתהי' באיסור כ"י ונגד דלא מבזי' נפשה דאיכא בשמי' ביני ובטמא' אני איכא כאן תרתי דאינה מעיז' ושלא תהי' באיסור כ"י, והא"ש דמקשה משמי' ביני לבינך ג"כ תרתי איכא דלא מבזי' נפשה ואינה מעיזה ומיושב קושי' הש"ך וא"ש ג"כ הרא"ש בתשובה בטענת אין לו גבורת אנשים דמבזי' נפשה בב"ד וחזקה שאינה מעיזה כנ"ל.
וממקום שמקשה הש"ך על הרא"ש נ"ל ראי' דצריך להבין סגנון ש"ס שם תחלה מקשה על רבא מרישא והדר מקשה על רה"מ מסיפא הא רה"מ מוקדם ורבא חילק עליו הו"ל להקשות תחלה על רה"מ, ועוד הא קושי' זו על רה"מ קשה גם לרמב"ם דדחה דרה"מ מסבר' בעלמ' למה לא הקשה עליו בחוזק ממתני' בשמי' ביני לבינך תיובתא דרה"מ, וא"ש ע"פ הרא"ש דעד דלא ידע דבשמי' ביני לבינך מבזי' נפשה ל"ק על רה"מ, ועל רבא דלא הקשה על רה"מ משמי' ביני וכו' די"ל בחומר' גרשתני איכא תרתי דלא תהי' באיסור כ"י ואינה מעיזה משא"כ באומרת שמי' וכו' אבל בתר דהקשה על רבא מרישא ומתרץ דגם בשמי' בינו וכו' מבזי' נפשה מקשה שפיר סיפא תיובתא דרה"מ דאיכא בשמי' בינו וכו' ג"כ תרתי וא"ש.
אלא אם כי הבאנו סייעתא לסברת הרא"ש מן הסוגי' מ"מ קשי' איזהו טעמו של רה"מ א"א מעיזה ולא תהי' באיסור כ"י למה לא אמר כן ול"א רק אינה מעיזה ושביק דלא תהי' באיסור כ"י, וביותר קשה כיון דאיכא נפקותא דוק' א"י נאמנת דאיכא תרתי, אבל באשת כהן דליכא רק משו' שאינה מעיזה אבל משו' שלאתהי' באיסור כ"י ליכא דגם גבי דידי' איכא חזקה זו ולא נשאר יתר גבי דידה רק שאינה מעיזה נגד בעלה וע"ז לחוד לא מתירי' כ"כ והו"ל לרה"מ בודאי לפרש טעמו משו' דאיכא תרתי ונדע באשת כהן אינה נאמנת, ועוד קשה לי בשנבין דאמר רה"מ ת"ש מתני' אומרת טמאה אני אפי' למ"א וכו' משמע דפשיט לי' ממתני' דכן דרך ת"ש וצ"ל הלא ממתני' ליכא הוכחה רק רה"מ מסברתו כן אומר ואיך אמר ת"ש ממתני', ונ"ל דרה"מ דייק ממתני' דקתני טמאה אני לך לא מהימנא ולא קמ"ל טפי אפי' אמר' גרשתני דאיכא העזה דאינה נאמנת ואיבעי להו מעיקרא משו"ה מבעי להו דיש סברא להאמין יותר בגרשתני וע"ז השיב רה"מ ת"ש ממתני' דקתני טמאה ולא קמ"ל רבותא יותר ע"כ דבאמת נאמנת משום חזקה זו ומובן הא דדחה רבא אפי' למשנה ראשונה מה לי לדחות סברתו עליו מהיפוך להיפוך דאפי' למ"ר אינה נאמנת הי"ל לומר די"ל למ"א אינה נאמנת דלא אלימא אינה מעיזה יותר מלא מבזי' נפשה, ולמ"ש א"ש אם שקולי' הם הו"ל למתני' להשמיענו במ"ר דאינה נאמנת דהא יש עכ"פ סברא לומר דגרשתני נאמנת יותר בספיקות בעל האיבעי וכפשיטתו של רה"מ וע"כ דבאמת נאמנת וכדפשיט רה"מ מכח זה דנאמנת ולכן הוצרך רבא לדחות די"ל אפי' למ"ר אינה נאמנת דגריע' חזקה זו מחזק' דלא מבזי' נפשה ובמג"א לא קתני רק מה שהיתה נאמנת במ"ר אבל בגרשתני גם במ"ר לא היתה נאמנת כנ"ל ביאור הסוגי', היוצא לנו דרה"מ על מתני' קאי והוכיח משם דנאמנת והלא מתני' באשת כהן קאי ורוצה בה ואמר רה"מ דבגרשתני נאמנת ומוכח דס"ל לרה"מ אפי' באשת כהן ורוצה בה דנאמנת עוד קשה על הרא"ש איך בא להכריע מסברתו כרה"מ ורבא חולק על רה"מ מסברא דילי' ואנו מה נענה בתרי' דרבא להכריע מסברתינו וכ"ז צע"ג על הרא"ש.
ולכן נ"ל דלא עלה ע"ד הרא"ש להכריע נגד רבא או להוסי' על דברי רה"מ, וההוא אמר משו' א"א מעיזה משמע משו' האי חזקה נאמנת וקאי על מתני' באשת כהן ג"כ גם מסתימת דבריו דמייתי ש"ס בכ"מ האשה שאמרה לבעלה גרשתני משמע דכל אשה נאמנת אפי' א"כ ואפי' רוצה בה ולהכי ל"א רה"מ עוד עם לאלומי דבריו שלא תהי' באיסור כ"י משו' דנפקא מיני' בא"כ דליכא רק שאינה מעיזה נאמנת והא דכ' הרא"ש דיש טעם טוב דהלכתא כרה"מ, קאי על מ"ש תחלה דמכמה סוגי' מוכח דס"ל בפשיטות דהלכה כרה"מ ועוד די"ל רבא אינו חולק רק דחוי' קמדחי לי' ולפמ"ש דרה"מ מביא ראי' ממתני' מדחה לי' דממתני' ליכא ראי' די"ל איפכא אפי' למ"ר אינה נאמנת וכה"ג מצינו בכמה דוכתא בש"ס דמדחה הראי' ממתני' וברייתא ומ"מ מודה לי' מסברא ומשקול הדעת והדר כ' הרא"ש ואפי' פליג מ"מ הלכ' כרה"מ משו' סוגי' דעלמא כוותי' והוסיף עוד דאיכא טעם טוב דהלכתא כרה"מ דאיכא נמי שלא תהי' כ"י באיסור והיינו באשת ישראל ובודאי אין זה טעמא דרה"מ מדלא אמר הכי אלא דמסתבר לומר דרבא לא פליג עליו כ"כ דעדיף חזקה דלא מבזית נפשה מחזקת א"א מעיזה ושלא תהי' באיסור כ"י הגם שאין סברתינו מכרעת מסברא לפסוק כרה"מ מסברתינו, אבל מכרעת מלתא מסברא לומר דרבא אינו חולק באמת על ר"ה רק דדחוי קמדחה ראיתו דממתני' ליכא ראי' די"ל איפכא אבל לאמת אינו כיון דאיכא תרתי בודאי מסתבר יותר לומר דדחוי בעלמא הוא וכיון לומר דדחוי קמדחי לי' ומודה לו באשת ישראל דמסתבר טעמא דרה"מ טפי מנ"ל דחולק עליו היכא דלא שייך שלא תהי' באיסור כ"י דהא רה"מ גם בכה"ג אמר דנאמנת וכיון דע"כ לנו לומר דמדחה רבא לרה"מ בדחי' בעלמא היכא דשייך הנהו תרתי אין לנו ראי' והוכחה דחולק עליו במקצת וי"ל דדחוי בעלמא היא ומודה לו מסברא דעל דאינה מעיזה לחוד נאמנת ומה לנו לעשות פלוגתא.
ועדיין יש לפקפק ולהקשות דאפשר דרבא חולק על רה"מ ולא דחוי קמדחה לי' בדברים בעלמא אלא בא לחלוק עליו והיינו על מה דקאי התם רה"מ על מתני' באשת כהן ואמר ת"ש דמוכח ממתני' דמהימנא מבא ואפי' בא"כ ע"ז השיב רבא די"ל דלא מבזי' נפשה עדיפא טובא מחזק' דאינה מעיזה והיינו דמסיי' אבל הכא היינו במאי דקאי במתני' בא"כ, אבל בא"י דאיכא תרתי מודה דלא אלימא דלא מבזי' נפשה נגד תרתי וכיון דאין לנו הכרע דרבא דחי' בעלמא קמדחי לי' בודאי לנו לומר טפי דמסברא חולק עליו, גם כיון דליכא הכרע מסברא כ"כ דאין חולק עליו מנ"ל להקל כרה"מ ומסוגי' דעלמא ג"כ אין ראי' דהלכה כרה"מ בכולו ג"כ בא"כ דליכא רק חדא דבכל הסוגי' מקשה בפשטות מדרה"מ דל"ק קאי באשה סתם ולא באשת כהן וגם קושי' ש"ס יבמות בקטטה בינו לבינה מקשה שפיר ונהימנה מדרה"מ מדר"מ הגם דאפשר בא"כ דאיכא קטטה כהנ"ל מ"מ הא מתני' סתמא קתני קטטא בינה לבינו ודוחק לומר דכוונת מתני' היכא דאיכא קטטה וכגון בא"כ אינה נאמנת ועוד מש"ס דהתם בלא"ה אין ראי' כ"כ גם אם לא הלכתא כרה"מ מקשה שפיר דמה יענה רה"מ למתני' ומסוגי' דעלמא דמביא הרא"ש ג"כ אין ראי' דהלכה כרה"מ בכולו רק בא"י ורבא ג"כ מודה לו בזה והא דמייתי ש"ס בכ"מ דרה"מ משום דאין מפורש אם רבא מודה לו בא"י ורה"מ מפורש אמר דנאמנת ואפי' בא"כ ונקטי' מיהא כוותי' באשת ישראל דאיכא תרתי, כן יש להקשות מי שרוצה לדייק דיוקא בתר דיוקא.
וליישב כ"ז אומר בשנדייק גם אנחנו שפיר בלשון הרא"ש שלהי נדרים שכ' וז"ל אבל ודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גרשתני להפקיע עצמה בטענת שקר מתחת בעלה להיות באיסור א"א כ"י צריך להבין הא חזקה זו שלא תפקיע עצמה בטענת שקר מפורש אמר רה"מ, והרא"ש להוסיף בא שלא חשודה שתהי' באיסור כ"י, מה לו לרא"ש להאריך כ"כ ולומר דאיכא חזקה שלא תפקיע עצמה בטענת שקר הא חזקה זו ידענו ולא הי' לומר רק נגד חשש עיני' נתנה באחר איכא עוד סברא שאינה חשודה שתהי' באיסור כ"י, ולכן נ"ל בכוונת הרא"ש כל זה בכלל שלא תעיז פני' נגד בעלה להוציא נפשה בשקר ועיין תוס' כתובות י"ח ור"ן בשם רמב"ן שלהי יבמות דאין העזה מחמת שמשקר' בו ויודע בשקרה אלא להפקיע עצמה ממנו אפי' זה היא העזה והוסי' הרא"ש עוד דאלומי חזקה ביותר שתפקיע עצמה ממנו והוא יודע כי היא בשקר הוציאה נפשה והיא באיסור כ"י עם אחר זו העזה יותר גדולה וכעין זה מגו להכחיש העד ל"א וכתבו הראשונים דוקא לישבע נגדו והוא העד יודע כי לשקר נשבע כן ס"ל להרא"ש כאן דע"י שהיא באיסור והוא יודע אלומי חזקה זו והיינו דכ' חזקה שלא תשקר להוציא נפשה מבעלה להיות באיסור א"א כ"י כ"כ לא תעיז נגדו ומלתא דמסתבר הוא ועיין.
ולדברינו האחרונים אלו גם בא"כ והוא רוצה בה איכא גבי דידה חזקה אלימא דגבי דידי' לא שייך העזה כלל ועיין ח"מ רס"י י"ז דהוא בא להחזיק אותה, ומשום שרוצה להיות אתה באיסו' כ"י לא נגרע החזקה ושאני גבי דידה לא משום חזקות כשרות שלא תהי' באיסור כ"י נאמנת בצירוף אינה מעיזה, אלא שחזק' שאינה מעיזה אלימא טובא ע"י שהיא באיסור א"א כ"י מפקעת עצמה מתחת בעלה שיושב' תחתיו בהיתר להיות לאחר באיסור וכמ"ש. והא"ש דכ' הרא"ש דיש טעם טוב דהלכה כרה"מ היינו דסברתו טובה ואלימא בין בא"כ בין בא"י ומכרע מלתא משו"ה לומר דרבא דחוי בעלמא קמדחי לי' ממתני' ליכא ראי' בא"כ וה"ה בא"י דמ"ש אבל לאמת מודה לו וא"ש הכל וסרו כל הקושי' ותלונות על הרא"ש בעזה"י.
וזאת תורת העולה לדינא א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה אפי' הוא מכחיש וחפץ ורוצה בה מ"מ נאמנת מעיקר הדין כמו היכא דאינו רוצה בה או אינו מכחישה וכן בנדון שלנו בא"כ והוא מכחישה וחפץ בה דל"ש ועכשיו דנפישי חוצפה לשיטת הב"ח אם נשא' לא תצא, ועיין בס' בית מאיר היכא דאיכא אמתלא נאמנת כמ"ש הרמ"א לקמן סי' קנ"ד סעי' ז' גבי טענת אין לו גבורות אנשים, וכ"ש דנאמנת להחמיר ואפי' ליכא עוד אמתלא לדברי' הנלפענ"ד כתבתי אחר העיון האפשר ופר"מ נ"י ישים עין עיוני על דברינו וד' יאיר עינינו הכ"ד אוה"נ הק' אברהם שמואל בנימין סופר.