כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה פא
שיל"ת פה פ"ב נגהי ליום ו' עש"ק ח' דחנוכה שנת ברכת לפ"ק
בימי חנוכה יציל ה' עמו מכל צרה ויברכם בברכה ובתוכם מע"כ תלמידי בני מחמדי עורך מערכה חרב פיפיות בידו ללחום במלחמתה של תורה הרב המופלג החריף ותיק מלא עתיק מלא וגדוש כש"ת מוה' שמחה בונם סופר נ"י יושב עה"ת והעבודה בע"מ וויען יע"א.
בימים אשר מוסיפים והולכים לכבד את ד' באורים האירו והצהירו דבריך לנגדינו ועשית עמנו אות לטובה באותיותך אין טוב אלא תורה כי הוא לנו לאורה ושמתי עיני עליהם והי' לי לשעשועים בימי אורה ושמחה ביומא דחנוכה, וראיתי דברי ריבות בשעריך שנתקשית על דברת רב אלפס בקידושין סוף פרק האיש מקדש דמעתיק איבעי' דרבא מ"ד ע"ב נערה מה שתעשה שליח וכו' כיד אביה דמי' או כחצר אבי' דמי' והרגיש הר"ן הא מסקנת ש"ס דודאי כיד אבי' דמי' והאיבעי' אי אלימא כיד אבי' לשווי' שליח וכו' וכתב כיון דלאמת ליכא נפקותא דמסקינן דאינה עושה שליח וכו' לא דקדק הרי"ף באיבעי' וקיצר והוקשה לך ממ"ש הרי"ף עצמו בגיטין פרק התקבל דמביא האבעי' דרבא דקידושין ושם כתב האיבעי' כמסקנת ש"ס קידושין ובקידושין ששם מקומו קיצר במקום שהי' לו להאריך אלו דבריך, ומ"ש בישובו הוא ע"ד פלפלא חריפתא טבא דמחלי' לשבח אשר ראוי' לאמור במושב זקנים בשערים והנלפע"ד יותר קרוב למרכז האמיתי עפמ"ש רמב"ן במלחמות גיטין ובחידושיו לקדושין ביותר ביאור בישוב הקושי' שהקשו על הרי"ף דמוכח מתוך דבריו בגיטין דס"ל דקטנה א"י לקבל גיטה מן האירוסין כשיש לה אב ומסוגי' ש"ס קידושין שם דס"ד דמתני' דגיטין ביש לה אב איירי וכשהגיע גט לידה מגורשת אלמא דקטנה היא ואביה מקבלין גיטה, והעלה רמב"ן דבר נכון דהך מלתא אם קטנה יכולה לקבל תליא בהא מלתא אם נערה יכולה לעשות שליח באומרו דטעמא דאין נערה עושה שליח דלית לה לה יד בפני עצמה אלא דהיא שליח דאביה דתורה ירדה לסוף דעתו דאב דניחא ליה כיון דאין קפידא בדבר וכיון דמשום שליחות אתי' עלה ממילא קטנה א"א שתקבל גיטה דאין שליחות לקטנה, אבל להך צד דנערה עושי' שליח עכצ"ל דנערה יש לה יד בפני עצמה, מ"ש נערה מ"ש קטנה דהא קטנה יש לה יד כדלית לה אב כנערה, א"כ ביש לה אב מ"ש נערה מ"ש קטנה וא"ש דמתיב ממתני' וס"ד דבאית לה אב איירי אלו דבריו ומה מתקו לחיך, ואמרתי ליישב בדבריו סתירת רש"י בקדושין מיני' ובי' דתחילה כתב נערה המאורסה ה"ה קטנה והא דפליגו בנערה להודיעך כוחו דר"י ועל דאמרו רבנן היא ואביה כ' ודוקא נערה אבל קטנה לא, וכ"כ בגיטין במתני' ותוספו' כתב דרש"י חזר בו והגי' נערה וה"ה קטנה, והנה לפנינו בקדושין שניהם ונראה דחזר ממה שכ' תחילה דה"ה קטנה, ונ"ל עפ"י דברי רמב"ן דס"ל לרש"י לפי האיבעי' דרבא להך צד דנערה עושה שליח ומתיב ממתני' דגיטין וס"ל דביש לה אב איירי מוכח ממתני' דקטנה מקבלת גיטה ולמסקנא דאין נערה עושה שליח ה"ה דקטנה אינה מקבלת גיטה ומתני' בלית לה אב והי' קשה לרש"י על איבעי' רבא אי עושה שליח וה"ה קטנה דמקבלת גיטה הא מדפליגו בנערה ש"מ קטנה אינה מקבלת ויותר קשה על ר"נ דאמר מסברא דיליה אין נערה עושה שליח ונדחק לפרש מתני' בחסורי מחסרא ולא מביא ראי' לדינו וסברתו מדפליגו בנערה ש"מ דלית לה לנערה יד בפ"ע אלא דהיא שליח דאב דאל"ה גם קטנה תקבל גיטה משו"ה כתב רש"י בתחלת מתני' דתקנו נערה דאין הוכחה דנערה דוקא די"ל ה"ה קטנה ונקיט נערה להודיעך כוחו דר"י כן נ"ל וא"ש ס"ד דרבא ומסקנת ר"נ דלא מביא ראי' מדיוקא דמתני' גיטין די"ל ה"ה קטנה, ואח"כ כתב רש"י היא ואבי' דוקא משום דלמסקנא כן הוא דאין נערה עושה שליח משום דשליח דאב היא ואין שליח עושה שליח הה"נ דקטנה דליתא בשליחות דאינה מקבלת גיטה וכן כ' רש"י בגיטין דוקא נערה דלמסקנא כן הוא וא"ש וע"ד מרווח יותר יש לומר דנ"ל הא מלתא אי נערה עושה שליח תלי' בפלוגתת דר"י ור"ל לענין קידושין לפמ"ש רמב"ן דטעמא דר"נ דאינה עושה שליח הוא משום שאין לה יד בפ"ע רק התורה ירדה לסוף דעתו דאב דניחא ליה שתהי' במקומו כיון דליכא קפידא כ"ז יש לומר לר"י דס"ל דוקא בגירושין פליגו אבל לר"ל דס"ל לרבנן דגם בקדושין דליתא בע"כ ומפקעת עצמה דמסתמא לא ניחא ליה לאב עכצ"ל דס"ל לרבנן דיש לנערה יד בפני עצמה ועושית שליח כנ"ל, ומצאתי סיוע לדברינו בירושלמי בתר דמביא פלוגת' דר"י ור"ל אמר ע"ד דר"י אין נערה עושי' שליח על דעתי' דר"ל עושי' שליח, ואין לו מובן לכאורה איך תלה זה בזה והמפרש נדחק, ולמ"ש א"ש ומובן היטב ועיי', ומיושב בזה קושי' ראשונים והרגיש בה המרש"א לקמן דמקשה על ר"ל הא בה ובשלוחה לא דילמא הדיוק הא נערה בה אבל בשלוחה לא דאין נערה עושי' שליח ולדברינו לק"מ דהא מקשה על ר"ל ולר"ל עושי' שליח כיון דע"כ ס"ל דיש לה יד בפ"ע, ועיי' הפלאה קצת ולא נחית למ"ש גם לא ראה ולא ידע מירושלמי והדברים כנים ונכונים.
והא"ש דכתב רש"י תחלה דה"ה קטנה ונקט נערה להודיעך כוחו דר"י היינו דאפשר לפרש מתני' כן דנערה לאו דוקא והוצרך לזה כדי שלא תקשה על ר"ל לדידי' נערה עושה שליח וה"ה קטנה מקבלת גיטה וקשה למה נקט נערה ולהכי כ' רש"י דממתני' עצמו לא קשה דיש מקום לומר ה"ה קטנה ואח"כ כתב רש"י ואביה דוקא נערה כיון דקיי"ל כר"י דוקא נערה ולא קטנה ועיי':
והנה מ"ש רש"י להודיעך כוחו דר"י הקשו הראשונים הא כוחא דהיתירא דרבנן עדיף בכ"מ, ונ"ל לשיטת תוספו' ודעימי' דס"ל דכל שאינה יכולה לשמור את גיטה היינו היא אבל אביה מקבל ופשטא דמתני' דקאי ביש לה אב כברישא ש"מ כשיודע' לשמור גיטה היא בעצמה מקבלת גיטה הגם שיש לה אב והרי כוחא דהתירא דרבנן מוכח מסיפא, אבל לשיטת רש"י דאפי' אב אין יכול לקבל גיטה לא מוכח מסיפא כוחא דהתירא דרבנן, ונ"ל עפמ"ש פ"י בקידושין דרש"י לשיטתו הכריח שיטתו דס"ל דקטנה אינה יכולה לקבל גיטה וסיפא ארישא קאי ובחיי האב מוכח דגם האב אין יכול לקבל גיטה כשאינה יכולה לשמור גיטה בעצמה עיי' בו ואומר לפ"ז כד כתב רש"י דה"ה קטנה כ' שפיר דכוחא דר"י אתי לאשמעינן וכוחא דהיתרא דרבנן נשמע מסיפא די"ל דוקא היא הקטנה אינה מקבלת גיטה והאב מקבל דאין הכרח לומר דה"ה האב וסמכה רישא אסיפא דנשמע מסיפא דקטנה היודעת לשמור מקבלה את גיטה בחיי האב והא דכ' רש"י בקידושין ובגיטין דה"ה האב אין יכול היינו למסקנ' דקיי"ל כר"י וכר"נ דאין נערה עושה שליח והה"נ קטנה אינה מקבלת גיטה צ"ל בסיפ' דאפילו אב אינו מקבל גיטה, אבל לר"ל וס"ד דרבא דמשום דדהו כ' רש"י די"ל נערה לאו דוקא כמ"ש דס"ל דאב מקבל גיטה לעולם ורישא קמ"ל כוחו דר"י ומסיפא נשמע כוחא דהיתרא דרבנן וא"ש ועיי'.
ויש לישב בדברינו קושי' תוספו' על שיטת רש"י מירושלמי דאמר בחד איכא בינייהו דאב מקבל ולמ"ש יש לומר דהך איכא בינייהו הוא לר"ל דס"ל ע"כ דאב מקבל גיטה הגם דמביאים ראשונים ראיי' מסתם ירושלמי דס"ל דקטנה אינה מקבלת גיטה משום דסתם ירושלמי ר"י היא אבל לר"ל כמו דעושה נערה שליח כמ"ש בירושלמי כן הה"נ קטנה מקבלת גיטה וע"כ דס"ל לר"ל דכוחא דהתירא דרבנן מסיפא נשמע ואב מקבל גיטה בסיפ' כמ"ש והך איכא בינייהו אמר ירושלמי לר"ל די"ל דהנהו דפליגו בטעמ' ס"ל כר"ל וא"ש והבן.
ומובן עוד הא דמביא בקדושין סיפא דמתני' שאין לו שייכות לסוגי' ש"ס ומה דעסיק שם, ולמ"ש הוצרך להביא הסיפ' כדי דלא תקשו על ר"ל ור"נ והבן.
וכשאני לעצמי הי' נראה לי להוסיף על מ"ש רש"י ותוספו' דנקט נערה משום כוחא דר"י דיש עוד בה טעם דנקיט בנערה להודיעני מה שהבי' ר"י לחלוק על רבנן די"ל דמשום גירושין היה ר"י מודה הגם דס"ל אין ב' ידים זוכות כאחת מ"מ אפשר היא ואביה דיד יתירה רבה לה רחמנ' והיא טפל לאב ולא כידו אלא דס"ל דהה"נ צ"ל דנערה מקבלת קידושין דאתקיש הוי' ליציאה בכל מילי וא"א להפרידם וצ"ל דיש לה יד לעצמה כמו אביה מדמהני בקדושין וזה לא נראה לר"י מסברא שיה' ב' ידים זוכות כאחת משו"ה ס"ל דגם בגירושין אביה ולא היא דלא רבי לה תורה יד כלל במקום אביה ואפילו טפילה אינה וכי כן לולי דדבר זה שייך בנערה כמו בקטנה משום קטנה היה מודה לרבנן דבין היא בין אביה והיא טפילה לאב דהא בקטנה לא שייך א"כ בקדושין נמי דהא לית לה יד כלל לקדושין אפילו נשואה ויתומה ולא שייך בזה איתקיש הוי' כמ"ש תוספו' לקמן צווח ר"ל ואם לא הי' שייך דהיא ואביה בנערה דאם בנערה לא הי' אביה מקבל גיטה כלל משום שהיא גדולה וכמ"ש הרז"ה ור"ן גיטין דקמ"ל רבות' בנערה שהאב מקבל גיטה, וכן נראה לי מדאמרו רבנן בין היא בין אביה משמע דזו אף זו קאמר ואם באמת בנערה לא היה האב מקבל גיטה ולא היה שייך הך דינא דבין היא בין אביה רק בקטנה ר"י מודה די"ל דידה טפילה לאב' אבל להיות דשייך דבר זה גם בנערה דאב מקבל גיטה ויש לדון בנערה אם היא ג"כ יש לה יד טפילה ומסתבר לר"י דלא דאין שתי ידים זוכות כאחת ובקדושין א"א לה לקבל ע"כ גט נמי לא דלית לה יד אפילו טפילה כ"ש קטנה דל"ל יד טפילה לקבלת גט, והא"ש דנקט הפלוגת' בנערה דמנערה נצמח פלוגת' דר"י ורבנן ונשמע נמי בנערה כוחא דאיסור' דר"י, וא"ש לר"ל ולר' יוחנן דס"ל דוקא בגירושין פליגו וצ"ל לרבנן דלא אתקשו הוי' לכל מילי במקום שיש לחלק מסברא ועיי' פ"י בקדושין ובגיטין שמסביר ומבאר בטוב פלוגת' דר"י ור"ל בזה, וי"ל גם לר' יוחנן ניהי דרבנן ס"ל דלא מקשינן כ"כ ולכן ס"ל דמקבלת גיטה אבל ר"י ס"ל דמקשינן לכל מילי וזה אי אפשר דאין ב' ידים זוכות כאחת משו"ה ס"ל גם בגירושין לא וא"ש נמי לר"י דנקיט נערה ועיי':
ונחזור למקום ישוב לישובו של רמב"ן בשיטות רי"ף דרבא מספקא ליה אם ידה אלימא כיד אב היינו שיש לה יד בפ"ע ויכולה לעשות שליח ג"כ או היא רק כשליח דאב שעשתה אותה התורה דירד לסוף דעתו של אב דניחא ליה בשליחותה ואין שליח עושה שליח והדברים עתיקים, אבל קשה לי ממ"ש הרי"ף בקידושין דאיבעי' דרבא אם היא כיד או כחצר דאב וכ' כן כיון דליכ' נ"מ בהאיבעי' אם משום דידה לא אלימא או משום דהוי כחצר לא דקדק הרי"ף כ"כ. ולמ"ש הרמב"ן איכא נפקותא רבתה לדינא דאם האיבעי' אם נערה כחצר דאב משו"ה לא משוה שליח גם קטנה תוכל לקבל גיטה דנעשי' חצירה דאב כמו נעשה ומ"ש כמ"ש הרמב"ן לענין יד אם יש לה יד בפ"ע מ"ש נערה ומ"ש קטנה ואם נערה משום שליחות אין שליחות לקטנה אבל לענין חצר בודאי אין לחלק בין. נערה לקטנה ולמסקנ' דאין עושה שליח אם משום דהוי חצירו של אב קטנה תוכל לקבל אבל לפי האמת דהאיבעי' משום דלא אלימ' ידה כיד דאב קטנה א"י לקבל גיטה דאין שליחות לקטנה וכיון דאיכ' נפקות' לדינא הו"ל לרי"ף להביא האיבעי' כראוי' לפי המסקנ' וצל"ע.
וי"ל דקושי' שלך מדכ' בגיטין האיבעי' כמסקנת ש"ס ולא כתב המסקנא ביותר בקדושין דשם הסוגי' במקומה מתורצת בירך קושי' דידי דבקדושין אין לו לרי"ף עסק שם וגם הסוגי' לא איירי בקבלת קטנה רק בנערה ובנערה עצמה ליכא נפקות' אם אינה עושה שליח משום דהיא כחצירו או משום דלא אלימ' ידה קיצר הרי"ף כמ"ש הר"ן אבל בגיטין שם דאיירי בקטנה שצריכה משלחה ואינה חוזרת ופעוט' שמקבלת גיטה שכ' הרי"ף דוקא במת האב ולא בחייו ונפק' ליה כן מדס"ל לר"נ דאין עושה שליח דידה לא אלימא כיד דאב הה"נ דקטנה אינה מקבלת וכ"ז אם נערה אינה עושה שליח משום דהיא כשליח דאב אבל אי משום חצר לא נשמע בקטנה אינה מקבלה גיטה וכיון דלפי דבריו בסוגי' דגיטין איכא נפקות' רבתא העתיק האיבעי' כמסקנת ש"ס בקדושין ולהורות נתן דמשו"ה ס"ל דקטנה א"מ גיטה וא"ש נכון ומכ"ז ראי' וסייעתא לסברת רמב"ן ועיי'.
ועלה בידינו ליישב עד"ז בהוספת מי וקמחא מה שנתקשית עוד במ"ש הרי"ף בגיטין דקדושין לא משום דכתיב בנעורי' בית אביה כל שבח נעורי' לאביה, ונראה כי נקיט לעיקר כדס"ד מעיקרא לחלק בין קידושין לגירושין דקדושין מפקעת עצמה משא"כ בגירושין וקשה הגם כדמתרץ לבסוף מאמר שאני שכבר זקוקה ועומדת וי"ל כדמשנינן מעיקרא מ"מ מנ"ל לרי"ף להביא טעמא דמעיקר' ולמה בחר בטעם הראשון יותר מטעם שני משום דגירושין שלא מדעתו ובקדושין לא פ' שום טעם ומביא פלוגת' דר"י ור"ל וקיי"ל כר"י וכ"ז צריך עיון ליישב, והנ"ל בשנקדים דיש לפקפק על ישוב רמב"ן דהעלה בטעמא דר"נ דאינה עושה שליח משום שאינה אלא כשליח דאב דתורה ירדה לסוף דעתו דאב דניחא לי' שתהי' שלוחו, וקשה לי תינח לטעם ראשון משום דמכנסת עצמה י"ל דניחא ליה בודאי דמכנסת עצמה לרשותו אבל למסקנ' משום דבע"כ ומה לנו לדעתו ורצונו ובע"כ דאב מקבלת גיטה ולא משום שמרוצה שתהי' שלוחו ואפילו צווח שאינו רוצה מקבלת ועיי' רש"י, ודייקתי ברמב"ן שכ' דליכא קפיד' כיון שמתגרשה שלא מדעתה נראה דנשמר מזה כיון דישנו בע"כ דידי' שוב ליכא קפיד' לאב, ונ"ל משו"ה לא נראה לו ישובו ברור ונכון וכ' שאפשר לומר כן כדי ליישב שיטת הרי"ף דנראה לו דוחק לומר לטעם שני כיון דאפשר שלא מדעתו ניחא ליה שתהי' שלוחו, לולי פקפוק זה בודאי הוא ישוב נכון המיישב דעת כל אדם, אבל נראה. לי להוסיף על דבריו באמרי דספיקת רבא אם ידה אלימא כיד אביה או לא אלא משום שליחות דאב דניחא ליה בהא גופא מספק, ליה לר"י אם טעמא דמחלק בין גירושין לקדושין משום דבגירושין מכנסת עצמה לרשותו וניחא ליה כמ"ש רש"י והיא שלוחו דירדה תורה לדעתו של אב דניחא ליה, או הטעם משום דשלא מדעתו וגם דלא ניחא לי' תוכל לקבל יש לה יד בפ"ע ועושי' ג"כ שליח ופשיט ליה ר"נ דאין עושי' שליח דס"ל דהא דמקבלת גיטה משום דמכנסת עצמה לרשותו ודאי ניחא ליה וכטעם הראשון והיא רק שלוחא דאב ואין שליח עושה שליח וממילא דאין קטנה מקבלת גיטה ומיושב הא דמביא הרי"ף בגיטין טעם הראשון דכן ס"ל לר"נ דקיי"ל כוותי' דאין עושי' שליח והיינו כטעמא קמא דכל שבח נעורי' וכו' ובקדושין מפקעת עצמה ובגירושין ניחא לאב דמכנסת עצמה ושאני מאמר דזקוקה ועומדת והא"ש נמי דלא כ' בקדושין כמו שכ' בגיטין דבקדושין ליכא נ"מ לדינא בטעמ' דר"י אם משום דניחא ליה או משום דבע"כ והנ"מ דאין עושה שליח ר"נ מפורש אמר דאין עושה שליח יהי' מאיזה טעם שיהי' בין כך הדין כן לכן קצר דהלכה כר"י ומביא אח"כ דינו של ר"נ, אבל בגיטין יש נ"מ אם הא דאינה עושה שליח היא משום דנערה שלוחא דאב משום דניחא ליה ממילא קטנה אינה מקבלת ומשו"ה כתב בגיטין איבעי' דרבא כמסקנא כמ"ש לעיל, וכ"ז אם טעמא דר"י לחלק בין גירושין לקדושין משום דבגירושין מכנסת עצמו לרשותו דניחא ליה לאב משו"ה כ' בגיטין שם מלתא בטעמא דר"י מהאי טעמא הוא וה"ט דר"נ דאינה עושה שליח ונ"מ דין א' דאינו מפורש לא בר' יוחנן ולא בר"נ דקטנה אינה מקבלת גיטה ואתו דברי רי"ף בב' מקומות על מכון שבתם מדוקדקים שבעתיים מזוקקים.
וכשאני לעצמי יגעתי והוגעתי למקום ישוב קושי' תוספו' וראשונים על שיטת רי"ף ורש"י מדמותיב על ר"נ ממתני' דגיטין והוכיח דבאין לה אב איירי איך אפשר למה מתגרשת בשהגיע הגט לידה, ונ"ל בהקדם הפ"י עמד בקושי' על תוספו' קדושין יו"ד ע"א דהוכיח מירושלמי דקטנה לאחר שנשאת היא ולא אביה הי"ל לתוספו' להביא מתלמוד דילן דאם היא ואביה לא מקשה מידי ממתני' די"ל מתני' משנשאת ובה"ג נערה עושה שליח והתמי' קיימת יותר על מהרמ"פ סי' שהעלה מרש"י יבמות פרק ב"ש דס"ל דקטנה שנשאת גם אביה מקבל וקשה על רש"י כקושי' פ"י על תוספו' והא רש"י לאמת ס"ל דהיא ואביה וצע"ג.
ואחר העיון נלפע"ד דלק"מ לא על רש"י ולא על תוספו' בשנאמר דספיק' רבא אם ידה אלימא כיד אביה או לא, הוא דמספק' ליה אם מודו רבנן לר"י דאין ב' ידים זוכות כאחת היינו שישלטו בשוה אבל ס"ל דיד אחד עיקר וא' טפילה וגרועה ומסבר' דיד אב עדיפא כי היא ברשותו לכל דבר ואין לה יד לעצמה דתורה זכתה לו כל שבחה וכיון שא' ע"כ גרוע דאין ב' ידים זוכות כאמת בכח שוה ע"כ היא הטפל ואב עיקר ואינה עושה שליח או נימא דרבנן ס"ל ב' ידים זוכות כאחת וידה ויד אביה שוין ופשוט ר"נ דאינה עושה שליח דגם רבנן ס"ל דאין ב' ידים זוכות כאחת וידה טפל לאב והיינו יד יתירה דרבו לה רחמנא שבש"ס גיטין ועיי' ריטב"א בקדושין שכ' למסקנת ר"נ יד יתירה היינו יד שלה כנ"ל לבאר ולפרש ספיקא דרבא ופשטותא של ר"נ, וכ"ז בנערה קודם נשואין וה"ה קטנה אם מקבלת גיטה אבל לאחר נישואין שיצא' מרשות אב ונכנסה לרשות עצמה בכ"מ ונערה לית דאמר דאביה ג"כ מקבל גיטה אלא בקטנה מצינו לרש"י דגם אביה מקבל והטעם כ' מהרמ"פ כיון שזכה בקדושין ולא הי' אפשר לה לקבל קדושין בשום אופן בקטנותה יש לו זכות ג"כ בגירושין אחר נישואין, ונראה מן המושכל דאם רבנן ס"ל דאין ב' ידים זוכות כאחת ויד דנערה טפל דאב עיקר שהיא ברשותו לכל דבר כן בקטנה נשואה יד א' עיקר ושני' טפל דאין ב' ידים זוכות כאחת וא' ע"כ טפילה מסתבר דשל אב טפל ושלה עיקר דהיא ברשות עצמה ומינה כמי דנערה אינה עושי' שליח כיון שהיא טפילה לאב כן האב א"י לעשות שליח אחר נשואי קטנה כיון דהוא טפל לה כן נראה לי נכון וברור מסברא ישרה, והא"ש דמקשה ממתני' דאיירי ביש לה אב מדקתני סיפא דהאב עושה שליח מה תאמר דלמא אחר נשואין דאי אם אחר נישואין קאי אין האב יכול לעשות שליח בקטנה כדכתיבנ' וע"כ קודם נישואין ומיושב שיטת רש"י וקושי' פ"י על תוספו' דמהכי לא מוכח מידי ועיי'.
ואחר הוצעה זו באנו אל מקום ישוב בטח דלק"מ קושי' תוספו' וראשונים כדמקשה מסיפא דע"כ ביש לה אב איירי תקשה לנפשי' אלא מאי נערה עושי' שליח עדיין קשה ביש לה אב איך קטנה מקבלת גיטה. ולמ"ש לק"מ דהוכיח דמתני' ביש לה אב ונערה עושה שליח משום דידה אלימא לידי דאב דשתי ידים זוכות כאחד וכי כן ה"ה האב עושה שליח בבתו קטנה נשוא' דב' ידים שוות כאחת והיא לאו בתור' שליח היא מפני קטנותה והא יוכל לעשות שליח וגם היא הקטנה מקבלת כיון שנשאה אבל אי אין נערה עושה שליח ה"ה אב דקטנה בתר נשואי' קשה ממתני' דא"א לאוקמי בשנשא' והוא ישוב נכון בעזה"י.
ונקיטנא בקצרה מה שנתקשיתי בקושי' רשב"א גיטין על הראב"ד דמתרץ מתני' בנתן לה אביה רשות א"כ גם מנערה לא קשה כיון שנתן לה רשות וקשה לן למה באמת לא מתרץ מתני' הכי ור"ן דחיק לתרץ מתני' בחסורי מחסרא ולא מתרץ מתני' באקומתא דנתן לה רשות, לדידי לק"מ דנראה דסיפ' קמ"ל דאב עושה שליח היינו בנערה דס"ד דאינו עושה שליח דיד נערה עדיפא, והא גופא רבותא דמקבל גיטה כמ"ש רז"ה וכמו שהוכחנו לעיל מדאמרו רבנן היא ואביה משמע דאביה רבותא יותר דה"א היא ולא אביה לולי דאתקיש יציאה להוי' כמ"ש רש"י תחלת הסוגי' וה"א ניהי דמקבל גיטה אבל לא עושה שליח קמ"ל סיפא, ועיי' לשון רש"י שכ' אפילו נערה והא"ש אי באין נערה עושה שליח ודיוקא דרישא דעושה בשנתן לה רשות א"כ כבר נשמע מרישא דחב עושה שליח דאל"ה מאי מהני רשותו והוצרך ר"נ לתרץ חסורי מחסרא וא"ש.
וראיתי לרמב"ן בחידושיו לקדושין דמביא תירץ הראב"ד והראב"ד בעצמו הרגיש בקושי' הרשב"א דא"כ נמי עושי' שליח ברשותו, וכ' ב' תירוצים ר' דאין במשמע שניתן לה רשות רק שתקבל הגט בעצמה ולא ע"י שלוח' ועוד אפילו נותן לה רשות ל"מ דאין שליח עושה שליח דהוי לי' מילי הרי הרגיש בקושי' הרשב"א ונשמר ממנו ורמב"ן נראה שהודה לו במקצת דרשות דאב לעשות שליח ל"מ משום דאין שליח עושה שליח אבל חילק עליו במה דס"ל לראב"ד דמהני רשותא דאב לקטנה שתקבל גיטה בזה אינו מודה לו, ועיי' קידושין י"ב דיוכל לומר לבתו צאו וקבלו קדושין נראה דמהני רשות דאב אלא הר"ן כתב שם דוקא קידושי כסף דהוי כאומר תן ככר זה לכלב אבל בשטר לא ונראה דס"ל כרמב"ן דרשות דחב ל"מ ועיי' ב"י סי' קמ"א ואפשר גם הר"ן ס"ל כראב"ד בגט כיון שיש לה רק לקבל גט בדליכא אב והאב מעכב על ידה וברשותו תוכל לקבל דיש לה יד לגירושין משא"כ לקדושין ל"מ רשותו רק בכסף דאין יד לקטנה לקדושין ועיי'.
ויש ראי' לראב"ד דלא מהני נתינת רשות דאב לנערה דקתני במתני' ואם אמר לו האב וכו' ולא קמ"ל רבותא יותר דאם אמר לה האב שנותן לה הרשות דמהני ש"מ דלא מהני ומובן לשון המתני' ואם אמר לו ותיבת לו מיותר דלא הול"ל רק ואם אמר האב, ולמ"ש יש לומר דדייק אמר לו לשליח שעשתה ל"מ כשמסכים עמה רק כשאמר לו ועושהו הוא לשליח ועיי'.
והנה צ"ע על הרשב"א דדחה תירוץ הראב"ד מכח קושיתו וע"כ דלא הי' לפניו דברי הראב"ד כמו שהביאו הרמב"ן אבל קשה על קושיתו הא אין שליח עושה שליח, ונראה לי דרשב"א ס"ל הא דמהני רשות האב לא שע"י רשותו עומדות במקומו וכשלוחו אלא שהוא מסלק כוחו המעכב וכאילו ליכא אב שהרי סלק עצמו ממילא היא עומדת לעצמה וכיון שיש לקטנה לקבל גיטה כדליכ' אב וכשמסלק כחו הול"ל כנית להאב והוקשה לרשב"א שפיר א"כ גם נערה תוכל לעשות שליח כיון שסלק האב כוחו לתוספי' כח ידה ואלימא כמו היכא דליכ' אב ולמה לא תוכל לעשות שליח וכד דייקת בלשון רשב"א תראה כי כן ס"ל בכוונת הראב"ד, ולפ"מ שהביאו הרמב"ן כוונת הראב"ד דהו"ל כשלוחא דאב, ואין שליח עושה שליח והרמב"ן מודה לו בהא מלתא כמ"ש, אלא מלשון תשוב' הרשב"א דמביא ב"י סי' קמ"א לא נראה כמ"ש בכווכתו דכ' בתשובה כשנותן האב רשות פשיט' דמקבלת גיטה דגם ר"י מודה דאין בזה משום ב' ידים זוכות כאחת אלא יד אחת דאב היא משמע דס"ל דיד דאב וכשלוחו היא ולא משום שסילק רשותו עומדות היא בפ"ע כאין לה אב וצ"ע.
עוד רגע אחת אדבר מילין לחבר עם מה שכתבתי עד כה מה שהעלתה מצודתי בישוב קושי' תוספו' על רש"י דכ' דגם האב אין יכול לקבל גיטה כל שאינה יודעת לשמור גיטה שהוא נגד ירושלמי וכבר ישבנו לעיל מתוך דברינו, עוד מצאתי מקום ישוב בשנאמר מה שהכריח רש"י לשיטתו הוא מבריית' דמיית' ש"ס בגיטין כל שיודעת לשמור גיטה מתגרשת ושא"י אינה מתגרשת, וצ"ל תרתי למה לי דבר והיפוכו תסגי בחד מהן יאמר כל שאינו יודע אינה מתגרשת, ואי משום דמפרש והולך איזה יודעת הו"ל לומר כל שיודעת מתגרשת וממילא נשמע מכלל הן לאו דכל שא"י אינה מתגרשת, מזה הוכיח רש"י דאפי' בקבלת אב אינה מתגרשת ובריית' הכי מתפרשת כל שיודעה לשמור מתגרשת אפילו קטנה עצמה בקבלתה מתגרשת וקמ"ל הא גופא דאפשר לקטנה לקבל גיטה דיש לה יד לגירושין ועיי' רש"י ב"מ דנפקא לן מדמעט קרא א"י לשמור ש"מ דביודעת מתגרשת וה"א דוקא קטנה עצמה אינה מתגרשת בא"י לשמור גיטה אבל בקבלת האב מתגרשת גם שא"י לשמור קמ"ל וכל שאינה יכולה לשמור אינה מתגרשת כלל אפילו ע"י אביה כנ"ל.
ומובן בזה הא דלא כ' רש"י מזה כלום במתני' גיטין כשאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש דה"ה אביה ולא כ' כן רק בברייתא משום דממתני' לא מוכרחים לומר ה"ה האב אבל מבריית' מוכח כמ"ש ולכן כ' זה בברייתא להורות דמשם נפקא לי' דה"ה אביה ובקדושין כ' כן אמתני' דשם לא מייתא הבריית' וכיון דלאמת מוכח כן מבריית' כ' בקדושין על מתני' עיקר הדין ה"ה אביה לא, ויש להוסיף דברים דרשב"א וריטב"א גיטין כתבו דנפקא לרש"י כן מלשון מתני' דקתני אינה יכולה להתגרש משמע שא"א בשום אופן ע"י קבלת אביה, ובאמת אין זה דקדוק כ"כ לחדש דין מכח זה, אבל מכיון דמבריית' מוכח שוב י"ל דמתני' רמז דבר זה בדיוק לשון א"י להתגרש והא"ש בבריית' לא דייק לומר א"י להתגרש וקתני אינה מתגרשת משום דמפורש קמ"ל דאפילו ע"י אביה מדכפל ואמר דבר והפוכו לא צריך לדייק בלישנא לומר אינה יכולה כמו מתני' וא"ש עיי'.
והא"ש דלא קשה מירושלמי דלא מובא בריית' זו ס"ל שפיר היא ולא אביה וממתני' לא מוכח אבל ש"ס דילן דמביא בריית' הוכיח רש"י דלא כירושלמי וזה ישוב נכון בעזה"י:
ויש לפקפק קצת לפמ"ש הרשב"א בגיטין דאבי' מקבל משום שבידו לשומרה לתתה לאיש אחר או שיוכל לשמרה בלא"ה, והנה טעם ראשון יותר מסתבר אלא דכ"ז קודם נשואין אבל אחר נשואי' ליכא רק טעם שני ולפי דס"ל לרש"י דבתר נשואי' היא ואביה מקבלין י"ל בכה"ג אמרה סיפא דגם אב א"י לקבל משום דלית לה שמירה מעולה דא"י לתתה לאיש אחר אבל קודם נשואי' מנ"ל ומשו"ה לא קתני במתני' כמו בבריית' דהא מתני' קאי בארוסה ואפשר לאב לשמרה שמירה מעולה ורש"י דכ' בקדושין על מתני' כן מנ"ל וי"ל ועיי', ובזה אתן קנצי למילין כעת ועתה בני מחמדי שים עיניך הבדולחים על דברינו צלח ורכב על דבר אמת וענות צדק, לחזק כל בדק, לפני בוחן ובודק, יפוצו מעייני חכמתך חוצה, וה' ירום קרנך, וכסא כבודך, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ולתתך עליון לשם לתהלה, ולתפארת כאות נפש אביך מנשקך מרחוק חותם באהבה רבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר.