כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה עו
שיל"ת פ"ב נגהי ליום ד' יו"ד מ"ח לסדר והוא כהן לאל עליון וצויתי את ברכתי לפ"ק ברוך אברהם לא"ע, כהן שדעתו יפה, מנופה בנפה, ה"ה מע"כ תלמידי חביבי הרב המאוה"ג מלא עתיק, מעיין ומזקק, בוחן ובודק, חרוץ בעל פיפיות מלא וגדוש כש"ת מו"ה אברהם אייבעניטץ הכהן נ"י אב"ד בק"ק גירבא יע"א.
גי"ה קבלתי בעש"ק העבר, ולא הי' אפשר לשום עין על שאלתו להיות עוסק ובא במלאכת כתיבה תמה כותבת הגסה תשובה ארוכה בענין חומר דא"א והרב השואל דוחק השעה, לכן אחרו פעמי תשובתי אל מעכ"ת ני עד היום אחר עיון כפי מסת הפנאי כי באתי אל העיון יום אתמול בהפסקות ענינים הרבה. והנה נפשו היפה בשאלתו ע"ד א' שבסביביו בא אליו לסדר לו ג"פ לגרש אשתו וכאשר שאלו וחקר על השמות, נודע לו שם אבי האשה ידוע במקומו לכמה אנשים בכניו פאל ליב והוא האב אומר כשהי' בימי בחרותו בסעמניץ נשתנה שמו מחמת חליו אברהם ועלה שם לתורה וגם אח"כ כשדר בעירו צעצע בשם אברהם רפאל יודא, אבל זה רבות בשנים שדר במקומות אחרות וגם במקום שדר בו כעת נשתקע שמו אברהם ועלה ועולה לתורה רק בשם רפאל יודא, ועיניו ראו מ"ש בב"י סי' קכ"ט באורך במי שנשתקע שם חליו והכל קוראים אותו בשם הראשון, ומה שקבע המחבר להלכה ורמ"א שתיק לי' די"א דצריך ב' גיטין ואשר גזר הב"ש דהעיקר דא"צ ב' גיטין, וכן נמשכו אחריו האחרונים, אבל נאמר חוץ בספר גט פשוט דנוטה למחמיר לכתחלה להצריך ב' גיטין, ועוד ראה ראי' שני' שניות מדברי סופרים בחתם סופר ח"ב מא"ע סי' כ"ז דחוכך להחמיר. ופר"מ מ"י כ' דבנדון שלנו דמקום כתיבה נתינה ודירה לא נדע כלל משם השני אפשר כ"ע מודים דא"צ ב' גיטין, הנה מ"ש ומקום דירה נ"ל כונתו למ"ש בס' טיב גיטין בדין ב' שמות שנשתנו מחמת חולי אות ב' בשם מג"ש דחושש ללעז מקום דירה שהיא דרה וחוזרת שמה אחר נתינת הגט, ובעל טיב גיטין חולק עליו מ"מ חושש לדברי מג"ש מהיות כי הורה בה זקן להחמיר, לכן כ' מע"כ דגם במקום דירה לא נודע ויפה דייק, אבל עיקר דבריו לא נ"ל דלא משמע כן מדברי ב"י בתי' ראשון דקאי שם בנשתקע לגמרי וא"י מזה ואין זכר למו רק מעת שנשתנה שמו כיון דאם היו קוראים אותו מקצת בשם השני הי' משוי' לי' עיקר לכן יש להזכירו וליתן ב' גיטין, ולפי שמסביר הח"ס בסוף דבריו דהולכים אצל איש אחר הרוב דלא נשתקע ומשום גזירה הוא בודאי אין לחלק ובנדון שלנו אפשר במקום שהי' דר שם כמה שנים לא נשתקע עדיין שם שמחמת חולי שעלה בו לתורה יש לחוש יותר באפשר. ובאמת נתינת ב' גיטין א' בשם הראשון וא' בשם השני איני יודע גט מה עבידתי' ואיך מוציאנו מידי חשש שמא הראשון אינו כראוי דיש לחוש גם לשם שני, אבל שם שני לחוד שנשתקע בודאי אינו מועיל כלום, ומה יתן הבעל ומה יוסיף בנתינת גט שני, ואין בידי כעת להטעים טעם לשבח אם לא על צד הדוחק שהוא לזכרון כי יש בשינוי שם מחמת חולי עיקר היכא דלא נשתקע ודוחק, וה' יאר עיני.
אמנם כן לכ"ע אינו אלא חומרא בעלמא גם לפי תי' ראשון של הב"י וכפי הנראה שקבע תי' זה במקום קבוע בש"ע שיש לחוש לתי' ראשון ונקטו פנ"פ וא"ס בחומרא זו וכבר הורו זקנים זצ"ל ומי יחוש חוץ ממנו, אבל יצאנו י"ח בטח בהכרעת הג"פ סי' קכ"ו ס"ק פ"ב וקכ"ט ס"ק מ"ד בשם האב דרבו הדיעות דאם לא נכתב כלל דכשר בדיעבד חוץ התה"ד דמשמע דמחמיר אפי' דיעבד כל כה"ג דנשתקע שם החולי גם לגבי שמו של עצמו של המגרש ומגורשת להצריך ב' גיטין אינו רק חומרא בעלמא כ"כ האי אין לנו למנקט לחומרא בתרייתא בשם האב אלו דבריו ז"ל וציין עליהם מע"כ תלמידי הרב נ"י.
ומידי דברו בענין זה הציע לפנינו תמיהתו על הראשונים דדייקו מדלא קתני רק צריך להניח מקום האיש והאשה וממתני' דשינוי שמו ושמה ולא נזכר משמו' האבות ש"מ דא"צ והוא נגד ירושלמי קידושין פ' האומר הלכה ב' וז"ל ר"א בשם ר' יוחנן סדר סמפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלונית בת פלוני עכ"ל לפנינו, הרי מפורש דבעי למכתב שם האבות ג"כ וילפי' קידושין לענין כתיבת שמות כמבואר בתשובת הרשב"א שבב"י סי' ל"ב ובר"ן קידושין דאתקש הוי' ליציא' מוכח דבגט בעי לכתוב שמות האבות ג"כ.
ובתחלת הרעיון עלה במחשבה לפני ליישב קושיתו די"ל דדבר זה אם צריך לכתוב שמות האבות תלי' בפלוגתא דר"מ ור"א אי ע"מ או ע"ח כרתי עפמ"ש תוס' גיטין כ' ע"א ומבואר מתוך דברי תוס' במסקנתו דלר"מ דבעי מוכח מתוכו חסרון שם איש ואשה מדאורייתא פסול, ולרבנן רק מדרבנן, ועיין ע"י שם שדבריו קלורים לעינים בביאור דברי תוס' מתחלתן ועד סופן, ודברי אלקי' חיים הנה. וכן נראה שיטת רמב"ם ועוד ראשונים דס"ל הכי ועיין ב"ש רש"י קכ"ט ואריכות הג"פ שם ביאור השיטות בזה ואומר אני לר"מ דבעי שמותי' של איש ואשה משום דבעי מוכח ומדאורייתא הוא בעי דוקא לפרש שמות האבות דאל"ה אין מוכח מתוכו דכמה יוסף איכא בשוקא וקרוב דפסול בלא"ה מה"ת ולכספ"ח יש טעם ועיקר דפסול מדרבנן, אבל לר"א דל"ב מוכח מתוכו, ושמות איש ואשה רק מדרבנן דבעי מוכח קצת ע"פ השמות. או משום לעז, יהי' מאיזה טעם שיהי' לא החמירו כ"כ שיפורשו גם שמות האבות כנ"ל, והא"ש דבירושלמי ר' יוחנן הוא דאמר סדר שמעון כך הוא ולשיטתו אזיל דס"ל לפי הפשט כר"מ דאמר אפי' ריח הגט אין בו בלא עדים, ובש"ס דילן גיטין פ"ו ע"ב מצדד דר"י ג"כ ס"ל כר"א ונדחק דלרבנן הוא דקאמר אפי' ריח הגט אין בו, וכן נדחק שם לר' ינאי כדי לאוקמי הלכתא כר"א לכ"ע. אבל הפשוט דס"ל כר"מ. וא"ש הא דר"י בירושלמי לר"מ בעי שיפרש שמות האבות בגט וה"ה בשטר קידושין, ובש"ס דילן דנדחק דר"י כר"א ס"ל דלא מובא בש"ס דילן הא דר"י דירושלמי, הגם דר"י ור"ל פליגו שם בירושלמי אי אונסא כמאן דעביד, והא ר"ל ס"ל הלכה כר"א כמבואר גיטין פ"ו ע"ב. באמת לר"ל ל"ב לפרש שמות האבות, ור"ל דשתק לי' לר"י במה דאמר סדר סמפון כך הוא לא משום דמודה לו בנוסח הסמפון שאין זה מעין פלוגתא לפלוג עליו, ור"י דרך אגב אמר סדר סמפון כך הוא פלוני ב"פ וכו' וכו' ומתנה ע"מ וכו' ביום פלן ופליגו בנאנס ולא קיים, ועל זה פליגו אי אונס כמאן דעביד אבל מ"ש ר"י פלוני ב"פ שתק לי' דתלי' אי הלכה כר"מ או כר"א דפליגו בה במק"א וא"ש נכון.
ואחר ההבוננת יותר ראיתי כי לא הועלתי כלום כאשר אבאר.
הנה יש בזה ד' שיטות, בה"ע ס"ל דא"צ לכתוב אפי' לכתחלה שמות האבות ורא"ש בתשובה שבטור וב"י ופסקו הש"ע דלכתחלה צריך לכתבם ובדיעבד כשר ורשב"א בתשובת ספוקי מספקא לי' אם בעי לכתחלה או לא ותה"ד ס"ל דאפי' בדיעבד פסול ועיין ביאור השיטות בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק מ"ג. והנה לשיטת תשובת הראש דלכתחלה בעי למכתב שם האבות לק"מ מירושלמי דהא לכתחלה צריך למכתב שם האבות בגט לא חלקו בין בין גט לשטר קידושין כיון דבעי בקידושין שמו ושמה משום דאתקשו השוו קידושין לגט בכל מילי דשמות האבות ג"כ יכתוב לכתחלה, אבל על רשב"א דמספקא לי' אם לכתחלה א"צ לכתוב שמות האבות לדידי' קשה הפשוט מירושלמי, וכ"ש דקשה על בה"ע דפשיטא לי' אפי' לכתחלה א"צ לכותבם. ולבעה"ע י"ל דס"ל לפי דקיי"ל כר"א שמות איש ואשה ג"כ רק מדרבנן ל"ב שמות האבות כמ"ש, אבל לרשב"א לא א"ש דברינו דהא הרשב"א ס"ל דשמות איש ואשה צריך מדאורייתא הגם דקי"ל כר"א כמבואר מדבריו שמביאה הה"מ פ"ג דאישות, לדידי מירושלמי הנ"ל דגם אם נימא דר"י בשיטת ר"מ אזיל הא גם לפי דקיי"ל כר"א צריך שמו ושמה מדאורייתא וה"ה לשמות אבות כמו לר"מ וע"ש. ואחר התבוננת יותר דברי האמורים אחר שדחיתים חוזרים ונראים הנה הר"ן גיטין ובקידושין פ"ק כ' דחסרון שמות פוסל מדאורייתא דבעי ספירה דברים ואם ליכא שם איש ואשה מה ספירה דברים יש דלא נדע מגט עצמו מי המגרש והמגורשת ואין כאן ספירת דברים, וכ"כ בחי' רמב"ן גיטין שם אחר ששאלה והביא דעת הוא דלהלכתא חסרון שמות איש ואשה מדרבנן כ' דעתו והכרעתו דמדאורייתא הוא הגם לר"א ל"ב מוכח מתוכו אבל פסול משום דאין כאן ספירת דברים, ובעל ג"פ לא ראה דברי רמב"ן אלו. והנה בהאי גם טעמו של רשב"א דס"ל דמדאורייתא הוא משום דאין כאן ספירת דברים ונראה לי לומר ע"ד שכתבתי תחלה דשמות האבות תלי' בפלוגתא דר"מ ור"א ולר"מ דבעי מוכח מתוכו הכל באר היטב צריך שמות האבות ג"כ. אבל לר"א דל"ב מוכח מתוכו, וא"צ שמותיהם, רק דאל"ה אין כאן ספירת דברים כלל בלי שם איש ואשה אבל סגי לזה שמות איש ואשה דכתיב אנא בשם פלוני ואת אנתתי הגם שאין מוכח מתוכו בבירור מי הוא בלי שם האבות מ"מ ספירת דברים שמי שיש לו שם זה מגרש אשתו בשם כזה כנ"ל נכון מסברא, והא"ש דברינו דלק"מ דר"י לשיטתו דס"ל כר"מ אזיל ועיין.
והנה הרשב"א מביא ראי' דבדיעבד ודאי כשר מדקתני הכותב ט"ג צריך לשייר מקום איש ורשה, שם איש ואשה תנן שם אביה לא תנן וכן קתני שינוי שמו ושמה ושם האבות לא קתני, והנה ראיות אלו קלושות וחלושות, כמ"ש התה"ד דשמותיהם ושם האבות בכלל קאמר, ואני מוסיף דמדקתני וצריך לשייר מקום האיש מלבד שאין ראי' משם יש למשמע קצה דצריך שמות האבות מדנקיט בהאי לשנא מקום איש ואשה ולא קתני שם איש ואשה דהוא לשון נבחר יותר, יש למשמע דרצה לכלול גם שם האבות ושלא להאריך שם איש ואביו ושם האשה ואביה נקיט לשנא קצרה מקום האיש ואשה היינו שמשייר מקום דכתיב שם איש ואשה, וסמך על הידוע דצריך לפרש שמותיהם ושמות אביהם, אבל אי הוי בהאי לשנא שם האיש ואשה הי' מקום לטעות דשם האבות לא והי' צריך לפרש ואבותיהם, וכיון דנקיט בדיוק מקום איש ואשה, נקיט נמי בהאי לשנא ומקום הזמן, ומה דקתני שינוי שמו ושמה מלבד שי"ל כמ"ש תה"ד דהכל בכלל י"ל לפמ"ס תוס' כ' ע"א דלה"ש היינו כבמתני' דהתקין ר"ג מי שיש לו ב' שמות א' במקום הכתיבה וא' במקום הנתינה שזה שה"ש קטן דל"מ רק מדרבנן וי"ל באפשר דשה"ש כזה לא מזיק בשמות האבות, או עכ"פ דמתני' קמ"ל אפי' לא שינה רק שמות האיש או האשה ושם האבות כתקונה דיש היכר בשמות האבות דשמותיהן שוות בב' מקומות מ"מ פסול. ויותר י"ל עפמ"ש הרא"ש דהיו רגילים לשנות שמותיהם שלא יכירום כשברחו ממקומ' ור"ן כ' דגם שמות נשותיהם היו רגילים לשנות מה"ט, ובודאי שמות אבותיהם לא שינוי משו"ה ושינוי הרגיל עד"ז הוא שמו ושמה. והא"ש דנקטה מתני' שינוי שמו ושמה דאיירי בשינוי כי האי א' ביודא וא' בגליל דאין רגילים לשנות רק שמות עצמם וא"ש נכון.
ובאמת למדקדק בתשובת הרשב"א דלא כ' זה לראי' דלא כ' מדלא קתני בלשון הוכחה אלא דלא קתני כונתו דלא מצינן היפוך זה דבעי שמות אבות ג"כ דלא קתני במקומות אלו רק שמות איש ואשה ולא הוזכר שמותיהם הגם דראי' ליכא דל"צ עכ"פ ליכא ראי' דצריך. ותה"ד דחה ראיות אלו ונראה לו משקול דעתו דנפשי' דבעי למכתב ומשמע מדבריו דאפילו דיעבד פסול ומדאורייתא כמ"ש תשובות קדמאי על שמו ובג"פ.
ואני בעניי מצאתי ראי' מהימנא דבדיעד כשר מדאורייתא לכהפ"ח, והוא מירושלמי גיטין פ"ב הלכה ג' על מתני ועל העלה של זית, וז"ל ולא כמקורע הוא אמר ר' זעירא תנא בונא בר שילא אפי' כותב אני פלוני מגרש את אשתי כשר עכ"ל לענינינו. ועיי' פ"מ שכתב את אשתי פלונית ויבואר לפנינו אי"ה ומדאמר כותב אני פלוני וכו' כשר ולא אמר אפי' כותב אני פלוני בר פלוני וכו' דהא מונה התיבות שא"א בלא"ה ש"מ דלא צריך יותר, ואם נאמר אפשר לכתחלה צריך שם אבות וכשר דקאמר היינו בדיעבד, ובמתני' ג"כ לא קתני על העלה של זית רק דכשר י"ל כה"ג כשר בדיעבד, עכ"פ מוכח דלא כתה"ד דפוסל אפי' בדיעבד אפי' מדאורייתא ומשמע דאפי' מדרבנן כשר בדיעבד דזה ודאי רחוק להעמיס במתני' כשר מדאורייתא ופסול מדרבנן וכ"ש בהא דאמר בונא בר שילא בלשון אפי' כותב אני וכו' כשר דכונתו דוקא מדאורייתא וגם יש למשמע קצת דאפי' לכתחלה יוכל לכתוב כן מדאמר אפי' כותב ול"א כתב לשון דיעבד משמע דכותב אפי' לכתחלה כן, ואינו מוכרח כ"כ, אבל דבדיעבד כשר אפי' מדרבנן נלפע"ד ראי' דידי מהימנא וחזקה.
והנה הג"פ מביא בשם מהראנ"ח ח"א י"א דכ' דאפי' להת"ד דמעכב אפשר דלא קאמר אלא על שם אבי המגרש. אבל באבי המתגרשת מודה לשאר פוסקים ויש לחלק בין אבי המגרש לאבי המתגרשת במעט חילוק וק"ל עכ"ל. והנה הרא"ש בתשובה דמביא הטור קאי באבי המתגרשת והעתיקו הטור באבי המתגרשת וב"י כ' דה"ה באבי המגרש דמ"ש וכ"כ בש"ע אבי המגרש והמתגרשת, ובאמת לפי הפשוט אכנחנו לא ידענו מה בין אבי המגרש או המתגרשת, והראנ"ח כ' שיש לחלק בזה בקל ולא הודיענו טעמו דלחלק יצא וכ' וקל להבין והוא קשה ההבנה.
ואחר העיון נ"ל כי דבר גדול דיבר מהרנ"ח הגם כי בקצורי דבריו דעת הרואה לא שקט ולא נח, וכנביא שם, שאין בדבריו אלא כדברי נביאות דאפשר יש לחלק בין שם אבי המגרש להמתגרשת, ולפע"ד יש פנים מתוך תשובת הרא"ש ותשובת הרשב"א דכן הוא. הנה הרא"ש בתשובה שמביא הטור וב"י נראה כסותר דבריו מיני' ובי' וכבר עמד עליו בספר ג"פ, וז"ל תשובת הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ז המקדש או המגרש טוב הוא להזכיר שם אביה כדי לברר הדבר אם יש ב' יב"ש בעיר ואם לא הזכיר רק שמה בקידושין או בגט מגורשת עכ"ל. והנה מראש דבריו נראה כי אין קפידא מה"ד אפי' לכתחלה רק עצה טובה קמ"ל דטוב הוא להזכיר. ומסוף דבריו דכ' דאם לא הזכיר רק שמה וכו' מגורשת משמע דאיכא קפידא מה"ד לכתחלה וטוש"ע כתבו על שמו רק דבדיעבד כשר כדנראה מסוף דבריו, וס"ל דמסוף דבריו נראה כי ראש דבריו אינן אמת לדינא, וקשה איך יסתור דברי עצמו מיני' ובי' ובעל ג"פ לא העלה מידי ע"ז, ולא העלה אלא דשיטת הרא"ש דלכתחלה ודאי צריך לכתוב שם אבות דלא כעיטור ולפע"ד נראה דרישא וסיפא חדא מלתא היא ועולה בקנה א' דתחלה כ' דטוב לכתוב כדי לברר הדבר אם יש ב' יב"ש וכן נראה שהי' נוהגין כן ממה דנזכר בכ"מ ב' יוסף ב"ש וכן מהא דאיתא פ' האשה שלום אנא תנן ב"ח מנהרדעי, וכן בפ' השולח אחא בר הדי' וכו' ועיי' ג"פ. ונ"ל אחר שנהגו כן מהיות טוב סימנא מלתא הוא, ומי שאינו כותב כן יש לחוש ללעז שיאמרו מדלא כ' שם אביו ש"מ דאחר הוא גר או שתוקי ואסופי דא"י שם אביו, ולכן כ' הרא"ש אם לא הזכיר דמגורשת בדיעבד דלכתחלה יש לכתוב מאחר שנהגו לכתוב יש לחוש ללעז קצת כהנ"ל.
וזה נ"ל ג"כ טעמו של הטור סי' קכ"ט שכ' דמומר אין לו לגרש אלא בשם ישראל ואם גירש בשם של גוי וכ' וכל שום פסול, וטרח הב"י למצוא טעם למה פסול בדיעבד דמ"ש ר"ת אינו קפידא בעיקר הגט רק שלא יזכיר שם נכרי בגט ומ"ש שהוא כמשנה ממטבע שט"ח הוא רחוק שיהי' זה בכלל משנה שלא נמצא בגמרא וחומרת ראשונים היא, ונ"ל כעין מ"ש בסמוך להיות כי מוזהר נזהרו טובא שלא להזכיר ח"ו שמות נכרי בגט, ועיי' בג"פ דזה דוקא שם שניתן לו כשהמיר שנותנים לו שם חדש זה מאוס ולא יזכר בגט דכתיב בו כדמו"י וכ' עוד אפשר דוקא שם הניכר שמיוחד לכך עיי' בו. והרואה שם כזה כתוב בגט אמור יאמר מסתמא היו נזהרים בזה וע"כ אחר הוא דיש לו שם כזה שלא ניתן לו כמו שניתן לזה אלא שנקרא שמו שם נכרי ויש לחוש ללעז גמור כיון דמקפידי' בי' טובא מה"ט אם כתבו פסול דיש לחוש ללעז גמור שיאמרו שאחר הוא שאינו מומר ולמ"ש הג"פ דניכרי' שמות כאלו שנותני' בשעת המרה שאין נקרא בו ישראל, י"ל שיאמרו דמומר אחר הוא שנשתקע שם יהודי לגמרי שהצרכו לכתוב שם שהמיר בו כמ"ש ב"י בכה"ג אין כותבין שם יהודי דלא כמהרי"ק, ודברי ב"י מסתברים ופשוטים, וי"ל לפ"ז אשה שהמירה ונכתב שם של גיות בגט דכשר בדיעבד דרחוק הוא שיאמרו אחרת שאינה מומרת גירש שיש לו עוד אשה שהי' לה שם נכרי כזה וממנה נפל ומצאה זו המומרת כ"כ האי בודאי רחוק הוא וא"ח ללעז כזה בדיעבד כנ"ל ויש להאריך עוד ואכ"מ.
ואחר הוצעה זו מצאנו מקום לחלק בין שם אבי המגרש למגורשת דבאבי המגרש יש חשש לעז הרבה יותר מבאבי המגורשת דבאבי המגרש לא רחוק כ"כ שיאמרו מדלא כ' שם אביו כמו שנוהגים ורגילים מהיות טוב ש"מ דלא הוא כ' אלא אחר גר שתוקי או אסופי דא"א לכתוב שם אביו, אבל באבי האשה צריכי' לומר שיש לבעל זה עוד אשה אחרת גיורת או שתוקי' וכו' וכ' לה גט זה ואבדה אותו ומצאתו היא כ"כ האי ודאי רחוק שיוציאו לעז משו"ה ועכ"פ אינו דומה לשם אבי המגרש דקרוב יותר לחוש ללעז שיאמרו דגר או אסופי כ' גט לאשתו וחזר בו והשליכו ומצאה היא ועיי' רש"י ותוס' ריש גיטין ולקמן כ"ז ע"ב וברש"י ותוס' שם והחילוק נכון שי"ל דתה"ד אינו מחמיר רק בשם אבי המגרש אפי' בדיעבד, והרא"ש לא מתיר בדיעבד רק במה דאיירי בי' בשם אבי האשה מתיר בדיעבד דאין חשש לעז כ"כ ולכתחלה כותבי' כדי לצאת מידי לעז כ"ד.
והנה הרשב"א בסי' קמ"ו כ' אפשר דשני אביה' ל"צ לכתוב דשמו ושמה ושם עירו ועירה תנן שסם אביה' לא תנן הנה כבר כתבנו לעיל דלא מביא רשב"א ראי' מדלא תנן שם אביו ואביהם דא"צ להזכיר ואפי' לכתחלה דאי תימא לכתחלה צריך ממילא שינוי שמו פוסל וע"כ דלכתחלה ל"צ שם אביו ואבי' דאין מזה ראי' כלל כמ"ש בתה"ד דהכל בכלל וכמ"ש אני בדחי' ראי' זו וכוונת רשב"א דלא קתני שם אביו ואבי' דלא מפורש נגד זה וי"ל דהא דמספקא לרשב"א דאפשר דא"צ לכתוב שם אבי' דוקא בשם אביה מספקא לי' דאפשר לכתחלה כשר דליכא חשש לעז כ"כ האי כמ"ש אבל בשם אביו אפשר דפשיטא לי' דחוששי' ללעז ואפשר אפי' בדיעבד פסול אלא ממ"ש בתשובה אחרת במי שבא מארץ מרחקים ולא נודע שם אביו אם לא כ' כשר והגע עצמך הי' גר או שתוקי מה תדע איזהו שם אביו שיכתב נראה דגם בשם אביו ס"ל דכשר, ויש לדחות דהתם שאני דאין לעז כ"כ דהא אפשר דלא כתבו שם אביו משום שהוא שכיח ממנו ומנ"ל להוכיח דאחר גר או אסופי כתבו אלא היכא דיודע שם אביו לא יתלו לומר דשכוח ממנו דלא שכיח שישכח וגם אפשר וקרוב שיתודע דיודע דהא עומד לפנינו ויודע ואיכא בשם אבי המגרש לעז גמור ובאבי האשה לעז כ"ד דלרא"ש פשיטא לי' דלכתחלה לא ולרשב"א מספקא לי' אבל בדיעבד לכ"ע כשר אבל בשם אביו אפשר פשיטא לרשב"א דלכתחלה לא ואפשר אפי' בדיעבד פסול אבל בתשובה אחרת שאין המגרש יודע שם אביו וכן אומר בפה מלא ואחר הבירור יתודע האמת לא חיישי' שיתלו כי גר או שתוקי כתבו מדלא נזכר שם אביוכיון דיש לתלו' שכוח הוא לפניו ויתלו בשכחה או יתברר להם דאמת כן הוא כה"ג ס"ל אפי' בשם אבי המגרש דל"ח ללעז ואפי' לכתחלה, ועיי' סברא כזו בר"ן ספ"ק דע"ז לענין חשש מ"ע דאפי' שדה העומד לאריסות אם אינו באריסות לא יתלו דבהתירא עביד באריסות כמו במרחץ דלאריסות' עביד דשם כשיעמדו על הבירור ידעו כי בהתירא עביד משא"כ כשאינו באריסות באמת לא נסמוך שיאמרו דבהיתר עביד הגם דרגיל ושכיח ואע"פ שאין הנדון דומה לראי' זכר מיהא איכא וכ"ש הוא דיש לחלק במה שלפנינו כעין חילוק זה וכנ"ל, ובג"פ הקשה ב' תשובות דסי' קע"ז ובתשובה אחרת אהדדי ותירוצו רחוק להעמיס בכונת הרשב"א שבתשובה אחרת, ולמ"ש לא סתרו אהדדי כלל ועיי'.
וכשאני לעצמי הי' נ"ל דבשמות איש ואשה עצמו יש לחלק בחלוקא רבה בין שם האיש דהוא מדאוריית' ובין שם האשה שאינו אלא מדרבנן וממילא יצא לנו הפרש בשמות אבות והוא ע"פ רמב"ן ור"ן דס"ל דשמות איש ואשה מדאוריית' בעי למכתב דאל"ה ליכא ספירת דברים והרבה מן הראשונים ס"ל דשניהם מדרבנן ול"ל דפסול משום דאין כאן ספירת דברים ר' ולולי שאיני כדאי להכניס ראשי בין ההרים גדולי' אפי' של אחרונים כ"ש וקו"ח בין הראשונים הי' נ"ל להכריע בין שמו לשמה דבהעדר שם האיש בגט לא נראה ונקרא מתוך הגט מי הוא המגרש אשה זו שיש גט זה בידה אבל כששמו כתוב בגט ומוסרו לידה כיון שהגט מסור בידה כל הריאהו בידה וקורא בו יודע כי מבעלה קבלתו לגרושין דלאבידה ל"ח ואם הי' חשש נפילה ופקדון גם כשכתוב בו שמות שניהם אכתי לא ידענו אם לגרושין נמסר אלא דלכ"ז ל"ח אלא שנמסר מידו לידה לגרושין ויש בו די באר כששמו כתיב בו אני פלוני מגרש אשתי מי היא אשתו זו שהגט בידה היא היא אשתו ולה מדבר ואומר ספירת דברים אנת אבהתי תהי' מגורשת ממני פלוני וסגי לר"א דל"ב מוכח מתוכו ושמו לספירת דברים הוא דאתי וסגי בשמו לבד כן הי' נ"ל לולי דדעת ראשונים לא כן הוא ולא לחלק יצאו בין שמו לשמה. ולמ"ש דחוי' ראי' אחת של ראיות דר' יואל שמרדכי ר"פ כל הגט דמביא ראי' דא"צ לכתוב שם איש ואשה מר"פ כה"ג כתב לגרש הגדולה לא יגרש הקטנה הא גדולה מצי לגרש הא אינו ניכר מתוך הגט איזהי מנשיו כיון דשמותיהן שוות ש"מ דשמות לא מעכבו והיא ראי' הותר חזקה שבראיותיו שם כאשר יראה הרואה בטיב מן, ולמ"ש לא מוכח משם רק דשם אשה אינו מעכב אבל שם איש מנ"ל ועיי'.
ויש לי סמוכים לדברי מירושלמי פ"ג דגיטין שהבאנו לעיל אפי' לא כ' אלא אני פלוני מגרש את אשתי כשר ולא קתני מגרש אשתי פלוני' ופני משה הרגיש בזה והוסיף אשתי פלונית וכן הוא בתשובת רשב"א סי' קכ"א אבל בהה"מ פ"ד מהלכ' גרושין הלכה י"ז מביא הירושלמי בגרסא שהיא לפנינו ואפשר רשב"א הוסיף תיבת פלונית מדנפשי' וכן הפ"מ, ולפי הגרסא שלפנינו מוכח דשם אשה א"צ לכתוב ועכ"פ בדיעבד כשר והטעם כמ"ש דבלי שם האיש ליכא זפירת דברים כלל ואזיל לר"א וע"כ צ"ל הכי דלר"מ בעי עדים והו"ל להזכיר העדים ג"כ דהא מודיע לן דיוכל לקצר בכתיבת גט וכשר כשכותב אני פלוני וכו' והו"ל לומר ופלוני ופלוני עדים וע"כ דלר"א קאי דל"ב ע"ח ולדידי' סגי בשם איש בלבד ורשב"א ור"ן ורמב"ן דס"ל דשם איש ואשה דאורייתא צ"ל דהי' להם הגרסא מגרש אשתי פלונית ולפי הגרסא שלפנינו שהיא גרסת הה"מ מוכח כדכתיבנא ועיי'.
ודע דמן ירושלמי הנ"ל קשה טובא על שיטת רבינו יואל דל"ב שמו ושמה מדאורייתא ואפי' מדרבנן רק לכתחלה והא מדאמר אפי' כותב אני פלוני וכו' כשר מוכח דבלא"ה אם לא כ' אני פלוני פסול בדיעבד ואין לומר דס"ל כר"מ והי' לו הגרסא אשתי פלונית אי כר"מ ס"ל הול"ל ופלוני ופלוני עדים, וי"ל דאפשר דס"ל כר"מ ובלא עדים כגון שכ' בכתב ידו דכשר כשאין עליו עדים עיי' גיטין פ"ו ע"א ורש"י במתני' ופ"י שם ואפי' חתימת ידו א"צ ועיי' תוס' ג' ע"ב ד"ה ג' גיטין וכו' דמבואר דכ"י מהני כר"מ אפי' בלי חתימת ידו ועיי' פ"י שם מלתא בטעמא וא"ש.
ולפי הגרסא שלפנינו בירושלמי ולפמ"ש דקדוק ותני אני פלוני צריך לכתוב ואל"ה פסול יש לפרש האמור בירושלמי אח"כ וז"ל ואתי' כמר ברי' דר' אילא פירש פסול לא פירש כשר והמפרש כ' דקאי אלפני פניו דאמר שם נקרע קרע ב"ד פסול ואם לא נקרע כ"כ כשר וע"ז אמר ואתי' כר"א פירש פסול היינו שנקרע לב' קרעים ופי' זה מזה פסול לא פירשו כשר ופי' זה דחוק ורחוק לרחק המקורבים ולפרש דקאי אדלעיל מיני' ובהג"ה מועטת שהגרסא מוטעת טעות דשכיח נ"ל דגרסא הנכונה פירש כשר לא פירש פסול וקאי אדסמוך דאמר דאם כ' אני פלוני כשר ואל"ה פסול מביא דאתי' כדר"א דאמר פירש היינו שפירש שמו כשר, ואם לא פי' ולא כ' אלא אני פסול וכן י"ל לפי גרסת רשב"א וקאי על שם איש ואשה אם לא פי' שניהם פסול ולגרסא שלפנינו א"ש ביותר דהא בדברי ר"א אין במשמע שצריך שמה ג"כ. ויש אתי מקום סמיכה לעשות סמוכים לדברינו לחלק בין שם איש ואשה מש"ס דילן ל"ד ע"ב מדשלחו לי' ב"א הבאים משם לכאן שמו יוסף וקוראי' לו יוחנן האיך מגרשין נשותיהן משמע דא"א לגרש ואם גירש פסול ומדאמר עמד ר"ג והתקין משמע דאינו אלא תקנתא בעלמא משום לעז וכבר הרגיש הר"ן בזה ועיי' פ"י עוד יש להבין הא במתני' קתני בראשונה היו משני' שמו ושמה וכ' הרא"ש ור"ן למה שינוי שמו ושמה דהוצרכו לתרתי ולמה שלחו ושאלו שמו יוסף וקרו לי' יוחנן ולא הזכירו משינוי שמה ותקנת ר"ג היא בתרתי איש פלוני וכל שום אשה פלונית וכל שום וכ"ז מידי דבעי ישוב היא, ומצאנו מקום ישוב לכ"ז ע"פ דברינו דיש קפידא מדאורייתא שיכתוב שם איש ושם אשה רק מדרבנן ולכתחלה וכיון שעיקר כתיבת השם מדרבנן הגם דשה"ש גר"ע מלא כ' כלל אבל שה"ש כזה עדיפא מלא כ' כלל כמ"ש תוס' כ' ע"א והא"ש דשלחו ושאלו רק על שם האיש שנשתנה בשה"ש כזה האיך מגרשי' דשם איש מדאורייתא ופוסל שה"ש כזה אפשר מדאורייתא או לכה"פ מדרבנן אפי' בדיעבד ואיך יגרשו אבל על שם אשה לא שאלו אי דפשינא להו דאין קפידא בשה"ש כזה כיון דעיקר כתיבת שם אשה רק מדרבנן, או דס"ל דעכ"פ בדיעבד כשר עמד ר"ג והתקין שיהיו כותבין איש פלוני אמר לשון התקין הגם דמעיקר הדין פסול זהו דוקא בשם איש אבל בשם אשה אינו רק תקנתא בעלמא משום חשש לעז ולכן נקיט בהאי לשנא דתקנתא משום איש ואשה ומיושבי' כל הדקדוקים ומיושב ג"כ קושי' פ"י מלקמן כ"ו ויש להאריך והקצרתי:
היוצא לנו כי שם אשה קיל טובא משם א"כ שזה דאורייתא וזה דרבנן ובקל וממילא יצא לנו חילוק בין שם אבי איש לשם אבי אשה דאפשר דאפי' לכתחלה א"צ ועכ"פ בדיעבד כשר לכ"ע, הגם דראשונים לא נחתי לחלוק שחלקנו, מ"מ חזי דברינו לצרופי למ"ש תחלה לחלק מסברא בין שם אבי האיש לאשה ועולה יפה ע"פ שיטת הראשונים ובנדון שלנו דהספק בשם אבי האשה, בודאי יש לסמוך ולהתירה בגט א' בשם ראשון ולא משם החולי שנשתקע במקומות שהוא עתה שהוא מקום נתינה וכתיבה ואפי' במקומות שהי' תחלה לא נשתקע שכתבנו שיש מקום לומר הגם דבכ"מ אין חוששי' כ"כ לשם שיש לו במק"א דלאו מקום כתיבה ונתינה אבל בשם חולי אפשר יש לחוש מכ"ש שהיא חוזרת נדרה במקום זה שיש עוד חומרת תשובת מג"ש דמביא' בטיב גיטין כ"ז בשם איש ואשה עצמה או בשם אביו אבל בשם אביה נ"ל בטח דאין לנו לחוש לכ"ז בטוח לבי לא אירא בעזרת חונן דעת ועוטה אור בתורה ליושבי שער קולעי' אל השערה ולא יחטיאו במהרה.
ונבוא מן האב אל התולדה נשית פניני לספיקת מעכ"ת נ"י בשם המגרש שלא נודע במקום כתיבה ונתינה שהם במקום אחד שאינם דרים שם אלא שם פאל ליב ובמקום דירתם נודע וידוע לכל בשמותיו, אם להקדים שם פאל ליב כיון שבמקום כו"נ לא נודע רק בשם זה, וראו עיניו מ"ש בס' ג"פ סי' קכ"ט ס"ק פ"ט דצריך להקדים שם נתינה הגם שהוא של לעז לשם מקום הכתיבה שהוא בלה"ק ויותר מזה ראה ראי' שני' מ"ש בג"פ ס"ק נ"ח בדאית לי' במקום כו"נ שם אחד ובמק"א שם אחר דאם הקדים שם של מק"א דפסול לכ"ע והה"נ בנדון שלפנינו ואפי' לדעת מי שסובר בחיי' ביבנט שבס"ק פ"ט מודה כאן דפסול אלו דבריו, וטרם אענה בנדון שלפנינו אבאר בקצור כל האפשר הך דינא דאם עשה טפל עיקר ועיקר טפל בכל פרטי' ומה שגזר אומר בג"פ ס"ק נ"ח ואח"כ נבוא אל המכוון בעזה"י.
הנה מקור דין זה דאם פי' ב' שמות כשר בדיעבד גם לרמב"ן דפוסל אם כ' על שם העיקר ושום יוצא מריב"ש שורש פ"ג ושם נאמר דהרמב"ן ס"ל דכשר לכתחלה כיון שמפרש ב' שמות ובשכ' ושום פסול אפי' בדיעבד לרמב"ם, והנה הריב"ש כ' בשיטת הרמב"ם דפוסל בעושה טפל עיקר די"ל דוקא כשכותב ושום כהא ולא שרה וכל שום אבל מפרש אפי' לכתחלה וכן ס"ל לרמב"ן, והנה כ' די"ל כן בשיטת הרמב"ם ולפע"ד יש להוכיח כן מגמרא מדלא קמ"ל יותר ולא שרה דמתקרי' מרים דודאי איכא רבותא יותר כשפירש מדלא פירש וכלל שם עיקר בושום ואי דרוצה להשמיענו דמהני בשכולל שם הטפל בושום ול"צ לפורטו לאפוקי שיטת ר"ת הא דבר זה נשמע ממתני' דכותב וכל שום ואי ממתני' אין מוכח כ"כ די"ל דכונתו דמפרש לר"ת רשב"א לר"ת א"כ גם מהא דאמרו מרים וכל שום ג"כ לא נדע יותר מדנדע ממתני' ולרמב"ם דוכל שום בדיוק הוא דא"צ לכתוב רק וכל שום וכלשון מתני' לא קמ"ל מידי מה דלא ידענו ממתני' ועיקר הרבותא דאזלינן בתר רובא לעשות עיקר השם וגם ולא שרה וכל שום ולרמב"ם פסול הוא הו"ל לאשמועינן רבותא יותר ולא שרה דמתקרי' מרים, ועוד אי רצה להשמיענו דסגי בוכל שום לכלול שם הטפל ואפי' לכתחלה הו"ל להשמיענו תרתי מרי' וכל שום ולא שרה דמתקריא מרים ונשמע תרתי אלא ש"מ דכשמפרש ב' שמות או דליכא קפידא כלל ואפי' לכתחלה או דלכהפ"ח בדיעבד כשר. וכ"ז לפי הגרסא שלפנינו מרי' וכל שום וכו' אבל הר"ת דגרס מרים דמתקריא שרה מוכח דעכ"פ לכתחלה איכא קפידא גם כשמפרש ב' שמות וכ' הרי"ף גם לר"ת י"ל דוקא לכתחלה אבל בדיעבד כשר ובספר ג"פ מביא תשובת הראנ"ח דס"ל לר"ת גם דיעבד פסול ומביא לו חבר ממ"ש רשב"א בחי' בישוב קושי' רמב"ן על ר"ת אי במפרש מה קפידא יש בהקדמת השמות וכ' הרשב"א דגרוע כשעושה טפל עיקר דאין דרך בכך ומשמע לג"פ מתוך דבריו דס"ל לרשב"א דלר"ת אפי' בדיעבד פסול ועושה פלוגתא בין רשב"א לריב"ש בשיטת ר"ת ולבסוף כ' דדעתו נוטה כרשב"א וראנ"ח, ואני תמה איך אפשר דר"ת לעצמו ס"ל דאפי' פירש דבדיעבד פסול הא כ' רשב"א ורא"ש בשם ר"ת דהקשה לנפשי' דס"ל דאפי' לא כ' רק שם הטפל דכשר דלא גרע מחניכתו והא דמרים דמתקרי' שרה היינו לכתחלה צריך לכתוב שניהם, ואי ס"ל לר"ת דעושה טפל עיקר גרע טובא דאפי' בדיעבד פסול לא הי' צ"ל דמרים דמתקרי' שרה לכתחלה הוא מה דלא משמע כן מדכפל ולא שרה דמתקרי' מרים שהוא ללא צורך מזה נראה דקמ"ל אפי' דיעבד, ונ"ל מזה יצא לו לרמב"ם בכותב על העיקר וכל שום דפסול, ואי ר"ת הכי ס"ל במפרש למה לי' לדחוקי וע"כ דפשיטא לר"ת דבדיעבד ודאי כשר הגם די"ל דעושה טפל עיקר גרוע מלא כ' כלל, אבל לא כ"כ דיהי' פסול בדיעבד ואפשר ס"ל דשוין הם, והרי רמב"ן ס"ל דאפי' לכתחלה כשר דליכא קפידא כלל ועדיפא מלא הזכיר כלל שם א' ודי שנאמר דר"ת ס"ל דלכתחלה יש קפידא, אבל לא נעשה פלוגתא רחוקה כ"כ דאפי' בדיעבד פסול והראי' שהבאתי מדלא מתרץ ר"ת הא דמרים שרה משום דמהפך ועושה טפל עיקר כמ"ש רשב"א לפי שיטתו דסגי בחניכה ובשם הטפל לכתחלה דמהא ולא מרים שרה ל"ק דמגרע גרע שינוי כזה מלא כ' כלל ש"מ דס"ל דבדיעבד כשר וליכא פלוגתא בין ר"ת לרמב"ן רק בלכתחלה, ומינה מ"ש רשב"א בישובו קושי' רמב"ן על ר"ת אין כונתו דגרע כ"כ דאפי' בדיעבד פסול דלר"ת עצמו א"א לומר כן כמ"ש וגם ממ"ש רשב"א אח"כ לשיטת עצמו דחניכה כשר לכתחלה וגרע ממנו עושה טפל עיקר ליכא הכרעה ומשמעות דבריו דאפי' בדיעבד פסול.
וליישב לר"ת דס"ל דבדיעבד אם עשה טפל עיקר כשר בשפירש ולפי גרסתו קשה מדכפל ולא שרה וכו' דמיני' הוכיח הרמב"ם דבושום בדיעבד פסול ולגרסת הר"ת דמתקרי ואי דיעבד כשר קשה כהנ"ל ומשו"ה כ' הראנ"ח דלר"ת דפסול בדיעבד כמ"ש הג"פ בביאור כונתו וקשה על הריב"ש וביותר לפי שהוכחנו דהדין עם הריב"ש בשיטת הר"ת עצמו דמוכח מתוך דבריו כן ומצאתי מקום ישוב לזה ע"פ שיטת הר"ת דלכתחלה צריך לכתוב ב' שמות עיקר וטפל כדמוכח בירושלמי ומשו"ה צריך לכתוב שם מרים ושרה לכתחלה, וי"ל אי מהא דאמרו דיכתוב מרים דמתקריא שרה לא נדע דיש קפידא בהקדמת טפל לעיקר אפי' לכתחלה והא דאמרו מרים דמתקרי שרה דאי הוי אמרו שרה דמתקרי מרים ה"א משום דכותב שם הטפל תחלה צריך להזכיר גם שם העיקר דבטפל לחוד כ"ש כשמקדומני' לא סגי אבל כשכותב שם העיקר סגי בהכי ול"צ אפי' לכתחלה שם הטפל כלל ולכן אמרו מרים דמתקרי' שרה דאפי' כותב שם העיקר וכותבו לכתחלה צריך עדיין להזכיר גם שם הטפל וה"א דאם מזכיר שתיהם ליכא קפידא איזהו עושה עיקר ואיזהו טפל לכן הוסיפו ואמרו ולא שרה דמתקרי' מרים דיש קפידא לכתחלה בהקדמה השמות וא"ש ועיי'.
והנני מוסיף והולך להביא סייעתא לריב"ש בשיטת הר"ת דגם הוא ס"ל דעדיפא במפרש מכשכותב ושום לענין הקדמת השמות ולעדיפותא דפירש כ"ע מודים, והוא ממ"ש תוס' בשם ר"ת דחולק מסברא על בה"ג דאין כותבין בכל גט ושום שמא אין לו שם אחר אלא ביש לו ב' שמות כותב דמתקרי' ומביא ראי' ממרים דמתקרי' שרה. והקשה פ"י לגרס' ר"ת מה לי לחלוק על בה"ג מסברא דנפשי' והי' לו להביא ראי' מפורשת נגדו מהא דמרים דמתקרי' שרה ונדחק, ונ"ל דמהא ליכא ראי' די"ל דסגי בושום ור"ג הכי אתקן ובודאי עדיף כשמפרש וכ"כ ראשונים דודאי עדיף לפרש והא דאמרו נהרדעי שיכתוב דמתקרי' ולא קמ"ל דסגי בושום דרבותא קמ"ל דצריך להקדים שם העיקר ואי הוי נקטו שיכתוב ושום ה"א דוקא כה"ג איכא קפידא אבל במפרש אפי' לכתחלה ליכא קפידא כקושי' רמב"ן קמ"ל אפי' מפרש ב' שמות צריך לעשות עיקר השם עיקר ומ"ש ר"ת מהא דמרי' דמתקרי' שרה לאו נגד בה"ג מביא דמשם ליכא ראי' נגדו כמ"ש אלא נוסח הלשון דכותב דמתקרי ולא ב' שמות ביחד מרים שרה.
ובחדושי למסכת' גיטין הוספתי עוד דר"ת מביא ראי' משם נגד בה"ג ולא סגי לי' בהכי מבלי שחולק תחלה על בה"ג מסברא דילי' דאין לכתוב בכל גיטין וכל שום שמא יש לו עוד שם, דאם ל"ל מגרע גרע ע"י שכותב וכל שום ובה"ג נ"ל דס"ל מאחר שתיקן הוא לכתוב כן בכל גיטין וידוע הוא לכל שכ"כ אפי' מי שאין לו שם אחר תו ליכא לעז ור"ת לא נראה לו שתיקן ר"ג כן מעיקרא והנה דחי' זו של ר"ת מסברא דילי' לאו דחי' לכל שיטת הבה"ג מה דס"ל ביש לו ב' שמות דכותבין וכל שום אלא במה דס"ל דבכל גיטין כותבין כן זה דוחה ר"ת מסברא ועדיין י"ל דתיקן ר"ג ביש לו ב' שמות שיכתוב וכל שום כמשמעות לשון מתני' ותיקן כן פן ואולי יש לו עוד שם אחר במק"א הגם בכל גט א"א לכתוב וכל שום שמא אין לו אבל בזה שיש לו עדיף לכתוב וכל שום לצאת מספק שמא יש לו עוד ש"א, ועוד מאחר שיש לו ב' שמות במקומות נפרדים יש לחוש גבי' יותר מבגט דעלמא וא"כ מ"ש ר"ת אחר שדחה שיטת בה"ג דס"ל דכותבין בכל גט וכל שום דהה"נ דביש לו ב' שמות כותבין דמתקרי מנ"ל דלמא תיקן ר"ג לכתוב וכל שום כמשמעות לשון מתני' דמחד צד עדיף וכל שום דכולל עוד שמות אחרים ואינו מגרע דעכ"פ ב' שמות יש לו בודאי וצ"ע, ונ"ל דלזה מביא ראי' ממרים דמתקרי' שרה דלא תיקן ר"ג שיכתוב ושום ביש לו ב' שמות מחשש כיון שיש לו ב' שמא יש לו יותר דאם תקנת ר"ג כך לכתוב משום דעדיף מחד צד לצאת ידי כל החששות אסור לשנות ולכתוב רק ב' שמות מאחר שר"ג תיקן לכתוב ושום. ע"צ היותר טוב ואיך אמרו נהרדעי שיכתוב דמתקרי כיון דא"א בלי שיכתוב ושום ואין לומר דכותב גם ושום אחר שכ' ב' שמות, והא דאמרו שיכתוב מחיים דמתקרי' שרה ה"ה בוסום לחוד סגי וקמ"ל הגם שכותב ב' שמות מפורש מ"מ יש קפידא בהקדמת השמות, אבל ושום ג"כ צריך והואיל דבר ידוע מתקנת ר"ג ואצ"ל ולא פרטו רק מה שחדשו בו דבר עיי' ר"ן שכן שיטת הראב"ד באמת הנה בודאי י"ל כן אם כתיב' ושום הגם דלית לי' עוד שם אחר אינו מגרע אפשר לפרש הא דנהרדעי כמ"ש אבל מאחר דדחה ר"ה מסברא דבכל גיטין א"א לכתוב ושום שמא ל"ל ש"א תו א"א לומר דתקנת ר"ג היא ביש לו ב' שמות דיכתוב ושום משום דיש בו תועלת מצד א' שמא יש לו עוד ש"א ואינו מגרע דהא יש לו עכ"פ ב' שמות א"כ איך אמרו נהרדעי דיכתוב מרים דמתקרי' שרה וגם וכל שום מאחר דפרט ב' שמות שוב א"א לכתוב עוד וכל שום דלמא ל"ל עוד ש"א ובלא ושום הוא נגד תקנת ר"ג, ומוכח דליתא לכל דינו של בה"ג דאפי' ביש לו ב' שמות בודאי אין חוששין שמא יש לו עוד שם אחר וכיון דאין חוששין בודאי עדיף לפרש ב' שמות ולכתוב על הטפל דמתקרי וא"ש כל דברי ר"ת וסרה קושי' פ"י וקושי' דידי והדברים עתיקים בעזרת החונן דעת להבין משפטים וחוקים.
ומצאתי כשיטה זו ממוצעת דבכולל של עיקר בושום פסול בדיעבד ובמפרש לכתחלה לא וכשר בדיעבד שכ' הריב"ש דלר"ת כך היא שהיא ג"כ שיטת חי' ר"ן אחר שיצא לו מתוך דבריו שנביא לקמן אי"ה דעושה טפל עיקר ועיקר טפל דכשר בדיעבד כ' לכאורה ה"ה כשכותב שרה וכל שום דכשר בדיעבד ודחה דשאני וכל שום דגרע טובא מאם מפרש ב' שמות הרי דס"ל בוכל שום כרמב"ם. וכשמפרש כשר בדיעבד ולכתחלה יקדים שם העיקר, וזה כשיטת הריב"ש אליבא דר"ת מוכרחי' לומר דלכתחלה אפי' במפרש וחי' ר"ן כ' מסברא דנפשי' כן דהא גרסתו במרים שרה וכל שום וזה דלא כשיטתו בר"ן שסביב הרי"ף דכ' דעשה טפל עיקר אפי' בושום כשר בדיעבד ומביא ב"י.
והנה המחבר סעיף ב' קבע להלכה שיטת הריב"ש ונראה דאפי' לכתחלה אין קפידא כלל מדכ' ואם שני השמות כתובי' בפירוש בגט אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה, מדכ' אין הפרש משמע דשוי' ואפי' לכתחלה, ולשיטתו אזיל דנקט להלכה כבה"ג דכותבין ושום וכשיטת הרמב"ם דבוכל שום בדיעבד פסול ובמפרש אפי' לכתחלה כדס"ל לרמב"ן, וב"ש כ' לפי דקי"ל כר"ת דמפרשים השמות וכגרסתו מרי' דמתקרי' שרה מוכח דלכתחלה ודאי יש קפידא ובדיעבד כשר כמ"ש הריב"ש אליבא דר"ת ודלא כארנ"ח ודלא כדמשמע לי' לג"פ מרשב"א וכבר בארנו די באר והראנו פנים כי הנכון עם הריב"ש, ומ"מ יש תמיה קיימת על הרמ"א דנקיט כשיטת ר"ת דשתק לי' למחבר דכ' דאין הפרש והיינו אפי' לכתחלה והו"ל לרמ"א להגיה דלכתחלה יכתוב שם העיקר תחלה וצ"ע.
והנה הרמ"א סעיף ד' כ' דאם עשה שם הכתיבה עיקר וכ' ע"ש הנתינה דמתקרי' או וכל שום פסול, עשה פשר דבר ביש לו ב' שמות במקום אחד אין קפידא בדיעבד בפירוש ב' שמות, אבל בעשותו טפל למקום נתינה גרע ופסול בדיעבד וב"ח בשם מהרש"ל דהכריע אפי' בכתב ושום על מקום נתינה כשר דהא בתוספתא איתא דשם הכתיבה עיקר ניהי דלא קיי"ל הכי אלא כבריית' בגמרא דשם נתינה עיקר מ"מ בדיעבד סמכי' להכשיר ואני אסביר כיון דבתוספתא קתני איפכא דכתיבה עיקר דיש צד דכתיבה עיקר כמ"ש בחי' ר"ן משום דשם הנתינה כמעט נשתקע דהוא דר במקום שיש לו שם אחר ומה"ט החזיק הר"ן בחי' דכתיבה עיקר וכ' דבריית' שלפנינו רבותא קמ"ל דאפי' כותב שם נתינה עיקר מ"מ כשר בדיעבד ותוספתא קאי לכתחלה שם הכתיבה עיקר וזם דלא כמ"ש בר"ן סביב הרי"ף ואנן קיי"ל דשם נתינה עיקר בודאי לא יפלגו כ"כ דברייתא בגמרא דילן ס"ל דליכא צד שיכתוב שם הכתיבה לעיקר אלא דס"ל דהך צד דשם הנתינה שהוא עדיפא באשר הוא שם בשעת נתינה והיינו לכתחלה אבל בדיעבד כשר כיון דיש צד ג"כ לעשות מקום כתיבה עיקר, ועוד י"ל הגם ביש לו ב' שמות איכא קפידא בעושה טפל לעיקר וכ' הרשב"א משום דאין דרך להקדים הטפל ואיכא לעז דיאמרו אחר הוא, וכ"ז במקום אחד אבל כשיש לו ב' שמות א' בגליל וא' ביודא כ' הר"ן מתחלה היו כותבין מקום הכתיבה ע"פ ב"ד שקבלו עדות העדים שכך שמו במקום הכתיבה אלא שברוב הימים נשתכח ואתי הבעל במקום הנתינה ויאמר דלא גרשה דאין זה שמו וכבר נשכח העדים שבמקום ההוא לכן תיקן ר"ג לכתוב ב' שמות לפ"ז י"ל דאם עשה שם כתיבה עיקר ושם הנתינה טפל אפי' כ' רק ושום ליכא תו לעז כהנ"ל כיון דניכר שיש לו עוד שם אחר במק"א הגם שאין דרך להקדים הטפל לא יהי' לעז עי"ז כיון שידעו שיש לו שם במק"א, יאמרו כי במקום דכתיבה כתבו שם שנקרא בו שם לעיקר באשר הוא שם לפ"ז גם הרמב"ם דסובר דכשכולל שם העיקר בוכל שום דפסול דוקא במק"א, אבל בב' מקומות כהנ"ל כשר ואפשר דגם הר"ן ור"י דמביא ב"י דמכשרו בשני שמות במקום כתיבה ובמקום נתינה כשכולל שם הנתינה מודו לרמב"ם באפשר.
והנה מהב"ח נראה דמודה לדינא דרמ"א במקצתו בשכולל בוסום, אבל במפרש ב' שמות כשר כמו שיש לו ב' שמות במק"א, ולפמ"ש כ"ש, הוא וכן הסכים עמו תלמידו בתשוב' פ"י חא"ע סי' יו"ד ומביא מהרי"ק שורש צ"ח שכ' בגט שנשלח למק"א ועשה בפירוש השמות לשם כתיבה עיקר דפסול ולכאורה נראה כדעת הרמ"א דבב' מקומות של כתיבה ונתינה גרע מב' שמות במק"א, ודחה דמהרי"ק אפשר דס"ל גם במק"א אין חילוק בין כותב וכל שום או מפרש דל"ל כר"י דמחלק בין פירש ללא מפרש כי לא ראה דברי הריב"ש שלא הי' בזמנו ובארצו כלל כנודע למעיין בתשובותיהם אבל אנן דקיי"ל כריב"ש מנ"ל לחלק עכ"ל.
והנה הג"פ נ"ח כ' על דינו של המחבר שאם הקדים שם שיש לו במק"א שאינו מקום כו"נ אפי' פירש ב' שמות פסול ל"מ לרמ"א דס"ל הכי אפי' בשעשה עיקר משם כתיבה דאפי' מפרש פסול, וכן שכן נראה ממהרי"ק כ"ש בכה"ג והוסיף עוד דאפי' לשיטת הב"ח דעשה שם הכתיבה עיקר במפרש כשר בדיעבד שאני התם מדהכא דשם כ' עכ"פ הכתיבה לעיקר משא"כ כאן דליכא לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה גרע טפי וכ"ע מודים דפסול אלו דבריו ז"ל והנה מ"ש דכן נראה ממהרי"ק כשיטת רמ"א כבר הבאנו מ"ש בתשובת פ"י דאין ממהרי"ק ראי' דאפשר דל"ל כריב"ש אבל מ"ש דאם עשה עיקר משם שאינו במקום כו"נ גרע טפי כן מוכח ממ"ש המחבר סעיף י"ג שאם כ' שם שיש לו במק"א וכ' וכל שום משום כתיבה ונתינה בטל וכ' הב"ש ס"ק כ"ג דכאן כ' בטל מדאורייתא ולעיל כשעשה מקום כתיבה עיקר וכ' ושום על מקום נתינה כ' פסול משום דשם מדרבנן פסול כיון דכ' עכ"פ מקום הכתיבה עיקר משא"כ אם כותב שם אחר הוי כשינה ממש הרי מבואר דגרע טובא שם של מקום אחר אלא דמחבר כ' זה בשכ' ע"ש כו"נ בוכל שום אבל כשמפרש ב' שמות דס"ל למחבר דליכא קפידא כלל אפשר דגם כה"ג אין קפידא כיון שנוקב ומפרש אין קפידא כלל ולא שייך קדימה ואיחור כלל כמ"ש רמב"ן בפשיטות ונראה דס"ל לרמב"ן דאפי' כה"ג כשר דלא נראה כלל שיהי' שום קפידא דאל"ה לא הקשה על ר"ת די"ל כיון שיש אפי' קצת קפידא בשום מקום לכן אמרו נהרדעי דיכתבו לכתחלה דמתקרי על שם הטפל וע"כ דס"ל דאין שום חילוק איזהו מקדים תחלה והמחבר דאתי בשיטתו כמ"ש לעיל נראה גם כה"ג כשר ולרמ"א דס"ל כר"ת ולדידי' לכתחלה אפי' במקום א' יש קפידא וס"ל נמי דעושה שם כתיבה עיקר פסול בדיעבד כיון דיש קפידא בדבר ומקרי במק"א שינוי קצת בב' מקומות הוי שינוי יותר ופסול בדיעבד ונחתינן דרגא בשעושה טפל לשם כו"נ בטל מדאורייתא אפי' במפרש כן י"ל, ואפי' לב"ח דס"ל דלא נחית לחלק כשעושה שם כתיבה מב' שמות במק"א, מ"מ כה"ג דעושה עקר שם מק"א שאינו שם כו"נ מודה כן י"ל אבל אינו מוכרח.
ונבוא לנדון שלפנינו דבמקום כו"נ א"י רק בשם פאל ליב ובמקום דירתם קרוב למקום כו"נ ידוע בשם רפאל יודא ובשם פאל ליב שנקרא בפי כל והראשון שעולה בו לתורה אם נדמה נדון שלנו לנדון של המחבר סעיף י"ב וי"ג אם הקדים שם שעולה לתורה ונטפל לו שם שידוע במקום כתיבה ונתינה פסול ואפשר בטל מדאורייתא לכ"ע לפי הג"פ אלא שהוא בעצמו כ' בסוף דאפשר אם נשאת ל"ת ועכ"פ פסול הוא, והנה מלבד שכתבנו שדין זה אינו מוכרח רק מסתבר יש לצדד עוד בנדון שלפנינו משום דמקום אחר שנקרא בשם שא"י במקום כו"נ הוא מקום דירת שניהם עד עתה וכעת הרחיקה נדוד לבית אביה מפני המחלוקת ועדיין לא קבעה מקומה במק"א ולפי תשוב' פ"י סס"י יו"ד שם הדירה שם העיקר הוא מקום שדרה שם ואם הוא והיא דרים במק"א ודאי עדיפא ממקום דירתה בלבד הגם דלא נסמוך על זה להקל והוא בעצמו לא סמוך לבו רק לחומרא וגאוני בתראי בטיב גיטין ובח"ס חששו להוראת זקן בעל פ"י שהראה פנים להחמיר ועשו פשר דבר להצריך ב' גיטין אבל לקולא בודאי לא אבל הלא אנן לצרופי קאתינן כיון דיש מצד א' מקום לומר דשם שדרים שם עיקר הגם דלא נקטי' כך ואין במשמע מראשונים ופוסקים כן כמ"ש בטיב גיטין, ואני מצאתי בחי' ר"ן גיטין דלא ס"ל כותי', וז"ל בחדושיו במתני' כך הי' הדבר שפעמים הי' אדם הולך מיודא לגליל ואשה עמו ושם בגליל היו משנין שמותיהם שכן דרך השמות שהן מתחלפות בחילוף המקומות ולפעמים שאשתו הית' חוזרת ליודא לשעה והי' קורא אותה שמה כשמה הראשון וכשהי' שולח לה גט מגליל הי' נכתב הגט באותן שמות שהוחזקו בהו בגליל עכ"ל לענינינו, הרי מצייר הענין שעקרו דירתם מיודא וקבעו בגליל הוא והיא ולפעמים היתה חוזרת ליודא לשעה מבואר מדבריו כי לא אזלי' בתר קביעות דירה שלה ואפי' שדרים שניהם במק"א מ"מ אזלינן בתר שעת נתינה במקום שהיא שם לשעה הגם שבר"ן סביב הרי"ף לא כ' דהולכ' שם לשעה מ"מ בחדושיו כ"כ ומדייק כן להוצאנו מדינו של הפ"י, אלא דהכל תלי' במקום שהיא שם בשעת נתינה וזו ראי' ברירה נגדו, בכל זאת יש לצדד כיון שיש מקום ברא"ש לומר לאידך גיסא דשם מקום דירה עיקר, הגם דמסתבר טפי דמקום נתינה עיקר היינו לכתחלה, אבל בדיעבד לא מפסל כעין מקום כתיבה ונתינה דכ' היש"ש דאין לפסול אפי' בוכל שום כיון דבתוספתא איתא דשם כתיבה עיקר והסברא והוספנו דברי טעם דלאו פשר דבר הוא אלא מעיקר הדין, וכן י"ל בנדון שלנו כנלפע"ד לצדד מצדודי להקל בדיעבד, ולכתחלה הי' נראה לי דא"צ רק גט א' ושם של כו"נ עיקר דטיב גיטין וח"ס לא רצו להרים יד להקל נגד הפ"י מפני שלא מצאו מפורש מי שכ' נגדו מפורש ואנחנו מציאה מצאנו בחי' ר"ן דלא כותי' וכן משמעות סתימת הפוסקים ושטיחות לשונם וכן נראה מלשון המחבר סעי' י"ב כנ"ל להלכה ולמעשה לא נעבוד עובדא עד אחר התבוננות יותר.
וכל זה א"א צריכי' בנדון שלפנינו וכתבנו מ"ש עד כה ללמד במק"א כיוצא בו, אבל נדון שלפנינו דומה ממש להא דמהרי"ק שורש פ"ו שהעלה דהיכא דידוע לכל ע"פ מנהג שאין כוסני' שם של לעז לחוד בשעת מילה אלא בלה"ק ועולה בו לתורה הגם שבמקום כו"נ נקרא בפי כל בשם לע"ז אפי' לא כ' רק שם של אריסה שלא נודע שם כשר בדיעבד ולכתחלה ודאי יש לכתוב שניהם כבכ"מ ומביאו ב"י בקיצור ועיינתי בפנים ועיקר ראי' דידי' מסוגי' ש"ס גיטין דשלחו לר"ג בני מדה"י ב"א הבאים משם לכאן שמו יוסף וקוראים לי' יוחנן וכו' האיך מגרשי' נשותי' וכו' מדשלחו ופרטו איך נקראו ולא הי' להם לומר רק ב"א שבאים משם לכאן ומשני' שמותיהם או שהי' להם לומר ב"א וכו' וקורי' להם כאן בשם אחר ושם בש"א וכו' אלא ודאי דוקא באלו שמות וכיוצא בו דהרואה שכ' בגט יוחנן יחשוב שאין לו שם אחר שכן רגילות לקרות לכמה אנשים יוחנן בשעת לידתו ובהכנסתו לברית אבל אם היו כותבי' בגט איזהו שם כינוי שאין דרך לקבוע שם לשום אדם בכינוי זה בהא ודאי לא הוי מספקא להו דודאי כשר הוא, וגם א"ש לפ"ז מהבא ר"י אמר שמואל ללמדנו שלא נדע מתוך המשנה, אלא לפרושי מתני' אתי דקתני בראשונה הי' שמו ושמה וכו' דדוקא בכה"ג הוא דהוי שינוי' כיון שכותבין בגט יוחנן תחת יוסי או איפכא שיש לתלות ולומר שאין לו שם אחר אבל לא בכינוי שא"א לטעות בו וכדפרישית עכ"ל ולמעיין בו יראה כי סמך דינו על ראי' זו ולפע"ד יש להשיב על ראי' ואדרב' יש להביא ראי' במקצת לסברתי לחלק בין כינוי שא"א שאין לו עוד שם משעת מילה לעלות בו לתורה ובין שם שאפשר שאין לו רק שם זה לבד אבל מ"ש מהרי"ק דבשם כינוי כשר לגמרי וכה"ג לא תיקן ר"ג מידי יש פנים איפכא דפסול משום תקנתא דר"ג ואפרש שיחתי ע"פ מה שדקדקו הראשונים והבאנו לעיל דמתוך הלשון דשלחו לי' איך מגרשי' נשותיהן משמע דא"א לגרש דפסול מדינא דהוי ש"ש גמור, ומתשוב' ר"ג משמע דאינו אלא תקנתא משום חשש בעלמא מפני תק"ע חשש לעז ועיי' ר"ן שהולידו י"א מזה פי' חדש אשר לא הודה הר"ן וי"ל ע"פ חלוקו של מהרי"ק ודיוקו דשלחו ופרטו שם אשר נקראי' ושה"ש דכה"ג שלא נדע כלל שיש לו עוד שם שלחו איך מגרשין דאם כותב רק שם א' בודאי פסול ושאלו איך יתוקן הדבר ור"ג עמד והתקין שיהיו כותבין איש פלוני וכו' וסתם ולא אמר בתקנתו דוקא כשיש שם כה"ג דשלחו לי' אלא בכל ב' שמות צריך לכתוב איש פלוני וכל שוים וזהו תקנה בעלמא דכל שיש לו שם כינוי דידוע דיש לו עוד שם מצד הדין כשר ותקנתא בעלמא משום תק"ע דאיכא קצת לעז, וגם שלא לחלק בין השמות דתלי' במנהגים אם יש מקומות שנותני' רק שם הכינוי ועולה בו לתורה כהנראה ממהרי"ק דכ' ב' צדדי' לפסול ולהכשיר דתלי' במנהגי' לכן התקין ר"ג בכל שמות וזה אינו אלא חומרא ותיקון בעלמא, ואחר שתיקן פסול בדיעבד מדרבנן והא"ש מה שנתקשה הפ"י כיון דתקנתא בעלמא הוא למה נחמיר בו כ"כ האי כבמשנה פ"ו ולמ"ט תוס' כ' ע"א דשה"ש דמתני' כה"ג, ולמ"ש א"ש כיון דבשינוי שמות כי האי בשמות שאפשר שאין לו אלא זה פסול מדאורייתא ולכהפ"ח מדרבנן מעיקר הדין ולא מתקנתא בעלמא שוב גם בשה"ש כזה שידוע שא"א בלא שם אחר שהתקון ר"ג משום דתלי' במנהג והסכמת ב"א וקצת לעז לא חילקו ואמרו שיהי' בו כל החומרות כמו שינוי שאפשר שאין לו שם אחר כגון של לה"ך או במקום דסגי להו בשם לעז וכינוי כנ"ל. ונסתלקה ראי' מהרי"ק ונהפוך הוא דמוכח דגם כה"ג פסול מתקנתא מיהת וכל דיני דמתני' פ"ו ג"כ איכא.
ומה שהביא מהרי"ק מדאמר שמואל שלחו לי' מה מלמדנו מה שלא נודע ממתני', לפמ"ש קמ"ל דממתני' ה"א דבכל אופן רק תקנתא בעלמא הוא וממילא הי' רחוק לנו לפרש מתני' דלקמן פ"ו בשה"ש שיש לו ב' שמות בב' מקומות כיון דתקנתא הוא למה נחמיר כ"כ כקושי' ותמיהת פ"י, ועוד קמ"ל דבב' שמות לה"ק דאפשר שלא יהי' לו עוד שם, אחר פסול מדאורייתא ואיכא נפקותא רבתא לדינא וכ"ז נפקא לי' מדשלחו ופרטו אופן השינוי ואמר איך מגרשין משום דכה"ג מדאורייתא ולכהפ"ח מדרבנן מעיקר הדין הוא ור"ג תקנה תיקן היכא דליכא רק שם כינוי במקום שידוע שיש לו עוד שם עברי שעולה בו ודינים הרבה קמ"ל שמואל בספורו דשלח לי' וא"ש נכון.
ומ"מ אם כי ראי' ליכא מ"מ מסתברא כוותי' דמהרי"ק מצד השכל ונהי דדחינו ראי' דידי' דלאו ראי' מהימנא היא מ"מ גם אין לנו ראי' ברורה נגדו. דלדקדוק מלשון דשלחו ומדאמרו ר"ג נראה דתקנתא הוא כל דקדוק יש לו תירוץ וכבר ישבנו זה לעיל, עוד י"ל אפשר דבני מדה"י ס"ל כר"מ ובעו מוכח מתוכו אמרו איך מגרשי' עמד ר"ג והתקון דס"ל כר"א ומעיקר הדין ומכ"ש מדאורייתא לא מפסל משו"ה מ"מ תיקון ר"ג משום תקהי"ע ומשום לעז, ומשום קושי' פ"י, ראיתי מאז בחדושי כתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל בודאי לא הי' חשש כ"כ ולא הי' רק תקנתא בעלמא ועכשיו שתיקן שיהיו כותבין ב' שמות מי שלא כ' יש חשש יותר שיאמרו מדלא כ' ב' שמות ש"מ שאין זהו הוא וש"י.
ויש קצת ראי' כדברי ודינו של מהרי"ק דר"ג תיקן איש פלוני וכל שום אשה פלונית וכל שום והא באשה גם כשאין לה רק שם כינוי לע"ז אין הוכחה דיש לה עוד שם בשעת לידה דוקא באיש שייך זה דנותני' בשעת מילה ש"ק כדי שיעלה בו לתורה מה דלא שייך באשה וכן הנהוג ורגילות בכ"מ שאין נותני' לנקיבה רק שם לעז ובשם זה עושי' מי שברך ומתפללי' בשעת חלי' וכללם ר"ג יחד שם איש ואשה משמע דשוי' דבשניהם רק תקנתא בעלמא כמו באשה הגם שא"א לידע שיש לה שם אחר באיזהו שם שיהי' כן באיש דוקא כה"ג שא"א לידע שיש לו ש"א כגון יוסי יוחנן והא כדאיתא והא כדאיתא אבל כשאפשר לידע לא תיקן כלל וכשר בדיעבד עכ"פ ולכתחלה בלא"ה אפי' במק"א כותבין ב' שמות לכתחלה, הגם שגם באשה יש אופן דיש לידע שיש לה שם אחר עיי' ג"פ ס"ק ד' מ"מ ע"פ הרוב אינו כן ור"ג דכלל שם איש ואשה ע"פ הרוב דבר דבאשה ליכא למידע וכן באיש כה"ג דוקא ומשו"ה פירש בשם איש ואשה והם שלחו ושאלו באיש וה"ה אשה ומ"ש ור"ג מפרש איש ואשה משום דהם פרשו השמות שא"א למידע דיש לו שם אחר דבשם כינוי לא נסתפקו כמ"ש מהרי"ק ור"ג דסתם ואמר צריך לכתוב אני פלוני וכל שום וכו' ויש לטעות בכל השמות אפי' בכינוי כן הוא לכן נקט אשה פלונית וכל שום להודיע לנו כי לא תיקן רק דומי' דאשה שע"פ הרוב א"א למידע שיש לה עוד שם מובהק אחר ויש פנים לשיטתו של מהרי"ק מסוגי' ש"ס ולא מטעמי' וכבר הסכימו לדינו קמאי גדולי אחרונים הגם שעל תחלת דבריו חלקו אבל תפסו בסוף דבריו כי סוף דבריו אמת ומינה לא נזיע בנדון שלנו הגם שאינו ידוע במקום כו"נ רק בשם פאל ליב משום שלא עלה לתורה שם בהיותו במקרה שם וכ"ע יודעים שיש לו שם הקודש עוד שניתן לו בשעת מילה שיעלה לתורה, וכ"ש וקו"ח הוא מעובדא דמהרי"ק בשם אלי' ובלי דשמות נפרדים הם, ובנדון שלנו כ"ע יודעים שם הקודש רפאל וליב רפאל ויודא או ארי' ואפי' לא כ' רק שם שעולה לתורה יש להכשיר בדיעבד ע"פ מהרי"ק הנ"ל, ובנדון שלנו לכתחלה פשוט שיכתוב רפאל יודא המכונה עפל ליב ויכתוב פאל דאפשר דפאל קיצור שם ג"כ משם פאלק, וגם כיון שצריך לכתוב מכונה על יודא המכונה או דמתקרי יכתוב שני' גם פאל כנלפע"ד להלכה ולמעשה, מ"מ מהיות טוב שיקראוהו במקום כו"נ לתורה פעמים ושלוש קודם כתיבת וסידור הגט והוא מהיות טוב' והאל הטוב והמטיב, ייטיב עמנו ויאר פניו אתנו סלה, הכ"ד אוה"נ טרוד מאוד חותם באהבה רבה וברכה מרובה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר.