כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה ע
שיל"ת פ"ב כאור הבוקר ליום ו' עש"ק לסדר לישועתך קויתי ד' תרכ"ה לפ"ק שלמא רבא מן שמיא למע"כ תלמידי חביבי הרב אשר ידיו לו רב בחוקי חורב חרב פיפיות בידו המאוה"ג מעוז ומגדול מלא וגדוש כש"ת מהו' יעקב קאפיל זינגער נ"י אבד"ק לאשאנץ יע"א
ג"יה קבלתי ולמלאות מאורי נפשו שמתי עיני על ח"ת אשר הביא לפנינו והנני לבאר לו כל חמירא דילי' בענין ביטול השליחות ואבוא על סדר דבריו מת דקשי' לי' על הרמב"ן שמרשב"א גיטין ל"ד ע"ב דהוכיח דצריך אותם עשרה עצמם למשלפי לפניהם מדלא אבעי' להו אי משום בטלה כולה צריך דוקא בפניהם, ואי פליגו בצריך בי' עשרה סגי באחרית' וע"כ דל"ש וקשי' לפר"מ נ"י הא איכא נפקותא פשוטה משום דבטלה כולה ומשום אפקעינהו ס"ל לרשב"ג דאינו יכול היא מותרת לכהן ומותרים בקרובים זה לזה גם למ"ש הרא"ה ורשב"א כתובות וש"מ שם דאסורה בכ"ז מדרבנן מדאורייתא מיהא שריא ומטעמ' דצריך בי' עשרה אסורה מדאורייתא אלו דבריך גם אני עמדתי ע"ז בלמוד המסכת' על הסדר עם ב"י חיים והוכחתי מזה דהרמב"ן ס"ל דלאמת לא הפקיעו הקדושין כמ"ש רא"ה ורשב"א די"ל כיון דיש בידם להפקיע אין סהדי שאינו מבטל בלב שלם כיון דסוף כל סוף לא תהי' תחתיו וא"ש, ולרבותיו של הרא"ה ותוס' גיטין ל"ד ע"א ד"ה אפקעינהו דלא ס"ל כן מדהקשו כל הקושיות שהקשו עכצ"ל כדחייתו של הרשב"א על ראית רמב"ן דל"א דרך מאי בינייהו אלא דאבעי לתו ודוחק, ומתחלת עלה בדעתי לומר די"ל מאן דל"ל כרא"ה וס"ל דאפקעינהו באמת, מודים ג"כ דיש סבר' ואומדנא דניחא לי' דל"מ בטולו מאן מבטל בלב שלם כיון דיש כח בידם להפקיע, אלא דס"ל כיון שבפה מלא אומר שמבטל א"א לדברים שבלב לבטל מה שאמר ולומר דזה אומדנ' כ"כ כאומדנא דמוכח כ"כ לא ס"ל ובהא פליגו על הרא"ה ורשב"א ולפ"ז י"ל כאן דלא אמר אלא שמבטל את זה שבפניו ורשב"ג ס"ל דבטלה כולה היינו דמסתמ' מבטל לכולהו ועיין פ"י דאין זה דומה להא דאמרינן במק"א בטלה כולה אלא דבהא פליגו רבי ורשב"ג דרשב"ג ס"ל כיון דלא ניחא לי' במקצת השליחות וחזר מדעתו הראשונה מכולו חוזר, וצ"ל לרשב"ג הוי זה אומדנ' דמוכח דמבטל דבור הראשון, ונ"ל דנגד אומדנא זו איכא אומדנא כיון דהפקיעו רבנן אין רצונו לבטל דסוף כ"ס יפקיעו הקדושין מה תאמר אין זה אומדנ' דמוכח כ"כ עכ"פ עומד נגד אומדנא דמוכח' לרשב"ג דבלבו לבטל כולם ע"י אומדנא זו דאינת מוכחת כ"כ דניחא לי' בתקנת' דרבנן תו אומדנא דמבטל כולם לא מוכחה כ"כ ממילא לא נתבטלו גם כשהי' בלב על כולם, ומ"מ גם אזה שבטל בפניו ל"מ הביטול מתקנת' דרשב"ג כמ"ש תוס' שם מכיון דלאחרים ל"מ אמרו שלא יהי' כח לבטל בגט זה כלל והא"ש לכל השיטות דל"א נ"מ לענין כהונה וקרובים כן הי' נ"ל בתחלה וכמעט רגע ראיתי דעדיין קשה יאמר נפקותא אם זה שבטלו בפניו כתב ונתן דמטעם אפקעינהו ל"מ הביטול דאומדנא דניחא לי' בתק"ח אינה מבטלת דבורו שאמר מפורש שבטלו ובאמת הפקיעו ומותרת מדאורייתא לכהן ולקרובי', ואם כתבו ונתנו אחרים שלא בטל מפורש אסורה ומשום דבעי עשרה למשלפה גם אם זה שבטלו בפניו כתב ונתן אסורה דליכא כאן אפקעתא וצ"ל ע"כ דתוס' ודעימי' ס"ל כדחיית הרשב"א, ומ"מ הרוחנו בזה חידוש לרשב"ג אי פליגו בבטלו כולו אם זה שבטלו בפניו כתב ונתן מתורת לכהונה ולקרובים מדאורייתא ואחר שכתבו ונתנו אסורה בכ"ז ועיי'.
ועוד. נ"ל די"ל לשיט' תוס' ואפשר גם הרמב"ן כותי' ס"ל אלא תיקשי הו"ל למבעי' ונ"מ לענין איסור כהנ"ל דמאי לי טפי באומר כולכם להודיענו דבכולם ליכא למיחש משום בטלה קצתה וצ"ע לפמ"ש תוס' בתי' שני דאיכא כאן חשש שישמעו ולא יאזינו כי יטעו בדין דלא בטלה כולה א"כ גם בכולכם איכא חשש זה גם אם ישמעו וידעו שבטל א' אז יכולין הם לחתום ועיי' ב"י סי' קכ"א ובו"פ שם ואיכא למיחש שיטעו דל"ב כולם וצ"ע על תירוץ שני שבתוס' וצריכים אנו לומר ע"כ דל"ח משום טעות' בלבד אלא בצירוף דלא ישמעו איכ' חשש ממזרת כ"כ דחייש רבי כמו בא' או ב' קודם התקנה ואפי' מבטל בפני ג' דאיכא קלי ותק"ע ל"ש בזה, מ"מ מיעוט דליכא קלא איכא כמ"ש הג"ה מל"מ ופ"י במתני' הגם דמיעוט ל"ח מ"מ בצירוף דיטעו בדין חייש גם רבי אבל בכולכם דליכא חשש כלל דלא ישמעו דא"א שיחתמו בלא זה עד שידעו שבטל לא' אז יכולים הנשארים לכתוב ולתן בלעדו דליכא רק חשש שיטעו בדין וסבורים דלא בטלו כולם משום האי חשש לחוד לא ס"ל גם לרשב"ג דלא מהני ואפי' לכתחלה מותר כצ"ל לתוס', לפ"ז י"ל דאבעי' לה באמר כולכם להודיענו ע"ד אגב חידוש דין להך צד דטעמ' דרשב"ג משום עדות שבטלה מקצתה דבכולכם ליכא חשש דכיון שע"כ לא יחתמו עד שידעו שבטל לא' משום שיטעו בדין דל"ב כולם ל"ח, אבל אי אבעי להו לענין אי אסורה לכהן ולקרובים לא ידענו חידוש דין זה דבכולכם ליכא חששא דרשב"ג וכן דרך הש"ס בכ"מ להשמיענו אגב עוד חידוש דין וא"ש דל"ק לתוס' קושי' הנ"ל, וא"ש ג"כ הרמב"ן בחי', די"ל הא דקשי' לרמב"ן דיאמר נפקותא לענין דצריך אותן עשרה עצמן או לא דאיכא ג"כ חידוש דין להך צד דבעי עשרה דלא צריך אותם עשרה וע"כ דבאמת צריך אותם דוקא אבל מדלא אבעי להו ואמר נ"מ לענין איסור כהונה וקרובים לא קשה דאין בזה רבות' לשום צד דאם משום דבטלה כולה פשיט' דמותרת מדאורייתא ואי משום דבעי עשרה פשיט' דאסור מדאוריית' וא"ש נכון.
אבל אי קשי' הא קשי' לכאור' על תי' שני של תוס' דהא יוכל לומר נ"מ אי משום דבטלה אפי' כולם במעיד א' ומבטל לא' מהם דלא מהני דחיישי' שמא יטעו בדין דל"ב כולם ומשום דבעי עשרה למשרלפה מהני, ולפמ"ש לעיל דמשום האי חששא לחוד ל"ח א"ש, אלא דבאמת נ"ל דכה"ג גם לרשב"ג ל"ב כולם ומהני בטולו של זה דמבטל א' שלא בפני אחרי' ס"ל דמסתמ' בטל כולם והא דלא הזכיר אלא זה מפני שעומד בפניו אבל במעמד כולם מדלא הזכיר אלא לא' מסתמ' אין בדעתו רק לבטל אותו דאל"ה למה יזכיר זה ונשא אותו על פיו יותר מאחרונ' שעומדים לפניו כנ"ל פשוט, ויש לי ראי' לזה מדאמר רשב"ג אין יוכל לבטל אלא זה בפני זה ול"א רבות' יותר אפי' במעמד כולם ובטל לא' לא מהני וצ"ע אלא ש"מ דכה"ג כיון שלא אמר רק שמבטל לזה ל"א בטלה לכולהו מדלא הזכיר על פיו כמו לזה, וה"ה כשביטל לא' בפני שני' וג' או יותר ולא היו כולם שם דמהני כיון דאלו שעומדים לפניו לא בטל מדלא אמר שמבטלם והם לפניו בשעת הביטול, גם לאלו שאינם בפניו בשעה שמבטל לזה ל"א שבטלם דהא כל עצמותו של רשב"ג דס"ל דבטל כולם דמסתמ' חוזר מכל ענין עשיית שלוחי' וכיון דחזינן דלא בטל אלו שעומדים לפניו שוב אין סבר' לומר דבטל לאחרינ' שאינם בפניו כיון דלא בטל כל השלוחי' מהיכ' תיתי לנו לומר שבטל לאחרים שאינם בפניו כנ"ל.
אלא דקש' לפ"ז הי' להו למבעי כה"ג מהו אי משום דבעי למשלפה לא מהני כיון דכולהו עשרה אינם כאן אבל אי משום דבטלה מקצתו וכו' מהני כיון דמקצתם לפניו ל"א שבטל לאלו שבפניו ולא אמר שמבטלם וה"ה לאלו שאינן בפניו ל"א שבטל רק לזה שמפרש וצ"ע.
ודע היכ' דבטל לא' שלא בפניו אלא בפני שנים אחרים או יותר כה"ג לא ס"ל לרשב"ג דבטל לכולם, כיון שזהו שמפרש שמבטלו אינו בפניו, ואם דעתו לבטל כולם הי' לפרש כמו זה שמבעל דהא זה אינו בפניו כמו האחרים ולמה מזכיר זה ש"מ שאין רוצה לבטל רק את זה אלא גם לזה ל"מ בטולו לרשב"ג כיון שמבטלו שלא בפניו בטלו אינו מבוטל ולא בטל א' מהם ומ"מ איכא נפקותא דאם זה שביטל שלא בפניו דל"מ בטולו משום אפקענהו וכו' כתב ונתן מותרת לכהן וקרובי' מדאורייתא מיהת ואם כתבו ונתנו האחרים שלא בטל ולא שרצונו לבטלם כמ"ש, הוי גט גמור מדאורייתא ואסורה לכהן ולקרובים מדאורייתא והבן.
ועפמ"ש דהיכ' דמבטל לא' בפני אחרים שלא בפניו גם רשב"ג ס"ל דל"א דבטל לכולם, מצאנו מקום יישוב למ"ש הטור סי' קמ"א וז"ל שלחו ע"י יו"ד יוכל לבטל לכתחלה זה שלא בפני זה ואפי' לא בטל כ"א לפני ב' מן השוק עכ"ל ונתקשה בדרישה הא בפניו עדיף ומאי האי דקאמר אפי' לא בטל כ"א בפני שנים אחרים ונדחק ועיי' ט"ז, ולמ"ש א"ש כהוגן דהא הטור עסיק ובא בהך דינא דמותר לבטל לכתחלה זה שלא בפני זה דלא אמרינן בטל מקצתו בטל לכולהו, ולא מבעי' כשמבטל כ"א בפני ב' אחרים דלא בטלו כולו כיון דלא הזכיר רק לא' שלא בפניו גם רשב"ג ס"ל דלא בטל לכולהו אפי' בטל לכ"א בפניו ולא הזכיר רק את זה מפני שעומד בפניו ובזה ס"ל לרשב"ג דבטל לכולהו אבל אנן קיי"ל כרבי ואפילו לכתחלה מותר וא"ש נכון ועיי'.
ומדי דברי בישובו של טור אסיק לכולה מלתא דטור שנתקשו בו מ"ש עוד שם וז"ל ואות' שבטל שליחות' בטל ואינם יכולים ליעשות שלוחים, אא"כ יתמנו פעם אחרת וכ' הב"י פשוט הוא, וצ"ל למה כ' הטור כדברי' האלו דפשיטו' וא"צ להאמר כלל ועל המחבר שהעתיק דברים אלו של הטור ביותר קשה שבעצמו כ' דפשוט הוא ונ"ל לפי דס"ל דלא בטל רק זהו שאמר מפורש שמבטלו הי' מקום לומר גם את זה אין בדעתו לבטל לגמרי כיון שחפץ הוא בגרושין ולא חזר משארי שלוחי' גם את זה לאו פיו ולבו שוין לבטלו לגמרי אלא לצעורי קמכוין והיינו לחודש וחדשים כמ"ש רש"י ריש פירקן דס"ד לצעורי קמכוין ושם ה"א כן משום שלא רדף אבתרי' כמ"ש וכאן ס"ד משום דאנו רואים דחפץ בגרושין אינך שלוחי' ועיי' ט"ז שכ' מקום לומר לצעורי לכן ה"א דבעי בפני ב' דוקא ושלא נטעה כן כ' הטור שאינם יכולים להעשות שלוחי' אא"כ יתמנו פעם אחרת כוונתו דל"א לצעורי לזמן משו"ה ולא יוכל ליתן רק כשיאמר לו הבעל שיתן כמ"ש הרשב"א ריש פירקן לפרש"י והקש' מה יש בין לצעורי לזמן ובין בטלו לגמרי) ולק"מ דאם לא בטלו רק מעכבו לזמן סגי כשיאמר לו אח"כ למתי יתן אבל כשבטלו לגמרי צריך למנותו מחדש בפני עדים למאן דס"ל דצריך עדים במנוי השליחות ועיי' מ"ש בזה זקיני מ"ו מאור הגולה זצ"ל בתוס' רע"א ר"פ השולח ופשוט, ואני בחדושי כתבתי עוד נפקות' למה שהעלה מכתב מאלי' דבעל העושה שליח להולכה צריך שיתן דוקא מידו לידו דמע"ג קרקע ל"מ, ואינ' נפקות' דאם בטלו לגמרי והניחו ע"ג קרקע בנתיים צריך הבעל למוסרו מידו לידו, ואפי' נשאר ביד השליח צריך מסירה מחדש משא"כ כשלא עכבו רק לזמן, ועוד לנו נפקות' כששליח ראשון עשה שליח שני דיוכל הראשון לבטל השני כמו שהעלה המל"מ מדמשביעין השליח שלא יבטל להשני, וכ"ז כ"ז שהוא עומד בשליחותו אבל בתר דבטל הבעל לשליח ראשון בודאי שוב ל"י לבטל לשני דכבר פסקה ונתבטל שליחותו ופשוט. אבל כשלא בטל רק צערו לזמן חודש או חדשים מהני בטולו לשליח שני בנתיי', היוצא לנו דיש נפקות' הרבה בין דאמרי' לצערו דא"צ רק שיצוהו שני' ובין שמבטלו לגמרי והיינו דכ' הרא"ש דאין יכולים להעשות שלוחי' היינו דלא תימ' דלא בטלו לגמרי, רק לעכבו עד שיצוהו שיתן אלא דא"י להעשות שליח ע"י צווי בעלמ' של הבעל אלא עד שיתמנו פעם אחרת ככל מנוי השליחות לפני עדים ושיטלו מחדש מיד הבעל וא"ש ועיי' בכל זה.
ועוד בה שלישיה דקשי' דברי הטור והיתה לבאר, והוא מ"ש וז"ל ודוקא שלא יבטל כולן זה שלא בפני זה כיון דאפי' בטל כולן שלא בפניה' הוי בטל נפיק מיני' חורב' זמנין דבטל לכולן שלא בפניהם ולא ידעו ואזלו וכו' ונתקשה ב"י למה אמר לבטל כולן אפי' א' מהם לא יבטל שלא בפניו משום חורבה דנפיק מני' ועיי' פ"י במחכ"ת לא עמד על קושי' ב"י דמ"ש הוא דברים פשוטי' שאם אמר מפורש שמבטל אחרים ג"כ שכולם בטלי' גם לרבי ופשוט הוא וקושי' ב"י דלמה כ' הטור דלא יבטל לכולן מפורש בפני א' אפי' מקצת' נמי לא, ומ"ש הדרישה דקמ"ל הטור הגם שמבטל אח"כ לכ"א בפניו לא יעשה כן שמא פעם לא יעשה כן ויבטלם רק בפני א' ויצא חורב' הי' יוכל לומר יותר גם כשמבטל כל אחד בפניו חיישי' שמא עד שילך להם יתן א' מהם כמ"ש הרשב"א אלא שהי' רחוק בעיני הרשב"א לחוש כ"כ ותוס' דמפרש הא דקאמר ולבדר אבדורי קאים גם אי פליגו בבטלו מקצתו ע"כ צ"ל כן, וזה שכ' הטור דלפעמים נפיק מני' חרב' כ' לפעמים הא ודאי נפיק חרב' שיתנו אחרים שלא ידעו שבטלם, אלא דכונתו אפי' מבטל לכ"א אח"כ חיישי' שמא עד שילך לכ"א לפעמים יתנו עד שלא יבוא וא"ש, אלא בכ"ז אין מיושב מ"ש הטור שלא יבטל לכולהון בפני א' אפי' מקצתו נמי, והט"ז רצה ליישב עפ"ז קושי' זו ודבריו רחוקים וקשים להבינם, והנלפע"ד עפמ"ש דכוונת הטור אפי' ילך לכ"א חיישי' שמא עד שילך יתן א' מהם וכ"כ האי חיישי' נ"ל דוקא במבטל לכולם שלא בפניה' חיישי' עד שיודיעם יתן א' מהם, אבל כשלא בטל רק מקצתם לחוש כ"כ עד שילך להם לאלו שבטל יתן א' מהנשארי' שלא הי' בפניו ויהי' מאלו מקצת שמבטל שלא בפניו כ"כ האי ל"ח דאיכא ספיקא טובא שמא לא יתנו בנתיים ואת"ל יתנו דלמ' יהי' מאלו שלא בטל ובדיוק כ' שלא יבטל לכולם דאם מבטל לכולם חיישי' אפי' ילך לכל א' אח"כ וא"ש ועיי'.
ועוד ויותר נ"ל דלרבות' נקט לכולן וכ"ש מקצתן דהא אפי' מבטל מפורש לאחרי' בפני ב' ג' ויותר לכתחלה לא משום חורב' דנפיק מני' הגם דמשום תק"ע ליכ' וקלא אית לי' צ"ל או משום לא פלוג כמ"ש או כמ"ש תוס' שמא יטעו בדין יהי' מאיזה טעם שיהי' דלא מהני קול נ"ל דהא דאיכ' קלא בפני שנים או ג' דוקא בעושה שליח א' כבמתני' כשמבטל השליחות ועי"ז נתבטל ענין הגרושין ע"י שליח לגמרי וכן העושה כמה שלוחים ומבטל לכולם דנתבטל הענין קלא אית לי' משום שמספרים דבר וענין חדש ועקיר' דבר וכדי שתדע האשה שלא תתגרש אבל כשמבטל מקצת מן השלוחים וענין הגרושין מתקיי' ע"י שלוחי' אחרים אין בזה דבר להפקיע קול אם בטל שליח א' יותר סוף כ"ס הענין מתקיי' ויש לחוש בודאי לחורב' כנ"ל ויש להאריך בסבר' זו ותן לחכם וכו', והא"ש דכ' הטור שלא יבטל לכולם דאפי' מבטל לכולם זמנין דנפיק חורב' ולא מבעי בלא מבטל לכולם דאפי' מבטל בפני ג' מהם ליכ' קלא דסמכא, אפי' מבטל כולם דאיכא קלא מ"מ לא יבטל דלא סמכי' אקלא משום לא פלוג בכל בטול השליחות דלא סמכינן אקלא לכתחלה או משום שיטעו בדין וא"ש נכון בעזה"י.
ולתשלום הענין ולאשר יודע אני בנפש תלמידי הרב נ"י כי שותה בצמא דברינו מעת היותו יצק מים חיים ע"י עוד אחת אדבר מילין לחבר ולא אכביר ונקיטנא בקצרה דרך ישרה אשר העלתה מצודתי בישוב הרמב"ם פ"א מהל' גרושין הלכה נ"ט שנלאו כל חכמי לב ליישב על נכון. והוא מ"ש שם אמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי יוכל לבטל זה שלא בפני זה ואפי' בפני שנים אחרים, ודייקו דע"כ יוכל דכתב היינו דיעבד דאי לכתחלה הא כתב ואפי' בפני שנים אחרים ושלא בפניו הא אסור לבטל לכתחלה וע"כ יוכל כוונתו דיעבד כי כן לא כ' הרמב"ם כלום דלא בטלה כולם דגם אם בטל מקצתו בטלו כולם דיעבד מהני בטולו לפי דקי"ל כרבי דבטלו מבוטל ועיי' הה"מ ולח"מ ונ"ל דזה י"ל בפשוט דהא כ' הרמב"ם יוכל לבטל לזה שלא בפני זה, והיינו אפי' בפני א' מהם ובמבטל בפני א' ס"ל לרמב"ם דאפי' דיעבד לא מהני גם לרבי דוקא בפני שנים מהני דיעבד כשיט' תוס' ומדכתב דיוכל לבטל זה שלא בפני זה אפי' בפני א' ואם בטלו כולם אפי' דיעבד אינו מבוטל ומדכ' הרמב"ם דיוכל לבעל זה שלא בפני זה נשמע דס"ל דלא בטלו כולם רק לזה בפניו וא"ש.
אלא דקשה למה לא כ' הרמב"ם דיוכל לבטל לכתחלה כיון דל"ב לכולהו באמת גם לכתחלה יוכל לבטל, ואי באמת לכתחלה קאמר איך כ' אפי' בפני שנים אחרים, ובאמת בלא"ה קשה מה שכ' אפי' בפני שנים אחרים הא כבר כ' בהלכה שלפני' דלפני שנים מהני בדיעבד ולמה חזר ושנה כאן שאין בו רבות' דאפי' בטלו כולן כיון שבפני שנים הוא מבוטל בדיעבד וצ"ע.
ואחר העיון היטב נ"ל דמ"ש הרמב"ם יוכל לבטל היינו לכתחלה כלישנ' דרבי יוכל ואפי' לכתחלה והא דכ' אפי' בפני שנים היינו באופן שיוכל ומהני הבטול וכבר כ' בהלכה הקודמת לכתחלה אפי' בפני שנים וביותר לא יבטל ובדיעבד מהני שנים וקמ"ל כאן מלתא רבת' אפי' בכה"ג לא בטלה כולה דאי הוי בטלה כולה אפי' דיעבד לא הי' מהני לרב כמ"ש תוס' בתי' ב' דחיישינן שיטעו בדין אלא הא קיי"ל לא בטלה כולה הדר כעשה כמה שלוחים ובטל לא' שלא בפניו הו"ל ככל שליח שבטלו בפני ב' הגם שהודיע לנו הרמב"ם דל"ב כולה ממ"ש ויוכל לבטל הוצרך להשמיענו בפני ב' אחרים ובדיעבד מהני דל"א בטל לכולם ואפי' דיעבד לא וטובא קמ"ל דלא נשמע מתחלת הלכה, והוא דיש לומר טעמא דרבי דס"ל ל"ב כולה לא דחולק על עיקר אומדנ' דרשב"ג מסתמ' רצונו לבטל כל השליחות אלא דס"ל דלא חשדינן לי' שיעשה שלא כדין שלא לבטל שלא בפניו, ועכ"פ אומדנ' דמוכח ליכ' כמו שבטל לזה כן מבטל לכולם, זה מבטל בפניו אבל אלו שלא כדין הוא לא אמרינן מסתמא שבטלם לכולמו כן סברת רבי כן נ"ל נכון מסברא, לפ"ז היכא שמבטל לזה שמפרש שמבטלו שלא בפניו הרי חזינן שעובר על תקנת חכמים ומבטל לזה שלא בפניו כן י"ל שמבטל כולם דמסתמא כל השליחות ולא מוכח זה ממ"ש הרמב"ם תחלה שיוכל לבטל זה שלא בפני זה שמבטל א' בפניו, לאפוקי זה כ' הרמב"ם ואפי' מבטלו בפני שנים אחרים ובדיעבד דה"א כיון שכבר עבר על תקנת חכמים אמרינן דבטל כולהו ואפי' בדיעבד לא מהני דיטעו בדין כמ"ש תוס' קמ"ל דאפי' בכה"ג מהני בדיעבד דל"א כלל דבטל לכולהו.
ומנ"ל לרמב"ם באמת דרבי גם כה"ג ס"ל דל"ב כולהו נ"ל דיש הוכחה לזה מסוגי' ש"ס ולבדר אבדורי וכ' תוס' דסתמ' משמע דקאי גם אי פליגו בעדות שבטלה מקצתה, והנה צ"ל הא דהוכיח ש"ס מזה דס"ל כרשב"ג דנרבי ניחוש שיבטל שלא בפניו מנ"ל דלמ' משום דלא חשיד' שיעשה נגד תקנת חכמים ולא יבטל שלא בפניו, צ"ל כיון שאנוס הוא בגט בודאי יעשה כל טצדיקי שלא לגרש וחושדי' שיבטל שלא בפניו נגד תקנתא וכי כן מה הוכיח ולבדר אבדורי וע"כ כרבי ולרבי מי ניחא כיון שחושדין שיעשה שלא כדין ויבטל שלא בפניו גם רבי מודה דאמרינן מסתמא בטל לכולהו ויעשה שלא כתקנת חכמים ז"ל וע"כ מוכח דרבי ס"ל גם כה"ג דל"א בטלו כולה דל"ל כלל דמסתמא בטל לכולהו ומהא נפקא לרמב"ם דינו וחדושא רבא מ"מ איכ' דקמ"ל הרמב"ם, ולמ"ש לעיל בישוב הטור היכא דמבטל לא' שלא בפניו לכ"ע ל"א דבטל מקצתו בטל כולם כיון שלא הזכיר רק א' וכולהו שלא בפניו א"ש מ"ש הרמב"ם אפי' שנים דה"א בהא מודה רבי כיון דעשה שלא כתק"ח בטל גם לכולהון שלא בפניהם קמ"ל דל"א בטלו כולם והטעם כיון שלא הזכיר רק זה ל"א שבטל לכולם דהו"ל להזכיר' כולם וא"ש נכון בעזה"י, אלא מ"ש הרמב"ם שלח ביד שנים יוכל לבטל זה שלא בפני זה וס"ל דאפי' הי' יו"ד בטלו כולם וצ"ע למה יוכל לבטל זה שלא בפני זה ואפי' נימא דיוכל כוונתו דיעבד הא בפני א' ס"ל לרמב"ם שכ' דבטלו אינו מבוטל ואפילו דיעבד לא ולא מצאתי מקום ישוב כי אם ע"פ דוחק.
אבל מה דס"ל לרמב"ם דאפי' יו"ד כיון שבטל לא' בטלו כולם והראב"ד השיג עליו והר"ן ירד להצילו כיון דלא מצאנו בהלכה כרבי רק בעידי כתיבה ס"ל דוקא בע"כ הלכה כרבי ולא בע"מ דאולי יש מקום לחלק ואנחנו לא נדע מה חילוק יש וב"ש כ' דאיפכ' מסתבר', גם סבר' להיפוך לא ידענו לפי הפשוט, ובמק"א העלתי די"ל בע"כ יותר דבטלה כולה מבעדי מסירה די"ל הא דרשב"ג ס"ל דבטלה כולה הלא טעמו דאמרינן מסתמא בטל לכל השליחות וצ"ל דזו אומדנ' דמוכח כ"כ עד דמבטל לדבורו שעשא' שלוחי' מתחלה הגם שיש בו מעשה מסירה מסיר' הגט מ"מ מחוסר נתינה לאשה כבש"ס קדושין ר"פ האומר לל"ק אליביה דר"ל וכ"ז צריכ' בע"מ. אבל בעדי כתיבה דליכ' מעשה כלל דל"מ להו מידי ליכ' רק דבור בעלמ' ויש סבר' לומר יותר דבטלה כולה מהאי אומדנ' בע"כ דליכ' מעשה אלים לי' האי אומדנ' מבעדי מסירה דאיכ' מעשה דמסירת הגט לשלוחים, ועפ"ז ישבתי קושי' פ"י ללישנא דפליגו בבטלה כולה תרתי בריית' ל"ל דאמר לעשרה ודאמר לשנים ל"ל עיי' בו, ולמ"ש א"ש דמבריית' דאמר לעשרה ה"א דוקא בזה דליכ' מעשה ס"ל לרשב"ג דאתי אומדנ' דילי' ומבטל דבור בעלמא קמ"ל באמר לשנים והיינו בע"מ כדמוקי ר"א ואפי' דאיכ' מעשה ס"ל דבטלה כולה ואי קמ"ל בהא ה"א באמר לעשרה דליכ' מעשה מודה רבי קמ"ל.
ולשיט' רמב"ם דאיפכ' מסתבר' לי' ואין טעם וריח למיזל בתר איפכ' ולא מצאתי מי שמטעים טעם לשיטתו ויגעתי ומצאתי בלמוד הישיבה ה' יחיים:
והוא דמסתבר הגם דרשב"ג ס"ל דבטל לכולהו השלוחי' היינו כיון שעשאם בב"א זה בפני זה כשמבטל א' רצונו לבטל כולם אבל לא אמרינן שחזר מדעתו שלא יגרש עוד אחר שהסכים בדעתו לגרש אלא משליחת שלוחים אלו חזר בו לגמרי ונ"ל באמר לעשרה כתבו דיש בו בזיון דבעל כמבואר לעיל כ"ט ע"א וכ' רש"י שבושה היא לו שאינו יוכל לכתוב ואינו רוצה שידעו רק לאלו שמגלה שהם מכירין או יודעים בלא"ה, אבל בשולח גט ע"י שליח ליכ' בזיון כלל ולכן שליח עושה שליח ורבא דלא אמר משום בזיון דלא נראה לו דמשו"ה פסול בדיעבד וגם עדיפ' קאמר מלתא בטעמא דפסול מדאורייתא משום מילי ל"מ לשליח אבל בודאי לא יחלוק דאיכ' בזיוני ואיכ' קפידא, לפ"ז לפמ"ש דמסתמא רצונו לגרש רק ע"י שלוחי' אלו אינו רוצה עכשיו ואם חזר מכל שלוחי הכתיבה ע"כ לו למנות אחרים לכתוב ויתגלה קלונו יש סברא דמסתמא לא בטל כולם ולבחור אח"כ באחרים, משא"כ בע"מ לחוד ליכ' קפיד' לבטל אלו ולמנות אחרים ואיכ' רבותא בכל בריית' ופסק הרמב' כרבי לענין עדי כתיבה דמצינו מפורש דהלכה כמותו. אבל בע"מ דלא מצינו דהלכה כמותו פסק כרשב"ג ולחלק יצא מטעמ' דכתיבנ' זהו אשר העלתה מצודתי ה' יהי' עמו ויאר פניו אתנו סלה, הכ"ד אוה"נ חפץ בהרמת קרנו וכסא כבודו למען ירבו פארותיו ויתרבו זכויותיו להגדיל תורה ולהאדירה חותם באהבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר