אור ברסלב

כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה סה

תשובה סד

שיל"ת פ"ב יום ה' פרשת וארא ברכו"ת לפ"ק רב ברכות ושובע שמחות לבני יקרי תלמידי הרבני האברך המופלג בתורה ויראה ותיק מלא עתיק חרוץ בעל פיפיות הקצין כש"ת מו"ה עקיבה סופר נ"י.

מכתבך מע"י אצבעותיך הגיעו לידי וקבלתי' בשמחה בראותי מתוכו כי החיים והשלום אתכם כה יוסיף ה' לכם ולנו עה"ע, ולמלו' מאוי' נפשך ולהפיס דעתך עברתי על דבריך ולקחתי לי מעט פנאי להשיבך דבר על קושיתך על רשב"א גיטין כ' ע"ב דכ' הא דמהני באומר התקבלי גיטך וכתוב' דמפרשי' דבריו התקבלי גיטך ותמחול כתובתך, וכ' הב"ש סי' קכ"ד דוקא במגרשה ברצון ופשוט. וקשה לך מדמקשה ש"ס מברייתא דשאר לכתובתך טעמא דאיכא שאר וכו' דילמא בריית' נקיט שאר דוקא דאיירי במגרשה בע"כ ולכן דוקא באיכא שאר ויכל לפרוע לה כתובתה בע"כ דידה ככל פורע חובו בע"כ, אבל בליכא שאר לא דצריכה שתמחול כתובה וזה תלי' ברצונה אלו דבריך ויפה הקשית ובעי ישוב. ואחר עיון קצת נ"ל דלק"מ לפי דלא ידע דקמ"ל אפי' דאיכא שאר דוקא באמר לה, ליכא רבות' בברייתא דנתקבלה כתובתה, וע"כ ברייתא לדיוקא אתי דוקא דאיכא שאר הא ליכא הגט בטל, ואי איירי באונס פשיטא דלא מהני דחותיית פורחות באויר, ורבא מעיקרא לא איבעי' לי' רק אי נימא ע"מ שתמחלי, או התפרעי קאמר אבל הא פשיטא דא"א גט לפרעון כתובה בגט עצמו דאותיות פורחו' ומאי קמ"ל בריית' וע"כ דברצון איירי וקמ"ל לאפוקי דר"נ דלא מפרשי' דבריו ע"מ שתמחלי וא"ש.

ובזה אתיישב לי מה דהי' קשה לו למה לא קמ"ל בבריית' תרתי אע"ג דאיכא שאר צריך שיאמר וגם אם נותן הגט עצמו לכתובה מהני דאמרי' ע"מ שתמחלי, והי"ל בריית' למינקט הנותן גט ואיכא שאר ואמר התקבל גיטך וכתובתך נתקבלה גיטה וכתובת' ונשמע תרתי, ואין לומר דה"א בנותן שאר לחוד לא צריך שיאמר והא דנקיט ואמר משום גט עצמו צריך שיאמר וסתמא לא, א"כ שאר דנקיט למה וע"כ דנקיט שאר דלולי שאמר גם השאר לא הי' לכתובה וצ"ע ולמ"ש א"ש דלאמת י"ל בריית' מלת' דפסיקא נקיט אפילו במגרש בע"כ דלא מהני הגט רק בנותן רק שאר לכתובתה וקמ"ל גם באיכא שאר דוקא באמר וא"ש עיין.

עוד י"ל בישוב קושיתך, הנה הרמב"ם כ' דקבלה כתובתה נגד שיווי הטס, ומסתימת הטור לא משמע הכי וכ"כ בגט פשוט ממשמעות הטור, ובאמת דפשטות לשון ר"נ ובריית' משמע דנתקבלה כל כתובה, וי"ל דרשב"א ג"כ ס"ל כטור וכ"ז במגרשת ברצון אבל במגרש בע"כ דידה א"א לומר דנתקבלה כל כתובתה יותר מדמי שווי' של טס וברייתא דקתני דקבלה כתובתה דוקא ברצון איירי וא"ש.

ובאמת צריך להבין מנ"ל לרמב"ם בפשיטות דוקא בכדי שיוי הטס ולשון ר"נ וברייתא לא משמע הכי י"ל דמוכח כן מכח תי' ש"ס דקמ"ל אפילו דאיכא שאר דוקא באמר אבל סתמא לא, דה"א באיכא שאר אפי' סתמא לכתובתה הוא דמה לו שיתן יותר מהצורך קמ"ל, ואי נימא דהשאר לכתובתך היינו שיהי' לכתובתה כולה יותר משווי' השאר פשיטא דסתמא לא נימא דנתן לה השאר לכל כתובתה אלא באמר והשאר לכתובתך משמעות דבריו כל כתובתה, ואין רבותא התקבלה כל כתובתה וע"כ דצריך שווי קריור דבאמת לא קבלה אלא נגד שווי' הטס וקמ"ל טובא דה"א סתמא כפירושו, וזו ראי' מהימנא לפע"ד וצל"ע על הטור.

עוד צל"ע על הטור דכ' ואמר לה ה"ז גיטך והתפרעי בזהב שבו, ולפמ"ש הרשב"א דהוי כאומר ותמחלי לי כתובתך דוקא באומר והתקבלי כתובתך, אבל באומר בפירוש והתפרעי כתובתך שתמחול לי וכ"כ בספר גט פשוט בפשיטות, ולא הרגיש כי הטור כ' והתפרעי כתובתך בזהב שבו וצע"ג.

ועיין ט"ז שכ' דא"י למה לא ניחא לרשב"א לומר דגיטה וכתובתה באין כאחד כהא דאמרי' גיטה וחצירה באי' כאחד ולדבריו גם בהתפרעי כתובתך מהני וא"ש מ"ש הטור והתפרעי, ומובן הא דשינה הטור מלשון האיבעי' והתקבלי כתובתך ישינה וכ' והתפרעי, דלא נימא התפרעי לא לפי תי' רשב"א קמ"ל אפי' התפרעי מהני דשניהם באי' כאחד.

אלא באמת דמיונו של הט"ז אינו עונה יפה במח"כ, דלקמן ר"פ הזורק בגיטה וחצירה דשניהם תלוי' זה בזה ע"י הגט מופקעת מבעלה ועי"ז יצא חצירה מרשותו של בעל אלא שא"א שתהי' יוצאת מבעלה רק כשהגט בחצירה חידש רבא דגיטה וחציר' באין כאחד דנפקעת ומפקעת כאחד, וכ"ז בגט וחצר אבל גט ופרעון כתובה שני ענינים הם דאין תלי' זה בזה דכתינת גט בפ"ע ותשלומי כתובה ענין בפ"ע ואם הוא לפרעון כתובה א"א שתתגרש בו דאותיות פורחות ולא נתן לה מידי לגירושין, א"א לומר דבאי' כאחד סוף כ"ס לא נתן לה ספר כריתות והחילוק פשוט. ונמצא עוד כזה בראשונים במקדש בגזל אחר יאוש דע"י קידושין נעשה שינוי רשות וקונה הגזלן ובאי' כאחד, גם לזה אינו דומה כמובן.

וליישב שיטות הטור נלפע"ד דס"ל דמפרשי' כוונתו על דרך המועיל שהגט קיים וגם הכתובה פרוע' והיינו דהוי כחומר הרי זה גיטך על מנת או שתחזור לי אח"כ כמו ע"מ שתחזור לי הנייר, ואם מתנה בלשון תנאי ובדיני תנאי אם לא החזירה הגט בטל ובמגרש בע"כ לא תחזיר והגט בטל, אבל כשאינו אומר בלשון ודין תנאי הגט קיים גם כשלא תחזור, וא"א לה לבטל הגט ומגורשת בע"כ, ומ"מ כשלא תחזור גזל הוא בידה כיון שהתנה שתחזור ותקנה לו בחזרה אח"ז, ועיין באבני מילואי' סי' כ"ט ס"ק י"ד ובסי' ל"ח ס"ק דאם לא התנה בדיני תנאי כיון שהמעשה קיים מחויב לקיים והוציא כן מרשב"א ורמב"ן יבמות ק"ו ע"ב עיי"ש ובקצה"ח ס"י, וכיון שצריכה להחזיר לו הטס אח"ז ואם לאו גזל הוא בידה, יוכל לפרוע לה הכתובה בטס זה שתחזיק בו בתורת פרעון כתובה ול"צ להחזיר לו אחר שכבר נתגרשה ועד"ז מהני וא"ש אפי' באומר והתפרעי בזהב שבו כנ"ל נכון מאד.

וכ"ז במגרש ברצונה אבל במגרש בע"כ שלה כ' באבני מילואים סי' כ"ט דבגירושין בע"כ כיון דאינה חפיצה בגט ובע"כ מקנה לה ל"ש לומר כיון שהמעשה קיים ממילא מחויב' להחזיר או לתת כמו שהתנה דהא אינה רוצי' במעשה כלל כי כן גם כאן ל"י לומר התפרעי כתובתך אלא שאין דברי אבני מילואים מוכרחים בחילוק זה ומה שהביאו שנכנס לחלק בין גירושין בע"כ מכח דקשי' לי' מע"מ שתחזירו לי הנייר, לא ידעתי הכרח ניהו דצריכה להחזיר דאל"ה גזל הוא בידה מ"מ מגורשת דעד שלא תחזיר חל הגט ואח"כ מחזר' לו כדי שלא יהי' גזל בידה, אבל כשהתנה כדיני וע"מ לאו כמעכשיו חלי' הגט בשעת החזרה וזה א"א ופשוט, מ"מ הגם דראי' ליכא לחלוקו מ"מ מסתבר לומר כן ועדיין צ"ע לדינא ופה תהי' שביתת קולמסי כעת הכ"ד אביך רבך אוה"נ. הק' אברהם שמואל בנימין סופר.

תוכן העניינים

כתב סופר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה